ביום בהיר אחד התעוררו להם המתנחלים, גזענים ואנטי-דמוקרטים ברובם הגדול, ובצר להם התחילו לעבוד לנו על המצפון. כמו מפלצות בסרטי מדע בדיוני, גם האנשים האלה עטו על פניהם מסיכה חסודה, כאילו היו כאחד האדם, והוכיחו שרזי היח"צנות המודרנית נהירים להם על בוריים. כיוון שבן בריתם הוותיק אריאל שרון נטש אותם, לפחות לזמן-מה, הם מנסים אינטרפרטציה חדשה של האימרה הקדומה: "אויבו של אויבי הוא ידידי". אז פשוט תשכחו מזה, חד וחלק.
קראתי השבוע מאמר של חגי בן-ארצי, שיש הטוענים שהוא גם גיסו של בנימין נתניהו. עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה, ואני מאזכר אותה רק למען הפרוטוקול. חשוב יותר לציין שבן-ארצי דנן הוא גם ימני קיצוני מאוד, פונדמנטליסט שגם במאמרו השבוע מאיים עלינו בזהירות (המתבקשת מן החוק נגד המרדה) ב"מלחמת אחים". אז כדאי לטפל קודם כל במינוח של בן-ארצי. "מלחמת אחים" לא יכולה לפרוץ כאן, כיוון שאתה וחבריך אינם אחינו אלא פאשיסטים מובהקים ומסוכנים, בדיוק כמו אנשי מארי לה-פן בצרפת. אם אתה מתכוון למלחמת אזרחים, אז ניחא, למרות שגם בסכנתה המיידית אין אני מאמין. בן-ארצי רומז, שהסיבה להתקוממות אפשרית של המתנחלים ותומכיהם נעוצה בהתנהלותו האנטי דמוקרטית של שרון, ולדברים האלה אין שום אחיזה במציאות.
מכל ההתבטאויות ששמענו מבני העוולה האלה בחודש האחרון מתברר, שהם נחושים בדעתם לסכל את פירוק ההתנחלויות ברצועת עזה בכל מחיר, ושכל הקשקושים הדמוקרטים אינם אלא צביעות. הדבקות שלהם בשטחים, בכל השטחים, היא מיסטית, מיתולוגית ומקראית, ואין לה שום קשר לשלטון החוק, או להצבעה בבחירות לכנסת ואפילו לא במשאל עם. להתחייבות הפומבית שלהם ב"מעריב" לנהוג בנימוס מופלג אם העם יצביע נגדם אין שום ערך. צריך לקחת ברצינות רק את הטענה המפחידה שלהם שהם נשענים בכל התנהגותם הפוליטית על ההבטחה ה"אלוקית". מי שלא האמין להם קיבל את השוק של חייו בנובמבר 1995.
אבל בן-ארצי וחבריו מנסים להוקיע דווקא את הצביעות של השמאל בנושא הדמוקרטי, שלא היתה ולא נבראה. גם כאן יש ליישב עם בן-ארצי כמה חשבונות סמנטיים. רוב האנשים שעליהם הוא מדבר אינם אלא אנשי מרכז, אבל הוא עצמו נמצא מעבר להרי החושך, ולעומתו הגיס ביבי הוא ממש מאואיסט. אבל כיוון שהוא פנה במפורש גם אל אנשי השמאל העקבי, אין לי אלא לדחות בבוז הראוי את תחינתו אלינו להגן על המתנחלים נגד ראש הממשלה מנימוקים דמוקרטיים כוזבים ומרושעים.
נקודת המוצא שלי נושקת לקטע הסיכום בטורים הקודמים. לנו בשמאל אין חלק ונחלה בהתנתקות, אבל נשמח מאוד לראות את הממשלה מפנה את המתנחלים מהאדמה הפלסטינית הגזולה בעזה ובצפון הגדה. לא פחות, אבל גם לא יותר. איש לא יראה אותי מפגין למען שרון, ואם הייתי ח"כ, הייתי מצביע נגד כל תוכנית שהוא חתום עליה. עם זאת, היומרה של המתנחלים וידידיהם לדבר נגד הממשלה במונחים "דמוקרטיים" היא נלעגת וחצופה, בלתי נסבלת גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה אינטלקטואלית. אף פעם לא חשבתי ששרון הוא דמוקרט גדול. הוא האיש שחטף מיקרופונים במרכז הליכוד ("מי בעד חיסול הטרור"), הסית נגד יצחק רבין במרפסת המקוללת בכיכר ציון ואחראי לפשעי מלחמה נוראים בעבר ובהווה. הוא גם מושחת עד היסוד, ואני מתבייש שאיש כזה עומד בראש הממשלה.
