גל של נוסטלגיה לימים הטובים שהיו פה פעם אינו חדל להציף את החילוניות הישראלית הליברלית. על הגל הזה רכבו הקופירייטרים הזריזים של המכון הישראלי לדמוקרטיה בקמפיין פרסומי גדול תחת הסיסמה: "בן גוריון מתהפך בקברו!". מטרת הקמפיין לגייס את הציבור המבולבל למען "חוקה בהסכמה" שאמורה להציל אותנו מעצמנו. אולי באמת הגיע הזמן לחוקה שתעשה כאן סדר. רק שהמסמך שאותו מבטיח ראש צוות המנסחים, השופט בדימוס מאיר שמגר, הוא היפוכה של הרפורמה הנחוצה לחולי הבסיסי של החברה הישראלית. ה"חוקה בהסכמה", הבטיח כבוד השופט בראיון עיתונאי, לא תיגע כלל ב"סטאטוס קוו" הישראלי בנושאי דת ומדינה. במלים אחרות: כל המאמץ היח"צני והפרסומי, כל הכסף והכוונות הטובות, הושקעו במייזם המבטיח לחזור ולקבע את השגיאה המרכזית שהביאה אותנו עד הלום.
זה אולי לא צריך להפתיע. שמרנות אורתודוכסית וחשש עמוק מפני שינויים העלולים לגרום להפרדה של הדת מהמדינה ליוו את ישראל מרגע לידתה, ומאחדים את אזרחיה היהודיים גם בימים קשים אלה. הגעגועים העזים ל"ארץ ישראל הישנה והטובה" של פעם עומדים במרכזן של כל מסיבות הקיטורים של יום שישי על יין, גבינות וסושי, וחוסמים כל סיכוי להרהורי כפירה באמונה התמימה בחוסנה ובצידקתה של החברה הישראלית שבה גדלנו וצמחנו.
אפשר היה לצפות שבנקודת השפל הנוכחית יושמעו סוף סוף גם קולות אחרים, לפחות מתוך מחנה השמאל החבוט והמובס. הגיע הזמן להודות שבמהלך בנייתה של מדינת ישראל, תחת הלחץ העצום של סוף שנות הארבעים ובצל שואת יהודי אירופה, נעשו מספר טעויות חמורות בתכנונה ובתבניתה של המדינה היהודית. אלה הן, מן הסתם, הטעויות שבגינן בן גוריון המנוח אכן צריך להתהפך בקיברו.
בחוכמה שלאחר מעשה ברור כי הכפפתה של מערכת החוקים הישראלית לשורה של עקרונות דתיים, ומסירת הפרשנות על עקרונות דתיים אלה בפני סמכויות רבניות החייבות דין וחשבון רק לקדוש ברוך הוא, היתה הטעות הקרדינלית החמורה ביותר של מייסדי המדינה. ישראלים חילונים רבים אכן מרגישים כך, אך אין בהם כמעט אחד שיהיה מוכן להתגייס לרפורמה חוקתית אמיתית, כזאת שתתקן את הטעות ההיא.
ה"סטאטוס קוו" שמציעי החוקה החדשה מבטיחים שלא לגעת בו מהווה ערובה מוחצת לכך שישראל לא תחיל לעולם על תושביה את עקרונות החירות האזרחית, השוויון המלא בפני החוק וזכויות האדם. מדובר אגב, באותם עקרונות פשוטים לכאורה שאומצו באירופה ובארצות הברית לפני יותר מ-200 שנה, ואיפשרו בין השאר, את האמנציפציה והפריחה של העם היהודי בעשרת הדורות האחרונים.
בניגוד לדעה המקובלת, לא מדובר באמת ב"כפייה" של המיעוט הדתי-חרדי על הרוב החילוני. לא מעטים מהיהודים המאמינים באמת אינם מתלהבים כלל מהשעטנז הדתי-ממלכתי המחבק אותם בתערובת של קיטש כוחני וגילגולי עיניים. המעטפת הדתית-אורתודוכסית של מדינת ישראל מתקיימת זה קרוב ל-60 שנה מתוך בחירתם החופשית של הישראלים היהודים-חילונים, המהווים (עדיין) רוב במדינה.
הקונסנזוס הציוני הגורף נגד רעיון "מדינת כל אזרחיה" מעוגן באמונתם של רוב היהודים החילונים, שההלכה (המאוסה עליהם) הינה המכשיר היעיל היחיד להפלייתם לטובה של יהודים לעומת הלא יהודים במדינה. שהרי מניעת זכויות אזרח מלאות ממי שאינם יהודים על פי ההלכה מהווה מחסום יחיד בפני ה"שד הדמוגרפי" ו"סכנת אובדן הרוב היהודי במדינת ישראל".
