ראש הממשלה שרון רקם את "תוכנית ההתנתקות" וגם שיווק אותה לנשיא בוש ולאירופה מתוך ביטחון מלא ביכולתו להשיג לה אישור בממשלתו. הוא התייחס בזלזול להתנגדותם של השרים עוזי לנדאו וישראל כ"ץ, ולכן גם הסכים לערוך את המשאל בקרב מתפקדי מפלגתו. והתוצאה ידועה: רוב משמעותי של מתפקדי הליכוד, שטרחו לבוא ולהצביע, דחה את התוכנית, ואילץ את שרון לעסוק מאז בתמרוני הישרדות.
גם לשרון עצמו אין כנראה מושג, איך הוא יוצא מהפלונטר שהוא עצמו יצר, ואיך הוא נחלץ מהחישוקאים במפלגתו. גם איום וירטואלי בפרישה מהממשלה, שהשמיע השבוע השר לפיד, יו"ר שינוי, אינו מחלץ את שרון מהתסבוכת הפוליטית והקואליציונית.
שאלת ההישרדות האישית של שרון, המצפה גם להכרעתו של היועץ המשפטי מזוז לגבי התיקים הפליליים שלו, והאפשרות, הנראית רחוקה בינתיים, של הקדמת הבחירות, מלמדות, כי מי שזורע רוח – קוצר סופה. שרון השיג את מטרתו העיקרית: העמקת הכיבוש ועצירתו המוחלטת של המשא-ומתן עם הפלסטינים. אך במדיניות זו הוא חיזק הן את יריביו הנציים במפלגתו (ובראשם נתניהו), והן את מתחריו ב"איחוד הלאומי" ובמפד"ל. ואלה היטו את הכף במשאל המתפקדים.
מעבר להיבטים הפוליטיים והמפלגתיים, ההכרעה במשאל שערך הליכוד העלתה גם את השאלה של ההבדלים בתוצאות המפקד ביישובים שונים, ובעיקר – הרוב המשמעותי שהצביע נגד ההתנתקות בקרב מתפקדי הליכוד בערי הפיתוח בדרום.
מתנגדי פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה השיגו רוב גדול בקרב המצביעים בשדרות, בנתיבות, באופקים, בירוחם ובדימונה, אשר לא התרשמו מההסברים של השר אולמרט, כי הפינוי דווקא ישפר את המצב הכלכלי. והשאלה היא, מדוע?
ראשי המתנחלים אמרו בראיונות בתקשורת, כי השיגו את התמיכה של מתפקדי הליכוד בעיירות העוני בדרום משום שיש להם איתם "קואליציה ותיקה של מקופחים". הניסיון של ראשי המתנחלים להציג את עצמם כ"מקופחים" מעורר גיחוך, בעיקר כאשר באותו שבוע פירסם מבקר המדינה את התוצאות השערורייתיות של הבדיקה לגבי השקעות משרד השיכון כמעט רק בהתנחלויות. אך ניתן ללמוד מראשי המתנחלים, כי הם שהציגו את עצמם בפני מתפקדי הליכוד כמסכנים, העומדים להיות מגורשים מבתיהם, ולכן על המסכנים של ערי הפיתוח העניות לתמוך בהם.
אך מדוע קנו מתפקדי הליכוד בערי העוני בדרום את תעמולת המתנחלים? יצחק רגב, שהיה מועמד הליכוד לראשות העיר חיפה, הסביר את ההצבעה ("ידיעות", 7.5):
"מזמן התרעתי שהפגיעה הכלכלית באוכלוסיות החלשות, אותן שכבות שתומכות באופן קבוע בליכוד, תחזור אלינו כבומרנג… אותו ציבור חש שהופקר על-ידי הנהגת המפלגה, שהוא נושא את התנועה על גבו, אבל לא זוכה להכרת תודה. לדעתי, אלה אנשים שהנושא המדיני לא בדמם".
לזעם החברתי כלפי הממשלה בשל מדיניותה הגורמת לאבטלה ולעוני אפשר להוסיף, כי לא מעטים מהמתנחלים נולדו וגדלו באותן ערי פיתוח, והם עברו להתנחלויות משום שראו בכך הזדמנות לשיפור תנאיי המגורים ולהשגת "איכות חיים". ממשלות הליכוד והעבודה כאחת פינקו את ההתנחלויות, ובעיקר את אלה ברצועה, בתקציבי עתק, ואף העניקו להן מעמד של "אזור פיתוח א’".
