בשלוש לפנות בוקר גם הרעש של תריסים רועדים ברוח יכול להפחיד, לא כל שכן הרעש של דפיקות עצבניות על הדלת מידיו של חייל נלהב. "איפתח, ג’ש"! צועק החייל ואל תוך החדר מסתערים 4 חיילים חמושים עם קסדות על ראשיהם, שכפ"צים ואפודים על גופם ורובים טעונים בידיהם. המראה הזה מפחיד אפילו את הדוד שהוא כבר אדם מבוגר, אז איך לא יפחיד ילד בן 5 ואת אחותו הצעירה ממנו בשנה?
"אתם תהרגו אותי"! בוכה הילד
"לא נהרוג אותך"! מנסה חייל דובר ערבית להרגיע אותו
"אתם תהרגו אותי"! ממשיך הילד
"לא נהרוג אותך"! חוזר החייל וחוזר חלילה.
החיילים מסתובבים בבית עם הדוד ושני הילדים הקטנים על ידיו. מחפשים, מזיזים רהיטים, מבקשים לרוקן מגרות… אחרי עלות השחר הם עוזבים. לא מצאו כלום. מודיעין לקוי. הם חיפשו את האבא לא את הדוד, אבל אבא לא נמצא היום. הם חיפשו נשק ופצצות, אבל אין כאלה בבית.
זה יהיה בעוד 10 שנים… אשתי (שנכון ליום כתיבת שורות אלה, טרם הכרתי) ובתנו המשותפת, שחגגה את יום הולדתה השישי זה מכבר, יהיו על אוטובוס מהדר למרכז הכרמל. אני הייתי צריך לאסוף אותן, אך התעכבתי באוניברסיטה בשיחה עם סטודנט שאיחר להגיש לי עבודה סמינריונית. משום כך, כל מה שיתרחש – ממש כל מה שיתרחש – זו אשמתי.
בספסל לפניהם יישב נער ערבי בן 16 עם תיק גב גדול. הוא יעלה בתחנה שליד בית הקרנות ויפוצץ את עצמו ברחוב יפה-נוף. אשתי תיהרג מיד. הבת שלי תיפצע אנושות ותמות מאוחר יותר במיון ברמב"ם.
למחרת, כשתיתפרסם תמונתו בעיתון, אתבונן היטב בעיניו. הפעם האחרונה שראיתי אותן היתה לילה אחד, לפני 10 שנים, במילואים בחירבת’ ת’עמיר, אלא שהפעם אני זה שבוכה.
לנחום:
לא חייבים להפיל את הכל על הלאומנים היהודיים.
במקרה של הקצין מחסל הילדה ,הוא דרוזי גאה מהכפר חורפיש.
אני מתכחשת לקשר הסיבתי שאתה עושה בין כיבוש והשפלה לפיגועי התאבדות.
הסיבות לכך שמישהו ירצה להתאבד בנסיבות חייהם של הפלסטינים מורכבות מאוד. צריך הרבה יותר עומק פסיכולוגי ואינטלקטואלי-כללי כדי למפות אותן.
להבדיל אלפי הבדלות, היהודים בארופה עברו במחצית המאה שעברה גיהנומים נוראים ועדיין אין אפילו מתאבד אחד מקרבם. אין סבל שהוא כזה גדול שיכול לגרום להתרופפות מוסרית כמו רצח חפים מפשע. הסבל הוא לא המניע היחיד של הפלסטינים לבצע פיגועי התאבדות בחפים מפשע. אם תתעניין אשמח לומר את דעתי בנושא.
שימי לב שהמתקפות ההתאבדותיות נובעות לא רק מסבל רב, אלא גם מחוסר אונים.
כמו כן לא נכון לומר שלא היו תוקפים מתאבדים בקרב הקהילה היהודית. המפורסם בהם היה ה"רופא" ברוך גולדשטיין. אבל לרוב הלאומנים היהודים, בניגוד ללאומנים ערבים קל לממש את יצר הרע: הם יכולים לוודא הריגה מתי שרק בא להם.
אפילו הקצין שהרבה רהב ורצח ילדה בת 13 מסתובב חופשי.
וזה רק אחד ממעטי המקרים של רצח חפים מפשע שתרחשים בשטחים, אלא שהפעם המשענת הרצוצה של המוסר הישראלי יכלה ליצר הרע הזה, והציגה את הדברים.
אבל לא לשכוח שיש 20 ילדים רצוחים בעזה שסיפורם לא סופר.
הם איבדו את חייהם לשווא כיוון שבעוד מספר חודשים יפונה גוש קטיף.
גם שתי תינוקות חמודים איבדו את חייהם בשביל המולך הזה התיישבות בעזה.
וחיילים אבדו ועוד יאבדו, עד שבסוף נצא מעזה.