אבל מה לכל זה ולמתנחבלינו בשטחים? איש מהם לא הוקיע את שרון על פשעיו האמיתיים, ולכן אין להם שום זכות מוסרית לדרוש מאיתנו תמיכה כאשר הם עולים על בריקדות נגד עוונותיו הטכניים. לא המשאל בליכוד ולא מצע הבחירות שלו מחייבים אותנו. את הדברים האלה הסברתי כבר לפני עשרים שנה אבל אני מוכן לשנן אותם שוב באוזניו של קורא ותיק שלי כמו בן-ארצי: אין שום קשר בין סיפוח השטחים לבין דמוקרטיה, שלא לדבר על פשע המלחמה הכרוך באיזרוחם. גם אם 99% מכלל תושבי ישראל היו מצביעים בעד סיפוח כל השטחים, או בעד טרנספר או בעד כיבוש ערב הסעודית או בעד הקמת התנחלות בשכונה יהודית בלונדון, גולדרס גרין, לא היה לדברים שום ערך דמוקרטי. התנהלות דמוקרטית למען השגת יעדים הסותרים את הדמוקרטיה איננה יעד ראוי מנקודת הראות שלנו. בעבר טענתם שהרוב תומך בכם. עתה, נוכח המשאלים, התחלתם לדרוש בשער בת-רבים בזכות דעת המיעוט, שאותה רמסתם תמיד. דעת רוב או דעת מיעוט, עם אחד לא רשאי להחליט דבר וחצי דבר על גורלו של עם אחר, ועוד תוך הפרת כל עקרונות המשפט הבינלאומי. לא יקום ולא יהיה, גם אם רפיסותו של המרכז, חולשתו של השמאל וטירופו של הימין יביאו לרוב עצום של מצביעים למענכם.
אתם הרי רוצים לחמוס את כיבשת הרש של העם הפלסטיני בשל מה שאתם רואים כהבטחה תנ"כית. את המשחק הדמוקרטי אתם חושבים לתרבות זרה, ובחדרי חדרים גם מזכירים את מקורו ההלניסטי של המונח הזה. גם את הנושא הביטחוני אתם מעלים בכחש. הביטחון לא מעניין אתכם, ואתם מודעים היטב לעובדה שעצם נוכחותכם בשטחים, שלא לדבר על הפרובוקציות שאתם מתכננים חדשות לבקרים, מסכנת את קיומנו ואת שלומם של החיילים שנשלחו כדי לשמור עליכם. אבל אתם סבורים שהביטחון מעניין אותנו, ולכן אתם מוכרים את הסחורה המיסטית שלכם כשהיא עטופה בנייר ביטחוניסטי. זהו בדיוק גם יחסכם לדמוקרטיה. הייתם מסכימים ששרון ירמה את כל הבוחרים ויעקוף את כל המשאלים, אם הדבר היה משרת את האינטרס הצר שלכם.
דוד בן-גוריון אמר פעם: "אנחנו נילחם בספר הלבן של המנדט הבריטי (שהגביל את העלייה לארץ) כאילו המלחמה נגד היטלר אינה קיימת, ואנחנו נילחם נגד היטלר כאילו הספר הלבן אינו קיים". המשפט המונומנטלי הזה נחרת בדברי הימים כעיקר יסודי באתוס של היישוב לפני הקמת המדינה. בצניעות הראויה, לא נותר לנו אלא לשאול מה"זקן" את רוח הדברים: השמאל חייב להיאבק נגד תוכנית ההתנתקות הגזענית, השחצנית והחצופה כאילו המתנחלים אינם קיימים, ובו-זמנית להילחם נגד המתנחלים כאילו תוכנית ההתנתקות איננה קיימת. בינתיים נדחה את ההאשמות המצחיקות של הוורדרדים, שטוענים שעמדתנו נגד שרון הופכת אותנו לשותפים של המתנחלים. לא היה ולא נברא, ואל תביאו לנו דוגמאות מההפטרה על החזית כביכול של הנאצים ושל הקומוניסטים נגד הסוציאל-דמוקרטיה בגרמניה הווימארית. זו לא אשמתנו שהסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית אימצה את המיליטריזם, נלחמה נגד השמאל, שיתפה פעולה עם כנופיות פאשיסטיות ברצח רוזה לוקסנבורג וקרל ליבקניכט, והצביעה בעד תקציבי המלחמה בשנת 1914. הדרך שלנו תובעת הידברות שוויונית ולא כפייה גזענית על השכנים, וזה כולל לא רק את הפלסטינים, אלא גם את הסורים.
