בנוסף לנחיתת כוחות הברית בנורמנדי לפני 60 שנה ופרוץ מלחמת ששת-הימים, חלו השבוע עוד שני תאריכים ראויים לציון – ב-6 ביוני 1984 פרצו כוחות צבא הודיים למקדש הזהב באמריטסר וריסקו את מוקד המאבק הסיקי לעצמאות. זה היה הישג צבאי מרשים ללא ספק – אינדירה גאנדי בוודאי היתה מרוצה מאוד מכך שתוך יום אחד לא נותרו אלא שרידים מדולדלים ממנהיגי המרד הסיקי. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן, באוקטובר אותה שנה, נרצחה הגברת גאנדי על ידי שומרי הראש שלה – בעצמם סיקים. לפני ימים אחדים נבחר סיק בשם מנמוהן סינג לראשות ממשלת הודו…
תאריך חשוב נוסף חל השבוע – ב-7 ביוני 1929, לפני 75 שנה, קמה המדינה הריבונית של קריית הוותיקן, בהסכם עם ממשלת איטליה. משמעותו ההיסטורית-סימלית של האירוע ברורה לכל מי שזוכר את ממדיה של מדינת הכנסייה במאות הקודמות, כאשר היא שלטה בחלק גדול מאיטליה. אבל לא על כך ברצוני לכתוב היום. נתחיל, אם כן, מן הוותיקן.
מזה כמה שנים אני מדמיינת לעצמי פתרון של שלום בארצנו שבליבו פתרון בעיית ירושלים, מבוסס על תקדים הוותיקן. בירושלים יהיה הרבה יותר קל להסדיר את הדבר, כי המקומות הקדושים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות נמצאים בעיר העתיקה שבין החומות. כיוון שכך, אפשר יהיה בלי שום קושי לקבוע את תחומה של העיר הקדושה למיליוני מאמינים ברחבי העולם, להכריז עליה כעל מדינה ריבונית לכל דבר שאזרחיה הם תושביה, לאסור על הכנסת נשק כלשהו לתחומה, להציב שומרים בשעריה, ולהפקיד את ניהולה בידי מועצה המורכבת מנציגי הקהילות הדתיות השונות, שתקיים קשרים אדמיניסטרטיביים עם עיריית ירושלים שמחוץ לחומות, ממנה תקבל מים, חשמל וכדומה. למדינת ירושלים יהיה דגל משלה, לתושביה-אזרחיה יהיו דרכונים ירושלמים, וכן הלאה. אין ספק שהמדינה הזעירה והמפורזת תוכל לזכות בתמיכה מאסיבית, כלכלית ומדינית, ממדינות העולם ומן האו"ם.
לי נראה שזהו הפתרון הטוב ביותר לבעיית ירושלים – הוציאו את מוקד הקדושה מן המשוואה המדינית והכל ייראה הרבה יותר פשוט.
וכעת, חזרה להודו. ב-6 ביוני מלאו 20 שנה למבצע בלו-סטאר (כוכב כחול) שיזמה גברת הברזל ההודית כדי לשבור את מוקד המאבק הסיקי שתבע עצמאות בפונג’אב. כדי לתפוס (או לחסל) את מנהיגי הפלג הקיצוני, פרצו כוחות אדירים לתוך המקדש המפואר, הקדוש לסיקים באשר הם, ותוך שעות ספורות חיסלו – ר"ל הרגו – לפחות 1,000 איש, בהם אזרחים תמימים, נשים וילדים. המקדש המרהיב ספג נזקים חמורים בפעולה. ההתנגדות נשברה, אבל המחיר ששילמה הודו – ואינדירה גאנדי עצמה – היה עצום. אירוניה כפולה בפרשה היתה שהעיר אמריטסאר היתה המקום בו נטבחו מאות אזרחים הודים על ידי כוח צבאי בפיקודו של גנרל אנגלי בשם דייאר. זה היה במהלך הפגנה לא-אלימה של הודים שדרשו עצמאות מבריטניה, והגנרל הנכבד חשב שהגיע הזמן ללמד אותם לקח… זה היה בשנת 1929 – השנה בה קמה מדינת הוותיקן.
האם אפשר להפיק לקחים משני תאריכים אלה והאירועים הקשורים בהם? דומני שעם קצת מחשבה, אפשר ואפשר.
לפנינו סתירה מדהימה – מצד אחד חושבת הכותבת במונחים של פתרון כולל של חלוקת פלסטין בין ישראל לבין מיני-מדינה פלסטינית, שהיר אחרת לא היה שום צורך לקיים דיון מיוחד על ירושלים, מצד שני היא כן חושבת (ובצדק) שערבים ויהודים יכולים להתגבר על מורשת הכיבוש והאפרטהייד ולחיות יחד במדינה אחת, לפחות בירושלים. אז אם זה ניתן לביצוע בירושלים, מדוע לא בכל פלסטין ? אם כבר באמת עוברים לחשוב במונחים של חיים משותפים בדמוקרטיה וללא דיוכי ואפליה אז כדאי ליישם את המונחים האלו בכל הארץ.
במסגרת שחרור העם הפלסטיני והקמת מדינה חילונית ודמוקרטית בכל הארץ אין שום צורך במעמד מיוחד לירושלים כפי שאין צורך במעמד מיוחד לברטעא, שגם היא חולקה בהסכמי רודוס בין "ישראל" לבין "הגדה המערבית" (ובאמת מעניין שאף אחד לא מציע את בינאום ברטעא).
אולי כדאי, בנוסף לתאריכים החשובים שציינה גב’ לוטן, לציין גם את מלחמת ששת הימים שהתקיימה בשבוע לפני 37 שנים. מלחמה זו היא שהחלה את הכיבוש הנפשע של ישראל בשטחי הרצועה ועזה, והחלק הערבי של ירושלים
חבל שלא קראת את השורה הראשונה והשניה בהן מוזכרת מלחמת ששת הימים.
זוהי לא הפעם הראשונה, שהרעיון להפוך את ירושליים לעיר בינלאומית עולה על הפרק.
זהו ודאי הפתרון ביחידי לנטרול חומר הנפץ הטמון בעיר. הלגטימציה שנתנה במשך שנים לקיצוניות דתית איסלאמית ויהודית לעשות במקומות הקדושים כרצונם מענישה אותנו בהפוכה.
הפיכת העיר העתיקה לאוטונומיה בשלטון בינלאומי תוציא את העוקץ מהשאיפות ההדדיות של אותם קיצונים רדיקליים.
בנוסף לכך יהיה ניתן לחלק את העיר(שכבר מחולקת כה וכה), ולהופכה לבירה משותפת.
רק בנטרול הטירוף הדתי, ניתן יהיה לדבר על חלוקה.
הן החמאס והן המתנחלים הקיצוניים שואפים את אותן שאיפות. לצערינו הם מקבלים את מזונם הרוחני מהעיר המקוללת ששמה ירושליים
בס"ד
לפני ימים אחדים נבחר סיק בשם מנמוהן סינג לראשות ממשלת הודו… זאת אחרי שסופיה גנדי, שניצחה בבחירות באופן רשמי סירבה לקבל את תפקיד ראה"מ למרות הפצרות חוזרות ונשנות של המצביעים וראשי מפלגתה
בנוסף לותיקן יש עוד הרבה תאריכים חשובים למשל כל המלחמות או למשל רצח רבין
לא הבנתי כלוווום