יום למחרת היבחרו של בוש לנשיאות ארה"ב, התנוססה כותרת בעמוד השער של אחד מעיתוני היום בארץ ציון: "הידיד נשאר". בצד העובדה שכותרת כזאת מגלה כי העיתונות הישראלית הינה כלב שמירה של השלטון ולא של הדמוקרטיה, היא חושפת גם קוצר-רואי מפחיד באשר למשמעות האמיתית של שליטה נוצרית פונדמנטליסטית בבית הלבן. לכאורה, מיהו "ידיד ישראל"? אדם החפץ בשלום הארץ, בפיתוחה התרבותי והכלכלי, בצדק חברתי לכל יושביה, בחיסול הגזענות והאפליה, בשלטון יצוגי אמיתי, הלא כך? אבוי, תחת הגדרה זאת לא ג’ורג’ בוש הרפובליקני נופל, כי אם ג’ורג’ חבש הסוציאליסט. אבל מי יעלה בדעתו לכנות עוכר ישראל כזה בשם "ידיד"?
אילו פירות נשאה "ידידותו" של בוש? אמנם ארה"ב מאז ומעולם החזיקה בעמדה מוטה לטובת ישראל כאשר שיחקה בתפקיד "המתווכת" בתהליך השלום לדורותיו, אך בוש גילה זאת בפרהסיה ובגסות שאין שנייה לה. בארבע השנים האחרונות גיבתה ארה"ב את ישראל בקול צלול כאשר זו יצאה למלחמה נגד העם הפלסטיני ומנהיגיו, סיפקה תחמושת וציוד לצה"ל בניגוד לחוקיה, האוסרים תמיכה צבאית במדינה המפרה זכויות אדם, ביטלה במחי יד את זכות השיבה ואת החלטות הקהיליה העולמית בנידון, הכשירה את המושבות הישראליות בשטחים הכבושים, חסמה כל נסיון בינלאומי לקרוא את ישראל לסדר וניסתה לכפות על הפלסטינים הסדרים שמשמעותם המעשית היתה הפסקה ללא תנאי של ההתנגדות לכיבוש תמורת מראית עין של עצמאות קצוצת זנב. מאז שעשו ברק וקלינטון בקמפ דיוויד יד אחת לחיסול תהליך אוסלו, עומדות ארה"ב וישראל יחד על המשמר, פן ינסה איזה "שמאלן" לחשוף את הגולל מעל קברה של יונת השלום הצחורה, כל זאת לשם שמירת מעמדן האסטרטגי העליון במזה"ת ולהעלאת מחירי הנפט ושאר סחורות מעלה-מעלה. 3,500 פלסטינים, רבבות אם לא מאות אלפי עיראקים ואלף ישראלים הוקרבו על המזבח הזה, ועוד היד נטויה.
ולהלן פירוש הדבר: כל עוד תמשיך ארה"ב לתמוך בישראל, יישפכו הדמים פה, וככל שתרבה תמיכתה, יותר חיים יקופחו בכל הצדדים ותהליך השלום לא יקום מן המתים. בהיסטוריה המודרנית רשומות מעט דוגמאות לידידות קטלנית מעין זו, אולי רק תמיכתה של ארה"ב באינדונזיה הדיקטטורית ובקמבודיה של פול פוט מעמידה בצל את הרעות שנרקמה בין לוי אשכול ללינדון ג’ונסון. ברור אפוא שמדובר פה בברית קרה בין אליטות שלטוניות ולא בין עמים, ואף לא בין "חוגי ציבור רחבים". אדרבה, האימפריאליזם האמריקאי-הישראלי מנוגד ישירות לאינטרסים של התושבים המיוצגים לכאורה על ידי אותם "ידידים": כ-70% מאזרחי ארה"ב מסתייגים מתמיכתה של ארצם בישראל, פעילים רבים בקהילה היהודית שם נאבקים נגד השתלטותם של ארגונים ציוניים ימניים על הקול היהודי האמריקאי, ובארץ הקודש מכלים הפערים החברתיים כל חלקה טובה והפלסטינים סובלים תחת הכיבוש הישראלי והקבלן המבצע שלו, הרשות הפלסטינית – והם, להזכירנו, כמחצית האוכלוסייה בין הים לנהר. זהו כוח עממי רב פוטנציאל שעשוי למגר את הברית הבלתי כשרה הזאת, אלמלא… הטרגדיה היא שלא כל פוטנציאל סופו להתממש.
