קראו לו דייה. המשמעות של דייה בערבית היא אור בהיר. אני מכיר אותו מאז שהיה ילד קטן. למדנו באותה הכתה מאז בית הספר היסודי ועד התיכון, ואז כל אחד הלך לדרכו. לפני ארבעה ימים פגשתי אותו בפעם האחרונה. כמו תמיד, עם החיוך העצוב שלו, שאל אותי אם אני עדיין לומד באוניברסיטה. הוא תמיד שאל אותי את זה, למרות שידע שכבר סיימתי את התואר. הוא עשה את זה כדי להצחיק אותי וכדי להביע עניין.
כששאלתי אותו מה קורה איתו, הוא אמר לי שהוא מתחתן בקרוב. הזכרתי לו לא לשכוח להזמין אותי, אמרתי לו שאני רוצה הזמנה מיוחדת והוא הבטיח שיעשה זאת.
כולם בבידו אהבו אותו, בייחוד החברים. כולם כיבדו אותו, בעיקר בגלל שאף פעם לא עשה רע ואף פעם לא פגע באף אחד. הוא היה מאוד ביישן, יותר ממנומס. כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם.
אפילו מעסיקו הישראלי, צדוק שמו, אהב אותו מאוד. עד לפני כמה חודשים דייה עבד בחנות לצורכי בניין בעיר ישראלית סמוכה. הוא עבד שם יותר משש שנים, אבל בגלל שנתפס כמה פעמים ללא אישור עבודה בישראל, הם אסרו עליו להיכנס לישראל למשך שנתיים. צדוק ניסה להשיג לו אישור, אבל ללא הצלחה. הם סירבו בטענה שהוא נכנס לישראל כמה פעמים בניגוד לחוק. אבל הם ידעו ללא כל ספק שהוא נכנס רק כדי לעבוד.
צדוק הבטיח לו לנסות לפתור את הבעיה ובינתיים המשיך לשלם לו את המשכורת, למרות שהוא לא עבד. הוא התקשר אליו כל הזמן ואמר לו שברגע שיהיה שלום, מקום העבודה שלו שמור לו.
לפני שבוע פנה צדוק אל אחד העובדים, קרוב משפחה שלי, ושאל אותו על דייה: "המצב מסוכן בבידו, מה עם דייה, הוא משתתף בהפגנות? הוא זורק אבנים?". וענה לו העובד כי: רוב זורקי האבנים הם מובטלים, "אני לא יודע מה עם דיה". "תגיד לו שיזהר, החיילים הם רוצחים, אין להם לב, תגיד לו שלא שכחתי אותו, אני עדיין מנסה להשיג לו אישור", אמר צדוק.
דייה יצר חברויות אמיצות ומערכות יחסים טובות בקסטל בה עבד, והם תמיד שאלו עליו, במיוחד בעלי החנויות הסמוכות למקום עבודתו. אחד מהם, בעל מרפאה לבעלי חיים, תמיד שלח לכאן ברכות חמות עם העובדים. דייה שלח ברכות "רותחות" בחזרה. כזה היה ההומור שלו.
כשהם שמעו מה קרה לדייה הם היו בהלם. צדוק סגר את החנות ליומיים והבן שלו לא יצא מהבית כמה ימים. הווטרינרית בעלת המרפאה לחיות הזילה דמעות כמים. כך בקסטל. בבידו הכול שטוף דמעות.
עכשיו דייה איננו, אבל האור הזוהר שלו עדיין כאן… לא נראה אותו יותר לעולם, הוא אף פעם לא ישאל אותי יותר את השאלה הידועה מראש, אם אני לומד עדיין באוניברסיטה…
אנחנו לא יכולים לבכות יותר, כי כבר לא נותרו לנו דמעות להזיל, העיניים יבשו. תישאר שליו דייה, שם – בגן עדן, ואל תדאג, אף פעם לא נשכח אותך, נלך בדרכך.

לא התכוונתי לומר שכל החיילים הישראלים הם פושעים ורוצחיםת אני יודע שרבים מהם לא מרוצים ממה שקורה. קראתי את הספר של אהוד יערי וזאב שיף על האינתיפאדה הראשונה, שעוסק ביחוד בקונפליקט בין הצבא והממשלה, כאשר האחרונה הורתה לחיילים להשתמש בכח ברוטלי כדי לחסל את האינתיפאדה. הגנרלים הישראליםידעו מהתחלה שהם יפסידו במלחמה, מכיוון שהם עומדים מול ילדים ונשים, ושזה יוביל את הצבא הישראלי לאבד את ההומאניות והרגש.
דנדן סיפר שהוא שירת בצבא הישראלי ובמחסום. הוא יודע יותר מכל אחד אחר מה המטרה של המחסום, לא בטחון אלא ענישה. אני זוכר שכשלמדתי באוניברסיטה הייתי צריך לעבור ארבעה מחסומים כל יום וללכת יותר מקילומטר בין המחסומים כדי להגיע ללימודים. ראיתי איך הזקנים, הנשים והחולים היו צריכים לעבור במחסומים. הרגעים המועדפים על החיילים לבדיקת תעודת הזהות שלי, היו תחת הגשם והשלג. יותר מפעם אחת הם יבשו את השלוליות ברחוב עם הבגדים שלי. פעמיים ראיתי אותם יורים כדורים חיים על ילדים במחסומים. החייל טען שהוא ראה את הילד זורק אבנים יום קודם!!. באמת, למען ההגינות, רוב (לא כל) חיילי הכיבוש איבדו את ההומאניות שלהם ולא רואים בנו בני אדם. הם מתייחסים אלינו כמו אל יצורים שונים המעוררים את היצרים הסאדיסטים שלהם. אני לא רוצה להכנס לדוגמאות כי זה לעולם לא יגמר, אבל תגיד לי דנדן, למה הם הרגו את דיה? הוא לא זרק אבנים. האשמה היחידה שלו היא שהוא עמד מתחת לעץ. המשוואה פשוטה, אין כיבוש נחמד, הכיבוש הוא כיבוש. הוא אכזרי ונורא. גאנדי אמר שהכיבוש מוכרח להיות כזה, אם לא, הוא לא יכול להקרא כיבוש.
אני יודע שיש הרבה חיילים שמסרבים לשרת בשטחים ובעזה בגלל העקרונות והערכים שלהם. אלה שמשרתים בשטחים הכבושים לא מהססים לירות בילד בגלל שהוא זרק אבן. ראיתי את זה במו עיני. אם הם לא רוצים לאבד את האנושיות שלהם למה הם מוכנים לשרת בשטחים הכבושים?
אני חוזר, כדי להיות חייל כובש אתה חייב להיות אכזרי. חייל אידיאלי משרת במדינה שלו ומגן על גבולותיה, הוא לא כובש אדמות של אחרים. יש הרבה כאלה בתל אביב והם משלמים את המחיר של הערכים הצבאיים שלהם במאסר.
אני מכיר הרבה ישראלים ששירתו ב"צבא ההגנה" והם סיפרו לי בגאווה כיצד הם ירו באנשים רבים והענישו אחרים. אחד מהם סיפר לי בגאווה איך הוא הרג מצרים רבים בסיני כשעלה על הראשים שלהם עם הטנק שלו. אני זוכר את המילים שלו טוב מאוד כשהוא תיאר את הצליל: טיק טיק טיק.