אולם פענוח סוד החיבור בין המתנחלים לבין תושבי ערי העוני בדרום אינו סיבה לתחושת הקלה בקרב אנשי השלום, הדמוקרטיה והשינוי החברתי. העובדה, שרוב תושבי ערי העוני התחברו באותו משאל של הליכוד עם המתנחלים והתייצבו מול שרון, היא אות אזהרה לגבי ההשלכות הפוליטיות של מדיניותו התאצ’ריסטית של נתניהו.
מי שגזלו ממנו את מקום עבודתו, או שלא משלמים לו את שכרו כעובד העירייה, או שקיצצו לו מחצית מקצבת הילדים שקיבל קודם – כועס על הממשלה הנוכחית, ולכן גם כועס על שרון. אך כעס כזה אינו מוביל מעצמו את תושב העיר הענייה להבנה של הסיבות האמיתיות למצבו. מאחר שאינו חשוף, בדרך כלל, לעמדות הביקורתיות של השמאל החברתי והמדיני, הוא עלול ללכת שולל אחר הדמגוגיה של הימין הקיצוני. וזה בדיוק מה שקרה בהצבעה של מתפקדי הליכוד.
לכן הניתוח של תוצאות המשאל מחייב להציג את האפשרות הרת האסון, שלא רק במפקד מתפקדי הליכוד, אלא גם בבחירות כלליות, עלולים הנפגעים ממדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה להעביר את תמיכתם מהליכוד למפלגות הימין הניאו-פשיסטי נוסח "האיחוד הלאומי", האמונים על דמגוגיה חברתית.
כדי להתמודד את סכנה זו, על התומכים בשלום עם הפלסטינים, בפינוי ההתנחלויות וביישום העקרון של שתי מדינות לשני העמים, להציג גם חלופה חברתית מרחיקת לכת. כאשר העבודה בעצם שותפה לתפיסות הכלכליות-חברתיות של הליכוד (והיא מוכנה לחבור לממשלת שרון-נתניהו כבר עכשיו), וכאשר יחד ועם אחד תומכים בהפרטה של חברות ושירותים ממשלתיים ובקיצוץ דרסטי בקיצבות לילדים במשפחות גדולות – קורבנות מדיניות זו אינם רואים בהן כתובת. גם השמאל העקבי חייב במסקנות. מק"י וחד"ש, שלדעתי יש להן תפיסה מדינית וחברתית כוללת, חייבות להקדיש מחשבה ומאמצים ביישום תפקידן ההיסטורי במניעת ההתפתחות המסוכנת שתוארה לעיל.
סוף סוף מישהו מסכים איתי שיחד היא לא מפלגת שמאל אלה מפלגת שלום.
עם אחד היא מפלגה שדואגת רק לוועדים הגדולים במשק על חשבון העובדים בוועדים הקטנים.
לשתי המפלגות הנ"ל יש מצע חברתי רק על הנייר.
לפי ההצבעות בכנסת אין הבדל בינהם לבין העבודה והליכוד.
עד שלא תקום מפלגה סוציאליסטית אין לשמאל סיכוי לקחת את השלטון ולהביא לשלום מפני שרק כאשר המצב הכלכלי יהיה טוב הציבור ירצה שלום.
אלעד היקר!
1- יש מפלגת שמאל סוציאליסטית
2- כשאתה אומר הועדים הגדולים על חשבון הועדים הקטנים, למה בדיוק אתה מתכוון? זו סיסמה שנזרקת לאויר כל הזמן, אשמח להסבר מפורט. (בדבר אחד אני מסכים- אין מספיק סולידאריות בין הועדים השונים בפרט ובין גורמים מנולים שונים בחברה הישראלית בכלל)
ויתכן ששוב אנו שוגים בפטרנליזם .
יתכן שכמו שאנו מוכנים לוותר על הישגים
כלכליים כדי לקדם ערכים שאנו מאמינים בהם
גם תושבי עירות הפיתוח כך.
יתכן שגם לתושבי עירות הפיתוח ישנה אמונה
פוליטית ימנית שכדי לקדמה הם מוכנים לוותר
על הקידום הכלכלי שיתכן והיה מושג.
