את כישלונו המתקרב של קרי, מועמד הדמוקרטים לנשיאות, אפשר היה לחוש עוד לפניו הבחירות; קראתי ימים מספר לפני הבחירות על דמוקרטים מודאגים מניהול מערכת הבחירות של קרי. הם הישוו את מפגשי בוש עם הציבור לעומת אלה של קרי. בוש כאילו אוהב את ההמונים, מדבר בשפתם, מתחבק איתם ועושה שימוש יעיל של כל הטריקים והשטיקים המקובלים במערכת הבחירות. קרי לעומתו נשאר מרוחק ומנוכר. הביקורת התמקדה בהתנהלותו של קרי. בעדינות שאין למעלה ממנה הוזכר שלא לגמרי ברור לציבור מה המסר שלו, שאינו מציג אלטרנטיבה ברורה לבוש. בזמן מערכת הבחירות אסור היה כמובן לדבר על כך בגלוי, וכאשר רלף ניידר העלה את הנושא, הוא הוכרז ע"י הדמוקרטים כסוכן של בוש, וכנתמך ע"י בוש בכסף. בעיתון השמאלי-ליברלי "ניישן", שהפך במערכת בחירות זו ממש לביטאון המפלגה הדמוקרטית, טענו שבעצם מתייצבת מול קרי רשימת "בוש-ניידר", שניידר הוא "האידיוט-התורן" של הרפובליקנים. כמובן שאיש לא הזכיר כי הדמוקרטים עשו כל שביכולתם להכשיל את מועמדותו של ניידר תוך ניצול התקנות הבלתי דמוקרטיות במדינות רבות בארה"ב, והצליחו בכך – בפרט במרבית המדינות בהן זכה ניידר למרב הקולות שלו בבחירות בשנת 2000.
רק עברו הבחירות וכבר אפשר להודות בכישלון וסיבותיו. עורכת עיתון "ניישן" כותבת עכשיו: האם אפשר היה לנצח נשיא מכהן – גרוע ככל שיהיה – בלי אלטרנטיבה? בלי תוכנית בסיסית פוליטית? והוסיפה: הניאו ליברליזם נכשל ללא תקנה – לאנשים צריך להציע אלטרנטיבה אמיתית, לא להסתפק בייאוש מן המצב הקיים.
ביום הבחירות עוד היתה לדמוקרטים תקווה שהמונים – ובמיוחד האפרו אמריקאים – יצאו לקלפיות. כלי התקשורת אף הודיעו שמסתמן יתרון לדמוקרטים. האכזבה לא איחרה לבוא – התברר שהמוני המיעוטים לא באו להצביע.
אין זו הפעם הראשונה שכך מתנהלות הבחירות בארה"ב. בשעתו, ב-1980, הנשיא ג’ימי קרטר הציע את מועמדותו לקדנציה שנייה. לפני בחירתו ב-1976 הוא פיזר הבטחות ביד רחבה למיעוטים ולדלת העם האמריקאית. אך במשך כהונתו הוא הפר את כולן. ב-1980 הוא קיבל את גמולו. הוא הפסיד לרונלד רייגן ב-50.7% לעומת 41%. הסיבה להפסדו היתה ש-46% לא השתתפו כלל בבחירות (הפעם רק כ- 40% לא השתתפו וזה נחשב כהישג גדול "לדמוקרטיה"). את הבחירות (כמו הפעם) הכריעה מפלגת ה"לא-מצביעים". מומחה הבחירות בורנהם כתב אז: העניים הם הלא-מצביעים באמריקה, המנוכרים חסרי התקווה. ב-1980 הם שוב לא מצאו מפלגה שתציג את האינטרסים שלהם. 3 מיליון אפרו אמריקאים שבחרו ב-1976, לא השתתפו בבחירות של 1980″.
בבחירות הפעם הסיפור חזר על עצמו – 40% מבעלי זכות הבחירה נשארו בבית – רובם מיעוטים ודלת העם שיכלו להכריע את הבחירות. לפי נתונים של ה-CNN (משאל של בוחרים אחרי יציאתם מהקלפיות) קרי ניצח את בוש ב-9 כנגד 1 בין האפרו-אמריקאים. הוא גם ניצח בין בעלי ההכנסה הנמוכה. מהתוצאות האלה מתברר שאכן לו אפרו-אמריקאים היו מטריחים עצמם לקלפי, אפילו במספרים מעט יותר גדולים, קרי היה מנצח. הרי הבחירות הוכרעו בהפרש של 3%. כלומר כמו בשעתו של קרטר גם בימיו של קרי ההיסטוריה חוזרת על עצמה וכמו שכבר מישהו כתב, שכאשר ההיסטוריה חוזרת על עצמה היא חוזרת כפארסה. אלא שבאמריקה כמעט כל בחירות הן פארסה ממושכת של הדמוקרטיה, כאשר 40%-50% לא רואים כל ערך בבחירות ואינם משתתפים בהן.
