זה לוקח זמן רב עד שהאמת האכזרית על אופי הסכסוך בינינו לפלסטינים מחלחלת וחודרת לתודעת הציבור והתקשורת. זה ימים רבים נחשבים דברי השמאל כאידיאולוגיים ולא אובייקטיביים – שוליים וזניחים. אך הנה, תחת עצמת הכישלון של מסע העונשין והנקמה ברצועת עזה, מתפכחים גם אלה שבדרך כלל מבטאים את הקונסנזוס, ומאמצים את דברי השמאל הרדיקלי. כך למשל דבריו של בכיר כותבי "הארץ", יואל מרקוס: "ישראל למדה מחדש אחרי שבר קשת בענן את הלקח שלמדו האמריקאים בוייטנאם והצרפתים בהודו-סין ובאלג’יריה, שאי אפשר להדביר בכוח מרי עממי ושאיפה לעצמאות של עם. ישראל בעלת העוצמה הלא קונבנציונלית למדה בדרך הקשה שאת הטרור אי אפשר להדביר בכוח. בפרט מאז נכנס לשימוש הנשק הפלסטיני הלא קונבנציונלי השימושי הקרוי מתאבד" (28.5.04). מרקוס, כמו רוב עיתונאי ישראל, שייך בדרך כלל לנוהים אחרי ההסכמה הכללית, אך כנראה שהגיעו מים עד נפש וגם בממסד העיתונאי יש המוכנים לעבור מן החיים הווירטואליים למציאות בשטח. מעניין גם שמאמר זה של מרקוס מכוון נגד השתלטות הצבא על הממשל האזרחי ובעצם על המדינה כולה.
מתברר אפוא, שגם בכיר ב"הארץ" מסגל לעצמו את הגדרת השמאל "שאי אפשר להדביר בכוח מרי עממי ושאיפה לעצמאות של עם". כלומר, הבעיה אינה "שאין עם מי לדבר", או "שנתנו להם הכול והם פתחו באינתיפאדה", אלא השאיפה לעצמאות של עם. גם לא מדובר ב"רצחנות הערבית", וגם לא בטרור, אלא פשוט במרי עממי. כך גם העצה שיעץ פשוטה: ללמוד מניסיונם של האמריקאים והצרפתים, ומכישלון המלחמות הקולוניאליות שלהן. והניסיון הצרפתי והאמריקאי כידוע היה שצריך להתקפל, להפסיק את המלחמה הקולוניאלית המלוכלכת ולצאת כל עוד נפשם בם. זה גם מה שישראל עשתה בעצם כשיצאה-ברחה מלבנון. אלא שההנהגה הצבאית-מדינית של ישראל לא יכולה להשלים עם זה עד היום. לא חשוב שלאחר היציאה מלבנון, שארכה 18 שנה, שורר שם שקט יחסי – בניגוד לכל ההפחדות של אנשי הביטחון. עבור צמרת זו, יציאת הצבא מלבנון היא זיכרון צורב של כישלון, של איבוד כוח ההרתעה המפורסם.
הצבא כהרגלו לא שועה לכל האזהרות האלה. ובמסע האחרון שלו לרצועת עזה, שנקרא בשפת המכבסה הצבאית "קשת בענן" (צריך קהות חושים לא מעטה לקרא "לפעולה" מסוג זה בשם המבטא תקווה וכמיהה לעתיד טוב יותר), הוא מנסה לשוב ולשקם את ההרתעה. אך החשבון לא עלה יפה. הדבר האופייני למסע הצבאי הזה הוא כישלונו והפסקתו בבהלה לא קטנה, תחת גל המחאה הגואה בעולם כולו ובישראל. הצלחה אם היתה, היא רק בדבר אחד – בהרס ובהרג.
