אני כותב מאמר זה כשהתקשורת ודוברי ומנהיגי מפלגות מבשרים שמושב החורף של הכנסת הפעם יהיה סוער ביותר, ויבטא חילוקי דעות חריפים ביותר. אולם דוברים אלו מתעלמים מהסיבות העיקריות שהביאו להחרפת הוויכוח ולכך שייתכן ולא יהיה מוצא אחר פרט לפיזורה של הכנסת ועריכת בחירות חדשות. המשבר הפוליטי והחברתי מחריף בישראל אך הבעיה אינה חילוקי הדעות ב"ליכוד" ובימין, בין אלו המצדדים בנסיגה מרצועת עזה לבין המתנגדים. גם מצדדי הנסיגה מצדדים בהמשך המלחמה, בהצדקת רצח המוני בחבל עזה. הרי אריק שרון הכריז – המשך הטבח! מחנה מלחמה זה פועל נמרצות לטמטם את העם, להעלים ולטשטש את משמעות החבלה בסיני.
מי ששוחר שלום בישראל מתנגד נמרצות לטרור, ובוודאי שמגנה את מעשה הטרור בסיני. אולם אני אינני יכול להתעלם מהעובדה שפשע זה בוצע בימים בהם הצבא הישראלי מבצע טבח אכזרי בעזה והסכנה שזה יימשך גם באזורים אחרים היא מוחשית. שר החוץ דורש לא לנסוע לחו"ל, כאילו בישראל סכנת המוות פחותה. בטלוויזיה ובעיתונות מנסים להעלים מהציבור את הביקורת החריפה בעולם כולו נגד הדיכוי, ההרג והרצח שמבצע הצבא הישראלי.
עד כמה אין אמון בשליטי ישראל תוכיח המעשייה השקרית נגד אונר"א בקשר להובלת טילי הקסאם כביכול. עד כמה מבישים השקרים שמפיץ נציג ישראל באו"ם והאם ניתן להסתיר את מעשה הזוועה המזעזע של רצח הילדה הפלסטינית בת ה-13, כשמפקד היחידה הרוצח יורה בה 20 כדורים והדבר החמור ביותר הוא שהרמטכ"ל מצדיק פשע נאצי זה?
המדיניות הנפשעת של ממשלת ישראל בראשות שרון נכשלה. ברור לגמרי שמאבק העם הפלסטיני נגד הכיבוש לא ייפסק. ההרג, הרצח והדיכוי של העם הפלסטיני לא יכשילו מאבק זה וכאן נעוץ המשבר, בין אלו המוכנים לבצע את כל הפשעים, גם בשם הקב"ה, מוכנים למלחמה, לשפיכות דמים ולטרור (הרי לא קיים רק טרור של ארגונים שונים). האם הפשעים המבוצעים על ידי אנשי גוש אמונים ועל ידי הצבא לפי הנחיות הממשלה אינם טרור?
ההצבעה בכנסת נגד הודעת שרון היא הוכחה מכרעת למשבר המדיניות של הממשלה. במצב דברים זה דרושה והכרחית הגברת הפעילות של ארגוני השלום ומתנגדי הכיבוש וחשוב ביותר להדק את התיאום ואת שיתוף הפעולה ביניהם, אולם זה עצמו איננו מספיק. המשבר הפוליטי הקיים והאפשרות של הכרזה על בחירות לכנסת מחייבים לחזק ולהגביר את הפעילות של החזית היהודית-ערבית המשותפת קרי – חד"ש.
מק"י, עוד לפני יותר מעשרים שנה, הקימה את החזית הפוליטית, המבוססת על עקרונות פוליטיים וחברתיים, מציגה פרוגרמה ברורה להשגת שלום כולל וצודק ומגינה על זכויות הפועלים היהודים כערבים. חד"ש נבדלת ממק"י בכך שהיא מהווה מסגרת פוליטית, לעומת מק"י שהיא מסגרת אידיאולוגית, מבוססת על תורת המרקסיזם-לניניזם. לחד"ש, בהבדל ממק"י, יכול להשתייך גם מי ששייך לארגונים אחרים, אולם מסכים עם מצע חד"ש…
אחת ממטרות חד"ש הוא שיתוף פעולה, עד כמה שאפשר, עם מפלגות אחרות ומותנית בהסכמה לעקרונות הריאליים לחיסול הכיבוש, להשגת השלום ולהגנה על זכויות העמלים. חד"ש מוכנה לשיתוף פעולה כזה. במצב הנתון של הסכנות להגברת האפליה הלאומית כלפי הפלסטינים בישראל, שיתוף כזה הוא צו השעה.
יש גם מוכנות לשיתוף פעולה עם מפלגת יח"ד (מרצ), שהיא מפלגת שלום, אולם אין להתעלם מהבדלים פוליטיים יסודיים:
חד"ש לעומת יח"ד תומכת ומתייצבת לצד כל אלו המסרבים לשרת בצבא המדכא את העם הפלסטיני. שלום יציב יושג רק עם פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטות האו"ם. ירושלים שייכת לשני העמים, הישראלי והפלסטיני. יש לפרק את כל ההתנחלויות כתנאי לשלום. חד"ש עומדת על שותפות ואחדות איתנה יהודית-ערבית. יח"ד – לא!
מק"י – השותפה הפעילה בחד"ש, קבעה עוד מיום היוסדה של חד"ש ואחר-כך בוועידותיה, שיש לשמור, להקפיד ולפתח את העצמאות הארגונית של חד"ש. בתנאים הקיימים נועדה חשיבות מיוחדת לשיתוף פעולה רב יותר, לקיום מפגשים בין חברים יהודים וערבים, וליתר תיאום.
