פחד גדול רודף את השב"כ: ששוב ירצחו את ראש הממשלה בישראל. בימין הקיצוני, שאינו טורח להסתיר את הערצתו ליגאל עמיר ולמעשהו, יש מי שחולמים על מעשה דומה. עמיר הצליח לרצוח את תהליך-אוסלו, אז למה שעמיר חדש לא יצליח לרצוח את תוכנית פינוי ההתנחלויות ברצועת-עזה?
אבל יש בשב"כ פחד גדול עוד יותר: שקבוצת טרור יהודית תפוצץ את המסגדים בהר הבית. לפני שנים קמה מחתרת יהודית שהתכוננה לעשות זאת. היא נתפסה לפני שיכלה לבצע את זממה. עכשיו קיימת תכונה דומה.
לדעת השב"כ נועד המעשה לשים קץ לתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון. פגיעה במסגד אל-אקצה או בכיפת הסלע תצית את העולם הערבי והמוסלמי כולו. היא עלולה לגרום לתהפוכות עמוקות, להפיל משטרים ערביים, אולי לחולל מהפכה פונדמנטליסטית במרחב כולו. במצב כזה לא יחשוב עוד איש על פינוי התנחלויות.
כל זה נכון, אבל אינו יורד לשורשי המזימה. פיצוץ המסגדים בירושלים הוא מעשה החורג בהרבה מכל מצב אקטואלי. זהו מעשה מהפכני גם מבחינת הדת היהודית. בעיני המפוצצים הפוטנציאליים, זהו העיקר.
בישראל מחלקים את כל ההיסטוריה היהודית לשלושה "בתים", כשהכוונה היא לבתי-מקדש. לפי המיתוס, הבית הראשון הוקם על ידי שלמה המלך, ונחרב על ידי נבוכדנצר, מלך בבל, ב-586 לפני הספירה. היהודים היו בגלות בבל כ-50 שנה עד שהותר להם לחזור לארץ ולהקים את בית המקדש מחדש. ב-516 לפני הספירה הושלם הבית השני, שופץ על ידי המלך הורדוס ונהרס על ידי טיטוס ב-70 לספירה.
היישוב העברי החדש, שהחל עם עליית הביל"ויים ב-1882, רגיל לכנות את עצמו "הבית השלישי". כאשר נכנס משה דיין להיסטריה במלחמת יום כיפור, הוא דיבר על "חורבן בית שלישי". אבל זהו כינוי סמלי בלבד. איש מאבות התנועה הציונית ואיש ממקימי מדינת ישראל לא חלם על הקמת בית מקדש חדש.
הסיבה לכך נעוצה בהתרחשויות מלפני 1934 שנים. כאשר צרו הרומאים על ירושלים, ערב כיבושה וחורבנה, ברח ממנה אחד מגדולי הרבנים, יוחנן בן-זכאי, בארון מתים. הוא בא אל המצביא הרומאי והשיג ממנו את הרשות להקים מרכז דתי ביבנה, בין יפו לאשדוד.
זאת היתה מהפכה בדת היהודית.
"הבית הראשון" היה דבר עלוב למדי. בניגוד לתיאור התנ"כי, אין שום אסמכתא היסטורית לעצם קיומה של מלכות דויד או שלמה. ירושלים היתה עיירה קטנה ויהודה לא היתה אלא נסיכות פעוטה. הדת היהודית, כפי שאנחנו מכירים אותה, התגבשה רק בגלות בבל, ומאז חיו שני שלישים של "היהודים" (כפי שנקראו מאז) מחוץ לארץ-ישראל.
בית המקדש השני היה גם הוא תחילה מבנה די עלוב, כפי שהעיד נביא בן התקופה, אך במשך הזמן התפתח. הורדוס המלך, בנאי גדול שביקש להרשים את העם ששנא אותו, הרחיב את בית המקדש והפך אותו למבנה מפואר.