ייתכן מאוד שהרעיון המפתה של משאל עם, שידחה את ההכרעה וגם את הפילוג בליכוד, בסופו של דבר ימומש. ברוח הדברים שכתבתי כאן בתחילת הטור הזה, יש לדחות אותו בשאט נפש. בנושא הזה אני מסכים מאוד עם פרופ’ אריק כרמון מהמכון הדמוקרטי הישראלי, שטען ביום שלישי השבוע שלא יעלה על הדעת לקיים משאל כזה מבלי לשתף את אלה שיושפעו מתוצאותיו יותר מכל. כרמון התכוון לפלסטינים החיים ברצועת עזה ובצפון הגדה. אני חושד בו, שהוא ביקש רק להבליט את האבסורד הכרוך במשאל העם, אבל בנושא הזה כדאי לקחת את דבריו כפשוטם. אם כמה אלפי ישראלים ברצועה, אולי ארבעת אלפי בוגרים, יורשו להצביע על גורל הרצועה ועל המשך הפלישה הבלתי חוקית שלהם לאדמת זרים, כיצד ניתן למנוע זאת משבע-מאות אלף בוגרים פלסטינים בעזה? ההברקה של כרמון רק חושפת עוד יותר את האבסורד שבעצם הניסיון החד-צדדי של ישראל להכריע על עתידה של ארץ לא-לה. כאן אין מנוס מהכרעה ערכית ברורה וחד-משמעית: או שאנחנו באמת דמוקרטים, ואז נטישת הגדה והרצועה היא פועל יוצא מעצם הכרעתנו להיות חלק ממשפחת העמים שבחרו בדמוקרטיה-ליברלית כאתוס וכדרך חיים; או שאנחנו גזענים, פאשיסטים ופושעי מלחמה. במקרה השני לא נוכל לבוא בטענות לעולם הנאור המוקיע אותנו ומבקש להביא את מנהיגינו למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג.
במאבק הפנימי הזה על צביונה של החברה הישראלית, המתנחלים הם אויבינו העיקריים, והוא בעינינו העיקר. זוהי רק תחילתה של דרך ארוכה להיטהרות מהפאשיזם הגזעני שדבק בנו, לקראת בניית חברה חדשה המושתתת על אדנים רעיוניים חדשים. בנושא הקרדינלי הזה, שרון וחבריו הם דווקא בני בריתם של המתנחלים, ולכן מגוחך כל כך ניסיונו של קיצוני כמו בן-ארצי לזכות באהדתנו.
חיים, שתי הערות:
א. אתה עושה עוול ללה פן. הוא ומפלגתו לא היו מעזים להעלות הצעת חוק כמו זו שביקש ח"כ הנדל להעביר –
ב. בלי להתחכם, אם נתרגם את הדרישה שלך למציאות פוליטית – אתה מעדיף שבדצמבר 2005 צה"ל ישלוט ברצועת עזה, על פני המצב שצה"ל לא נמצא ברצועת עזה. כל השאר תרוצים והסברים.
לי לא ברור מה כל כך מסובך לתמוך בנסיגה ולהמשיך להלחם על סיום הכיבוש בכל מקום שהוא לא הסתיים עדיין.
נאמר כבר רבות על הגיבן שלא רואה את החטוטרת של עצמו.
גזענות היא הכללה. ישנם ביהודה ושומרון מגוון של תושבים , רובם התישבו שם כי הומלץ להם על כך על ידי הממשלות לדורותיהם.
יש בינהם קיצוניים כמו שבשמאל יש קיצוניים מכאן ועד הכללה הדרך רחוקה.
מעניין אם יוכל החבר ברעם להביא דוגמא אחת של ישוב יהודי ביהודה ושומרון שיושב על חורבות כפר או עיר ערבית.
בגבולות הקו הירוק יש מאות ישובים היושבים על ערים וכפרים פלשתיניים.
מה הקדושה בשנת 48 והתעוב למה שנעשה ב67 ?
ולסיום היחס המתנשא לחבריו בשמאל שלא מסכימים לדעותיו וכינויים כ"ורדרדים" מעורר סלידה , אבוי לנו אם ברעם היה בעמדת השפעה טוב לנו שימשיך לכתוב מאמרים.