זו הסתה ברורה, גלויה ומכוערת לרצח אזרחים ישראלים, והצדקה של רצח כזה. התרגיל המחשבתי הוא כביכול אישי מאד, אבל יש בו חציית כל קו אדום.
אחרי זה מתפלאים למה כל הפוסט-ציונים למיניהם זוכים בבחירות במספר קולות מהציבור היהודי שניתן לכנסו בפינה הימנית של איצטדיון טדי.
שירה היקרה,
זה בכלל לא משנה שאת מתכחשת ל"קשר הסיבתי", כמו גם לדברייך:" עומק פסיכולוגי ואינטלקטואלי-כללי…"
מה שמעניין הוא, שעמים רבים תחת כיבוש, השפלה ודחיקת זכויותיהם הפגינו התנגדות לצד הכובש.
אם זה הודו בהנהגת גנדי, שעשתה זו בצורה אנטי מלחמתית מחד, או הפלשתינים, העירקים, כמו גם הטמילים והצ’צ’נים העהמתנגדים בצורה אקטיבית.
זה בכלל לא משנה איך נכנה זאת: מאבק, מלחמה, טרור- זה הכל עניין של פרספקטיבה!
לצערי הרב אין באפשרותנו לקבוע את הגבולות המותרים, כיצד על עם להתנהג כשכובשים אותו.
אך ברגע שעשינו זאת(וממשיכים לעשות זאת יום ביומו) אין עלינו להתפלא שהצד הנגדי בוחר לצאת כנגדנו בכל הכלים שהוא מוצא לנכון!
רצח חפים מפשע הינו דבר מזוויע ובלתי נתפס על הדעת בחברה בה אנו חיים. אבל כאשר אנו כבר מודעים(לצערי) לצעדים הננקטים על ידי הצד הפלשתיני, אזי עלינו לשקול שוב ושוב אם זהו המחיר שאנו מוכנים לשלם עבור הכיבוש!
שירה, את כותבת ש"היהודים באירופה עברו במחצית המאה שעברה גיהנומים נוראים ועדיין אין אפילו מתאבד אחד מקרבם. הרשי לי לתקן מעט את קביעתך: ידוע על מקום אחד לפחות (מעט דרומית ומזרחית לאירופה) שבו לפחות חלק מצאצאיהם של היהודים האירופאיים שעברו זועות איומות עסוקים בהתאבדות קבוצתית מזה עשרות שנים: התאבדות מוסרית, ערכית, אנושית וגם פיסית. תוך כדי כך הם הורגים גם רבים מסביבם.
ובשביל הציבור הזה, מסתבר שדוקא יש "סבל שהוא כזה גדול שיכול לגרום להתרופפות מוסרית כמו רצח חפים מפשע, או לפחות יש הטורחים ליצור את הרושם הזה. לכן דואגים פרנסי הקהילה לשלוח את ילדיה גם היום אל גאיות ההריגה של אז, על מנת לטעת בהם עמוק עמוק את החובה לשרת בצבא אשר מה לעשות הורג בימינו מאות חפים מפשע.
דן תמיר
בואו נעשה קצת סדר בדברים: עד כמה שידוע לנו (ותקנו אותי אם אני טועה) מוחמד עטה והכנופיה שביצעה את הפיגועים בארה"ב לא היו נתונים בכיבוש כלשהוא. הם לא הושפלו במחסומים, וכוחות הביטחון האמריקניים לא פרצו אל ביתם בשלוש לפנות בוקר.
העם הטיבטי נתון בכיבוש אכזרי כבר קרוב לחמישים שנה ומעולם לא שמענו על מתאבדים טיבטים.
במלחמת העולם השניה התאבדו מאות טייסי קמיקזה יפאניים על סיפוניהן של ספינות מלחמה אמריקניות, למרות שיפן לא הייתה תחת כיבוש.
העם היהודי היה נתון תחת כיבוש גרמני במלחמת העולם השניה ומיליונים מקירבו הושמדו באכזריות נוראה. לא ידוע לי על מתאבדים יהודים שפוצצו עצמם באוטובוסים בערי גרמניה.
שלום שירה.
לפני שאת מביאה דוגמאות, כדאי לחשוב קצת.
אם נמשיך את הדגמה שלך ,בוא נניח שהיהודים באירופה בשנות ה30 וה 40 דווקא כן היו מבצעים מעשיי טרור והתנגדות, כולל גם מעשי התאבדות, בקרב הגרמנים למשל, האם היית מגנה אותם?
סייג לחכמה שתיקה.
לאלישע,
העם היהודי לא היה נתון תחת כיבוש גרמני במלחמת העולם השנייה, וזוהי בעצם תמצית זוועת השואה.
היהודים היו אזרחי המדינות בהם הם חיו, ובמלחמת העולם הראשונה אף נלחמו בשירותן(כמו למשל תחת הקיסר הגרמני).
