השבוע צוטט ח"כ יוסי שריד חוזה "כי בימים הקרובים תפרוץ כאן התקוממות עממית רחבה שתביא ליציאה מיידית וכוללת מרצועת עזה". התקוממות עממית? בישראל? ברור שאמירתו של ח"כ שריד ביטאה לא הרבה יותר ממשאלת לב כמוסה. התפרצות של אי-ציות אזרחי בהיקף נרחב מחייבת תודעה דמוקרטית גבוהה, שלצערי הרב, חסרה במחוזותינו. הרי רק לפני שבועיים אזרחי ישראל קיבלו בשוויון נפש מוחלט את העובדה של-100 אלף אזרחים מורמים מעם ניתנה הזכות לקבוע עבורם ועבור הפלסטינים את עתידם המשותף, במשאל "עם", שבעצמו נדחה בשל משחק כדורסל בעל "חשיבות לאומית".
סדר העדיפות המעוות הזה אינו מוגבל כמובן לימין הפוליטי. כך למשל ברור שכישלונו של דוד ד’אור להעפיל לגמר האירוויזיון הצילה את הפגנת השמאל משממון תקשורתי ומהשתתפות דלה של אזרחים. במדינה שמגבילה את לימודי האזרחות בה בבית הספר לעיקרון הפרדת הרשויות ולתפקיד הטקסי של הנשיא, קשה לצפות להתפרצות של אי-ציות אזרחי דוגמת זו שחזה ח"כ שריד. קשה לצפות, אך יש לקוות.
מעניין כי דווקא ח"כ שריד, מהמתנגדים הגדולים והעקביים ביותר בשמאל לתופעת סרבנות השירות בשטחים, מצא לנכון להזכיר את העובדה הנשכחת, כי במשטר דמוקרטי לעתים אין אמצעי אפקטיבי יותר להפסקת אי-צדק משווע מאשר אי-ציות אזרחי (ובכלל זה סרבנות, כן סרבנות!). האם יהיה זה מוגזם לטעון כי ח"כ שריד והשר לשעבר רובינשטיין תרמו יותר מכל אחד אחר לחיסולו של כל ניצן שהיה יכול אי פעם להבשיל לכדי התקוממות עממית רחבה בסוגיית שליטתנו בשטחים הכבושים?
האם ביטאה אמירה זו של ח"כ שריד ביטוי לניצני התפכחות? האם ייתכן כי ח"כ שריד "הביטחוניסט" מגיע בשלהי הקריירה הפוליטית שלו להבנה כי בסופו של יום לא ממשלות ישראל אלא רק אזרחי ישראל יוציאו אותנו מהביצה העזתית? מזה כשנתיים אני סבור שאי-ציות אזרחי בהיקף נרחב יכול להתברר כאמצעי הדמוקרטי האפקטיבי ביותר לסיום הכיבוש בעזה ובאיו"ש, מהטעם הפשוט שהוא צודק. אזרחי המדינה לא יוכלו להישאר אדישים לאורך זמן לזעקתו של ציבור הולך וגדל שיהיה מוכן לשלם מחיר אישי כבד בשל סירובו ליטול חלק בעוולת הכיבוש. עוצמתו של אקט אי-ציות אזרחי נובעת מצדקת המסר שהוא נושא באמתחתו, ולכן "זו ארצנו" או "נוער הגבעות" דינם שייכשלו. ולכן אי-ציות אזרחי שמכוון כלפי הפסקת שליטתנו האלימה בעם זר דינו שיצליח.
אי-ציות אזרחי אינו רק אמצעי פוליטי המכוון לשם השגת מטרה פוליטית, תהה זו היציאה מהשטחים או ביטולם של גזרות כלכליות. אי-ציות אזרחי הוא גם אקט של הגדרה עצמית, שבאמצעותו אדם מגדיר את עצמו מחדש כאדם וכאזרח. באמצעות אי-ציות אזרחי יכול האדם לבטא לא רק את חובתו האזרחית למדינה אותה הוא מבקש להחזיר למסלול של שפיות, אלא גם לבטא את אנושיותו ואת חובתו לאחר שאת סבלו המיותר הוא מבקש למנוע או לכל הפחות לצמצם. אנו זקוקים כיום לאי-ציות אזרחי בהיקף רחב לא רק כדי להפסיק את האיוולת הבלתי מוסרית שבישיבתנו בעזה, אלא גם ואולי בעיקר כדי לחזק את השלטון הדמוקרטי, ואת התודעה הדמוקרטית של אזרחי המדינה.
