ממשלה אטומה, גזרות חוזרות ונשנות, דיכוי האזרחים נמשך בכל מישור, מעמד הביניים נדחק וחווה איום כלכלי, חברתי ומוסרי. עם שלם שמקבל בהכנעה את הגזרות, עם שלם מונהג שלא על פי הצרכים הבסיסיים שלו, אלא מובל על פי מדיניות בעלי ההון והשררה.
איך זה קרה לנו?
אחת הבעיות המרכזיות: חוסר סולידריות. מחברה סולידרית הפכנו לחברה קפיטליסטית קיצונית, נוגסנית, אדם לאדם זאב. וכשאדם לאדם זאב – קל לשלטון לשלוט ולגזור גזירות. במדינת ישראל השליטים "גילו" את השיטה: פרור הסולידריות, ניגוח סקטור בסקטור, הפרד ומשול. ומהי חברה ללא סולידריות אם לא אוסף של פרטים המבוהלים האחד מרעהו?
מעמד הביניים חייב אם כן להתארגן. לא עוד ארגון סקטוריאלי, לא ארגון גיאוגרפי ולא ארגון פונקציונאלי, אלא התארגנות שמבוססת רק על מכנה משותף משמעותי אחד – על ערכים ותפיסת עולם שנובעת מהם.
אנשים וערכים משמע קהילה. קהילה, משמע אותו אוסף של פרטים וקבוצות, שמתארגנים ומחזירים לעצמם את הסולידריות, את הערבות ההדדית, את רשת הביטחון, את האחריות החברתית-אזרחית ובעיקר את האמונה ביכולתם לשנות ולהשפיע על גורלם ועל גורלה של החברה.
בקהילה כזו יהיו חברים נשים וגברים, בעלי עסקים ושכירים לצד מועסקים ובלתי מועסקים, סטודנטים לצד פנסיונרים, אלו שנתפסים "חזקים" לצד אלו שנתפסים "חזקים פחות", ובלבד שכולם שואפים לצדק חברתי, לקידום זכויות אדם, לערבות הדדית ולסולידריות.
השבוע יתקיים כנס קיסריה. עוד כנס בו נפגשים ומתחככים בעלי ההון עם השלטון. לכאורה, כנס עם "כוונות טובות". יחד עם זאת צריך לזכור כי מהכנסים הללו יוצאת המדיניות הכלכלית-חברתית לשנה הבאה. והרי ראינו את הישגיי המדיניות בשנים האחרונות: יותר עובדים הפכו להיות עובדים עניים, יותר עובדים נאלצים לעבוד דרך חברות כ"א (בעידוד הממשלה), יותר עובדים נאלצים לעבוד בעבודות דחק שאינן הולמות את הכשרתם, יותר עובדים מנסים להשלים הכנסה, שלא נדבר על מספר המפוטרים, על דורשי העבודה ועל גזרות כלכליות רבות בתחום הבריאות, החינוך והרווחה, גזרות שמצמצמות את אחריותה של המדינה כלפי אזרחיה וגורמות לנו האזרחים לרכוש שירותים בסיסיים בכסף רב (מס עקיף).
בכנס קיסריה ינסו לדבר אולי על בעיית העוני, אך יש בעיה עליה לא משוחחים. הרי בישראל אין רק בעיה של עוני, אלא בעיקר יש בעיה של עושר. העשירון העליון הולך ומתעשר ע"י נציגיו בשלטון, שמשפיעים על כלכלת ישראל כולה ובכך מגדילים פערים והורסים את הסולידריות שנבנתה בעמל רב. אותו פרור סולידריות, משאיר את מעמד הביניים לא מאורגן ומאפשר לשלטון להמשיך לשלוט בו. מעגל קסמים.
לצד כנס קיסריה יפגינו ארגונים חברתיים נגד מדיניות הממשלה וידרשו חינוך, בריאות ורווחה לאזרחי המדינה.
בתרבות קפיטליסטית של ישראל 2004, פעילי הארגונים החברתיים מייצגים לצערנו בדרך כלל סקטורים מוחלשים. האם מעמד הביניים ישב בבית בזמן שקבוצות מוחלשות יעשו עבורו את המאבק?