המאמר, שרובו הגדול דברי אלהים חיים(הביטוי בטח יגרום לברעם התפרצןת זעם קדוש) הוא הדגמה מצוינת למה השמאל נשאר תמיד בשולים. הפוליטיקה היא אומנות האפשרי – כרגע מה שאפשרי זה יציאה מעזה ותקוה שזהו רק הצעד הראשון. אז חיים יתמוך? מה פתאם, לשיטתו זה הכל או לא כלום וכרגיל השמאל נשאר עם כלום גם כשהוא צודק.
בהמשך לדבריו של כרמון אפשר לציין שמשאל העם בנושא הזה דומה למשאל-עם במאפייה.
במאפייה יכול להיות מצב שיש הצבעה חוקית ודמוקרטית שבמסגרתה מחליטים להרוג כך וכך אנשים.
משעל העם שבו מחליטים אזרחי מדינת ישראל האם להמשיך ולנהל משטר "אפרטהייד" גזעני כלפיי ערביי השטחים, שלהם כמובן אין שום יכולת חוקית ודמוקרטית להשפיע על תוצאות המשאל(מלבד דרך האלימות),הוא לא יותר מלעג לרש.
אין שום דבר חוקי או דמוקרטי בדיכוי בני אדם.
הדבר חוקי היחידי שאפשר לעשות בנושא כזה, הוא הפסקת הדיכוי לאלתר.
מענין – אתם מודיעים שלא יפורסמו תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וכן הלאה. ומהו תוכן המאמר – שנאה והסתה ומתקפה פראית חסרת רסן על אוכלוסיה שלמה.
בושה – דעות כאלו יביאו להרס החברה והמדינה.
לחיים ברעם,
ראשית, עלי להבהיר כי אני מסכים לטענתך העיקרית: הסתמכותו של הימין הדתי על טיעונים "דמוקרטיים" ו"ליברליים" היא אכן צבועה וחסרת בסיס. עם זאת, מאמרך עורר בי אי אלו תהיות:
א. "הפוסל- במומו פוסל": האין השמאל נוהג בצביעות דומה במאמציו להתקבל על הציבור? גם השמאל מחביא לעתים קרובות את הנימוק האמיתי לעמדתו: יש לסגת מהשטחים משום שאין זה מוסרי להחזיק את האוכלוסיה הערבית שם תחת ממשל צבאי ללא זכויות אזרח שוות ליהודים (מה גם שהנסיון לדכאם בכח מוביל לברוטליזציה ולפשעי מלחמה, אבל זה ענין אחר). במקום לומר זאת באומץ, מנסים למכור את הנסיגה בנימוקים של בטחון ודמוגרפיה, כאילו שהיא מתחייבת משום טובתם האנוכית של הישראלים.
ב. מדוע קיימות בעיניך שתי אופציות בלבד- או "דמוקרטיה ליברלית כאתוס ודרך חיים" או גזענות ופאשיזם? כאדם שומר מצוות, איני רואה בדמוקרטיה את האתוס שלי, ולמרות זאת איני מחשיב את עצמי כגזען ופאשיסט. האם ישעיהו ליבוביץ’ ז"ל, או אביעזר רביצקי והרב מלכיאור יבדל"א הם גזענים ופאשיסטים?
לסיום הערה: את מקורה ההלניסטי של הדמוקרטיה איננו מזכירים בחדרי חדרים דווקא, אלא בגלוי. עם עובדות הסטוריות קשה להתווכח.
לגלילי,
קשה היה שלא לשים לב לעוורון הצבעים הגזעני שלך: "ביהודה ושומרון מגוון של תושבים, רובם התישבו שם כי הומלץ להם על כך על ידי הממשלות". רובם המכריע של תושבי יו"ש לא קיבלו המלצה של שום ממשלה ישראלית, ומסיבה פשוטה- הם ערבים.
חיים ברעם, כמו רוד ואן ניסטלרוי(אני מקווה שיאהב את ההשוואה), שברגע שהוא פותח מבערים הינו בלתי ניתן לעצירה!
יסלחו לי המגיבים גלילי ובת שבע גרינברג, אבל מי שלא מבין את האלמנטרי שבאלמנטרי, עדיף שיעשה שיעורי-בית לפני שיגיב.
גבולות מדינת ישראל עד 1967 מעוגנות בחוק הבינלאומי. לא ההתנחלויות המקוללות ברצועת עזה, ולא אלו שבגדה המערבית מוכרות על ידי איזו שהיא מדינה( שכחתי מה דעתה של מיקרונזיה בנידון). וזהו ההבדל הגדול, שבשל מעורבותה של אמא אמריקה, עוד לא בא הקץ לפשע הבינלאומי!
גברת גרינברג מודאגת מ"הרס החברה והמדינה"?!