אני מצטער לומר, אבל זה באמת קרה. למרות זאת אני לא שונא אף ישראלי. אני מאמין שיש אנשים בישאל שרוצ ט תזרעי השנאה בין העמים שלנו, כדי להשיג את מטרותיהם לטווח הרחוק. השלום לא משרת את המטרות הזדונת שלהם והם משתמשים בצבא ככלי להשגתן.
גם אני בוכה על דייה. לא הכרתי אותו, אך יש לי ידיד טוב בכפר סמוך לבידו, ודייה דומה לו.
לא רק על דייה אני בוכה אלא גם על משפחתו, שכניו, כפרו, עמו, וגם על …עמנו. אט אט אנו שוקעים לתוך מדמנה פשיסטית, תוך השמעת קולות כמו-דמוקרטיים.
אני זוכרת שאיתמר סיפר ששהוא השתתף באחד ממהפגנות בבידו הוא שמע את ההבדל ברעש של הכדורים בין כדורי הגומי לכדורים החיים. איך ריססו אותם שם, זה פשוט נורא. הרבה פעמים בלי שום איום, שהמפגינים רחוקים ואומרים מראש שאינם מתכננים לפגוע באף אחד. המצב פשוט מזעזע.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל הנאבקים על בטחוננו במאבק נגד הגדר. ולהשתתף בצערם של כל המשפחות וחברים של דייה ושל כולם.
יעל.
יעל.
יסלח לי הכותב באסיל אך אני רוצה להגן על כבודי:
הציטוט של צדוק, שאמר "החיילים הם רוצחים, אין להם לב" נראה לי תמוה.
אני כמובן לא מכיר את צדוק אבל יש יסוד סביר להניח שהוא עצמו היה או הינו חייל מילואים, או לפחות אחד מחבריו או בני משפחתו.
האמנם רוצחים, האמנם חסרי לב?
אני עצמי חייל מילואים ומשרת במחסום מפעם לפעם ואני מתנגד לכינויים הנ"ל.
אני לא רוצח ולא חסר לב, וכמוני כל אחד מהחיילים ביחידה. אנחנו אנשים בדיוק כמו באסיל, דייה וצדוק.
קראתי את התגובות בשימת לב וחשתי את הכאב ששתי הכותבות הרגישו. מילותיהן גורמות לנו לא לאבד תקווה לשלום. אני מעריך את הכנות שלהן. דיה, כמו כל הרוג ישראלי או פלשתיני היה קורבן של הדיכוי. זה מקדם את הנחישות שלנו להרוס את החומה ואת מדיניות האפרטהייד ולחיות בשלום ביחד כמו בכל ארץ אחרת.
באסיל
א. אני נגד מדינות בכלל.
ב. בין איתמר גביר לביני ניצבת את, כך שאת הרבה יותר קרובה אל דעותיו. שניכם לאומנים.
באסיל, אמרת דברים קשים.
אתה כמובן רואה את הדברים מהצד הפלשתיני, ובשבילך החייל במחסום הוא תמצית הכיבוש.
אתה יכול להאמין לי או לא, אבל מהצד שלי (ובא נניח שאני מייצג מספר מסויים של חיילי מילואים) זה לא נראה כמו שאתה מתאר.
מבחינתנו אנחנו באים לבצע משימת הגנה על ישראל, וכל מי שהוא בסדר (דהיינו: אינו מחבל) יכול לעבור את המחסום בצורה חופשית.
כמות הפיגועים בתוך ישראל ונגד חיילים גורמת לנו להיות זהירים וחשדנים, ומכאן נובע מה שנראה לך כעונש לאוכלוסיה.
אני מעולם לא פגשתי חייל סאדיסט או "צמא דם".
חיילי מילואים הם אנשים עם דעות שונות והתנהגות שונה בדיוק כמו בכל קבוצת אנשים שתיקח. כל "חטאם" הוא שהם קיבלו צו קריאה למילואים ובאו: חלק באו בשביל המדינה, חלק בשביל החברים וחלק כדי לברוח מהצרות שבחיים.
אבל אף אחד לא בא במטרה להגיע לסיטואציה שבה הוא יורה במישהו.
כל חייל מילואים (כולל מפקדים ברמות גבוהות)יגיד שהשאיפה היא שלא תהיה אף יריה במשך התעסוקה.
אני לא יודע מי ירה בדייה ולמה, יש הוראות ברורות לפתיחה באש ומי שלא ממלא אותן והורג מישהו ללא סיבה צריך להישפט על הריגה, אבל בלי קשר אני לא יודע איזה חייל רוצה הריגה של ילד על המצפון שלו…
ובקשר לזה סיפר לך בגאווה איך הוא הרג מצרים רבים עם הטנק שלו- נו באמת, אתה נשמע איש אינטילגנטי, אתה לא יכול לזהות המצאות של איזה מטומטם כשאתה שומע אותן?
אתה לא "איש בדיוק כמו דייה"
אתה חי.
דייה מת.
דייה נרצח בשביל להגן על הפריוילגיות שלך. ושלי. ושל כל היהודים בארץ.
בשביל זה בונים את החומה…
===
נראה לי מאוד משונה, לילל את יללת הקוזק הנגזל "לא אוהבים אותי" כתגובה להספד המרגש של באסיל
דנדן אתה מרגיז אותי. אתה מדבר עליך ועל חבריך ליחידת המילואים כאילו אתם כל הצבא. כמו סוס שהולבש עליו מתקן להגבלת ראיה אתה בוחר להתעלם מההתנהגות הפושעת של רוב החיילים במחסומים כלפי האוכלוסיה האזרחית מולה הם עומדים. (ראה את הסרט מחסומים, קרא את הדוחות של בצלם, את הספר של מחסום ווטש ועוד) מחסומים שרובם ממוקמים בתוך (!) השטח הפלשתיני ולא בינו לבין ישראל. רבים הם בעלי הדרגות הבכירות שכבר הודו שאין במחסומים שום טעם בטחוני והם רק מגדילים את העוינות של האוכלוסיה ומגבירים את הרצון לנקום.
וכאילו רק במחסומים מדובר, לו היו לי כוחות קסם הייתי הופך אותך לפלשתיני למשך שבוע אחד. נראה מה היית חושב אחר כך.