כבר קודם לכן התפתחה מסביב לבית המקדש אצולה של כוהנים, ששלטה בציבור היהודי בארץ. ביטוייה הפוליטי היתה מפלגת "הצדוקים". מולה התייצבה מפלגת "הפרושים", שדגלה בפירושים הרבה יותר חופשיים של כתבי הקודש ובקיומו של העולם הבא. במאבק הזה התפתחה היצירה הדתית ונכתב התנ"ך. מכיוון שאצולת המקדש שלטה בציבור היהודי בארץ, תופס בית המקדש בתנ"ך מקום מרכזי. לזבחים יש בו חשיבות עצומה, יחד עם מצוות רבות אחרות הקשורות במבנה זה, מקום מושבו הסמלי של אלוהים.
ישו הנוצרי, מרדן יהודי, התקומם נגד ההווי המסחרי שהתפתח בבית המקדש, וכך עשו רבים מהפרושים. שושלת החשמונאים, שהתבססה על הכוהנים, ראתה בפרושים את אויביהם והוציאה אותם להורג בסיטונות.
כל זה השתנה כאשר נחרב בית המקדש. המבנה נעלם, ויחד עמו פולחן הקורבנות. האצולה הירושלמית נעלמה, הכוהנים ירדו מנכסיהם. הדת היהודית שינתה כיוון.
מעתה שלטו הרבנים, יורשי הפרושים, בציבור היהודי ובדתו. גם לפני חורבן הבית השני חיו רובם הגדול של היהודים בחו"ל, ואחרי החורבן הצטמק היישוב היהודי בארץ עוד יותר. ירושלים הפכה לחלום, והנכסים הרוחניים הגדולים של היהדות – המשנה, התלמוד וכל מה שבא אחריהם – נוצרו מחוצה לה.
הדת היהודית שלאחר החורבן היא דת של חוקים ומצוות. היא לא קשורה לשטח כלשהו. ארץ ישראל וירושלים הפכו סמלים ללא ממשות טריטוריאלית. היהדות אף לא חייבה את המאמינים לעלות לרגל לארץ פעם בחייהם, כפי שהאיסלאם מחייב את מאמיניו לעלות לרגל למכה.
עד לעליית הציונות המודרנית גם לא ניסו היהודים אי פעם להתרכז בארץ ישראל. חצי מיליון היהודים שגורשו בשנת 1492 מספרד התפזרו בכל רחבי הממלכה העות’מנית המוסלמית, אך רק יחידים באו לארץ ישראל שהיתה גם היא מחוז עות’מני. קריאת נפוליון ליהודים להקים מדינה יהודית בארץ נפלה על אוזניים אטומות. הוגי הציונות המודרנית, הרבה זמן לפני בנימין זאב הרצל, היו דווקא נוצרים, אנגלים ואמריקאים, שפעלו מתוך מניעים דתיים נוצריים.
במאות השנים האחרונות הפכה היהדות האירופית אמריקאית יותר ויותר לדת בעלת מסר מוסרי אוניברסלי. הוגי דעות יהודיים האמינו שיש ליהודים תפקיד להביא את המוסר האוניברסלי לכל עמי העולם, ושזוהי מהותה האמיתית של הדת היהודית.
הציונות קמה כחלק מהמהפכה הלאומנית באירופה, וכתגובה על אופייה האנטישמי. היא המציאה את התורה שהיהודים הם לאום כשאר לאומי אירופה, ושהלאום הזה צריך להקים את מדינתו בארץ שנקראה אז פלסטינה. לא במקרה עוררה תורת הרצל התנגדות קיצונית וקולנית מצד כמעט כל גדולי הדת היהודית של זמנו, חסידים ומתנגדים, אורתודוכסים ורפורמים כאחד.