אני מסכים מאוד לניתוח הקושר בין ההצבעה של תושבי עיירות הפיתוח נגד תוכנית שרון לבין העדר תוכנית חברתית המביאה שינוי רדיקאלי של השמאל. אבל הכותבת שכחה לציין, שלא די בתוכנית טובה צריך גם קשר ודרכי תקשורת פתוחים עם השכונות ועיירות הפיתוח כדי שמישהו בכלל יקשיב לתוכנית הטובה. ולזה ה"שמאל האשכנזי" לא יוכל להגיע כל עוד הוא שרוי בדוגמות רבות ושונות, בין השאר אי ההכרה בחשיבות הנושא העדתי. ובמיוחד כל עוד איננו מורכב מבני עיירות הפיתוח.
בינתיים כל המגיבים והכותבת מדברים בסיסמאות . אולי תוכל תמר לפרט מה היא "החלופה החברתית מרחיקת הלכת " שהיא מציעה.נראה לי שמתיחסים לתושבי עיירות הפיתוח כילדים קטנים. אם אינני טועה בחושיהם הבריאים הבינו כי אותם המחבלים המטרידים את גוש קטיף יפנו את נשקם אליהם לאחר הפינוי זאת מחשבה לגיטימית. לא שמעתי מנהיג פלשתיני אחד האומר כי עם פינוי כל שהוא יבוא השקט והשלום.
תמר:
את כותבת שמה שעל השמאל עכשיו הוא להציג חלופה מרחיקת לכת. אני מעוניינת לחדד: מה היא חלופה מרחיקת לכת? האם המצע המפורט של מק"י הוא מרחיק לכת אם הוא לא מרחיק יותר ללכת מהדלת של פעיל מפלגה?
השמאל הזה קיים בישראל, אבל לא עושה לעצמו יחסי ציבור מספיקים –
יש צורך בפעילות אינטנסיבית יותר: צריך קורסים והרצאות באותן עיירות פיתוח, בכל מתנ"ס שיסכים לקבל אותנו, צריך להשתלט על לוחות מודעות, לצעוק לכל מאן דבעי שהאלטרנטיבה שלנו היא מציאותית ונהדרת! בכל חור בארץ, בכל צומת, בכל שעה.
עדיין קיים פחד מברה"מ הדיקטטורית והאנשים הולכים סומא אחרי ארה"ב מעצבת התרבות. וזה אך ורק באשמתנו – כי אנחנו לא מסבירים. כי השמאל פה פעיל רק במחוזות השמאל (וזה הרי נורא קשה להיות אקטיביסט כשאתה בתוך הגדה השמאלית) ושכח לגמרי "לשאת את הבשורה" גם אל מחוזות אחרים. אסור להמשיך לערוך הרצאות לעצמנו – צריך להרצות אותן בקול רם לקהל הרחב, זה שלא מסכים איתנו. לפחות לנסות.
אגב – גם הצד הערבי צריך לנקוט יוזמה! איפה ערביי מק"י? למה שלום עכשיו מפגינים ביום שבת נגד הכיבוש, וחד"ש לא מפגינה באותה מידה נגד הפיגועים?!
אין להתפלא שלא מאמינים שאין אם מי לדבר אם הפרטנרים לדיבור יושבים בשקט ומתחבאים.
כיבוש זה רע ופיגועים זה רע – ומה שיהודי ישראל רואים זה רק את הערבים שתומכים בפיגועים ואת היהודים שתומכים בשלום.
יש כאן את מפלגות השמאל המתאימות, הן רק בלתי נראות…
נ.ב. – 2 מדינות לשני עמים? למה לא מדינה אחת לשני עמים? לפי דעתי גם התומכים ברעיון האחרון יכולים לקום להציג אלטרנטיבה…
אני מפנה את הקוראים לתגובה שלי למאמר "קץ האשליות" שכתב חיים ברעם. כותרת התגובה "יעקב – תאור מצב".
תושבי עיירות הפיתוח הם אזרחים בעלי סולידריות לאומית גבוהה. ונא לא לייחס כאן יותר מדי "איזמים" למושג לאומיות.
ישנה הנחה סמוייה במאמר שדעתם של תושבי עיירת פיתוח נתונה פחות לנעשה מחוץ לתחום מגוריהם או שהם חשים שותפות פחותה עם אזרחים במקומות אחרים. זוהי הנחה שגוייה מיסודה.
נראה לי שהאידאולוגיה בה מחזיקה הגברת גוז’נסקי מביאה אותה ליצור השלכה (Projection) פסיכולוגית מתפיסת עולמה על תפיסת עולמם של תושבי עיירות הפיתוח.
