מהגרי עבודה המועסקים בבתי מלון באילת נאלצים לעבוד בין 12 ל-16 שעות ביום. כך עולה משיחה עם עובדת זרה מהודו שיצרה קשר איתי וסיפרה על קבוצת עובדים מהודו שנמצאים בארץ כארבעה חודשים. עוד סיפרה כי הם מועסקים בבתי מלון באילת והתלוננה על תנאי עבודה קשים וביקשה עזרה. עובדים נפאלים, אף הם מועסקים באילת, התקשרו גם הם וביקשו שניפגש עמם.

ירדנו לאילת. פגשנו כמה מהעובדים הנפאלים, דוברי אנגלית מצוינת. בניגוד לעובדים ההודים, הם נראו עליזים למדי ולא מפוחדים. לא הצלחנו להבין עבור איזה מלונות הם עובדים. כיוון שהם פחות מחודש בארץ, לא היו להם עדין תלונות, גילו סקרנות לגבי החוקים וזכויות עובדים. חילקנו להם את הזכותון שלנו. למחרת פגשנו עובדים מהקבוצה ההודית. הם נמצאים בארץ עם אשרות של רשת מלונות ישרוטל באמצעות חברת כוח אדם טלרום. הם עובדים במלצרות, במכבסה ובניקוי חדרים. בפגישה שררה אווירה של פחד. התלונות העיקריות היו החובה לעבוד בין 12 ל-16 שעות ביום, אוכל לא טוב שסופק להם, ויחס גרוע מצד העובדים האחרים. לדברי העובדים, התגובה הסטנדרטית לכל תלונה שלהם "לא טוב? תחזרו להודו" – אופציה לא ריאלית למי ששילם 4,000-5,000 דולר עבור "הזכות" לעבוד בישראל.

בדיקת תלושי שכר שנעשתה על ידינו לא העלתה חריגות, למעט ניכוי עבור "רווחת עובדים". לגבי האוכל, העובדים מקבלים שלוש ארוחות ביום – עבורן מנכים להם 200 שקל בחודש (מהנטו!) ובנוסף, הם משלמים מס על שווי הארוחה. הבעיה היא שמדובר באוכל בטעם מערבי שהם לא רגילים לו, ולכן לא נוגעים בו. מכיוון שכך, העובדים ביקשו מהמעסיקים לאפשר להם לבשל את האוכל בעצמם, אך לא קיבלו אישור לכך. למרות שהם מתגוררים במלון ולבטח יש אפשרות לארגן מטבחון על מנת שיוכלו לבשל לעצמם את האוכל. עוד התלוננו העובדים שאין מים זורמים במגוריהם. הכוונה, שאין מים כלל במשך 12 שעות ביום. על פי הקריטריונים של החוק להבטחת תנאים הוגנים לעובדים זרים, אלו מגורים לא הולמים.

לכאורה המצב אינו גרוע במיוחד, מבחינת השכר אפילו כמעט עומד בדרישות החוק. אבל זהו הרושם בלבד. אם לוקחים בחשבון את שעות העבודה הרבות, את חוסר המזון, היחס במקום העבודה ובמיוחד את החוסר במים כאשר העובדים חוזרים למגורים, נוצר לחץ עצום על העובד. בהתחשב בכך שעובד משלם אלפי דולרים לחוזה עבודה של שנתיים, די ברור שלחץ זה נועד כדי לגרום לו לא לסיים את החוזה ולחזור מוקדם יותר לארצו, וכך החברה תוכל לייבא עובד חדש במקומו. כך, ככל שתחלופת העובדים רבה יותר, גדל תזרים המזומנים של החברה. כעת ברור לנו מדוע צריך להביא עובדים מהודו ומנפאל כדי להעסיקם בבתי המלון באילת, (כשאין בעיה של מחסור בידיים עובדות בישראל וכל כך הרבה משוועים לעבודה). התשובה אינה נמצאת רק בשורה התחתונה של תלוש המשכורת. התשובה נמצאת ביום העבודה הארוך, שהוא למעשה יומיים עבודה. מהגרי העבודה בבתי מלון באילת מועסקים בשתי משרות ומקבלים שכר תמורת משרה אחת!

Share on Facebook