הכיעור המאפיין בעשור האחרון את התנהלותה של החברה הישראלית הופך בהדרגה ממיפגע אסטתי למכשלה פוליטית קשה. ככל שמכירים אותנו יותר אוהבים אותנו פחות, ואנחנו מספקים לאומות העולם סיבות מצוינות להתייחסות השלילית הזאת. ראש עירייה בספרד יזם את הצפת עירו בשלטי חוצות המוקיעים את אריאל שרון ואת הכיבוש הישראלי. האיש שקד להתנער מאנטישמיות, ואת הוקעת שרון הוא ניסח במונחים שמאליים, אנטי פאשיסטיים ואנטי נאציים. באינטרנט ניתן לאתר מאות ארגונים שתומכים בעניין הפלסטיני: אוספים בגדים למחנות הפליטים, מארגנים תערוכות של אמנות פלסטינית, מאמצים בית ספר בחאן יונס, עורכים אירועים גסטרונומיים שמרכזם אוכל פלסטיני טיפוסי. בכל הארגונים האלה פועלים אנשים צעירים או אקדמאים מבוגרים יותר, חלקם מוכרים לי משנים עברו.
הפעילים האידיאליסטים האלה לחמו תמיד בגזענות, וגם באנטישמיות, ורק מיעוטם נתפסו לתעמולה פשטנית הגורסת שהיהודים שולטים בוואשינגטון. אבל האמונה בשלום פשוט פסה מעולמם של האנשים הטובים האלה. כיום מתמסדת לה פעולה ישירה למען הכבוּשים, שהחליפה לגמרי את ההטפה לשלום עם הכובשים. תמיד חששתי מהיום הזה, וקוראים ותיקים יזכרו בוודאי את האזהרות התכופות, שבכוונת מכוון חזרו על עצמן שוב ושוב. היחס לישראל ולישראלים כיום זהה כמעט ליחס ששרר כלפי הלבנים בדרום אפריקה, בתקופת שלטונם הבלעדי בארץ זו. רק מתנגדי אפרטהייד מובהקים נחשבו לבני אדם לגיטימיים, הראויים לאוזן קשבת ואפילו לאהדה ולסיוע. מבקרי משטר ליברלים שלא חצו את הקווים ולא תמכו בגלוי בנלסון מנדלה ובקונגרס הלאומי האפריקאי, היו לא רלבנטיים. המדיניות שהביאה לכיבוש ממושך, להתנחלות ולשלילת זכויות אזרח מהפלסטינים, הפכה את ההשוואה, עם כל מגרעותיה, לבלתי נמנעת.
במצבים אקוטיים שואלים כולם רק שאלה אחת: הלנו אתה או לצרינו? התשובה על השאלה הזאת חורצת את גורלך לשבט או לחסד. אשליית אוסלו נתנה לשמאל הציוני, מקבילו הקלאסי של הזרם הליברלי המתון בדרום אפריקה של האפרטהייד, עוד כמה שנים של חסד. אבל הארכה שקיבלו, כבר מיצתה את עצמה עד תום. אמנון רובינשטיין יכול לכתוב מאמרים צדקניים בשם הציונות ככל שיאווה, אבל הסיפור שלו ושל דומיו נגמר. לא רק שלא מכירים בשמאל ציוני, אלא שגם ליברל ציוני כבר לא מתקבל על הדעת. או שאתה ליברל, או שאתה ציוני – אומרת לנו יבשת שלמה, ערש התרבות העולמית והיבואנית העיקרית של מוצרים ישראליים ותיירות ישראלית. מי שרוצה לדבוק בג’ורג’ בוש ובאנשי הימין הפונדמנטאליסטי שלו, שיבושם לו. אבל מוטב לכולנו לדעת, שגם בוש מבין שעליו לשפר את יחסיו עם אירופה, ומכאן נובע חלק מהלחץ על שרון לישר קו עם מדיניות שבה איננו מאמין. האיש הכוחני שרצה לבצע הפיכה צבאית בשנת 1967, לא השתנה. זה גם לא מקרי שרעיון ההפיכה הועלה בעבר על ידי תלמיד אחר של דוד בן-גוריון, אהוד אבריאל המנוח. התרבות הפוליטית הישראלית יכולה בהחלט להתגאות בעובדה, שעד כה היתה מחוסנת מפני התערבות כוחנית של גנרלים בקבלת ההחלטות, אבל לא לעולם חוסן ויש להשגיח על הצבא בשבע עיניים.
אני חושש מהצדקנות, כיוון שהיא בונה לנו בהדרגה אופי לאומי קולקטיבי, שמהווה סכנה לכל מדינות האזור, ואולי גם לשלום העולם. השבוע שמעתי ברדיו ראיון עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יובל שטייניץ מהליכוד, איש "שלום עכשיו" בעבר "שראה את האור". שטייניץ דיבר בהתנשאות דוחה על ההנהגה הפלסטינית החדשה, דחה באדנות את כל בקשותיה להקלות שיאפשרו העברת שלטון חלקה יותר, וניסח למענה את היעדים העיקריים לפעילותה בעתיד הקרוב. אבו-מאזן ועמיתיו אינם אמורים להילחם למען שיקום ארצם, גם לא להשגת עצמאות מהכיבוש, ואפילו לא לגיבוש קונסנזוס לאומי סביב מנהיגותם. תפקידם כוואסל של היישות הישראלית הוגדר בפי שטייניץ בזו הלשון: "הם צריכים לשכנע את העם הישראלי בשאיפתם לשלום, ולהילחם בטרור".