הנה אתה אדם סוג ב מול החייל שועומד מולך, הוא יכול להשפיל אותך, להתעלל בך, להכות אותך ללא כל סיבה וכמעט לעולם לא יענש על כך. (המקרים בהם הוטלו עונשים, מול הכמות האמיתית שבהם היו צריכים להינתן הם פשוט מגוחכים). נראה אותך ישן בלילה בבית בידיעה שכל רגע יכולים חיילים להכנס אליך הביתה, להעיר אותך ואת הילדים להעמיד אתכם בחוץ, להתנחל לכם בבית אם בא להם (ראה מקרה הכפר קוצין), להחריב, ללכלך, לחרבן, לשים אותך ללעג ולקלס ואולי גם לעצור אותך לאיזה מעצר מנהלי קטן בגלל שאתה משתתף בהפגנות נגד הגדר שגוזלת את אדמתך ופרנסתך (ראה מקרה הכפר בודרוס). נראה אותך עומד מול חיילים שעולים לך על הגג ויורים בבני הכפר שלך כמו בברווזים בזמן שהם מספרים אחד לשני בדיחות ומקללים את מוחמד (ראה את הצילומים שלי מהכפר בידו). נראה אותך מוכה על ידי מתנחלים בזמן שאתה מנסה לעבד את אדמתך, עליה פרנסתך, כשהצבא עומד מן הצד ואף מרחיק אותך, כדי למנוע חיכוכים (ראה מקרים בדרום הר חברון, בא-סוויה בינון ובעוד עשרות כפרים), נראה אותך רואה את ביתך נהרס על ידי צבא בטענה שהוא לא חוקי, או מטעמים בטחוניים שונים ומשונים, נתיב הגדר למשל (מאז 76 נהרסו למעלה מ00001 בתים בשטחים הכבושים) ואתה ומשפחתך נשארים חסרי בית.
אני יכול להמשיך עוד שעות והדוגמאות לא תגמרנה. דנדן אתה מיתמם! הכיבוש הוא נורא, הוא אכזר, הוא מושחת, הוא משחית, הוא שטני, הוא מזוהם. צהל הוא צבא כיבוש. אין מה לעשות. וכל הדיבורים על הגנת המולדת הם כסות צינית להעמקת הכיבוש וחיזוק ההתנחלויות. (ומילא זה, אבל חיילים שבאים לשרת במחסום כדי לשכוח מהצרות בבית? באמת, עד לאן יכולה הבהמיות להגיע)
אני זורק לך כפפה, שתיים בעצם. אחת: אמרת שאם דיה נורה למרות שלא סיכן אף אחד באותו רגע, היורה צריך להשפט. בבקשה, בדוק האם מתקיימת חקירה, ואם מתקיימת מה תוצאותיה (אני יכול להמר מראש, במקרה של ירי לא נחוץ- נזיפה קלה) שתיים: בוא לבידו, אבל לא במדים, אלא כמו אורח אמיתי, פגוש את האנשים בגובה העינים, דבר איתם, בוא ביום שמתקיימת הפגנה וראה במו עיניך מה קורה.
הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. לא להתממות.
באסיל היקר, מי ייתן והשם/אללה ידאגו לנשמתו של דייה.
שנים מעטות נדמה עברו מאז אימי הגיעה מעיראק, אל שלטון ההגמוניה הציונית-אשכנזית שדאגה מאז רק להפריד ולשלוט ולכבוש ולדכא.
ועם זאת התעוררתי ואני מבין את הקשר בינינו,
אתם העם הפלסטיני שההגמוניה מנסה לדכא ואנו היהודים-הערבים, זרוקים ללא היסטוריה במדינת ישראל וללא שיוויון.
הסיפור של דיה, קשה לקריאה, אבל חשוב שנקרא על כל אחת ואחד מאותם אנשים שהחונטה הישראלית מנסה להעלים מהזכרון הלאומי, הציבורי, הדמוקרטי-חוקתי-משפטי. ולבסוף באופן די פאשיסטי ישראל גם מנסה להעלים את הזכרון האישי .
אנו נקרא ונזכור, ונבכה ונכעס ולא נוותר לכל התחושות האנושיות שעולות בנו כשאי צדק מסוג שכזה מתרחש.
אומר לך בכנות, ממשל האפרטהייד שמנסה מדינת ישראל להותיר בשטחים הכבושים לא יצליח,
ואני אלחם מתוך ומבחוץ מדינת ישראל ששלטון הגמוניה האשכנזית-ציונית לא ייצלח.
כואב לי הלב על דיה וכל פלסטיני, שכאב של כמה יהודים אירופים, גרם לכל כך הרבה כאב לעם שלם.
יירחם האלוהים על כל אלו שמחללים את צלמו.
לזכרו של דיה אביא את הבית האחרון מתוך שיר של פדוא טוקאן ז"ל "לא אמכור אהבתי":
במולדתי היקרה, אהוב ימתין
כי בן ארצי הוא ולא
אשכ??ל לבו
עת ינטו צללי האהבה בעיניך
או קול קורא בהן ינצנץ
אשה אני וסלח ללבי כי ירהב
עת לחשך יתנגנן: עיניך מעמקים
וכלך מחמדים.
פדוא טקואן "לא אמכור אהבתי", מתוך מבחר מהשירה הערבית החדשה, תורגם על ידי שמואל רגולנט, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986, עמוד 57-58.
אני לא מכיר את הדיעה הפוליטית שלך ואיך אתה רואה את השלום, אם אתה לא מכיר בזכות של הפלשתינים לחיות בכבוד ובחופש ולכונן מדינה עצמאית לצד ישראל, הדיון ביננו חסר תועלת.
אבל נדמה לי שההיפך הוא הנכון, שאתה פתוח ומעוניין לשמוע את עמדת הצד השני בלי תגובה רגשית. אני אומר מדינה עצמאית לצד ישראל כי לפני שאני מגיב לרעיונות שלך, אני רוצה לשאול אותך שאלה פשוטה: האם אתה מאמין בפתרון המבוסס על מדינה פלשתינית עצמאית החיה בשלום לצד ישראל? אם כן, ואני מצפה לזה ממך, אנחנו יכולים להמשיך את הדיון ביננו.
אני אניח שהתשובה היא כן ובהתבסס על כך המילים הבאות יבהירו את הרעיונות שלי ויובילו את הדיון לכיוון הנכון.
הדבר הראשון שאני רוצה להבהיר הוא שאני לא רואה את הדברים רק מנקודת מבט פלשתינית ושאני משוחד רק לנקודת המבט הזאת, מפני שלפני שאני פלשתינאי, אני בנאדם בדיוק כמוך ורואה את הדברים גם מהמקום הזה.
אני לא ממציא סיפורים מהדמיון, הסיפורים שסיפרתי לך הם אמת שראיתי במו עיני ושמעתי במו אוזני. היתה לי ההזדמנות לפגוש הרבה ישראלים ממעמדות שונים ובעלי אידאולוגיות שונות, עובדה שאפשרה לי לאמוד את הגמישות שלהם.
הגעתי למסקנה שרבים מהם רוצים לחיות איתנו בשלום ושהאחרים מאמינים שהפוליטיקאים שקרנים.
לגבי זה שסיפר לי על המצרים, מה אתה מצפה ממני? ללכת לתחנת המשטרה בגבעת זאב ולספר להם עליו? אולי הם יעצרו אותי על המקום וישימו אותי בבית הסוהר. הרבה חוו את התגובה הזאת מהמשטרה הישראלית. יש פתגם בערבית שאומר: אם השופט שלך הוא האויב שלך, איפה אתה יכול להתלונן? כמובן שאני לא אומר שהישראלים הם האויבים שלנו, אבל הממשלה הפאשיסטית כן. בכל אופן, ניסיתי לספר את הסיפור לארגון זכויות אדם מקומי, אבל לא היה לכך הד. זה לא הסיפור היחידי, זה רק דף אחד בספר.
אתה אומר שאמרתי לך דברים קשים…תאמין לי שזאת האמת…אתה רוצה שאשקר ואספר לך שקרים שאתה תעדיף לשמוע?
