ספורטאי ישראלי זכה בפעם הראשונה במדליית זהב באולימפיאדה. מה אומרת התקינות הפוליטית השמאלית? האם מותר לנו לשמוח בעקבות זכייתו של גל פרידמן במדליית זהב באולימפיאדת אתונה? שאלה לא פשוטה. מצד אחד אנו עדים בכל מדינה לשמחת המונים טבעית כאשר בן ארצם זוכה במדליית זהב. זו שמחה שחורגת ממחלוקות פוליטיות. אנשים מתעטפים בדגל הלאום ועושים הקפות ניצחון. בני ארצו של הזוכה מקרב קהל הצופים מנופפים אף הם בדגל מדינתם תוך גילויי שמחה והתלהבות. זהו הנוהג שבעולם.
האם פירוש הדבר שכל הבריטים שהניפו דגלים בעקבות ניצחונה המרשים של קטי הולמס בריצות 800 ו-1,500 מטרים, תומכים בפלישה הבריטית לעיראק? האם כל הסינים שהניפו דגלים בעקבות ניצחונו המדהים של ליו קסיאנג בריצת 110 מטרים משוכות הם חברי המפלגה הקומוניסטית שקיבלו פקודה מהמפלגה "לשמוח"? האם כל המרוקאים שהשתוללו משמחה על ניצחונו הכפול והמזהיר של הישאם אל גארוז’ בריצות 1,500 ו-5,000 מטרים הם תומכי המלוכה? האם ההמונים בארגנטינה שהיו באופוריה בעקבות הזכייה בשתי מדליות זהב, בכדורסל ובכדורגל, הם תומכיו של הנשיא קירשנר?
ובכלל, ידוע שבספורט נשברים הרבה כללים "מקובלים".
חיים ברעם, בעל טור שמאלי ידוע בשבועון הירושלמי "כל העיר" ופרשן ספורט בעל מוניטין, גדל בבית הסתדרותי שהאהדה להפועל ירושלים היתה חלק בלתי נפרד ממנו. מאז זרמו מים רבים בביוב הפוליטי הישראלי. הפועל ירושלים כבר מזמן לא קשורה להסתדרות והיא נמצאת בבעלות בעלי הון פרטיים שקרובים יותר לליכוד מאשר לתנועת העבודה. קהל האוהדים של הפועל, כמו לא מעט משחקניו, רחוקים מהשמאל של חיים ברעם שנות אור, אבל חיים ברעם ממשיך להיות אוהד הקבוצה וללוות אותה למשחקיה.
אחד מפעילי השמאל האנטי ציוני הידועים ביותר בישראל, המוכר בכינויו "מיקדו", שנאבק כבר שנים בעד מימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים והמרת מדינת ישראל במדינה חילונית ודמוקרטית, נימנה עם אוהדי בית"ר ירושלים, שקהל אוהדיה הימני גזעני צועק לא אחת "מוות לערבים".
איך זה ייתכן? עובדה שזה קורה כי בספורט יש כנראה כללים אחרים.
וחוץ מזה אין לשמאל אידיאולוגיה להינתק מההמונים. להיפך, הוא רוצה מאוד להיות מחובר אליו, אז הנה יש לו כאן הזדמנות פז להצטרף לשמחה הכנה שפרצה בישראל בעקבות זכייתו של גל פרידמן במדליית זהב.
אבל, יש גם צד שני. בשמאל העניינים אף פעם לא פשוטים. האם ישראל היא ככל המדינות? האם איש שמאל יכול באמת לשמוח כאשר מונף דגל ישראל, ביודעו כי זה גם דגלם של המתנחלים הגזענים תומכי משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים? האם ניתן לשמוח למראה הנפת דגל כחול לבן עם מגן דוד, המלווה בנגינת ובשירת המנון "התקווה", כאשר אנו יודעים כי אזרחי ישראל הערבים, כמעט 20% מאזרחי המדינה, אינם יכולים להזדהות עם הדגל ומלות ההמנון על "נפש יהודי הומיה", ושאין קשר בין המלים "להיות עם חופשי" לבין משטר העבדות שישראל מפעילה על הפלסטינים?
האם אנו יכולים להזדהות עם הזכייה כאשר אנו יודעים שממשלת הליכוד אימצה את גל פרידמן אל חיקה, שרת החינוך טסה ליוון כדי להצטלם עם פרידמן בטקס הענקת המדליה, וראש הממשלה שרון, מודח הטבח בסברה ושתילה ואביר מכונת פשעי המלחמה בישראל, ברך אותו בשיחת טלפון ששודרה בכל ערוצי התקשורת?
אבל מצד שלישי, מה חטאו של פרידמן, שזכה במדליה לא בגלל הליכוד והימין, אלא אך ורק בגלל כישרונו והתמדתו, אם כמה פוליטיקאים מנסים לקפוץ על העגלה? אולי הוא בכלל לא איש ליכוד? האם הוא מוכר בגלל פעילותו הפוליטית? בוודאי שלא. איש בציבור הרחב אינו יודע מהן השקפותיו ודעותיו, להוציא את העובדה שהוא חי חיים חילוניים (כבר דבר טוב), לא גר בהתנחלות ושהוא חבר במועדון הספורט של קיבוץ שדות ים, לא בדיוק מעוז של הכהניזם הישראלי (יש שם דומני אפילו סרבן שטחים).
תארו לכם מה היתה יכולה להיות האלטרנטיבה אילו חס ושלום היה עומד על הדוכן מתנחל עם כיפה סרוגה. אילו שטויות הוא היה פולט, כמו למשל שהוא ממשיך את מסורת המכבים, שהוא מייצג את ששת מיליוני הנרצחים בשואה, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, שברכת הרבנים אותה נשא עימו נתנה לו את הכוח לגבור על עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) וכיוצא באלה דברי הבל לאומניים.
גל פרידמן לא אמר כל זאת, אלא הסתפק בהצהרות מאד אישיות שאין קושי להזדהות איתן. בראיון לניו יורק טיימס אמר כי הוא מקווה שהשלום ישרור בקרוב באזורנו וכי מי שרוצה להילחם מוזמן לעשות זאת בזירה הספורטיבית. יפה.
מה המסקנה: האם לשמוח או להיבדל מהעם ולהישאר גם כאן מחוץ לקונסנזוס?
על מנת שלא יאשימו אותי בהתחמקות מהכרעה, הנה עמדתי. אף על פי שלא אהבתי את מעשה השרה לימור לבנת שנדחקה לעבר דוכן המנצחים כדי לסחוט תמונה עם המנצח, ולא רוויתי נחת מדברי הברכה של ראש הממשלה, והתקוממתי לנוכח חלק ממלות ההמנון, ועיקמתי את האף כששמעתי מהוריו של גל שאפילו ארגון חב"ד המשיחי ("הרבי לא מת, הוא ‘נעלם’ ויחזור כמשיח צדקנו") תפש הזדמנות לגזור קופון ומי מהרבנים שם "נתנו ברכה", לא היה לי קשה לשמוח עם מה שקרוי "עם ישראל" על זכייתו של גל במדליה. הוא לא יצא בהצהרות לאומניות מתלהמות ואפילו אמר כמה דברי טעם בראיונות לתקשורת.
חדשות טובות
כנס של 115 מדינות בלתי מזדהות קיבל החלטה להמליץ בפני ממשלותיהן לאסור על כניסת מתנחלים ישראלים, תושבי מושבות האפרטהייד בשטחים הכבושים, למדינותיהם.
היו מתנחלים שביוהרה אופיינית לגזענים ביטלו את ההחלטה כמשהו דקלרטיבי שלא ימומש.
מתנחלת אחת הגיבה בטלוויזיה כי "מקסימום נשנה כתובת". אם אלפי מתנחלים יחלו לשנות כתובות בתעודות הזהות כדי להונות את שלטונות המדינות בחו"ל ולטשטש את השתייכותם לכת האפרטהייד בישראל, גם זו תהיה התפתחות מעניינת (האם משרד הפנים בראשות פורז ישתף פעולה עם הרמאות?), אם כי יש דרכים לחשוף את התרמית.
מי שחושב שזו בעיה קשה בחו"ל לאתר מי מהישראלים הוא מתנחל ומי לא, עשוי להתאכזב. מדינה שתהיה נחושה למנוע כניסת מתנחלים לשטחה תוכל לאתר אותם בקלות. כל אדם יכול לרכוש בישראל תקליטור של מרשם האוכלוסין בישראל כפי שהוא מעודכן במשרד הפנים. חברות מסחריות ומשרדי חקירות למיניהם שמחים למכור אותו לכל דורש. הוא קיים גם בלועזית. לא חסרים ישראלים ממתנגדי הכיבוש וההתנחלויות שישמחו לסייע לשלטונות של כל מדינה לציין את המקומות שנמצאים מחוץ למדינת ישראל בשטחים הכבושים. ישראלי שירמה במתן כתובת על טופס שתייר חייב למלא בכניסה, ניתן יהיה לאתרו בקלות על פי הכתוב בתקליטור, והוא יהיה צפוי או לגירוש או להעמדה לדין באותה מדינה על הונאה.
כמי שכבר שנים תומך בכתיבה ובאומר בהטלת סנקציות על ישראל לאור מדיניות הכיבוש והאפרטהייד, כפי שהוטלו בשעתו על דרום אפריקה (וגם חתום על כמה עצומות בינלאומיות בנושא), ראיתי בהחלטת הכנס צעד חשוב בכיוון זה. שמחתי לקרוא במאמרו השבועי של גדעון לוי ב"הארץ" כי גם הוא מקדם בברכה סנקציות על ישראל, שבנסיבות הקיימות זו הדרך היעילה ביותר להפסיק את הכיבוש, לפרק את ההתנחלויות ולהחזיר את ישראל לגבולותיה. כאשר הרעיון מתחיל לצבור תמיכה גם אצל אנשים מהשמאל הציוני כמו גדעון לוי, זה בהחלט מעודד.
1. "מהדורה חדשה של מהפכת אוקטובר" היא שאיפה שלי, ביו אם היא בפתח ובין אם לא.
במוקדם ובמאוחר יעמדו מנהיגים סוציאליסטים בעולם (כמו צ’אבס בונצואלה) בפני בררה: להיכנע ללחץ של ארה"ב ועוזריה, או לבטל את המנגנון הפרלמנטרי ולהנהיג דיקטטורה מהפכנית.