זו קריאה למעמד הביניים: אל תשאירו את המאבק על הזכויות החברתיות לאלו שקשה להם גם ככה (נכים, עולים, חד הוריות וקבוצות מוחלשות נוספות). הזכויות החברתיות הן גם של מעמד הביניים. בואו נילחם על הזכויות שלנו, אחרת נצטרך לקנות בכסף את הזכות לחינוך, בריאות ורווחה בשוק הפרטי כמו העשירון העליון.
כל זמן שאין לך כוח פוליטי בכנסת, המאבק שאתה מנהל הוא מלחמת מאסף. אתה נאלץ להשקיע אנרגיות רבות שבסופו של דבר אמורות לחדור מבעד לחומת האינטרסים של החונטה השולטת ולשנות מגמה. זה כמעט בלתי אפשרי.
הבעיה היא שכיום תבנית ההצבעה היא שבטית, המובטלים והרעבים, כאשר הם עומדים מול הקלפי לפתע מתרחשת בהם איזו שהיא תמורה נפשית, הם רואים בעיני רוחם את זאב זבוטינסקי וכל מה שמענינן אותם זה לדפוק את הערבים. לעג הגורל הוא ואולי משפט הקארמה, שמי שמעונין לגזול את זכויותיו של האחר – מוצא עצמו מחוץ לקלפי אותו מובטל וגם רעב. לדעתי עיקר המאמץ צריך להתבצע בכיוון הבחירות. כמובן שלצורך כך אנו זקוקים למפלגה של אנשים ישרים פלוס מינוס, בעלי תודעה חברתית מפותחת וכמובן שמאלנות מפוכחת – גם כאני כזה וגם על מנת לא להרתיע את המצביעים הפוטנצילים באמצעות נשיקות וחיבוקים עם נסראאלה וידידים.
כמה הערות
1. החברה הישראלית אינה מגיבה כי חברה במלחמה חיצונית אינה מנהלת, בד"כ, מלחמות פנימיות.
2. אתה רוצה מפלגה של מעמד הבינים עם פועלים וסוחרים וסטודנטים. תגיד, למפלגה הזאת יקראו שינוי?
3. אנשי כנס קיסריה הם אכן קפיטליסטים טורפים, אבל הם אלה שיצאו לפני כשבועים בקריאה לצמצם פערים, להנהיג מס הכנסה שלילי ועוד. מה שמראה שהם אנשים רעים, אבל יש בהם יותר חמלה אנושית ויותר הגיון בריא מאשר לחלק מהכותבים באתר זה.
ז"א שאין לנו אלא לחכות לאנשי כנס קיסריה ולחמלתם האנושית. זהו ההגיון הבריא של "עדו" לעיל
לא צריך לחכות לאנשי כנס קיסריה. הם פועלים ממניעים אגואיסטים וכלכלים לגמרי, אבל אם הייתי צריך להניח את פרוטתי האחרונה על מישהו בצפיה שיביא שינוי ברוח המאמר שלמעלה, הייתי מניח אותה על יכולותיהם של המשתתפים בכנס קיסריה ולא על יכולותיהם ורצונם הטוב של חלק מהכותבים פה. לא ענין של חיבה כמו ענין של ראיה מי מצליח להשפיע יותר.
יכולותיהם של המשתתפים בכנס קיסריה מוכחת יום יום וכן מי מצליח להשפיע יותר. כמו גם יכולותיהם ורצונם הטוב של חלק מהכותבים פה. ולכן אנחנו במצב שבו אנו נמצאים.
אם יכולותיהם ורצונם הטוב של חלק מהכותבים פה
לא יצליח להשפיע יותר, מצבנו רק ילך ויתרדר ומצבם ימשיך וישתפר (לזה כנראה בעלי "ההגיון הבריא" מצפים)
אכן הלכה פרחה לה הסולידריות החברתית בישראל, אולם ברם לא הייתי ממהר להעניק למנהיגנו הדגולים את הכבוד על הרס החברה בישראל, למרות שהם האחראים לו במידה הרבה מכל, הם יותר מידי מרוכזים במעשי השחיתות שלהם ואין להם זמן לזוטות. ניתן לומר שמדובר באוסף של גורמים שהשחתת השלטון הוא אחד הסימפטומים ובה בעת גם אחד המחוללים, בעית הביצה והתרנגולת.