החודשים האחרונים הוכיחו מחד גיסא את עוצמת הדמוקרטיה הישראלית (חקירת ראש הממשלה ובניו) ומאידך גיסא את שבירותה הרבה (משאל ההתנתקות). ייתכן מאוד כי אירועי הימים האחרונים אכן מסמנים כי בשלו התנאים החברתיים והפוליטיים להקמת תנועה עממית הולכת וגדלה הקוראת לאי-ציות אזרחי, שמכוונת לשינוי מיידי של מציאות הכיבוש שבמהותה היא אינה דמוקרטית בעליל.
יש לשים את הגבול בין אי ציות אלים והרסני לבין אי ציות שבגבולות המשטר הדמוקרטי. אדם שבאים לפנותו מביתו והוא בועט ומגדף את השוטרים אינו מנצל את זכותו הדמוקרטית לסרב לבצע עוולה באופן יאה. כנ"ל לגבי סרבן מצפון שרואה לנכון לחבל בפעולות צה"ליות (למשל). אך לשני האנשים יש זכות להתנגד באופן שאינו אלים לפעולות אותם הם רואים כהרסניות או לא מוסריות. זו הדרך היחידה לשמור על התחדשות מוסרית ובחינה מחדש של ערכים במדינה דמוקרטית.
הדרך אשר מתווה במאמר זה מר גרוסמן , היא הדרך הקצרה ביותר לאנרכיה מוחלטת כשכל קבוצה של אזרחים תחליט על אי ציות בהתאם לאמונתה.
כי הרי השפוי של מר גרוסמן הוא היהרג ובל יעבור של אדם אחר.
לדוגמא ,מר פורז רוצה להעביר חוק של שעון קיץ כל השנה, כאשר באוכלוסיה הדתית חרדית יש התנגדות עצומה, נו אז כל פלג יחל את ההפיכות שלו להשגת המטרות שלו ??
מה שמציע מר גרוסמן היא הפיכה שילטונית כל אימת שהמשטר אינו נושא חן בעיני האופוזציה , בדרך זו נהפוך מהר מאוד לרפובליקת בננות עם הפיכה שילטונית כל שני וחמישי.
ישנם דרכים להפיל ממשלה ולא בדרכים אילו, הדמוקרטיה אינה גמישה למשחקים מעין אילו , ובמצב השביר בו אנו נמצאים יש סכנה להובלה ישירה למלחמות אחים כל אימת שדרך מסוימת לא תישא חן בעיני חלק מהעם.
שאלה לי לחבר גרוסמן היה ויעלה הוא וחבריו לשלטון ויחילו את הדמוקרטיה שלהם . יבואו מאות אלפי "ימניים" ולא יצייתו האם גרוסמן "יבין" אותם ?
נראה לי כי על גרוסמן לקבל שעור באזרחות -בארצות הברית נבחר נשיא המתחרה מברך אותו ונעלם מעל במת ההיסטוריה כעבור 4 שנים נפתח המרוץ מחדש . הדמוקרטיה שמציע גרוסמן היא מרשם בדוק לאנרכיה . הרי בסרט הזה כבר היינו חורבן הבית בא בשל שנאת חינם וריב בין פלגים שונים האם גרוסמן רוצה להגיע לכך ? – ישכנע בדעותיו יקים מסגרת פוליטית . יזכה יוביל את המדינה ויעמוד מחדש למבחן הבוחר.
Guy,
Like you , I hope that we will see massive civil disobedience in Israel.
I would like to ask you:
What practical ways do you think citizens in Israel can take as part of
civil disobeidence whose aim ending the occupation ?
Excpet of the refuse to serve there which is not relevant for most of the citizens.