ההשמדה כתוכנית רב שלבית התפתחה והשתכללה, אך שורשיה היו נתונים עם עליית היטלר לשלטון. עברו עוד כמה שנים, עד אשר החלו הנאצים בהשמדה השיטתית!
מוחמד עטה וכנופייתו היו בני לאומים שונים, ולפיכך לא ניתנת השוואת מעשם המפלצתי עם מאבקו של עם להשגת חירותו.
דומה יהיה הדבר(באלף אלפי הבדלות) אם היינו לוקחים את ריאל-מדריד בכדורגל על לגיון זריה וטוענים שהיא מייצגת את ספרד כמדינה בכדורגל!
או לחילופין צ’ה גווארה על לוחמיו בני הלאומים השונים, שלחמו עבור אידיאולוגיה מסויימת, ולא עבור חירותה של מדינה ספציפית!
הקצין הרוצח היה דרוזי… עכשיו אני מבין איך תפסו אותו.
ברוב המקרים פשוט מטייחים.
מה שברור, הכיבוש מזיק למדינת ישראל. עולם שבו כל צד מעלה את רף הברוטליות הוא עולם מקולקל.
אחד המגיבים התחיל למנות 2-3 מקרים (מתוך מאות) שבהם כיבוש לא פגע במדינה כובשת.
מה אני אגיד לכם, לא התרשמתי. בוא נגיד שברוב המקרים זה לא מסתיים כל כך "טוב".
במקרה שלנו יש כ1000 הרוגים ששילמו את מחיר הקונצפציה: "עדיף עם מדוכא מאשר לפנות כמה אלפי פנאטים דתיים"
אפשר וצריך להציל את המדינה מכל מיני בלתי שפויים.
בואו נתחיל בגבולות ברורים כמו כל שאר המדינות. כשהיישובים הגובלים בעזה יהיו בטוחים כמו קרית שמונה, נהיה מרוצים. אחרי זה כדאי להגיע להסדר גם לגבי הגדה המערבית.
ואלישע , אני נאלץ לתקן אותך בטעותך. קשה להגיד ביושר שאותם אנשים שביצעו את הפיגועים של 11 בספטמבר לא באו מארצות כבושות. אומנם באופן רישמי סעודיה ומצרים הן מדינות חופשיות, אך ללא הסיוע של השלטון האמריקני לשלטונות מושחטים בצורה מחרידה, הן לא היו מחזיקים מעמד.
הרשה לי להפנות אותך למאמר, ניתן להורדה בקאזה, של נועם חומסקי על העולם אחרי 11 בספטמבר, אחד פרקים דן בשאלה : "למה הם שונאים אותנו ?" .
אם יש דבר שהשמאל הרדיקאלי שלי ירש מהשמאל הרדיקאלי של פעם, דהיינו השמאל המאורגן סביב חד"ש וגרורותיה בהווה לעומת השמאל המאורגן סביב הפק"פ בשנות ה-30 וה-40, זה תמיכה נלהבת בזכויות הלאומיות של הקולקטיב הלאומי הערבי – ושלילה מוחלטת של זכויותיו הלאומיות של הקולקטיב הלאומי הערבי.
גם בשנת 1929 התייצבו אנשי פק"פ אצל המופתי להביע את תמיכתם במאורעות אותה שנה, וכעבור כמה שנים הם עשו הכל כדי למנוע התגייסות לצבא הבריטי במלחמת העולם ה-2 (עד 1941). חבריהם, הקומוניסטים הערבים, ביקרו בשנות הארבעים ביקורי סולידאריות אצל המופתי, שהזדהה עם הנאצים.
אפשר לומר על אנשי השמאל הזה הרבה דברים, אך הם עקביים: חוט ישיר מוליך בין ההזדהות עם המופתי להצדקת פיגועי החמאס.
הציונות כולה היא חבורת טרוריסטים שחוטפת מטוס נוסעים במטרה לרסק אותו על אוכלוסיה אזרחית פלסטינית. בינתים יושבים הנוסעים במטוס החטוף, מריעים לחוטפים ושרים "הבאנו שלום"…
אך, פיגועי התאבדות, דבר איום, לא יכלו להפציץ מטוס כמו אנשים תרבותיים ?
ידידי הגרמני:
קשה לי להבין מאין הקביעה "העם היהודי לא היה נתון תחת כיבוש גרמני במלחמת העולם השניה". פולין על שלושת מיליוני היהודים שישבו בה הייתה תחת כיבוש גרמני החל מ1.9.1939 בריה"מ נכבשה ב1942, וארצות השפלה (בלגיה,הולנד,דנמרק) שנתיים לפני כן.אם זה לא כיבוש, אינני יודע כיבוש מהו.
