הפערים בין אלה שמחליטים לבין אלה שישלמו את המחיר על החלטותיהם גדול והוא גדל מדי יום. יחד עם זאת, בשטח קיימת התנגדות נרחבת לגלובלזיציה והשלכותיה ההרסניות. בין הסכנות העומדות לפתחן של התנועות החברתיות קיימת סכנת ה"אנג’ויזציה", הפיכת התנועה ל-NGO (Non Governmental Organization, ארגון לא-ממשלתי). ולפני שאפרט מהי סכנת ה"אנג’ויזציה", יש להבהיר שאין לכלול את כל הארגונים הלא-ממשלתיים בקטגוריה אחת. יש בניהם שכל יעודם להפוך למקלטי מס או מקור לא אכזב של משרות ומשכורות למנהליהם. ויש העושים את עבודתם נאמנה. יחד עם זאת, יש לבחון את פעילות הארגונים הלא-ממשלתיים בראיה פוליטית רחבה.
בהודו למשל, הקמתם של הארגונים הלא-ממשלתיים ופריחתם החלה בסוף שנות השמונים ובמהלך שנות התשעים. היו אלה שנות הפתיחה של השווקים למשקיעים הזרים, של הפיכת המשק ההודי למשק ניאו-ליברלי. בשנים אלה, הודו קיבלה על עצמה אל כל הדרישות ל"רפורמות", כולל קיצוץ הסובסידיות לפיתוח החקלאי, לכפרים, לחשמל ולדלק, לתחבורה הציבורית ולבריאות.
הארגונים הלא-ממשלתיים החלו לפרוח ברגע שהמדינה נטשה את תפקידה המסורתי. רבים מהארגונים ניסו לתפוס את שטחי הפעולה של המדינה בכל המקומות בהם המדינה נסוגה. בהבדל משמעותי אחד: המשאבים שעמדו לרשות הארגונים הלא-ממשלתיים היו אפסיים לעומת תקציב המדינה. רוב הארגונים הלא-ממשלתיים ממומנים על ידי סוכנויות לסיוע חוץ של מדינות המערב, של הבנק העולמי, האומות המאוחדות ואף של חברות רב-לאומיות. למרות שקיים הבדל בהדגשים ובצורת הפעולה, כל הגופים המממנים מסכימים לפחות בנקודה אחת: פעילות הארגונים הלא-ממשלתיים חייבת להיעשות במסגרת המדיניות הניאו-ליברלית. קרי: הארגונים הלא-ממשלתיים אמורים לפעול אך ורק במקומות בהם המדינה פסקה מפעול, אך מבלי שיוכלו להציב אלטרנטיבה פוליטית או אידיאולוגית לניאו-ליברליזם.
השאלה הנשאלת היא מדוע אותם גורמים רב-לאומיים מוכנים להעניק סיוע לארגונים הלא-ממשלתיים? האם מדובר על נקיפות מצפון? או על גלגול נשמות של הרוח המיסיונרית הנוצרית? יתכן. יחד עם זאת, אין ביכולתם של הארגונים הלא-ממשלתיים לתקן ולא במעט את ההרס החברתי והכלכלי שהוא מנת חלקה של המדיניות הניאו-ליברלית. הארגונים הלא-ממשלתיים בסך הכל מצליחים לפרוק את הזעם שנצבר בשכבות אוכלוסייה שונות ולנסות להעניק סיוע פרטני. סיוע שאותן השכבות אמורות היו לקבל כחוק, כחלק מזכויותיהן החברתיות.
