הציבור הישראלי יכול לעקוב בימים אלה אחר עוד מפלה צורבת של ההסברה הממסדית. שרון ובוש כזכור החליטו שה"ראיס" אינו רלבנטי. אך כאשר חלה ערפאת, הוכיחה עוצמת החרדה אצל הפלסטינים ובקרב העולם הערבי את מעמדו הפוליטי-רוחני הבלתי מעורער. מדובר במעמד שהוא מיוחד במינו. נוכחותו או חסרונו בזירה הפוליטית משמשים נושא למספר עצום של התייעצויות קדחתניות. ומספר אינסופי של טורים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית עוסקים בפרשנות על ההשפעות האפשריות של העדרותו או חזרתו של ערפאת. כך לומדים אנו כי אין זה קונץ גדול להיות רלבנטי כשצבא עצום עומד לרשותך וקשרים "אינטימיים" עם ארה"ב מבטיחים את מעמדך. האתגר הוא להיות רלבנטי כאשר חסרה לך עוצמה ואתה עצור למעשה במתקן כליאה של אויבי השלום והעם הפלסטיני המנהלים את הפוליטיקה הישראלית.
אוניברסיטה שהיא התנחלות
רעיון האוניברסיטה בנוי על ערך האוניברסאליות. ערך זה טוען לשוויון של כל בני האדם ושל כל עם ועם. לכן הקמתה של אוניברסיטה בשטח כבוש היא הוספת חטא הנישול הרוחני על פשע הנישול הפיסי.
הקמתה וטיפוחה של מכללת יהודה ושומרון באריאל היא שערורייה בפני עצמה. קבלתה של מכללת החרפה הזאת אל מערכת ההשכלה גבוהה הישראלית מוכיחה עד כמה שקעה מערכה זו בביצת הלאומנות כהת החושים.
נזכרתי בכל אלה כשצדה עיני ידיעה ב"הארץ" (29.10.04) המדווחת שמכללת יהודה ושומרון נמנית על רשימת המכללות המבקשות לקבל זכות להעניק תואר מוסמך – מחקרי. מסתבר שכבר לומדים תלמידים במכללה זו לתואר מוסמך-מחקרי ויש אפילו כמה תלמידים לתואר שלישי. אם ההתנחלות בשטח כבוש היא בלתי חוקית, וכל התנחלות בודדה היא עבירה חמורה על החוק הבינלאומי – מה נגיד על הקמת מוסד להשכלה גבוהה בשטח כבוש?
העוקבים אחרי הדיונים המתקיימים בתנועה הבינלאומית לסולידריות עם העם הפלסטיני יודעים שקיימת הצעה – מעוררת מחלוקת – להטיל חרם בינלאומי על האוניברסיטאות בארץ. אני סבור שכל מעשה פוליטי בלתי אלים נגד הכיבוש הוא מוצדק באופן עקרוני. יחד עם זאת, מסכים אני עם רוב אנשי השמאל באוניברסיטאות הסבורים שמדובר באסטרטגיה גרועה ומכשילה. בכל מקרה, קיומה של מכללת יהודה ושומרון כחלק ממערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היא בושה וחרפה. על השמאל באוניברסיטאות להוביל מערכה נגד מכללת החרפה ואין בעניין זה שום בעיה עקרונית או אסטרטגית.
הימין המתנחל נמצא מזמן במצב סירוב
ההבדל המהותי בין שני סוגי הסירוב ברור ונהיר. סירוב מצד ימין מונע על ידי ערכים לאומניים הנוגדים כל ערך אוניברסלי. וסירוב מצד השמאל משרת את השלום וההידברות בין העמים. הצד המהותי של הבעיה נדון כבר בהרחבה ואינני מבקש להרחיב את הדיבור על כך. ניתוח קונקרטי של המציאות בישראל כיום, לעומת הפולמוס הערכי המאוזן כביכול, מלמד שהמוני הימין המתנחל נמצאים ב"במצב סירוב" מזמן. אם מגדירים את הסירוב כאי-ציות לסמכות מוכרת כדין, אקט הסירוב כולל בתוכו הקמתם של מוסדות וארגונים מדיניים (וגם פרה-צבאיים) המערערים על סמכותן של רשויות השלטון והכנסת לתת הוראות מחייבות הנוגדות את עקרונותיהם. אין ספור ארגונים ומוסדות בשטחים – סיעת פייגלין בליכוד, רבני יש"ע, הוועד לביטחון בדרכים של "כך", ישיבות ההסדר, קבוצות נערי הגבעות, ישיבות המתנחלים המיסטיות-סהרוריות (וזו רשימה חלקית בלבד) כולם מתכחשים בגלוי לחובת הציות למדינה החילונית ומוסדותיה, כולל צה"ל.