בתחילה התבשרנו על ידי הצבא שבציר פילדלפי נחפרו עשרות מנהרות ועלינו להרסן. לבסוף הודיעו שמצאו שתיים… פעולות מסוג זה גם לא "צורבות את תודעת הפלסטינים" כדברי הרמטכ"ל יעלון. עד כה כל פעולות הדיכוי לא הועילו כפי שמדווח דני רובינשטיין בהארץ: "אין רואים אצל הפלסטינים סימנים של עייפות ומשבר" (17.5.04). הוא מטעים שבמשאלי דעת הקהל נמצא "שכל אמצעי הענישה הקולקטיווית הישראלית – המצור, הרס הבתים והחורבן הכלכלי – לא הורידו את המורל"… הם "לא הקטינו את המוטיווציה של הפלסטינים… אולי להפך: הציבור בעזה ובגדה דורש יותר נקמה, ואווירת הזעם ברחוב, שהיא תשתית חשובה להמשך הטרור, רק מתחזקת. במסע הנוכחי הם רואים את המשך הנכבה, זה התחיל ביפו – ונמשך ברפיח".
יוצא אם כן שאת המטרה של ההתקפה על רצועת עזה, ההפחדה, צריבת התודעה, והפסקת פעולת ההתנגדות, לא השיג צה"ל למרות הצהרותיו של יעלון או התרברבותו של אותו קצין "המנצח את הפלסטינים כל יום כמה פעמיים".
הסיכום העגום במספרים הוא (לפי הערכה): 13 חיילי צה"ל וכ-120 פלסטינים הרוגים, ומאות פצועים. מרביתם של ההרוגים והפצועים הם אזרחים – כולל נשים וילדים.
לא ידוע בינתיים כמה בתים נהרסו אך כנראה מאות רבות. גם בלא מספר מדויק, ברור שנשארו אלפים מחוסרי דיור – ללא קורת גג. או ליתר דיוק (בהסתמך על דיווחי אונרוו"א), ישראל הרסה את בתיהם של 17,594 בני אדם בעזה משך שלוש שנות אינתיפאדה.
התגובה בעולם למסע הנקמה הזה היתה נזעמת; בדו"חות אמנסטי שהתפרסמו, נאשמת ישראל בפשעי מלחמה. טורקיה הוקיעה את ישראל ואפילו ארה"ב נאלצה לוותר על ווטו בהחלטת הגינוי של מועצת הביטחון. מבחינת ישראל הרשמית, המסע נכשל מלהשיג את מטרותיו ובינתיים מינה הרמטכ"ל ועדת חקירה…
במלחמה זו התגלתה גם במלוא זוהרה התעמולה (כלומר הדוברות) הצבאית. בדומה לאמריקאים, מונתה גם כאן אשה: תת אלוף רות ירון, דוברת צה"ל. כנראה נעשה הדבר כדי להבליט את הרגישות והאנושיות של הצבא. ואכן, האשה הרגישה הזו ענתה לשאלה על צילומי הטלוויזיה הנוראים מן המסע במין נונשלנטיות: "מלחמות לא מצטלמות טוב". כלומר, הבעיה היא הצילום – לא הרס המלחמה. (אפשר רק להעיר לדוברת שצילומי מלחמות צודקות מצטלמות דווקא אחרת, למשל ניצחון בנות הברית על הנאצים).
והנה עומד גנרל צה"ל לפני שורה של בתים הרוסים ומסביר שבמלחמה נהרסו רק 5 בתים! ולאחר שצה"ל ירה פגז על הפגנה של אזרחים, בהם נשים וילדים רבים, הסבירו זאת שוב בשגיאה מקרית – "לא בכוונה". הצבא המתוחכם הזה לא יודע מה שמבין כל בור בענייני צבא, שכאשר יורים פגזי תותח "ליד" הפגנה בלב ליבה של עיר, ייפגעו בני אדם. כאילו לא היתה הפצצת כפר כנא במלחמת לבנון בה נהרגו כ-100 אזרחים, כאילו לא הוטלה פצצה של טונה בלב העיר עזה כדי להרוג את שחאדה, ונהרגו גם 14 אזרחים. בהפגנה המדוברת מצאו דוברי הצבא כאילו נקודה יפה להיאחז בה – הפלסטינים מגזימים! לא נהרגו 20 איש אלא "רק" שבעה. ומכאן התפתחה ממש חגיגה תקשורתית בשבח האינפורמציה המדויקת של צה"ל. בכל החגיגה נשכחה כמעט העובדה הנוראה שירו פגז על הפגנה של אזרחים. אך כל דוברי צה"ל והכתבים המגויסים בתקשורת לא יוכלו למחוק את מראות האנשים הבורחים מפחד הפגזים לכל עבר, ואת אימתם של הנושאים ילדים מכוסי דם בזרועותיהם. כל זה לא הפריע לדוברי צבא ופוליטיקאים שונים להזכיר לנו שוב "שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם".