אתה נשמע כמו חייל נחמד ואידיאלי, אבל אתה מיצג את עצמך, לא את כל החיילים. אתה עדיין חייל כובש, הנחמדות והמחשבות האידיליות שלך לא ישנו לעולם את העובדה הקשה והכואבת הזאת.
במקום התקנות (הנוקשות) שנאכפות על החיילים ושתמיד מופות, למה הם לא עוקרים את השורשים של הסכסוך?…הכיבוש. לא תצטרך תקנות נוקשות כאלה והם גם לא יחזירו את דיה לחיים.
אני לא רוצה לספר על החוויות שלי מהמחסומים, מכיוון שאתה רואה את הדברים מכיוון השני, כחייל כיבוש, ובגלל שאני פלשתיני אולי לא תאמין לי. אם תרצה אני יכול לבקש מחברה נטראלית, איטלקיה, לספר לך את מטרת המחסומים מנקודת ראותה, אחרי שחוותה את הסבל כמה פעמים כשהתלוותה אלי מהבית לאוניברסיטה ומהאוניברסיטה הביתה.
אבל למה ללכת רחוק, אני זוכר עוד ישראלי שאמר שמטרת המחסומים היא לטווח הרחוק היא טרנספר. קוראים לו אייל כהן וגם הוא שירת במחסומים.
גם אם אתה חייל אידאלי, למה אתה מצפה מילד שראה אותךבודק את אבא שלו במחסום, שהוא יקבל אותך בפרחים? כבר כתבתי לך קודם מה גאנדי אמר:הכיבוש חייב להיות אכזרי, אם לא, הוא לא יהיה כיבוש.
אמרת שהמחסומים הם מטעמי בטחון. לי יש דיעה אחרת, הבטחון יבוא משלום לא ממחסומים. זה לא מצדיק הרג של אזרחים ישראלים, אני מגנה את זה בחומרה. יהיו כאלה שלא יאהבו לשמוע את זה ממני, אבל לא אכפת לי, ויש לי את האומץ לומר זאת. למה אתם החיילים, לכם אין את האומץ לומר לממשלה שלכם שאין פתרון צבאי לאלימות? הפתרון צריך להיות פוליטי, רק פתרון פוליטי ישים קץ לאלימות.
באסיל.
כתבת תגובה שטחית וגזענית, אם ברצונך לראות את המצב בפרספקטיבה עדתית – אדרבה. רק דאג קודם למפות את קשת הדעות בקרב המזרחיים,
וראה מה מידת אחריותם הם למצב הנוכחי. במקום לבחור בפתרון הקל ולהפיל הכל על "הגמוניה האשכנזית-ציונית" ו-"כמה יהודים אירופים".
בדוק האם מתקיימת חקירה, ואם מתקיימת מה תוצאותיה (אני יכול להמר מראש, במקרה של ירי לא נחוץ- נזיפה קלה) שתיים: בוא לבידו, אבל לא במדים, אלא כמו אורח אמיתי, פגוש את האנשים בגובה העינים, דבר איתם, בוא ביום שמתקיימת הפגנה וראה במו עיניך מה קורה.
הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. לא להתממות.
שגוזלת את אדמתך ופרנסתך (ראה מקרה הכפר בודרוס). נראה אותך עומד מול חיילים שעולים לך על הגג ויורים בבני הכפר שלך כמו בברווזים בזמן שהם מספרים אחד לשני בדיחות ומקללים את מוחמד (ראה את הצילומים שלי מהכפר בידו). נראה אותך מוכה על ידי מתנחלים בזמן שאתה מנסה לעבד את אדמתך, עליה פרנסתך, כשהצבא עומד מן הצד ואף מרחיק אותך, כדי למנוע חיכוכים (ראה מקרים בדרום הר חברון, בא-סוויה בינון ובעוד עשרות כפרים), נראה אותך רואה את ביתך נהרס על ידי צבא בטענה שהוא לא חוקי, או מטעמים בטחוניים שונים ומשונים, נתיב הגדר למשל (מאז 76 נהרסו למעלה מ00001 בתים בשטחים הכבושים) ואתה ומשפחתך נשארים חסרי בית.
אני יכול להמשיך עוד שעות והדוגמאות לא תגמרנה. דנדן אתה מיתמם! הכיבוש הוא נורא, הוא אכזר, הוא מושחת, הוא משחית, הוא שטני, הוא מזוהם. צהל הוא צבא כיבוש. אין מה לעשות. וכל הדיבורים על הגנת המולדת הם כסות צינית להעמקת הכיבוש וחיזוק ההתנחלויות. (ומילא זה, אבל חיילים שבאים לשרת במחסום כדי לשכוח מהצרות בבית? באמת, עד לאן יכולה הבהמיות להגיע)
אני זורק לך כפפה, שתיים בעצם. אחת: אמרת שאם דיה נורה למרות שלא סיכן אף אחד באותו רגע, היורה צריך להשפט. בבקשה, בדוק האם מתקיימת חקירה, ואם מתקיימת מה תוצאותיה (אני יכול להמר מראש, במקרה של ירי לא נחוץ- נזיפה קלה) שתיים: בוא לבידו, אבל לא במדים, אלא כמו אורח אמיתי, פגוש את האנשים בגובה העינים, דבר איתם, בוא ביום שמתקיימת הפגנה וראה במו עיניך מה קורה.
הגיע הזמן לחשבון נפש אמיתי. לא להתממות.
"דנדן" אינו בעל ראש פתוח, ולא שום מחמאה שהוא קיבל, דבריו הם תמצית הבהמיות הישראלית, תמצית הבריונות של לומר לאנשים שאבלים על מתיהם : "אנחנו בסדר, לא עשינו כלום, אתם אשמים ואם מישהו נהרג זה באשמתו". אלו אותם הבהמות שכשנהרג ישראלי הם מטיפים "אל תעשו פולוטיזציה לאבל" אבל לאבל הפלסטיני אין להם מה לומר מלבד הצדקת הרצח.
ירון אתה מוזמן לאתר שלי שם יש כמה מאמרי דעה שמסבירים את המושג "
http://www.stage.co.il/authors/31629
אבל על רגל אחת כשאני מדבר על תודעה אשכנזית ציונית אני נשען על מושג מספרו האחרון של ד"ר סמ שלום שיטרית "המאבק המזרחי בישראל" שבו הוא מגדיר תודעה כזו כאחת שבאה לשמר את המצב ולהתנגד לשינוי.
מאידך תודעה מזרחית הינה תודעה של שינוי
שבאה לבטל את יחסי הכוח ודיכוי במדינה.
אני לא מבין מדוע כינית אותי גזען וכד’ ?
ולטענתך נגד המזרחים ובכן נכתב על זה הרבה
אבל המזרחים באופן כללי עברו לימין כי העבודה או מפאי המיתולוגית (חרא של מיתולוגיה) לא נתנה להם שום סיכוי וזה היה פרי המרד של הפנתרים השחורים.
עשיתי קצת "חושבים" לגבי המטרה שלי בדיון הזה. אני לא מסוגל לשנות את מה שמרגיש באסיל כקורבן של הכיבוש או לסתור את המצב כפי שמציג אותו שי.