לגבי מוחמד עטה וכנופייתו- לא ברור לי למה אתה מתכוון בדבריך. מדוע השתייכותם הלאומית המגוונת מצדיקה במשהו את מעשיהם? לו היו כולם בני לאום אחד משהו היה שונה? המעשה עצמו מעיד בצורה חד משמעית שאין קשר בין מחבלים מתאבדים לכיבוש. ולעולם לא תשכנע אותי כי כאזרחים מצרים וסעודים בארה"ב הם "סבלו מן הכיבוש" "והושפלן במחסומים" אלה בפשטות מטורפים פנאטים (בדומה לנאצים) וגם האידיאולוגיה דומה: הצגת התרבות האחרת כמנוונת, נתונה להשפעה יהודית, שיש להלחם בה עד חורמה, ולהתייחס אליה כאל קופים וחזירים. (עיין תוכן דרשותיהם של מופתים ואימאמים מעזה ועד לאינדונזיה)
לנתן שלווה: האם הרשות הפלסטינית הייתה מחזיקה מעמד ללא הסיוע האירופי? האם בהשוואה לסעודיה ומצרים היא מושחתת בצורה מחרידה, או רק מושחתת? אגב, איך מבלה סוהא בפריז?
לנתן: היהודים באירופה בשנות ה40 ביצעו מעשי התנגדות: פעלו במסגרת הפרטיזנים, פוצצו מסילות ברזל ורכבות, ותקפו מטרות של הצבא הגרמני. לו הייתה ישראל טובחת 2 מיליון פלסטינים בסיבוב הנוכחי, הייתה הצדקה מלאה למעשי ההתאבדות שלהם.
אלישע ידידי המלומד,
הקביעה שהעם היהודי לא היה נתון תחת כיבוש, נובעת מכך שזהותם הלאומית של היהודים- הייתה זהות המדינה בה חיו. יהודים-פולנים, יהודים-הולנדים וכיוצא בזה. לפיכך לא ניתן להתייחס בכיבוש מדינות אלו ככיבוש היהודים בלבד, וזהו ההבדל הגדול אליו התכוונתי בהשוואה לכיבוש העם הפלשתיני.
לגביי עטה וחבורת מנווליו. הרי אינך טוען ברצינות, שאצדיק מעשיהם!
שוב אני מנסה להסתייג מהדרך בה הינך מנסה לקחת קבוצה של מטורפים, מוסלמים וערבים ולמצוא בינה לבין התנגדות לכיבוש של עם, מכנה משותף!
כפי שכבר כתבתי בעבר, לצערי, לא אנחנו נוכל לבחור בדרך בה מנסים הפלשתינים להגיע לעצמאותם. ואם בתוכם קיימים אלו המוכנים לקחת חיי חפים ממפשע איתם אל המוות, כל שנותר לנו הוא לשאול עצמנו, אם זהו המחיר שאותו אנו מוכנים לשלם עבור הכיבוש.
נחום, למה אתה מתכוון ב"חוסר אונים"? אם מישהו מתאבד כי הוא רוצה עתיד טוב יותר לעצמו, הרי יש כאן פרדוקס, שאותו אתה צריך להסביר.
לגרמני, אתה כל כך מזועזע מהכיבוש שאתה כותב את דברייך בצורה לא ממוקדת. עלייך לתאר את הקשר בין התאבדויות (של יחידים שרוצחים את הנפש של עצמם ולא של יחידה צבאית שמסתערת על אויבים ומקווה לטוב…) כדי להשיג רצח מקסימלי של אנשים שנתפסים כאויבים לבין הכיבוש , הסבל, החוסר אונים וכו’ שאפשר להתחיל לחשוב איך זה משפיע על מבנה האישיות של כל אחד.
לדעתי ההתאבדויות זה טירוף שנובע מכמה סיבות מורכבות. החברה הפלסטינית היא חברה מאוד מאוד חולה, והמחלה תשאר ולא תעלם, אחרי הקמת המדינה הפלסטינית גם בגבולות 67 עם ירושלים כעיר בירה.
אנסה להסביר את המורכבות שדיברתי עליה על רגל אחת: יש כאן לחץ חברתי אדיר וסמוי מצד החברה הפלסטינית ליצירת גיבורים שיתקפו אותה ואת מטרותיה, משום שהיא חשה שהיא מפסידה במלחמת ההתשה. סיבה לדוגמא מהצד היותר אנטי-ישראלי, מה שחביב על רובכם, היא התגרות תמידית בחרדת המוות ע"י הצבא או איומים והפחדות שבאים דווקא מצד החברה הפלסטינית (עם דמוניזציה של היהודים ומדינת ישראל). כך שכבן אדם נתון שוב שוב באיום, אמיתי או מדומה, על חייו או על כבודו, קל יהיה לו יותר לוותר עליהם בעצמו, אך זהו מעשה פסיכוטי (כי ביטלנו יצר מאוד בסיסי).
