כנגד האינטרפרטציה של גדעון סאמט מעיתון "הארץ" להתנהלותו של שרון, לפיה התנהלות זו היא "פוסט מודרניסטית" ("אימת הקונץ"; 10/9), ברצוני להציע אינטרפרטציה שונה, לפיה התנהלותו של שרון נובעת ממבנה-עומק ברור ומכוון לתכלית. לפי גדעון סאמט, שרון משנה גישות ונוהג באופן בלתי עקבי. לעומת זאת, לפי תפיסת "מבנה העומק", יש לשרון אידיאולוגיה קבועה, תפיסה אסטרטגית קוהרנטית, וטקטיקות המותאמות לאילוצים וללחצים. לפי תפיסה כזאת אפשר לדמות את שרון לשחקן שחמט מוכשר, הרואה למרחוק, ומשתמש בתחבולות ובהטעיות. אלו עשויות להיראות לקהל כשינויי גישה יסודיים, כאשר למעשה אינן כאלה.
צריך לזכור שתוכנית ההתנתקות החד צדדית באה לעולם בעקבות מפת הדרכים של בוש. מפת הדרכים דרשה להיכנס למשא ומתן לשלום עם ההנהגה הפלסטינית כדי להתחיל בהחזרת שטחים עד כדי פינויים והקמת מדינה פלסטינית. שרון שבאופן שיטתי הרס את הרשות הפלסטינית, תוך ניסיון לחסל את מנהיגה הנבחר (כדי שלא יהיה עם מי לדבר), הביא לעולם את תוכנית ההתנתקות החד צדדית, כדי שתחליף את מפת הדרכים, כך שהוא ייראה כפועל למען השלום. שרון, תחת הלחץ האמריקאי והאירופי, מוכן "להקריב" את רצועת עזה וכמה התנחלויות בצפון הגדה, בכדי למנוע את תהליך השלום שמכתיבה לו מפת הדרכים.
היום לנוכח הדיבורים על סכנת מלחמת אזרחים שמתנחלים עלולים לפתוח בה במאבקם נגד פינוי השטחים הכבושים וההתנחלויות, הדבר הראשון שנדרש ממי שבאמת פנה לדרך השלום הוא, ייבוש ההתנחלויות, כדי להחליש את הפוטנציאל של מלחמת אזרחים. בפועל אנחנו רואים את "תסמונת אוסלו" (בשבע שנות אוסלו כמעט והוכפל מספר המתנחלים), מתרחשת בשטח. בזמן שמדברים על פינוי רצועת עזה וכמה התנחלויות בצפון הגדה המערבית, מתנהל מבצע נרחב של בנייה בהתנחלויות והקמת מאחזים. לשם כך מבצעים גזל אדמות נרחב והריסת בתים של פלסטינים. זה כמובן כמעט ולא מגיע לתקשורת, כי כולם עוסקים בפינוי רצועת עזה.
שרון בעצם ממשיך בדרכו של בגין שעם עלותו לשלטון הכריז שיוקמו אלפי אלון מורה והוסיף, בכדי שממשלת שמאל עתידית לא תוכל להחזיר את השטחים. כמו בגין, שרון מבחין בין סוגי התנגדות שונים למעשיה של ישראל מצד האמריקאים. יש התנגדות כללית שאפשר לצפצף עליה, ויש התנגדות למעשים העומדים בניגוד מובהק לאינטרס האמריקאי. כל השנים ארה"ב התנגדה לדברים כמו מפעל ההתנחלויות, סיפוח ירושלים המזרחית, סירובה של ישראל להחיל את אמנת ז’נבה הרביעית. ארה"ב מעולם לא נקטה בצעדים חריפים נגד מעשים אלה של ישראל. המקסימום שהגיעו אליו היה להפחית מהסיוע את הסכום שהם העריכו שישראל השקיעה בבניית ההתנחלויות. כאשר מצרים – בתקופה של המלחמה הקרה – שינתה אוריינטציה, מסובייטית לאמריקאית, היה ברור שזה אינטרס אמריקאי חשוב, שישראל תחזיר את סיני למצרים. זה ההקשר שמנהיג כמו בגין נאלץ לוותר על שטח שרצה בעצם לספחו לישראל, והלך להסכם שלום. כך גם עניין סיפוח השטחים הכבושים לישראל. פה כל ממשלות הימין לא העזו להמרות את פיה של ארה"ב ולא סיפחו את השטחים (בגולן החילו את החוק הישראלי, לא סיפחו).
מה שאנחנו רואים אצל שרון אינו שינוי תפיסה או שינוי מדיניות, אלא ניסיון להשיג את מה שניתן לפי תפיסת ארץ ישראל השלמה בדרכו שלו. בהבדל מאנשי "ארץ ישראל השלמה" המשיחיים, הוא נזהר מלסכן את הברית עם ארה"ב, מתוך הבנה שזאת ברית הכרחית לקיומה של ישראל. וכך, כמו הרבה פעמים אצל שרון, גם הפעם הוא מנסה להוליך שולל את כולם: את האמריקאים, את שאר העולם ואותנו.
מאמר מאלף, ולזה יש להוסיף, ששרון עצמו אישר השבוע את כל הנחות היסוד שהועלו כאן. הוא סיפר להארץ שנאלץ ללכת להתנתקות כדי להכשיל את המשא ומתן עם סוריה. על כוונותיו של שרון אין כמעט חילוקי דעות בשמאל. הוויכוח סובב על ציר אחר לגמרי: כיצד ישפיעו הלחצים מבחוץ על התנהלותו כראש ממשלה. אני מאוד פסימי. נחיה ונראה.