אך כאשר הפך היישוב הציוני בארץ למדינה, קרה משהו גם ליהדות. החיבור לטריטוריה, לקרקע, שינה את פני הדת, כפי שחולל שינוי בכל שאר תחומי החיים. אין זה מוגזם לומר שהדת היהודית עברה בארץ מוטציה, שהחריפה בקצב גובר בעשורים האחרונים.
הדת בעלת המסר האוניברסלי הפכה לדת של שבט. דת המוסר הפכה לדת של אתרים קדושים. ישעיהו ליבוביץ, יהודי דתי מהסוג הישן, ראה בתורת המתנחלים דת פגנית של עובדי אלילים.
הפולחן החדש של בית המקדש הוא שיאו של תהליך זה. ההכנות המעשיות להשמדת המסגדים ולחידוש בית המקדש, על קורבנותיו ופולחניו, הן בבחינת גת כריתות לדת היהודית של אלפיים השנים האחרונות. זוהי מהפכה דתית בעלת ממדים היסטוריים.
אם תשתלט המגמה הזאת על מדינת ישראל, חוששני שלא תביא להקמת בית המקדש, אלא ל"חורבן בית שלישי". בית המקדש השני וקיום העם היהודי בארץ חרבו מפני שקומץ של קנאים מטורפים, הדומים מאוד למתנחלים הקיצוניים בימינו, השתלט על היישוב היהודי של אז וגרר אותו למלחמה משוגעת, חסרת-סיכוי. עכשיו זה עלול לקרות שוב.
ערב יוםכיפור כדאי לחשוב על זה.
אכן מאמר בנוי לתלפיות , אלא מאי הפיסקה שכאילו הדת היהודית אין לה זיקה טריטוריאלית אין לה על מה לסמוך. לוח השנה היהודי הוא לוח הקשור לתקופות חקלאיות בארץ . החגים הם חגים חקלאיים לפי תקופות השנה בארץ .לעומתם החגים הנוצריים הם אוניורסליים ולא קשורים לטריטוריה כלשהי . לפי עניות דעתי הכמיהה לחזור לארץ היא ששימרה את הדת היהודית לאורך הדורות . הקריאה לשנה הבאה בירושלים . אזכרת ירושלים וניפוץ הכוס בחתונה הם המעידים על זיקה חזקה לארץ וירושלים.הציונות החילונית בגולה בססה את דרכה על חזרה לארץ ישראל והאסמכתה לכך הוא התנ"ך.אני חילוני שכמוני כאשר אני מטייל בירושלים מפעמת בי הרגשה שאיני יכול להסבירה של אהבה לעיר הזאת . אולי לא ניתן להסביר הכל בנוסחאות .
תודה לך אורי, על מאמר מאיר עיניים ומרחיב אופקים.
אכן, אנחנו צריכים לזכור עכשיו יותר מתמיד את מילותיו של ליבוביץ’ על הכותל: "אבני הורדוס" וליישם את ההגיון ההומניסטי של היהדות האמיתית שמתבטאת באיש הזה ובמשפט זה.
מאמר מצוין, אלא שההשוואה שעושה אורי אבנרי בין "הקנאים המטורפים" (שלא היו "קומץ" כלל ועיקר) לבין המתנחלים הקיצוניים בימנו היא מופרכת מיסודה. הראשונים ייצגו את רוב העם הפשוט שהתקומם נגד האימפריה הרומית שסחטה אותם בשיתוף פעולה עם נכבדי ירושלים. ברגע שהדיכוי מביא לכדי התקוממות, כבר לא עומדת השאלה של הסיכוי (כך גם ההתקוממות הפלסטינית).
בניגוד להם, מה שמבקשים המתנחלים הוא להשתלט על כל הארץ, להפוך את יושביה לעבדים כנועים או לסלק אותם בכלל. אז איפה כאן הדמיון?