יכולתי בקלות לפטור את הדברים כהבלים, אמירות של טיפשות ושחץ, וכך אני באמת חושב בסתר לבי. לשטייניץ יש עמדת כוח מסוימת, ויש להניח שכדרכם של מומרים הוא ישרת את הליכוד בנאמנות רבה. אבל אפילו איש כזה, עם תואר שלישי במדע המדינה, מסוגל להגדיר את תפקידם של מנהיגי עם אחר רק במונחים של אנוכיות לאומית ישראלית. אלה שאדמתם נגזלה בשנת 1948 ושוב בשנת 1967, אלה שחיים מזה דורות כפליטים, נרדפי הכיבוש עד צוואר, קורבנות הנישול וההתנחלות, גזילת המים וגזילת המרחב האווירי – הם חייבים לרצות את חברי מרכז הליכוד ולהוכיח להם שהם "ערבים טובים".
בנוסף לכך, מייעד להם שטייניץ גם מטלה ביטחונית. אחרי שמרחיבים את ההתנחלויות באורח מאסיבי מאז חתימת הסכמי אוסלו השקריים ובונים גדר לפי פרמטרים של התפשטות טריטוריאלית, דורש שטייניץ מהיודנראט של הפלסטינים להקדיש את כל מאודם לדאגה לביטחונם של דוחקי רגליהם. כמו בחזונו של ג’ורג’ אורוול בספרו 1984 רוצה שטייניץ מהפלסטינים לא רק לציית לו, אלא גם לאהוב אותו. אפילו חינוך לאומי המנחיל לפלסטינים את תולדות עמם כפי שהם רואים את הדברים, הוא לצנינים בעיניו של הליכודניק החדש הזה.
"שתיקה נצחית", כך דרשו הפיאודלים של ימי הביניים מהאריסים המשועבדים להם. גם שטייניץ רוצה לגזור על הפלסטינים שתיקה נצחית, וזה פשוט לא יקום ולא יהיה. בספרד הפאשיסטית של הגנרל פרנסיסקו פרנקו דיכאו את התרבות הקאטלונית, גזרו גזירות קשות נגד לימוד השפה הייחודית של העם הזה, ואסרו אפילו על שמות קאטלוניים. אבל מאז מותו של הרודן בשנת 1975, פורחת התרבות הזאת, בעל כורחם של חסידיו המזדקנים והולכים. הלקח ברור, וכדאי שגם אינטלקטואלים ימניים כמו שטייניץ יפנימו אותו במהירות: פלסטין תפרח, וכך גם תרבותה. רק אנחנו נקבע מה יהיה חלקנו בהתפתחות הזאת.
המנהיגים הפלסטינים החדשים לא ייבחרו כדי לשרת אותנו. השבוע כבר קראתי בג’רוזלם פוסט מכתב של קורא מראשון לציון, שתיאר בהרחבה את החטאים של אבו-מאזן כלפי העם היהודי. זוהי רק הסנונית הראשונה, ואחריה תהיינה רבות אחרות. את מרואן ברגותי, שחלם באמת על שלום, הצליחו השטייניצים להפוך לטרוריסט, בלי או עם מרכאות. האיש שהצליח למזג מילטנטיות עם שאיפה כנה לשלום, נעול עתה מאחורי סורג ובריח. אם הצליח הממסד הישראלי לגרור גם אותו לפעולות מעבר לקו הירוק, אחרי שרצחו את חברו מטול-כרם, ראאד אל-כרמי שהיה גם הוא שוחר שלום, אין לנו ברירה אלא להשתחרר מהמדינאים שלנו לפני שאנחנו חולמים על שלום. אנחנו, ולא הפלסטינים, חייבים להוכיח לעם השני שאין לנו כוונה לרצוח באורח שיטתי דווקא את אלה שמאמינים בדו קיום איתנו.
גם מועמדים אחרים להנהגה הפלסטינית יוקעו כאנטישמים, איסלמים, קומוניסטים או סתם עוכרים. מי שמוכן לחכות עד שהמנושלים יכירו בצדקת המנשלים, לא רוצה בעצם שום הסדר. שטייניץ הוא סרבן שלום התומך בטרוריזם ממלכתי כלפי הכבושים. מדוע הוא סבור שהפלסטינים חייבים לפייס אותו ולהפיס את דעתו? פשוט מאוד: הוא הפנים את הצדקנות כתכונת אופי בסיסית, והפך אותה לאבן יסוד באסטרטגיה התעמולתית שלו, שהיא גם חלק בלתי-נפרד מהמערכה הכוללת של ישראל כלפי השכנים.
האינטרס הלאומי הישראלי דורש את שחרורו המיידי של ברגותי מהכלא, כדי שהוא יתפוס את מקומו בהנהגה הפלסטינית. גם לנו כדאי שבראש ההנהגה יעמוד אדם שמקובל על עמו, ומכיר מאז ותמיד בזכות קיומה של יישות ישראלית כאן. ברגותי, כמו אבו-מאזן, לא יהיה חייב שום דבר לישראלים או לתרבות הפוליטית והתקשורתית שלנו. המטרה המיידית שלהם היא לשכנע דווקא את בני-עמם שיש בדעתם למגר ולקעקע את השחיתות ואת הדיכוי הפנימי, גם אם זה עומד בסתירה לציפייה מהם "להילחם בטירור". אחר כך יגיע זמנם של ניסוח המצע הלאומי והמטרות הלאומיות, על תשתית של חזון משותף אבל תוך הכרה באילוצים הנובעים מהמציאות באזור ובעולם. לא הקולוניאליזם של שטייניץ יעמוד בראש מעייניהם, אלא הצורך להבטיח חופש וחיים טובים יותר לבני עמם בשנת 2004. אם שטייניץ רוצה להיות סר ססיל רודס (שהשתלט עבור בריטניה הגדולה על שטחים עצומים בחלקה הדרומי של אפריקה בסוף המאה ה-19) אז אפילו מטורפי הימין הקיצוני-דתי באלבמה לא יוכלו לעזור לו לממש את החלום הסהרורי הזה.
