בשבוע שעבר שבתו המועצות הדתיות, כל אחת ליום אחד בלבד, בו לא קברו עובדי המועצות את המתים. הארץ רעשה. כיצד יתכן לפגוע כך בכבוד המת? ואכן, באופן מיידי, התחייב האוצר להעביר 30 מייון שקל למועצות הדתיות לשם כיסוי חלק ממשכורות העובדים. מזלם של עובדי המועצות הדתיות שבכוחם לפגוע בכבודם של המתים. לו הרשו הרבנים הראשיים לעובדי המועצות הדתיות לפגוע בכבודם של המתים לפני מספר חודשים, יש להניח שהמשבר היה מגיע אל קיצו כבר אז. אולם, עד שלא הגיעו עובדי המועצות הדתיות למצב של ממש רעב, לא ניתן האישור. השבוע הבינו גם הרבנים הראשיים, שכבודו של האדם החי חשוב אף הוא, ואולי לא פחות מכבודו של האדם המת.
העובדה שהרבנים הראשיים הגיעו לתובנה זו, אינה מצביעה על תופעה דומה במשרד האוצר. עובדי הרשויות המקומיות אינם מספקים, כנראה, שירותים חשובים מספיק. פתרון הפלא שהציע האוצר לרשויות המקומיות, מחייב פיטורים המוניים בטרם תאושר כל תוכנית שהיא. גם אם יאשר האוצר תוכנית הבראה, יתחילו לשלם לעובדים מעתה והלאה. אף אחד כלל אינו חושב על פיצוי העובדים על החודשים בהם לא קיבלו שכר, שלא לדבר על הפיצוי המגיע להם בשל הנזקים שנגרמו להם בשל אי תשלום השכר – הריביות בבנקים, החובות המצטברים, הריצות להוצאה לפועל, וההסדרים היקרים לפריסת החובות.
אני דווקא חשבתי שהליכוד החליט להעדיף את החיים על המתים, לאור החלטתו להעדיף את החיים על פני ארץ ישראל השלמה, אך כנראה הוויתור על הסגידה לאדמה הוא פעוט לעומת הסגידה לקפיטליזם המשתולל.
בכתבת טלוויזיה בתוכניתו של רינו צרור בערוץ 10, רואיינה פרלה, קשישה אשר ניסתה להתאבד יחד עם בעלה (שהצליח) בגלל מצבם הכלכלי הבלתי נסבל. פרלה אמרה שאולי עכשיו נתניהו יבין מה עושה לאנשים הקיצוץ בקצבאות. בתגובת האוצר לא ניתן היה לטעות – "על הקיצוץ הוחלט לפני זמנו של נתניהו". אכן, תגובה ראויה למצב אליו הביאה מדיניות האוצר – נתניהו לא אשם.
אין כל חדש בעובדה שיותר ויותר אזרחי ישראל אינם יכולים למצוא קיום בכבוד. אין כל חדש בעובדה שהשכבות המוחלשות נדרסות ומושפלות מדי יום. כבר אין כל חדש גם בכך שרבים מן העובדים במשרה מלאה, אינם יכולים להעלות מספיק מזון על שולחנם, וגם כבר אין חדש בעובדה שרבים ממי שנתפסו ואולי עדיין נתפסים כמעמד ביניים, הפכו עניים.
ובאמת אין טעם להזכיר שוב את הנכים, החד הוריות, המובטלים, או אזרחי ישראל הערבים.
כבוד האדם החי בישראל 2004, אינו באג’נדה של משרד האוצר (אלא אם מדובר בכבודו של בעל הון, המוכן לסייע בקידום מדיניות ההפרטה על-ידי רכישה בסכום מגוחך של נכסי ציבור יקרי ערך).
הצרה היא שאזרחי ישראל חסרי הכבוד אינם מורדים בהגיון הכלכלי המעוות, ונתניהו סומך על ההמון שישוב ויצביע בבחירות הבאות לליכוד, ולראיה: לפני כמה ימים התבשרנו כי בתקציב 2005 מתוכנן קיצוץ נוסף של מיליארד שקלים בקצבאות הביטוח הלאומי.