נניח שחייל צה"ל יקבל פקודה לירות בילד תמים, ויסרב לבצע אותה. יש להניח שחייל כזה יזכה לתמיכה והצדקה מצד הרוב המוחץ של הציבור, בטענה הפשוטה שלפקודה כזו חובה לסרב. ונניח, מאידך גיסא, שחייל אחר יסרב ללבוש מדי צה"ל מטעמים אסתטיים – צבעם כה מכוער לדעתו, שלבישתם נוגדת עמוקות את תפיסת עולמו והיא מעשה המנוגד לצו מצפונו. ברור שחייל כזה יזכה לגינוי מכל וכל, בטענה שסיבת הסירוב היא מגוחכת, וה"ערך" אותו הוא נדרש להפר אינו מצדיק כלל סירוב.
מה באים ללמד אותנו שני התרגילים המחשבתיים האלה? ראשית, שכל אזרח הגון, גם אם אינו מודה בכך במודע, סבור שיש פקודות להן חובה לסרב, ושנית, שבבואו לשפוט את הלגיטימיות של הסירוב, הוא מבין שחובה עליו לשאול מהו המעשה אותו מסרב המסרב לעשות, ובשם אילו ערכים. דומה ששני הרעיונות הפשוטים האלה נעדרים כליל מהדיון שהתפתח בימים האחרונים סביב נושא הסירוב, ובפרט מההשוואה בין הסירוב מימין לסירוב משמאל. מה שנשאר זו השוואה מלאכותית, שטחית, צורנית בלבד. בדיון העקר הזה, הסירוב הוא מין ישות עצמאית, בלתי תלויה, שאינה מחוברת לערכים ולמציאות בה היא מתקיימת.
אנשי הימין מצהירים שיסרבו לפנות יהודים מביתם, מלב שטח כבוש, פינוי שהוחלט על-ידי הממשלה, פינוי עם התראה של שנה, כשבצידו פיצוי נדיב. מולם ניצבים אנשי השמאל שמסרבים להרוס בתים על בסיס קרבה משפחתית, או מידע מודיעיני, או מיקום בעייתי בעיני צה"ל, עם התראה של חמש דקות, בחתימת שופט. סירובם של אנשי הימין לפנות ולהתפנות, משמעו המשך הכיבוש, העוול, הדיכוי, הנישול וההשפלה. סירובם של אנשי השמאל בא בדיוק כדי למנוע את כל זה. סירובם של אנשי הימין בא מתוך ערכי האדמה והלאום, סירובם של אנשי השמאל בא עמוק מתוך ערכי הדמוקרטיה.
כיצד מקבלת החברה הישראלית השוואה כה מעוותת וחסרת שחר? כיצד בכלל אפשרי דיון מופרך שכזה? התשובה היא פשוטה – במשך 37 שנים הכיבוש חדר כל-כך עמוק לנימי החברה הישראלית, שרובה רואה בו דבר מובן מאליו. החברה הישראלית כבר הפנימה את מציאות האפרטהייד ההולכת ומתנחלת לה בשטחים, וכך בדיון המפולפל בנושא הקשר בין סירוב מימין לסירוב משמאל, נוכחים רק היהודים והשקפותיהם, עמדותיהם בנושא דת ומדינה, סמכות רבנית, חוסן צה"ל, לכידות החברה הישראלית וכדומה. בדיון הזה נוכחת רק השקפתו של המסרב, ומידת אמונתו בה, אך נעדרות ממנו השלכותיו של הסירוב או הציות, לב העניין. מהדיון הזה נעלמו הכבישים ליהודים בלבד, המחסומים, הכתרים, הפקעות הקרקע, המעצרים ללא משפט, 140 הפלסטינים שנהרגו בזמן מבצע "ימי תשובה", וכל שאר חטאי הכיבוש. מהדיון הזה נעלמו 3.5 מיליון אנשים שחיים ללא זכויות.