במבצע בעזה פעל צה"ל לעיני כל העולם. מעניין מה היה מתגלה לו גם פעולותיו "השגרתיות" היו נעשות לאור המצלמות. האם גם אז כל הרוג ב"סיכול ממוקד" היה באמת חמוש? והאם כל חמוש שנהרג היה באמת בדרכו לפיגוע? והאם כל הרוג היה ראש הטרוריסטים בכל הכפר, העיר, האזור? וכמה מכל ה"צעירים" שנהרגו היו בעצם ילדים זורקי אבנים או סתם עוברי אורח? צה"ל הודיע לנו גם שבמבצע זה הצבא התחזק במודיעין חדש. די מחריד לחשוב כיצד הופכים השבויים ל"מודיעין". באיזה "שכנוע", באיזה לחץ.
לנוכח הזוועות ברפיח רועמת שתיקתם של אנשי הרוח הישראלים. היכן היו העמוס עוזים? הפרופסורים המטיפים בכל ימות השנה? איפה אנשי הדת, כפי שבכל העולם הם מתייצבים נגד אימי מלחמה? היכן היו המפלגות המתיימרות להיות ליברליות או שואפי השלום? היכן היה בעל פרס הנובל לשלום, שמעון פרס? אבל לפוליטיקה יש את משחקיה המוזרים. היא שולחת קדימה להגנה על המצפון האנושי דווקא את טומי לפיד. ולפיד אומר שהאשה הנוברת בהריסות ביתה כדי לדלות משם לפחות את תרופותיה, מזכירה לו את סבתו. והוא יוצא נגד התוכנית המפלצתית להרוס 3,000 בתים. הוא גם מתריע שאנו מופיעים בעולם כמצורעים ואת קציניו יגררו עוד לפני בתי משפט כפושעי מלחמה. לדברים היה הד גדול בציבור – ביקרו אותו קשה מימין ומשמאל. היו שהצביעו על אחריותו למצב, לחשבונותיו הפוליטיים בניצול הפרשה. דברי המבקרים ודאי נכונים ויציבים, אולם אי אפשר להתעלם מכך שלדברים אלה יש ערך רב לכשעצמם. אלה דברים שבעוצמתם, ובבואם מפיו של איש מרכז-ימין, כך יש לקוות, יביאו אנשים מן המרכז הפוליטי להרהר שוב במעשיה של ישראל. ובכלל, היכן היו כל אנשי המוסר שהוזכרו לעיל? למה הם לא הרימו את קולם? למה השאירו דווקא ללפיד להיות הקול היחיד של הקונסנזוס הזועק נגד, המרים קולו נגד פשעי המלחמה? המרכז הפוליטי, הכולל גם את רוב השמאל הציוני – שתק.
המחאה הושארה שוב לשמאל הרדיקלי, לארגוניו הרבים והשונים, שעשו עבודה עצומה במחאה, בהפגנה, בהסברה ובכל במה שניתנה להם. גם הנציגים של השמאל הרדיקלי בכנסת הרימו קולם בעוז נגד כל מה שנעשה ברצועת עזה. כך היה עם אחמד טיבי מחד"ש-תע"ל, שהתעמת עם שאר חברי הבית. במיוחד צריך להזכיר גם את העיתונאים האמיצים כמו עמירה הס, שלומי אלדר, כרמלה מנשה וכמובן גדעון לוי, שעשו כל שביכולתם להביא לידיעת הציבור את הנעשה בשטח.
בישראל כבר מזמן לא ברור מי שולט – האם לצבא יש מדינה או להפך? או שבעצם היטשטשו התחומים שבניהם. הפוליטיקאים של היום הם אנשי הצבא של אתמול, והגנרלים של היום מכינים עצמם, עוד בזמן השירות, להיות הפוליטיקאים של מחר. אך ברור שדבר אחד משותף להם: במדיניות ובמלחמה הם מכירים רק את שפת הכוח. תוכניותיהם המדיניות גם הן כולן נגועות בהלוך הרוח הצבאי. תוכנית "ההתנתקות" אותה מציעים לנו עכשיו, היא דוגמה לכך. לסגת תחת לחץ מעזה לקווים יותר נוחים, כדי לבסס ולחזק את האחיזה בגדה המערבית. מדיניות זו היא המשך המלחמה והכיבוש. היא תוביל אותנו לקורבנות נוספים משני הצדדים, ולעוד הרבה סבתות נוברות בהריסות.
