ההיסטוריון המרקסיסטי-טרוצקיסטי אייזיק דויטשר לא אהד את הציונות, אם לומר זאת בעדינות. אבל אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר צחנת המשרפות עוד עמדה באוויר, אמר את הדבר הבא: "כאשר אדם קופץ מבית בוער ונופל על מישהו ושובר לו את הרגל, לא מאשימים את הקופץ".

וזו אמת חשובה. העולם נראה רע מאוד ליהודים בשנים שבין שתי מלחמות העולם. האש החלה לאחוז בביתם של יהודי אירופה, ועוד לפני פרוץ המלחמה בשנת 1939, אפשר היה להבין לליבם של היהודים שהחליטו שלא ייתכן להמשיך כך, וחייבים למצוא פינה בטוחה בה יהודים לא יחיו בפחד. הצרה היתה שהם בחרו – מסיבות היסטוריות-דתיות ואחרות שזה לא המקום לעסוק בהן – בפלסטינה, והיא לא היתה ריקה כלל ועיקר.

המשל של דויטשר מצדיק את הקפיצה מן הבית הבוער, אבל נשאלת השאלה מה עשה האיש אחרי שקפץ וגרם לעובר-אורח תמים לשבור רגל? – האם הוא עזר לעובר-האורח המסכן לקום? האם התנצל מקרב לב על הפגיעה שפגע בו? האם ניסה לפצות אותו על הנזק? – כלל וכלל לא! – מה שקרה במציאות הוא שהקופץ שניצל מן השריפה גער בפצוע על שעמד במקום שעמד, נזף בו כשזעק מכאב, ושבר לו גם את הרגל השנייה ואת שתי הזרועות. יתר על כן – הוא הצליח לשכנע את הציבור שכיוון שקפץ מבית בוער הוא הקורבן גם במצב החדש, וכי הנפגע אשם בכל התסבוכת ובכלל לא ראוי לשום התחשבות.

לא נעים לומר, והלוואי ולא היה אמת, אבל הסיפא למשל של דויטשר תואמת את המציאות עוד הרבה יותר משניחש הוא. דויטשר מת בשנת 1967, לפני שעובר-האורח התמים שילם מחיר עוד יותר כבד על שנכח במקום הלא נכון ברגע הלא נכון.

שנה טובה!

Share on Facebook