המשבר המדיני בישראל מחריף מדי יום. לכך אחראית ממשלת ישראל – קרי, הימין והגוש הדתי על כל פלגיו. ממשלת ישראל ממשיכה בבניית החומה למרות פסק הדין של בית הדין הבינלאומי בהאג ובניגוד להחלטה החד משמעית של עצרת האו"ם. ממשלת ישראל ממשיכה לגרום לסבל ועינויים קשים מנשוא לפלסטינים בשטחי הכיבוש, ממשיכה ברצח, ההרס והתעללות הנפשעת בגדה המערבית וברצועת עזה.

שליטי ישראל והנגררים אחריהם מנסים להסיח את דעת הציבור בהפניית אצבע מאשימה לתופעות אנטישמיות בארצות שונות. אולם גם כאן הם משקרים ומסלפים. על פי התעמולה שלהם, האנטישמיות נמשכת מאז ומתמיד. זאת, למרות שקיים קשר ברור בין תופעות נפסדות אלו והזעם וההתנגדות בעולם למעשי הפשע של ישראל נגד הפלסטינים. לא ניתן להסתיר ולהעלים מדעת הקהל העולמית מעשי פשע המבוצעים מדי יום בשטחים על ידי צה"ל. יתר-על-כן, לא פעם ידיעות על מעשי רצח מופצות בעולם ואינן מגיעות לידיעת הציבור בישראל.

ראוי לציין שמדינת ישראל היא מדינה קטנה אבל פעלתנית מאוד. ראש הממשלה דהיום, אריאל שרון, זכור ממעשי "הגבורה" מימי יחידת 101 בהם הצטיין כמפקד אכזר ההורג ללא מעצורים. רבים טרם שכחו, בישראל ובעולם, את תפקידו המרכזי של שרון במלחמת לבנון – כולל אחריותו לאי מניעת הרצח ההמוני במחנות הפליטים הפלסטינים.

מכאן המסקנה שיש לנסות ולהסביר לציבור הרחב בישראל מדוע היחס השלילי הגובר בעולם נגד ישראל. כל המאמצים המושקעים על ידי הממשלה ומשרד החוץ כדי לשכנע את דעת הקהל העולמית בצדקתם – נכשלו. גוברת החרדה בעולם ממדיניות ישראל, מהנשק שברשותה על כל סוגיו, כולל נשק אטומי, כימי וביולוגי שבידה. גוברת סכנת מלחמה העלולה לפגוע באזור כולו ואף יותר מכך. כל המתחרש כעת בקשר לתוכנית שרון ליציאה מעזה וההצהרות על פירוק אי אלו התנחלויות, כל ההפגנות וההצהרות של הימין הקיצוני, מחרחרי המלחמה – מתקבל בעולם כולו כהוכחה חד משמעית שישראל לא בשלום רוצה, לא בפתרון, אלא בהמשך הכיבוש, הדיכוי והמלחמות.

ממשלות ישראל מאז מלחמת יוני 67′ ועד היום נטשו כל מושג של הומניות, צדק, יחס אנושי ויושר. אנשי דת, כולל רבנים, מצדיקים בשם האלוהים כל מעשי פשע ואף תובעים להגביר אותם. על מעשי הפשע האלו יש לקוות שעוד יבוא היום בו יעמדו למשפט – כפושעי מלחמה, רצח ודיכוי. מעשים מופקרים אלה גורמים להעמקת המשבר בישראל, והפרוד בקרב העם גובר. מצד אחד, הממשלה על כל מפלגותיה והנגררים אחריהן. מצד שני, יש את שוחרי השלום, חלק ממפלגת העבודה, אנשי "יחד", ארגוני השלום והמאבק החברתי. זהו החלק החיוני במדינה – שתפקידו להיאבק נגד פשעי המלחמה ולמען השלום. גם במחנה זה יש הבדלים וחילוקי דעות.