עד שלא נשנה את השיח הלאומי שלנו, ולא נניח על סדר היום את הטראומות הנוראות של 1948 ו-1967, כדי להתוות לעצמנו לא רק דרך רעיונית ופוליטית חדשה, אלא גם סגנון דיבור שונה לגמרי כלפי שכנינו, נתבוסס בבוץ של טירור וטירור נגדי לדורות רבים, שבמהלכן נאבד את כל היקר לנו ונהפוך את חיינו לגיהנום. הכל צפוי והרשות נתונה.
תודה לחיים ברעם על מאמר מצוין.
בסופו של דבר, השקפתו הפוליטית של אדם נגזרת מהערכים שבהם הוא מאמין.
שטייניץ הוא פשוט גזען, והוא מצא את המפלגה הפוליטית המתאימה למערכת הערכים שלו.
לחיים שבת שלום,
ראש העיריה הספרדי ההוא, מה השקפתו בנוגע למדיניות ממשלתו כלפי חבל הבסקים ומחתרת האטא? האם הוא רואה בהם טירוריסטים או לוחמי חופש? האם הוא בעד מתן עצמאות לעם הבסקי? ומה עמדתו של חוויר סולאנה בנושא? ומוראטינוס,מה הוא חושב?
באשר לתמיכתך הלוהטת בברגותי, אינך חושב שזה קצת פטרנליסטי להשיא עצות לפלסטינים?
תודה לחיים ברעם על הקול הצלול ההומאני והנאור הזה, באמצע הלאומניות הגואה והגזענות שהשחיתה כל פינה טובה.
לא מזמן חזרתי מביקור אצל היוסוס, ארגון הצעירים של ה-SPD, שבאופן מסורתי עומד משמאל לסיעה המפלגתית בבונדסטאג, וגם התערתי לא מעט בשמאל היותר רדיקלי – הברית נגד נאט"ו, האגודה האנטי-פאשיסטית, דמוקרטים צעירים, ולא מעט לא מזוהים. אומנם גרמניה לא מבקרת את ישראל מסיבות היסטוריות ובכך חוטאת חטא גדול, אבל התגובות בכל אירופה לאחר ניצחון בוש לא היו של "כעת עלינו לבסס את עצמנו כאלטרנטיבה לאמריקאים" אלא ככניעה נאלחת ודיבורים על פשרה ודיאלוג עם הניאו-קונסרבטיבים בארה"ב. תפקידה של אירופה במגרש המזרח-תיכוני הוא שולי, ואנו נאלצים להתמודד עם ההגמוניה האמריקאנית. השמאל הישראלי חייב להכיר בעובדה הזאת, ולמצוא בני ברית הולמים מעבר לאוקיינוס האטלנטי, אחרת, בתור קולנייה אמריקאית, אין לנו תקומה.
בנוגע להשתלטות צבאית – כפי שאמרת באמת מגיע לדמוקרטיה הישראלית ח"ח על חוסר ההתערבות הצבאית בהליכים הדמוקרטים, אבל בשבוע האחרון כשאני מסתכל על העניין מקרוב בלשון המעטה, לא אגזים אם אגיד שצריך להיזהר ולהיזהר מאוד.
מי שרוצה להשען על ציר צרפת- גרמניה-סקנדינביה שיובשם לו,אבל א.הוא פשוט אינו יכול,כי אין למדינת ולו גרם אהדה לישראל. ב.זה המודל שלך? זה המשען שלך בעולם?אני מקוה שישראל לעולם לא תהיה צרפת.
אני מעדיף את משענת הקנה האיתן האמריקנית על משענת הקנה הרצוץ (שכרגע אפילו לא קיימת) האירופאית.ועל כל הכותבים פה להתעורר, מדיניות בוש זכתה לאמון העם!"צאו מהסרט" אין יותר חלומות באספמיה על קרי.
השמאל הישראלי,צריך גם סופסוף לפתוח את העיניים ולהבין שהשמאל האירופי נטש אותנו בשעת הצורך.עת היינו תחת מתקפת טרור חסרת תקדים,בחר השמאל האירופי את הנפט הערבי על הצדק שהיה צריך להעשות עם ישראל…ועם אלו הלוחמים הדגולים נגד האנטישמיות אז שומרני אל מאוהבי ומשונאי אשמר בעצמי.ברגותי- מעניין שרצח של יהודים חפים מפשע אינו טרור…כל הכותבים פה שמעודדים את חזית ערפאת-קדורה-ברגותי צריכים לדעת שיש להם יד ורגל באסון שהכה בפלסטינים ב4 השנים האחרונות,הם מעודדים חונטה מושחתת ורצחנית שמבססת את שלטונה על עימות מלאכותי לגמרי עם אויב שמזמן רוצה מדינה פלסטינית יותר מאשר ערפאת וברגותי שבמו פיו מנע מדינה פלסטינית על אפם וחמתם של רוב חברי משלחת קמפ דיויד.
וכן,אחרי שבאוסלו לא ממישו הפלסטינים שליש סעיף, יש עניין רב בלבנות מחדש את אמון הציבור שיש הנהגה שרוצה ויכולה לדבוק בהסכם
רק כדאי להעיר שהעדות היחידה על שהותו של מר שטייניץ ב"שלום עכשיו" היא מפי הסוס.
ב"שלום -עכשיו" מעולם לא שמעו על פעיל בשם יובל שטייניץ.
לנתן,
שטייניץ היה פעיל ואפילו נפצע מהרימון שרצח את חברנו אמיל בפברואר 1983.
זוהי סתם עובדה מעניינת, ואין בה כדי להכפיש את שלום עכשיו. לאלישע ייאמר, שהתמיכה הלוהטת בברגותי היא פרי דימיונו. עם זאת, זה נכון ששלטונות הכיבוש כלאו אותו, והעובדה הזאת משקפת את הטרגדיה שפוקדת של שני העמים. הוא לא רק לוחם חופש אלא גם שוחר שלום ומתון מבחינה פוליטית.
