ישראל היא אחת משלוש מדינות בעולם החתומות על הסכמי סחר חופשי הן עם האיחוד האירופי והן עם ארה"ב. זאת בנוסף להסכמי סחר בילטרליים ומולטילטרליים רבים נוספים, ביניהם הסכמי ארגון הסחר העולמי. הסכמים אלה גורמים להגדלת היקפי הסחר הבינלאומי והינם בעלי השפעה מכרעת על החברה והסביבה בישראל.
הסוגיות המרכזיות המושפעות מהסכמים אלה במישור החברתי סביבתי הן:
- העצמת כוחם של התאגידים הבינלאומיים מול אזלת ידן של הממשלות.
- קושי במניעת יבוא או אפילו סימון של מוצרים שתהליך ייצורם עשוי לפגוע בבריאות, בסביבה או בזכויות עובדים.
- הסרת מחוייבותן של ממשלות ממתן שירותים בסיסיים, והעברתם לשוק החופשי.
- התעלמות מעקרונות סביבתיים כגון עקרון הזהירות המונעת.
- החלשות כוחן של אמנות בינלאומיות שאינן כוללות מערכת סנקציות כלכלית.
- כבילת ידיהן של המדינות מחקיקה חברתית וסביבתית שעשויה לפגוע בהסכמים קיימים ובהסכמים עתידיים.
במדינות רבות בעולם מודעים לחשיבות שיתוף הציבור בהחלטות הנוגעות להסכמי סחר, משום ההבנה שהסכמים אלה הם בעלי השלכות מרחיקות לכת על החברה בכללותה, להלן מספר דוגמאות מהעולם:
אוסטרליה – ממשלת אוסטרליה מפעילה מנגנונים שונים לצורך התייעצות עם הציבור, החל מאתר אינטרנט, דרך פרסומים בעיתונות, תכתובת באמצעות דואר רגיל ודואר אלקטרוני ועד הפעלת מוקד טלפוני. מדינות ושטחי אוסטרליה, תעשיינים, ארגונים לא ממשלתיים, קבוצות קהילתיות וכלל הציבור נרתמים להתייעצויות רבות ומגוונות. מאז שנת 2001 הציבור הוזמן להביע את עמדותיו בשלוש הזדמנויות – לפני תחילת סיבוב דוח’ה (סבב הדיונים הנוכחי של ארגון הסחר העולמי) ביולי 2001; לגבי מטרות המו"מ של אוסטרליה בסיבוב דוח’ה באפריל 2002; וביוני 2003 במסגרת ההכנות לקראת התכנסות ועדת קנקון. הנושאים שנדונו הם: חקלאות; סחר בשירותים; מוצרי תעשייה; סחר ואיכות סביבה; סיוע למדינות מתפתחות ומגוון נושאים נוספים. למותר לציין כי כל החומר הרלוונטי לצורך גיבוש עמדות מוצג בפני הציבור באתר האינטרנט.
קנדה – ממשלת קנדה מעמידה לרשות הקהל הרחב אתר אינטרנט רשמי המכיל חומר רקע נרחב ומעודכן בכל הנושאים הנוגעים להתחייבויותיה של קנדה, הקיימות והעתידיות. יש לציין כי אתר האינטרנט מתעדכן באופן תדיר וכולל עדכונים שוטפים באשר להתפתחויות במו"מ שקנדה מעורבת בהם. על בסיס זה אזרחי קנדה יכולים לגבש עמדות מושכלות בנוגע למדיניות הסחר של המדינה והם גם מוזמנים להביע את עמדותיהם בכתב.
הודו – ממשלת הודו מכירה בחשיבות השקיפות ושיתוף הציבור בתחום הסחר הבינלאומי, ומפעילה לשם כך אתר אינטרנט רשמי הפתוח לקהל הרחב. באתר האינטרנט מציגה הודו לציבור חומר רקע רב הנוגע לנושאי ההתייעצות. לשם כך מאפשרת ממשלת הודו לאזרחיה להגיב באמצעות דואר, כאשר לפונים מובטח כי פנייתם תטופל בעילום שם. הודו לא מסתפקת בפירוט הצעותיה בנושא סחר, היא אף מפרטת באתר הסברים מדויקים לכך.