מאמר שטחי ופופליסטי שמתאים אולי לפרסום בבטאון נקודה. החשיבות היחידה של המאמר לדעתי היא בסמנטיקה שבו. ולמה מכוונים דברי: הכותב המכובד עושה בחירות לשוניות מסוימות, למשל: תיאור הבית הראשון "כעלוב למדי" והשני "כדי עלוב" וזה מענין. מדוע? משום שההגדרה עלוב היא הגדרה בעלת מבע מאד מסוים, מעליב במקצת הייתי אומר. הכותב האינטלגנט היה יכול להשתמש בביטוי צנוע, או פשוט, אבל הוא העדיף את המילה "עלוב. הגדרה סמנטית מענינת נוספת היא המוטציה. הדת היהודית עוברת שינוים במהלך השנים ולפתע, מוטציה. משהו זר ומשונה, שלא כדרך הטבע. מופע חדש בעולם התופעות המוכרות לאדם. האומנם?
אבל נאמר ונגיד שהכותב הוא בעל הלך רוח מעט ציני וכעסן. עדין ישנם עוד כמה ניסוחים צורמים למדי (שלא להגיד אפילו די עלובים ומעט דמגוגים) בכתוב. קודם כל ההכפפה של כל הדת היהודית לכת של המתנחלים. להזכיר לכולם: המתנחלים הם מיעוט בעם היהודי. למעשה רוב רובו של העם היהודי הוא חילוני. ישנם גם זרמים ביהדות שבכלל מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל. בכלל, כל תהליך המעבר לחילוניות נעדר מהמאמר וכמובן השואה שניפצה את העם היהודי לרסיסים ושינתה אותו לנצח. לסיכום: אינטרסים מפלגתיים ואישים מניעים את המקלדת של לא מעט שוחרי שלום טהורים. המלחמה והשלום מנוצלים על ידי המדינה כמכשיר לשליטה ומהצד השני כמכשיר לרווח – מכשיר לאינטרסים ממלכתים מעל ואישים מתחת. האם ייתכן שבסופו של דבר יגיע השלום למרות הכל ולו רק כמוצר לוואי?
אני הייתי נותן קצת יותר אשראי למוסלמי העולם.
גם אם קיצוניים יהודים יגרמו נזק למסגדים, הרוב המוסלמי השפוי יבין שזו פעולת טרור המכוונת יותר כלפי ממשלת ישראל מאשר כנגד העולם המוסלמי.
ככל שרבים יותר יקבלו את ההנחה הזו כך יקטן הסיכוי שהמסגדים אכן יותקפו.
תגובה לגורדון. קרא את ספר חגי הכואב את העליבות של בית המקדש ולא הצניעות.
חבל שאתה מתעלם מהעיקר שכל היש שנבנה כאן עלול לעלות בלהבות כתוצאה מפעילות של מיעוט הרסני, שכבר פגע בנו קשות בעבר.
בית המקדש מתואר ביותר ממקום אחד בתנ"ך וביותר מצורה אחת והתיאור בספר חגי מחובר לקונטקס מסוים בדיוק כפי שהתיאור של אורי אבנרי מחובר לקונטקס.
לגבי העיקר, אני אינני מתעלם ממנו. אני פשוט טוען שאורי אבנרי הוא פוליטיקאי הפועל, כמו כל רעיו למקצוע, לכאורה בשם איזה רעיון אך למעשה בהתאם לתועלתו האישית. הוא מתאר את הדברים באופן מניפולטיבי ומעוות ולדעתי הוא מזיק. אכן ישנו מיעוט הרסני בקרבנו, אבל זהו מיעוט וזה משהו שאצל אבנרי איננו קיים ולדעתי מסיבה פשוטה: הוא מקצין את האחר על מנת להבליט את עצמו. תרגיל ידוע של פוליטיקאים. הדרך של אבנרי לקבל תמיכה בקרב קהלו היא באמצעות יצירת התנגדות אצל יריביו – סוג של תרגיל פירסומי. הבעיה היא שהוא אומנם יוצר תמיכה לעצמו אבל הוא מרחיק תומכים מהמטרה.