במובנים רבים, הברית הזאת הינה ברית של דחויים. כשם שידה של ארה"ב רוחצת את היד הישראלית, כן רוחצת יד ישראל את יד ארה"ב. ישראל היא המדינה האחרונה בעולם התומכת במצור האמריקאי על קובה והיא שעודדה את ארה"ב לתקוף את עיראק נוכח מחאת מיליונים עולמית וחסרת תקדים. בידוד בינלאומי כזה היה מרפה את ידיו של כל שלטון עכור, אך במקרה דנן מדובר בשתי מעצמות כלכליות וגרעיניות המסוגלות להתמודד עם לחץ בסדר גודל של החרם העולמי על שלטון האפרטהייד. תקוות העולם ותקוותנו היחידה תהיה התקוממות פנימית נגד שלטון הימין הפונדמנטליסטי תאב המוות, אולם פה טלי פחימה יושבת במעצר בלתי חוקי, מרדכי ואנונו מוקע, ושם 11 מדינות אסרו על נישואין חד מיניים. פלא ש-60% מן האירופים רואים בישראל ובנותנת חסותה סכנה לשלום העולם?
הברית האסטרטגית בין שלטונות ארה"ב לשלטונות ישראל, הסותרת את טובת העולם כולו, כמו גם את טובת תושבי שתי המדינות מוכות הגורל שלנו, היא מן הגילויים המכוערים ביותר של עידן הניאו-אימפריאליזם החד קוטבי שעלה לפסגת כוחו בשנות ה-90. עלינו מוטלת החובה המוסרית והמעשית לרסק את הברית הזאת בשיתוף הכוחות העולמיים המתנגדים לה, כי עם ידידים כמו בוש השאול נראה כקייטנה.
רק מה קשור חבש לעניינינו? החזית העממית ההיא מפאריס לא כל כך קשורה לחזית שהקים בלבנון ובמה שחפץ בישראל. או שמא אני טועה. אנא תקן אותי.
מאוד נהנתי לקרוא המאמר.
גם אני חשתי אי נוחות לקריאת "הידיד נשאר" ביום שאחרי הפצצה.
השאלה היא איך תוכל להתקיים ישראל ללא תמיכתה של ארה"ב????
תודה רבה
ג’ורג’ חבש תומך בשחרור העם הפלסטיני, בחיסול כל צורה של אפליה, במדינה חילונית ודמוקרטית בכל הארץ, בשחרור כל תושבי הארץ מכבלי השמרנות והריאקציה ובסוציאליזם.
זה הקשר.
לא ברית בין עמים, אלא בין אליטות?
אז עם מי יש לישראלים ברית? עם הצרפתים? ולא עם האמריקאים.
עובדה היא שבמלחמה הצודקת של ישראל בטרור רק ארצות הברית של בוש עומדת לצידה. כאשר נראה את צרפת ואת אירופה עומדת לצידנו אז תהיה לנו אולי אפשרות לבחור.
ןלגבי קובה, נו? זו הבעיה הכי גדולה של ישראל, האמברגו על קובה?…
ואימפריאליזם, אימפריאליזם ועוד אימפריאליזם?
תגידי לי, את שמת לב ששנות השישים נגמרו לפני חמישים שנה?
לא.ד גורדון,
שמת לב שבדברך על אירופה הינך מדבר על דברים שברובם הינם היסטוריה ותוצאותיה!