כעת ניצבים להם נציגי הימין התומכים בסירוב לפנות התנחלויות, וטוענים שמי שמצדיק סירוב משמאל חייב להצדיק גם סירוב מימין. ונציגי השמאל, הראשונים תמיד לגנות את סרבני הכיבוש, משחקים לידיהם וטוענים שהם מתנגדים לסירוב משמאל, כי הוא מצדיק סירוב מימין. מי שמצדיק או מגנה אנשים על בסיס מידת אמונתם במעשיהם, אך לא על בסיס משמעות המעשה והשלכותיו, שומט את הקרקע תחת כל רעיון השיפוט המוסרי. גם הרעים שבמעשים יכולים להיעשות מתוך אמונה.
אבל את המציאות עצמה אי אפשר לכופף בעזרת דמגוגיה – מעל כל הדיון הריק הזה עומד לו, נוכח נפקד, הכיבוש. שום דבר לא ימחק אותו, אי-אפשר להתחמק ממנו, ולעולם לא ניתן יהיה להצדיק אותו. יבוא היום בו נצטרך לתת עליו את הדין, לפחות לעצמנו. סרבני השמאל הם היחידים היום שנוקטים עמדה ברורה וחד-משמעית נגד העיוות המתמשך הזה, וההשוואה בינם לבין סרבני הימין היא שערורייתית בכל קנה מידה מוסרי.
כאחד מראשי תנועת "אומץ לסרב" אתה בוודאי רואב הסירוב כחובה אזרחית הנובעת מערכים נעלים. אך בעצם הפעולה הזו אתה פוגע באושיות המשטר לא פחות ממי שמסרב בגלל דיעות שונות משלך.בסירוב הפקודה לגיוס מילואים , הסדר החברתי השומר עלינו (ומאפשר לנו להביע את דעותינו) – מופר. מה גם שאלמוני המסרב גם פוגע בזכויות הטבעיות של פלוני: הזכות לחיים. באם רבים אחרים ילכו בעקבותיו אזי יופקרו גבולות המדינה. מי שמך לחורץ דינם של זכויותיהם הטבעיות של כל מי שלא מסכים איתך?
כך שמקור הציות הוא אכן העיקר. אך אין לו הצדקה: לא מימין ולא משמאל. הוא דרך מחאה המערערת את השיטה הדמוקרטית.
סירוב הוא סירןב הוא סירוב!
תרגיל מחשבתי נוסף: בבוקר אדם עולה לאוטובוס מלא באזרחים ומתפוצץ ובערב הוא מכונה בשם לוחם גרילה, ולוחם חופש ונמצאים אפילו כמה שאומנם אינם מקבלים את המעשה אבל מבינים את הנסיבות. במקביל כל המציאות כולה הופכת כפופה לנקודת המבט של המתבונן וכולם תמיד קורבנות. אז מה הפלא ועל מה התמיהה? המתנחלים קוצרים ברינה את הזרעים שנשתלו ע"י השמאל. מי שלא הצליח לעשות את ההבחנה בין טרוריסט ללוחם חופש שלא יבוא בתלונות למי שלא עושה את ההבחנה בין סירוב מטעמי שלום לבין סירוב מטעמי מדון. במשך שנים האתר הזה מוביל קו מתנכר, מלא משטמה והגדרות כיד הדמיון הטובה על הכותב. איבדתם מזמן כל קשר למציאות או לציבור שאליו אתם לכאורה פונים ורוצים לגייס כאשר כל הדיון הפך משועבד לנרטיב הפנימי. אז מה שמותר לכם מותר גם לאחרים.
לא.ד גורדון.
*************
אין בהכרח סתירה בין "לוחם חופש" לבין "טרוריסט".
למעשה הטרור היא הדרך היחידה המוכחת בהסטוריה האנושית לעם כבוש להגיע לחופש.
אין עם כבוש שקיבל חופש בלי להפעיל אלימות ואין עם כובש שויתר על הכיבוש מבלי שהופעלה נגדו אלימות.
לא נעים,לא יפה ,אבל זאת המציאות.
נעם שלום,
אני מסכימה עם מה שכתבת, אבל מותר להזכיר
גופים נוספים שהאג’נה שלהם היא נגד הכיבוש –
לדוגמא "מחסוםwatc.
ניצה
טוב לדעת שלאומץ לסרב יש ראשים. הייתי בטוח שזה ארגון של חבריו הוולנטריים שמסרבים סירוב אישי. אפשר לומר שליבנה הוא פעיל נמרץ בארגון – אבל שהוא מראשיו? מה שמעורר תהיות לגבי המשך חתימתי בארגון כזה.