למה רוב המקופחים בחברה אמריקאית לא באו להצביע בהמוניהם עבור קרי? התשובה כבר ניתנה בדבריה של עורכת ה"ניישן" למעלה – קרי לא הציב כל אלטרנטיבה, הצעותיו החברתיות לא הציגו שום בשורה, הם לא הציתו אפילו ניצוץ קלוש בלב הקהל הרחב ולא פחות חשוב – לקרי לא היתה כל אמינות שיבצע אפילו את הצעותיו הרזות והמדובללות.
קרי כמו בוש הם שניהם נציגי הקורפורציות (החברות) הגדולות באמריקה. עוד באוגוסט השנה יצאו 200 מאנשי ההון והכלכלה המפורסמים באמריקה בתמיכה בקרי – ביניהם למשל לי אייקוקה, ראש ג’נרל מוטורס לשעבר. בוש יצא בהודעת נגד שהוא יכול לגייס פי שלושה תומכים מחוגים אלה – מה שכנראה נכון – אבל לא משנה את התמונה שגם הוא וגם קרי נתמכים ע"י הבורגנות הגדולה. קרי העמיד למשל במרכז התוכנית הכלכלית שלו את הקטנת הגרעון התקציבי. תוכנית כזו משמעה תמיד קיצוץ השירותים החברתיים שפוגע קודם כל בדלת העם. אלה מהשמאל המבקרים עכשיו את קרי ומדגישים את הערפול והטשטוש של כל ההבטחות שהציע למעמד העובדים ודלת העם. בצדק הם טוענים עכשיו שקרי היה צריך להעמיד במרכז מסעו את העובדה שיש שתי אמריקות – זו העשירה והשבעה החיה על חשבון האמריקה השנייה – זו שרמת חייה ירדה כבר באופן חמור בשמונת שנותיו של קלינטון והתדרדרה עוד בימי ממשלת בוש. רק מסע אמיתי של סולידריות, הבנה ואמפטיה – תוכנית ברורה של ביטוח בריאות לכל אמריקאי, שכר מינימום מובטח, הטלת המסים על העשירים, הפסקת תוכנית נפתא – רק אלה היו יכולים להוציא את הבוחרים מן האדישות והייאוש. רק זה היה יכול לחשמל אותם. שלא יספרו לנו מעשיות – אדם היודע שהפתק בקלפי יכול באמת לשנות את חייו, היה רץ אל הקלפי… אולם לצפות למעין מסע בחירות כזה מהמועמד הדמוקרטי? פרט קטן אבל לא לגמרי זניח – קרי הוא האדם העשיר ביותר בסנט, המשופע גם כך במיליונרים. צריך להיות בעל אמונה משיחית כמעט, אבל בחלק מן השמאל האמריקאי – זה שהתגייס למסע קרי – אמונה כזו נמצאה כנראה בשפע.
מסע הבחירות של קרי דמה לא מעט למסע הבחירות של אהוד ברק בשעתו, כאשר שפך דמעות תנין על החולה במסדרון בית החולים ועל האב המובטל שאינו יכול לפרנס את משפחתו – ושכח אותם למחרת. האמינות בעיני הציבור בשני המקרים שאפה לאפס.