הבוז לעקרונות הדמוקרטיה מגיע מהמחנה אליו היא ודאי משתייכת. התבטאויות הרבנים, רצח רבין, והתקפות חוזרות ונשנות על בית המשפט העליון, הינם דוגמאות למה שמסתתר בעצם מאחורי פרצופים רבים של אלו המכנים עצמם המחנה הלאומי.
הדמעות המוזלות על ידם בשל ביזוי המהלך הדמוקרטי על ידי שרון הינן דמעות תנין. זהו עונשם של אלו אשר בחרו בזה(שרון) אשר עושה בדמוקרטיה כרצונו.
בן ארצי, כשלעצמו, הינו אדם מסוכן, ונסיונו המניפולטיבי לפנות אל השמאל בשל מה שהוא מכנה כביזוי הדמוקרטיה, מראה את דו פרצופיותו.
בדיוק כפי שתיאר חיים ברעם.
מי ייתן ותזכה גם השנה ורדר ברמן באליפות!!!
בדיוק לפי כמה ימים כתבתי "המתנחלים הם אחינו" בנושא ההתנתקות. והנה אתה כותב:המתנחלים הם אויבנו. האם אתה רוצה לכונן מדינת אוליגרכיה שבה מחנה השמאל הוא מעין הוצל"פ של צדק שבה, כשהוא "מעקל נפשות" וכופה עליהם עקרונות של מוסר וצדק, כפי שהם בעיניך? חיים ברעם, אינך מבין שאי הדברות, לא משנה עם מי, זה מפתח לצרות? זה אנטי-דמוקרטי ולכן זה יותר שנאה ומלחמה?
אני מבינה שקשה לאהוב את המתנחלים או את הימין הציוני. במיוחד כשהם חושבים דרך הדת, שהם לא סובלניים ואליטיסטיים. אבל אם תדבר איתם בארבע עיניים תראה רגש ואהבה (למדינה ולך, כיהודי) ולא שנאה. שנאת אחים אנחנו רואיים רק ע"י ניכור (כמו דיונים ע"י כתיבת מאמרים באינטרנט). אני מאמינה שכולנו צריכים למצוא נבי הדברות זה עם זה ולו על מנת לזרז את שחרור הפלסטינים. כי אתה יודע מה חיים? אתה אולי צודק, אבל בזה הרגע חבורה שלמה של "גזענים פשיסטים" רוקדת לך על הגוויות, בין אם זה אתה, שיושב בבית ומרגיש בושה אל מול "העולם הנאור" (בתוך מישהי שחיה באירופה, אני יכולה להגיד לך שהם יותר צבועים מאשר נאורים) ובין אם אלו כמה מיליוני פלסטינים שנדפקים רק בגלל שאצלנו עדיין רבים מי צודק.
כאיש שמאל אמיתי נסה למצוא בתוכך איזה פתח של חמלה כלפי כל אחד, אפילו פתח קטן מאוד(כמו שאתה מצליח כלפי הטרוריסטים הפלסטינים). אתה לא תאמין באיזו מהירות תרגיש פתאום ריחות של שלום..
ברעם כהרגלו חד ומושחז, ואני מסכים גם לטון התקיף של הדברים בתנאי שהיה מופנה לכתובת הנכונה: הימין הקיצוני, ולא למתנחלים כהכללה. עובדה היא שיש בין המתנחלים גם כאלה (אולי מעט) שאינם ימין קיצוני ולא ראוי לכנות אותם בהכללה בכינוי מתנחבלים.
גם בתוך הקו הירוק, יש ימין קיצוני (יגאל עמיר היה מהרצליה) שאין סיבה בעולם לחסוך ממנו את דברי הבקורת המוצדקים.
מאמר מצוין של חיים ברעם, עמדה חדה ובהירה נגד ההתנחלויות ונגד כתנית שרון להמשך הכיבוש.
כל הכבוד לחיים ברעם גם על ההתנגדות המוחלטת לרעיון שהמרכז הציוני הוא המגדיר את המשחק הדמוקרטי, בשעה שהוא מהווה את ההנהגה של כיבוש ואפרטהייד אנטי-דמוקרטיים בעליל.
כן ירבו מאמרים כאלו שלך.
מאמר נכון ומנוסח היטב, כרגיל, למרות שאינני מסכים עם חלקים ממנו.
אולי כן כדאי להזכיר לכותב שורות אלו כי לא מזמן הוא תקף נחרצות את ח"כ ווילן כאשר הוא אמר דברים ברוח דומה ואמר שאם הדברים ימשיכו להתגלגל ככה יבוא היום וממשלת ישראל תצטרך להגן על הדמוקרטיה הישראלית בכוח הנשק.