כותב המאמר מדגיש בצדק כי השאלה אינה אם הסירוב מוצדק, אלא באילו נסיבות ניתן להצדיק סירוב.
תכנית ההתנתקות דוקא חושפת כמה הטיעון הבטחוני המועלה כנימוק לכיבוש הוא במידה רבה חסר ערך.
כל הכבוד לסרבנים המבינים מהי דמוקרטיה וזכויות אדם. בניגוד ליחס אליהם בישראל, במדינות העולם הנאור מתייחסים אליהם כאל גיבורים
המאמר חושף בעקר נכות ריגשית של השמאל בכלל והכותב בפרט – חסר יכולת להבין את כאבו של מי שעומד בצד השני. צריך לדרוש את סיום הכבוש ופינוי ההתנחלויות, אבל למה כל כך קשה להבין שאמונתו של איש ימין בצדקתו המוסרית, כן המוסרית, אינה פחותה מאמונתו של איש שמאל, למה זה גורר אחריו זלזול ברגשות הכאב של מי שנזרק מביתו גם אם זה מסיבות מוצדקות, האם כאבו של ילד פלשתיני על הרס ביתו גדול יותר מכאבו של ילד בהתנחלות שזו המציאות היחידה שהוא מכיר? תפסיקו להלל ולהשתבח בצדק המוסרי של השמאל לא רק כי צריך תמיד להשאיר מקום לספק אלא בעקר כי בצורות ביטוי כאלה הצדק הופך לצדקנות.
לצערנו, השמאל העביר עצמו תהליך של אינדוקטרינציה,ע"פ המתנחלים הם לא בני אדם אלא "מכונות כיבוש", כל כך חזק חדרה הדוקטרינה הזאת לשמאל שהיא יצרה דהומניזציה כזו למתנחלים, שהם לא מצליחים להזהדות עם כאבי הכנה של משפחה שנעקרת מביתה, כאב זה הוא בר בזדהות , ללא כל קשר אם למהלך יהיה רווח לאומי או לא, תחת זאת , אימץ לעצמו השמאל כזה ראה וקדש את הנרטיב הפלסטיני ע"פ צה"ל הורס בתים בכמויות מסחריות, למרות שהאמת היא שכל מדינה אחרת היתה הורסת הרבה יותר.
מה פסול בערכי אדמה ולאום לכשעצמם?
ומה הקשר בין סירוב לדמוקרטיה?
שים לב – אין לך שום התנגדות ואפילו תמיכה, כשמדובר בערכי האדמה והלאום של הפלשתינים, אבל כשמדובר בערכי האדמה והלאום של העם שלך -הם מוקצים.
ו-א.ד. גורדון, יש בבחלט סתירה בין טרוריסט ללוחם חופש. לוחם חופש היה מכוון את פגיעותיו נגד הצבא בלבד, ולא פוגע באזרחים.
ואם אתה מחפש דוגמא – ראה גנדי (ההודי. לא רחבעם זאבי).
האמת נתן שאני מעט מתקשה לענות לך, אבל בסך הכל התגובה שלך מסבירה את הטענה שלי הרבה יותר טוב ממה שאני מסביר אותה. קיים הבדל מהותי בין לוחם חופש לטרוריסט בדיוק כפי שקיים הבדל מהותי בין סרוב לבצע פשע לבין סירוב להפסיק את ביצוע הפשע. אתה אינך שונה מהמתנחלים – גם אתה וגם הם מוכנים לקבל רצח כמנוף להשגת המטרות שלהם. הכסות שאתה מעלה על עצמך, של שלום וזכויות וכ"ו היא בסך הכל מעטה תדמיתי חף מכל אותנטיות. השלווה שבה מתקבלים הדברים שלך כאן גם מראה שבסך הכל אתה לא לבד ובסופו של דבר אני יכול להסכים לאמירה שאין הבדל מהותי בין ימין לשמאל.
לגורדון.
אני מצטער שאתה מתקשה לענות לי,אבל אולי תוכל לעשות עוד מאמץ קטן ולענות לי על השאלה הבאה- מנחם בגין היה "טרוריסט" או"לוחם חופש"?
