ראשי המפלגה הקומוניסטית הרוסית גילו תמיד אופטימיות מופרזת. כאשר נאמר להם כי גובר המשבר בשורותיה, הם השיבו ש"אין דבר כזה". הם חייכו בעת שהסקרים הראו שבבחירות האחרונות המפלגה עומדת לאבד מספר רב של מושבים בדומה (הפרלמנט הרוסי). וחמור מזה: יש שסברו שהמפלגה עומדת בפני פילוג. "אלה שטויות", הם אמרו.

אך צדקו כל רואי השחורות. לאחר המפלה בבחירות לדומה שנערכו בדצמבר אשתקד, בה הסיעה הקומוניסטית איבדה מחצית מהמושבים, המשבר היה גלוי לכל והקבוצות בתוך המפלגה החלו להתקוטט בפומבי. תומכי סגן נשיא הדומה לשעבר, גנדי סמיגין, האשימו את מזכ"ל המפלגה גנדי זיוגנוב באחריות על המפלה הרביעית בבחירות לפרלמנט. תשובתם של ראשי המפלגה היתה קריאה לחבריה להתאחד סביב המנהיג זיוגנוב. אך אף אחד מהקבוצות הניציות לא הציגה מצע אידיאולוגי-פוליטי או תוכנית ברורה וכל המאבק הפנימי הסתכם בהטחת עלבונות אישיים בשילוב עם קומבינות מאחורי הקלעים.

ערב כינוסה של ועידת המפלגה בתחילת יולי, העמיק הקרע. ללא כל ויכוח פנימי ודמוקרטי, מנהיגי המפלגה גרשו משורותיה את המבקרים. אבל צעד זה לא נשא פרי. אמנם סגימין גורש, אך רוב תומכיו המשיכו לפעול במסגרת המפלגה.

יומיים לפני הוועידה, קבוצת תומכי סגימין קראה לכינוס הוועד המרכזי. 96 חברים מתוך 156 חברי הוועד המרכזי לקחו חלק בדיון. בתום הישיבה הוחלט להדיח את זיוגנוב כמזכ"ל, ולמנות במקומו את מושל איוונובו, ולדימיר טיחונוב. משרד המשפטים הכיר בחוקיות ההחלטה.

תומכי זיוגנוב אף הם קראו לישיבת הוועד המרכזי, בה השתתפו 91 חברים ובמהלכה הוחלט להוציא מן המפלגה את כל אנשי סגימין. הפרדוקס הוא שעל פי תקנון המפלגה, שתי הישיבות היו חוקיות כי נדרשת נוכחות של לפחות 80 מחברי הוועד המרכזי כדי להתכנס ולהחליט. פרדוקס נוסף: יש חברים בוועד המרכזי שהשתתפו בשתי הישיבות ותמכו בהדחות ההדדיות.

לבסוף, שתי הסיעות קיימו ועידות מקבילות ושתיהן טוענות כי הן הן הוועידות החוקיות של המפלגה הקומוניסטית הרוסית. בוועידה של זיוגנוב, נאמרו דברי הלל כמעט ללא הפסקה למנהיג, על פי מסורת עתיקת יומין. הוועידה השנייה התרכזה בהתקפה אישית נגד זיוגנוב ומדיניותו.

עתה צפוי קרב התשה משפטי על מנת לקבוע מי משתי הסיעות היא המפלגה הקומוניסטית ה"אמיתית". אך תוצאות הקרב המשפטי אינן חשובות. כי המפלגה הקומוניסטית חדלה מלהתקיים. הקומוניסטים מן השורה יפסידו בכל מקרה – ינצח מי שינצח בבתי המשפט. ניתן להגדיר כפילוג את המצב שנוצר – למעשה זו טרגדיה.

בניגוד לתולדות המפלגה הקומוניסטית של ברה"מ שעמדה במרכזם של אירועים היסטוריים, ניצחונות וגם אסונות ובגידות; לאחר 11 שנה קיום המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית לא הותירה כלום מאחוריה. והטרגדיה היא כפולה כי המפלגה נהרסת בעת שה"רעיונות האדומים" זוכים שוב לעדנה. לצערנו, ההשמאלה בדעת הקהל לא תוכל לעזור למפלגה המתפרקת שמזה שנים אינה מגלה כל יוזמה ואינה עומדת על שום עיקרון.

באף אחת משתי הוועידות לא השתתפו חברי הנוער הקומוניסטי, שהיו פעילים עד מאוד במחאות החברתיות האחרונות, וגם הפעילים באיגודים המקצועיים לא נראו בין הצירים. המפלגה הקומוניסטית של העידן הפוסט-ילצין תיכנס לספרי ההיסטוריה יחד עם ילצין הכושל. המפלגה היתה לעוד יצירה פגומה מעידן ילצין. בעידן פוטין, המפלגה לא הצליחה לקדם שום עניין. היא לא הצליחה להתברג במנגנון של פוטין ולא היתה לאופוזיציה ממשית לממשלה הפרו-קפיטליסטית.

העלמות המפלגה אינה מהווה מפלה היסטורית. אין לנו ספק שלרעיונות הקומוניזם יהיו יורשים טובים יותר.

Share on Facebook