מצב עניינים זה הביא את אמיר אורן ("הארץ", 25.10.04) לקבוע שלמעשה, המתנחלים ובעלי בריתם הם אלה השולטים בארץ. בכל מקרה, השלטון במידה רבה מאוד נמצא בידי אלה המסרבים להכיר ברשויות המדינה, בחוקי הכנסת ובסדר הציבורי. על מצב עניינים כזה אמר פתגם סיני עתיק: אלה, השליטים רשאים להדליק 10,000 פנסים ולנו אסור להדליק נר אחד.
שאלה:
בהנחה שאין המדובר בתכני הלימוד בה (דבר שאליו לא התייחס הכותב), במה בדיוק שונה מכללת יהודה ושומרון ממוסדות אקדמיים אחרים, דוגמת אוניברסיטת ביר זית, אל-נגאח, תל אביב או האוניברסיטה העברית?
בעובדה שהיא ממוקמת בשטח כבוש
אוניברסיטה=אוניברסליות?
ממתי?? גם בימה"ב למדו שם רק מעמדות גבוהים (יודעי לטינית שהתפלגו בין לימודי תיאולוגיה, משפטים ורפואה).
היום אוניברסיטה היא משהו שמנותק מהחיים היומיומיים, בית חרושת לציונים ותארים, מקום המאכלס אנשים שכליים בלי מינימום אינטיליגנציה רגשית, מקום יהיר ויומרני, שהנחמות היחידות בו היא קומץ מרצים ותלמידים משכמם ומעלה (שנאבקים שוב ושוב בבירוקרטיה וב"שיטה" הדפוקה), ספריה עשירה ברוחות רפאים של אנשים דגולים והכל מוסתר ע"י המוני סטודנטים שואפי יוקרה ותשומת לב, עם בגדים צעקניים, פלאפונים משוכללים וקלסרים צבעוניים, ששואלים שאלות טפשיות בשיעורים.
הדבר היחיד שאני מוכנה לתת לו את השם "אוניברסלי" זה לאנשים הומניסטיים
אמיתיים (שחלקם יושב באקדמיה) ששאיפתם הכנה והאמיתי היא באמת ליצא ידע ותבונה ל-כ-ו-לם וה"כולם" האלה נמצאים מחוץ לאוניברסיטה: גם בנתיבות, גם באריאל וגם בעזה.
שליטי הארץ אינם המתנחלים, אלה רק מספקים את הכיסוי המוסרי כביכול למעשי כיבוש דיכוי, רצח עם וגזל.
שליטי הארץ – עוד מלפני הקמת המדינה – באים מקרב אליטה כלכלית שכבשה והקפיאה את ההליך האלקטוראלי.
בישראל נוהג שלטון אליטות שעומדות בצל, הן מפעילות את הממשלה כמריונטות, המנהיגות פה היא מעמדית כלכלית, היא מגינה על ההון, מובילה משטר אוליגרכי, גזעני.
אבל בל תטעו חברים, אין כאן שנאה, זה הכל "עסקים" כמאמרו של מריו פוזו,(הסנדק) אין להם שנאה אל שכנינו הפלסתינים, אין להם שנאה לשכבות הנחשלות בישראל, "הכל עסק", הפלסתינים יושבים בדיוק בשטח שהקבלנים צריכים בשביל להמשיך לגלגל את עיסקות המיליארדים של "הבניה הכפרית". תסתכלו על מפת "יש"ע" ותבינו שהשלום עם פלסתין הוא חסר שחר.
ההתנתקות, סיפור בדים ערמומי נכלולי, נועד "לכדרר" להסית את שימת הלב מהענין המרכזי, חלוקה !!