2. מרכסיזם-לניניזם הוא סינתזה בין התיאוריה של קרל מרכס (מלחמת מעמדות שתביא לסוציאליזם), לפרקטיקה של לנין (כפי שהותווה לראשונה במאמר "מה לעשות" מ-1903).
במשפט אחד, מאוד לא ממצה, ניתן לנסח זאת: לשאוף לסוציאליזם, ולא לסגוד לעקרונות הפרלמנטריזם בכל מחיר.
3. כשם שהדמוקרטיה הליברלית נולדה כתוצאה משורה של מהפכות, תודעתיות וצבאיות, כך גם המשטרים הסוציאליסטים קמו ויקומו בעתיד.
4. המפלגה הבולשוויקית הפכה לתנועת המונים כששאר הכוחות הפוליטיים ברוסיה שאפו להמשיך במלחמת העולם הראשונה, שבה נהרגו בחזית הרוסית מאות חיילים ביום. חלקם נענו לקריאתו של לנין להילחם במדכאיהם מבית במקום באחיהם מעבר לגבול.
5.בעקבות מהפכת אוקטובר הפכו החינוך, הבריאות, הדיור והעבודה לזכויות יסוד בברית המועצות. כיום החליפה אותן הזכות לכתוב מכתבים למערכת (ולקוות שהעורכים יפרסמו אותם).
6. מדינת הרווחה המערבית היא תוצאה ישירה של מהפכת אוקטובר והחשש מכוחה כמודל חיקוי, וזו הסיבה שכיום היא מתפוררת.
7. בניגוד לזרמים אחרים הנחשבים "שמאל", אני לא שואף להיצמד תמיד ל"אנדרדוג". כדי להגשים עיקרון כלשהו יש לשאוף לעמדות כוח ולעתים גם לשימוש בכוח. לפיכך ברור שאינני נהנה מהלוקסוס להימצא תמיד בצד המואשם, אלא לעתים גם בצד המאשים. ככול שהשפעתך רבה יותר, כך תעורר יותר איבה ופחות חמלה, לכן דווקא שנאתך הארסית מחזקת אותי בעמדותיי ובשאיפותיי.
בזיקה לראשית רשימתו של גדעון ספירו כדאי לדעת, למען "הסדר הטוב" והצדק ההיסטורי, כי תחיית המישחקים האולימפיים המודרניים (לקראת 1896 באתונה) עמדו בסימן המאפיינים שנוסחו על-ידי יזם התחייה ומובילה – הרוזן פייר דה-קוברטאן. קוברטאן, הן מתוך ראייה היסטורית-נוסטלגית-רומנטית (אם כי נפל לא מעט בסבך המיתוס האולימפי הקדום) – המישחקים המסמלים את השלום ואת האיחוד ההלני, והן מתוך ביקורת כנגד הקולוניאליזם-אימפריאליזם של ימיו והחשש מפני התגברות הלאומיות-לאומנות כמנוף למלחמה (אוי כמה שהוא צדק), האמין, ולא בלי נאיביות לשמה, כי חידושם-תחייתם של המישחקים האולימפיים, ישמש גורם, קטן ככל שיהיה להקטנת המתיחות בין העמים והמדינות. מסיבה זו דרש קוברטאן, והדבר התגלם בחוקה האולימפית, כי לא הצדינה תוכרז כמארחת המישחקים, אלא העיר המסויימת (ועל-כן: מישחקי בייג’ין, אתונה, סידני, סיאול, מוסקבה, לוס-אנג’לס ועוד). נאסרה הנפת דגלי הלאום, במיוחד בטכס הפתיחה והנעילה, ובוודאי שהספורטאים הונחו שלא לפתח יסודות לאומיים. נכון שעקרונות אלה נשברו מדי פעם, ובעיקר בשנים האחרונות. ניתן אולי להבין את הצורך האימננטי של ספורטאים להתעטף בדגל הלאום, ולא מתוך כוונות פוליטיות, ואולי, בדחילו-ורחימו להשלים עם זאת. אבל קפיצות נחשוניות-נחשוליות של שרה מסויימת, במשרד מסויים, ממדינה מסויימת, ממדינתה לאתונה, ומשם למרומי הפודיום, דוכן המנצחים, זה במקרה הטוב פתטי וטלה-נובלתי.
הקישור אותו אתה עושה בין אזרחי המדינה לבין מדיניותה של ממשלתה הוא אבסורד בעיני.
ממשלת ישראל שלחה את תושביה לגור בשטחים הכבושים, במסגרת חוקית, לפחות כלפי פנים. להחרים את המתנחלים בגלל אי הסכמה עם מדיניותה של הממשלה הוא אקט פסול בעיני, כמתנגד למפעל ההתנחלויות.
כשאני פוגש באירופה אדם שנטיות ליבו פרו-פלסטיניות ואני אומר לו שאני מישראל, לרוב הוא יבוז לי בהפגנתיות תוך מלמול משפטי אהבה למדינת ישראל. כמובן שהוא לא ירצה כל קשר עימי. האם יעלה על דעתו של אותו אדם להחרים תושב של מדינה אירופאית אחרת רק משום שהוא אינו מסכים עם מעשי ממשלתה? האם החרמתו של ישראלי ויהודי בשל מחלוקת עם מדיניות ממשלתו היא לא אנטישמיות?
ל- מאור שני
אתה לא יכול לפטור בני אדם מאחריות למעשיהם, יכול להיות שבאו לשם מוך אידיאולוגיה ואז זה לא הנושא ויכול להיות שבאו בגלל הטבות שונות של המדינה ואז הם צריכים עדיין לשקול ולהבין שיכול להיות אפילו נומר שהם לא בעד ההתנחלויות אנשים, מדינות ואירגונים לא ירצו להטיב עימם.
ויותר מזה כאשר אתה מחרים את המתנחלים אתה לא מחרים דיעה מסויימת, אתה מחרים אנשים אשר משתפים פעולה במעשים מסויימים.
גידעון-מת עלייך
אבל הפעם ליכלכת לגמרי – מה זאת אומרת האם מותר לשמוח או לא ? אנחנו באתר ההלכה השמאלנית?? ספורט וים לא קשורים לתהליך מדיני, מפלגות, או תפיסות פילוסופיות אם בכיף שלי לעודד את גל פרידמן אני אעודד אותו ואם בא לי לעודד את הברזילאי בגלל שאני אוהב סמבה וברזילאיות…:) — אני אעודד אותו.
לעומת זאת הבושות ששרת החינוך עושה לישראל זה עובר כל גבול. לפני כל העולם לימור ליבנת "רצה" לתפוס מקום בפריים, באמצע הטקס ממש ואחריה כל שאר הישראלים החדשים…
פשוט מובילה חברתית אמיתית!
סליחה מר ספירו, לא נסחפת בעניין המדליה?
ולמגיב מאור שני: מעולם, אבל מעולם, לא שאלו את תושבי ישראל אם הם מסכימים להתנחלות ולכל המילירדים שהם עלו ועוד יעלו לנו. זה שממשלות ישראל לדורותיהן עזרו למבצע ההתנחולויות בשטיקים ובטריקים לא הופך אותן חוקיות, ואת הכיבוש והעוול לנסבלים ולחוקיים יותר.
כן, אני מקווה שיינקטו בסנקציות כלפי מדינת ישראל – אולי כך ייגמרו הכיבוש ועוולותיו, ולמדינת ישראל יהיה סיכוי להפוך למדינה ככל המדינות המתוקנות.
לכל בעליהזכרון הקצר- המדינות "הבלתי מזדהות" הצביעו כבר בשנות ה- 50 כגוש אחד נגד ישראל בכל ענין. אז אולי בעיניהן,כמו בעיני חלק מהכותבים באתר זה, הבעיה אינה הכבוש אלא עצם קיומה של ישראל וכל היתר זה סתם קשקושים של "אנשים חושבים"? זה לא אומר שהן תמיד טועות, אבל זה אומר שרוב הסיכויים שאם הן נגד משהו מדינת ישראל צריכה לבצע אותו, לטובתה. את המונח בלתי מזדהות שמתי במרכאות כי שליש מהן ערביות/מוסלמיות, למעלה מחצי דיקטטורות (שדי תמוה שהשמאל לוקח מהן דוגמא לצדק אלא אם צריך לכתוב "שמאל") ורוב האחרות רפוליקות בננות שלעומתן ישראל היא מדינה שאין עליה השפעה של שום מדינה. בקצור, חכמים הזהרו בדיבריכם ואל תביאו הוכחות שק הופכות את מה שכתבתם למשהו מגוחך.
ספירו, תפסיק עם ההלקאה העצמית הזו. למרות שאני מגדיר את עצמי כאיש שמאל ומתנגד לכיבוש, אני חושב שאין רע בשמחה על נצחונו של גל פרידמן, המייצג את העם הישראלי (כן, יש דבר כזה), ממש כפי שבני סכנין תייצג עם זה בגביע האלופות. אתה בעצמך אומר שגל פרידמן ידע לשמור על איפוק ולא להפיץ את דעותיו הפוליטיות בהקשר הספורטיבי, וטוב שעשה כך.
אגב,כמי שמבין משהו בנושא התקליטור של משרד הפנים – אל תלה תקוות בתקליטור הזה. כל אחד יכול להודיע למשרד הפנים על שינוי כתובת וכך תשתנה גם הכתובת בתקליטור. לא נראה לי שפורז יוציא אלפי שקלים לחוקר פרטי עבור כל מי שנחשד בכך שמדווח לא אמת. אל תשכח שגם רשויות שזקוקות למידע הזה, כמו לשכת ההוצאה לפועל ומס הכנסה, לא יכולות ברוב המקרים לברר את הכתובת האמיתית מחוסר משאבים.
חשבתי שגדעון ספירו תומך (ובצדק) בהחרמת ישראל בפורומים בינלאומיים דוגמת האולימפיאדה. אז אם אנחנו מתנגדים לזה שירשו לנציגי משטר גזעני להשתתף, איך אמורים לשמוח על זכייתם ?
יש הבדל בעניין הזה בין דיקטטורות לבין משטר של אפליה גזענית, ההמונים בדיקטטורה מתנגדים למשטר אבל מזדהים עם מדינתם ורואים בספורטאים את נציגיהם, במשטר של אפליה גזענית הקבוצה הפריבילגיונית אכן מזדהה עם המדינה אבל הקבוצה המדוכאת לא.