נתן שאל שאלה שבא הוחבאה הנחה סמויה שהמצב בשטחים זהה למצב של היהודים. תגובתי המקוצרת אליך היא כזו: שאלתך חסרת מובן אם אנחנו מניחים (ואני מקווה שאתה מניח את זה) שהיהודים רצו לחיות בכל מאודם והאויב שלהם לא היה החברה הגרמנית כלאום אלא התרחשות אי-רציונלית שלא הייתה מובנת בעיניהם. היהודים ניסו להציע לנאצים שיעבוד (או לסירוגין, כיבוש) עבור חייהם אך הנאצים סירבו. מכאן בא השם "שבר חוץ-ציוויליזציוני" שמתאר התרחשות אי – רציונלית, של השמדה לשם השמדה.
ידידי הגרמני:
את הנאצים לא עניינה במיוחד זהותם הלאומית של היהודים. לדידם לא הייתה שום חשיבות לעובדת היותם יהודים פולנים, יהודים הולנדים או יהודים פולינזים.
לא התכוונתי לרגע להאשים אותך בהצדקת מעשיהם של מוחמד עטה וכנופייתו (אני משאיר זאת ליורם בר חיים, הוא כבר ימצא הצדקה)
מה שלא היה מובן לי היא עמדתך בנושא. אולי נבע הדבר מניסוח לא ברור או מהבנה לקויה שלי (בשל השעה המאוחרת) עכשיו דבריך ברורים יותר, ואנסה להסביר את השקפתי בנושא.\
מה שאני מנסה לטעון הוא שאין קשר בין כיבוש להתאבדות, משום שאם היה קשר כזה, הרי שגם עמים אחרים, הנתונים תחת כיבוש, היו נוקטים בו. לכן הבאתי את הדוגמה הטיבטית. (אחת מיני רבות) במקרה הזה יש כיבוש סיני (אכזרי בהרבה מזה הישראלי) אבל אין מתאבדים טיבטים\
דוגמה נוספת היא מתאבדי הקמיקזה היפניים. במקרה הזה לא היה כיבוש, אבל כן היו מתאבדים.
ועכשיו למניעי המתאבדים: בצוואתה של הנאדי גרדאת, היא מציינת במפורש כי היא מודעת היטב לעובדה שמעשה ההתאבדות לא יביא לשיחרור פלסטין. הנימוק למעשה הוא רצונה לשרת את אללה ולקיים את מצוות הדת. (ניתן לעיין בנוסח המלא באתר ממר"י)
לכן אולי צריך לקחת בחשבון כי המניע הוא יותר דתי מאשר "לאומי". נכון שלרבים מאיתנו קשה מאד לתפוס דרגה כזו של אדיקות, מן הסיבה הפשוטה שאנו חניכי התרבות המערבית ליברלית שבה אין התייחסות לדת כגורם כל כך דומיננטי במערכת השיקולים של ה"אחר".\
אולי הדוגמה הבאה שאביא תסבר את אזנך: בכתבה שפורסמה במוסף "הארץ" צוטטו מספר מחבלים מתאבדים שנתפסו לפני שהצליחו לבצע את זממם. המראיין, שערך מחקר מעמיק על תופעת המחבלים המתאבדים שאל אחד מהם האם יחדל ממעשיו אם תקום מדינה פלסטינית בעזה ובגדה המערבית. בשום פנים ואופן לא, השיב הבחור. מטרתנו היא פלסטין מן הים ועד לנהר. לאור הדברים האלה, מן הראוי לשאול האם ה"שטחים" הם הבעיה, או הטיפוסים שצוטטו כאן.
שירה היקרה,
טוב שאנו מדברים על מחלות, כיוון שאם החברה הפלשתינית חולה, אזי החברה הישראלית-יהודית גם היא לא בדיוק בריאה.
או איך את רוצה לכנות מדינה שלאחר 56 שנות קיום עוד לא קבעה את גבולותיה!
מדינה, שכל מי שקם לבקרה, מייד מאשימה אותו באנטישמיות!
מדינה שבמשך שנים עושה דמוניזציה לערבים ולמוסלמים(מה שלא מבטל את מעשיי הצד השני). אם את רוצה שחקי עם עצמך משחק קטן, ותנסי להעלות את כל האסוסיאציות שבאות לך לראש ברגע שאת שומעת את המילים:ערבי, או מוסלמי.
העובדה שאנחנו כחברה סובלים צורות התבטאות מסויימת(פיזית או מילולית) של חלקים קיצוניים בחברתנו, ועוברים על זה לסדר היום, מוכיחה עד כמה חולים אנו!
התלות הבלתי נתפסת באמריקה, גם היא מעוגנת בפסיכולוגיה הקלינית!