לו אני במקום באסיל אני מניח שהייתי מרגיש אותו הדבר.
לכן המטרה שלי היא להראות איך נראים הדברים מהצד של החייל, שהוא בעצם גם הישראלי הרגיל. ואיך נוצר מצב שבו שיגרה של אחד היא הטרגדיה של השני.
לשאלה של באסיל: אני אכן מאמין בפתרון של מדינה פלסטינית לצד ישראל, ומשם להמשיך לשיקום היחסים בין העמים ע"י חזרת הפלסטינים לעבודה בישראל, חידוש קשרי מסחר, וכו…
כמו כן ברור (גם מההיסטוריה וגם מהמצב כעת) שאין פתרון צבאי למצב הקיים. אבל נוצרה מין דינמיקה של כיבוש מתמשך מצד אחד וטרור מהצד השני שגורמת למצב להישאר כמות שהוא. כשאני נקרא לעשות פעילות בשטחים או לשמור במתקן כליאה אז המטרה המיידית של "מלחמה בטרור" מספקת לי עילה טובה מספיק כדי להצדיק את הפעילות. לדוגמא מבצע "חומת מגן" אליו יצאו חיילים עם תחושת שליחות חזקה הרבה יותר מאשר לאיזה מחסום או שמירה על עצורים.
אני אולי לא ישן בלילה בידיעה שחיילים עלולים לפרוץ לביתי, אבל אני בהחלט מסתובב ברחוב בידיעה שאוטובוס עלול להתפוצץ לידי, וזה גם לא כיף גדול.
אני מבין שדבר שנראה לי כל-כך פשוט כמו מחסום באיזה כביש, חותך את החיים של באסיל בכל מובן וצר לי על זה, זאת באמת לא הכוונה.
בכל תדריך לחיילים (וכאן אני אתוודה שכקצין גם אני מעביר תדריכים) המטרה העיקרית היא מניעת טרור מכל סוג.
שי מיתמם כשהוא מגדיר את חיילי המילואים כ "הם" וכקבוצה שבאה "להעמיק את הכיבוש ולחזק את ההתנחלויות" כמו שהוא כתב. יש בין החיילים הרבה כאלה שמגדירים עצמם כשמאלנים ומתנגדים להתנחלויות, ואני בטוח ששי ימצא איתם שפה משותפת.
ואכן אחת הסיבות שאנשים באים למילואים היא שזו פעילות מחוץ לשגרת החיים, ואני מסכים לחלוטין שיש כאן אבסורד אכזרי.
המסר העיקרי שלי הוא זה: אני לא מכיר ולא חושב שיש חייל אחד שנהנה להיות במחסום. זה תפקיד קשה, מתסכל ושוחק.
ובכלל, פעילות בשטחים היא תמיד פחות מועדפת בהשוואה לפעילות בגבולות האמיתיים (רמה"ג, ביקעה). אני לא רוצה להישמע כמו "הקוזק הנגזל" (כפי שכתב אחד המגיבים) אבל בגשם או בשלג אני אישית אעדיף להיות באוהל עם קפה (ואם אפשר אז בבית) מאשר לבדוק את תעודת זהות של באסיל.
בעניין חייל שעושה עבירה ולא נענש – אכן בעיה. אני אישית מאמין שרוצח הוא רוצח, מי שיורה באדם שלא מסכן אותו חייב להישפט. ואם זה לא קורה אז לא נותר לי אלא לאחל לו שהמעשה ירדוף אותו כל חייו.
תבינו, זה לא שדנדן מיתמם, הוא באמת לא יודע. לא, הוא לא קורא את דוח"וחת בצלם – אין לו כוח ואין לו זמן לדברים האלה. זאת אומרת, הוא קורא עיתונים ואפילו "הארץ", אבל עמירה הס וגדעון לוי זה כבד מדי, לא אמין בעיניו, לא מתיישב עם מדינת ישראל שהוא מכיר מילדותו. ארי שביט מספיק לו. כשהוא מדליק טלויזיה זה לא בשביל להתיישב מול "מחסומים" בלי לזפזפ – להתרכז ולנסות להבין מה קורה בעולם בחוץ. "מלחמה בטרור" מספקת לו עילה טובה (כדבריו) כדי להצדיק את השירות בשטחים, את ההטפה לסהרוריים שמשמאלו, ואת השקט הנפשי להסתגר בד’ אמותיו עם ארי שביט, וא"ב יהושע. הוא לא ירים אף לא אחת מהכפפות ששי זרק לעברו, הוא לא מדמיין את עצמו שולח מכתב למפקדת החטיבה, ובכלל הוא לא מדמיין את עצמו ממש עושה משהו, ממש מתעניין, ממש מברר מה נעשה בשמו. המציאות ששי מטיח בו היא רק "המצב כפי שמציג אותו שי", מין מציאות סוביקטיבית כזאת. ועל מציאות סובייקטיבית ועוד של סהרורי שמשמאלו אין איך להתווכח.
הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה. התבהמות קרא לזה בר-חיים. ובכל זאת דנדן מופיע כאן, קורא פה ושם איזה משהו, אמנם בשביל להטיף חזרה, אבל גם בשביל זה צריך לקרוא. מי יודע? אולי משהו יזוז אצלו, אולי הוא יישאב לבירור הולך ומעמיק של הפרטים הקטנים. אני מכיר רבים במצבו, חלקם הולכים ופוקחים את עיניהם, חלקם כבר ערים.
לדנדן: שים עצמך בנעליו של באסיל (או דייה, או כל פלסטיני בשטחים). האם היית מוכן לצאת מביתך בדרכך לעבודה ולעבור במחסום? ללכת למשפחתך דרך מחסום? ללכת לחברים? לקופת חולים? לסרט? האם היית מוכן לחיות במן כלא ענק, שכל צעד שלך, כל תנועה במסגרת החופש הבסיסי אליו נולדת, תלויה במחסום בו חיילים עם נשק שאינם בני העם שלך? אני למשל, מתעצבן כאשר יש רק מחסום משטרתי בתל אביב, על כל הבלאגן שזה גורם בתנועה והזמן היקר האני מבזבז. צא וחשוב מה עובר פלסטיני. ונניח שכל חיילי המחסום צדיקים, אוהבי אדם, מעולם לא פגעו בזבוב – חיילים הרוצים רק טוב. עדיין הם סוהרים בכלא ענק. אין קשר לסדיסיטיות, לירי, לנהלים ופקודות. ראה את הסרט מחסומים, אין בו מקרה אחד של אלימות פיסית מוחשית. אין ירי, אין פצועים, אין דם. יש מחסומים ללא סוף, הממררים את חייהם של מיליוני בני אדם. קרא את הספר תסמונת המחסום. אין ולו פקודה אחת לפגוע בפלסטינים, ועדיין – זהו בית סוהר שאתה וחבריך הם הסוהרים. והפלסטינים מעצם היותם פלסטינים הם האסירים. ומה ההצדקה שלך לכלא הזה? הפיגועים? מדוע יש מחסום בכניסה (אני מדגיש, בכניסה) לכל עיר בשטחים? מה הסיבה שאדם לא יכול להיכנס לג’נין? לשכם? לרפיח? האם כשאתה עושה מילואים במחסום הכניסה לעיר ג’נין, אתה גם מונע פיגועים? אתה גם נלחם בטרור? לא!!! אתה דואג לכך שישראל תמשיך לשלוט על אוכלוסייה. זה לא שהמחסום מונע מעבר. הוא פשוט עושה את החיים בלתי נסבלים. המתאבדים הפלסטינים אינם כה מטומטמים לעבור במחסומים. הם פשוט עוברים מהצד, בלילה, בדרכים עוקפות. עובדה היא שבני אדם ממשיכים להתפוצץ בתוך ערי ישראל. אני מציע לך במילואים הבאים שלך – פשוט לא להגיע. להמציא תירוצים, אישורי מחלה, בחינות באוניברסיטה, טיול לחו"ל, הלוויה, אזכרה – כל דבר. פשוט אל תלך. תימנע. תחשוב על זה…
אני לא רוצה להכנס לסחר-מכר של השוואה בין חוסר שינה בלילה לעומת פחד מפיגועים, רק לציין את העובדה שכתוצאה מטרור הכיבוש הישראלי נהרגו הרבה יותר אזרחים פלשתינים חפים מפשע מאשר ישראלים, לא מדובר רק בשינה טובה.
