בכל שבוע מאז אוקטובר האחרון כאשר אני נוסעת דרומה ברכבת במסגרת עבודתי, עם היציאה מרמלה, מיד לאחר מחלף רמלוד, אני מפנה מבטי שמאלה ומחייכת – גן המשחקים של שכונת הרכבת ברמלה, שלקחתי חלק בהקמתו – מלא בילדים משחקים. כעת קיימת סכנה שמעט השמחה שעזרתי להביא, תילקח מהם.
שכונת הרכבת ברמלה כלואה בין מסילת הרכבת לבאר שבע לבין מחלף רמלוד בכביש 44. בשכונה מתגוררים כ-120 בני אדם, כ-80 מהם ילדים. יהודים-ישראלים שגרו בשכונה בעבר עזבוה עם השנים וכיום כל תושבי השכונה הם פלסטינים-ישראלים. השכונה אינה מופיעה במפות רשמיות או בתוכניות המתאר. עם זאת, חלק מהתושבים הם דיירים מוגנים של חברת עמידר, המשלמים דמי שכירות מזה עשרות שנים.
למרות שחלק מהמשפחות משלמות ארנונה, העירייה אינה מספקת להם את רוב השירותים העירוניים, כך שאין בשכונה חיבורים לתשתיות בסיסיות, ולא מעבר מוסדר להולכי רגל מעל לפסי הרכבת מהשכונה לרמלה. בהעדר מעבר מוסדר, יצרו התושבים מעבר מאולתר.
לפני כשלוש שנים נדרס למוות ילד בן 11 בשעת חציית הפסים. הנושא הועלה בוועדה לזכויות הילד בכנסת ונתקבלו המלצות. רכבת ישראל הוציאה הוראה לנהגים להאט ולצפצף בקרבת השכונה. בסופו של יום, מדד הדמים הוא הקובע: בשלוש השנים האחרונות היו ברמלה ובלוד 17 תאונות רכבת, ונהרגו שישה בני אדם.
תושבי השכונה, יחד עם פעילים מהערים רמלה-לוד ומתנועת תעאיוש, יזמו באוקטובר 2003 יום עבודה שבמהלכו הוקם גן משחקים בשכונה. יום שלם עבדנו יחד, תושבים ופעילים, והקמנו גן משחקים נעים ובטוח. קדמו לכך התייעצויות עם מומחים ובחינת בטיחות המתקנים. מתקנים שנתרמו ואשר לא היו בטיחותיים, לא הוקמו. בנוסף, התקנו במקום ספסלים ופחי אשפה, נטענו עצים, והוסרה צמחיה שחסמה את שדה הראיה במעבר פסי הרכבת.
יום העבודה היווה אקט של הבעת סולידריות לנוכח המצב הקשה וניסיון להקל על החיים בשכונה, אך גם אקט מחאתי – דרישה מהרשויות למלא חובתם כלפי תושבי השכונה.
ואכן, עיריית רמלה מילאה את חובתה כלפי התושבים. ביום שלישי, 4 במאי, הוציאה העירייה צו הריסה לגן המשחקים ובו דרישה להרוס את המתקנים תוך 48 שעות בתואנה שאינם בטיחותיים. בין היתר נטען בצו כי "המתקנים עלולים לסכן את המחזיקים בהם ואת הציבור". זהו כמובן בבחינת לעג לרש שכן בקרבת מקום מצוי מפגע הרכבת. עיריית רמלה לא עשתה דבר כדי להגן על תושביה מפני הרכבת, לא פעלה ליצירת מעבר מוסדר לעיר ולא בנתה בעבור הילדים גן משחקים. באופן פרדוקסלי, בתחתית צו ההריסה מופיעה הסיסמא: "תושב העיר הוא הלקוח שלי".
פעילות מיידית של פעילים מתעאיוש ומארגון שתי"ל המקיים בעיר את פרויקט "ערים מעורבות" הובילה לפגישה בין מומחים מטעם הארגונים לבין מהנדסי העיר וכעת יש ניסיון לתקן את הדרוש על-ידי הארגונים ובמימונם בכדי למנוע את הרס הגן. כל זה היה נמנע לו היתה עיריית רמלה מקימה גן משחקים לילדי השכונה בעצמה, אך גם לו פנתה העירייה אל התושבים והארגונים בדרך של הידברות, היה ניתן למנוע את הפחד שאחז בתושבי השכונה ובילדיה. אבל בישראל 2004 אין מדברים. השלט התלוי בפתח החנות הקרויה ישראל הוא: "הורסים בלבד".