כאשר תושב שדרות רואה שאזרחים ישראלים נפגעים ומשלמים בחייהם במרחק של 20 דקות נסיעה מביתו הוא בהחלט יחוש סולידריות איתם.
מצבו הכלכלי הקשה אינו מהווה גורם מתנגד לאותס סולידריות ואולי אף להפך. ישנו לדעתי מספר גדול של אנשים המשייכים את מצבם הכלכלי הירוד לתוצאות הטרור הפלסטיני ולאו דווקא למדיניות הממשלה.
לא ניתן לטעון לחלוטין שאין כל ממש בטנה הזאת ומכאן שהמצב הכלכלי הירוד מהווה במקרים רבים גורם מסייע בתמיכת אנשי עיירות הפיתוח במתנחלים.
לאושרה בר,
חד"ש ומק"י אינן פעילות בקרב הציבור הפלסטיני בשטחים. על כן אנחנו כולנו – יהודים וערבים – מפגינים נגד הכיבוש הישראלי קודם כל. בהחלט נהיה בשבת בכיכר רבין.
מפלגת האחות של מק"י בפלסטין, מפלגת העם הפלסטיני, היא לעומת זאת מפלגה פעילה בקרב הציבור הפלסטיני ומעודדת התנגדות לאירגוני טרור.
יש להתגייס לפעולה נגד הטרור של שני הצדדים, פעולה שלנו תעודד גם פעולה בצד השני, לכן אין מה לתרץ חוסר פעולה ב "הם… והם…" .
שלום עכשיו לא מפגינים בשבת נגד הכיבוש, הם מפגינים בתמיכה בהינתקות, כלומר בשרון. לפי הראיונות שהם נתנו להארץ, הם גם מתכוונים שחלק מהדוברים בהפגנה יהיו מתנחלים, שותפים ישירים ועכשיויים לכיבוש ולפשעי מלחמה.
מעולם לא תירצתי דבר ב"הם". מדובר ב"אנחנו" וגם ב"הם". אין כאן צד תמים.
ולמעשה, יש פעולה שלנו ואני לא רואה אף פעולה מתעודדת בצד השני…
אני לא מבינה מה הקשר לפעילות בשטחים. ערביי חיפה לא יכולים להפגין "לא לפיגועים כן לשלום"? רוב ככל הימנים רואים בהם אחראים לפיגועים לא פחות מהערבים בשטחים (האמן לי, אני לומדת בחדרה) ואני עצמי הייתי רוצה לראות שאני לא נלחמת פה לשווא.
ולך תגיד לאדם שאיבד אהוב בפיגוע שרק הערבים בשטחים צריכים להתנגד לטרור. ערביי ישראל פטורים מזה.
אושרה, פעילי מק"י (יהודים וערבים כאחד) ופעילי מע"פ כולם מתנגדים לפעולות הטרור של צה"ל ושל האירגונים הפלסטינים. אך באופן יותר פרקטי מק"י מהווה אלטרנטיבה לטרור של צה"ל ומע"פ לטרור של החמאס.
ול"הערה" – ההפגנה אינה בתמיכה בהתנתקות, רק חלק מבאי ההפגנה יתמכו בה. יש אפילו בין המארגנים מתנגדים להתנתקות, מטה ז’נבה למשל.
אם יעלו מתנחלים שרוצים להתפנות אני מאוד אשמח. אני מכיר מתנחלים (בעיקר עולים מחבר העמים) שכל חטאם היה לרצות בית במחיר זול. אין להם דבר משותף עם הפסיכופטים מנוער הגבעות, הם מחכים כבר הרבה זמן שהממשלה תיחלץ אותם מהשטחים (אין להם כסף לעבור בכוחות עצמם), והגיע הזמן שסוף סוף ישמעו גם אותם.
הגיע הזמן שישמעו גם את ערביי ישראל.
אני לא מכירה את פעולותיה של מע"פ וכך גם רוב הציבור הישראלי ואני שוב מדגישה – אם אתה רוצה שאנשים ישתכנעו שיש להם עם מי לדבר, וזה קשה בימינו, אתה צריך להוכיח להם את זה. הם מרגישים טיפשים להגיד שיש עם מי לדבר אבל בלי הוכחות.
אגב, ההפגנה הפכה להיות אכן הפגנה בעד ההתנתקות, וזה היה מעט דוחה שכן היא נראתה ונשמעה כמו הפגנת פיוס הימין. לא שפיוס עם הימין זה רע – אבל זה קצת נוגד את הרעיון בהפגנה הספציפית הזאת.
