מערכת המשפט הישראלית היא חלק מהקפיטליזם הישראלי ולכן זה אך טבעי שהיא מיטיבה עם בעלי יכולת ומתאכזרת, לעתים מתעללת, במיעוטי היכולת. הצדק הישראלי הוא תואם ביביהו. רק בימים אלה דחה בית המשפט העליון בראשותו של הנשיא אהרן ברק עתירה של הסתדרות הגמלאים והאגודה לזכויות האזרח נגד הקיצוץ בקצבאות הזקנה. בית המשפט קבע שהקיצוץ אינו מהווה פגיעה ביכולת הקיום של הקשישים. מיותר לומר כי גמלת השופטים היא לפחות פי עשר מקצבת הזקנה, ומבחינתם היא יכולה אף להתבטל. הם לא ייפגעו.

עתה מתברר כי גם כאשר מדובר בכלבים עבריינים המסוכנים לציבור, יודעת מערכת המשפט להבחין בין "כלב אמיד", כלומר שבעליו הוא בעל יכולת כלכלית, שלמענו יהיה מוכן השופט אפילו לעקם את החוק או להתעלם ממנו לגמרי, לבין כלב מסוכן שבעליו הוא מדלת העם.

הנה בקיצור הספור של הכלב טייסון:

מדובר בכלב בול טרייר שנשך שלושה אנשים. בול טרייר נכלל ברשימת הכלבים המסוכנים שיבואם לישראל נאסר לפי החוק החדש. בחוק נקבע עוד כי אסור לכלבים מסוכנים להסתובב חופשי, וכי הם חייבים בזמם.

בעליו של הבול טרייר, בחור צעיר מהרצליה, לא הקפיד על שמירת החוק והתוצאה כאמור שלושה אזרחים שננשכו. הכלב נלקח על ידי הווטרינר העירוני להסגר של 10 ימים, לבדוק אם יש לו כלבת. עם תום עשרת הימים דרש בעליו כי הכלב יוחזר לו, אבל הווטרינר סירב. בחוק נקבע כי כלב שנשך יותר מאדם אחד יומת או יימסר לכוחות הביטחון. מאחר שכוחות הביטחון לא מצאו עניין בכלב, הוא נועד להמתה. בעל הכלב לקח עורך דין וביקש מבית המשפט שיורה על החזרת הכלב.

שופט השלום מוקי לנדמן עשה לחוק כיפוף יד. הוא כתב בפסק דינו כי אכן בחוק נקבע במפורש כי יש להמית את הכלב מאחר שנשך יותר מאדם אחד, אבל הוא לא מוכן להיות סתם כך עבד של החוק מבלי שיפעיל שיקול דעת. אשר על כן התעלם השופט מהחוק, ופסק כי הכלב יוחזר לבעליו בכפוף למספר תנאים. באחד התנאים נקבע שבעליו יחליף את מגוריו מבית צמוד קרקע לדירת גג, בהנחה שמהגג יתקשה הכלב להתנפל על עוברי אורח. בעל הכלב התחייב לעבור לדירת גג.

כמובן שמרבית אזרחי ישראל לא יכולים להרשות לעצמם להתגורר בדירת גג בהרצליה רק כדי שהכלב לא יינשוך עוברי אורח. בשביל זה צריך כבר יכולת כלכלית החורגת מזו של השכיר הממוצע.

נעזוב לרגע את הקטע שבו השופט חס לטעמי יותר על הכלב מאשר על קורבנותיו. אני דווקא נתפש לאותו מסר ששידר השופט לנדמן: אינני עבד החוק, יש לי שיקול דעת, ואם הוא נוגד את החוק שלא נראה לי, יכוף החוק את עצמו לשיקול דעתי.