מר ספירו,בנעורנו, בחו"ל העויין והשונא, הערכנו והערצנו כל שחקן מכבי והפועל, היינו מאושרים וגאים עם הרשו לנו לסחוב את נעלי הספורט שלהם עד המגרש, אהבנו אותם וחלמנו מאוד-מאוד להדמות להם…
מה קרה לנו שהיום, ספירו החכם והנבון בחלקו,צריך לכתוב מאמר כדי להצדיק גאווה דחוקה ואנוסה על המדליסט שלנו?
האם לא אתם במו ידיכם, במאמריכם ובמעשיכם, במשך עשרות שנים ערערתם והשפלתם את הגאווה הטבעית של העם היהודי בגיבוריו?
בכאבי אני מתנחם בתמונה הנהדרת שראינו לא מזמן: אלפי ישראלים יושבים על מדשאת הרחבה העצומה לאור זרקורים ושרים שירי נעמי שמר האהובים והבלתי נשכחים, שירי נוף ומולדת, ואומר לעצמי–אתם לא תצליחו לערער את אהבתו וגאוותו של העם היהודי בשליחיו גיבוריו, לא תצליחו למחוק מליבותיהם של מיליוני יהודים את רגשות הלב החמות מתובלים בדמעות והשמורות לחלום המולדת ולגיבוריה…
נו, באמת, ספירו! הנסיון הזה להציג את המצוי כרצוי לך הוא לכל הפחות משעשע.גל פרידמן הוא ישראלי גאה, אשר הדגים בצורה לא משתמעת לשתי פנים לעיני כל העולם שהדגל וההמנון הלאומי הם ערך עליון עבורו כמו, אגב, עבור כל הישראלים שהיו שם (ושלא היו שם). אם זכייתו מרגשת אותך – תתרגש בקומה זקופה, מבלי להשקיט את מצפונך ע"י ניסיון ביזרי להציג את האלוף כמעט כפעיל "שלום עכשיו".
אם כבר בהצלחות ישראליות עסקינן, אז אך אתה חי עם ההצלחות הכבירות של המדינה הציונית בתחום המדע והטכנולוגיה? גם במקרה זה אתה מצייר לעצמך תמונה של המדענים והמהנדסים שלנו כאנשי "גוש שלום", או לכל הפחות מצביעי "מר’צ-יח’ד"?
ולגבי המדינות הבלתי מזדהות, הרי זה אקסיאומטי שמדינות יחסית נורמליות, כמו תאילנד, שאליהם ישראלים ירצו לנסוע, לא יאמצו ובטח לא ייסמו המלצה זו. ולמדינות מטורפות, כמו סודן, לא רק מתנחלים, אלא ישראלים בכלל לא מורשים וגם לא רוצים להכנס גם עתה. אז על מה הרון?
קראתי את מאמרו של ספירו ולרגע התבלבלתי. הזהו אתר האינטרנט של שומרי הלכה אדוקים, אורתודוקסים עד העצם, רבני שמאל חמורי סבר, המנהלים בינם לבין עצמם ויכוח הלכתי במעגל סגור, המפליג ומפליג גם לשקלא וטריא על "מה שאמורים להרגיש"? תודה רבה לרב ספירו, וליתר הרבנים המגיבים בהיסטריה לשו"ת הנועז שלו, על שהם מזכים את הרבים שאינם נמצאים במעגל הסגור הזה בשיעור חשוב – האורותודוקסיה היא מסגרת ילדותית עד מאוד, ולא חשוב אם התוכן שיוצקים לתוכה הוא שולחן ערוך, ארץ ישראל השלמה, או "תקינות פוליטית שמאלנית", כדברי הרב ספירו
גם אם למוזמביק היו את הסובסידיות והקשרים שמספקת לה ארה"ב היא היתה נהפכת למעצמה טכנולוגית.
אהבתי את הביטוי שלך "מאז זרמו מים רבים בביוב הפוליטי הישראלי" שתוך כדי קריאתו ראיתי את פוליטיקאינו השונים והמשונים צפים ונסחפים בו כשהם נאחזים בכול מיני קופות שרצים קטנות וגדולות, כל אחד כפי יכולתו.
אשר להימנון: כשנגיע לכך שמדינת ישראל תכיר בלאום ישראלי, בלי הבדל דת, מוצא , גזע, עדה, דעה וכיוצא באלה יגיע גם זמנם של ההימנון והדגל להתפתח ולהפוך לסמלים המייצגים את כלל אזרחי המדינה,
כפי שזה נעשה בזמנו בארצות הברית של אמריקה.
יש לקוות ולעשות שנזכה לכך במהרה בימינו.
ההזדהות של ההמונים עם ספורטאים ה"מייצגים" אותם אינה עניין "ספונטני", הוא מטופח בשיטתיות בדיוק כמו הזדהות ההמונים עם הצבא ועם מותגים שונים. מרכסיסט-לניניסט צריך לשאול את עצמו את מי ההזדהות הזאת משרתת.
ברוב חלקי העולם כיום משרתות תחושות פטריוטיות את השמאל ולא את הימין, כי האלטרנטיבה ללאומיות כיום היא שלטון ההון העולמי, ולא שלטון הפרוליטריון העולמי.
מדינות העולם השלישי נאבקות על עצמאותן הלאומית מופנית נגד מוסדות ההון הבינלאומיים, לכן שמחה על הישיגיהן הספורט, וגאווה לאומית בכלל, היא רגש פוזיטיבי שיש לטפחו.
ההמונים באירופה נאבקים נגד דורסנות האיחוד האירופי, ולכן טיפוח ההזדהות עם ספורטאיהם הוא אחד האמצעים להציב מכשולים ומוקשים בדרך להקמת מעצמה אירופית נאו ליברלית.
ישראל מבחינה זו היא מדינת עולם שלישי (ביחסי הכוחות בעולם ההון היא מקבלת הוראות ולא נותנת הוראות), אולם הרגש הלאומי כרגע "תפוס" על ידי שוחרי המלחמות והמיליטריזם. לכן, בנסיבות הקיימות המסקנה היא שאסור לנו לשמוח על הישגים שנעשים תחת הדגל הכחול-לבן. לאומיות ישראלית פרוגרסיבית אפשרית, אבל אז היא תהיה לאומיות טריטוריאלית ולא אתנית-דתית, ואויביה המסורתיים יהיו בצד מערב ולא בצד מזרח.
מתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה (שחורים, לבנים או הורים) לא שמחו על הישגיה של "מדינתם" בספורט. להפך, שמחו כשנענתה דרישתם להדירה ממפגשי ספורט בינלאומיים.
על מה שבוודאי יש לשמוח זה שריקות הבוז התכופות לספורטאי ארצות הברית. אמנם נגרם בכך עוול לספורטאים עצמם, אבל לזעם צודק תמיד יש ספיחים מצערים.
לפי השקפתך המרקסיסטית, החבר הלפרין,בכדי לשמוח ולהתגאות בהישיגים הדלים של הספורט הלאומי חייבים קודם כל ללמוד ולנתח את תופעת הסולידריות הלאומית הטבועה בעם באמצעות התיאוריה ה"גאונית" ‘מרקסיזם-לניניזם’ ורק אחר כך ניתן להבין אם השמחה במקומה, אם אפשר לשמוח הרבה או רק לציין את זה כבדרך-אגב.
שלא לפגוע בכבודך,חבר הלפרין,אני מת לשאול אותך שאלה כנה:
האם אתה, עם יד על הלב, באמת מאמין ב:
א’ הפרולטריון העולמי בימנו אנו תוסס,גואש, רועש, הוא שוחר בכל מאודו להוביל מהפיכה מול האימפריאליזם המלוכד והמגוון אבל האכזר, הנצלן והבלתי אנושי, כמיטב תיאוריית "גדולי האנושות בכל הזמנים" מרקס, לנין, {תוסיף גם} סטלין?…
האם כוונתך שמהדורה שנייה של מהפיכת אוקטובר הפעם במאה ה 21 בפתח?
ב’ תוכל אולי לעשות טובה ולהסביר לקוראים הלא אינטליגנטים והלא בקיאים ב"תיאוריה המנצחת והנאורה מרקסיזם-לניניזם": באיזה מדינה ובאיזה יבשת התבשלו כבר התנאים לכך?
ג’ והאם אחרי ניצחון מהפיכת הפרולטריון על האימפריאליזם העולמי תונהג תכף ומיד הדיקטטורה של הפרולטריון שתלחם בלי רחמנות בורגנית באויבי המהפכה הרבים-המרובים הזוממים להשמיד ולדכא את העמלים התמימים….
משהו מחניק אותי ומגעיל אותי, אני פותח את החלונות ונושם אוויר צח ורואה עולם ומלואו, ומודה לאל הוירטואלי שלי שהאנושות השפויה התפטרה מהצרה הרצחנית הקרויה ‘מרקסיזם-לניניזם’,שבשם הקידמה והסוציאליזם הביאה כל-כך הרבה סבל, יגון ויאוש לעמים באירופה, ובראשונה לעם הרוסי האציל והסבלן, והעמים בהזדמנות הראשונה בעטו במשטר הבולשביקי הרצחני אל מחוץ לתחום האנושי–אל פח הזבל של ההיסטוריה…
האם אתה, חבר הלפרין, גם הפעם תחריש ולא תגיב ולא תצא להגנת השקפותיך הבולשביקיות כמו פעם הקודמת כשתקפתי את הבולשביק יובל הלפרין באתר זה?
אנא, צנזורים מכובדים, תנו לבולשביק להגן על דעותיו "הנאורות".
מדרך הטבע שאינני יכול לענות לכל אחד באופן אישי, על כן אבחר שניים או שלושה מגיבים ודרכם, כך אני מקווה, אשיב על עיקר הטענות נגדי.
נתחיל עם מי שבחר בכותרת "סמרטוט אורתודוכסי".
מאד נהניתי מחוש ההומר של המגיב, וגם מהכבוד שזכיתי ממנו שהכתיר אותי בתואר "הרב ספירו". (הוא לא יודע כי אכן היה גם היה איש בשם הרב ספירו, אחי ז"ל, שהיה רב).
חבל שלא הזדהה, כי איש ברוך כשרונות כמוהו מן הראוי שהציבור ידע את זהותו. (מה עוד ולא אמר דברים שבגינם יזמנו אותו לחקירה בשב"כ).