במסגרת ההצעות שלך לבאסיל לכונן יחסי שכנות טובה ולהחזיר את הפלשתינים לעבודה בישראל כחלק מהתהליך, מסתתרת במובלע עמדה גזענית (אולי לא מודעת). שנים היו האנשים הללו שואבי המים וחוטבי העצים של החברה הישראלית. אם אתה רואה את הפתרון לסכסוך כחזרה למצב הקודם, אתה לא מחפש פתרון. השאיפה שלנו צריכה להיות לפצות אותם על הנזק הכלכלי, החברתי וההשכלתי שגרמנו להם לאורך עשרות שנות הכיבוש, ולא המשך דיכויים כמעמד של פועלים שחורים.
תגיד לי דנדן, אתה באמת חושב שהדרך להלחם בטרור היא צבאית? אתה באמת קונה את הססממאות הנבובות על "ידו הארוכה של צה"ל" ו"לא יהיו פרסים לטרור" וכו’? לי אין ספק שכשאנשים יודעים שמתייחסים אליהם בכבוד, שדמם אינו הפקר, שיש להם עתיד עם תקווה, שמכירים בזכותם לשלום, בטחון ועצמאות בדיוק כמו שלנו, המוטיבציה לנקום ולהשתחרר באמצעות מאבק אלים יורדת. אין דרך אחרת "להלחם בטרור".
הציבור הישראלי ופרנסיו ממרקים את המצפון שלהם בהטחת האשמות בפלשתינים על כך שהם תמיד בוחרים במאבק אלים וחמוש. בימים אלה ממש נערכות הפגנות עממיות, לא חמושות, בהשתתפות גברים, נשים, זקנים וילדים כנגד תוואי הגדר הגוזל אדמות חקלאיות שעליהן פרנסתם היחידה (אתה הרי ציינת שהם כבר לא עובדים כאן, ולכן חזרו רבים להתפרנס מהאדמות, בקושי רב). מדובר בכפרים שבחרו לשמור על יחסי שכנות טובה עם שכניהם היהודים (כולל ההתנחלויות החונקות אותם), לאורך שלוש שנות האינתיפאדה האחרונות. לא יצאו משם פיגועים ולא נוצרו חיכוכים עם המתנחלים. כאשר הצבא מדכא את ההפגנות האלה ביד קשה ואכזרית (עד היום יש שישה הרוגים ומאות פצועים), הוא מעביר מסר חד וברור לאוכלוסיה-אין מקום למאבק עממי, הברירה היחידה שלכם היא המאבק המזוין. זה הרבה יותר קל ליחצ"ן את מדיניות ישראל כמאבק חסר פשרות בטרור, מאשר מאבק חסר פשרות בנשים זקנות וילדים בני עשר שחוטפים גאז מדמיע(אחד ההרוגים הוא מגאז), כדורי גומי ואש חיה. אכן, דרך נאה וחכמה להלחם בטרור. בולשיט, וחבל שאתה קונה את הסחורה הזאת, תוצרת ממשלת הימין האיומה.
אני מצטער מאוד, אבל אין לי שום שפה משותפת (מלבד עברית) עם חיילים ש"מגדירים את עצמם שמאלנים" ובוחרים לשרת בשטחים. חייל שמשתתף בימים האלה בדיכוי האכזרי של ההפגנות העממיות ובגזל האדמות, לא יכול להקרא שמאלני. אם הוא מגדיר את עצמו ככזה, אז הוא טיפש.
אני מצטער גם על הבחירה שלך לפתור את המנגנון שבואתה לוקח חלק מבדיקה עצמית אמיתית. איך אפשר להמשיך להצדיק אותו מוסרית ומעשית אם הוא מתחמק מלקחת אחריות על מקרי רצח ברורים ללא בדיקה ומשפט?
אני רוצה להוסיף לסיום את הערכתי לך על כך שאתה לוקח חלק בדיון הזה ומעורר אותו. העמדות שאתה מציג כאן באמת מיצגות חלקים רחבים באוכלוסיה וראויות לדיון.
באסיל שאל אותי אם אתה מתבדח או כותב ברצינות. הבטחתי לו שאולי הוא לא יאהב את דעותיך,אבל שאתה רציני. אני חושב שדיאלוג כזה בין פלשתיני וחייל חשוב מאוד ובטח לא תוכל לקיים אותו בגובה העיניים, כמו כאן, בזמן שאתה עומד במחסום.
ולכל השאר, אני רוצה להתנצל על העיכוב בתגובה באסיל, עדיין לא הספקתי לתרגם לו את כל התגובות.
זה נותן נקדת מחשבה על חיינו, הרי אנכנו לפעמים הורגים תינוקות-אך אף אחד לא יודע,לא מנסה לדעת.
קודם כל אני רוצה להודות לשי על המאמצים לקם את הדיון. דרך אגב, היום הלכתי לאוניברסיטה כדי לתעד אישורים ומצאתי את הדרך סגורה. לפנינו טור ארוך של מכוניות שמחכות לבדיקה. חיכינו שעתיים ואז החלטנו לנסות את הדרך החלופית, הקשה והארוכה. קודם כל אני רוצה לשאול אותך דנדן, האם יש איזשהו צידוק בטחוני לבדיקות בין ביר זיית ורמאללה? יש כל כך הרבה מחסומים מסביב לערים, שאפילו זבוב לא יכול לחדור דרכם, למה להוסיף עוד על הדרכים? זה משפיע באופן ברור על היכולת לרכוש השכלה באוניברסיטת ביר-זיית. הסתכלתי על הנוסעים האחרים במונית-שתי נשים זקנות, שלוש ילדות ומרצה אחד מלבדי, האם אלה טרוריסטים? האם יש צדק בדבריך שהסידורים האלה מונעים פיגועים? המחבלים והמבוקשים יכולים לראות ולהתחמק בקלות מהמחסומים. זה מה שראיתי היום.
