בתחילת יולי אירגן פורום הארגונים למאבק באבטלה פעילויות מחאה מול אירועי כנס קיסריה. כנס קיסריה הוא כנס אקדמי לכאורה שמארגן המכון הישראלי לדמוקרטיה, אחיו הבוגר של הכנס של המרכז הבינתחומי. ראש הממשלה ושר האוצר הם בדרך כלל אורחי הכבוד של הכנסים הללו ובראש המרכז הבינתחומי אף עומד פרופסור מכובד מראשי מפלגת שינוי. שר האוצר מכבד את כל דיוני כנס קיסריה ומשתמש בכנס כדי להעביר, להבהיר ולהפיץ את עמדותיו הפוליטיות. אל ההתכנסות מגיעים גם אנשי אקדמיה, אנשי שלטון ובעלי ההון. התקשורת נותנת מדי שנה מרחב תקשורתי לסיקור הכנס והבאים אליו, ובדרך כלל מתמקדת המצלמה לא פעם על השולחנות העמוסים לעייפה בדברי מאכל.

האירוע הזה מתנהל בחיק המעגל השבע שאיננו טורח להסתכל בלבן שבעיניים של אנשי המעגל השרוי במצוקה. יש לציין שרבות מההצעות העולות בכנסים אלו מאומצות על ידי השלטון, ואף הביאו לכך שמאות אלפי אזרחי ישראל שרויים הרחק מתחת לקו העוני. הרעיונות העולים בכנסים נותנים לפקידות הממשלתית לגיטימציה להכנת תוכניות כלכליות הזויות המנותקות מהחברה ומיושמות ללא כל הערכה וביקורת. אי הפרדה בין הרשויות ובין הגורמים הממסדיים השונים המזינים אלה את אלה יוצרים מנגד מוקד כוח ההופך את כלכלת ישראל לכלכת השבעים.

מול הכוח הזה ניצב כמעט יחידי פורום הארגונים החברתיים למאבק באבטלה. הפורום פעיל מזה חמש שנים ומאגד עשרות ארגונים שלהם אג’נדה שונה, ארגונים המתאחדים כדי למחות על פגיעות באוכלוסיות מוחלשות. הפעם בחר הפורום לקיים התכנסות בשוק מחנה יהודה, במקום לקיים כנס אלטרנטיבי באולם הרצאות סגור, ושלא כמו בעבר עוררו חברי הפורום תגובות של הזדהות בקרב באי השוק וסוחריו.

מארגני המחאה נפגשו מספר פעמים עם ועד השוק ואנשי המינהלת של השוק, וביקרו בשוק טרם המחאה. הם חילקו כרוזים שעסקו בחוסר השוויון ובחלוקת הצמיחה בין אלו שיש להם לאלו שממשיכים לצנוח ולא להנות מפרותיה של הארץ הזו. כאמור, השוק קיבל את מחאת חברי הארגונים כמעט ללא הסתייגות. כל החששות שעם בואם של מאות מפגיני הארגונים החברתיים ייווצרו בעיות בשוק, המייצג את מעוז הימין, התבדו. השוק קיבל את הקריאות והסיסמאות כולן והשאגות "ביבי הביתה" עברו ולא עוררו זעם או התנגדות.

התקשורת האלקטרונית שסיקרה את פעולת הארגונים החברתיים למאבק באבטלה באה לשוק מחנה יהודה כדי לדווח על האירוע. אולי אף ציפתה שהמצלמות יקלטו "דם" ומהומות בין הצדדים בשוק ויצרו אייטם תקשורתי. ואולם, לנוכח ההתקבלות האוהדת של המפגינים, התקשורת דיווחה על מחאתם בקצרה ובקוצר רוח, לעומת הדיווחים המיוח"צנים והשולחנות העמוסים של "קיסריה". מיותר לציין שהתקשורת הכתובה כלל לא הגיעה אל השוק ביום שהיה מן החמים שבימי הקיץ האחרון.

קשה שלא להעיר על כך שהתקשורת החמיצה גם הפעם הזדמנות לשאול כמה שאלות חשובות נוכח המחאה והתגובות עליה. התקשורת שמטה מידיה הזדמנות לנתח תופעה שהקוראים והצופים באירוע זכאים לה, ועניינה הוא העדר גילויי אלימות בין שני הצדדים. התקשורת צריכה היתה לשאול איך יתכן שהשוק נדם? כזכור כניסות עם מסרים כאלו לשווקים הסתיימו תמיד במחאות שכנגד ובאלימות, במיוחד לנוכח מצלמות. ובשוק מחנה יהודה זה לא קרה!

האם מנשבת בארץ רוח אחרת? שתיקת השווקים עם בואם של מאות המפגינים שהעבירו מסר של מיאוס מהשלטון אינה דבר של מה בכך. גם בשווקים הצטרפו אוהדי הליכוד המושבעים לאלה שמחו על המצב הקשה שהשלטון כופה על אזרחיו, שכ-1.5 מיליון מהם עניים וכחצי מיליון מובטלים המחפשים עבודה ואינם מוצאים. ואולי יש בכך גם משום לקח ליוזמי כנס קיסריה ומשתתפיו מן האקדמיה, שחייבים להעלות לדיון ציבורי נושאים חדשים ושונים. אקדמיה אשר אינה מאתגרת את השלטון וכל רצונה להסכים עימו איננה ממלאת את תפקידה! האקדמיה היתה צריכה לסייע בהארת תמונת המצב בארץ לאשורה.

Share on Facebook