במקרים רבים הארגונים הלא ממשלתיים הופכים את האזרחים לתלויים עד מאוד בסיוע, פוגעים בתודעתם הפוליטית ואף מנסים להנמיך את גובה להבות של ההתנגדות העממית. הם הפכו לגורם מתווך בין האימפריה לבין נתיניה. היו למגשרים, למתווכים ולמתורגמנים. בטווח הארוך, אחריותם של הארגונים הלא-ממשלתיים היא כלפי הגופים המממנים ולאו דווקא כלפי החברות במסגרתן הם פועלים. הפרדוקס הוא שככול שהמדיניות הניאו-ליברלית מעמיקה, כך קמים עוד ועוד ארגונים לא-ממשלתיים. באחרונה הסתבר כי ארה"ב, לפני שהיא פולשת למדינה זו או אחרת, היא דואגת להסדיר מראש את פעילותם של הארגונים הלא-ממשלתיים, על מנת לפעול ב"יום שאחרי"…
על מנת להבטיח את מימונם, הארגונים הלא-ממשלתיים מציעים תוכניות כלליות ללא הקשר פוליטי או היסטורי. או לכל הפחות ללא כל הקשר פוליטי או היסטורי היכולים להפריע להמשך הקשר עם התורמים או הממשלות התורניות. כל דרישה לסיוע בעת מצוקה (המתפרסמת לרוב ללא כל הקשר פוליטי) בארצות העניות או באזורי סכסוך, מציגים בני אדם אפלים במדינות אפלות שהיו לקורבנות של קבע. הקורבנות האולטימטיביים – שוב הודי רעב, או אתיופי ללא מזון. שוב אשה במחנה פליטים אפגני או פליט סודני קטוע אברים… וכולם (ההודי, האתיופי, האפגנית והסודני; ורבים אחרים) זקוקים לאדם הלבן! מבלי שנתנו את דעתם על כך, הארגונים הלא-ממשלתיים רק מקבעים את כל הדעות הגזעניות. כאילו רק החמלה המערבית מסוגלת לפתור את כל הבעיות. הארגונים היו לצלבנים בימינו.
ההון משקיע בארגונים הלא-ממשלתיים (אם כי בקנה מידה קטן בהרבה) כפי שהוא מספסר בשוקי ההון בארצות העניות. ההון הבינלאומי מתערב בנעשה במשקים המקומיים ומכתיב את סדר היום הכלכלי והחברתי. התערבות זו הופכת במהרה לסכסוך חברתי, לפעמים לסכסוכי דמים, וברגע שהסכסוך פורץ, הוא מציע את הגישור, את המו"מ. לעת גישור ומו"מ מופיעים הארגונים הלא-ממשלתיים, הפועלים לדפוליטיזציה של המאבק ולפירוק התנועות החברתיות המקומיות מכל תחמושת פוליטית ואידיאולוגית. תנועות חברתיות אמורות לפעול במסגרת "החברה האזרחית" ולאו דווקא לנסות ולשנות את הסדר החברתי הקיים. לאחר מכן הארגונים הלא-ממשלתיים בעזרת תקציביהם מגייסים פעילים מקומיים. אלה אותם הפעילים שאמורים היו להנהיג את התנועות החברתיות המתנגדות לניאו-ליברליזם, אך היו לפתע פקידים במשרות מסודרות עם משכורות מובטחות. בניגוד לארגונים הלא-ממשלתיים, התנועות החברתיות הפוליטיות המתמודדות עם הניאו-ליברליזם והשלכותיו ההרסניות לא יכולות לספק משרות, משכורות ואת היוקרה של ה"חברה האזרחית".
ארגונים אלו מייצרים עם כנוע שבמקום למרוד בממשלתו האטומה, הולכים לקבל מנת מרק
מה שהמחברת אומרת היא שמה שחסר לנו בחיים זה יותר ממשלה, שתוציא לפועל את האחריות החברתית. אבל הממשלות הנוכחיות קטנות ומקומיות מכדי להתחיל להתמודד עם המציאות החברתית הגלובלית. לכן נראית לי כל כך דרושה ומתבקשת הקריאה ליצירת ממשלה גלובלית.
ראו בוויקיפדיה את הערך על ההיתכנות של מסגרת מדינית עולמית:
— קישור —