רק שבמקום לטפל בעצמנו ובסימפטומים המאיימים על קיומנו כחברה מודרנית, סובלנית, סבלנית ודמוקרטית אנו עוסקים ב"מחלות" יריבנו!
מעניין שדווקא כשחזרנו לבסיס באותו הבוקר, אמרו כל חברי ליחידת המילואים, שהיו איתי באירוע הנ"ל, ש"יצרנו הלילה מחבל".מיותר לציין שרובם לא נמנים עם חוגי השמאל.
מעולם לא הצדקתי את הטרור או הבאתי בו תמיכה וישנם אנשים (שאחד מהם הגיב פה פעמיים, תגובות צפויות להחריד) שקל להם לנפנף אותי בתור "תומך טרור".
אם אותו ילד היה בא אלי עם זעמו ולבטיו ושואל אותי מה לעשות, הייתי אומר לו כי אלימות מובילה לאלימות ושצריך לקבל החלטה קשה ואמיצה ולנסות את דרך השלום. בפועל (ואת הנקודה הזאת טרחו רוב המגיבים לפספס) שהסבירות הגבוהה היא, שהילד הזה יגיע אל מי שישכנע אותו לשים עליו חגורת נפץ, או שאותם אנשים ידעו למצוא אותו.
באמירה שלהערכתי אותו ילד יפוצף עצמו יום אחד באוטובוס, לא באתי לומר שלדעתי זה מה שנכון לו לעשות. באתי לומר, שיהיה קשה מאוד (בלשון המעטה) לשכנע את הילד שהיהודים הם בני-אדם ושניתן לחיות איתנו בשלום. יהיה הרבה יותר קל לשכנע אותו שצריך להרוג אותנו בהמונינו. בפעילות של צה"לנו בשטחים הכבושים, אנחנו מנציחים את השינאה ע"י וידוא העברתה לדורות הבאים.
ידידי היקר אלישע,
קראתי את דבריך בעניין רב. אינני בא לחלוק על שכתבת, אלא מנסה לעורר את שאלה חדשה.
גם אם ניקח את כל אותם מחבלים מתאבדים, ונצא מתוך נקודת הנחה ששנאתם לישראל וליהודים העבירה אותם על דעתם, בצורה כזו שהם מוכנים לקחת חייהם עם חיים של חפים מפשע אחרים. נשאלת השאלה, מהו משקלם של אלו בתוך החברה הפלשתינית? עד כמה חייבים לסבול אותם חפים מפשע שמהצד השני בעבור פשעי אחיהם?
אתה טוען שאין קשר בין כיבוש להתנגדות. במחקר שנעשה בגרמניה לגביי טיפול בטראומה בפליטים פוליטיים, שנקלטו בגרמניה, נתגלו ממצאים מעניינים ביותר ברמת ההתנהגות הקלינית של מטופלים אלו. גם לאחר שלא נשקפה יותר סכנה לחייהם, המשיכו רבים מהם בדפוסיי התנהגות דומים לאלו, שבהם השתמשו בכדיי לשרוד.
האם איננו חווים מצב דומה לזה בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, ובמיוחד בקרבן של האוכלוסיות הצעירות, והבלתי מעוצבות שבתוכן?
אינני יודע את התשובה לכך, אך באם מצב זה אפשרי, הרי שלפנינו אוכלוסייה מוכת טראומה!
אוכלוסיה שרבים מצעיריה וצעירותיה חוו חוויות קשות ביותר, שהותירו צלקות בנפשן!
מזה לא נוכל להתנער בשל אחריותנו ככובשים!!!
גיא פדה,
הביעה בויכוחים מאוד אמוציונליים זו בדיוק זו: שהם מאוד אמוציונליים. אם אתה מדבר על קשר סיבתי לטרור עלייך להסבירו טוב יותר, כפי שדרשו כמה מן המגיבים כאן, וביניהם אני.
לא רק ע"י תיאור סיטואציה בצורה מגמטית אלא ע"י מיפוי רחב של התופעה. כדאי שתבין שבמצב שאנחנו נמצאים יש לנו אחריות לא לזרוק סתם דברים כל כך טעונים ובעייתיים (אפילו מבחינת כתיבת ההיסטוריוגרפיה או יצירת מיתוסים בכלל)
אם אתה מדבר על שנאה אז שנאה היא בעיה
דו כיוונית. גם עוצמת השנאה של המתנחלים עולה וגוברת ויש להם גם סיבות טובות משלהם.
כל קיצוניות, בין אם בימין ובין אם בשמאל מולידה שנאה בצד הנגדי. הפתרון לכן הוא מתינות, הבנה טובה יותר של כל הצדדים ובעיקר מה שחסר לשמאל ולימין הרדיקליים: הבנת המושג "פשרה".