הגורם השני שהביא לכישלונו של קרי היה חוסר התנגדותו לפלישה לעיראק. בעצם זה התחיל מיד אחר מעשה הזוועה ב-9/11. המפלגה הדמוקרטית נחלצה מיד לעזרתו של בוש וקראה להתלכד סביבו. מכאן הדרך היתה סלולה לחקיקת חוק "הפטריוט" המפר בגסות את זכויות האזרח, לזריעת פחד בלב האזרחים. זוכרים עוד את מעטפות האנטרקס? זה הביא לשיסוי הציבור נגד עיראק הבונה כביכול נשק להשמדה המונית המכוון נגד ארה"ב תוך שיתוף עם אותו בן לאדן, ועד לסיום ההגיוני של מהלכים אלה בפלישה לעיראק. הממשל לא היה מצליח להכניס את הציבור להיסטריה המונית אלמלא העזרה של המפלגה הדמוקרטית. זו, ובראשה המועמד לעתיד – קרי, אישרו את כל החוקים בקונגרס האמריקאי שהכינו את הפלישה לעיראק. בתקופה שאחרי ה-9/11 הונח היסוד לפלישה לעיראק. באווירה של פטריוטיזם שטוף מוח, כאשר הרייטינג של בוש נסק והגיע ל-70%, לא נותר להתנגדות למלחמה בעיראק הרבה סיכוי. בוודאי לא כאשר בראש הדמוקרטים עמד מועמד שהצביע עבור המלחמה ותקציב המלחמה של 80 מיליארד דולר, והצהיר במסע הבחירות שגם לו ידע שאין בעיראק נשק להשמדה המונית היה חוזר על הצבעתו.
במידה רבה התקופה שלפני הפלישה לעיראק דמתה למצב בישראל (אם כל השוני המתבקש) לפני פרוץ האינתיפאדה, כאשר הציבור הישראלי שוכנע ע"י אהוד ברק שאין לו פרטנר. גם בהכנת המלחמה בארה"ב היה למפלגה הדמוקרטית תפקיד גדול ואולי אף מכריע. העיתונות הליברלית האמריקאית (המזוהה בד"כ עם הדמוקרטים) ובראשן הניו יורק טיימס והוואשינגטון פוסט הפיצו את כל השקרים על מציאות הנשק להשמדה המונית והקשר בין סדאם חוסיין ואל קייעדה. שלזינגר, ממקורבי הנשיא קנדי בשעתו, כתב לאחרונה שהוואשינגטון פוסט הגיש בדיווחיו וכתבותיו את השירות החשוב ביותר לממשל בוש. רק ימים רבים אחר כך, כאשר התבררה בכל העולם הולכת השולל של הציבור האמריקאי, הודו שני העיתונים הדמוקרטים האלה בחצי פה שהם טעו בגישה בלתי ביקורתית לאינפורמציה שנרקחה ע"י סוכנויות ממשל בוש. אך שטיפת המוח כבר נעשתה – ובצורה כל כך מוצלחת עד שעד עצם היום הזה חלק גדול מהציבור מאמין באותם שקרים. לאחר כל זאת עשה קרי את הפליפ פלופ האחרון, בהודיעו שהוא ימשיך במלחמת עיראק, אלא בצורה מתוחכמת יותר מבוש: הוא יבקש את התערבות האו"ם אך ישלח יותר צבא אמריקאי כדי לעזור לבחורים שלנו… על כך ענה בוש שאין בעניין זה הבדל בינו לבין קרי. הציבור במצב כזה בחר באורגינל. בקשר לכך אפשר לצטט את הנשיא טרומן שאמר שכאשר מציבים מול המועמד הרפובליקני מועמד רפובליקני, אפשר להיות בטוח שייבחר רפובליקני.
המדאיג במצב זה אינו ההתנהלות הפליפ פלופ של קרי אלא בכך שבעצם רוב המפלגה הדמוקרטית, ה"קרי-קרטים", מעולם לא התנגדו ממש למלחמת עיראק. חלקים גדולים מן המפלגה הדמוקרטית הם למעשה מה שמכונה "ניצים ליברלים". הם מסכימים עקרונית עם הניאוקונים (השמרנים החדשים) בדבר מימוש הכוח הצבאי האמריקאי האדיר לביסוס או הרחבה של ההגמוניה האמריקאית בעולם. הם חלוקים עליהם בדרך הגשמת מטרה זו. הם סבורים שהם יודעים לקדם מטרה זו בצורה יעילה יותר ובגיבוי בינלאומי.