אפשר להגיד על מה שקורה בעזה וברצועה הרבה דברים, רובם לא ינעמו לישראל, אבל דבר אחד צה"ל כן הוכיח – אפשר להדביר טרור באמצעים צבאים. תשארו רגע לשבת לפני שאתם קופצים, לא אמרתי לדכא את רצון החופש של עם אלא טרור. הוכחה – כמה פגועים היו בחודשיים האחרונים לעומת החודשיים שקדמו להם. אפשר וצריך לדכא טרור בכח ואפשר וצריך להגיע אח"כ להסדר מדיני הוגן.
"אפשר להדביר טרור באמצעים צבאים"
אפשר, אבל לכמה זמן? כבר מדבירים את ה"טירור" מאה שנה וראה זה פלא, עדיין הוא לא הודבר. כל גל כואב יותר מקודמו וכך יהיה (כצפוי) גם הגל הבא. ואולי ה"טירור" הוא הוא הביטוי לרצון החופש של עם שאותו לא ניתן לדכא? (שאלה למחשבה ל"עדו")
אני רואה שלא קבלת את עצתי ולכן לא הגעת לסוף. הפתרון היותר טוב לטרור הוא פתרון מדיני. גם זה לא פתרון מוחלט כי הרי תמיד יקום "הגאון" שיהיה בטוח שבידיו הפתרון לכל תחלואי העולם (ראה החכמים שמגיבים לעיתים מזומנות באתר זה) ושזכותו להשליט את הפתרון הזה גם בכח ותמיד יהיו השוטים הנלהבים שיעזרו לו להרוג כמה רשעים, בשם הצדק כמובן. מצד שני כל אדם הגון צריך להתגיס כדי להלחם במטורפים האלה, גם אם מטרתם הסופית צודקת לכאורה. בינתים צה"ל עושה את זה לא רע רק חבל שבתהליך הזה נפגעים רבים מאלה שהטרוריסטים מתימרים להושיע. מזה צריך להסיק לא שצה"ל הוא נציג הרשע עלי אדמות אלא שטרור הוא חרב פיפיות שפוגעת פעמים רבות באלה המשתמשים בה.
"אפשר להדביר טרור באמצעים צבאיים"
אפשר גם אפשר- בעלות הברית הדבירו את הטרור הגרמני (הפצצות של אוכלוסיה אזרחית, פגיעה בחפים מפשע-יהודים, צוענים, הומוסקסואלים ומפגרים) אך ורק באמצעות כח. ברוטלי, אלים, אכזרי,לא הוגן לפעמים, אבל בתום חמש שנים של מלחמה חוסל הטרור הגרמני סופית ולא הייתה לו תקומה עוד.
הרומאים הדבירו לחלוטין את הטרור היהודי שהופעל נגדם בזמן המרד הגדול ע"י הכת המשיחית היהודית של הזמנים ההם. האינתיפאדה היהודית ההיא הודברה באמצעים כוחניים למהדרין.
הבריטים התגברו על הטרור שהופעל נגדם במלאיה (בשנות ה50) באמצעים צבאיים בלבד.
לתשומת ליבכם: שני המקרים האחרונים היו של "עמים הנלחמים על חירותם" מה שמוכיח שלא תמיד הצד ה"טוב" מנצח. מכל זה אין להסיק כי קיימת אכסיומה האומרת כי עמים הנלחמים על חירותם ישיגו את מבוקשם בכל מקרה. כמובן שאין להסיק כי קיימת אכסיומה האומרת את ההפך.
אני מצטער אם אני נשמע כפילוסוף בגרוש. מה שרציתי לומר הוא זה: בניגוד לרבים מן המגיבים כאן, המתייחסים למציאות במושגים אכסיומטיים, לדעתי צריך לקחת בחשבון שלא כל מאבק לשיחרור לאומי נושא פרי. לכן, צריך לקחת לצאת מנקודת ההנחה שיתכן מצב שבו תחזיותיהם לא תתגשמנה, ואז הימין יטיח בהם במשך 100 השנים הבאות האשמות שלמרבית הצער יהיו נכונות.
