בימים אלה שוחררו מבתי הסוהר ומהצבא חמשת סרבני המצפון, שסירבו להתגייס לצבא בגלל הכיבוש: חגי מטר, מתן קמינר, שמרי צמרת, נעם בהט ואדם מאור. כך הסתיימה מערכה משפטית וציבורית חסרת תקדים, אותה ליוויתי מקרוב כעורך דינם של החמישה. זו היתה מערכה ממושכת. היא התמשכה על פני קרוב לשנתיים. בראשית התקופה הזו ריצו חמשת הסרבנים עונשי מחבוש חוזרים בבתי סוהר צבאיים. בסופה הם ריצו תקופת מאסר ממושכת בבתי סהר אזרחיים. פרספקטיבה מספקת על הפרשה הזו תושג עם הזמן. אבל בדבר אחד כבר לא יכול להיות ספק. המאמץ העצום שהצבא עשה בנסיון לשבור את החמישה לא צלח. החמישה שילמו מחיר אישי כבד אך הם יוצאים מהכלא ומהצבא בראש מורם. הם לא חזרו בהם מעמדתם המצפונית. הם לא התכופפו ולא "התגמשו".

הפרשה עוררה תשומת לב רבה בארץ ובעולם. סרט על המשפט הוקרן בערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. סרטים אחרים הוכנו על ידי רשתות טלוויזיה זרות. קטעים מפרוטוקול המשפט הוקראו מעל במת התיאטרון. חלקים נרחבים יותר פורסמו בספר "משפטי הסרבנים" בהוצאת "בבל". מאמרי תמיכה רבים בחמישה פורסמו בעיתונות הישראלית והעולמית. אישי רוח ידועים ובהם במאי הקולנוע ברטולוצ’י, גודאר וקן לואץ’, השחקניות ג’יין פונדה ואמה תומפסון והסופרים פול אוסטר וסוזאן זונטאג פירסמו הודעות הזדהות. אלפים רבים, בארץ ומחוצה לה, חתמו על עצומת התמיכה בחמישה. הצבא אכן שילם מחיר תדמיתי ממשי על עמדתו הנוקשה ביחס לסרבנים. אפשר רק לקוות שהוא ילמד את הלקח מכך.

משפט הסרבנים עצמו היה בוודאי משפט פוליטי. ההקשר הפוליטי יצר את המשפט הזה, הכתיב את אופיו ובמידה רבה גם את תוצאותיו. ההקשר הפוליטי התבטא גם, באופן בלתי צפוי מבחינת הצבא, בדיונים עצמם: במשך ימים ארוכים בית הדין הצבאי שמע, באופן חסר תקדים, את עדויותיהם הקשות של חמשת הסרבנים על הכיבוש ועל עוולותיו. איך התאפשר מצב זה? איך נוצר מצב שחייב בית דין צבאי לשמוע דברים קשים כאלה? כדי לענות על שאלה זו יש להבין שגם משפט פוליטי הוא משפט. ובמשפט מוכנסת הפוליטיקה לתוך מגרש עם כללי משחק מוגדרים. את אלה היה זה תפקידה של ההגנה המשפטית למצות.

מטרתו הראשונה של הצבא, בהעמדתם של הסרבנים בפני בית דין צבאי, היתה לשבור אותם. מטרתו השנייה היתה להעלות בצורה ניכרת את רף הענישה ביחס לסרבנים, מעבר לתקדים שנת-המאסר שהוטלה בשעתו על גדי אלגזי. הסרבנים הועברו לידי בית הדין הצבאי לאחר שהצבא הגיע למסקנה ששיטת הכליאה המשמעתית החוזרת ונשנית, בה נקטו כלפיהם קודם לכן, אינה נושאת כל פרי. גם לאחר כליאה חוזרת ונשנית, שבו חמשת הסרבנים והודיעו שהם מסרבים לשרת בצבא מטעמים מצפוניים. על כן הם הועמדו לדין בבית דין צבאי, בכדי להשיג ענישה קיצונית ומרתיעה "למען יראו וייראו". מבחינתו של הצבא, החמישה היו אמצעי להעביר דרכו מסר נוקשה נוכח התרחבות הסרבנות בישראל.

קביעת קו ההגנה היא שאלת יסוד בכל משפט. הגנה משפטית מתנהלת בתוך שדה של עובדות נתונות. קו ההגנה מיוצר על ידי הדגשים הנעשים בתוך השדה הנתון הזה. ועובדות היסוד של העניין כאן היו אלה: החמישה הינם סרבני מצפון. הם סרבני כיבוש מטעמי מצפון. הם אינם פציפיסטים, ובכך הם שונים מיוני בן ארצי. הסירוב שלהם לשרת בצבא בא מטעם מצפוני מובהק, אבל טעם מצפוני כזה שהצבא לא היה מוכן להכיר בו, שכן הוא כרוך בכיבוש ובכל מה שנובע ממנו. סירובם של החמישה ערער על קיומה של הפרדה בין מצפון לבין פוליטיקה. החמישה גם לא הסתפקו במאבק מצפוני אישי אלא תפשו אותו כבעל תוקף מוסרי כללי. הם הציגו את הסירוב שלהם לא כבעיה אישית של רגישות מצפונית יתרה, אלא כתולדה של מציאות בלתי נסבלת מבחינה מוסרית כללית. ולכן, לחמישה היה חשוב להסביר בגלוי את הטעם לסירובם. היה להם חשוב להציג, מעל במת בית הדין, את עמדתם המצפונית, אותה עמדה שבגינה הם היו מוכנים לשלם את המחיר הכבד. קו ההגנה היה צריך לאפשר לחמישה להביא את דברם – לחייב משפטית את בית הדין לשמוע את הדברים, נוקבים וקשים ככל שיהיו.