אני מניח שלפני שאת קוראת לאנשים (הפלסטינים אזרחי ישראל) לבצע אקטים שירצו אותך פוליטית, טרחת גם לעשות משהו למען זכויותיהם, להפגין נגד הרס בתיהם נניח, אולי ללכך ליום האדמה ?
מדהים אותי שבנוגע לדמוקרטיה, אופי המדינה, התכנית הכלכלית, בג"ץ הקרקעות ועוד מליון נושאים לא ממש עניין אותך מה חושבים הפלסטינים תושבי הקו הירוק ופתאום בנוגע ל"טרור" את נזכרת שאת נורא רוצה לשמוע אותם צועקים בקול גדול…
את בהחלט צודקת בדבר אחד, אכן הגיע הזמן שישמעו גם אותם, וגם שיקשיבו להם, כשהם אומרים מה שהם חושבים ומה שמעניין אותם (איש איש ומה שמעניין אותו) ולא דווקא מה שאת רוצה לשמוע.
יורם בר-חיים
אושרה, אני לא רוצה לפרשן אף אחד, אבל אני יכול לומר שבעיני רבים מאד, תהיה אשר תהיה דעתם הפרטית על הטקטיקה הפלסטינית, האקט הזה של "גינוי פיגועים" נתפס כאפולוגטיקה, כנסיון לדבר בשפתו של הכובש ובכך לרצותו בזמן שהוא מצידו לא הכיר עדיין בשום זכותם של העם הפלסטיני.
נסי לראות את הצד של הפעיל הפוליטי הפלסטיני, הציבור הישראלי לא מוכן להקשיב לעמדותיו, לא מתעניין בבעיותיו, אדמותיו מופקעות וזכויות עמו נזרקות לרוח ולאיש לא אכפת, ובסוף כל מה שרוצים לשמוע ממנו זה "אתה מגנה ? אתה מגנה ?". תאמיני לי שאם היית במקומו זה היה עולה לך על כל העצבים. זה הופך למעצבן וצבוע במיוחד כאשר לצד הדרישה לגינוי אין שום נכונות (בשיח הישראלי) להכיר בזכותו של הפלסטיני לתמוך במאבק של עמו, כולל מאבק נגד צבא הכיבוש. כך הוא יוצא קרח מכאן ומכאן, אם יתמוך במאבק הצבאי הוא עלול למצוא עצמו בכלא אבל את הפעולות נגד אזרחים דורשים ממנו לגנות ללא תנאי.
ואם כבר מישהו מוכן לעמוד במסכת הייסורים הזו ו"לגנות" (כמו שעשה עזמי בשארה) אז ישר באים אליו עם רשימת מכולת "ורצח מתנחלים אתה גם מגנה ? ואת זה ואת ההוא ?" וכל הדיאלוג איתו נראה כמו חקירת שב"כ.
1. כן, טרחתי.
2. כמובן שהם צריכים להפגין רק בעד מה שמעניין אותם. אבל אם הטרור לא מעניין אותם יש כאן בעיה, לא? זו בדיוק הנקודה שלי – למה עושה רושם שהטרור לא מעניין אף אחד?
אלימות זו אלימות ולא משנה איזה צד מבצע אותה. כמו שאני יכולה ללכת להפגין נגד פגיעה בערבים, כך הם יכולים ללכת להפגין נגד פגיעה ביהודים. והלוואי שזה יתחיל לעניין אותם….
לא עשיתי תחרות למי קשה יותר אלא דיברתי על המלכוד שעומד מאחורי המושג "גינוי פיגועים", מלכוד שפלסטינים נמצאים בו יותר מאשר ישראלים כי הציבור והתקשורת בישראל לא מוכנים לשמוע מהם שום דבר חוץ מאשר "גינוי פיגועים".
שיראה כמו חקירת שב"כ…
לסרבן יהודי קל?
קל להסביר ש"עניי עירנו שווים לעניי עירם"? לסבול מנידוי חברתי בגלל שהוא לא מוכן לשרת בצה"ל? שירקו עליו?
להסביר למה אני מפגינה בעד פינוי "אחיי" מבתיהם כשבכלל לא בטוח שזה יעצור את הטרור? למה לדעתי הורה שכול צריך להתגבר ולא לדרוש שירצחו את כל הערבים? למה אני בעד מדינה אחת לשני עמים? כופרת, שונאת את אלוהים, עוכרת ישראל…
זה לא קל לאף אחד. אז מה?