לגבי הפתרון, הוא בעיתי. הסיבה הראשונה להיותו בעייתי הוא שלמעשה בקריאה לסולידריות על בסיס כלכלי (הגדרת המעמד הבינוני היא על פי ההכנסות והרגלי הצריכה) מראש יוצרת חוסר סולידריות עם המעמד הנמוך. הבעיה השניה היא ענין הערכים. הדרישה לקיום "ערכים" מושמעת השקם וערב בידי כל מהפכן ושמרן באשר הם. אלא שברוב המקרים לא נעצר הזועק לברר מהם הערכים להם הוא מתכוון. עצם הדרישה לערכים מספיקה בהחלט על מנת לעורר את הרושם הרצוי בקרב המאזיניםולא צריכים לפרט. ולעצם הענין, מי שחושב שלזעוק "מגיע לי" זו מחאה חברתית, טועה. זו בטלנות מוחית וביסוסו של עוני ומסכנות כרונים. אחת הטענות של המעמד הבינוני כנגד החלשים בחברה היא שלמעשה להם עצמם חלק לא קטן באשמה על מצבם. הדבר הראשון שאני חותר אליו הוא נושא האחריות. גם אדם עני נושא עדין באחריות לגורלו ולגרול החברה. כלומר שהוא ניגש לקלפי בבחירות, הדבר שעומד לנגד עיניו צריך להיות מצבו צרכיו ורווחתו, ומצבם, צרכיהם ורווחתם של עמיתיו האזרחים. אבל כל זמן שברגע הקריטי הזה מה שמענין אותו זה לדפוק את הערבים והשמלאנים, המצב נשאר חסר סיכוי. כאשר אדם מוליד 8 ילדים, הוא חייב לשאת באחריות לגידולם, כאשר הוא שולח אותם לבית ספר של ש"ס הוא חייב לשאת באחריות לבערותם וכן הלאה. השאלה המרכזית, לפני שאני ושאר חברי הלבנבנים, הופכים לסולידרים היא: במידה וישנה מפלגה סוציאל דמוקרטית החורטת על דגלה שינוי חברתי ופתרון צודק לסכסוך, הם מצביעים עבורה או עבור ביבי ורבי עובדיה?
אכן, צר לי על כך שהמדורה השיבטית של מפא"י התפזרה לה כך – סבי ואבי אכן היו חלק ממנה. אבל אני לא. סולידריות היא מילה חזקה, אבל מסוכנת, רבותי…מסוכנת מאוד מאוד.
אמנם לך ולנסה הוביל מאבק עממי חוצה מעמדות,
אבל זה היה במשטר אפל, עם מנגונני תעמולה חלשים משל משטרינו הנאור.
להזכירכם אנחנו פירקנו את הסולדריות בשביל
אותו מעמד בינוני שכולכם רוצים שיקום ויזעק.
אנחנו רצינו כל-כך הרבה דברים שה"סולידריות" מנעה מאיתנו…
לא תהיה סולדריות של פועלים ומנהלים.
לפועלים ולמנהלים כואבים דברים שונים.
לא תהיה סולדריות כי אנחנו חברה שיסודותיה
כל-כך גזעניים, מפלים ודכאנים עד שקשה למצוא
שתי קבוצות שיכולות באמת להלחם כתף אל כתף.
אכן הדבר היחיד שעשוי לאחד שורות – הוא השנאה/הפחד הקמאי כלפי ערבים שאנחנו (היהודים) גדלים לתוכו.
לא תהיה מהפכה ולא תהיה "סולדריות". יהיה מאבק איטי, קשה ומייאש במשטר אפל.
אנשים שמחפשים "סולדריות" – סופם שימצאו אותה בכל המקומות הלא נכונים.
אנשי כנס קיסריה הם האויב, גם אם הם רוצים לכונן מס הכנסה שלילי (תוספת של 100 ש"ח למשכורת מינימום, או להבטחת הכנסה 1200 שקל)
מעמד ביינים חזק הוא תנאי לדמוקרטיה, החלשתו היא מטרת הקפיטליזם, ומאבק הוא נחלת המיעוט הכועס- אלה שכבר אין להם מה להפסיד.
"תנאי למעמד ביניים הוא שכבת ועדי עובדים חזקים." מה? זה מבוסס על משהו? אם כן, על מה?
בשנות ה-20 בארה"ב נמחו האיגודים מעל פני האדמה, וזה לא מנע מהמעמד הבינוני לרקוד ג’אז.