"עראפת לא רלוונטי" מכיוון שהוא הוכיח שהוא מסוגל לדבר שלום ולחתום שלום, מה קרה עם זה? מה גרם להם לעצור אותו לנתק אותו ולשלוח אליו מתנות דומות למתנה שנלחה לחלאד משעל בירדן? שוב, רק עסקים !! לטעמם של האליטות, כל שיג ושיח עים עראפת עלול לתפוס תאוצה, רחמנא ליצלן, להתפתח לכוונות שלום, בשביל זה הרדימו את ראש הממשלה רבין? עד שנחלצו כאן מ"הטראומה של אוסלו" הם לא יפתחו שוב מו"מ, עם מנהיג פלסתיני מקובל, ההנהגה הפלסתינית סובלת מסיכול ממוקד, עראפת הוסגר לסיכול מסורטן, המתנחלים כבר הודיעו שלא יהססו לפתוח במלחמת אזרחים, ישראל נלחצת בין האינטרס הכלכלי הנ"ל לבין יישום בן זמננו של כיבושי יהושוע בינון.
שימו לב אזרחים, כאשר מפנים שכונות עוני, ממשלמים למפונים פרוטות, על פי החוק לבינוי ופינוי רכישה לצרכי ציבור, ואילו כאן, מחוקקים חוק גזל ושוד מיוחד לטובת המתנחלים, אחרי שהם ישלימו הקזת דם ילדינו המחויילים בעל כרחם ומחרפים נפשם למטרות הכבוש הזרות ופסולות, המתנחלים יקבלו את דמי הגזל המופקעים ויתורו איפוא להקים את יוזמות המלחמה הבאה.
בוודא שעראפת לא רלוונטי, שיח אמיתי עימו היה מביך את מופז וזרון שמשגרים טורים של טנקים ומטוסים של הקו הראשון, מול פלסתינים כמעט עירומים.
אוי יהודים, כמה מהר שכחנו את הלקח של גטו ורשה.
אין גורל אומלל יותר מאשר להיוולד כפלסתיני.
"חובת הציות למדינה החילונית ומוסדותיה" ???
ישיבות ההסדר הן גוף המאושר על ידי צה"ל. מיטב חיילי הכיבוש וקציניו הם בוגרי ישיבות ההסדר.
אולי יוכל החבר קמינר להביא אסמכתא אחת שישיבות ההסדר קראו לסירוב.
ערפאת, אני מאחל לך רפואה שלמה
יצחק פרנקנטל, שבנו אריה צבי פרנקנטל נחטף ונרצח על ידי החמאס ב-1994, נפגש עשרות פעמים עם יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. לנוכח ההידרדרות במצב ערפאת, הוא מספר על האיש שהכיר, "מנהיג כריזמטי שבונה אומה, מנהיג ברמה של בן גוריון וג’ורג’ וושינגטון"
יצחק פרנקנטל
ערפאת חולה, ואני מקווה בכל לבי שיחלים וינהיג את עמו עוד שנים רבות.
נפגשתי עימו עד כה עשרות רבות של פעמים. נפגשתי עם מנהיג כריזמטי, מנהיג חם ולבבי, המנהיג הפלסטיני הראשון שהכיר בישראל כשכנה, ורצה לעשות עימה שלום. ערפאת הוא מנהיג ברמה של בן גוריון ושל ג’ורג’ וושינגטון, מנהיג שבונה אומה. הוא מנהיג היודע מה טוב לעמו, הוא מנהיג שאינו מתקפל מול לחצים, וממשיך בעוז רוחו לקראת המטרה שהציב לעצמו.
נהוג אצלנו לזלזל במנהיגים, ובמיוחד במנהיגי האויב. כך נהגנו בסאדאת, באסד המנוח, וכיום באסד הבן. כל מנהיג ערבי שאינו מוכן להיות ציוני – אנו מזלזלים בו. אכן, ערפאת אינו איש פשוט, אך הוא רך ואדיב, איש נעים הליכות, איש של כבוד. בכל עשרות פגישותיי עימו, מעולם לא שיקר לי. ישנם מנהיגים בישראל ובעולם, שהעבירו באמצעותי מסרים לערפאת, ואני העברתי ממנו מסרים אליהם.
