בג"ץ דחה את 15 העתירות שהוגשו כנגד מינהל מקרקעי ישראל, בנוגע לתקפות "הוראות המעבר" שאושרו לפני כ-9 חודשים. בהוראות אלה נקבע אילו עסקות יזכו ליהנות מההטבות שהעניק בעבר המינהל לחקלאים בעת שינוי הייעוד. עם זאת קבע בג"ץ כי ייתכנו מקרים ספציפיים בהם תהיה סטייה בפועל מההוראות שנקבעו. בגיליון "תיאוריה וביקורת" מספר 16 כותב פרופ’ יהודה שנהב שהדיון הציבורי בנושאים של מרחב, אדמה ובית, מתקיים במוסף הנדל"ן בעיתונות היומית ומופקע מרשותם של חוקרי תרבות. באותה הרוח נמצאה הכתבה על בג"ץ הקרקעות, כשהיא מוחבאת בדפים הפנימיים של מוסף הכלכלה של עיתון "מעריב". ארגון הקשת הדמוקרטית המזרחית קיבל בכתבה זו את השם "הקשת הדמוקרטית", כנראה שהמלה מזרחית הפריעה לדרור מרמור, כתב "מעריב".
בג"ץ קיבל את גישת המדינה לפיה "הוראות המעבר סבירות ומאזנות בין האינטרס הציבורי בשמירה על מקרקעי ישראל ובין הקצאתם על פי עקרונות הצדק החלוקתי". השופט אור ציין בפסק הדין כי "הוראות המעבר" מעצם טיבן, הינן הוראות כלליות, שנועדו לתת מענה לשאלות הכלליות והשכיחות, והן מהוות תוצאה של הכרעה ובירור יסודי ונועדו לאפשר לגוף המינהלי להפעיל את סמכותו בקלות, בבהירות ותוך אחידות ושוויוניות.
בתיאוריה וביקורת מספר 16 מבהיר פרופ’ שנהב מה עומד מאחורי מכבסת המלים של בג"ץ. הוא מסביר שבעשורים האחרונים – בעיקר מאז שנות השמונים – השתנו מוקדי השיח, כמו גם כלליו והדוברים המרכזיים שלו. ענף הנדל"ן תפח והתפשט, והקרקע נהפכה מאדמת מולדת לנדל"ן… בדיון הציבורי השתרש הביטוי "קיבוצי הנדל"ן", ככינוי לקיבוצי מרכז הארץ (למשל רמת רחל או שפיים) שהתעשרו בן לילה כתוצאה משינוי ייעודן של האדמות החקלאיות. מנגנון שוק הנדל"ן, הוא מציין, היה מאז ומתמיד פיקציה, אשר ביצירתה השתתפו מוסדות המדינה, בעלי ההון וטכנוקרטים שהחזיקו בהיגיון מקצועי. לשוק הנדל"ן היתוספו אדמות שהן "פירות" ההשקעה בפרויקטים צבאיים של ממשלות ישראל למיניהן… ואדמות הפלסטינים נמצאו במעמד של "מוכרים בלבד". יישובים קהילתיים של יהודים סגרו את שעריהם בפני פלסטינים, או נשים חד הוריות.
השופט אור אומר שהוראות המעבר הן תוצאה של הכרעה ובירור יסודי. ובשל בירור היסודי מצאו את עצמם 15 ארגונים מהחברה האזרחית כשידם על התחתונה.
נתינת אישור כמעט גורף להוראות המעבר הוא הכשר למדיניות המבזה את החוק והסדר בישראל, ואישור להעדפה פרועה של אינטרסים כלכליים צרי טווח על פני האינטרסים של כלל אזרחי המדינה. זהו מתן אפשרות לקבוצה מצומצמת של כרישי נדל"ן מקושרים פוליטית, להשתלט באופן גס גם על אדמות השייכות לכלל החברה.
דחיית העתירות היא ביזוי של הצדק במדינה. לצערי מוסדות האתוס הציוני, הפכו למחלבות של הון. כך למשל מינהל מקרקעי ישראל מחזיק כיום בכ-91% מתוך 20 מיליון הדונם שבתוך הקו הירוק, והקרן הקיימת לישראל מאיישת 9 מתוך 19 החברים במועצת מקרקעי ישראל. מנגד, גופים אזרחיים לא יכולים לעמוד מול המדינה כשהם נאבקים על קיומם, הגם שחלקם ממומנים על ידי קרנות ממשלתיות. הציבור כולו עסוק בשאלות פסבדו-פוליטיות ונותן מבטחו בדמוקרטיה כאילו זו מדורה שלא פוסקת. אבל המדורה פסקה מזמן, ואני רק אוכל להצטרף לקריאתו של פרופ’ שנהב לחוקרי התרבות לצאת מתחומי התרבות והפוליטיקה ה"מסורתיים": אומנות, ספרות, מגדר, "אתניות" – ולחקור את חומרי "השיח החדש". בתקווה שאת הרוח הביקורתית והשאיפה לשינוי מבנה הכוח הישראלי לא יוכלו להשתיק.
מצורף קישור לעתירה של הקשת הדמוקרטית המזרחית כנגד הצעת הוראות מעבר להחלטות מועצת מקרקעי ישראל 717, 727, 737:www.hakeshet.org/position-enfant.htm