תוצאת הבחירות הם כשלון של השמאל האמריקאי. השמאל היה מחולק ומפולג ביחס לתמיכה במפלגה הדמוקרטית ומועמדה ג’ון קרי. התמיכה היתה תוצאה של אשליה כפולה: לקרי לא היה סיכוי ריאלי לנצח ומה שגרוע יותר, גם לו ניצח, קשה היה לצפות לשינוי אמיתי במדיניות האמריקאית כלפי פנים וכלפי חוץ. הניסיון ההיסטורי מלמד שכל ההישגים החברתיים – מזכויות העובדים ועד לזכויות האפרו אמריקאים – הושגו ע"י מאבק ציבורי עיקש. רק אז נאלצות מפלגות השלטון הדו-ראשי לסגת. הסכמה להגמוניה פוליטית של המפלגה הדמוקרטית היא דרך ללא מוצא בשביל השמאל. המטרה ארוכת הטווח של השמאל היא לשנות את שיטת הבחירות של ארצות הברית וליצור כוח שלישי סוציאליסטי. בינתיים יש להשתמש בכל מערכת בחירות כדי להציג מועמד עצמאי ובדרך זו לנהל מאבק פוליטי הסברתי וארגוני. כך היה ב-48′ כאשר הנרי ואלס היה מועמד השמאל הפרוגרסיבי, וכך היה גם לפני ארבע שנים, כאשר ניידר עמד בראש כוח פוליטי שניהל מערכת בחירות נמרצת וגרף 3.5 מיליון קולות. כמה חבל שדרך זו נזנחה במערכת בחירות זו. הוויתור על עצמאות השמאל בבחירות אלה היה מחדל פוליטי ושגיאה גדולה.
אני שמה לב אכן שהגלגל הנוסע לשומקום הוא בהחלט פואטי ויכול לסמל כמעט הכל. איך יצא יפה, הא ? טוב זה קצת פתטי ש"היהודי" מתגושש על כבודו של "הפריץ שלו" שהוא כמובן טוב יותר ויפה יותר מן הפריץ של "היהודי" השני.
וזו הנקודה, שרמת העוינות לארצות הברית נגזרת מרמת הנהייה העיוורת אחריה שהיא המצב השכיח יותר בארץ. פשוט קריאה להתעורר, ולאו דוקא לעבור לקבוצה היריבה, דינמו אירופה או משהו כזה. אם כבר, אז ישראל צריכה לבחון את ההזדהות המוזרה שלה עם העולם המערבי הלבן והצפוני, ולהפריד בין הזהות לבין התלות הכלכלית והצבאית. גם ההזדהות האוטומטית עם הנוצרים הקיצוניים במאבקם במוסלמים וגם האיבה לסינים שנובעת בעיקר מתחרות כלכלית בארצות הברית. נכון ששיקולים פרקטיים מכתיבים אולי תמיכה אוטומטית בארצות הברית במישור הבינלאומי אבל לא צריך בשביל זה באמת להאמין בפרופגנדה שלהם, יש לשמור על ההבדל הקטן בין דיפלומטיה לאידיאולוגיה מכוננת. אד, מה יש לך נגד הסינים ? גם הם אנטישמים ומכחישי שואה כרוניים ? מש"ל.
שמואל אמיר תולה את הפסדו של קרי בכך שלא הלך מספיק "שמאלה" במשנתו, דהיינו לא היה מספיק פרוגרסיבי. מה לגבי הטענה ההפוכה לפיה הכישלון דוקא טמון בחוסר יכולתו של הליברל מניו אינגלנד לגייס את הלבנים הוואספים של אמריקה התיכונה, אלו שהעלו את קרטר וקלינטון לשלטון והיטו את הכף בבחירות. מניתוח תוצאות הבחירות האחרונות עולה כי לא מספיק להסתמך על קולותיהם של המיעוטים ( עדיין לא, ייתכן בעוד שנות דור) וחובה על מועמד דמוקרטי להגיע גם אל אמריקה התיכונה, וכן, השמרנית, ע"מ להגיע אל הבית הלבן.
אני חושש שהמגיב שמעליי החמיץ את הכוונה של שמואל אמיר. השאלה איננה האם קרי היה משפר את תאוצות ההצבעה לו במערכת בחירות אחת אילו היה הולך יותר "שמאלה", ברור שהתשובה היא לא.
השאלה היא האם היו משתנים דפוסי ההצבעה ולמעשה המערכת הפוליטית כולה אילו במקום בחירות בין אגרוף ימין של ההון והאימפריאליזם לבין אגרוף שמאל שלהם הייתה עומדת אלטרנטיבה שמאלית ברורה וארוכת טווח, כזו המגייסת תומכים מבין העניים והמדוכאים בארה"ב (והם רבים מאד, כולל לבנים) על בסיס ייצוג, אפילו חלקי אבל ארוך טווח, של האינטרסים שלהם.
לו רלף ניידר לא היה מתמודד בבחירות הקודמות, אל גור היה זוכה בהן בקלות וככל הנראה הוא היה נשיא ארה"ב גם היום.