לאלישע,
האנלוגיה איננה הזויה אלא סתם לא נכונה. רוב הבאסקים בספרד אינם מעונינים במדינה עצמאית ובכל הסקרים יש רוב עצום הרוצה להמשיך להיות חלק מספרד, אבל עם זכויות נרחבות בחלק התרבותי. כמובן שאין פלסטינים הרוצים בסטאטוס קוו, למעט ותיקי אגודות הכפרים של שרון משנת 1981…
חיים שלום,
והמשוואה באסקים-פלסטינים? יש איזה צד דומה במאסרם של לוחמי החופש הבאםקיים לבין מאסרו של לוחם החופש ברגותי, או שזו סתם אנלוגיה הזויה?
רק נקודה ספציפית שאני חושב שראוי להתייחס אליה:
אומנם מעולם לא היו הפיכות צבאיות כרגע מעלים כל מיני גחמות של גנרלים להשתלט על המדינה בזמנים קריטים, אולי, אבל זאת היסטוריה רחוקה.
המשקל צריך להיות על העובדה שישראל מנוהלת ע"י חונטת גנרלים , מעין צבא המנהל מדינה, איזה גנרל יביא על עצמו אסון שיהפוך את השולחן הדמוקרטי הזעיר שמשמר את שלטון הגנרלים? המצב הפוליטי כיום, הפניית התקציבים וחוקי החירום (שעכשיו הכנסת עושה שרירים) מבטיחים את המשך ביסוסה של ישראל כמדינת צבא.
אנשים משנים את דיעותיהם. זה קורה. גם אורי אבנרי היה באצ"ל (וותיקי האצ"ל מתנערים לחלוטין מזה שהוא אי פעם היה חבר בארגון), וגם אמנון לורד, העורך הראשי של ‘מקור ראשון’ היה פעם שמאלן.
לנתן וחיים:
לבסקים כאזרחי ספרד אין את הכלים הדמוקרטיים והחוקיים להלחם למען היפרדות מספרד.
עובדה היא שממשלת ספרד (זו שנציגיה מטיפים לנו לכבד את זכויותיהם הלגיטימיות של הפלסטינים) הוציאה אל מחוץ לחוק את הפלג הפוליטי של של מחתרת אטא-מפלגה בשם herri batasuna- וגם אסרה את כל מנהיגיה.
ועדיין אינני מבין כיצד אתם מתייחסים ללוחמי האטא הם הם טירוריסטים או לוחמי חופש?
ההשוןאה בין המחתרת הבסקית לארגוני הטרור הפלשתינאים היא שגויה.
לבסקים כאזרחי ספרד יש את כל הכלים הדמוקרטיים והחוקיים להילחם למען היפרדות מספרד.
לעומת זאת הדרך היחידה שפתוחה בפני הפלשתינאים להיפטר מהשלטון הישראלי היא דרך הטרור ,מאחר שכל הדרכים החוקיות והדמוקרטיות האחרות נשלות מהם מתוקף היותם נתונים למשטר דיכוי צבאי.
אלישע,
אין דמיון לעניין הבאסקי. הבאסקים הם אזרחים שווים בספרד, ויתרה מזו, יש להם אוטונומיה תרבותית וחינוכית נרחבת, ואפשרותת מלאה גם למשר את זהותם וגם ליהנות מאזרחות במדינה משגשגת.
הפלסטינים חיים תחת כיבוש צבאי ללא זכויות אזרח. אם ישראל תיתן להם אזרחות ישראלית מלאה ושווה , כולל זכות לבחור ולהיבחר לכנסת, תוכל לדבר על דמיון.
מאמר חשוב, ההישענות על היסודות החשוכים ביותר בחברה האמריקאית היא נוסחה לאסון נוראי.
בוש ניצח ויחד עימו ניצחו הגזענות, ההומופוביה, שנאת הנשים והאנטישמיות.
אותם החוגים הדתיים התומכים במידיניות הישראלית מתוך מניעים משיחיים, ושהם המנצחים האמיתיים בבחירות האחרונות בארה"ב, הם רוויים באנשטישמיות פרימיטיבית (רצח ישו וכו’).
מפחיד לחשוב שחבורה זו היא משענתה האחרונה של ישראל.
אירופה ערש התרבות, הנאציזם למשל. מזה זמן אני תמה מדוע מלחמת הנפט של בוש היא תועבה אבל התמיכה האירופית בערבים בגלל הנפט היא עמדה מוסרית. מכיוון שברעם נקט בעמדת אמרתי לכם הרשו גם לי להיות נביא שוטה ולנבא שתוך כעשרים שנה יקרה אחת משתים – או שאירופה תהפוך מוסלמית או שהמוסלמים באירופה יעברו חוויות שעד היום רק היהודים עברו ביבשת התרבותית הזו. מי שלא מאמין שיחשוב על לה-פן על התחזקות הימין הקיצוני מאד בגרמניה אוסטריה ואיטליה וזו כנראה רק ההתחלה. האירופים מתחילים, כנראה, להבין שאין כאן שאלה של פלשתינאים מדוכאים מול הישראלים הרשעים אלא האיסלם הכריז מלחמה על שתי הדתות המונותיאיסתיות האחרות – הנצרות והיהדות ומכיון שהיהדות קטנה וחלשה יותר אפשר להתחיל איתה. לכן האירופים יכולים להלחם על תרבותם או לראות בהשמדת תרבות זו. אם הם ילחמו, יהיה לשמאל הרבה סבות להכות על חטאיו – הטפשות והעיורון.
נחמד, "התמיכה האירופית בערבים "?
אתה כנראה עסוק מדי בצדקנות יבבנית, אם אינך רואה עד כמה מדינות אירופה תומכות בישראל במשך השנים ומוחלות לנו על דברים מכוערים.
גם לא הייתי מציע לך להשוות מי מזרים יותר כסף, נשק ותמיכה לכמה וכמה משטרים ערביים (סעודיה למשל).
נו טוב, אם לא להפציץ אזרחים בעירק בפצצות מצרר זו תמיכה בערבים, שיהיה.
