אני נוסע לקובה כדי לשים קץ לצביעות של ישראל הרשמית המסרבת ליצור קשרים עם קובה. זאת, בעת שהקשרים הכלכליים, המסחריים והתרבותיים בין קובה לישראל פורחים. לצערי, ישראל הרשמית מוסיפה לתמוך בחרם שהטילה ארה"ב על קובה לפני שנות דור. זהו חרם בלתי חוקי, בלתי מוסרי ושזכה לגינוי חריף מכל מדינות העולם. רק שתי מדינות בעולם מוסיפות לתמוך בחרם: ארה"ב, שהטילה אותו עוד בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה, וישראל.
הצביעות של ממשלת ישראל היא כפולה: ממשלות ישראל נאבקו נגד החרם הערבי במשך שנים רבות ובאחרונה סגן ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ניהל מערכה חובקת עולם כדי למנוע חרם על תוצרת ישראלית שמקורה בהתנחלויות – בשטח כבוש. אבל כאשר מדובר על חרם שהטילה המעצמה הגדולה בעולם נגד עם קטן הנלחם על קיומו – הנימה משתנה. על פי דוברי הממשלה: הפעם החרם הוא נכון והוא צודק.
לכן העיתוי לנסיעתי לקובה אינו מקרי. בניגוד לעמדת ממשלת ישראל, אלפי ישראלים ביקרו בקובה ומאות אלפים מתעניינים בנעשה באי הרחוק ובתולדות המהפכה הקובנית. אלפים כבר צפו בסרט החדש "מסע בדרום אמריקה" אודות אחד ממחוללי המהפכה הקובנית: צ’ה גווארה, ואלפים קוראים עתה את הביוגרפיה של צ’ה שפורסמה לראשונה בשפה העברית על ידי הוצאת רסלינג.
הציבור בישראל מעוניין בהעמקת הקשרים עם קובה והממשלה מתנגדת. התנהגות ממשלת ישראל כלפי קובה דומה עד מאוד להתנהגותה בסוגיות מהותיות יותר: האזרחים רוצים שלום והממשלה מוסיפה לכבוש, האזרחים רוצים רווחה והממשלה רק מוסיפה רווחים לבעלי ההון. כך שנסיעתי לקובה אינה גחמה פרטית – אלה ביקור הזדהות עם העם הקובני והמהפכה הקובנית ומחאה קולנית נגד התמיכה הבלתי-מסויגת של ממשלת ישראל במדיניות החוץ של ארה"ב – בייחוד בשאלת החרם על קובה.
לא
אני לא נוסע לקובה,
ואני לא נוסע למצרים
ואני גם לא נוסע למדינות שבהן מחרימים ספרים וכולאים סופרים.
אני לא נוסע לקובה כי הומוסקסואלים שם נמקים בכלא.
אני לא נוסע לקובה כי אני יכול למצוא את עצמי בכלא בלי שאיש יידע על כך, ואחר כך השילטונות יכחישו שבכלל הייתי שם.
לא , אני נוסע למדינות שבהן לא ניתן להחליף את השליט בבחירות.
שתהיה לך נסיעה טובה.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, היתה זו קובה שניתקה את היחסים הדיפלומטים עם ישראל בשנת 73.
מכל מקום שתהיה לך עיסאם נסיעה טובה ותחזור במהרה לטפל בנושא הגרעין בישראל.
גם ואנונו מחכה לך
גם התיכנון שלי לטווח הקצר-ארוך הוא לסוע לקובה ולג’אמייקה (ולשאר אוצרות הקאריבים).
החרם שישראל משתתפת בו הוא באמת מגוחך, אך הוא בטוח לא משמעותי אלא מבחינה רשמית (שזה מספיק מגוחך). המאבק האמיתי נגד החרם מתקיים נגד ארצות הברית.
אני מאמין שלמחרת מותו של פידל קסטרו החרם גם ימות. זה יותר חרם נגד אישיות מאשר נגד העם הקובני.
אבו איאד (סאלח ח’לף)מראשי אש"פ והפתח
סיפר לאריק רולו (ללא מולדת עמ’114)
על טיב יחסי אש"פ וקובה בשנות ה70: "פידל קאסטרו הוכיח הלכה למעשה את תמיכתו במאבק המזוין של העם הפלסטיני והעניק לנו סיוע צבאי משמעותי בעיקר על ידי ציוד ואימון פדאינים בקובה.
מחול שכח שגבולות קובה פתוחים וכל אחד יכול לבקר שם.ישראל היא מדינה דמוקראטית מי שנוסע לקובה יבושם לו הן כתייר והן כ"מזדהה".
אם אתה נגד החרם על קובה מדוע אתה בעד החרם הערבי על ישראל?
האם קובה מוכנה מצידה לחידוש הקשר עם ישראל?
החרם האמריקני אכן מטומטם.
מה עמדתה של קובה בעניין הכיבוש וזכויות העם הפלסטינאי?
לא מבין?