חשש מופרך ל"אובדן ההגמוניה היהודית" הוא שגורם לישראלי המצוי לקבל על עצמו סבל יומיומי הנובע מן האנומליה הדתית של מדינתו: לכאורה דמוקרטיה מערבית מודרנית; למעשה, מקום שבו חוקי דת עתיקים שאבד עליהם הכלח מופעלים בדורסנות ובשרירותיות כמעט על כל תחומי החיים (נישואין, גירושין, קבורה, אזרחות, רכישת דיור, שעות פנאי, תחבורה, מזון, אימוץ, ומה לא), ומאפשרים החלת אפרטהייד שלטוני מקומם כלפי קבוצות אוכלוסייה גדולות, המגיבות בייאוש, עוינות ואלימות.
האמת היא, ש"הרוב היהודי" במדינת ישראל איבד מזמן את השליטה על המדינה ועל גורלו. זהו רוב מרובה זהויות וסכסוכים פנימיים, שאינו מפיק שום תועלת אמיתית מן ה"סטאטוס קוו" ההופך את מדינת ישראל לשוטר ההלכתי של אזרחיה היהודים, וגורם לה להתעמר בנתיניה שאינם יהודים. היהדות שרדה אלפיים שנה בלי שום מנגנון דיכוי ביטחוני ופוליטי. מאכזב שהרפורמטורים הדמוקרטים מבית "חוקה לישראל" אינם שוקלים לנסות ולהציע את ביטולו של הגולם הפוליטי ההלכתי שקם על יוצרו החילוני, ינוח בשלום על משכבו.
הפתרון להתהפכות בן גוריון בקברו
הוא גריפתו לואדי נפח (נחל צין)
עם די – 9.
הבעייה אינה בדת היהודית, אלא בציונות.
הכפייה הדתית הכרחית ע"מ לסמן את עם האדונים
ומי שאינו שייך לו. ראו מה שכתב משה צוקרמן ב"חרושת הישראליות"
אני חולק על הטענה כי "באירופה וארה"ב התקבלה הפרדה בין דת ומדינה לפני 150 שנה,:
ראשית במדינות בהם ישנה הפרדה- היא מוגדרת "separation between church and state או בלשון הקודש הפרדת הממסד הכנסייתי מהמדינה בשום מקרה לא מדובר על
",separation between religion and state וגם הפרדה זאת ששונה מהותית מההצעה במאמר, א???ך במעט מדינת אירופאיות ואילו ברבות אחרות אין כל הפרדה למשל: אנגליה מוגדרת כאנגליקנית איטליה כקתולית, אומנם צרפת וגרמניה מופרדות, אבל האם מדינת אילו הם המודל לחיקוי?!!?!?!???!
בנוסף אומנם בארה"ב ישנה להלכה הפרדה כזאת למעשה אינה קיימת , הנשיא נשבע על התנ"ך, חבר המושבעים מושבע באלוהים חיילי צבא ארה"ב הנוצרים חייבים הפקודה להתייצב בכנסיה ביום א’…
ולגבי ישראל גופה, על לנו לשכוח שבקרב יהודי ישראל 30% הם דתיים בהגדרה עצמית , נוסיף אליהם את מספר המסורתיים נראה כי כלל אין בישראל רוב חילוני, לא כל שכן עוד כ20 שנה ע"פ המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות רוב יהודי ישראל יהיה דתי…הם צריך לכפות על רוב לא חילוני , מדינה חילונית?
בכל זאת בן גוריון היה מבריק!
יפה וגם נכון. כל מלה. הממסד הישראלי לדורותיו אכן השתמש ומשתמש בדת ככלי מניפולטיבי הקובע את גבולות ההגדרה העצמית של הישראליות ומזהה אותה עם יהדות במובן האורתודוקסי הצר. בכך, באופן פרדוקסלי, הוא תרם לפרגמנטציה של החברה הישראלית – כדי להיות ישראלי "אמיתי" עליך להיות בראש וראשונה יהודי "של ממש", והרי כל יהודי קשור בדרך זו או אחרת למסורת, מנהגים ופירושים שונים לחלוטין של היהדות. אבל גרוע מכך בהרבה, כפי שהיטיבה לתאר כותבת המאמר, הדת על פירושה המחמיר שמשה מנוף להדרה ואפליה של ערביי הארץ תוך מניעת האפשרות, ולו גם היפותטית, של יצירת זהות ישראלית חוצת גזעים ודתות.
בעוד הממסד הדתי קצר הראות והשמרן רוכב בציניות על חמורו הציוני של משיח, ממשיכים השליטים החילוניים, בציניות לא פחותה, לטעון את רובי הדיכוי בתחמושת דתית דוגמת חוק השבות. נישואי התועלת המעוותים הללו ממיתים אסון על כולם גם יחד.