ההתנפלות על ברעם והאשמתו בארופוצנטריות וכו’ הנה גם בלתי עניינית וגם נבערת מדעת. היא איננה עניינית משום שהיא מתמקדת באחד ההיבטים השוליים ביותר במאמרו ומסבה את תשומת הלב מן העיקר אל הטפל. היא נבערת מדעת משום שהיא עצמה משתמשת ונשענת על ערכים שמקורם )מה לעשות? זו עובדה הסטורית( באירופה עצמה. נכון, ערש התרבות הסינית וההודית )מני רבות( שונה, אך עצם ההכרה בפלורליזם תרבותי ופלורליזם בכלל כערכים מנחים, בדמוקרטיה והכרה בזכויות המיעוט, אלו מקורם במה שמכונה פרוייקט הנאורות האירופי. אגב, גם הרעיון האינפנטילי והמוקצה של רב-תרבותיות )המתעלם מדיכוי תוך תרבותי בשם ההתנגדות לדיכוי בין-תרבותי( מקורו באירופה, בין אם מדובר, למשל, בתנועה הגרמנית הרומנטית "פרץ וסער" ובלאומנים כגון הרדר ומאציני, ובין אם מדובר באופנה הפוסט-מודרנית המאוסה. כך לדוגמא הגן וויל קימליקה )"רב-תרבותיסט" עכשווי ידוע, צ’כי במוצאו וקנדי במקום מגוריו( על זכותם של הסעודים לכרות את ידיהם של גנבים משום ש"זוהי תרבותם".
לאלישע.
אתה מערבב מין בשאינו מינו.
אם תושבי בת-ים היו מקימים ארגון טרור ששואף להיפרד ממדינת ישראל ולארגון הזה היתה גם זרוע פוליטית,למדינת ישראל היתה את הזכות להוציא את הארגון הזה מחוץ לחוק ועדיין איש לא היה טוען שתושבי בת-ים לא נהנים מהדמוקרטיה.
"לוחם חופש" ו"טרוריסט" הן שתי הגדרות שיכולות לחיות בכפיפה בישות אחת .
למשל יצחק שמיר היה גם "לוחם חופש" וגם "טרוריסט".
כרגיל – "צדקנות" היא לאומנות וגזענות.
ומה לעזאזל כל המניפסט המוצג במאמר ה"צעקני" הזה, אם לא אוסף שרירותי של "צדקנויות"?
הקביעה החד משמעית כל-כך – שישראל היא מתנהגת כפטרנליסטית וככובשת ללא הסתכלות אובייקטיבית היא פשוט מעוררת גועל.
ובכל זאת מספר עובדות נשכחות:
א. לפלסטינים **תמיד** היתה דרך אחרת
מאשר דרך הטרור.
**תמיד** !!
צריך להוציא מהלקסיקון את ה"אין דרך
אחרת".
ב. לולא הפלסטינים בחרו בדרך הטרור – כנראה
שהייתה עכשיו מדינה פלסטינית עצמאית.
ג. מתקפת הטרור הרצחנית והמזוויעה שפתחו
הפלסטינים ב-2000 זוכה כמעט לתמיכה
שקיטה מהשמאל הקיצוני. פשוט לא להאמין.
ד. הסכם אוסלו אכן היה הזוי:
– ישראל חשבה שתיתן כמה ערים ותגמור
עניין.
– הפלסטינים חלמו מדינה.
אך האם לא העלתם על דעתכם תמונה שונה
לולא הפלסטינים פתחו במתקפת הטרור
הרצחנית?
מה היה מצבם היום?
האם ישראל הייתה עוזה את "פעולות הכיבוש
המזוויעות" ללא מתקפת הטרור?
ואכן – לגבי דבר אחד אני מסכים בהחלט עם מר ברעם. השמאל האירופי רואה את המציאות בארץ בעיניים מעוותות של כבוש מנושל וכובש מנשל.
אולם, אוי לאותם אזניים הנאטמות לקול זעקת הנרצחים הישראלים. זה קרה בעבר – וזה קורה
עכשיו.
ליגאל, קטע נחמד, ספוג בצדקנות לאומנית וגזענית, בדיוק כפי שרצית.
הוא גם כתוב בסדר גמור, מתאים לנקודה או למקור ראשון. אין לי ויכוח איתך, מבחינתי אתה מעבר להרי החושך.
ובכן, מר חיים ברעם, אין לי בעיה עם כל הדברים הרעים שאתה אומר, הבעיה שלי היא עם הדברים הטובים שאתה אומר והכוונה שלי ליבשת המופלאה – אירופה. האירופאים מחפשים את טובתם ואת טובתם בלבד. המערכה שהם מנהלים מול האמריקאים היא מערכה כלכלית שמנוסחת כלפי הציבור במונחים של מוסר. אירופה מקצינה ימינה, וסובלת מחוסר יציבות כתוצאה ממסת המהגרים ששוטפת אותה – זה היום הנושא שפותח חלק לא קטן ממהדורות החדשות בחלק ממדינות היבשת, לא אנחנו. מדינת ישראל היא התשלום שאירופה מוכנה לשלם בתמורה להרגעת הרוחות בקרב האוכלוסית המהגרים שלה. אירופה ויתרה עלינו. הקיום של אזרחי מדינת ישראל, והדגש הוא על אזרחי, איננו עומד מול הצורך שלהם בשקט פנימי ובביטוח סוציאלי. הניסוח הוא כמובן באופן מוסרי ולכאורה נאצל, אבל בפרקטיקה הם ממשיכים לעשוק את אפריקה ולמצוץ ממנה כל טיפה. הם ממשיכים לעשות עסקים עם כל דיקטטורה רצחנית ללא בעיה. אנחנו בסך הכל תירגולת שלהם, סוג של גמביט מוסרי. במידה ואירופה באמת רוצה לעשות משהו – שתקבל את מדינת ישראל לקהילה האירופאית ומי שרוצה יעבור ליבשת. שיעניקו האוסטרלים והניו זילנדים ויזות לישראלים ואנחנו פשוט ניקח את הפקלאות ונלך. כל זמן שאנחנו כאן – זו מלחמה לנצח, או יותר סביר עד הסוף המר.