אז כפי שאמרתי- מדובר במיעוט. הדת היהודית לא חזרה לשבטיות, נהפוך הוא – היא אוניברסלית היום יותר מתמיד. רוב רובו של הציבור נחרד מהרעיונות של המטורפים והתמיכה במתנחלים נשחקת. נכון הם עדין חזקים ומשפיעים, אבל לדעתי הם עברו כבר את הגבול העיליון שלהם.
לאורי, שאפו על המאמר
הערה והארה. בתקופה שלאחר חורבן הבית השני, משנת 70 לספירה לערך, יורשת יבנה את מקומה של ירושלים. לא. אינני ממציא כאן את הגלגל בפעם השנייה, אלא עיון מעמיק בספרות חז"ל מגלה כי יבנה ירשה את ירושלים כמעט במלוא מובן המילה, ועל אף שלא היתה פקודה קיסרית ("אימפרארי אדיקטי") שאסרה על הישיבה בירושלים ובתחומיה, נעזבה ירושלים ונשתמטו סמליה, ותחתיהם פורחת יבנה, תחת הנהגתם של ריב"ז ויורשו – רבן גמליאל, ואני אף בודק מעין תחושת בטן של רצון לחדש את חיי המקדש, או מעין חידוש – במקום שאינו אחר מאשר יבנה. ואם נוציא את גחמתו של המורד הסהרורי – בן כוסבה (בר-כוכבא) – של רצון הזוי לפרוץ לירושלים ולייהדה, נשכחת ירושלים לאורך תקופת המשנה והתלמוד, וכל המרכזים היהודיים גלשו לגליל. אף בימי הזוהר של הנשיאות היהודית, בימי רבי יהודה הנשיא, כמי שניהל רומנים סוערים עם הקיסרות הרומית, לא עלתה כלל ועיקר השאיפה-התשוקה לחדש את ימיה של ירושלים.
לזינגר:
מה לעשות, לעולם אל תיתן לעובדות שלא לבלבל אותך: הקנאים של ימי בית שני היו בבחינת מיעוט הזוי וסהרורי, שכלל לא זכה לתמיכת הציבור. אפילו רוב חברי הסנהדרין הסתייגו מהם. והנה, לאחר החורבן הוציאו מעין פסק-הלכה, כי הבית חרב בשל שנאת החינם, ובכך הוליכו את האצבע המאשימה, כך לטענתם, כלפי הקנאים המבוריינים.
לגלילי:
הלוח, שאתה מכנה אותו בשם "עברי", לא היה אלא בבלי. השמות, אגב, רובם, לקוחים מעולם האלילות המסופוטמית. הלוח העברי חבוי חלקית במקרא ומבצבץ מתוך "לוח גזר".
למה הדיון עובר להגדרות של בית המקדש בימיי אנטיוכוס? מה הרלוונטיות של צורתו של בית המקדש לדיון? מה שאורי אבנרי אומר הוא מה שהפלשתינאים אומרים- שאנחנו דת אוניברסלית ולא עם הזכאי להגדרה עצמית. שאיפות לאומיות אצל היהודים הן חולה רעה והוא יקדיש את חייו לראות את הפלשתינאים מיישמים את אותה זכות שהוא שולל בהנאה רבה מבני עמו:
"היא המציאה את התורה שהיהודים הם לאום כשאר לאומי אירופה, ושהלאום הזה צריך להקים את מדינתו בארץ שנקראה אז פלסטינה."
כתמיד, מאמרו של אבנרי מעניין, אבל מה לעשות וקיימים בו מספר אי-דיוקים היסטוריים. ראשית, לפי רוב החוקרים התורה נכתבה בימי בית ראשון, על המצוות המעשיות שמופיעות בספר ויקרא.וכפי שאמר אבנרי עצמו במאמר זה ובמאמרים אחרים, באותו זמן לא היתה היהדות דת קנאית יותר משאר הדתות של אותו זמן, כולל יסודות פאגאניים חזקים שהיו בה.