כמה נפלאים היו יכולים להיות חיינו אילו העיקרון הזה היה מופעל לא רק על כלבי טרף אלא גם על בני אדם קשי יום. כאשר מדובר באנשים שאין להם בעלים עשירים, אזיי השופט מאשר את זריקת הדייר מהדירה בגלל שפיגר בהחזר המשכנתא לבנק, זורק את מהגר העבודה לבית הסוהר, עוצר וקונס את הפלסטיני האביון שנתפש ללא אישור שהייה לשבור פת לחם למשפחתו, ואת כל העוולות האלה ילווה השופט בגניחה של "אין ברירה": החוק, אתם יודעים, החוק הוא אשר מחייב אותי. מה בסך הכול אני מבקש מהשופטים? תפעילו שיקול דעת ותעקמו את החוק לטובת הנזקקים והעניים כמו שעשה השופט מוקי לנדמן עם הכלב טייסון. אני משער שהרבה אנשים ישמחו לשנות את שמם לטייסון ואולי בשעת מצוקה קשה אפילו לזחול מעט על ארבע, אם בתמורה יימנע בית המשפט מלזרוק אותם לרחוב, לא יקנוס אותם באלפי שקלים שאין להם ולא ישלח אותם לכלא רק משום שעבדו למחייתם ללא רישיון.

זהירות – נשאי גזענות

לאחרונה קראתי באחד העיתונים כי משלחת צוערים מבה"ד 1 (בית הספר לקצינים של הצבא הישראלי) ביקרה בגרמניה כאורחת האקדמיה לקצונה בדרזדן. ביקור זה, כך נכתב, הוא חלק משיתוף הפעולה בין שני הצבאות.

כאזרח הקהילה האירופית שיגרתי מכתב לשר ההגנה הגרמני עם העתקים לקנצלר ולשר החוץ, כי ראוי שישקלו מחדש את שיתוף הפעולה בין שני הצבאות.

עמל רב השקיעה גרמניה על מנת לעקור את הלאומנות, הקולוניאליזם והגזענות מהצבא הגרמני. אכן, יש בגרמניה עדיין רוחות רפאים של העבר הנאצי שמתעקשים להחזיר את גרמניה לימי האופל, וגם בצבא ניתן למצוא אותן, אבל בסך הכול דומני שגרמניה הבתר מלחמתית הצליחה לבנות את אחד הצבאות הפחות מיליטריסטים בעולם (שהרי צבא ללא מיליטריזם קיים רק במקום שאין צבא בכלל, אמן).

קיים חשש שמפגשים בין חיילים ישראלים וגרמנים יתרמו להחזרת ערכי העבר לצבא הגרמני, שהרי הצבא הישראלי הוא היום הצבא הגזעני ביותר במדינות המערב, צבא בעל ערכים של תורת גזע המשרת ומקפיד על משטר כיבוש ואפרטהייד, שמזכירים לחייל הגרמני בדיוק את מה שגרמניה הדמוקרטית מנסה לעקור ממנו.

יהיה זה עוד אחד מסימני האירוניה של ההיסטוריה שבחסות אושוויץ (כלי מניפולטיבי בידי השלטון הישראלי), "יד ושם", שרון, מופז ויעלון – אם החייל הגרמני יקבל במפגשיו עם הישראלים את ערכי הכיבוש והגזענות שציינו את צבא הכיבוש הגרמני בארצות הכיבוש במלחמת העולם השנייה. במכתב הבאתי גם ציטוטים מ"שולחן ערוך" של ראש אכ"א האלוף אלעזר שטרן, שהיה גם קצין חינוך ראשי, איש דור הכיפות הסרוגות הלאומניות שהולכות ומשתלטות על הצבא, שרודף אנשי מצפון המתעקשים לשמור על ערכי דמוקרטיה וזכויות אדם והמסרבים להשתתף במלחמות דיכוי וכיבוש. שטרן זה היה יכול להיות חבר מכובד במטכ"ל צבא הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, בקבעו כי אסור לחייל לסרב להשתתף במלחמה שהממשלה הכריזה עליה.

Share on Facebook