מר נתן היקר.
שאלה מצוינת, קשה ומאתגרת וכל זה מכוון ומה שאתה מבקש ממני לעשות זה להגדיר מי הוא "לוחם חופש" ומי הוא "טרוריסט". במאמר מוסגר אני מעונין לציין למקרה והדבר לא ממש ברור, שזה שאני לא מסכים ויוצא במחולות למקרא כל הנאמר כאן לא הופך אותי בהכרח לליכודניק או ציוני גאה.
לעצם הענין, אתה בחרת בחוכמה את מנחם בגין ואתה מעונין למשוך אותי לויכוח שבו אני נכנס למעשה לשטח האש שלך והויכוח מתפתח לכיוון אחר לגמרי. אז אני לא מתכוון להתפס בחכה, אני אענה לך על דרך השלילה: מי שמפוצץ אוטובוס מלא אזרחים מתוך כוונה וללא הבחנה הוא טרוריסט. עכשיו מכוון והדיון הנוכחי הוא לא חקר הפעולות שנעשו על ידי מנחם בגין אלא הגדרת פעולה ספציפית קרי: פיצוץ אוטובוס מלא אזרחים, כמעשה טרור או לא, אני בהחלט עונה על השאלה הרלוונטית, שהתחילה וכאן אני רוצה להחזיר את הדיון למסלול, מהטענה שאם אפשר להסביר פיצוץ אוטובוס מלא אזרחים כפעולה של לוחם חופש אז ניתן גם ניתן לסרב לפינוי באותה רמה של תוקף מוסרי של סירוב לשרת בשטחים. ונועה יקירתי, שימי בבקשה לב מי אומר מה…
לגורדון.
********
אני מסכים איתך שפיצוץ אוטובוסים הוא מעשה טרור ,כמו גם ירי על אוטובוס אזרחי כפי שעשה שלמה בן-יסף ז"ל איש האצ"ל שנתלה ע"י הבריטים.
בכל מקרה,על פי התחמקותך, נראה לי שגם לך קצת קשה להסביר מה ההבדל בין "לוחם חופש" ל"טרוריסט" ,אז על מה אתה מלין?
לגבי נושא הסרוב .
יש הבדל עקרוני בין סרוב לקחת חלק במעשה לא מוסרי לבין סרוב לקחת חלק בהפסקת מעשה לא מוסרי.
לדגמה:
ברור שיש הבדל עקרוני בין מי שמסרב להתעלל בשבויים לבין מי שמסרב להפסיק להתעלל בשבויים.
ועל אותו משקל -אין דין סרוב לעסוק בדיכוי הפלשתינאים(מעשה לא מוסרי) כדין סרוב לפנות התנחלויות ולהביא לסיום הכיבוש (שהוא כידוע מעשה לא מוסרי לא חוקי ולא דמוקרטי).
נתן
אתה פשוט מסרב להבין מה שאני כותב ומתעקש להצמד לשיח המוכר והטוב שבו אני הימני – ציוני ואתה ממרום מושבך השמאלני מסביר לי.
אז מהתחלה: אני מבין את ההבדל בין הסירוב של השמאל לזה של הימין, לא פחות טוב ממך וזה למרות שאני לא אומר אמן אחרי מה שכתוב כאן.
נכון קשה מאד,בהרבה המקרים, לעשות את ההבדל או להגדיר באופן ברור מי או מה. אבל יש מקרים שבהם התשובה ברורה, למשל: גנדי היה לוחם חופש, נכון? באותה מידה של וודאות אני יכול להגיד: מי שמפוצץ אוטובוס הוא טרוריסט. לזה הסכמנו כבר, נכון? ועכשיו, לעצם הענין: כאשר השמאל מסיבותיו הוא מביע עמדה הטוענת שטרוריסט הוא לןחם חופש, השמאל תורם בכך לבילבול הערכי שאותו מנצלים בחדווה המתנחלים. אתה מסתובב כאן בין דפי השמאל הלכאורה מוסרי ומטיף לכל הדברים שלמעשה תנועת השמאל מתוך העמדה המוסרית אוניברסלית שלו שולל מכל וכל ולמרות זאת אתה רואה בעצמך איש שלום והדברים שלך מתקבלים כאן כהוויתם, למה?