לשמואל אמיר:
ברשותך ברצוני להעיר שתי הערות:
1. השם קשת בענן ניתן למבצע ע"י המחשב הצה"לי. לומר כי איזה ישות מרושעת קבעה את השם הזה במתכוון זו היסחפות מיותרת.
2.באשר לניגוד בין מראות הבתים ההרוסים ברפיח לבין "מראות הניצחון" של מלחמת העולם השניה- לא ברור לי למה כוונתך: הרי מראות הניצחון של המלחמה ההיא היו גרועים בהרבה ממה שגרם צה"ל ברפיח: ערים גרמניות שנמחו מעל פני האדמה על מאות אלפי תושביהן, וטרנספר בקנה מידה המוני של אוכלוסיה גרמנית חפה מפשע.
מה לא עושים בכדי להוכיח את האפשרות של המשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני וגם לתת לו תוקף באנלוגיות היסטוריות: ישראל במשוואה הזאת הופכת ל"בנות הברית" ולאימפריה הרומית ו"הטירור הפלסטיני" לגרמניה הנאצית וכו’ וכו’ אנלוגיות מופרכות מיסודן. ההשוואה הקרובה אולי לטיעוניו של המגיב "מור" היא השמדת האינדיאנים ע"י הקולוניאליסים האירופים או השמדת האבוריג’ינים ע"י הקולוניליסטים הבריטים. אבל… לצורך זה הציונות איחרה אולי בחמש מאות שנה. עפ"י המצב הבינלאומי ומצב ההתנגדות הפלסטינית במאה האחרונה בה פועלת הציונות, הדברת "הטירור", קרי ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הציוני אינה אפשרית באמצעית צבאיים. זו לא "אכסיומה", זו עובדה היסטורית בת מאה שנה. ואם למגיב "מור" מאה שנים אינן מספיקות , הוא מוזמן להמתין עוד מאה שנים.
למגיב שלא הזדהה בשמו:
ראשית, אין צורך להתלהם כל כך. בסך הכל מדובר כאן בשיח המתנהל (אני מקווה) בין אנשים תרבותיים באוירה נינוחה.
לעצם העניין:לא נימקת מדוע האנלוגיות הן מופרכות מיסודן. אמירת המשפט הזה כשלעצמו עדיין אינה הוכחה לתקפותו. כדי שטיעונך יהיה משכנע יש צורך להביא הוכחות, וכאלה אינן מצויות בתגובתך. אשמח אם תביא הוכחות לטענתך.
בתודה מראש, מור.
אגב, עניין "ההשמדה" מופרך לחלוטין-מאז הכיבוש הישראלי הקולוניאליסטי בשנת 67 מספרם של הפלסטינים בגדה וברצועה גדל פי שלוש לערך. איך הנתון הזה מתיישב עם צורה כלשהיא של "השמדה"?
כלומר, גרמניה הנאצית היתה תחת כיבוש "בעלות הברית" ונלחמה בהם מלחמת שחרור-טירור, במלחמה זו הובסה ואבדה את עצמאותה לעד – זו בערך האנלוגיה "הגאונית" שאתה מציע, בדומה ליתר הדוגמאות שנתת.
האנלוגיה בנושא כיבוש אמריקה ואוסטרליה היא לא בענין ההשמדה של האוכלוסיות אלא בכך ששם באמת מלחמות ההתנגדות לכיבוש נכשלו.
סברתי לתומי שמי שמסוגל להגיב בכתב מסוגל להבין רעיון פשוט, כנראה שטעיתי.
למור: נדמה לי שהנאצים הגדירו כטרור את ההתנגדות הקומוניסטית בגטו וורשה, ביוגוסלביה, בצרפת ובמקומות אחרים תחת כיבושם. נדמה לי גם שהם ניסו להדביר בכוח את מה שהם כינו טרור – ואכן, מחנה הריכוז הראשון שהוקם, היה כנגד טרוריסטים.