שנית, המרד ברומאים לא פרץ כתוצאה מכך שקומץ קנאים מטורפים השתלטו על יהודה. היתה זו החלטה של ההנהגה הממוסדת כתוצאה מהתגרויות חוזרות ונשנות של הרומאים, והקנאים השתלטו על ירושלים וסביבותיה רק בשלבים המאוחרים של המרד, כאשר היה ברור שנכשל. יתכן שעצם ההחלטה על המרד והצורה שנוהל היו טיפשות בפני עצמה, אבל זה כבר עניין אחר.
והעיקר, כותב המאמר מציג את הרצל והציונות כגישת ביניים בין היהדות הגלותית לבין המשיחיות המודרנית, ולא היא: שני האיפיונים האלה של היהדות הם אותה תופעה עצמה. עד כמה שניסתה להידמות לקומץ החכמים השלווים מיבנה, היהדות שהתגבשה בגלות מבבל של נבוכדנצאר ועד ברוקלין היא יהדות קנאית ורצחנית, המיוצגת ע"י שרשרת של קנאים מטורפים שראשיתה בעזרא הסופר (שהתיימר להיות "מתון" – בניגוד לפנחס הכהן לא רצח את המשפחות המעורבות, אלא רק גרש את הנשים הלא יהודיות), וסופה עד היום בנוער הגבעות.ולמי שמשלה את עצמו כאילו רק בארץ התנהגו היהודים בצורה כזו, הרי שהיו מקרים רבים של מעשי פשע ורצח בתוך הקהילות שהוסתרו היטב.
ביהדות הגלותית היו יסודות רבים של טירוף. יתכן שניצוץ מזה היה נחוץ כדי שיגיעו לארץ כמגן מפני האנטישמיות, אבל מובן שחברה נורמלית לא יכולה להיבנות על יסודות אלה, ואם תקום מדינת הלכה היא תחסל את עצמה במוקדם או במאוחר. כל ישות ריבונית שרוב אזרחיה יהודים תוכל להתפתח ולהתקיים לאורך זמן רק בצורה שהתקיימו ישויות כאלה עד היום, כלומר כשחלק ניכר מערכיהן הם ערכים זרים, בין אם מדובר בערכים פאגאניים, הלניסטיים או מערביים.
הייתי בבית הכנסת בראש השנה וביום כיפר . לא שמעתי שם לשנה הבאה ביבנה.
ירושלים מוזכרת בתפילות מאות פעמים ותמיד התגעגעו יהודים לירושלים .
הסידור של היום לא נולד אתמול . הוא בשימוש בכל גלויות ישראל . מה קרה לכם יש מספיק נקודות ביקורת שניתן להעלותם אולם יהודים רבים מסרו נפשם בשל הדת הזאת כולל אבותיהם של הכותבים פה . הם כבר לא יכולים לענות ולהתגונן.
מה לעשות, אבל את ההיסטוריה כותבים או משכתבים) "הנכבדים". מיהו יוסף בן מתיתיהו ומיהם הסנהדרין שפסקו את דינם על "שנאת חינם" (שנאת העניים את העשירים היא תמיד "שנאת חינם")
המאמר הנ"ל של אורי אבנרי הוא אחד מני רבים שלו אשר משרתים את המטרה הסופית של מתן אי לגטימצינ ליהודים בארצם, ולנסות ולהוכיח שמקומנו לא פה.(לעומת הפלסטינים )
חוסר האהדה של אבנרי לדתו ולעמו זה ענין ידוע, והנסיון שלו במאמר הזה להוכיח את ריקנות הדת היהודית לא יצלח, מה עוד שרבים מהעובדות כביכול במאמר זה אינם נכונות.