תמיד ידעתי שאני יושב עם האויב. ערפאת לא ציפה ממני שאהיה פלסטיני. הוא ידע תמיד שאני פטריוט ציוני דתי אוהב ישראל, ואני ידעתי שהוא פטריוט פלסטיני אוהב עמו. במהלך עשר השנים האחרונות נפגשתי עימו בסיטואציות שונות, ולעתים קרובות מדי, נפגשתי עימו כאשר בושה עזה אוחזת בי אל מול התנהגותנו אנו כישראלים.
לא אחת שמעתי ברדיו או בטלוויזיה מנהיג כזה או אחר שלנו המתראיין ומשקר במצח נחושה אל מול מה שידעתי לא רק מערפאת אלא גם ממנהיגים ישראלים. לא אחת נתקלתי בפוליטיקאים ישראלים מהרמה הגבוהה ביותר שנראו לי כגמדים מול אישיותו של ערפאת.
אנחנו נוהגים לזלזל בפלסטינים
כאשר שמעתי שרים מדברים על ערפאת כאילו הוא לא-רלוונטי, ידעתי שאותם אנשים הטוענים שהוא לא-רלוונטי יהיו מהר מאוד לא-רלוונטיים והוא ימשיך להיות רלוונטי. ידעתי שאותם אנשים לא ייזכרו בהיסטוריה, וערפאת כבר רשם עצמו בדפי היסטוריית האנושות.
נוהגים אצלנו לזלזל בפלסטינים. לראות בהם חיות אדם ובערפאת אבי אבות החיות. המפלצת הראשית. ובכן רבותיי, ערפאת שאני מכיר הוא מנהיג שמוכן גם כיום לעשות שלום עם ישראל ולחיות כשכן טוב כמו שחיים בסקנדינביה. ערפאת רוצה גבולות פתוחים, רוצה כבוד הדדי, רוצה מדינה בגבולות שהסכימו עליהם בשיחות קמפ דיויד וטאבה, בצירוף הריבונות על הר הבית.
אין לערפאת בעיה שהכותל המערבי יישאר בידינו, אין לו בעיה עם הרובע היהודי שיישאר בידינו, אין לו בעיה שזכות השיבה של הפלסטינים תהיה למדינת פלסטין, לעזה ולגדה המערבית ולא לישראל. אין לערפאת בעיה עם חילופי שטחים, ולאפשר לישראל לספח את מרבית המתנחלים לישראל, ובתמורה לקבל שטחים ליד עזה. כן רבותיי, אני לא מגלה שום דבר חדש. כל ראשי הממשלה ידעו ויודעים זאת.
מחלת היו"ר
אם כן, מה קורה? מה קרה? מה כנראה לדאבוני יקרה? אין ראש ממשלה ישראלי שמסוגל להיות מנהיג בשיעור קומתו של ערפאת ולומר לבני עמו, "כך צריך להיות". ערפאת עשה זאת ב-92′ והיה יכול לעשות זאת גם עכשיו ולחתום על הסכם שלום עם מנהיג ישראלי אמיץ. ברבין ראה ערפאת מנהיג שמסוגל להוביל לשלום. הרצח של רבין ריסק בתוככי ערפאת את האמונה שיכול לקום מנהיג ישראלי אמיתי שיוביל לפשרות ושלום.
די לנו לראות עתה מה קורה במסגרת התנגדות הימין לתוכנית שרון כדי להבין אנה אנו באים. ערפאת ראה כל זאת ויודע שאין מנהיג בישראל. מעולם לא טענתי שערפאת הוא מחסידי אומות העולם. אך כן טענתי שערפאת יכול להוביל את בני עמו לשלום של אמיצים עם ישראל. אכן, ערפאת ערמומי. אכן, ערפאת לא מוכן להתכופף בפני הגוליית הישראלי. ואכן, ערפאת הוא המנהיג הנבחר הפלסטיני הגאה בעמו.
לאחרונה, לפני כחודשיים, ראיינתי את ערפאת מול מצלמת טלוויזיה, ובמשך 18 דקות הוא ענה לשאלותיי. שלחתי לכל הערוצים את העתק הקלטת. אף תחנה לא היתה מוכנה לשדר את הראיון שבו ערפאת מדבר על כל השאלות הקשות. השחצנות הישראלית שילמה מחיר יקר עד כה, ולדאבוני תשלם ותשלם.