לגרמני, כן, אנחנו לא החברה הכי בריאה בעולם אבל לנו א-י-ן שהידים! ואת זה אני אומרת לזכותנו כמובן.
יש שיר ציוני ישן שואמר "לנו אין…" וכל מיני דברים שאניא ישיתה ייתי מוותר עליהם שאין לנו….
אבל ברצינות, "שהידים" יד לכל חברה, מהסיבה הפשוטה ששהיד הוא אדם הנהרג במסגרת מאבק שהחברה מנהלת, חלל במילים פשוטות. לשם דוגמא, השהיד המפורסם ביותר של האנתיפאדה הנוכחית הוא מחמד אלדורא, ילד בן עשר שנרצח עלי-יד צבא הכיבוש.
אם מה ששירה מתכוונת אליו הוא שאין ישראלים שרוצחים אזרחים אז דווקא יש המון, רוב הישראלים שותפים לרצח אזרחים. אם היא מתכוונת שאין אנשים שמתאבדים תוך כדי פעולה נגד האויב, אז נכון, לחייל ישראלי יש את הלוקסוס להרוג ילדים פלסטינים ואז ללכת לבלות בפאב, הוא בטוח בתוך הטנק או המטוס ואין לו צורך בפעולות תהאבדות. מה שנשאר להבין זה למה שירה כה גאה בזה…
ואולי שירה מתכוונת ש"לנו" אין הורגים של מאבק צודק כי המאבק שמנהלת ישראל הוא לא צודק ? זה דווקא נכון מאד….
גב’ שירה,
אחרי שירצחו מול עינייך את החבר שלך יחד עם בן דודך וכשתצעקי ותבכי יגידו לל "סתמי ת’פה יא שרמוטה" (שמעת על מקרה כזה?) תוכלי לומר ש"לנו אין שהידים". עכשו זאת לא בדיוק חוכמה גדולה ולא טפשות קטנה.
כל התופעה הזו של שהידים – אנשים המוכנים למות בכדי להרוג אחרים – התחיל בגלל השהיד (בהא הידיעה) היהודי: ברוך גולדשטיין. גולדשטיין הסכים למות ביודעו שיגרום להרג של רבים. רק לאחר מכן החלו פלסטינים לפוצץ עצמם באוטובוסים ברחבי הערים בישראל. גולדשטיין טבח בפורים 1994 (פברואר), הפיצוצים לא אחרו לבוא והתרחשו באפריל אותה שנה.
הסגידה של חלקים מהימין לגולדשטיין כיום אינה שונה מההערצה שחשים פלסטינים לבן הכפר שלהם שמת למען המאבק בכיבוש הישראלי (שהיד). באוחזת הקבר שלו מתקיימות הילולות, ספרים נכתבו אודותיו והוא מכונה ברוך הגבר.
מה דעתך שירה?
שירה היקרה,
אם לא שמת לב, זה סיפור לא מאמר או מסה. לכן הוא גם פורסם במגרת מדור "תרבות" ולא במסגרת מדור "מאמרים".
אין ספק שהסיפור מורכב, אבל בשביל לדון בכל מורכבותו, צריך הייתי לכתוב ספר של 70 אלף עמודים לפחות.
נקודתית להערות שלך:
למתנחלים אין שום זכות לכלום. הם האשמים ברוב הדם שנשפך פה בשלושים שנים האחרונות. המתנחלים מתעמרים בפלסטינאים כבר יותר משלושים שנים. רק שהתקשורת המשת"פית לא טרחה להטריד את הציבור הישראלי "המתון" ו"השקול" עם זוטות כמו סבלם של 2 מיליון פלסטינאים תחת הכיבוש הישראלי. אגב, גם מג"בניקים לא למדו להתעלל השנה או שנה שעברה. את צריכה לשבת פעם לשיחה עם יוצאי מג"ב ולשמוע סיפורי גבורה שלהם משנות ה-80 וה-90, איך הם היו תופסים פלסטינאי שמסתובב לבד ברחוב, חוטפים אותו בג’יפ לאיזה מבנה נטוש, "מפוצצים" אותו במכות ואז זורקים אותו חזרה לרחוב. היה גם מנהג פעם (לא יודע אם הוא עוד קיים) לצלם התעללויות כאלה בוידאו ולתת אותם מתנת שיחרור לחברים שסיימו את שירותם. (אני יודע את זה בוודאות, כי ראיתי פעם קלטת כזאת).