המושג "טרור" והצורך להדבירו שייך בעיקרו להקשר הידאולוגי הפשיסטי, זהו מושג מעורפל המכליל את כל אלה נראים מסוכנים בעיניי המשטר, יהודים, צוענים, ערבים, קומוניסטים, הומוסקסואלים, שמאלנים, מוסלמים, וכו וכו, כל משטר בוחר לו את המתאים לו מקים לו את מחנות הריכוז שלו, באושוויץ, בגואנטנמו או בקובה.
הנאצים לא הגדירו את ההתנגדות להם בגטו ורשה כטרור (ומרביתה, בניגוד לנרמז, לא היתה קומוניסטית) ומחנה הריכוז הראשון לא הוגדר כמחנה מעצר לטרוריסטים (זהו פשוט שקר גס וחסר בושה). טרור הוא רצח חסר אבחנה של אזרחים לצורך הפחדה והשגת מטרות פוליטיות.
במקום לדבוק בקלישאות ואנלוגיות חסרות בסיס כדאי לעצור רגע ולחשוב על משמעות המושגים "טרור" ו"התנגדות".
משמעות המילה טרור היא פחד, טרור הוא שימוש באלימות על-מנת ליצור פחד בקרב קבוצת אנשים כדי להשיג מטרות מדיניות או צבאיות.
ההגדרה הנ"ל די ברורה והיא ממש לא מכילה "את כל אלה נראים מסוכנים" כפי שטוען סרחיו.
גם סרחיו וגם המגיב שמתכתש עם מור שוכחים שלצד ההתנגדות הפלסטינית הלגיטימית לכיבוש (שכוללת לחימה אמיתית וצודקת נגד הצבא הישראלי) מופעל גם טרור ב-ט’ רבתי נגד האוכלוסיה הישראלית, טרור זה עונה בדיוק על ההגדרה שהובאה לעיל, ואין לו אפילו לא קמצוץ מהלגיטימציה של ההתנגדות הצבאית.
אנשים שבוחרים לפעול כטרוריסטים ופוגעים בצורה עיוורת בחפים מפשע – מקומם לא עימנו, מדובר במעשים שאין להם שום לגיטימציה ובאנשים שאינם אלא רוצחים. כל הדוגמאות המעוותות על איך הנאצים הגדירו את הקומוניסטים אינן רלוונטיות והן דמגוגיה זולה.
לסרחיו ולאלמוני:
תראו חברה, מכיון שדברי "מביאים לכם את הסעיף" וזו לא הייתה כוונתי, אומר כך: מבלי להתייחס לצדדים הלוחמים ולדרגת רישעותם (או טוב ליבם) הרי שיש ניצחונות בהתקוממות עממית או גרילה, ויש הפסדים. המרד הגדול והמלחמה שניהלה גרמניה הנאצית היו כישלונות. המהפכה הקומוניסטית בסין ומהפכת קסטרו בקובה היו הצלחות. מכאן ואילך ההתייחסות לגבי ניבוי הצלחה או אי הצלחה של התקוממות עממית היא עניין שיש בו יסוד גדול מאד של אי ודאות. אני מקווה שאחרי הדברים האלה כוונתי מובנת יותר. מה יהיה בגורלה של ההתקוממות הפלסטינית הנוכחית"? גם כאן יש מרכיב גדול מאד של חוסר ודאות, ןקשה מאד לחזות אם תשיג את מטרתה ואם לאו.
חברים, תרגיעו.
"משמעות המילה טרור היא פחד, טרור הוא שימוש באלימות על-מנת ליצור פחד בקרב קבוצת אנשים כדי להשיג מטרות מדיניות או צבאיות"
אמת ויציב – זה מה שעושה צבא הכיבוש הישראלי יום יום בשטחים על מנת להכניע את הפלסטינים ולשבור אתת רוח הההתנגדות שלהם לכיבוש. הפרשנות לכך (מלחמה בטירור) היא היא הדמגוגיה.
ההצעה (הנדיבה) של דמגוגים לפלסטינים לבוא להלחם נגד צבא היא שיא הדמגוגיה ולעג לרש
תגובה למור.
יש אמנם מיקרים בהיסטוריה שבהם דוכאו בהצלחה מרידות של עמים שנלחמו על חרותם(כמו המרד היהודי ברומאים).
אבל אין אף דגמה בהיסטוריה(כמעט) שעם כבוש קיבל חופש בלי להפעיל אלימות כנגד הכובש או שעם כובש ויתר על הכיבוש בלי שהופעלה נגדו אלימות.