או כפי שאמר לפני שנים רבות פרופ’ זאב שטרנהל, דברים שנשמעים צלולים ובהירים גם כמעט עשרים שנה לאחר שנאמרו:
"אי אפשר לעצור את הפשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית."
The hard-line settler-colonialists have been threatening "civil war".
The Likud is in disarray, Labor is negotiating to be part of Sharons partial disengagement coalition, and the IDF tops are busy, politically and militarily, deepening Israeli domination of all of Palestine.
In this situation, peace activists should not remain on the sidelines, and should not adopt a wait and see attitude.
Peace activists should not abandon the disengagement arena to Sharon, the IDF, and the militant settlers.
Peace activists should state clearly that, in the face of the threat of civil war, we emphasize the demands to: Remove the IDF from all occupied areas, dismantle all the settler-colonies, let the refugees return, and recognize the right of the Palestinian people to national self-determination.
As we did at Elon Moreh (in the late 70s), and as we did not do at Yamit, we should mobilize all peace activists to confront and defeat the die-hard settlers, and thereby strengthen the forces of peace and coexistence.
By the mobilization of the peace forces, the IDF and the settlers should withdraw under fire.
I have chosen only three sentences from the many that seem to be so simple and straightforward that only people who don’t WANT to understand them will react the way Galili et al. do:
גם אם 99% מכלל תושבי ישראל היו מצביעים בעד סיפוח כל השטחים, או בעד טרנספר או בעד כיבוש ערב הסעודית או בעד הקמת התנחלות בשכונה יהודית בלונדון, גולדרס גרין, לא היה לדברים שום ערך דמוקרטי. התנהלות דמוקרטית למען השגת יעדים הסותרים את הדמוקרטיה איננה יעד ראוי מנקודת הראות שלנו.
בן-גוריון אמר פעם: "אנחנו נילחם בספר הלבן של המנדט הבריטי (שהגביל את העלייה לארץ) כאילו המלחמה נגד היטלר אינה קיימת, ואנחנו נילחם נגד היטלר כאילו הספר הלבן אינו קיים". המשפט המונומנטלי הזה נחרת בדברי הימים כעיקר יסודי באתוס של היישוב לפני הקמת המדינה. בצניעות הראויה, לא נותר לנו אלא לשאול מה"זקן" את רוח הדברים
ההברקה של כרמון רק חושפת עוד יותר את האבסורד שבעצם הניסיון החד-צדדי של ישראל להכריע על עתידה של ארץ לא-לה.
Is this so difficult to comprehend?! How does one answer people who seem to either resist logic, or maybe they happen to be so differently "wired", like from another "computer system" or another world that trying to persuade them is a waste of time. Obviously Baram’s reasoning and sense of judgment is totally foreign to them and falls on deaf ears.
ככל שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה התקרב לסופו, הפכו הלבנים לצדקנים יותר לגבי מדינתם הגזענית. הם דברו על הסכנה העומדת בפניהם עם השחורים "ישתלטו" על המדינה, הם דברו על טבח ועל הברבריות שתשטלת. המשטר הלבן בדרום אפריקה, ובעצם לבנים רבים, בורגנים וזעיר בורגנים, פועלים ועיקרים, סמכו על כך שלמרות שכל העולם נגדם ובית המשפט הבינלאומי פסק נגד משטר האפרטהייד, ארה"ב ובריטניה יעמדו לצידם.
לא כך היה, בשלב מסויים, ובתנאים מסויימים המחיר של לתמוך במשטר הדרום אפריקאי היה גבוה מדי עבור ארה"ב והממלכה המיוחדת – ואלה לחצו לממש את התוכנית הפוליטית של הקונגרס הלאומי האפריקאי. ולא היה טבח, ולא הייתה ברבריות.
הסיפור הדרום אפריקאי מזכיר את ישראל, הצדקנות הלבנה מזכירה את צדקנותם של הישראלים. וככל שהמשטר הציוני קורס הצדקנות פורחת.
המשטר הציוני מתקיים על חודה של התמיכה האמריקאית, ללא המשאבים שהיו לדרום אפריקה הוא אף פכיע יותר. מעוורים מהצדקנות של עצמם הישראלים אינם מוכנים להבין שאלה ימיה האחרונים של ההרפתקה הציונית.
בצדקנות אין קץ הישראלים מדברים על דמוקרטיה, אבל זו אותה הדמוקרטיה שהם מונעים מהפלסטינים, ביוהרה שאין שני הם מדברים על טיהור אתני כשמדברים על פינוי ההתנחלויות מבלי להיזכר שהטיהור האתני היה אז, ב1948 וקורבנותיו הם פלסטינים.