וואו, לא ציפיתי לכזאת ארופוצנטריות
בוטה ב"גדה השמאלית"
אירופה ערש התרבות העולמית?
חיים ברעם, חשבתי שאתה אדם בעל תודעה
מזרחית רדיקאלית. מסתבר שלא
ומה זה השוביניזם הזה?
בכל הרשימה של "גדולי התרבות הארופאית"
לא מצאת אפילו אישה אחת לרפואה?
ליורם היקר,
בכל זאת: יוון, רומא, הרנסאנס, ערכי המהפכה הצרפתית, מארקס, אנגלס, גתה, טולסטוי, דוסטוייבסקי, מאלר, באך, מוצרט, בטהובן, תומאס מאן, קפקא, אפלטון, דיקנס, שייקספיר, פרנץ מולנאר, אריך קסטנר, ויקטור הוגו, אז אולי לא כל "ערש התרבות" (גם לי יש זיקה מוצקה לארצות העולם השלישי) אבל בכל זאת החלק הארי.
אני מודע גם לאירופיות של היטלר, גבלס, פרנקו, מוסוליני ואפילו ריאל מאדריד.
לחיים ברעם
כתבת הרבה דברים נכונים, אבל באמת אני תוהה מה פירוש הביטוי "ערש התרבות העולמית". אם אנחנו מתייחסים ל"תרבות העולמית" כאל אוסף ערכים ואסתטיקות המוכרים כיום ברוב חלקי העולם ומהווים הגמוניה במישור העולמי, אז אנחנו צריכים לכלול גם את ארצות-הברית בערש התרבות העולמית… יש משהו כמעט מקאברי בכל המונח הזה, שלגמרי מתעלם ממה שידוע לך היטב, שכדי שאירופה תחשיב את עצמה כ"ערש התרבות העולמית" היא עסקה במשך מאות שנים בהרס התרבויות של רוב העולם. המינוח הזה גם קובע נקודת התחלה שרירותית מאד, הרבה דברים שמזוהים היום עם תרבות עולמית מוצאם מהמזרח התיכון (מתמטיקה עשרונית, מונותאיזם) מהמזרח הרחוק או מחלקים אחרים של העולם.
מתנפלים על חיים ברעם ועל אירופה. אין כאן כל וויכוח על אירופה מה שיש לנו זו הלאומנות הרגילה השולטת אצלנו. אנחנו נגד אירופה כי היא "נגדנו". המצאנו קנה מידה חדש למוסר ולהתנהגות אוניברסליים: מי שבעדנו הוא מוסרי וטוב ואם לא, הוא חסר מוסר ומצפון וצבוע. הצרה היא שהעולם הגדול לא מקבל את הקנה מידה הזה אבל זה מתקבל אצלנו כהוכחה נוספת שכל העולם הוא נגדנו. אוף..
תנו לנשום, הניחו לרגע לתקינות והתייחסו באורח ענייני. מי שהתאכזב, אז אני מצטער. אני "רק" סוציאליסט וכל היתר נגזר מזה.
זה אותו מצפון כמו ל"שמאל" – אצל ה"שמאל" כל מי שבעד ישראל הוא חסר מצפון וצבוע ואצל האנשים האחרים כל מי שנגד ישראל הוא צבוע חסר מוסר ומצפון.
למר ברעם,
הרי החושך נמצאים רק בדמיונך.
התייחסותך לתגובה היא פטרנליסטית לא פחות משאר דבריך – ומצחיק הוא הדבר שהינך לוקה באותו ליקוי שאתה מטיף נגדו.
ומגוחך עוד יותר שהינך מצפה לליקוק דבש ממאמרך, ללא ציפיה רצינית לביקורת.
איני שייך עם מחנה הימין ("הרי החושך?").
אני מאמין בשני מדינות לשני עמים.
אני בהחלט חושב שצריך לעוף, על טיל, מעזה ומכל השטחים, ולפלסטינים ישנה זכות בסיסית
למדינה, שאין לנו שום זכות, פטרנליסטית או
פאודלית או דיקטוטרית או דמוקרטית, למנוע
זאת מהם.
אני מכיר ב"חטא הקדמון" של הנכבה.
אולם, ההתייחסות הלא ביקורתית, הכמעט מתרפסת,
כלפי הנאררטיב הפלסטיני, תוך הבנה ואמפתיה כלפי מעשי רצח מזוויעים פשוט מעוררת גועל.
זכורה לי התייחסות של אורי אבנרי למעשה הנבילה של אותו מחבל שרצח אם ושני פעוטיה,
בדם קר:
"חימה. אדם שטוף חימה".
צר לי – אך לבן אדם כזה אין זכות קיום
(למחבל, חלילה לו התכוונתי לאורי אבנרי…
🙂
מר ברעם היקר – אני עדיין מחכה למאמר ביקורתי, באותה מידה של ארסיות כלפי הצד השני.
תודה.
זה ניסוח באמת בעייתי "ערש התרבות העולמית"…זה בוודאי לא ערש התרבות של הסינים ושל ההודים למשל, אשר ביחד מהווים את רוב האנושות…
לכל מומחי אירופה באשר הם,
נחמד ואד גורדון- על איזו התחזקות ימין אתם מדברים? ספרד שבבחירות האחרונות ניצח בה מועמד השמאל? אוסטריה, שבה נחלה מפלגתו של היידר מפלה ניצחת? גרמניה הנשלטת על ידי השמאל?
שנאתכם היא לא שנאת אירופה, כי אם שנאת צרפת(שיראק) שהוא אכן ימני. אבל כזה הוא גם ברלוסקוני, חברו הטוב של שרון!