אני יודע שיש הרבה חיילים שלא אוהבים לשרת בשטחים הכבושים, בגלל זה הם כנראה מתנהגים באכזריות כלפי האזרחים, בגלל שהם צריכים לעשות עבודה שהם לא אוהבים.
לבסוף, אני רוצה לשאול אותך דנדן: למה אתה לא בא לרמאללה כתייר במקום להגיע כחייל כובש? אתה תתקבל בפרחים במקום אבנים…למה אתה לא מגיע באוטובוס תיירים, במקום במשורינים וטנקים מכוערים?
האוטובוס יותר בטוח מהטנק שלך… במקום להגיע להרוג, למה אתה לא מגיע לאכול חומוס, לעשן נרגילה, או לשתות קצת יין? יותר זול כאן מבתל אביב.
זה השלום האמיתי דנדן.
כדי להיות הוגן, אני מסכים איתך שהפלשתינים צריכים להפסיק את הפיגועים הטפשיים, שמצדיקים את הפעולות של חיילי הכיבוש ומשרתים באופן עקיף את ההתנחלויות. מצד שני הממשלה הישראלית מתמרצת את הפעולות האלה באופן עקיף, ומשתמשת בהן כדי להצדיק את המדיניות הקולוניאליסטית שלה. אני מקווה שהפעולות האלה יפסקו לתמיד, אני מקווה שהם מבינים את המשוואה. אם הם ימשיכו עוד כמה פעמים, הממשלה הנוכחית תיפול.
לבאסיל ושי,
לא סתם התעכבה התגובה שלי, מצאתי את עצמי שוב ושוב חושב על הדברים שעלו כאן.
באמת שאין לי תשובה הולמת לאדם שמרגיש מושפל ופגוע. כמו שאין תשובה לאב ששכל את אשתו וארבע בנותיו אחרי שביצעו בהן וידוא הריגה ממרחק מטר.
אני מרגיש שאנחנו עומדים אחד מול השני וצועקים "תראו מה אתם עושים לנו".
בערך כמו שבאסיל אומר – המעגל של כיבוש-טרור-תגובה-טרור פשוט חזק מדי כרגע ונותן לכל צד צידוקים לחיזוק דעתו.
לצערי הנזק הגדול שנעשה ע"י פוליטיקאים כושלים וטרוריסטים "מוצלחים" מתבטא בדיוק במרחק בין הישראלי הממוצע והפלסטיני הממוצע: האחד חושב שכולם טרוריסטים והשני חושב שכולם סאדיסטים.
אני בטוח שבאסיל רחוק מלהיות טרוריסט כמו שאני רחוק מלהיות סאדיסט (למרות שיורם בר-חיים אולי יחלוק עלי כאן). אבל הנזק נעשה, וההשלכות שלו ירדפו אותנו עוד עשרות שנים גם לאחר שהסכסוך יסתיים "על הנייר".
לשי אני רוצה לאמר משהו על עניין העבודה הפלסטינית בישראל: כמובן שעדיף ששתי האוכלוסיות יהיו מפותחות ושוות. אך לצערנו (ובא נעזוב לרגע את הפוליטיקלי קורקט) זה לא יהיה כך בטווח הזמן הנראה לעין. יקח המון זמן עד לכינון דמוקרטיה (שהיא תנאי ראשון לקידמה) ופריחה כלכלית רצינית. עד אז זה יהיה הישג אדיר אם מסה של פלסטינים יחזרו לעבוד בישראל ואם מיפעלים והשקעות יעברו לפלסטין (לפי המודל הטורקי-גרמני למשל). אני אישית אשמח כשנגיע למקום כזה של אמון ושיתוף, ולאחר מכן נראה לאן כל מדינה מתקדמת.
ולבאסיל: כשהכל יגמר אני בהחלט אשמח לבקר, אני זוכר (מהשירות הצבאי כמובן…) את הגודל של התאנים בענאבתה ואת האזור המדהים של סאנור – נופים שלא היו מביישים את טוסקנה.
סתם סיפור אחד (מיני רבים) ששמעתי היום בבידו.
ג’יפ של חיילי מג"ב עוצר מיניבוס שמסיע ילדים ללימודים. הם מורים לילדים לרדת ולהפשיל את המכנסיים ואז עורכים השוואה משעשעת בין גודל אברי המין של הילדים. בתחומי הקו הירוק זה נקרא התעללות פדופילית, בבידו ובכפרים האחרים זו תופעה יומיומית.
אחר כך אני קורא בעיתון שסיבן שלום אומר בעקבות הרג החיילים בעזה: "יש לנו עסק עם חיות אדם". כששר בממשלה מוריד את הפלשתינים לדרגת בעלי חיים, אין מה להלין על החיילים.
קשה לי לקבל את המעגל ששרטטת. הוא מציג תמונה שאינה משקפת יחסים לא שווים, בין כובש לנכבש, בין חזק לחלש. רוב האחריות רובצת לפתחו של החזק. הוא יכול להביא את השינוי.
חבל שתחכה עד "שהכל יגמר", כך לעולם לא תזכה לראות את בידו ולהכיר את האנשים. אני עורך סיורים במקום ואתה מוזמן, כמו רבים אחרים, לבוא ולראות במו עיניך.
כאשר אדם מתיימר לנסות לפתור בעיה, כדי שהוא ינסה להביט, לחשוב, ינסה להבין גם את הצד השני (ישראל). אז נכון, שאתה יהודי,ישראלי,(משערת ע"פ שמך) או יותר מדוייק להגדיר, מתוך דבריך "דובר עברית", אך ההזדהות שלך היא פלשתינאית באופן טוטלי. אולי אתה פלשתינאי דובר עברית?
הגיון פשוט, לא יתכן שצד אחד שחור וצד שני לבן. זוהי גישה פשטנית, ילדותית.
הסכסוך לא התחיל מהיום, והמחסומים לא הוקמו בחטף שילשום, סתם כי בא לכמה קצינונים לטרטר את הפלשתינאים, עברו כמה מים בירדן, יו נו.
מרבית החיילים אינן חלאות כפי שאתה מתאר אותם. ולפי שעה המחסומים עוצרים את מרבית הפיגועים. אז עדיף פגיעה באכות חיים ולא פגיעה בחיים. שהפלשתינאים קודם יקיאו מתוכם את חוליות הרצח, שלא יקדשו את המוות.
משפט סהרורי כמו שלך,"שעלינו לפצות את הפלשתינאים על כל השנים וכו’…" מוכיח שעם כל הכוונות האנושיות הטובות שלך, ביחס לפלשתינאים, אתה לא ממש מבין על מה אנו (היהודים ישראלים) נאבקים פה. ואולי אתה מבין, ויוצא נגד זה.
אנו חזרנו לארצנו. מדינת היהודים. יש לנו זכות לגיטימית למדינה יהודית בארץ ישראל.
מרבית הצבור בישראל, מוכן לפשרה טריטוריאלית.
מדינה יהודית לצד רשות פלשתינאית.
לא חזרנו לפה אחרי שנות הגלות, אחרי השואה,כדי לחיות במדינה אזרחית, בנלאומית, קוסמופוליטית ושות’.
אני מסכים עם באסיל שאין כיבוש נאור. עם כל הכוונות הטובות שיכולות להיות לחיילים מהשורה, התפקיד שלהם הוא לדכא אוכלוסייה אזרחית על כל המשתמע מכך.