אז נכון שבאירופה הומצא הקולוניאליזם, ונכון שהן אפריקה והן המזרח התיכון נראים כמו שהם נראים די ב"זכות" אירופה, אבל מאז סוף שנות ה60 התחזקו ברבות ממדינות אירופה מגמות שונות, ואף נוצרו כאלו חדשות.
בהסתמך על ההיסטוריה בכדיי לחזק את דעותיך על ההווה אתה עושה עוול לאנשים רבים וטובים במדינות אירופה המנסים לכפר על טעויות ההיסטוריה(תנועת ה"ירוקים" לדוגמא).
וכדוגמא נוספת, האם אנו יכולים לטעון שבשל עברה הנאצי אין נכון להיום גרמניה אחרת?
צודקת הכותבת בתיאורה את "חיבוק הדב" האמריקאי את ישראל.
מדוע שכאשר עולה רעיון להבטיח את קיומה של ישראל על ידי צירופה לברית נאט"ו, וזאת בתמורה לפירוקה מנשק להשמדה המוני, מתנגדים האמריקאים לכך!
מדוע התורכים כן חברים בנאט"ו? מדוע נשקלת מועמדות תורכיה להצטרפות לאירופה המאוחדת, ושל ישראל לא?
הרי מהרבה בחינות מקדימה ישראל מדינות אירופאיות רבות החברות בEU!
האם לא תקענו לעצמנו כדור ברגל כאשר דחינו את אירופה בבוז ארוגנטי בשנים האחרונות?
אינני שונא את אמריקה, אבל ניכר עליך שהנך שונא אירופה!
ושאלה אחרונה לסיום(וגם אנקדוטה). אם האמריקאים כל-כך אוהבים אותנו, ומעדיפים אותנו על אירופה הצבועה, אז מדוע נדרשים אנו עדיין בויזה בכדיי לבקר בבית אוהבינו, בעוד רבות ממדינות אירופה לא נדרשות לכך?!
לא הצעתי להתנתק מן החיבוק האמריקני כדי ליפול לזרועותיה של אירופה. התנגדות האמריקנים למדיניות ממשלתם כמוה כהתנגדות האירופים למדיניותה של ישראל, ושתי העובדות מוזכרות ברשימתי כתופעות מחטיבה אחת.
מוזר אך לא מפתיע, הכמיהה העזה של רוב הכותבים כאן לחיבוק האירופאי והמחשבה כאילו רק ארה"ב מפריע להפיכת המזרח התיכון לגן פורח בסגנון האיחוד האירופאי ובחסותו האדיבה כמובן. הרעיון כאילו יהיה כאן טוב אם רק נעשה ונקשיב למה שאומרים לנו מיוחסי המוסר האירופאים הוא בדיוק כמו להחזיק בדעה שלהשקיע את כל רכושך אצל נוכל ידוע יביא את העושר. קיומה של מדינת ישראל לא מענין את אירופה, נהפוך הוא. הם מעדיפים לראות אותנו נעלמים. כל מה שרוצים באירופה זה להרוויח עוד כסף ועוד כסף. כל המדיניות האירופאית מכוונת להגדלת איזורי הסחר שלה על חשבון ארה"ב. המאבק כאן הוא לא על מוסר וצדק, אלא על כסף ועוצמה. מוסר וצדק הם בסך הכל מילים במסע פירסום, כמו בסלקום.
הכותב המוכשר שוכח את הודו סין הצרפתית, וקונגו הבלגית שלא לדבר על כל מערב אפריקה שעדין נטחנת תחת גלגלי צרפת. הכותב המוכשר שוכח מי נתן חסות לחומיני, מי מנהל קשרים עם ריווחים עם כל דיקטטור על פני כדור הארץ בחסות הטענה "אנחנו רק מעונינים לנסות ולמתן אותם". בולשיט. בכל מקום שאירופה הגיעה אליו התרחש אסון.
מאמרו הבנוי לתפארה של רומן לא קשור לקרקע המציאות.
הבחירות בארצות הברית הסתיימו בהכרעה ברורה לטובת בוש.
על הפרק עמדו בעיקר שאלות פנים. הגישה לישראל זהה הייתה בין שני המועמדים.