מתינות, שירה היקרה, היא התירוץ של ממשלות שלא רוצות לעשות כלום, להצדיק את זה שהן לא עושות כלום. אפשר היה להחזיר את השטחים כבר ב-67′. אפשר היה טיפה להתעמת עם המתנחלים בהתחלה ולהימנע ממפעל ההתנחלויות לגמרי. אפשר היה ליישם את הסכם השלום עם מצריים ולהקים אוטונומיה ברצועת עזה כבר בראשית שנות ה-80′ (עוד לפני האינתיפאדה הראשונה). אפשר היה ליישם את הסכמי אוסלו. אפשר היה לעשות הרבה דברים, אבל הרי הרבה יותר כיף לדבר על זה ולהיות נורא צדקניים וקורבניים, כמו שכולנו אוהבים להיות.
ולסיום, שירה ועוד כמה מהמגיבים פה, המלצה אישית חמה: סעו לשטחים, תשהו שם כמה ימים. תבקרו בעיר פלסטינית אחת (יום-יומיים), במחנה פליטים אחד (כמה שעות מספיק, האמיצים יכולים להישאר ללילה), ואח"כ תסעו לבקר ב2-3 התנחלויות. אחר-כך נמשיך לדבר.
רק למען הצדק ההסטורי.
המפגע המתאבד הראשון בהסטוריה היה יהודי.
קראו לו שמשון.
תפסיקו בבקשה להשתמש במילה שהיד בשימוש הישראלי שלה, של מה שמכונה "מחבלים מתאבדים", זה שימוש לא נכון, שהיד הוא כל חלל והשימוש שנעשה כאן מגבה את הטרמינולוגיה של הכיבוש ומסייע להסתה נגד הזכות הבסיסית של הפלסטינים לכבד לכל הפחות את החללים שלהם, כל החללים שלהם, מהתינוקות ועד הלוחמים והלוחמות.
יורם בר-חיים
לגיא, דג אילם ולמי שכתב "הערה".
אני מבינה את מה שאתם אומרים. המהלך המוסרי-לוגי שאתם עושים הוא כזה:
א. הנחה: נעשו ונעשות עוולות לפלסטינים שהן חמורות באופן בל יתואר.
ב. על מחוללי העוולות לתת את הדין בדמות עונש.
ג. מכיוון שהעוולות שנעשו לפלסטינים הם חמורות מאוד, אין שום עונש שיהיה גדול וראוי מספיק שאפשר לתת לנו החברה הישראלית על פשעינו אלא אם כן נקיים כ-ל מה שדורשים הפלסטינים- בצדק, לפי דעתכם.
ד. על אותו משקל של ג’: לא קיימת התנהגות פלסטינית שאפשר לקרוא לה לא מוסרית בנסיבות הנוכחיות מכיוון שכל אקט שייעשה מצד הפלסטינים יהיה חמור פחות מהעוול שנעשה להם.
ה. מסקנה: ההתאבדויות הן תוצאה גם סיבתית של המצב, אבל גם יש לה הצדקה מוסרית.
אז בואו אני אתן לכם מהלך לוגי זהה משלי:
א. הנקבה נעשתה על חשבון הרבה מאוד פלסטינים והיא גרמה למצב שלהם היום.
ב. הנקבה נעשתה ע"י ישראלים החיים במדינת ישראל ולא היתה מתחוללת "שואת הפלסטינים" אילולא הקמת המדינה.
ג. מסקנה (על אותו המשקל של מוסר מוחלט): על כולנו להתפנות מן המדינה במיוחד משום שביצענו "הרצחת וגם ירשת". עלינו לסגת אחורה אל מדינותינו המקוריות או לאמריקה. כי אין שום הצדקה מוסרית להמצאותינו כאן על אחת כמה וכמה כששום פתרון מהיר לא נראה באופק.
אם תתמודדו עם זה בצורה טובה, כלומר, תעזבו את המדינה, אני לא רק משתחווה בפניכם אלא אני מאשרת ומקבלת את כל מה שכתבתם כאן.
למרות ש…אני אשאר, גם כי אני לא מספיק מוסרית (כמוכם) וגם כי יום אחד כשתבואו לבקר תגלו "ארץ נהדרת": נשב כולנו, אני, המתנחלים (שלא יסבלו מפוסט טראומה משלהם), הפלסטינים ואתם, אורחינו, ונספר לכם איך הקמנו מחדש את האזור הזה בצורה טובה יותר, פשוט כי הצלחנו לאהוב (קצת יותר…) אחד את השני. אתם כמובן תהיו גיבורים בעינינו כי פיכם וליבכם היה שווה, אבל ישראלים אתם לא תהיו..לא נורא, כי אני שואלת מה עושה אתכם ישראלים עכשיו…?
לגב’ שירה
אני מפנה אותך לתגובות "ליעקב אמיר" ולתגובתו של יורם בר חיים לנ"ל במאמר "שקר הזכויות ההיסטוריות" מאת: עופר יהלום (בגליון זה). שם תמצאי תשובות ל"לוגיקה" המופלאה שלך.
חבל לחזור וללעוס את הדברים בלי סוף.