אבל, התמיכה של ארה"ב משטר שאינו בר קיימא תדאך ולא יהיה מי שיממן את ההתנחלויות, או את הצבא.
טרנספר ממוסד יהיה אפשרי אם תורכב ממשלה יותר קיצונית האם גם אז תטיף לנו על ה’אפשרי’, ותגיד למה אתם לא תומכים ב’אפשרי’?
חיים, יישר כוח, רוח וחיל
ראשית – כדאי להיזכר שאת ההפחדה במלחמת-אחים, וכזו שמומשה, ביצעו קבוצות מתלהמות, הזויות, פסאודו-טרוריסטיות, שהואילו בטובן להניח לפתח היסטורייתנו את מרד המקבים, המרד הגדול, מרד התפוצות בימי הקיסר טריאנוס וכמובן – מרד בן כוסבה, כל אחד מהם גרוע מקודמיו, וככזה שהוביל כמעט חברה שלימה אל סף האבדון. דומה, שהרעיון של מלחמת אחים, ולפחות ההפחדה בקיומו, מריץ הרבה טסיות של אדרנלין ואנדורפינים במוחם של חסידי-האקשן שבשטחים הכבושים.
שנית – בפולאו-אפ להברקתו של כרמון, הייתי ממליץ כי לחלופין במישאל העם ישתתפו רק תושבי ישראל הגרים ממש בתוככי הקו הירוק. הכללת המתנחלים באותו מהלך מישאלי ישמש הוכחה נוספת לסיפוח השטחים, ואולי, אם כבר, אז נשתף במישאל את כלל היהודים בעולם, שנושא הפינוי גם קרוב לליבם, וכנגזר מכך נפיץ את המישאל גם בקרב האוכלוסיה המוסלמית בעולם, שלה יש בוודאי נגיעה לנושא.
שלישית – כל חסידי מישאל העם מתבקשים ליצור קשר מדיומי-סייאנסי עם כל רב-מג היכול לתקשר עם נפוליאון השלישי.
טענתך אינה במקום. לא טענתי שכל דבר שממשלה עושה הוא לגיטימי כי זה מה שאפשרי באותו רגע. טענתי שאם הממשלה עושה משהו בכוון שאני מעונין בו, גם אם לא מאותה סיבה שאני הייתי עושה זאת ולא בהיקף שאני רוצה, לא צריך להתנגד רק בגלל שאני הייתי עושה יותר. למשל, אם נתניהו היה מציע להוסיף למשפחות חד הוריות 500 ש"ח בחודש ואני חושב שצריך להוסיף להן אלף, הייתי מתנגד לתת להן 500 כי אני רוצה יותר?
תמיר, תקרא שוב את המאמר בלי הדעות הקדומות שלך עלי. בשום מקום לא תמצא רבע של תמיכה בהמשך הכיבוש או בנוכחות הצבא ברצועת עזה. יש הבדל בין רצון לראות את הפלסטינים משוחררים מצבא הכיבוש, לבין תמיכה בתוכניותיו של שרון. תוכניות חד-צדדיות בלי הידברות ומשא ומתן=גזענות.
חיים,
כקורא נאמן של טוריך, אני לא צריך תזכורת לכך שאתה מתנגד לכיבוש. אני מבקש ממך רק להתמודד עם הקשר הלוגי שבין:
א. הצבעה נגד הנסיגה בכנסת בהאתם לקריאתך. (מדיניות שאכן תבוצע על ידי המפלגה שאתה תומך בה ושגם אני בעוונותי הצבעתי בעדה).
ב. המשך הנוכחות של צבא הכיבוש ברצועת עזה בעוד שנה כעת חיה.
בין א’ לבין ב’ יש קשר של סיבה ותוצאה. מי שתומך בא’ יכול לראות עצמו כשותף לב’.
הידברות זה יופי, אבל צה"ל צריך לצאת מהרצועה בלי שום קשר להדברות.
אם להמשיך את ההגיון הבן גוריוני שהבאת –
נתמוך בנסיגה מעזה כאילו אינה חלק מתכניתו הגזענית של שרון ונאבק בשרון כאילו אינו מפנה את ההתנחלויות מרצועת עזה.
אין כל צורך לתמוך בשרון, להתנגד או להמנע. הפרובלמטיקה של איך להצביע בכנסת לא היתה כלל קיימת לו מפלגות המתנגדות בעיקרון למדינה גזענית ודמוקרטית (שרק הכרה בעיקרון זה מקנה עפ"י החוק הגזעני-דמוקרטי זכות להבחר לכנסת), היו בכלל נמצאות שם.
