לאחרונה התבשרנו כי שר האוצר בנימין נתניהו יוזם מהלך נוסף של הורדת מסים. קופת האוצר התאוששה במעט והתמלאה כתוצאה מגיל גביית המסים. על פי סיכומי הרבעון הראשון של השנה, הסתכמה גביית המסים בכ-39 מיליארד שקל – עלייה ריאלית של כ-12 אחוז לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

שר האוצר עט על המציאה כמוצא שלל רב והודיע כי הוא מתכוון להחזיר "קצת" כסף לאזרחים מתוספת הגבייה, על ידי הקטנת שיעורי המס לבעלי ההכנסות הנמוכות וכן (איך לא?) להוריד את שיעורי מס החברות מ-36 אחוז ל-30 אחוז. מדובר על אובדן הכנסות למדינה של כ-10 עד 12 מיליארד שקל, לתקופה של ארבע שנים. עוד הודיע שר האוצר על הפחתה נוספת של תשלומי המעסיקים לביטוח הלאומי ב-1.5 אחוזים. במלים אחרות, נתניהו רוצה להוריד את תשלומי המעסיקים בהדרגה עד שנת 2007 מ-5.9 ל- 4.4 אחוזים. כך, יופחתו תשלומי המעסיקים בכשלושה מיליארד שקל לשנה.

הורדת מסים היא בדרך כלל מהלך כלכלי ראוי וטוב, בפרט אם ההנאה מתחלקת באופן צודק בין כל רובדי האוכלוסיה. במציאות הכלכלית של מדינת ישראל שאלת חלוקת נטל המס והקלות המס היא מרכזית: מי משלם מסים ומי הם הנהנים מההקלות, על חשבון מה ובמקום מה מתבצע מהלך הורדת המסים. בשנה האחרונה התרחשה בישראל מהפכה חברתית של ממש – העשירים נהיו יותר עשירים והעניים הפכו ליותר עניים, מעמד הביניים נשחק.

מדינת ישראל במצבה הכלכלי-חברתי אינה יכולה להרשות לעצמה לנהוג בפזרנות ובפזיזות. הסימנים המעודדים לכאורה למצב המשק אינם מבשרים עדיין את בוא האביב והגירעון התקציבי העמוק והחוב הממשלתי ממשיכים להעיק ולשחק תפקיד בקביעות גובה הריבית במשק. עוד קובע נגיד בנק ישראל כי נטל המס בישראל אינו חריג מן המקובל במדינות מפותחות רבות.

מה קרה אפוא שאצה הדרך לשר האוצר להודיע על הקלות במס לחברות ולמעסיקים, ולמי שהכנסתם בין 4,000-10,000 שקל ולהותיר יותר ממיליון איש להמשיך ולאכול מרורים ולחיות כעלובי החיים ובדרך להעלות את מחירי החלב, הלחם והביצים. במהלך כל השנה הפגין שר האוצר אטימות חברתית והתנערות של המדינה מאחריותה כלפי מאות אלפי אזרחים החיים בתוכה. הוא יצר במדיניותו מצב בלתי נסבל בו עשרות אלפי עובדים ברשויות המקומיות אינם מקבלים את שכר עבודתם ועשרות אלפי אנשים פונים לבתי תמחוי כדי לשבור את רעבונם; קשישים שידם אינה משגת לקנות תרופות וילדים שהוריהם אינם מסוגלים להעניק להם חינוך ראוי או לשלוח אותם לטיולי בית הספר.

תמונות מביכות כאלה באמצעי התקשורת כאשר לצדן מתפרסמות רשימות המיליונרים המקבלים שכר נטו ביום בגובה שכר מינימום חודשי, חייבו את האוצר למהלך קוסמטי אשר יפיג את הטעם המר של הקוטביות החברתית אשר יוצר ומטפח. הצעד הכלכלי כביכול שנקט שר האוצר שקוף לעין. הוא נועד בהינף קולמוס לסייע לו במרוץ המפלגתי לראשות הממשלה ולהעניק לו סדר יום חברתי, תוך טיפוח הרושם של יציאה מן המיתון אל מרחב הרווחה. הכל כדי לחפות על הכישלון החברתי העמוק שמאחורי מדיניותו הכלכלית.

אילו רצה שר האוצר לשנות את התהליכים החברתיים המזיקים המתחוללים בחברה הישראלית בהשראת תפיסתו ומדיניותו הכלכלית, במקום זריית חול בעיני הציבור, יכול היה להחזיר למאות אלפי העובדים בשירות הציבורי ולגמלאים את הקיצוצים שביצע במאות שקלים בשכרם ובגמלאותיהם ביד נטויה בזרוע גסה. כך, שגם אלה אשר אינם מגיעים לסף המס ייהנו מתוספת הכנסה וישפרו במעט את רמת חייהם. כל שקל אשר היה מוחזר להם היה תורם גם תרומה של ממש להגדלת כוח הקנייה, הביקושים והצמיחה במשק.

החברה הישראלית הנעה בין שני הקטבים של עושר מנקר עיניים ועוני מדכא ומעליב לא תוכל לאורך זמן להתנהל במעגלותיה. כמו עוף החול המתנער מעפרו גם החברה הישראלית תתנער מן האידיאולוגיה ששר האוצר מנסה להשליט על אורחות חיינו ותהיה לחברה צודקת וסולידרית, שבה טוב באמת לכולם ולא רק למעטי מעט.

Share on Facebook