לגורדון
**********
הבלבול הוא שלך.
הקביעה כי "לוחם חופש" יכול להיות "טרוריסט" היא לא קביעה ערכית ,אלה עובדה קיימת.
היחס לטרור הוא ה"קביעה הערכית".
מדברייך גם עולה תמונה עגומה של הימין, אשר קובע את ערכיו לפי השמאל. למה שלא תקבע את ערכייך בעצמך?
א) חייל צהל לעולם לא יקבל הוראה לפתוח באאש על ילד קטן ותמים כך שהמשל שלך לא נכון
ב)אם הייתה החלטת ממשלה לטנספר את הערבים מכאן האם הייתה ממלא את הפקודה לפנות ערבים או שהיית מסרב
זהו נתן, עליתי על הבעיה והגורם לבילבול. זה שיעור ראשון בגיאוגרפיה בכיתה ג’. כיוונים מוחלטים וכיוונים יחסיים. כנראה שאנו, אתה ואני, עומדים עם הפנים לכיוונים מנוגדים, למשל אני עם הפנים לדרום ואתה לצפון ולכן מה שאני רואה כשמאל נראה אצלך כימין ולהיפך! כלומר אני עומד ורואה אותך הרחק מימין, טובל ומשכשך במים עכורים יחד עם כל שאר חבריך האידיאולוגים מכהנא חי ועד החאמ"ס. יחדיו אתם מטיפים "עובדות" "ומציאות" הנהירות רק לכם ושהמסקנה שלהם היא שיש לפוצץ עוד כמה אוטובוסים, לחסל כפר או שנים, ולא לשכוח לוודא הריגה – חס וחלילה הילדה הזו עוד תגדל ותגדל דור נוסף של מחבלים. ואילו אתה רואה אותי, טיפוס מבולבל וחסר ביטחון שלא מבין איך לוחם חופש הוא טרוריסט ומדוע הפיתרון חייב תמיד להיות אלימות ואומר לעצמך: ימין, גועל נפש.
ובכן, בסופו של דבר האלימות שלך תוביל לעוד אלימות ועוד אלימות ובסופו של דבר לשלטון של קנאי דת מופרעים אל מול פשיסטים רצחנים.
לנועם,
כפי שציינת, לא המעשה עיקר אלא הכוונה שמאחוריו, כלומר- איזה סדר עדיפויות ערכי שימש לו כמניע. אם תרצה ואם לא, כאן מונח המכנה המשותף בינך לבין סרבני הימין- כולכם דוחים את הרעיון הפאשיסטי (המושמע בתקשורת שוב ושוב, מצד לא מעט ליבראלים-בעיני-עצמם) לפיו האומה ושלמותה הם הערכים העליונים, ומשום כך יש לציית תמיד לפקודות. כולכם מאמינים שישנם ערכים חשובים יותר מ"אחדות האומה", "שלמותו של צה"ל" וכ’ו וכ’ו. כולכם תובעים את הזכות לנהוג לפי הערכים שאתם מאמינים בהם. לכן אין זה ישר לשבח סרבנות מצד אחד, אבל לגנותה מצד שני. ואם תאמר- "הויכוח ביננו הוא בדיוק על טיבם של הערכים החשובים יותר מן האומה"- זהו אכן ענין מהותי מאד, אך לא קשור לסרבנות עצמה.
לאריק,
בבקשה תמחק לאלתר את משפט א’ המטופש שלך. כאילו אין לך מושג מה מתרחש ב-50 השנים האחרונות, מכפר קאסם ועד "ימי תשובה" ("חשבתי שהיא מחבלת").
נראה לי שבכל ויכוח מוסרי יש לעשות תחילה "נקיון מושגי", להבהיר היטב את מהות הבעיה ולהגדירה. גיא להלן היטיב לעשות זאת במספר מילים: הויכוח על הערכים שבבסיס הסירוב הוא ויכוח מסדר אחר מזה שעוסק בעניין הסירוב עצמו. ואכן, מי שמאמין שהכרעות מוסריות הן עניין הדורש התמודדות אמיצה עם נורמות וערכים חברתיים תוך קביעת עמדה אישית ונכונות לשאת באחריות עליה אינו יכול שלא לקבל, באופן עקרוני, סרבנות כאקט לגיטימי. משום כך אין זה ברור כלל מדוע כותב המאמר, בדומה לכותבים אחרים דוגמת ברוך קימרלינג, מתעקש לנגח את עצם הלגיטימיות לסרב מטעמים "ימניים".