טועה הכותבת פעמיים, ראשית אין כל צורך בחוקה בהסכמה או בכפיה. בריטניה מתקיימת מצויין ללא חוקה, בארה"ב יש חוקה אבל זה משום שהכוחות האנטי דמוקרטיים/תאגידיים חזקים שם מאוד.
שנית הבעיה של ישראל היא לא הפרדת דת ממדינה הבעיה של ישראל היא הפרדת המדינה מרוב האזרחים. ישראל היא מדינה שהסירה מעצמה את האחריות לאזרחיה לפרנסתם ואושרם.
באופן אישי אני מוצא שאייכלר מסוכן לדמוקרטיה פחות מאשר לפיד פשוט משום שדת עוד לא חיסלה דמוקרטיה, אבל פשיזם עשה את זה כמה פעמים. נראה לי שהבמה הנכונה לדברי עופרה הוא בטאון תנועת שינוי ולא במה סוציאליסטית כמו הגדה השמאלית.
לתשומת לב עמית: שינוי, ולא במקרה, אינה מעוניינת ואינה דורשת הפרדת הדת מהמדינה, בדיוק מהסיבות שציינתי.
אכן אייכלר אינו מסוכן כלל אלא החילונים המשתמשים בו ובסמלים יהודיים כדי להצדיק – כפי שכתב ציון לעיל, תודה! – הדרה ואפליה.
כמה שלא נעים להזכיר את זה בגדה השמאלית, ועם כל הכבוד (ויש המון כבוד) לסוציאליזם: גם בקיבוצים, כולל יד חנה, למיטב ידיעתי לא התקבלו חברים ערבים. ברשותכם ספרי "ארץ, ברית" (לפרטים: — קישור —)
מנסה לפתוח דיון בנושא הטעון הזה.
הקיבוצים אינם סוציאליסטים אלא קולוניאליסטים.
סוציאליזם הוא (לפחות) צדק חברתי ולא חלוקת גזל באופן שווה בין הגזלנים.
יורם בר-חיים
קיבוצניק לשעבר.
לעופרה, אני ממש מתפלא עלייך. כשכתבת שנעשו כמה טעויות בשנות החמישים ,הייתי בטוח שאת מתכוונת לגזענות של תנועת העבודה לגווניה ולגווני גווניה ולדורותיה ולדורי דורותיה, כפלי המזרחים (בזאת איני טוען חלילה שהשאכנזים בימין היו והווים טוב יותר ביחסם למזרחים). אני מציע לך לא לעשות את הטעות הנפוצה ולהתגולל על החרדים והמסורתיים. כמזרחית. עלייך לדעת טוב יותר מאחרים שהקטגוריות שאת משתמשת בהן הם פרי באוש המדינה הציונית. אצל המזרחים הקטגוריות המפרידות הללו לא היו קיימות כלל.
הנסיון לדבר חוזר ודבר על בעיית דתיים-חילוניים, מסיט את הדברים מהבעיה המרכזית והיא הבעייה החברתית-כלכלית ובתוכה כמובן בעיית דיכוי המזרחים, שנשלחו בשנות החמישים בהמוניהם לעיירות-הקיפוח. ההתחמקות שלך ממוצאך המזרחי לא תועיל לך עופרה היקרה. בזה איני טוען חלילה שיש לך עדיפות כלשהי בשל מוצאך, אני פשוט טוען כי בשל הרכבה המסובך והמיוחד של החברה הישראלית אי אפשר בלא פוליטיקה של זהויות.
נ.ב. בעניין הדיכוטומיה הבלתי נסבלת בין דתיים לחילוניים, ראי את ספרו של פרופ’ יוסי יונה "זהויות במערבולת".
אשמח לקרוא את תגובתך.
לטימוטי – "להתגולל על חרדים ומסורתיים" זה ממש לא הקטע שלי. הרי הסברתי שבעיני מוקד הבעיה הישראלית הוא נטייתם של חילונים להשתמש בדת (בתמימות? בציניות? בטפשות?) כדי להצדיק את אפלייתם של לא יהודים. לכן אין פתרון לסבך הישראלי בלי הפרדת דת ומדינה, שתהיה טובה לדתיים וגם לדת. שום מדינה לא צריכה להתעסק בדת, והיהדות במיוחד לא מתאימה לנהל מערכות שלטוניות בהיותה מכוונת לשמירת מיעוט אליטיסטי ולא רוב מדכא.
אגב, למה החלטת שאני מזרחית? במקרה אני גם וגם. הספר שלי מסביר, בין השאר, מדוע היהודים הערבים בישראל נאלצו לזהות עצמם קודם כל כדתיים (רמז: סתם ערבים מאוד לא פופולריים באוכלוסיה היהודית שמוצאה ממזרח אירופה, חילונית, דתית, ימנית או שמאלית).