ממסקנות אילו ועד פיצוץ המסגדים הדרך עוד ארוכה, אותי מאוד מענין לדעת אם מר אבנרי ביצע חשבון נפש ביום כיפורים זה לאור הרפש הרב שהוא טורח להטיל בעם הזה בכל הזדמנות.
דבר נוסף באופן כללי בנוגע לאתר אשר מתיימר להיות ליברלי ופתוח לביקורת, ובתור שכזה אמור להיות עם מינימום צנזורה.
לצערי לא כך , והאתר הזה הוא בין מפעילי הצנזורה הכבדים ביותר ברשת, הפרדוקס ברור , מה שלא מתאים לדעת עורכי האתר ולדעותיהם אינו מועלה, רוב התגובות אכן תומך בצד מאוד מסוים של המפה.
התקווה שתגובה זו תעלה לאתר האמת די נמוכה…
ועוד בעניין המסגדים: היום,ה26.9.04 רןאיין כדורה פארס, איש הפרלמנט הפלסטיני ברשת ב של קול ישראל. המראיינת שאלה לדעתו בנוגע לסכנת ההתמוטטות המאיימת להתרחש במסגד השוכן במה שקרוי "ארוות שלמה", וזאת עקב ידיעות על אזהרות ישראליות כי מתפללים במקום עלולים להקבר תחת ההריסות (אם התמוטטות כזו תתרחש) המרואיין השיב מני ובי כי השמועות מופצות במתכוון ע"י ממשלת ישראל, וכי אין להן שום יסוד. עכשיו באה הפואנטה המשעשעת: ומה יקרה אם בכל זאת יקרה אסון, שאלה המראיינת. במקרה זה, השיב כדורה פארס, תהיה ישראל אשמה, משום שעל פי החוק הבינלאומי, המדינה הכובשת אחראית על מה שמתרחש בשטחי הכיבוש . לא פחות ולא יותר. לאור הדברים האלה מתבקשות שתי שאלות: האם השקר הוא איסטרטגיה או טקטיקה בפי דוברי הרשות הפלסטינית. והשאלה השניה, האם במקרה שחס וחלילה יקברו מאות מתפללים כתוצאה מבניה לקויה (שבוצעה ע"י הווקף) נקרא באתר הזה מאמרים מלומדים המאשימים את "הכיבוש" במותם של אותם מתפללים אומללים. ולסיום:האם הדת היא אופיום להמונים?
עןד אנקדןטה משעשעת בנושא המסגדים: שמעתי את ח"כ עבד אלמלכ דהמשה מתבטא בזו הלשון (בראיון שקויים עימו בגלי צה"ל אם אינני טןעה) "שטח המסגדים בהר הבית נתון לריבונות של המוסלמים, ולישראל אין כל שליטה בו". לשאלתה של המראיינת: ומה יקרה אם בכל זאת יקרה אסון ומתפללים יקברו תחת ההריסות? (בשל הבניה הלקויה) עונה חבר הכנסת הנכבד: אז תהיה ישראל אשמה. וזאת למה, מקשה המראיינת. משום שלמדינה הכובשת ישנה אחריות על השטח הכבוש, עונה המרואיין. הטיעון הזה, איך לומר, מכיל איזו סתירה פנימית קלה. האם מישהו מן המשתתפים בפורום יכול לסבר את אוזנינו וליישב את הסתירה הזו?
בתודה מראש, מור.