אין לנו יחסים דיפלומטים עם קובה, אין קשרי מסחר למרות שישראלים יכולים לבקר שם כתיירים.
מה הבעיה לא הבנתי?
יש עוד הרבה מדינות שאין לנו איתם יחסים דיפלומטים, איך שינוי המצב עם קובה יעזור לנו?
עסאם מח’ול לא חבר במפלגה שתומכת בחרם הערבי על ישראל. מאיפה הבאת את זה?
מחול, סע לקובה ואחל לפידל שנים ארוכות עם בריאות ושידאג שהאימפריאליסטים של בוש לא יפילו את המשטר ויחזירו משטר קפיטליסטי עם בורות עוני וניצול.
אכן קובה מדינה נאורה שהצליחה באידיאולוגיה שלה להיטיב עם אזרחיה. יש לנו מה ללמןד ממנה. איך לקדם את הרווחה, את היחסים עם מדינות בעולם, את המדע, את החקלאות, את הבריאות, את שיתוף הפעולה עם שוחרי שלום, ליברליות ופתיחות, איכות הסביבה, ובכלל – זו ארץ בונבוניירה. בכלל לא מתפוררת.
מגעיל!
חלק מהמגיבים לא כל כך הבינו את המאמר:
השאלה היא לא מה אתם חושבים על קובה.
השאלה היא למה מחרימים אותה.
זה באינטרסים של המדינה? לדעת חה"כ לא.
אם אתם רוצים להיות ביקורתיים תסבירו למה צריך להחרים אותה.
אגב , השיטה הכי טובה להביא דמוקרטיזציה היא שבירת קירות הברזל למינהם. נראה לי שישראל יכולה להידבר עם קובה. (וגם עם הפלסטינים)
קובה לא הלאימה שום דבר ששיך לאצרות הברית, נהפוך הוא, ארצות הברית כובשת את גואנטאנאמו שהיא חלק מקובה.
הטענה שקסטרו כולא הומוסקסואלים איננה נכונה, היו בעבר התנכלויות להומוסקסואלים בקובה וקסטרו דווקא פעל להפסיק אותן, כיום מכירה קובה בנישואין של הומוסקסואלים (!)
לגבי כליאת "סופרים", מדובר באנשים ששיתפו פעולה עם ארה"ב באופן גלוי להפלת המשטר, אין בעולם שום מדינה שמרשה לאזרחיה לשתף פעולה עם מעצמה מהאיימת בלוי לכבוש אותה.
יש מן הסתם מקרים של רדיפה פוליטית בקובה, אבל בהסתכלות יחסית של עולם לא משולם קובה הנוכחית היא שיפור עצום לעומת כל האלטרנטיבות. כבר הבאתי כאן בעבר הוכחה לכך שאמנסטי נוקט בו"חות שלו עמדה מוטה ועויננת מראש נגד קובה, ולכן המידע של אמנסטי בעניין אינו אמין.
קובה מוחרמת על ידי ישראל כי היא בת בריתה של ארצות הברית.
ארצות הברית מחרימה את קובה, כי קובה הלאימה שטחים נרחהים ששיכים לאמריקאים, וכי יש לה קהילה קובנית גדולה שאיבדה את נכסיה כשקסטרו עלה לשילטון ויש לה לובי חזק (לא רק ליהודים יש לובי חזק).
לישראל לא ממש משתלם להסתבך עם ארצות הברית כדי ליצור קשרים דיפלומטיים עם קובה, וגם לא כל כך ברור שקובה (התומכת בפלסטינים) כל כך מעוניינת בזה.
זו הסיבה.
ריאל פוליטיק.
יש הרבה בטענה שמצבה של קובה נובע מזה שהמעצמה האמריקאית פשוט לא יכולה לסבול את העצמאות של קובה ממנה ואת העובדה שלא הצליחו לחסל את המשטר שם וגם את קסטרו. הטענה הזו נראית לי מאוד מוצדקת. אבל זה לא מסביר למה קסטרו משתמש בטענה הזו כדי לכלוא סופרים והומוסקסואלים, ועדיין חובש את הכובע של השמאלן המהפכני (לפחות אצל חלק מן האנשים).
כנראה שיש יותר נכונות לסלוח לפשעים של דיקטטורים של השמאל מאשר של הימין.
עיין בבקשה בדו"חות אמנסטי (ארגון שאיננו חשוד בשמאלניותו) אודות קובה – לא מופיעה בהם שום טענה לגבי כליאת הומוסקסואלים… למעשה, החל משנת 1997 נישואין חד מיניים מוכרים בקובה.
75 האנשים שנעצרו בקול תרועה רמה (עולמית) בקובה באביב שנה זו מואשמים בקבלת כספים ממדינת אויב (ארה"ב)… ייתכן שחלקם סופרים (או הומוסקסואלים) אם כי למיטב ידיעתי הדמות הדומיננטית ביניהם היא של איש אקדמיה בתחום הכלכלה, אבל הסיבה למעצרם איננה בשום פנים ואופן נטייתם המינית ו/או טקסטים ספרותיים שנכתבו על ידם