מעבר להומור הטוב והבריא, שהוא גם היכולת של כל יחיד וציבור לצחוק וללגלג מעט על עצמם, יש כמה אמיתות, שבעל ההומור הנ"ל, אולי שלא במתכוון, הזכיר בהערותיו.
לא רק לאורתודוקסיה הדתית יש שולחן ערוך. אין אדם או חבר אנשים שמתעניינים ו/או עוסקים בענייני ציבור, בפוליטיקה, באידיאולוגיה, במוסר וכיוצא באלה דברים, שאין להם שולחן ערוך, שאין בהם שקלא וטריא, (כלומר ויכוחים ומחלוקות – וטוב שיש). ליברלים יש להם שולחן ערוך, ואנשי שמאל יש להם שולחן ערוך, ואנשי ימין יש להם שולחן ערוך, פילוסופים יש להם שולחן ערוך, ואפילו לאנרכיסטים יש שולחן ערוך גם אם הוא לא תמיד ערוך.
בתוך כל אחת מהקבוצות הנ"ל מתרחש לו לעתים ויכוח מר על גבולות השולחן, מה להכיל בו ומה להוציא ממנו, ולעתים כאשר מדובר בקבוצות שיש ביניהם קירבה בנושאים שונים, השולחנות הערוכים משיקים אחד לשני.
לכן, הדיון ברשימה שלי אינו מתנהל במעגל סגור של פוסקי הלכה בהנהגת "הרב ספירו", כטענת המעיר,(שאם כך היה, לא היה יכול להגיב), אלא באתר פתוח, בו יכולים אנשים שונים להביע את דעתם.
השאלה שהעליתי היא אכן בעייה. האם קשה להבין כי במדינה גזענית, שמקיימת שלטון דיכוי ואפרטהייד, יהיו אזרחים שוחרי זכויות אדם, או כאלה הנימנים עם המדוכאים, שיתקשו להזדהות עם טקס בו מונף הדגל ומושר ההימנון?
האם קשה להבין כי מאות אלפי יהודי גרמניה, שעדיין היו אזרחים גרמנים באולימפיאדת ברלין ב-1936, לא הזדהו עם הספוטאים הגרמנים כאשר הונף הדגל הגרמני של המדינה הנאצית והושר ההימנון עם המלים "גרמניה גרמניה מעל לכל"?
האם קשה להבין כי אזרחי דרום אפריקה השחורים והלבנים שהתנגדו למשטר האפרטהייד לא הזדהו עם הישגי ספורטאים שיצגו את המדינה בטקסים בהם הונף דגל מדינת האפרטהייד והושר הימנונה?
תשאלו את השר שרנסקי, שהגר מברית המועצות לישראל, ומכהן היום בממשלת הימין בראשות שרון, האם הוא וחבריו הזדהו עם הישגי הספורטאים הסובייטים באולימפיאדת מוסקבה כאשר הונף דגלה של המדינה הקומוניסטית והושר הימנונה?
ומה שנכון בדוגמאות הנ"ל תופש כמובן גם בישראל הקולניאליסטית והגזענית.
לורד רוקסטון שואל אותי האם אני גאה בהישגיהם של המדענים הישראלים או שמא רק עם אלה הנוטים לדעותיי הפוליטיות? תשובתי ברורה. אינני לאומן ואני משתדל לא לערב הערכה להישגים מדעיים או אינטלקטואלים של אנשים יצירתיים עם שיוכם הלאומי, האתני, המגדרי או הדתי. משתדל, ולא תמיד מצליח. אבל לעולם לא אחוש גאווה על הישגו של מדען ישראלי שהצליח לשכלל את מכונת המלחמה הישראלית, שהמציא פצצה חדשה, או תותח חדש, או שיכלל טיל. באופן טבעי אחוש יתר הזדהות עם אנשים יצירתיים בכל תחום, שפעילותם תורמת לאנושות ודעותיהם קרובות לאלו שלי.
כאשר אני נתקל במושג "מרכסיזם לניניזם" אני נוטה לחפש מחסה. העובדה שיובל הלפרין ממשיך לדגול במהפכת אוקטובר ובדיקטטורה של הפרולטריון, על אף שמשטר זה רצח עשרות מיליוני בני אדם, מוכיחה לדעתי כי שיקול דעתו הפוליטי והמוסרי פגום. אין הבדל, במבחן התוצאה של הקורבנות, בינו לבין הניאו נאצים בגרמניה הרוצים להחזיר את המשטר הנאצי.
התיאוריה שלו כאילו ההתלהבות מהישגי הספורטאים של בני המדינות השונות היא ביטוי ללאומיות פטריוטית חיובית מול הגלובליזם של ההון הבינלאומי, היא מאולצת ואפילו לא עומדת על כרעי תרנגולת. חברת מקדונלד היא חלק מאותה השתלטות של ההון הגלובלי, אבל עובדי מקדונלד בגרמניה יתמכו בספורטאים הגרמנים ועובדי מקדונלד באירלנד בספורטאים האירים, ואין לכך כל קשר להתנגדות להון הבינלאומי.
אם חשבתי וקיוויתי שהבולשביק הלפרין סתם בדיחה מהלכת, הוזה וחושב במונחים של "מה לעשות?" ללנין, 1903, ואינו יודע מה טיבה של האידאולוגיה שלו, אז עכשיו אני רואה שהוא יודע גם יודע על מה שהוא סח וגם מאמין בכל ישותו במרקסיזם-לניניזם, נוסח ברה"מ.
אבל האם הוא יודע שבאותה שנה, 1903, קרל קאוטסקי הווינאי יצא בסידרת מאמרים מאלפים נגד רעיון דיקטטורת הפרולטריון האלימה, לה סגד לנין, וניבא, שאם היא תיושם, היא תחזור על הטעויות של המהפכה הצרפתית ותחסל כל סיכוי שהמהפכה העתידית תוכל לשרוד ולהתקיים בעולם מתפתח ומתקדם.
גם אדוארד ברנשטיין התיאורטיקן,באותם זמנים, שלל מכל וכל את רעיון הדיקטטורה האלימה.לנין כהרגלו חיסל והרס אותם בשניים מספריו.
יש בפני שתי ברירות: לענות לכל סעיף וסעיף, שהעלה החבר הלפרין, ולהפוך את האתר המעניין הזה לדו-שיח סרק של חכמי חלם, הנוברים בפח הזבל של ההיסטוריה ומחפשים שם מציאות, ואני בטוח שהייתי גובר עליו, או לפסוח על כל הפילפוליסטיקה הווונצואלית!-גם-כן מדינה מהפכנית- של החבר הלפרין ולהציג בפניו שאלה אחת ויחידה, שאלת השאלות, אם כל השאלות:
למה ומדוע התפוררה כל כך מהר ובאלגנטיות כה מדהימה ברית המועצות הסובייטית- ""בסטיון הקידמה, החופש, הצדק, השוויון והשלום בכל העולם, גאוות העמלים והאינטליגנציה העממית, מקור התקווה לכל העמים המדוכאים, המבקשים בכל מאודם להכלל במחנה מדינות ברית וורשה הסוציאליסטיות, הנהנים מחופש, מקידמה ומזיו אורה של ברה"מ הענקית""…
הסגנון הדוחה מוכר כל כך ומפחיד כל כך, לא כן החבר הלפרין? אם היית שמה אז אתה יודע.
"שנאתי הארסית" כלפי הבולשביזם ואל כל מה שהוא גרם בשבעים שנות שלטונו, כדבריך ,החבר הלפרין, עוצבה במחנות הגולג, בסיביר הקרה והאיומה. אלפי ספרי הגות וזיכרונות על מעלליו של הבולשביזם במדינת רוסיה האומללה ובגרורותיה ראו אור בעולם הפתוח והנאור וגילו לעולם הנדהם את האמת על תקופת החושך והדיכוי הבולשביקי. יעברו עוד הרבה שנים עד שרוסיה תבריא מתוצאות שלטון הבולשביקים.
אתה אינך קורא ספרים החבר הלפרין? או אתה ברוב יושרך, נאמנותך, ועקשנותך הבולשביקית אינך מתעסק עם "זבל קפיטליסטי", כמו שטוען מכרי הטוב והמוזר- הקומוניסט המאמין והנאמן לרעיון עד הסוף, שפרט ל"מניפסט של מרקס" אינו מאמין בדבר.
אתם,שרידי הבולשביקים,לפי דעתי הלא "ארסית", הפכתם מזמן למוצג מוזיאוני יחד עם "גדולי האנושות הפרוגרסיבית" שנחלו כישלון מחפיר בבואם ליישם את משנתם במאה העשרים הסוערת.
אז-למה הם נחלו כישלון כה אלגנתי ומהיר? בוודאי יש לך, החבר הלפרין, תשובה מרקסיסטית "מתקדמת" לשאלתי "הארסית".
תודה רבה על התשובה הסובלנית והמנומקת (וגם המחמאות שימחו אותי, אני מודה). העניין הוא, שקל לי להבין שולחן ערוך שעוסק במה שאמורים לעשות, מין קובץ "הוראות הפעלה" – הרבה יותר מאשר שולחן ערוך שעוסק במה שאמורים להרגיש. אין ספק, עלית על משהו במאמרך הנ"ל. הדילמה ניקרה גם במוחי בשעה שהתנפנף הדגל על המרקע, וציון נאנוס הכריז ברוב חוצפתו כי גל פרידמן הוא "הפנים שכולנו היינו רוצים להיות" או משהו דומה. עלי להודות, אחרי ויכוח בנושא עם זוגתי, מסקנתי היתה, שלא צריך להיות צודק כל כך כל הזמן. לא צריך להתנשא כל כך על המעמד וגם לא על העיתונות שחגגה על האירוע עד לזרא. אז אין לי בעיה להרגיש גאווה, ואפילו ציוני ברגע שכזה (אופס, אמרתי את זה). והנה עוד נקודה למחשבה: מה מרגישים ערבים ברגעים שכאלה? ידידה נצרתית, בעלת תודעה פלסטינית יוקדת, אשה לאומית עד שורשי השערות, התקשרה באותו יום והתוודתה בפני שזכייתו של פרידמן מילאה אפילו את לבה בגאווה. היא אמרה שכל חבריה היו דבוקים למרקע באותו ערב. ספורט עושה את זה, הרב ספירו, ואין מה לעשות.
שתי הערות:
[1] גדעון, הדיון בשאלה אם מותר לשמוח על המדליה של גל פרידמן, כמוה כדיון אצל הרב עובדיה בשאלה האם מותר לעבור בשבת בין שני חמורים ירוקים בשיער פזור. בודאי שמותר לשמוח על המדליה! כמה שמחה כבר יש לנו?