אני משוכנע שהשלום יושג עם החיסול המלא של הכיבוש, פירוק ההתנחלויות, הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים לצד מדינת ישראל ופתרון בעיית הפליטים. לא כן כשמדובר על מפלגות וארגונים ציוניים. למשל: יחד ושלום עכשיו. אין ספק שפעילי שלום עכשיו עושים רבות על מנת לגלות ברבים את הרמאויות שבהמשך מפעל ההתנחלויות והרחבתו. אולם הם לא תובעים את פירוקן המלא של כל ההתנחלויות. חשובה עד מאוד פעילותם של יוזמי הסכם ז’נבה. אולם פסולה ולא נכונה עמדתם בקשר לפתרון בעיית הפליטים. הם מסרבים להכיר באחריות ישראל לשאלת הפליטים הפלסטינים. כך גם לגבי פתרון סוגיית ירושלים.

אני, כפעיל חד"ש ומק"י, מקדם בברכה כל צעד למען השלום הנעשה על ידי ארגונים אלו המוכנים לשיתוף פעולה בקידום השלום. יש לקבל בברכה גם הכרזות בגנות החומה. בזמנו יזמו חברי ואני מגעים עם ארגונים שונים על מנת לפעול למען השלום עם סוריה. נאמר לנו על ידי פעילי שלום עכשיו שאסור לזלזל בהצהרות נשיא סוריה בדבר שלום תמורת נסיגה מהגולן. יחד עם זאת, אין הם מוכנים לפעול עמנו בסוגייה זו. השאלה הנשאלת היא: מהי הסיבה, מהו הגורם לחוסר העקביות בפעילות למען השלום ולחיסול הכיבוש מצד ארגונים המתבססים על השקפת העולם הציונית?

מזה שנים רבות ראיתי בתנועות הציוניות שותפות במאבק למען השלום. יחד עם זאת לא נעלמו חילוקי הדעות. במשך השנים נוכחתי לדעת שעיקר פעילותה של התנועה הציונית היא לנסות ולשכנע מעצמות אימפריאליסטיות בצדקת דרכה. אין לשכוח שהמשרת הנאמן ביותר של האימפריאליזם האמריקאי בעולם היא ממשלת ישראל המבצעת בפעול את חזונה של התנועה הציונית. אולם לתנועות השלום הציוניות אין כל משקל בעת קבלת ההחלטות על ידי הממשלה. למרות חילוקי הדעות וחוסר ההשפעה של תנועות השלום הציוניות, יש לשתף פעולה על בסיס נקודה אחת או אחוז אחד – כפי שנהג לומר בזמנו מאיר וילנר.

כפי שאין להסתיר את חילוקי הדעות עם תנועות השלום הציוניות, אין להסתיר את המחלוקת עם אלה הניצבים כביכול בצד שמאל. הכוונה היא לאלה שיצאו באחרונה בהצהרה הדוחה את העמדה העקרונית לפיה הפתרון הצודק והנכון הוא שתי מדינות לשני העמים – ישראל ופלסטין. מי שהחזיק בעמדה זו כבר לפני שנים רבות (והיו מעטים) יכול להרגיש כיום גאווה. יש מי שהשנאה לקומוניזם העבירה אותו על דעתו והוא מתנגד לעמדה זו. אלה, מסייעים בעקיפין לאויבי השלום הצודק.

אותו הדין בקשר לפתרון בעיית הפליטים. יש לומר באופן ברור כי מקובלת עליינו החלטת האו"ם בדבר פתרון בעיית הפליטים. ואת החלטה זו יש לבצע. קיימת גם בעיה נוספת והיא בעייתם של תושבי מאות הכפרים שנהרסו עוד במלחמת 1948 וזכותם לביתם ולמולדתם שרירה וקיימת. במסגרת מו"מ והסדר שלום יש לקבוע פתרון מוסכם כללי לבעיית הפליטים. לאחרונה יש מי שהתייחס לסוגייה זו כאילו פתרון בעיית הפליטים יבוא על חשבון קיום ישראל. גישה זו מזיקה ומחבלת במאמץ הכולל להגביר, להרחיב ולחזק את מחנה שוחרי השלום העקבי בישראל, וכל מי שירחק מאלה המחזיקים בגישה זן יעשה מעשה נבון.

Share on Facebook