הערה לאלישע.
הנאצים כינו את המורדים בגטו וארשה בשם "בנדיטים" שזה (פחות או יותר) אותו מובן כמו טרוריסטים ובכל מקרה ראו בהם "מפרי חוק".
מלחמה בטרור היא טרור
הצגת המציאות היא דמגוגיה
העדפת גרילה על טרור היא לעג לרש
יש עוד באמתחך? אורוול לא היה מנסח זאת טוב יותר.
אכן, אורוול ניסח בדיוק את מכבסת המילים שבה השלטון משתמש כדי להציג את "המציאות"
לנתן,
אני לא התייחסתי כלל בתגובותי לכינוים של מורדי גטו ורשה ע"י הגרמנים. זה כנראה מגיב אחר.
כמו כן מעולם לא טענתי שהמאבק האלים של הפלסטינים אינו "מוצדק" או "ראוי"
יש לי חילוקי דעות עם מספר מגיבים באתר הזה בסוגיות הבאות:
1. כמו שציינת (בצדק) לא כל מאבק לשיחרור לאומי מסתיים בהצלחה, ולכן אין שום ביטחון שהמאבק הפלסטיני הנוכחי יסתיים בהצלחה.
2. אין שום קשר בין טרור לכיבוש. יש טרור של מתאבדים ללא כיבוש (ראה פיגועי ההתאבדות במגדלי התאומים) יש כיבוש ללא טרור מתאבדים (ראה טיבט הכבושה ע"י הסינים מזה 50 שנה ואין היא מייצרת טרור מתאבדים) ויש גם מתאבדים הפוגעים בבני אמונתם ועמם (כמו הטרור שאנו עדים לא בימים אלה בערב הסעודית)
הטרור של צבא ישראל מאורגן יותר וחמוש יותר, אבל הטרור הפלסטיני עיקש יותר ותביעותיו הבסיסיות מקובלות על רוב אזרחי ישראל, שלא לדבר על התמיכה הבינלאומית.
יש כמה דוגמאות: הסקוטים והולשים
האינדיאנים של צפון אמריקה….
חוץ מזה ממתי הארץ הפך עיתון ימני ???
פקח עיניך! רק עיוור לא יסכים שפעולות הפלשתינים נגד אזרחים ישראלים עונות בדיוק על ההגדרה של טרור, ולטרור כזה שהוא מהצורה האלימה והבזויה ביותר אין שום הצדקה שבעולם.
זה שאנחנו לא בסדר לא אומר שהצד השני מקבל לגיטימציה למעשים לא פחות חמורים. יש כנראה איזו דעה רווחת בשמאל הקיצוני הגורסת שאם נוקיע את הטרור הפלשתיני (כפי שצריך להוקיע כל טרור) אז זה יפחית מחומרת מעשינו אנו, וכך אתם מכשירים את השרץ הטרוריסטי.
אני מאוד מקווה שלא תייעץ לטיבטים להתחיל לשים פצצות בלב ערים בסין או לצ’צ’נים להמשיך בפעולותיהם בלב רוסיה משום שהם תחת כיבוש.
האם ניתן להדביר טרור ושאיפה לאצמעות באמצעים צבאיים? עפ"י המאמר לא, אבל…
הצרפתים הם לא דוגמא, מאז קרב אוסטרליץ בשנת 1805 הצרפתים לא ניתחו אף קרב ואף מלחמה, ללא האמריקאים והבאיטים מזמן היו מדברים גרמנית בפריס.
האמריקאים? בויאטנם היו כאילו הגבלות פוליטיות על הצבא האמריקאי שפלא שהם בכלל החזיקו מעמד כל כך הרבה זמן.
הבריטים חיסלו את הטרור במלזיה ובקניה בדרום אפריקה הגזענית עשו אותו דבר עם הטרור של הארגונים השחורים, הכל היה בברוטליות אבל זה הצליח.
ככה שאם רק רוצים מצליחים!
תפסיקו להתעלם מעובדות!
לכותב הכתבה אגב היו או לפחות היה איש רוח אחד שיצא נגד הכבוש המשחית והוא פרופ’ ליבוביץ’ הנודע לעילא ולעילא לא רק בחכמת ידענותו אלא אף יותר במוסריות ואומץ ליבו