גם משפט פוליטי צריך להתנהל בכלים משפטיים. קו ההגנה במשפט היה צריך לאפשר לסרבנים להביע את עמדתם, אבל לעשות זאת כחלק מתחייב ממהלך בעל רציונל משפטי. לכן נבחר קו הגנה שהסבר אישי לסירוב המצפוני הוא חלק אינטגרלי שלו: כך נוצרה מסגרת משפטית שחייבה כל אחד מהחמישה להסביר את הסירוב המצפוני שלו, מדוע – נוכח התנהגות הצבא – הוא איננו יכול להסכים להצטרף אליו. הטענה המשפטית היתה, שאם אכן מוכיחים עובדתית שמדובר כאן בסירוב מצפוני, בהחלטה שיסודותיה בגרעין הפנימי, העמוק, של האישיות – החמישה נכנסים לתחום הנהנה, כבר כיום, מהגנה חוקתית במשפט הישראלי.

גרעין הטיעון החוקתי הוא פשוט: כאשר ישראל חוקקה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא קבעה הגנה חוקתית על המצפון. שהרי המצפון הוא בוודאי בליבה של החירות, בליבו של הכבוד האישי. אם לא מגינים על המצפון – אין שום משמעות להגנה על החירות ועל הכבוד. והגנה על המצפון היא אמיתית רק אם היא ניתנת גם במצבי מחלוקת.

ברמה המשפטית הפורמלית הטיעון החוקתי הוא חזק ונכון. אך ראיה פורמלית של המשפט איננה באמת מספקת. לכן חשוב להבהיר שהטיעון החוקתי לא נבחר מתוך תמימות. כולנו יודעים שקיים פער עצום בין הדיבור החוקתי הליברלי לבין המציאות הישראלית בכלל והמציאות הצבאית בפרט. אבל בדיוק את המתח הפנימי הבלתי-אפשרי הזה, שהחברה הישראלית כל כך אוהבת להחליק אותו, ניסינו לחדד במשפט. קו ההגנה שלנו נועד להציג את הבחירה החדה המתחייבת בין הנאמנות לפרקטיקה הדכאנית, לבין יישום העקרונות הליברליים. המתח בין השניים היה מרכזו האמיתי של המשפט והוא ניכר גם בהכרעת הדין ובגזר הדין.

במשך ימים ארוכים בית הדין שמע את עדויותיהם הקשות והמרגשות של הסרבנים (העדויות מובאות בספר "משפטי הסרבנים"). העדויות אכן היו קשות, אבל הן גם איפשרו לשלושת השופטים הצבאיים להיחשף באופן בלתי אמצעי לאישיותם הכובשת של החמישה, ליושר, לאומץ ולכנות שלהם. כל אחד מהחמישה עמד בכבוד בחקירה הנגדית הממושכת של התובע הצבאי. נאום הסיכום של ההגנה לפני פסק הדין נמשך יום שלם (גם נאום זה מובא כלשונו בספר).

לאחר פסק הדין הוקדש יום ארוך נוסף לטיעון המקיף לעונש בו חזרנו לשאלות חוקתיות בטענה שגם אחרי ההרשעה, אורן של ההגנות החוקתיות איננו כבה. טענו כי להתעלמות הצבא ממצפונם של החמישה חייבות להיות השלכות גם שעה שבוחנים את שאלת העונש, גם להתעלמות הצבא ממצפונם של החמישה וגם אפלייתם הזועקת לרעה לעומת מגוון של אנשים אחרים. בפרט הקדשנו מקום נרחב לרף הענישה הנמוך במיוחד שבתי הדין הצבאיים קבעו, לאורך השנים, ביחס לעבירות של אטימות מצפונית. טענו שאטימות מצפונית – התעללות בחסרי הגנה בשטחים, ירי חסר הבחנה ופוגעני, השפלות ואלימות – צריכה להיתפש כסכנה חברתית גדולה בהרבה מרגישות מצפונית (ואפילו אם זו, לדעת בית הדין, רגישות-יתר בלתי מוצדקת). הקושי שטענות אלה יצרו ניכר דווקא בכך שהן לא זכו להתייחסות אמיתית בגזר הדין שניתן. אך הצלחה מסוימת ניכרה במחלוקת המהותית – חסרת תקדים בסוגייה כזו – שהתגלתה בין שופטי בית הדין הצבאי בשאלת העונש.

תחנה משמעותית בהמשך הדרך היתה החלטת ועדת העיון בעונש לדחות את עמדת הצבא ולהורות על שחרור מוקדם של החמישה, תוך התייחסות חיובית לאופיים ולתרומתם לחברה הישראלית.

סיפורו של המצפון, והמאבק המשפטי להגנתו, איננו מסתיים עם שחרור חמשת אסירי המצפון מהכלא. אבל במאבק הגדול על נפשה של החברה הישראלית, החמישה כתבו פרק חשוב.

Share on Facebook