[2] בעניין כוונת המתנחלים לשנות כתובת, כדאי דווקא להחריש ולא לעשות דבר. ברגע שישנו המתנחלים את כתובתם …הם יאבדו את זכותם לפיצויים.
אני חושב ששלילת ההמנון, או קטעים ממנו, כי הוא מבטא את לאומיותם, שאיפותיהם ובכלל רק דברים שנוגעים ליהודים- אינה במקום כלל וכלל.
למרות שלק מהאנשים שכותבים כאן מגדירים עצמם כ"פוסט-ציוניים" או אנטי ציוניים,המדינה הזאת הוקמה כדי למצוא פתרון לבעיית היהודים,והיא מדינת לאום של היהודים. אני רואה זאת לחיוב שההמנון של המדינה שלי מבטא היטב את מטרות הציונות, ומדבר על רגשות העם היהודי, ולא על דברים חסרי ערך כמו:"god save the queen". המדינה הזו הוקמה, כאמור כדי לענות על צרכי העם היהודי, וכורח ההיסטוריה הביא אותה למצב שבו יש מיעוט גדול בקרבה. למיעוט זה צריך להיות (ואין, למען האמת) שוויון זכויות מלא, עד למצב שבו הזכות השווה הזאת (למשל לאפשר שיבה לפלסטינים, על בסיס חוק השבות)תערער את מהות ותכלית קיומה של המדינה הזאת. לדעתי, המנון של כל מדינה צריך לדבר על תכלית קיומה ומהותה(אני בד"כ לא אוהב להשתמש במילים שנשמעות מיופיפות מדי, אבל אני לא מוצא דרך טובה יותר לנסח זאת). לא יעלה על הדעת שבכל מדינת לאום אתנית(לא רק ישראל) ההמנון יצטרך להיות נוגע גם לכל המיעוטים שיושבים במדינה.
ראשית, לאדון סירקין, התקווה היא המנון של מיעוט, של מיעוט יהודי באירופה שנשוא עינו לפאתי-מזרח. העם הפלסטיני, אגב, אינו מיעוט, הוא רוב בארצו ורובו מגורש ממנה. בכל פעם שאתה אומר "מיעוטים" אתה מצדיק את הגירוש ההמוני של העם הפלסטיני. אבל כמובן, למה שזה יהיה אכפת לך, הרי המדינה הוקמה כדי לפתור בעיה של אנשים שלא חיו כאן על חשבון אלו שחיו כאן…
לגדעון ספירו, נשאלת קודם ואני חוזר על השאלה, אם תומכים בהחרמת ישראל, איך אמורים לשמוח על נצחונותיה ?
למחמד השחור,
תרשה לי להתוודות שאינני מושלם, שאין אצלי עקביות של 100 אחוזים בין דעותיי לבין התנהגותי היומיומית, לעתים יש פערים. בבית הדין המהפכני או בבית דין של מעלה יעשו עימי את החשבון.
כך יוצא שמחד גיסא אני תומך בהחרמת ישראל כל עוד היא מקיימת משטר אפרטהייד, אבל מאידך גיסא, מאחר והקהילה הבינלאומית חולקת עליי ומדינת ישראל אינה מוחרמת והיא כשירה לבוא בהיכל האומות, אז קורה שאני מתפתה לשמוח כמו במקרה של זכייתו של גל פרידמן במדליית זהב. להגנתי אני יכול לומר כי לא ראיתי בהישגו של פרידמן "ניצחון של מדינת ישראל" אלא הישג אישי של אדם אחד שהוא אזרח במדינה בה גם אני אזרח, שגילה כשרון, נחישות, צמידות למטרה בארוע הספורט החשוב בעולם והצליח. ובהצלחתו שמחתי. עימך הסליחה ובבנין ירושלים ננוחם.
אני יודע מה קאוטסקי כתב. הוא לא שלל את הדיקטטורה של הפרוליטריון, הוא רק טען שרוסיה אינה בשלה עדיין למשטר כזה, ומדבריו נשבה רוח מערב-אירופוצנרטית.
התשובה של לנין לקאוטסקי בעניין זה היא המאמר "המהפכה הפרולטרית והרנגט קאוטסקי".
אין טעם לחזור כאן על פרטי המחלוקת, אבל זה מגוחך להציג התנגדות למהפכה בשם החשש משפיכות דמים, ובה בעת לתמוך (או להישאר ניטרלי, היינו הך) במלחמה של "ארצך" נגד "אויביה". אני שוב טוען שמהפכת אוקטובר הייתה בין השאר אקט של מי שלא רצה להרוג וליהרג בחפירות מלחמת העולם הראשונה.
נפילת ברית המועצות דומה לנפילת צרפת המהפכנית. כל מהפכה עלולה להיכשל במוקדם או במאוחר. התגובה למפולת כזאת היא לקום ולהתחיל מחדש. נקודה. הסיטואציה ההיסטורית שבה אנו נמצאים כעת דומה לזו שלאחר קונגרס וינה (כן, כן, אני יודע שהמהפכה הצרפתית נפלה הרבה לפני כן…).
מי שמעולם לא ניצח לא יכול להיכשל ולהפסיד. רבים מודים שהקפיטליזם רע, אך שום אלטרנטיבה לו לא התרוממה מעל למעמד הטקסט, התיאוריה, פרט לאלטרנטיבה הבולשביקית.
הייתי רוצה לסכם את הדיון באיחולי הצלחה לבני סכנין בכדורגל, השבוע ובכל העונה. כל עוד הקבוצה איננה מופרטת כמו כמה מיריבותיה בליגת העל, בהחלט מותר ורצוי לשמוח על ניצחונותיה שלה.
החבר יובל הלפרין, מה שאני עומד לכתוב כאן והמיועד אליך- לא אישי, אין לי שום דבר נגדך אישית, אל תיעלב לי. יש לי עימות קטן- עימותון, עם הבולשביק יובל הלפרין.
לא הרמת את הכפפה, אותה זרקתי אל הפרצוף הבולשביקי שלך, לא יצאת בשצף-קצף להגן על הבולשביזם הסובייטי שהתנפץ לרסיסים,כעבור 70 שנות שלטון ללא מיצרים, לא ענית על ‘אם השאלות’,אותה הצגתי בפניך,
למה ומדוע קרס הבולשביזם בלי שעמד בפני השמדה טוטלית, בלי שכבשו את שטחו, בלי מלחמות פצצות ותותחים, בלי מהפכות וזעזועים, בלי קטקליזמות קוסמיות, בלי פלישת המרסיאנים אל כדור הארץ…
למה זה קרה לשלטון הכי מתקדם, הכי דמוקרטי, הכי צודק ואהוב על ההמונים, שלטון שכל דאגתו זה להיטיב עם ההמונים העמלים?
לא ענית לשאלה עליה נשאלת, החבר בולשביק,
"כל מהפכה עלולה להכשל במוקדם או במאוחר",
זה הכול מה שמצאת באמתחתך האידאולוגית המרקסיסטית לניניסטית?
יכולת לכל הפחות לצאת להגנת העם הרוסי הגדול והגיבור, שלמרות משטר הדיכוי הבולשביקי, שגרם לו להקריב קורבנות שווא רבים, לא איבד את שפיות דעתו, הקים מדינה אדירה על כל מרכיביה המרובים: המדעיים, התעשייתיים והצבאיים, מדינה משוכללת ומתקדמת…
יכולת להדגיש שרק הודות לגבורה העילאית של הצבא האדום, ולקורבנות הרבים-רבים שהקריב במלחמת העולם, גרמניה הנאצית- על כוחה האדיר והבלתי מנוצח- הובסה, נוצחה, והושלכה למרגלות המאוזוליאום בכיכר האדום במוסקווה עליו עמד הגנרליסימוס סטלין…למרות המשטר הבולשביקי,למרות!
ואם אינך מבין את זה, החבר הלפרין, תתחיל ללמוד. אולי המסקנה שלך תהיה שונה מזו שהעלית: "התגובה למפולת כזאת היא לקום ולהתחיל מחדש. נקודה".
איזה מרץ בולשביקי, איזה החלטיות… רק בולשביקים אמיתיים מסוגלים למעשים גדולים כאלה, לא הבורגנים הריכרוכיים האלה…
חברים בולשביקים! לא תזכו לקום ולהתחיל מחדש, וזאת מפני שזיכרון האנושות נצחי ואבסולוטי. יש אימרה קולעת לדבריי אלו:
"על שקרים תעבור את העולם, אבל לא תחזור"
מרוב שנאה נטרפה כנראה דעתו של אותו אשמאי זקן עד שהוא כותב לנו היסטוריה "בולשביקית" חדשה ברוח הישנה. אני חייב להעיד קודם כל על עצמי שלא הייתי חבר או אוהד של מפלגה "בולשביקית", ציונית (והיו כאלה) ואו אחרת ואיני מייצג את יובל הלפרין או את השקפתו. אבל, עדיין איני מאמין שהדף הוירטואלי של אתר עומד בכל השטויות שכתב ה"זקן" והמערכת עדיין לא קרסה.
קודם כל, לבולשביקים אין מה לעשות עם מפולת ברה"מ. הם חוסלו בידי סטלין חמישים שנה קודם לכן, ואלה שנשארו שמשו תפאורה להצגה בלבד. סטלין כונן בברה"מ דיקטטורת יחיד בתמיכת המנגנון המפלגתי שהוא הקים, בעזרת הבירוקרטיה הממשלתית הישנה והחדשה והמשטרה החשאית החדשה והישנה, במטרה לשמור על השלטון ולהפוך את רוסיה הנחשלת למעצמה כלכלית וצבאית עולמית. זאת עשה בכל האמצעים שעמדו לרשותו, כולל מחנות עבדים ושימוש ציני באידיאולוגיה בולשביקית, כשזאת הביאה לו תועלת. העם הסובייטי שילם את המחיר אבל את ההצלחה שעלתה כאמור במחיר איום, שטות ליחס "לעם הרוסי הגדול והגיבור" (אלא אם אתה "בולשביק" בעצמך), אלא למשטר שסטלין ניצח עליו ביד ברזל. כך גם ביחס למלחמה: לולא התשתית התעשייתית צבאית שהקים סטלין בשנים מעטות יחסית ולולא שיטות הטירור שהנהיג בצבא האדום בזמן המלחמה, הצבא הנאצי לא היה מובס. לתאר את נצחון הצבא האדום למרות המשטר זה כבר לא שקר זו סתם טיפשות. הצבא האדום ניצח "הודות" לסטלין כאמור, חרף המשגים שעשה בתחילת המלחמה עקב רצונו לשמור על הברית עם גרמניה הנאצית (במטרה לחלק איתה את השלל באירופה מאחר שהאמין כי המלחמה תהיה קצרה והמנצח בה יהיה היטלר). אחרי סטלין השתלטו על השלטון, מהר או לאט, אותן חלקים שהתמסדו, הבירוקרטיה, הטכנוקרטיה, חברי המפלגה ובעיקר המשטרה החשאית. כשיד הברזל של סטלין רפתה מעט או הרבה, חדלו ההמונים לשתף פעולה והמשטר החל לדשדש במקום.