אני לא מסכים עם הראיה המונוליטית של החיילים כסאדיסטיים, רובם, משרתים מתוך אמונה, כוזבת אמנם, כי הם שומרים על הבית. מתוך עדויות שאני שמעתי, חיילי מילואים יותר אנושיים מחיילי סדיר (אני יודע שאני עולה פה על מוקש מילולי, אני פשוט לא יודע איך להביע את זה אחרת), מהסיבה הפשוטה שהם יכולים להזדהות עם אבדן פרנסה, דאגה למשפחה, לילדים, להבין מה זה ילד ומה המשמעות של אבדן של ילד. בכל מקרה, הצבא לא צריך להיות שם, לא במסגרת כיבוש ישיר ולא במסגרת כיבוש עקיף דוגמת אוסלו. זה לא משרת את האינטרסים של האזרחים, זה טרור שממנו סובלים, אמנם, יותר הפלסטינים, אך גם הישראלים.
לגבי חומת מגן – לאחר שהממשלה, במשך חודשים, הפרה כל נסיון להפסקת אש תוך כדי הרג של אזרחים (בין השאר במחסומים, וזו גם באמת הייתה תקופה של שקט יחסי לפחות מהצד הפלסטיני), נכנס הצבא ב-8 למרץ למחנה הפליטים של טול-כרם והרג 42 פלסטינים, שעל פי דו"ח בצלם 29 מהם היו אזרחים לא חמושים. אנחנו, אמנם, התרגלנו מאז לכך שהצבא נכנס ויוצא מהערים ומחנות הפליטים, אך באותו זמן זה היה תקדים. יום למחרת היה פיגוע טרור בירושליים, בו נהרגו 10 אזרחים, למחרת נהרגו 7 חיילים ו-3 מתנחלים חמושים מירי צלף ליד רצועת עזה. מאז, בפחות מחודש נהרגו יותר ממאה אזרחים ישראליים בפעולות טרור. זה היה הרקע למבצע חומת מגן, מלאכת מחשבת של הממשלה והעומד בראשה למניעת כל סיכוי להפסקת אש ובטח להידברות מדינית והכשרת הקרקע לדיכוי אלים יותר של האינתיפאדה. דוגמא זו גם מראה את חוסר התוכלת במעשי הטרור שדחפו את האוכלוסיה הישראלית כפרי בשל לזרועות ממשלתו.
בעניין הוראות הפתיחה באש – לפי דיווחים של הצבא, מתוך יותר מ-2000 פלסטינים הרוגים רק 600 היו חמושים. מספר אלו שהועמדו לדין על הרג פלסטינים הוא זניח לעומת מספר האזרחים ההרוגים, כלומר מדובר במדיניות מכוונת למרות שטכנית זו חריגה מהוראות הפתיחה באש או מהקוד האתי שהפרופסור המלומד אסא כשר חיבר עבור צה"ל.
לגבי ההערה כי הדמוקרטיה היא תנאי לפיתוח כלכלי – עבור המעמד הקפיטליסטי האינטרס הראשון הוא לשלוט. בתנאים של כלכלה מפותחת יחסית הם יכולים להרשות לעצמם את הדמוקרטיה וזה יותר יעיל ויציב. כאשר הכלכלה חלשה ואי אפשר לספק לאזרחים תנאי מחייה מינמליים אז צריך להחזיק אותם ביד קשה אחרת הם ימגרו את שלטונך.
בקשר לסיורים בבידו- איך ניתן ליצור איתך קשר על מנת לתאם סיורים כאלה?
לליאורה
לפני שאני פלשתינאי, או ישראלי, או יהודי, או אוזבקיסטני, אני בנאדם. אני חי על כדור הארץ עם עוד כמה מליארדי בני אדם ואני לא מקבל מראש הגדרות שמישהו אחר מנסה לכפות עלי.
קשה לי להבין משפט כמו "לא חזרנו כדי לחיות במדינה אזרחית, קוסמופוליטית, בינלאומית ושות’. נראה שכמעט שכחת להוסיף: נאורה, סוציאלית, הומאנית. את שמה לב למה את מתנגדת?
לגבי התנהגות החיילים: אין טוב ממראה עינים, ובטח שהוא עדיף על קריאה בידיעות אחרונות וצפיה בערוץ 2. את מה שאני ראיתי, אף מכבסת מילים לא תנקה.
לגבי הסיורים:
אפשר לבקש את האי מייל שלי מעורכי האתר. אשמח לקבל כל פניה.
בתכלס, לא ענית על טענותי.
ראשית, גם אם הגדרתי כיהודיה-ישראלית,עדיין לא הופכת אותי ללא בת אדם!
שנית, אולי אתה מנסה לכפות עלי ועל שכמותי זהות אחרת למדינה? אולי הכפיה היא מכיוון אחר? למה אתה מוכן לקבל זהות ספרדית ומדינה ספרדית, כדבר לגטימי ולא זהות יהודית במדינת היהודים?
אינני רוצה לעשות אידיאליזציה מהמחסומים , מצה"ל או מחייליו, ואתה יכול לתת קרדיט גם למי שלא חושב כמוך, שמבין את המציאות לא רק מחדשות ערוץ 2,אבל אני חוזרת לנקודה שפתחתי ולא התייחס אליה.המצב הוא לא תולדה של רשעות העם היהודי היושב בציון.
את המורכבות הזו אתה לא מוכן לקבל.
כדרכם של קיצוניים אתה רואה רק מהפריזמה שבחרת. כמו איתמר בן גביר.
צר לי עליך שי. הוי תמימות קדושה.
ליאורה יקרה, את התמימות ה"קדושה" את דווקא מתעקשת להציג. בתור אחת שחושבת שלא הכל שחור לבן מן הראוי שתבחני את הדברים קצת אחרת.
כרגע זה ממש לא משנה מתי הסכסוך התחיל אלא לאן הבאנו את עצמנו בגללו.
את מדברת על הפלסטינים שמקדשים את המוות ולא מעיזה להביט במראה ולראות שאנחנו הפכנו בדיוק למקדשים שכאלה, את רטוריקת ה"פגיעה באיכות החיים" הפנמת היטב, אלא שכשפוגעים באיכות החיים, אנשים מתים. גם בצד השני, לכן מכבסת המילים שאימצת לעצמך היא מזויפת לחלוטין.
על השאלות שלך (לא ברור לי בדיוק איפה שאלת משהו…) את צריכה לענות בעצמך ולהבין אולי שיש לך בעיה בתשובות.
אם רובנו מעוניינים בפשרה טריטוריאלית איך זה שאנחנו ממשיכים לתמוך במתנחלים קיצוניים, לבנות מאחזים, להזרים כספים, לעקור ולחשף ?
איפה בדיוק את חושבת שרואים הפלסטינים את רצונך בפשרה שכזו ? בחברון ? בבידו ? בקלקיליה ? על מה את מדברת בדיוק ?
אז אני מבין שאת יודעת על מה אנו נאבקים, רק שמה שאת יודעת כבר הפך ללא ממש רלוונטי, כי איזו מין מדינה תהיה לך כשאת עסוקה כל הזמן בכיבוש עם אחר ?