הונג-קונג – מתוקף החלטת ממשלה הוקמה "הוועדה להתייעצות בנושאי ה-WTO". הוועדה מורכבת מ-95 חברים, מתחומים שונים כגון מחלקות ממשלתיות, מוסדות חינוך ומחקר, חברות, ארגונים חברתיים ועוד. קשת התחומים הרחבה, אשר חברי הוועדה מייצגים, מבטיחה שיקוף אמין של כלל הדעות הרווחות בציבור. הוועדה יוצרת קשר עם כל המחלקות הממשלתיות הנוגעות לעניין הנדון, מרכזת משאבים, מייעצת לרשויות בענייני קביעת מדיניות ומייעצת למרכז בנושא פיתוח עסקים בסביבת הסחר הבינלאומית. המרכז מפעיל אתר אינטרנט לצורך מתן מידע לציבור בנושאי ה-WTO. באתר האינטרנט ניתן אף למצוא עדכון שוטף לגבי עבודת המרכז, את כלל הביבליוגרפיה של מרכז המידע של ה-WTO, ואת העדכונים האחרונים הקשורים למו"מ ב-WTO.
פינלנד – ממשלת פינלנד מובילה מערכת כוללת של שיתוף ציבור הכוללת: הפקת מידע לציבור אודות נושאים האמורים להגיע לדיון בינלאומי בנושא סחר, התייעצות עם הציבור בנוגע למשאים ומתנים בינלאומיים, שילוב נציגי ארגונים בוועדה הבינמשרדית הקובעת את מדיניות הסחר, הבאת שאלות מדיניות הסחר בפני ועדות פרלמנטריות, ואפילו שילוב נציגי ארגונים לא ממשלתיים במשלחות הרשמיות לניהול משא ומתן בשם ממשלת פינלנד.
ארגונים כלכליים בינלאומיים – ארגון המדינות המתועשות ה-OECD (שישראל מעוניינת להצטרף כחברה בו) מייחס חשיבות רבה לנושא שיתוף הציבור, ואף הוציא מסמך הנחיות הכולל הסברים מפורטים על מחויבות העובדים במגזר הציבורי לשקיפות ושיתוף ציבור, בהירות של תהליכי חשיפת המידע והאופן בו הציבור יכול לקיים דיאלוג עם משרדי הממשלה, קיום התייעצויות ציבוריות במועד בו עדיין ניתן להשפיע על המדיניות, וקיום מערכת בקרה שתבחן את מידת השיתוף ודרכים לשיפור מתמיד של התהליך.
ומה המצב בישראל?
משרד התעשייה לא מקיים כיום שום תהליך של שיתוף הציבור כחלק מתהליך גיבוש עמדותיה של ישראל. ההתייעצות היחידה המשלבת גורמים לא ממשלתיים היא התייעצות עם הסקטור העסקי, בעיקר עם התאחדות התעשיינים. משרד התמ"ת גורס כי "ישראל מכירה בחשיבות של עקרון השקיפות ככל שהדברים נוגעים להסכמי ה-WTO, בהקשר זה ישראל פועלת על פי החלטת ה-WTO בנדון, כפי שנקבע במסמך WT/L/452″. מסמך זה של ה-WTO מצהיר כי על כל המסמכים להיות גלויים למעט בקשה מפורשת של ממשלות ספציפיות. יש להצטער כי משרד התמ"ת, למרות הצהרותיו, הכניס את ישראל לרשימה מפוקפקת של מדינות כגון סרילנקה וקולומביה שמסרבות להציג את מסמכיהן בפומבי.
