אני, אלישה בסקין, מבקשת לפטור אותי משירות צבאי מטעמים שבמצפון לפי סעיף 39(ג) לחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו – 1986. איני יכולה לשרת בצה"ל כחיילת מכיוון שצה"ל הוא צבא שתומך בכיבוש ומניע אותו, ואיני יכולה ליטול שום חלק ואחריות להמשך הכיבוש הזה. המצפון שלי אינו מאפשר לי לשרת בצבא, כל עוד הצבא נמצא מעבר לקו הירוק או לגבול אשר יוסכם עליו במו"מ בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים. כל שיתוף פעולה שלי עם צבא הכיבוש משחית את ערכיי ואת מצפוני ואיני מוכנה להיות חלק מפעולת הצבא, המדכא עם אחר ומשפיל אותו באלימות יום-יומית.
אני מודעת לכך שעד כה בתי הדין הצבאיים בישראל לא הכירו בסירוב לשרת מטעמים של התנגדות לכיבוש וקבעו כי זהו אינו סירוב מטעמי מצפון, אך בעיניי ההיפך הוא הנכון. אני מוכנה לשרת את מדינת ישראל ולתת למדינה את חובתי האזרחית במסגרת לא-צבאית. למיטב הכרתי והבנתי, הסירוב שלי הוא מטעמי מצפון באופן המובהק ביותר.
אני סבורה כי סירובי לשרת בצבא כיבוש הוא זכות דמוקרטית אלמנטרית ביותר. הדמוקרטיה הישראלית אינה יכולה לחייב את האזרח בישראל לפעול בניגוד גמור לערכיו ולצו מצפונו. מדינת ישראל הטוענת לזכות לכנות את עצמה מדינה דמוקרטית פועלת כמדינה המפעילה משטר מדכא ואכזרי נגד יותר משלושה מיליון אנשים נטולי זכויות בסיסיות. הפגיעה בדמוקרטיה בישראל גדולה יותר בגיוסי נגד מצפוני מאשר באי-גיוסי, ולפי ראות עיניי כל אזרח נוסף שמסרב להיות חייל מדכא מוסיף למאבק להצלת הדמוקרטיה בישראל.
אני מודעת לכך שסירובי להתגייס הוא אי-ציות לחוק גיוס חובה, אולם מכיוון שמצפוני המשמש לי מצפן בכל דרכיי אינו מתיר לי לציית לחוק זה, אני מוכנה לשלם את מלוא המחיר. אני סבורה כי מדינת ישראל תהיה נשכרת אם תנצל את רצוני ואת כישוריי לשרתה במסגרת אזרחית ולא במסגרת צה"ל. אני מאמינה כי על כל אזרח במדינה לתרום את חלקו לטובת הכלל. אני מבינה היטב שיש הכרח בצבא שיגן על המדינה ועל אזרחיה, אך צבא הגנה לישראל כיום אינו רק מגן עלינו אלא הפך לצבא כובש ודורסני, ולזה אני מתנגדת. אני אוהבת את המדינה ומגדירה את עצמי כנאמנה לרעיון הבסיסי של הציונות – הזכות של עם ישראל לחיות בשלום ובביטחון במדינתו. מה שצה"ל מחולל בשטחים הכבושים אינו משרת את דרך הציונות ואינו מעניק ביטחון למדינה ולאזרחיה.
לאלו שיטענו נגדי "מה יקרה אם אזרחים אחרים יטלו לעצמם אותה זכות ויסרבו לפנות מאחזים או התנחלויות?", להם אני אעניק את תמיכתי בזכותם לסרב אם סירובם תואם את מצפונם, ואם גם הם יהיו מוכנים לשלם את מלוא המחיר.