אין צורך לחשוש מסרבנות כזאת. ההיפך הוא הנכון – סרבנות היא אקט פסיבי הצהרתי – "אני מסרב לקחת חלק בפעולה מסוימת", שהוא הרבה יותר מועיל ופחות מסוכן מפעילות אקטיבית כגון לחימה בפועל נגד הצבא וכו’. אמנם בתנאים מסוימים, כאשר מספר הסרבנים הוא גדול מאוד יש בכך סכנה לעקרונות שהסרבנים עצמם עשויים לייצג, כמו דמוקרטיה וחופש הביטוי, אך ברור לכל שמצב זה אינו קרוב כלל בימינו, ובכל מקרה בהתעורר מצב שכזה ניתן לצאת כנגד הסרבנות (גם זו שבאה משמאל).
לכן, לדעתי, יש לקבל בהבנה מסויגת את הסרבנות מימין תוך שלילה מוחלטת של מערכת הערכים שסרבנות זו באה לשרת.
לגיא נ
האם אתה מכיר חייל צהל שקיבל פקודה לרצוח ילד
האם אחד מחבריך הוא רוצח ילדים במילואים
האם אתה מאשים אותי ואת חבריי כחיילי צהל ברצח
מה שאני טוען שאין דבר כזה פקודה לרצוח
נכון לפעמים יש טעויות הזיהוי שגורמות להרוגים
אפילו חיילי צהל יורים על חבריהם בגלל טעות בזהוי
אבל לעולם לא ניתנה פקודה לירות על מישהו סתם
אריק,
תפסיק להיתמם. ילד הרוג הוא ילד הרוג. אין זה משנה כלל אם נהרג בגלל פקודה מפורשת או בגלל הלך רוח שמאפשר ירי חסר אבחנה ו’טעויות בזיהוי’ על ימין ועל שמאל.
המספר העצום של אזרחים תמימים שנהרגים בשטחים, וביניהם ילדים נשים וזקנים (גם בביתם, גם בבית הספר) מלמד כי האצבע על ההדק קלה מידי. מבחינה מוסרית צבא שלא אוכף את טוהר הנשק על חייליו משול לצבא שנותן פקודת רצח לאזרחים תמימים.
— שחר
אינני מבין מה רע בסרבנות המתנחלים, לדעתי היא לגיטימית.
מה אתה מיתמם, או שלא שירתת בשטחים,
או שאתה שקרן.
בצה"ל גם הוציאו להורג חפים מפשע לאורך השנים, באינתיפאדה הראשונה היו הורגים
ילדים במכות, וזו הייתה תופעה נפוצה, וגם היום חיי פלסטינאים זה לא ממש בסדר העדיפויות הצה"לי. בשירות הקצר שלי בשטחים
הספקתי להיתקל במקרים שונים ובהם :
חיילים שהתפארו ברצח חפים מפשע וציינו זאת
בחריטת פס על הנשק, צ’פחות וסטירות לערבים במחסומים, פתיחה באש על שוטרים פלסטינאים "בשביל הכיף" ( ברדיו דיווחו שכוחותינו השיבו באש, כמובן), בזיזות שגרתיות במחסום, ביום במזיד של הפרות סדר פלסטינאיות ( כול מה שהיה נדרש זה רק שהסיור
ידווח בקשר ) בכפרים כדי להטיל עוצר ו"להפיג שעמום", פלוגות מבצעיות ששרות "מוות לערבים"
בגרון ניחר, התעללות והשפלה של עצירים,
לווי מתנחלים ועידוד מעשיהם על ידי חיילים קרביים, בשעה שהמתנחלים עם כלבים ואלות, יצאו להכות פלסטינאים ולהפוך דוכנים בשוק.
הערה : הרשימה חלקית בלבד, וחלקית מאוד.