ועכשיו התשובה "לאמא של השאלות":
המשטר קרס והתפורר, לאחר שהתנוון כאמור, "כל כך מהר ובאלגנטיות כה מדהימה" משתי סיבות האחת משום שאותם המעמדות ששלטו במשטר הישן עברו טרנספורמציה וממשיכים לשלוט גם במשטר החדש (יחד עם "אוליגרכים חדשים"), ומבלי צורך לדאוג לצרכים הבסיסיים ביותר של העם (בלי בג"ץ ובלי בצלם – בפראפרזה). הם גילו ש"הדמוקרטיה" אפילו יותר טובה בשביל האוליגרכיה. במקום לגנוב מתחת לשולחן אפשר לגנוב לפי החוק וגם לצרוך את העושר באופן חופשי וראוותני. הסיבה השניה היא כי המוני העם שהיו אדישים למשטר הישן לא גילו גם התלהבות "למהפכה הדמוקרטית". רק שעכשיו הם צריכים לחטט בפחי זבל ממש לא של ההיטוריה (זאת פריבילגיה של אשמאים זקנים). עוד מפסידים מ"פח הזבל של ההיסטוריה" הם העובדים המאורגנים והשכבות שנהנו ממדיניות הרווחה באירופה ובישראל, עדיין לא כולם מחטטים בפחי זבל אבל מי יודע?
לזינגר,
הנסיון שלך לתמצת בקטע לא ארוך במיוחד את תולדות ברית המועצות ממהפכת אוקטובר, דרך שלטונו של סטלין,ועד להתפוררותה של המעצמה האימפיאליסטית הסובייטית, הוא ללא ספק הירואי.
שניים שלושה תיקונים שכמובן לא ממצים את הנושא.
הדיקטטורה של סטלין לא צמחה יש מאין. הוא בנה, שיכלל ושיפץ אותה על מסד הדיקטטורה אותה הקימו לנין וטרוצקי. מושג הדיקטטורה (של הפרולטריון) מופיע אצל מרקס פעם אחת בכל כתביו, אבל לנין טרוצקי וסטלין פיתחו את זה לעיקר העיקרים, כתבו ספרים ונשאו נאומים שהוקדשו להצדקת הרעיון המסוכן הזה.
היה זה טרוצקי שרצח את מלחי קרונשטאט, והיו אלה הבולשביקים לנין, טרוצקי וסטלין שהקימו דיקטטורה חד מפלגתית שהכניסה לבתי סוהר את החולקים עליהם. אי אפשר להסביר את השואה שהמית סטלין על העמים שהיו בשליטתו (עשרות מיליוני נרצחים ומיליוני אסירים ועמים מטרונספרים) ללא התשתית שהקימו הבולשביקים לאחר מהפכת אוקטובר. (ואפשר היה גם אחרת – ראה הביקורת של רוזה לוקסמבורג על לנין בשנת 1919).
האמירה כי ברית המועצות ניצחה במלחמה על אף סטלין ולא בגללו, אינה מופרכת. בשנות ה-30 חיסל סטלין את הפיקוד העליון של הצבא האדום, והדבר השפיע ללא ספק על מוכנותו של הצבא למלחמה.
הצבא האדום נלחם בצבא הנאצי בגבורה, קודם כל משום שמדובר היה במלחמה בפולש אכזרי שיש לגרשו, והמטרה הזו היתה משותפת לקומוניסטים ואנטי קומוניסטים כאחד. המלחמה איחדה את כל הכוחות, וחילוקי דעות ניזרקו הצדה עד לניצחון.
וגם אל תשכח, כי תרומה לחימוש של הצבא האדום, היתה גם לתכנית החכר והשאל שהאמריקנים הפעילו במלחמת העולם השנייה.
אם תתקיים מחר פלישה של מדינה ערבית לישראל, תראה איך כולם מתגייסים להדוף את הפולש, כולל סרבני השרות בשטחים, אף על פי שבראש המדינה עומד שרון.
זינגר, אתה ממש מספר חזק. "אשמאי זקן" זה משהו-משהו, עוד לא קראו לי כך אף פעם. אתה הראשון.אני אמור להיעלב, אבל למה אני מחייך מאוזן לאוזן? חבל שהחברים שלי לא שומעים את זה, הם היו נהנים וצוחקים עד כלות הכוחות מהבדיחה המוצלחת והקולעת הזאת. ברבו זינגר.
ואתה יודע מה? אתה גם צודק בהרבה מההגדרות שהעלית בקשר לברה"מ ולסטלין, הייתי משקר לעצמי ולקוראים לו הייתי טוען מעל דפי האתר הזה-אותו אני מעריך מאוד על כנותו ואיכותו- שאתה זינגר טועה או מסלף.
{ אני לא יודע למה השם זינגר לא מתקשר לי טוב עם האנרגיה הלוחמנית אותה הפגנת מול האשמאי הזקן.יסלחו לי הקוראים אני עדיין מחייך ברוחב פה ולב.}
ולעניין.אתה כנראה מכיר את העם הרוסי ממרחק של יבשת ולא כל-כך אוהד אותו. אתה בטוח שאישיותו הרודנית של סטלין היא שעשתה את ההיסטוריה, ואתה לא מסכים שתרומתם הגלובלית של הצבא האדום והעם הרוסי, שהקריבו מעל עשרים! מיליון חיילים במלחמה, הייתה מכרעת בניצחון על גרמניה האדירה, למרות שלושת מיליון! השבויים שהודות לסטלין העקשן נפלו בשבי הגרמנים בשנים הראשונות למלחמה ורובם ניספו. אתה לא היחיד שחושב כך.
היתרון שלי עליך הוא בזה שאני מכיר את העם הרוסי ממגע יום יומי עד יום צאתי את ברה"מ. את ההיסטוריה, אותה אני "ממציא" כדבריך, אני מכיר ממקור ראשון, ואין קושי לעלות עובדות מהמלחמה הגדולה, שיסתרו מקצת מטענותיך בקשר לתפקידו של סטלין במלחמה:
א’ הניצחון הראשון על גייסות הגרמנים בפרברי מוסקווה נובמבר-דצמבר 1941 עיצב ז’וקוב וביצע רוקוסובסקי. סטלין הספקן אישר, סיפק גייסות ואמצאי לחימה ולא הפריע.
ב’ הניצחון הגדול בהיסטוריה הצבאית העולמית בסטלינגרד, 1942-3, עיצבו ז’וקוב, מלינובסקי,והמטות שלהם, סטלין הספקן היה בעיניינים. בסוף אישר את המערכה באיחור מה.
ג’ המערכה הגרנדיוזית בקשת קורסק 1943, ששברה את גבו של הוורמאכט הגרמני ופרצה בפני הצבא האדום את מרחבי בילורוסיה ופולניה לכיוון גרמניה,גם כן לא יצירת כפיו של סטלין, אלא של הגנרלים והמטות של הצבא האדום שעבדו בכישרון רב והרבה שעות נוספות.
מכאן ואילך סטלין היה על הגובה. במיומנות רבה הוא ניהל את גמר המלחמה בצוותא- בצוותא! עם הגנרלים המצויינים שלו,וזה הביא את ברה"מ אל הניצחון הסופי. פרט לניהול המלחמה היו לסטלין תפקידים רבים במדינה:
סטלין היה המפקד הראשי של כל כוחות המזויינים בברה"מ,
סטלין היה יו"ר וועדת ההגנה העליונה,
סטלין היה קומיסר אחר כך שר ההגנה בברה"מ,
סטלין היה יו"ר וועדת השרים-ראש ממשלה,
סטלין היה המזכיר הראשי של המפלגה.
אין ספק תרומתו של סטלין עצומה. אף אחד לא סותר את זה. אבל האם היה מנצח במלחמה ללא העם הרוסי הגיבור והאמיץ?
התשובות שלך ל’אם כל השאלות’ אני מקבל כתשובות חלקיות וחופפות בלבד. אני עדיין מקווה שהבולשביק הלפרין יעזור אומץ ויענה על ‘אם כל השאלות’ בעזרתה של דיאלקטיקת מרקסיזם-לניניזם, עליה הבולשביקים וסתם קומוניסטים אוהבים להסתמך בכל הזדמנות.
זינגר, תעשה טובה- תתיחס בכבוד לזולת- איתו אתה מנהל דו-שיח, גם אם טענותיו לא מוצאים חן בעיניך, וגם לאתר הזה- הטוב ביותר מבין כל האתרים הרבים בישראל הוירטואלית והתקשורתית.
דעתי עדיין לא "נטרפה" עלי, פשוט כשאני שומע בולשביק אני מגיב כמו שור על סמרטות אדום, אבל בלי שנאה ובלי יוהרה, רק בשביל הקוריוז. קולע ביותר אמר גדעון ספירו: "כשאני שומע מרקסיזם-לניניזם אני תופס מחסה".
אין צורך להוסיף דבר.
למר גדעון ספירו. שלחתי את תגובתי לזינגר בלי שראיתי וקראתי את תגובתך המאלפת לזינגר. תודה לך מר ספירו. שמחתי לקרוא את דעתך שאם תפלוש מדינה עויינת אל תוך מדינת ישראל כווולם יתגייסו ויצאו להגנתה. אני גם זוכר היטב איך רחב לי כשקראתי את דעתך המנומקת היטב והצודקת במלואה נגד ‘זכות השיבה אל תוך ישראל’. אין פוטרים נכבה אחת על חשבון נכבה שנייה.