וכדי להשלים את תגובתו קודמי. בשנות העשרים הם רקדו ג’אז ובשנות השלושים מאות אלפים עמדו ברחובות כדי לקבל מנת מרק חינם. כי בשנות השלושים היו שנים שלאחר המשבר הקפיטליסטי וגם שנות ההתפתחות הגדולה באיגודים המקצועיים האמריקאיים. תקופה של האתרגנות באלפי מקומות עבודה ושל שביתות קשות – המפורסמות בינהן: שביתות עובדי מפעלי הרכב. אותם עובדים שהיו הבסיס "למעמד הבינוני" האמריקאי המפורסם.
שוב הליברלים מדברים בשם מעמד הביניים. תנאי למעמד ביניים הוא שכבת ועדי עובדים חזקים.
ביבי מדבר בשם "מעמד הביניים", אך למעשה משרת את נמרודי, שרי אריסון, שוקן, גד זאבי וחבריהם.
עובדי חברת החשמל, עובדי הנמלים, עובדי מקורות, הם לב לבו של מעמד הביניים, כלומר:
עובדים שבכוח ארגוני הצליחו להשיג לעצמם קיום נאות. ההפרטה ושבירת הוועדים מביאה להורדת כל העובדים במשק לדרגת עובדי קבלן מלחכי פנכה.כל הרפורמות שמתכנן האוצר נועדו לחסל את מעמד הביניים.
חלק ניכר מהעניים החדשים במשק הועסקו עד לא מזמן בתנאים סבירים בהחלט במקומות מאורגנים שנסגרו, או שארגון העובדים נחלש בהם.
ועדי עובדים גדולים ומאורגנים הם תנאי הכרחי לזכויות סוציאליות לכל האזרחים במשק: תוספת יוקר, שכר מינימום, פיצוויי מחלה ופיטורים וכד’.
מה, איגודים חזקים היו מונעים את המשבר? הם שיחקו בבורסה או משהו כזה?
אתה יצרת משוואה של איגודים חזקים=מעמד בינוני, ואני הוכחתי לך שאתה טועה.
עוד דוגמא: מוסוליני (שבוודאי מוגדר על ידך כשליח של הבורגנות הקפיטליסטית) פיתח את המעמד הבינוני והטיב איתו יותר מכל סוציאל דמוקרט באירופה עד אותה תקופה, כולל לאון בלום, שהיה ממש "אדום".
חבל שהוויכוח כאן עבר לפסים אישיים ותעמולתים!
במקום לתת פתרונןת כל אחד מתחרה בשני בזריקת בוץ!
בעולם של ימינו העשירים חיים טוב והעניים חיים בזבל.. פעם זה לא היה ככה? מישהו קרא את הספרים של צ’ארלס דיקנס?
ןןעדים חזקים בימינו טובים רק לשני דברים לצערי, לקדם את חברי הוועד (ראה מפעלי ים המלח) או לקדם את יושב ראש הוועד (ראה תעשיה אווירית וחברת חשמל).
מזמן הועדים לא דואגים לכלל ציבור העובדים שלהם.
העובדים צריכים קודם כל עבודה!
רק מי שעובד ומתפרנס יכול לבוא בדרישות.
הועדים הגדולים בארץ מנהלים את חברות התשתית של המדינה: חשמל,מים,נמלים,בנקים ועוד..
אני אישית לא בעד הפרטה פרועה אבל את מחיר הביזבוז במקומות אילו (תנאים מוגזמים ואבטלה לא סמויה) משלם כלל הציבור בארץ, לא בכדי אין אף וועד מאורגן במפעלי ההי-טק (ולא שההיסתדרות לא ניסתה), שם יעילות העבודה יחד עם תנאים טובים מאוד לעובדים מאפשרים ריווחיות גבוהה ממנה נהנים כלל תושבי המדינה.
כמו בכל דבר יש צורך למצא את האיזון הנכון בין זכויות העובדים לבין טובתה של כלל האוכלוסיה.
לסיום, העובדים יכולים המסגרת ההפרטות לקנות את מקום העבודה שלהם כמו עובדי חברת התעופה הגדולה בעולם אמריקן-ארליינס, שדרך אגב, מאז נמצאת בסכנת פירוק ופשיטת רגל מתמידה.