המשטרים באירופה ובארה"ב דומים. שיקולי כדאיות מפרידים בינהם.יבוא יום כאשר הטרור האיסלמי יפגע קשות גם באירופה תתעורר זאת למלחמת חרמה נגדו.
הפכת את כל הסיפור-
הביטוי המעשי של הניאו- קלוניאליזם במזה"ת הוא הברית בין הכוחות הגזעניים באירופה (דוגמת שיראק והיידר) לבין הרש"פ, הברית הזאת גורמת למעשה להקמת מדינת חסות שיראקית בשטחים,ראינו היטב את יושקה פישר (שהוא אגב אינו גזען) במחי טלפון ממנה ר"מ פלסטיני, אם רצו האירופים, המתקצבים של הרש"פ, מחר היתה הרשות מפסיקה את שידורי ההסתה, ו"חוזרת" (איי איי חוזרת, היא לא ממש היתה שם מעולם) לדרך הישר, אלא מהי, שהאירופים מרוויחים מהיחס העוין לארה"ב וישראל , "תלכו איתנו כי ארה"ב נגדכם" וזאת הסיבה לכל שפיכות הדמים באיזורנו, אילו הניחו הפלסטינים כי יאבדו את התמיכה האירופית לא היו נוקטים בטרור, ולא היו פוצחים באינתיפאדה, וזאת האמת לאמיתה חברים. ואם אויבות פירושה נשיא שתומך בזכותה של ישראל להגנה עצמית כשאר האומות, אז שאילו יהיו אויבנו,ובא לציון לגואל, אגב 64% מהאמריקנים מצדדים בישראל בסכסוך הנוכחי,הבעיה היא אירופה הגזענית ולא ארה"ב
אבל מי שתומך בישראל הוא רע, ולהיפך,וננחום בבנין ירושלים
לרומן וטר,
צדקת בקביעתך כי ארה"ב תומכת למעשה בשליטה הישראלית ביש"ע, ושזהו איננו אות כבוד בשבילה, בלשון המעטה. אך כשבוחנים את תפקודה הכולל בעולם אי אפשר לראות הכל דרך חור הגרוש הישראלי. אתה כותב שפעילותה של ארה"ב נוגדת את "טובת העולם כולו"- ומהי בדיוק "טובת העולם כולו"? לתת ל"לוחמי חופש" נאורים כמו בן-לאדן להשתולל כאוות נפשם? מלחמת עירק היתה אולי מפוקפקת, אך לפחות המערכה באפגניסטן היתה ללא ספק מוצדקת ביותר.
לגורדון ולגרמני,
הבעיה עם יחסנו לאירופה אינה באירופה עצמה. לאירופה הסטוריה של עוולות רק משום שהיא היתה במשך דורות החזקה ביותר. כיום ניתן לראות שגם אחרים, כשהכח עמם, אינם טובים יותר- ארה"ב, הסינים, המוסלמים הקיצונים וגם היהודים.
הבעיה היא מקומנו אנו בעולם- הרצון שלנו להידבק באירופה הוא תמונת הראי של חוסר רצוננו להשתלב במזה"ת ובתרבותו. בשורש הדבר עומד לאו דווקא הקושי הפוליטי המיידי (היעדר שלום) אלא בוז עמוק של מרבית הישראלים לתרבות הערבית- הם סוגדים לתרבות המערב (שבעצם מעולם לא הסכימה לקבלם) ותרבות ה"אוריינט" היא בשבילם משהו זר,נחות ומפגר.
אם מחפשים סיבות להיעדר שלום ולהתמשכות הכיבוש- הרי שזוהי סיבה מרכזית. הבוז לתרבות הערבית מביא גם לבוז לאדם הערבי.
על כן, קשה להבין מדוע השאיפה להצטרף לאירופה (ובכך להפנות גב למרחב הערבי ולתרבותו) מושמעת דווקא מצד שלומניקים מוצהרים- האם אינם חשים בסתירה המהותית שבדבר?