האשמאי הזקן-יוסף
לו היית מבין את המשמעות שמייחס מרכס לאידיאולוגיה יכול להיות שתגובתך היתה מיותרת וגם זו שלי. אידיאולוגיה יכולה לשרת דבר והיפוכו (כך "היהדות" למשל קבלה משמעות שונה והפוכה בימי בית שני, בגלות ובלבוש הציוני). הדיקטטורה של הפרולטריון לפי מרכס היא השימוש שעושה מעמד הפועלים במכשיר של המדינה כדי לשנות את המשטר החברתי והכלכלי, בדיוק כפי שעושה זאת הבורגנות. אצל סטלין אותה אידיאולוגיה שמשה למטרות שכתבתי בתגובה ל"זקן" והיתה היפוך קו מהכוונה המקורית של הבולשביקים, להשתמש בנצחון המהפכה ברוסיה כבסיס למהפכה באירופה (ובפרט בגרמניה). המטרה שהציב סטלין, הפיכת ברה"מ למעצמה עולמית היתה שונה ואפילו הפוכה בתכלית. לצורך זה חיסל את כל מי שהיה חשוד בבולשביזם מהסוג הישן ובספק נאמנות לו עצמו, כמו את צמרת הצבא. בכל זאת אין ליחס את נצחון הצבא האדום אלא לסטלין, לתשתית התעשייתית צבאית שהקים על גופותיהם של מיליונים ולמשטר הטירור שהנהיג בכל מקום כולל בצבא. "החכר והשאל" לא היוו יותר מאחוזים מעטים מהעוצמה הצבאית של ברה"מ ושמשו בעיקר את התעמולה של המלחמה הקרה כדי להמעיט בגודל הנצחון של ברה"מ. הפלישה כשלעצמה לא ליכדה בדיוק את אזרחי ברה"מ שחלקים מהם דוקא קדמו בברכה בשלבים הראשונים של הפלישה את הצבא הנאצי. (ואל תסמוך כ"כ על הסרבנים, אלו ואחרים, במקרה שלנו…)
א. יודגש כי גם אני לא כיוונתי אישית לאף אחד.
בביטוי שאמרתי "קמים וממשיכים הלאה" התכוונתי שבעיניי העובדה שמהפכת אוקטובר התרחשה וברית המועצות התקיימה בנקודות זמן מסוימות הן בעלות אפקט חזק יותר מהעובדה שכעבור יותר מ-70 שנה היא חדלה להתקיים.
התופעות ההיסטוריות אינן מתקיימות בתנאי מעבדה, ולכן אורך קיומן אינו מוכיח דבר. ברית המועצות אינה קיימת, וקובה כן קיימת. אז מה?
אדם בעל השקפה ציונית לא יחדל להיות ציוני אם אי פעם יהיה רוב בכנסת לביטול חוק השבות ולפירוק הסוכנות היהודית,גם אם אותו רוב יושג בדרך שלווה, מתוך המשטר הקיים.
לעומת זאת, עצם קיומן של תופעות בנקודת זמן כלשהי הוא בעל משקל רב. לחזור לעבר כפי שהוא לא ניתן, אולם בבחירת דרכים בעתיד אנחנו תמיד נתונים להשראת העבר. גם האימפריה הרומית נפלה, אבל מסורתה הותירה תביעות אצבע על כל מה שאירע לאחר נפילתה.
מהפכות 1848 היו שונות בתכלית ממהפכת 1789, אך בכל זאת עוצבו על ידה.
כך אני טוען שכל מהפכה אנטי-קפיטליסטית בעתיד, שתשאף לא רק למחות נגד המציאות הקיימת, אלא גם להפך את יחסי הכוחות ולהכתיב את המציאות העתידית, תהיה בהכרח ברוח מהפכת אוקטובר, גם אם לא תחקה אותה אחד לאחד.
ב. אין זה מדויק לטעון שברית המועצות לא עמדה בפני השמדה טוטלית. מדיניות החוץ של ארה"ב בשנות המלחמה הקרה עוצבה בין מהרצון לכפות על ברית המועצות מירוץ חימוש מסחרר שיגרום לה לכלות את משאביה, תוך הסתמכות על כך שהרזרבות של המעצמות הקפיטליסטיות גדולות בהרבה.
הדבר אכן הצליח: הוא תרם לעצירת הצמיחה הכלכלית בברית המועצות, והמשבר הכלכלי תרם לקריסה. כך שאין הבדל מהותי בין נפילת ברית המועצות לכל מצב אחר שבו כוחות חיצוניים עדיפים מכריעים מדינה או משטר.
לבסוף אין לשכוח כי אפילו המילים "קריסה" או "נפילה" אינן מדויקות. הרי מדובר במנהיג שעלה לשלטון, ומכוח שלטונו ביצע מפנה אידיאולוגי ושינה את המשטר. הנהגה מושפעת מנסיבות קיימות, אבל גם משפיעה עליהן. מבחינתי מה שאירע במחצית השנייה של שנות ה-80 אינו מוכיח את כישלונה של ברית המועצות, אלא של הפרסטרויקה.
ג. השתמשתי בביטויים "תורם" ו"לא מדויק", כי הנאמר לעיל הוא בהחלט חלקי. נכון, היו גם תחלואים פנימיים שהחלישו את הגוף כולו ופגעו בעמידותו מלכתחילה. יש האומרים ש"הסוציאליזם לא הוגשם במלואו" וש"היו שווים יותר שווים פחות". אני דווקא מעריך ההפך. הסוציאליזם "הוגשם יתר על המידה". כשמרבית העולם הנו קפיטליסטי, הרי שגם במדינה סוציאליסטית יש צורך קיומי בתמריצים ובמתן מרחב תמרון לבעלי סמכות ניהולית. במילים אחרות – באי שוויון.
לנין הבין זאת והנהיג את הנא"פ.
בניגוד לזינגר, אני סבור שפשעי סטלין אינם מסתכמים ביצירת מעמד שליט חדש, אלא מעצם היומרה לכונן חברה "על מעמדית" לחלוטין, יומרה שהביאה בראש ובראשונה לחיסול מעמד האיכרים החופשים. מעמד זה היה בגדר "רגלי השולחן" בחברה הרוסית, ו"ניסורו" הביא לערעור המערך החברתי והשלטוני כולו.
בתגובת שרשרת נוצרה בברית המועצות שורה של תופעות אבסורדיות, כמו מוניות שאינן עוצרות כי הנהג מקבל משכורת קבועה.
צר לי שפעם אחר פעם בולשביקים שונים משתמשים באתר להסטת הדיון לנושאים היסטוריים עתיקים, וגרוע מכך – תוך עיוות העובדות.דרך אגב, הלפרין, האם לא כתבת במקום אחר באתר שהגבלת את עצמך לשתי תגובת למאמר?
בכל אופן, אין קל מלהאשים את ארה"ב בהתמוטטות הוקומוניזם – כוחות הריאקציה הבורגנית-קפיטליסטית חברו כדי להכשיל את עולם המחר תוך ניצול בורותם של ההמונים בארצותיהם והעובדה שהיה סוציאליזם בארץ אחת לאחר ששאר העולם לא היה בשל למהפכה פרולטרית, בלה-בלה-בלה…
מעניין לציין שברה"מ החזיקה מעמד די טוב במשך עשרות שנים כמדינה קומונסטית יחידה, והתמוטטה דווקא בתקופה שמחצית מאוכלוסיית העולם חיתה תחת משטר קומוניסטי.אשר למירוץ החימוש – המיתון בברה"מ החל דווקא בשנות ה-60כאשר כבר היתה הפשרה מסויימת בין המעצמות ורוב הצבא האמריקאי היה עסוק בויטנאם, הואץ בתקופת הדטאנט, כך שההאצה במירוץ החימוש בשנות ה-80 בזמן ריגן רק נתנה, לכל היותר, את המכה הסופית. אגב, קצת קשה להאשים את מירוץ החימוש כאשר השגשוג הגדול ביותר בכל מדינה הוא דווקא בזמן מלחמה, כאשר ההוצאות הצבאיות הן הגדולות ביותר.
ובכלל, כבר ששה שבועות (!) לאחר המהפכה הבולשביקית כתב מקסים גורקי בעיתונושעל כך שראשי המשטר החדש חיים במלונות פאר בזמן שרוב האוכלוסייה גוועת ברעב, ועל כך שחיסלו בהדרגה את חירויות האזרח. מעמד שליט (נומנקלטורה) הנהנה מזכויות יתר, השתקת מתנגדים כולל ברציחות המוניות, רעב יזום, גולאגים – כל אלה לא הומצאו ע"י סטאלין אלא היו שם מהיום הראשון. הוא רק שכלל את השיטה ומכאן שהאיץ את ההתמוטטות.
לברה"מ היו 3 הישגים עיקריים – נצחון על הנאצים (עם אלפי טנקים ומטוסים שיוצרו בדטרויט, ובמחיר של 20 מיליון הרוגים עקב טיפשותו של סטאלין)
(למערכת – התגובה נקטעה):
…צמיחה מהירה (פחות מאשר יפאן או שוודיה), ושרותי רווחה (כמו ברוב מדינות המערב). ניתן לומר שהמדינות הדמוקרטיות ניחנו בכל מעלותיה של ברה"מ ובאף אחת ממגרעותיה, למרות שמובן שיש להן מגרעות משלהן. או בפראפרזה על מרקס – קיברונן של המדינות הקומוניסטית וניצחון כוחות הקידמה האמיתיים, משניהם אין מנוס.
תיקון טעות. המערכה ההיסטורית הגרנדיוזית בסטלינגרד, שגרמה לתפנית במלחמה, הוכנה ועוצבה ע"י ז’וקוב- סגן מפקד העליון של הכוחות המזוינים, ו-ווסילבסקי- רמטכ"ל הצבא האדום, (ולא מלינובסקי). וכמובן המטות המצויינים שלהם, שעבדו במרץ רב ובכישרון. סטלין היה גם היה בעניינים ולא הפריע במיוחד בספקנותו ובקפדנותו המולדת.