נקודת המוצא לכל הדיון בשאלת ההתנתקות היא ההבנה ששרון לא מבצע מהלך יזום כלשהו מרצונו, אלא נדחף ע"י כוחות חזקים ממנו (ומהכנסת) לבצע נסיגה, אחרת לא היה נסוג מס"מ. אין לשרון מדיניות אלא להגשים "חזון" הציונות הגדולה מהיום למחר בכוח הברוטלי וטווח הראייה האסטרטגי שלו הוא באורך של ס"מ לפני שנתקל עם האף בקיר. לכן השאלה היא לא בעד ולא נגד הנסיגה מעזה, אלא התביעה לסיום הכיבוש ללא תנאים מוקדמים (זאת גם העמדה הפלסטינית כפי שאני מבין אותה)
התביעה לנסיגה רק בהסכם, הוא נסיון, בהזדמנות "חגיגית" זו, להכתיב לפלסטינים את אחת הגירסאות של "שטחים תמורת שלום" (ציוני), נסיון פתטי להחיות גוויות פוליטיות.
לגרמני שלום,
גבולות מדינת ישראל בגבולות 67 אינם מעוגנים בחוק הבינלאומי. התיאוריה הזו מועלית פעמים רבות באתר הזה, ללא שום ביסוס. מבחינת החוק הבינלאומי הגבולות המוכרים הם אלה של 47, (אליבא דאש"ף גם הגבולות האלה אינם לגיטימיים, עיין סעיף 5 של האמנה הפלסטינית)
נוח מאד לאנשים מסויימים בתוכנו להאמין כי אם אך ניסוג לקו הירוק הכל יבוא על מקומו בשלום, והסיכסוך יסתיים. מניתוח פשוט של דברי מנהיגים פלסטינים ניכר בבירור שגבולות 67 אינם סוף פסוק. די אם נזכור כי פעמים רבות מאוזכרות בדיבריהם "כיבוד החלטת האו"ם 181 (היא החלטת החלוקה)
לישראל פוטרמן: מדוע שטחים תמורת שלום היא גוויה פוליטית? מתי היא הלכה לעולמה ומדוע?
לחיים וציבור הקוראים שלום
במציאות פוליטית שצריך זכוכית מגדלת כדאי להבין מה הבדל בין ביליין ללפיד, ולאיזו מפלגה שייך נציג החיילים "אבו", טוב כל כך לקרוא מאמר של אדם שפוי. אני שמח לדעת שאני לא היחיד ששם לב שהגזענות/החזירות המקומית לא כל כך שונה מהגיזענות והחזירות בכל רחבי הגלובוס, ובמדרונות הזמן.
מאמר מבריק ! יום יבוא והסטוריונים שינסו "להלבין" מאט התקופה השחורה הזאת, ינסו להאחז במאמר הזה כדי לטעון, את אותה ישנה, "לא כולם היו כאלה, היו גם אחרים, ( ודרך אגב, סבא שלי בכלל עזר בסתר ליהודים )
חיים, תודה, וחזק ואמץ !
אלישע היקר שלום,
נכון, אתה צודק. טעיתי והטעיתי!
למרות זאת שנינו יודעים, שגבולות 67 מקובלים על מרבית מדינות המערב, ונסיגה של ישראל לגבולות אלו לא תביא, לפחות מצד מדינות המערב, לתביעות טריטוריאליות נוספות!
לעומת זאת לא הכירה אף מדינה המוכרת לי בגדה המערבית, או ברצועת עזה כשטחים השייכים למדינת ישראל.
גם אם הייתי מנסה לקבל את הטיעון המשיחי בדבר הזכות ההיסטורית של היהודים על שטחי יהודה ושומרון, הרי מה חלקה של רצועת עזה בטיעון זה?
לפיכך הינני משוכנע, שהטיעון כביכול בדבר זכותנו ההיסטורית, הינו רק כסות לדבר עמוק יותר המוטבע בחלקים נרחבים של החברה הישראלית. שלילת זכויותיו של העם הפלשתיני, ושנאתו ברובד עמוק הדומה לאנטישמיות באירופה במאות הקודמות, הן הדלק המוליך את קו המחשבה של אוכלוסיה זו.
עשה נכון מי שהשווה את החוק הישראלי החל בגדה המערבית על מתנחלים, והחוק הצבאי החל על הפלשתינאים, עם מדיניות האפרטהייד בדרום-אפריקה.