גדלתי בבית שחינך אותי על ערכי השלום, הסובלנות וההתנגדות לכיבוש. הוריי שיתפו אותי בפעולות מחאה נגד הכיבוש מאז היותי תינוקת. ביקרתי רבות בבתים של פלסטינים, והם ביקרו בבייתי. נטלתי חלק בפעילויות חינוכיות למען השלום במסגרת לימודיי בבתי הספר בהם התחנכתי – מוסדות חינוך של מדינת ישראל. יום אחד מחנכים אותי לשלום ולערכיו, ולמחרת מבקשים ממני לדכא את שכנינו הפלסטינים ולרמוס את זכויותיהם הבסיסיות. בבית הספר היסודי הייתי מעורבת בפעילות של מערכות הבחירות לרשות הממשלה ולכנסת, וגם אז תמכתי במועמדים על פי מחויבותם לשלום. בחטיבת הביניים הייתי פעילה בפרויקט "ילדי השלום" שבו נפגשתי עם ילדים פלסטינים מדי שבוע במשך יותר משנה. בבית הספר התיכון למדתי בתוכנית "נתיבי התפייסות", וגם במסגרת זו נפגשתי עם ילדים פלסטינים. בתקופה האחרונה אני פעילה במסגרות של "פרופיל חדש" ו"יש גבול" מתוך הזדהות מלאה עם מטרותיהם, וכן התפקדתי למפלגת "יחד" החדשה מתוך רצון לממש את חובתי הדמוקרטית, להשפיע ולהיות מעורבת בעיצוב החברה והמדינה.
לסיכום, בית המשפט רשאי לפי החוק לדחות את בקשתי זו, אך החלטה זו לא תשרת שום מטרה חיובית ולא תעניק שום טובה למדינת ישראל. הנה ניצבת לפניכם אזרחית נאמנה וחיובית אשר מבקשת להכיר בצו מצפונה ולהסכים לאפשר לה לממש את חובתה האזרחית למדינתה במסגרת חוץ-צה"לית.
בספטמבר 2003 הגעתי ללשכת הגיוס בירושלים על פי צו קריאה ראשון. בשלב זה טרם הגעתי להחלטה סופית, והייתי נתונה בהתלבטויות קשות ביותר באשר ליכולתי לשרת בצה"ל. במרץ 2004 קיבלתי זימון לחיל הרפואה אך לא התייצבתי כי היה זה כבר לאחר שהחלטתי סופית שאיני מוכנה לשרת בצבא כיבוש.
אני מבקשת לזמן כמה עדים שיעידו על אמיתות טיעוניי לאחר היכרותם העמוקה עם אופיי וערכיי.
אני, אלישה בסקין, מבקשת לפטור אותי משירות צבאי מטעמים שבמצפון לפי סעיפי החוק לעיל.
העתקים:
נשיא המדינה משה קצב
שר הביטחון שאול מופז
הרמטכ"ל, רב אלוף משה יעלון
מענית לווינגר, מנהלת בי"ס זיו בירושלים
אז מה ?
כל הכבוד על הניסוח האומץ והיושר ויש לך תומכים רבים. הערה-הארה: חוק גיוס חובה אינו מחייב שירות אלה התייצבות – לבוא להסביר ( עם 50 עותקים ממכתבך) מדוע לא תשרתי את הצ"ל. אדם צלול כמוך יכול בקלות להשיג פטור והקשיים שיוצבו בדרכך הם רק הצבא בעיוורונו לראות.יש מסגרות רבות לתרום לחברה הישראלית ולאנושות בכלל מחוץ ומעבר לצ"ל.
אלישה,
לא יאומן שאת רק בת 18! כמה תבונה ורגישות! אני מקווה שתמשיכי להיות כל כך רגישה גם כשתהיה יותר מבוגרת.
לדעתי, הצבא הוא צבא הגנה ולא רק צבא כיבוש (הכיבוש נתפס ע"י חוגים מסוימים כלק מההגנה) ודווקא בחורה כשרונית וחכמה כמוך יכלה לשפר את הצבא מבפנים. זה מה שחברה שלי עושה בתוך השטחים, על אף כל הקושי הנפשי שלה, כי מה שהיא רואה מנוגד למה שהיא מאמינה שצריך להיות. דווקא מישהי רגישה כמוך יכלה לסייע להגברת המוסריות בצבא. זה דבר שנחוץ לצבא מאוד בזמנים הקשים האלו כשכולנו, גם בצבא וגם במדינה, קצת משתגעים.
אולי אם היית יותר מבוגרת (החברה הזאת הייתה עתודאית והיא בת 25 היום) היית יכולה להפגע פחות ולהרגיש שאת יכולה ורוצה לשנות דברים מתוך המערכת. החברה הזאת אומרת שעם כל הקושי עדיף שהיא תהיה שם בשטחים ולא מישהו אחר.
אני לא שופטת אותך כי אם זה משהו שקשה לך, המדינה צריכה להתאמץ ולהבין אותך.
אני רק מקווה שאת באמת שלמה עם ההחלטה.