זה נכון שמדינות רבות באירופה אחראית להרבה מהעוולות הקיימות בעולמנו זה, אולם יהיה זה בלתי אחראי לראות ביבשת שלמה כגוף אחד.
את הריחוק מאירופה יזמה ישראל בעצמה, תוך שהיא בזה לנסיונות האירופאים להשתלב בתיווך בסכסוך! השענותה החד-צדדית של ישראל על אמריקה(האח הגדול והחזק) גורמים לכך שרבים מהאירופאים "נעלבים" מהתייחסותה של ישראל.
נסיונם של אחדים לערב את הפוליטיקה האירופאית עם הכלכלה האירופאית מראה על בורות. בכלכלת שוק חופשי עושים עסקים עם כולם, תשאלו אנשי עסקים ישראלים המוכרים למדינות עימן אין לישראל יחסים בינלאומיים.
ולכל המעלים על נס סוגיית ההגירה המוסלמית לאירופה. רבות המדינות באירופה המבינות בדיעבד את טעויותיהן בקליטת הגירה ממדינות לא דמוקרטיות. תהליך ההקצנה הדתית העובר על חלקים מהמהגרים המוסלמים נובע לא מעט בשל טעויות אלו. כמי שחי בברלין, אני רואה מדי יום ביומו את התסכול בקרב מיעוטים(ביחוד הצעירים) המחפשים ומוצאים זהותם תחת כנפי האיסלאם הקיצוני.
ולנחמד שוב. אינני יודע לגבי שאר מדינות אירופה, אבל לפחות גרמניה לא נשענת על הנפט הערבי. את שלה מייבאת היא מנורבגיה, או מרוסיה(גם גז) ואנגליה.
אמריקה בזבזנית הנפט הגדולה בעולם היא היא שנשענת ברובה על מדינות אופ"ק.
ולגורדון שוב,
ברגע שישראל תהיה מוכנה לעבור את השינויים הנדרשים בכדיי להתקבל לאירופה(כפי שמנסה כעת תורכיה) היא תוזמן(כבר דובר על כך בעבר).
כיבוש עם אחר, והתעלמות מזכויות אזרח אלמנטריות של בני אותו עם אינם כלולים באגנדה האירופאית!!!
טוב, קלרה. אירופה היא ערש של חלק נכבד מהתרבות העולמית, בסדר?
האיחוד האירופי הוא אירגון רכושני גם באידיאולוגיה וגם בפרקטיקה שלו. הוא לא האידיאל בעיני שום סוציאליסט. אבל עצם העובדה שקיימת מורכבות בזירה העולמית, ושיש גורמים אחרים חוץ מהקנאים הדתיים של בוש היא כמעט חתרנית אצלנו.
העמדה של אירופה בסיכסוך הישראלי-פלסטיני היא סבירה,והאינטרס שלנו כהומניסטים הוא למנוע מלחמה חובקת-כל נגד האיסלם ולהידבר עם המוסלמים, גם באזורנו.
במציאות הקיימת בשנת 2004, המשימה שלנו היא עיצוב סדר עדיפויות, כדי לבחור בין רע לגרוע ובין גרוע ולגרוע מאוד. כל הדיונים באתר הזה, בכל הנושאים, מושפעים מאוד מההווייה הזאת.
"אפילו חינוך לאומי המנחיל לפלסטינים את תולדות עמם כפי שהם רואים את הדברים, הוא לצנינים בעיניו של הליכודניק החדש…." וגו’
איזו מכבסת מילים של ברעם להסתה המתירה את דמם של היהודים וקוראת לזרוק אותם לים.
אם היה איזשהו סיכוי לחיות פה פעם בשלום, ישראלים ופלסטינים, באה ההסתה הנוראית בספרי הלימוד הפלסטינים והרעילה את נפשות הדור הצעיר הפלסטיני, עד שהוא בא להתפוצץ פה בהמוניו, דבר שגם עמים מדוכאים יותר מהפלסטינים מעולם לא עשו בהיקף כזה.
אבל אצל ברעם זה פשוט חינוך לאומי…
פעם חשבתי שברעם הוא אינטלקטואל אמיתי
טעיתי. הוא פסאודו אינטלקטואל שסתם כותב יפה
כיוון שאדם שלא נותן לעובדות לבלבל אותו אינו יכול להיחשב לאינטלקטואל
הוא סתם קשקשן
אורן יקירי, עזוב אותך משטויות. אני לא מתיר דם אלא גר במרכז ירושלים וכל פיגוע עלול לפגוע גם בי ובבני משפחתי, חלילה.
כנ"ל גם אם יזרקו את אזרחי המעצמה הגרעינית שלנו לים.
צר לי שאיכזבתי אותך. גם הצדקנות שלך מאכזבת אותי. עם זאת, תודה על המחמאה. בימים טרופים אלה, כפי שכתבו ב"דבר" בימי ילדותי, גם זה משהו.
אורן מכובדי,
לכנות את חיים ברעם פסואדו אינטלקטואל זה איך לומר, קצת נסחפת. מהכרותי אותו מזה זמן רב עלי לציין כי כל העיתונאים הפוליטיים אינם מגיעים לקרסוליו, הן מבחינת הידע המקיף והן מיכולת הניתוח. אינני מסכים תמיד עם מסקנותיו, אך יכולתו האינטלקטואלית היא בלי ספק מרשימה, ואינה זקוקה להוכחות.
ןלעצם העניין: התבשרנו היום כי חוויאר סולאנה, בראיון שהעניק לb.b.c גילה כי מזה כמה זמו הוא מקיים דיאלוג עם החמאס. הדבר הזה מוזר מאד מכמה בחינות: ראשית, החמאס מוגדר כאירגון טירור לכל דבר, גם על פי קנה המידה של האיחוד האירופי. שנית, כמו שציינתי בתגובות קודמות שלי באתר, מפליא הדבר שעם טירוריסטים בארצו שלו (הכוונה לאנשי אירגון הטירור הבסקי, האטא) אין חוויאר סולאנה מנהל דיאלוג כלשהו. בספרד הם נתונים מאחורי סורג ובריח, למרות שעד כמה שידיעתי מגעת מחתרת האטא לא שמה לה למטרה לחסל את המדינה הספרדית ולהקים מדינה בסקית על חורבותיה. אבל כשזה נוגע לאירגון החמאס הקריטריונים הם שונים משום מה.