גם היועץ המשפטי לממשלה חושב כי יש לקיים התייעצות. בהנחיות היועץ המשפטי בנוגע לאמנות בינלאומיות, סעיף 12 ג’, מצוין במפורש כי נדרשת "התייעצות עם הגורמים הציבוריים הנוגעים בכך, בדבר העמדה שיש לנקוט". אפשר בהחלט להתווכח מיהם הגורמים הרלוונטיים, אולם מעקרון השוויון, לא יעלה על הדעת כי תתקיים התייעצות עם גורם וולונטרי כגון התאחדות התעשיינים ולא זו בלבד שלא יתקיים דיון עם ארגוני חברה וסביבה אלא אפילו יוסתר מהם כל מידע רלוונטי לצורך גיבוש עמדה מושכלת.
גם חברי הכנסת לא נגעו בסוגיה, למעט דיון בוועדת הכלכלה שנערך ב-9 בדצמבר 2003 אותו יזם ח"כ רומן ברונפמן. מטרת הדיון היתה לקבוע כי הכנסת תהיה שותפה בתהליך קבלת ההחלטות וגיבוש עמדת המדינה לקראת כינוסי ארגון הסחר העולמי, וכן שיובא בחשבון עמדת הארגונים החברתיים והסביבתיים. בפועל נמנע מחברי הכנסת המידע הרלוונטי לדיון, ע"י נציגי משרד התמ"ת שסרבו למסור מהן הסוגיות העומדות כרגע למשא ומתן.
לסיכום, ניכר כי בישראל לא מתקיים תהליך שיתוף הציבור ומספר שינויים עשויים לשפר המצב ולשלב את ישראל בחוג המדינות המקיימות תהליך דמוקרטי בסוגיה הבעייתית ממילא – הסכמי סחר בינלאומיים.
- מתן אפשרות לוועדת הכלכלה לבצע את עבודתה כגורם מפקח על הרשות המבצעת.
- חשיפה של עמדות ישראל בפני הציבור, לפני שליחתן לארגון הסחר העולמי,- ע"י פרסום באינטרנט.
- חשיפה של נציגי משרדי הממשלה השונים המהווים חלק מהצוות הבינמשרדי, העוסק בקביעת מדיניות ישראל בנוגע להסכמי הסחר.
- שילוב נציג ציבור בצוות הבינמשרדי.
- הקפדה על עקרון השוויון, כך שבכל מקרה בו מתייעצים עם גורם ציבורי כגון התאחדות התעשיינים או גורמים בעלי עניין בנושא הסכמי הסחר, חובה גם להיוועץ בגורמים נוספים בעלי עניין כגון ארגונים סביבתיים וחברתיים.
- הכנה ופרסום בציבור של מסמך המעריך את ההשלכות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות של הסכם הסחר הנדון
נקודת אור
במפגש שולחן עגול שהתקיים ב-17 ביוני השנה באוניברסיטת בר אילן, בחסות הקליניקה הסביבתית וארגון ידידי כדור הארץ (במסגרת קואליציית דרכים לקיימות) סוכם עם נציג משרד התעשייה כי יחל פיילוט של התייעצות עם הציבור לגבי אחת הסוגיות הנמצאות כעת בדיון.
למידע נוסף:
תקציר הנחיות ה-OECD בנוגע לשיתוף הציבור
שיתוף הציבור בנושא סחר וסביבה בפינלנד
קיימת עבודה של נגה גודלניק ואברהם בוג’ו, בהנחיית ד"ר אורן פרז, בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לאמנות בינלאומיות, מספר 64000
קראתי את המאמר בעיון ואני מוכרח לומר כי אני מסכים כמעט לכל מילה.
חבל שאני המגיב הראשון שכותב יומיים אחרי שהמאמר פורסם, זה מראה כי הכוראים באתר זה מתמקדים רק בסוגיות פוליטיות ברורות ומשעממות.
יש לי רק שאלה אחת לכותבי המאמר, מי יהיו הגופים האזרחיים שישתתפו ביעוץ למדיניות הסחר של ישראל?
כידוע לי יש די הרבה גופים בנושאי איחות הסביבה או אירגונים חברתיים אשר יותר משהם דואגים לכלל החברה הם דואגים למצא הת ההבדלים בינם לבין האחרים.