מי שעיצב את המשטר לטוב ובעיקר לרע היה יוסף הזקן (ההוא). גישה ילדותית היא לייחס לו את כל הרע ולייחס לגנרל כזה או אחר את ההצלחות. כל הגנרלים חיו בצילו של סטלין בסופו של חשבון והאחריות ה"מינסטריאלית" (כמו שאומרים אצלנו) חלה עליו. (לדוגמא: לפני הפלישה הזהירו הגנרלים את סטלין ואפילו הציעו מכת נגד אלא שזו היתה בניגוד למטרתו המדינית ולכן לא הועילו) ללא חלקם של הגנרלים וכן של העם הסובייטי כולו ודאי שלא היה מושג שום דבר אבל זו אמת טריוויאלית. מה שקובע הוא המשטר שבתוכו פעלו והמשטר באותן שנים היה במילה אחת סטליניסטי (מה שאומר את הכל). הראייה כאילו מי שהגיע מברה"מ "מומחה" לענינים סובייטים לא משכנעת. ראינו מספיק מאלו שחיים "בארצנו הקטנה" כל חייהם הארוכים ואינם מומחים מי יודע מה (בלשון המעטה) לנעשה מתחת לאפם.
קיבלת החבר הלפרין כמה תגובות טובות וממצות בקשר להשקפות הבולשביקיות שלך מגדעון ספירו, מזינגר, מעופר וממני. אני חושב שדי כבר לעסוק בנושא הזה ולתפוס מקום באתר. אם כי, לפי דעתי, אם הנושא בו דשים מעניין ויש לו גם משמעות אקטואלית, ודנים בו בעלי ידע בלי צעקות וחרמות, האתר רק מרוויח מזה. הרי הוא הוקם למען הדו-שיח בין בעלי השקפות שונות ומשונות, ולא רק למען בעלי דעות שמאלניות,(הגדה השמאלית,למה רק שמאלית? לכל נהר יש שתי גדות). כי אם המערכת תגביל את בעלי השיח רק לשמאלנים ולמצפניסטים, האתר המעניין הזה לא יהיה שווה את הנייר עליו הודפס.
אחרית דבר לבולשביק הלפרין:
ידידי הלפרין. עזוב אותך מלעסוק בחלומות ובתיאוריות שווא, שבהגשמתם התבררו כמסוכנים ביותר להמונים, בלתי רלוונטיים לחלוטין מבחינה כלכלית, ולא מציאותיים במאות העשרים במדינות מפותחות ומתועשות שמזמ______ן עברו את השלב בו היה קיים פרולטריון נוטה למהפכנות קומוניסטית, לפי נוסחת מרכס, אנגלס, לנין, ובהם כבר לא יקום לעולם משטר נוסח ברה"מ. אתה מצאת את וונצואלה התוססת וקובה הקומוניסטית. אל תצחיק אותנו. אלה שאריות עלובות של מהפכת אוקטובר. הלמען זה נשפכו נהרות של דם באוקטובר? ואחריו?
אתה מתאר לעצמך נפילתם, קריסתם של ארה"ב ,אנגליה? צרפת? גרמניה? נוורווגיה? שוודיה??? נכון שעצם המחשבה מגוחכת. וכל כך למה? מפני שהמשטר היציב ביותר בימינו אנו, במאות האחרונות, הוא המשטר הפרלמנטרי-ליברלי-דמוקרטי הקיים במדינות אלה. ואל אף המגרעות שבו, הוא עדיין המשטר הטוב ביותר, הנוח ביותר להמונים, לעמלים, לאינטליגנציה העממית, לעניים, לעשירים וגם להומלסים. אחרת מזמן היה נופל ומתרסק. אתה אמנם התגאת בזה שרק הבולשביקים הצליחו להקים "אלטרנטיבה לפרלמנטריזם הדמוקרטי המערבי…" אוי לאלטרנטיבה הזאת…כמה היא עלתה לאנושות, איך היא גמרה את תפקידה, ואיי היא עכשיו…
חבר בולשביק הלפרין. שלא לפגוע בכבודך, אתה מוצג חיוור-חיוור של הבולשביקים האמיתיים, אותם ראיתי במחנות עבודה ובמקומות גירוש בסיביר, וכשהכרתי גם את השקפותיך הבנתי: אם כל הבולשביקים העכשיויים ברמה שלך- סכנת מהפכת אוקטובר במהדורה מחודשת ובולשביזם קלאסי, נוסח לנין-סטלין, אינו קיים ואינו מאיים יותר למדינות מתועשות ומתקדמות בעלות משטר דמוקרטי-ליברלי. אפשר לישון בשקט.
רק להשאיר תמיד עין אחת פתוחה.
תלמדו מזוכת פרס נובל האירנית מה היא התנהגות מוסרית
זוכת פרס נובל האירנית שפעלה למען זכויות אדם דאגה תמיד לציין שמלחמתה היא פנים ארצית. היא לא זרקה בוץ על ממשלת איראן בחוץ ולא הסיתה נגד מדינתה. אדם שפועל במדינות העולם נגד מדינת ישראל הוא אדם אומלל.
גבירתי הנחמדה יעל. פעילת זכויות האדם האירנית לא "זרקה בוץ על ממשלת אירן בחוץ ולא הסיתה נגד מדיניותה" מפני שזה היה מביא לסוף הפיזי שלה ושל משפחתה לא רק באירן גופה אלא בעולם כולו. שכחת כבר את פרשת סלמן רושדי?
את לא יודעת עם איזה "בולשביקים" יש לנו עסק? אולם, אומץ ליבה של זוכת פרס נובל האירנית שעושה את מה שהיא עושה במסגרת האפשר בנסיבות הקיימות ראוי להערצה. הלוואי עלינו הרבה-הרבה פעילים כאלה.
אישית אני לא מאמין שאי פעם יקומו לנו פעילים כאלה כמו הגברת האירנית. בינתיים יש לנו טלי פחימה-"אשת חיל", לפי ספירו, ווענונו, שהיו רוצים לראות בנפילתה של המדינה "הגזענית" בבוקר, בצהריים, בערב, ובין הערביים. והמדינה "הגזענית הפאשיסטית" עדיין לומדת, בוחנת, ומעמיקה חשוב איך לא לעבור על חוק זכויות האדם, ומתלבטת, ומתלבטת איך להתייחס אליהם, מה חוקי ומה לא חוקי.
לא זכורה לי התבטאות של טלי פחימה, או מרדכי וענונו בעד נפילת המדינה.
כנראה שלך יש מקורות מידע מיוחדים. תואיל לשתף אותנו ברוב טובך.
אגב, אהבה אמיתית כלפי מולדתך כוללת רצון ער ומתמיד לשפר אותה – להביאה להתפייסות עם שכניה, לתיקון עוולות בקרב אזרחיה, ואפילו ביום מן הימים, לויתור על נשקים איומים כמו מטעני מגפות ומתקנים לפיצול האטום.
לשם אותו יום (גם אם יבוא בעוד עשר יובלות), שיבוא אנחנו מוכנים לספוג את הבוז שלך, ולהמשיך הלאה
מנקודת מבט אנרכיסטית סוציאל-פמיניסטית:
1. צפיה בספורט כלשהוא (צפיה בלבד) היא פעולה משמינה.
2. ספורטאי כלשהו, בתחרות כלשהיא, מייצג (בעצם) את עצמו ואת הספורט שלו, ואולי את החברה’ שמעודדים אותו, מאיזו שהיא סיבה. אולי, בהשראת גל פרידמן, נתחיל לגלוש על הגלים הנפלאים בים שלנו, במקום לגלוש כל היום באינטרנט, להסתכל בטלויזיה ולאכול יותר מדי?
3. בשל כך, הנפת הדגל ושירת ההמנון אינן קשורות לספורט. כשהשתתפתי פעם באולימפיאדת נכים, וזכיתי במדלית כסף במרוץ כסאות גלגלים (ואני לא אוהבת לשבת בכסאות כאלו), נורא התעצבנתי כשהניפו את הדגל וניגנו את ההמנון.
4. צריך לתקן את הדגל, ויש לי הצעה. היא נראית נחמד, יש בה ציורים של א/נשים בסגנון ילדותי ובכל מיני צבעים.
5. צריך לתקן את ההמנון, ויש לי הצעה – עם הלחן המקורי:
כל עוד בלבב פנימה,
נפש בנאדמי הומיה…
ולפאתי פה-פה קדימה,
עין לעין צופיה…
עוד לא אבדה תקוותנו –
התקוה בת אין-סוף זמן עבר:
לחיות בכייף-כייף, איפה שבא לנו,
עם כל מיני חיות נחמדות!
"החכר והשאל לא היוו יותר מאחוזים בודדים מעצמתה הצבאית של ברית המועצות" האמנם? החל מיולי 42 זרמו לרוסיה כמויות אדירות של אספקה,צבאית ואזרחית כאחת. אגב, מטוסי הקרב שנשלחו על ידי בריטניה נגרעו ממנה בשעה שצבאה היה עסוק באותו הזמן בלחימה בצפון אפריקה ובלוחמה ימית באוקיינוס האטלנטי. לא ידוע לי על עזרה דומה שהגיש יוסף הזקן (סטלין)לבריטניה כשתקפו אותה הגרמנים.
האם אתה מודע למחיר שהיה כרוך בהובלת העזרה לרוסיה? ידוע לך כמה מלחים ואנשי צי קיפחו את חייהם במשימות האלה? לומר בהבל פה כאילו כל העזרה הזו "נוצלה לתעמולה כדי לגמד את השגי ברית המועצות" נשמע הזוי לחלוטין במקרה הטוב, כפוי טובה במקרה הרע,ובכל מקרה סילוף מרושע של ההיסטוריה.
ולסיום אחת קטנה: אם אתה מזדמן ללונדון, כדאי לך מאד לבקר ב"מוזיאון המלחמה האימפריאלי" (פתוח כל יום מ10 עד 17.ביום ראשון סגור. יורדים בתחנת וסטמינסטר של התחתית, חוצים את הנהר, הולכים כעשר דקות ברגל, ומגיעים) שם יש תצוגה מיוחדת המוקדשת כולה לסיפור הגבורה העילאי של אנשי חיל הים המלכותי ומלחי צי הסוחר שחירפו נפשם כדי לקיים את שיירות האספקה לרוסיה. אולי הביקור שם יחכים אותך במקצת.
לפי דעתי הקטע מאוד מעניין אני הייתי אומרת שצריך להגיד למי שהמציא את זה שיכתוב על זה סיפור אני בטוח הייתי קוראת את הסיפור הזה
ואם מי שהמציא את זה שומע או יותר נכון קורא את המיכתב הזה אני מאוד יהיה מרוצה אם הוא יקשיב לנו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בתודה פני פינשטליין
לפי דעתי דף מידע זה אינו מעניין ואים אתם רוצים שיקראו מיכם אז תשנו את המידע ותקצרו את הדף