Thanks,
Ron
There is no clear line marking the sane border between what is an appropriate civil disobedience and the abuse of the basic democratic principle, just as people are not inherently good or bad. One of the problems with this conflict seems to be the fact people tend to think in black or white, no shades in between.
Refusing to serve in the territories, or even massive demonstrations against Govt. policies, cannot be compared to tinkering with the clock for the summer.
The state of Israel is not under existential threat (however much the wagging tongues will have us warned and frightened), but the makeup of secular democracy is.
Any person who holds aspirations for a life lived beyond the Cro-Magnon dichotomy of you are either with us or against us should be out on the street because being silent and apathetic to the degradation of the conflict onto a beastly tribal war IS chipping at democracy. If we dont wake up now, there will be little democracy left to protest about. The creeping fascism of our society is taking place here and now.
אין משטר דמוקרטי
כל משטר הוא בשם מישהו
על חשבון רבים
אי-פחד מאנרכיה נובע
מאמונה באדם
אנשים שפוחדים מאנרכיה
הם אנשים שפוחדים מעצמם
הטקטיקות היחידות שמצליחות
הם הפעולה הישירה: סרבנות,
חסימת הדחפורים, אינתיפאדה
עממית, והתארגנויות שורשיות
הם "לא משנים את המשטר"
הם משנים את האדם
ובונים קהילה של מאבק
גיא,
לא משתלם לצטט אנשים שהקשר בינייהם למציאות מקריים בהחלט. רוב האנשים בארץ הם רובוטים שנשלטים על ידי התקשורת לכן אף פעם לא יהיה פה מרי אזרחי לא אלים.
גיא,
דומני כי ייחוס חוסר ההתקוממות העממית לתודעה דמוקרטית נמוכה גם הוא לא יותר ממשאלת לב כמוסה. שהרי אין זו רק התודעה הדמוקרטית, כי אם התודעה בכללה.
האין אתה חש באדישות המופרזת-ממש שרווחת בעם?
יהא זה חוסר האונים מהמצב הביטחוני ועור הפיל שנדרשנו לפתח בשביל לחיות בארצנו; יהא זה הייאוש מן האוחזים במושכות ומתחלואי השלטון הקלוקל; תהא זו כל סיבה שהיא וכולן יחד שהביאונו עד הלום- לאדישות הזו, לצמצום העצמי ביחס לנעשה סביבנו.
כי זו האדישות שמונעת מאיתנו לפעול (ולשקוע תחת זאת במשחקי כדורסל ובדוד דאור). וזו האדישות שגורמת לנו להדחיק את מה שנראה לרבים מאיתנו כחסר אופק. זו האדישות שמתירה לנו לראות בחדשות הערב ילדים נהרגים ברפיח ולקום למחרת ליום חדש, להמשיך בחיינו.
ובאשר לדבריך-
ישנן דרכים במסגרת הדמוקרטיה לפעול. כאשר אדם פרטי בוחר לא לציית לחוק מסיבות אידאולוגיות (ולשאת בתוצאות מעשיו, כמובן) זה דבר אחד. אך שונה לחלוטין היא התארגנות קבוצתית שמבקשת להכניע את הדמוקרטיה על ידי כיפוף ידיה, ועוד תחת המעטה של "לחזק את השלטון הדמוקרטי". אלימות אזרחית זו שאתה מבקש להפעיל תחטא למטרה בפתחה פתח להתערערות אותו השלטון הדמוקרטי עליו אתה כה מבקש להגן.
ואל נשכח כי רבות הן מספור העוולות הנעשות בארצנו. האם עלי לקרוא להפסקת תשלום ארנונה לעיריית ירושלים בזעמי על חוסר הצדק המובהק הן בחלוקת נטל התשלום והן בהקצאת המשאבים בין חלקי העיר?? האם עלי לקרוא להפסיק לשלם מיסים בשל השחיתות בה מנוהלים כספי המדינה?
המילה ‘אנרכיה’ כבר נכתבה בלא מעט תגובות אחרות, ואכן אנכיה היא התוצאה הישירה של אימוץ הגישה שאתה מציע על ידי כלל האוכלוסיה.