זה מזכיר לי את הסיפור על אודות הפסיכולוג והפציינט שלו, שבתום הטיפול נוכח הפציינט לתדהמתו כיצד הפסיכולוג "מעניק" לבנו זפטה איומה, תוך שהוא מוסיף: "תעוף לי מן העיניים לפני שאני מכסח לך את הצורה, יא מנייאק" למראה מבטי הפליאה של הפציינט אומר לו הפסיכולוג: "אתה אל תעשה מה שהפסיכולוג עושה, תעשה מה שהפסיכולוג אומר".
צביעות כבר אמרנו?
ידידי אלישע,
מעריך מאוד תגובתך בנוגע לחיים ברעם. מה שמוכיח שדיון טעון בין שני צדדים יכול להעשות במסגרת עניינית ומכובדת, בהתאם לבמה שמעניק אתר זה לקוראיו ומגיביו.
מסכים איתך במאת האחוזים שאם קיים דיאלוג שכזה בין האיחוד האירופאי לחמאס,הרי שהוא בניגוד מוחלט להצהרות האיחוד בתקשורת לגבי מעמד תנועה זו.
מצד שני אסור לשכוח שסוליינה בתפקידו הינו איש האיחוד, ולא שייך לשלטון הספרדי.הוא מייצג בזאת פוליטיקה כלל אירופאית, כפי שנקבעת באיחוד, וזה לא משנה אם יהיה ספרדי,שבדי, דני או גרמני!
אלף אלפי הבדלות הינו הנרי קיסינג’ר שעל אף היותו יהודי, ייצג משטר רפובליקני פרו-ערבי בתקופתו. כמו גם ברונו קרייסקי באוסטריה.
אני מעריצה מאוד את התוכן בכתבה
(
אירופה לא ערש התרבות שלי ולא של רוב העולם, רוב באוכלוסיה הלא לבנה בעולם בזה לתרבות היוונית הזו המנציחה את האדם כמרכז היקום וסוגדת יותר לחומר ולתפאורה מאשר לרוח האדם ולטבע, לא רק התרבות היהודית אלא גם האיסלמאית והבודהיסטית.
אם ההנהגה שלנו, היתה פחות מתנשאת כבר ב-67 יכלנו לגמור עניין, אבל לא הם אימצו את האופי האירופי המתנשא (או ירשו אותו כנראה לא באשמתם) ובמקום להביט אל העתיד קדימה, הם נתקעו באופוריה שאפפה את תושבי המדינה ובהתנשאות שלהם כלפי הערבים הם חרצו את גורלנו, ב -100% למי שמכיר את המנטלאיות המזרחית אצלהם וחי לידם (ראש העין – כפר קאסם)אין אצלהם הכרה בקו החשיבה הישר האירופאי שאומר ניצחת נכבשת תוותר, תעשה שלום, יש להם צורת חשיבה עגולה וסגורה כמו החשיבה הדתית שלהם שלא נותת להם ולנו מוצא לשלום אמיתי, בעינהם תמיד הם יהיו ראויים לשלוט מכיוון שהם ודתם והנביא שלהם נבחרו על ידי האל לשלוט בנו, זה טבוע אצלהם עמוק תרבותית וזה לא יעזור לנו, אנחנו היהודים תמיד נחשב לכופרים גם מבין החילונים הכי גמורים שלהם, החשיבה מזרחית זו קדומה אפילו מהדת האיסלמית שלהם שעליה בעצם היא התבססה כמשענת ,שכל מה שהתחיל בסופו להיגמר ולחזור על עצמו עוד פעם, שבסוף האנושות תסגור מעגל עם הבורא ותתאסלם כולה, בשביל לחיות איתם, צריך ללמוד אותם מקרוב ואפילו להטמיע חלק מתרבותם בתרבותו של העם היהודי שמקורה בעצם במזרח ולא במערב, כך שלחלק מהעם היהודי לא יהיה קשה יותר לקבל חלק ממנהגי המזרח ואפילו לחזור יותר לשורשיו האמיתיים, בשביל לקבל יותר לגיטימיות לזהותנו כעם פה ולא ככובשים וגם לראות את הערבים לא כאינפנטילים טיפשים, או כחיות צמאות דם,הם בסך הכל אנשים, קודם כל אנשים, דיי מתוחכמים שיודעים לשלוט במצב שלנו בצורה שיטתית משלהם, שלצערנו רוב העם שלנו לא מבין אותה, תנועת ש"ס הבינה חלק מנרטיבים אלה ואף זכתה למספר לא קטן של קולות מהמגזר הזה עובדתית, מה שנראה לאחרים כקניה בכסף בעצם הרבה יותר מורכב מזה, אפילו מרץ לא זכתה לאחוז כזה של בוחרים ערבים, לבסופו של עניין אם אנחנו רוצים לראות את עצמנו חלק מההיסטוריה המשמעותית הנכבדת של אזור זה נצטרך לעבור תהליך שינוי יותר לכיוון המיזרחי וזה יקרה בכפיה ולא בכפיה כפי שמתבצע כעת, חלק מהתושבים רואים בזה דירדור תרבותי ואף פרימיטיבי, אני רואה בזה כמעין התפתחות רוחנית חוזרת בעם שלנו, לבסוף אני צופה שאם נמשיך בקו שאנחנו הולכים כעת, אנחנו נפסיד, הפרדה והקמת מחיצות רק תהרוס אותנו מבחינה תרבותית נחנק בקיא שלנו, ובהמשך או שנקרוס או שניפול ע"י אויבנו זה רק עניין של זמן.