אם תוכלו לפרט על אילו גופים חשבתם אני אשמח.
אפשר לעבוד עליו בקלות. כל ה’מומחים’ והמומחים-דמיקולו, מטרתם לעצב את המציאות בצלם ובדמות אדוניהם הקפיטליסטים.
שיתוף של הציבור הפתי פשוט לא יעזור.
איך גורמים למידע שתפיץ הממשלה להיות אמיתי וכנה ולא מניפולטיבי ומותאם לצרכי הממשלה ובעלי ההון?
לצערי אין לי אמון בבמשל.
תודה למחברת המאמר, ולאתר "הגדה השמאלית" על העלאת הנושא החשוב.
הסכמי סחר הם מרכיב מרכזי בכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית. וכפי שצינה המחברת הם מחזקים את התאגידים ומחלישים את המדינות. חשיבות המעורבות הציבורית והפוליטית, אינה רק בשאלה האם לחתום או לא לחתום על ההסכמים.
העובדים צריכים לנקוט עמדות המגינות על האינטרסים שלהם תוך כדי התהליך. למשל בנושאים סביבתיים כפי שציינה המחברת ובשמירה על זכויות חברתיות. אך מאבקי העובדים לא יצלחו אם יתנהלו בכל מדינה בנפרד, מול תאגיד בעל יכולת לנייד את העבודה בזריזות, ממקום למקום. העברת קווי יצור, מלאים או חלקיים, לארצות שבהן העבודה זולה לוחצת על השכר והתנאים של העובדים בארצות המקור של החברות כלפי מטה.
לכן חיוני לפתח דרכים לשיתוף פעולה ולתאום בין אירגוני העובדים, ובין מפלגות העובדים, כך שמול "הגלובליזציה הקפיטליסטית", תוכל להתיצב "גלובליזציה סוציאליסטית".
מאמר טוב בנושא חשוב!
ביחס לספקנות שמביעים חלק מן המגיבים (אודות התועלת שבהתייעצות ציבורית, ואודות ה"כנות" שינקטו המוסדות בהתייעצות זו) אפשר לומר רק:
מה האלטרנטיבה? שיתוף הציבור, על כל מגרעותיו, בודאי יהיה עדיף על החשאיות המוחלטת שבה נעשים הדברים כרגע. נכון שלא תמיד ידע הופך לכוח, אבל אי-ידיעה מעולם לא שרתה מגמה פרוגרסיבית כלשהי.
שאלת מיהם הגופים שיש להתייעץ איתם?
אז לדעתי יש לאפשר לכל העמוניין להביע דעתו, וכל מי שירצה לבוא ולהגיב על הנושא יוכל לעשות זאת. בפועל רק מי שעוסק בנושא יטריח עצמו. לגבי נציגי ציבור- בהרבה מאוד וועדות ישנם נציגי ציבור, וגם פה נציג הציבור לא יכול כמובן לייצג את העמדות של כלל הציבור אבל הוא יכול לפקח על התהליך, כך שהדברים יעשו באופן דמוקרטי, והוא גם יוכל להסב את תשומת ליבן של קבוצות רלוונטיות כאשר יעלה נושא הנוגע להן.
תמר קינן
תגובה לתמר.
מה שאת מציעה הוא מתכון לאי-עשיה!
על כל נושא יהיה צורך לשמוע כל אחד שיש לו מה לומר.
כידוע לך לכל ועדה ציבורית יש אפשרות להגיש היסתיגויות ע"י כל אחד.
לפי ההערה שלך על הפיקוח על הדמוקרטיה נראה לי שמה שמסתתר מאחורי ההצעה הטובה שלכם (אבל לא תמימה) עוד העיניין שאתם פשוט לא מאמינים לממסד.
אני צריחה עזרה אני מכינה עבודה על משרד איכות הסביבה! כנסו לאיסי 216613918
תנו דגמאות ליצור כל מיני פסלים!!!!!
(מאשפה)