מסוגל להוביל את עמו לשלום עם ישראל
כששרון דיבר על שבעה ימים נקיים ללא טרור, אמר לי ערפאת שני דברים – האחד, גם אם יהיו שבועות ללא טרור, שרון לא ידבר שלום, והוא אכן צדק, והדבר השני שאמר לי, ששרון ייתן שבעה ימים ללא כיבוש ויקבל בתמורה שלום, וגם כאן צדק ערפאת.
אני זוכר שנסעתי על-פי בקשת רבין המנוח לאוסלו להשתתף בטקס קבלת פרס נובל לשלום, וקיבלתי טלפון מאם שכולה שאמרה לי שברגע שרבין ילחץ את ידיו של המנוול ערפאת, היא תתאבד, וזה יהא על ראשי, כי אני תומך ברבין. שאלתיה היכן נהרג בנה, ואמרה לי שהוא נהרג במלחמת יום כיפור בסיני. שאלתיה למה לא התאבדה כשבגין לחץ את ידו של סאדאת ותשובתה היתה – "מה אתה משווה, זה נשיא וזה טרוריסט".
אמרתי לה, תני לערפאת מדינה, וגם הוא יהא נשיא ולא טרוריסט. היא השתתקה. יש הטוענים בישראל, שערפאת מושחת, שהכניס מיליארדים לכיסו. זו פשוט בדיחה אווילית. אין מנהיג יותר צנוע מערפאת. בכל השנים שאני מכיר אותו, הוא חי חיי צניעות וסגפנות. לא עושר מסנוור, ולא בזבוז אישי. טוענים שאנשיו מושחתים, ובכן, איך אפשר לדרוש מאדם שלא נותנים לו עצמאות שישלוט על משטרה ללא משטר, על ממשלה ללא ממשל, על הווה בלי עתיד, על מניעים בלי מניע, על תזמורת בלי נגנים, על מוזיקה בלי צלילי עצמאות.
ערפאת שאני מכיר אינו אדם שיתכופף מול הכיבוש הדורסני, אך הוא כן אדם שמוכן להגיע להסכם שלום של אמיצים. לשאלותיי ענה לי לא פעם, שהחמאס יהיו חברים בממשלתו ברגע שיהיה שלום. הם יפסיקו להילחם בישראל. לא, הוא לא היה מוכן להילחם בבני עמו למען ישראל, אך הוא מאמין בלב שלם, כי אם יעשה שלום, החמאס ילכו איתו יד ביד. זהו מנהיג אמיתי.
לצערי, ערפאת לא ידע לעשות "פוילעשטיקים" תקשורתיים, כדי "לזכות בנקודות" בציבור הישראלי. הוא אמיתי וכן ברצונו לעשות שלום.
אסיים במה שפתחתי – ערפאת חולה, ואני מקווה בכל לבי שיחלים וימשיך להנהיג עמו עוד שנים רבות, שכן ערפאת בכריזמה שלו, באישיותו, יכול להוביל עמו לשלום עם ישראל. אני מאחל לו ולמען העם בפלסטין ובישראל, רפואה שלמה.
ליצחק פרנקנטל ולמי שהביא את כתבתו מ-ynet תשואות חן וכל הכבוד.
אנחנו כל כך חסרים ביטוי של אנשים כמוהו.
אכן יאסר עראפת מעמיד בצלליות הצל של אישיותו, את המנהיגים השפופים הרדודים של ישראל.
הממשלה הצבועה שלנו מוכנה לעמוד מול הורים שכולים, אך אינה מסוגלת לעמוד מול המתנחלים ולאמר להם, די !! עד כאן !!
הענין של המחלוקות על הסרבנות הוא מיותר,המתנחלים טוענים שהילדים הרכים המחויילים, צריכים לסכן את חייהם בגלל החלטות הרוב, בבקשה להעביר חוק, מי שרוצה לגור בשטח כבוש, יתכבד ויילחם בעצמו, נראה את המתנחלים עומדים מול הלוחמים הפלסתינים, כשווים מול שווים.