אם אוקטובר 2000 החזיר אלפי מוסלמים בתשובה וחומת מגן החזירה מליונים אז כל פגיעה הכי קלה אך מכוונת ב"אקצא" ללא ספק תיצור תוהו ובוהו שאין ממנו חזרה , מי שחושב שמוסלמים יתייחסו במתינות ואיפוק למעשה ברוטלי כלפי ה"אקצא" פשוט לא יודע כלום על האיסלאם ורמת החשיבות והרגישות של סימבולים קדושים כאלה , זה אכן יביא לאחורית הימים . אני יכול להצביע על הרבה מאות מוסלמים שבכלל לא דתיים אך מוכנים למות למען "אלאקצה" או "הכעבה" אך כנראה ש 56 שנים במזרח התיכון לא הספיקו ליהודים בשביל להכיר את בני דודם מספיק , דפדוף קטן בדפי ההיסטוריה אולי יזכיר לכולם את תגובתו של הנביא מוחמד עליו השלום לפגיעות של יהודי קינוקע או ח’יבר במוסלמים , אני לא אומר שהמוסלמים הם מטורפים ולא מאופקים אך אני בהחלט מצביע על קווים אדומים שאני מכיר כמוסלמי שאל לכם לחצות .
56 שנים במזרח התיכון (וגם לפני כן) הספיקו ליהודים בשביל להכיר את בני דודם מספיק כדי להיווכח פעם אחרי פעם כיצד בני הדןדים נוחלים תבוסה מוחצת בכל פעם שהם מנסים לפתוח במלחמה. כך הובס המרד הערבי "הגדול" של 36 39,כך נחלו כישלון והביאו עליהם את הנכבה של 48, וכך הביאו עליהם 3000 הרוגים (בינתיים) וסבל מיותר לבני עמם בהתקוממות הנוכחית. נראה שבני הדודים אינם לומדים דבר מן ההיסטוריה העגומה שלהם. לשון האיומים שאתה נוקט היא לכל היותר פתטית.
לאלישע , קטונתי מלאיים על מדינת האטום שלך הנתמכת במעצמת המעצמות , אני רק מזהיר , אני גם מזכיר , אתה חוזר בהיסטוריה רק 100 שנים אחורה ואני ניסיתי לקחת אותך 1400 שנים אחורה , אתה יכול להגיד היסטוריה , אך אם לא יירוסנו הקיצוניים ההיסטוריה תחזור על עצמה , ייתכן ומרי לא יביא ל"תבוסת" המדינה הציונית אך בהחלט תוהו ובוהו שאני בטוח שגם אתה היית רוצה להימנע ממנו .
לגואן ספדי שלום,
"אם לא ירוסנו הקיצוניים"? קיצוניים מאיזה צד?
ניסית לקחת אותי 1400 שנה אחורה? בסדר, עכשיו תורי לקחת אותך 2000 שנה אחורה, עת ניסו יהודים קיצוניים לקרוא תיגר על מעצמת המעצמות של אז-רומא. תוצאות המרד ההוא, שכוון נגד ה"כיבוש" ידועות לך היטב אני מקווה. מה שעושים בני עמך כיום היא חזרה מדוייקת על הטעות הנוראה שעשו בני עמי לפני 2000 שנה. התוצאות, אני חושש, יהין דומות.
נדמה לי שחלקים מן העולם הערבי לא הפנימו עדיין את העובדה שהאימפריה המוסלמית האחרונה הובסה באופן סופי ב1918 (ע"י המערב, מה לעשות). התיסכול הנובע מכך הוא עצום, אבל מכאן ועד ניסיון להחיות מחדש את מלחמת הקודש ב"צלבנים ובציונים" הדרך ארוכה, ולא מובנת.
מן הראוי היה אולי שהעולם הערבי יאמץ את הדגם הטורקי (הפרדת הדת מהמדינה והגדרה חילונית שלה) בכך היו נמנעות ממנו המון צרות, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. אם תחפוץ בכך אשמח להחליף איתך דעות בנושא הזה.
בברכה, אלישע.
ישוע- הנוצרי ולא ישו הנוצרי
ישו הוא שם גנאי שניתן לישוע ע"י אבותיו של הרב עובדיה יוסף ופירושו-ישו=ימח שמו וזכרו
כלום אין זו בושה לכנות את מי ששני מיליארד בני אדם מחשיבים כקדוש בשמות גנאי??????????