תחשבו על זה.
התארגנות עובדים היא תנאי לקיומו של מעמד ביניים, כי עובדי נמל אשדוד, למשל, אינם חסרי כל, ומאידך אינם שרי אריסון.
לאחר ההפרטה כולם יירדו מבחינת הכנסתם, ורבים יהפכו למובטלים, כפי שקרה בשקם, בכימיקלים לישראל, בצים, בסולל בונה, ובשאר מקומות העבודה המאורגנים שעברו הפרטה או נסגרו.
הפרטה נועדה להגביר את התחרות. בתחרות יש להוריד עלויות. הורדת עלויות זו פגיעה בעובדים, כמו גם בהשקעה בהקטנת הנזקים הסביבתיים.
דווקא הפערים העצומים בין עובדים מאורגנים לעובדים בלתי מאורגנים הם ההוכחה לכך שצריך לשאוף לכך שבכל מקום עבודה תהיה התארגנות עובדים.
ושהחולקים על כך יסבירו לי כיצד בעשורים האחרונים עלה מספר העניים והמובטלים עשרות מונים, ובד בבד עלה גם התוצר לנפש עשרות מונים.
מהנמלים תפתח המהפכה!!עובדי הנמלים דרך אגב לא רק בארץ נחשבים לקבוצה מיליטנטית קשיי עורף שלא יוותרו במאבק הזה בקלות קחו מצב של שביתה ממושכת בנמלים שבא כל המשק ניזוק מפעלים מתחילים לפטר עובדים ולאן יתועל כל הזעם והעלבון??ממשלת בעליי ההון יעדיפו להטיל את האשמה על עובדי הנמלים ויתחיל פה מחול שדים מטורף ומי יהיה השפוי במדינתנו לעצור את זה מי??אני קורא לכל בר דעת במדינתנו שלא קונה את התעמולה המסיטה של שר האוצר שיביא אותנו למצב מביש של פועלים שיאבקו בפועלים.תמונה עצובה אבל לצערי המשבר כיום יכול להוביל אותנו לזה גלו סולידריות והבנה היום זה עובדי הנמלים מחר זה אתם!!!
שיסביר יובל הלפרין המכנה עצמו בולשביק {רחמנה לצלן} מה היה תפקידם של וועדי העובדים בברית המועצות ז.לא ל.,במה הם הואילו לעובדים הרבים-הרבים במדינה הענקית ברה"מ ולאיזה כיוון ומטרה כוונו מאמציהם ואת מי הם שירתו. אנא, צנזורים, תנו לבולשביק להסביר לקוראים מה זה וועדי עובדים במשטר בולשביקי נאור ומתקדם.
כמי שמבקר את יובל הלפרין באתר בדרך-כלל, אני חייב להודות שהפעם הוא די צודק. בברית המועצות אמנם לא היו איגודים מקצועיים חופשיים, וכשניסו להקים אותם או לשבת כל מי שהיו מעורבים בזה הועמדו אל הקיר במקרה הרע כמו הפועלים והמלחים בקרונשטאט, או נשלח ל"משימה דיפלומטית" בגלות במקרה הטוב (כמו השרה הקומוניסטית אלכסנדרה קולונטאי שתמכה באיגודים).אבל אי-אפשר להסיק מזה לגבי איגודים במערב.
רוב האיגודים מגיעים להסכמות עם המעסיקים, אבל גם האיגוד המקצועי המושחת והמכור ביותר הוא עדיף לעובדים לעומת מצב שבו אין איגוד בכלל, מכיוון שהמעסיק יצטרך לעשות ויתורים לאיגוד כזה, שגם אם הוא דואג רק למקורביו בכל-זאת מדובר ברוב העובדים שהועד זקוק להם כדי להיבחר מחדש.
בהיעדר ועד נתונים העובדים לשרירות הלב של המעסיק, וכל מי שמפקפק בזה שינסה לחשוב למה בכל פעם שמנסים לארגן מקום עבודה ההנהלה מתנגדת לזה בכל כוחה כולל הפחדות, איומים, צווי בית-משפט, פיטורים ואף אלימות.אמנם, יש קבוצות עובדים שהן עדין חזקות יחסית כמו עובדי ההיי-טק, אבל כוחן מותנה בכך שהן תישארנה קבוצות קטנות ומיוחסות.