כלומר, לולא רלף ניידר,אביר הצדק האבסולוטי, היה לנו היום נשיא דמוקרטי בבית הלבן, נשיא שמן הסתם לא היה פולש לעיראק וגורם בכך למותם של עשרות אלפי בני אדם, נשיא בעל מודעות רבה לאיכות הסביבה שאינו מקושר לתעשיות הנפט והנשק.
הנזק שגם רלף ניידר הוא כמעט בלתי ניתן לשיעור. הרבה יותר גדול מהנזק שגרם בן-לאדן.
האזכור שלהם יחד אינו מקרי – שניהם שייכים לאותו זן.
במילים אחרות, המסר שלך למי שרוצה שינוי חברתי בארץ כלשהי הוא "סתום, תתגייס, ותצביע לקרי\ברק\בלייר" !
אין ספק שזהו מסר שמאד מעצים תנועות לשינוי חברתי, מעורר את המוני המדוכאים ומחליש את ההגמוניה הדו-ראשית.
אפשר גם לשכלל את זה, למה בכלל לעשות פעילות חברתית ? עדיף להקים מפעל, להרוויח כסף ולתרום למסע הבחירות של קרי\ברק\בלייר או לחילופין פשוט לעבוד קשה אצל הבורגני שתורם להם ולסתום את הפה.
לפי אותה גישה גם אסור להפעיל על קרי\ברק\ בלייר שום לחץ פוליטי שמאלה כי אם הלחץ ייענה הוא לא ייבחר על-ידי המרכז…
גור לא הפסיד בגלל הקצת אנשים שהצביעו לניידר, ניידר הפסיד בגלל ה-הרבה אנשים שהצביעו לגור.
כדי להציב אלטרנטיבה שמאלית-חברתית ברורה בארצות הברית משהו צריך להשתנות שם מהיסוד, ויתכן שדרושות עוד כמה שנות סבל עמוק – מבית מדרשו של בוש למשל, או איזה אסון לאומי נוסף – שם כדי שהשינוי הזה יתרחש. למעשה מי שמוביל את בשורת הסוציאליזם בארצות הברית הם מהגרים מדור ראשון וכמה אינטלקטואלים חריגים, ה"עמך" המקומי שטוף מוח בצורה כל כך יסודית שגם כאשר הם דפוקים לגמרי הם עדיין חושבים:
1. סוציאליזם זו מילה גסה שדומה לקומוניזם שזה השטן.
2. אמריקה הכי טובה בעולם ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות.
3. סתם מיואשים ומתפללים כל היום לאיזה ישועה תורנית של מטיף זה או אחר.
מה שהדהים אותי הכי הרבה בארצות הברית זה לראות כמה שהעניים "מנומסים" כלומר מאולפים להפנים את האשמה לעצמם. בארץ, למשל, אפילו הערבים שהם באמת מדוכאים כאן, לא איבדו את התחושה שמגיע להם חיים יותר טובים. בהקשר הזה חשבתי שהימין הכלכלי הישראלי מאד היה רוצה להגיע למצב דומה בארץ, כלומר, שהדיכוי יהיה כל כך יסודי, שהעניים כבר לא יקטרו אפילו שלא לאמר ימרדו או יפעלו מבחינה פוליטית. בקיצור, באמריקה טרם פסה העבדות, ובמקום למגר אותה הם רוצים לייצא את השיטה לכל העולם.
ארצות הברית של אמריקה בנויה באופן אחר ממה שאנחנו, פליטים פולנים ומרוקאים יכולים להבין.
אין טעם להשליך את התאוריות הקונטיננטליות שלנו עליהם, כמו שהבינו את זה כבר אבותינו המרקסיסטים היהודים שהגיעו לניו-יורק בתחילת המאה שעברה, ובמקום להקים מפלגה, הקימו איגודי עובדים.
המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית מעולם לא הצליחה לגייס יותר ממיליון בוחרים (וגם זה לפני ימי המלחמה הקרה).
שלוש נקודות למחשבה:
א. ארה"ב היא המדינה עם מספר הכנסיות הרב ביותר לאדם בעולם. הדת הלא רשמית שלה היא פרוטסטנטיות קיצונית. האבות המייסדים (פרט לאחד) היו כולם אנשים מאמינים, שעיגנו את רצון האל בחוקה ואת ארה"ב כ "ישראל החדשה".
לכן לא מפתיע שהיא בוחרת בפונדמנטליסט כראש מדינה.
ב. מאקס וובר ניסח באופן מדויק את הקשר האיממנטי בין פרוטסטניות לקפיטליזם. האומה האמריקאית, שרואה את עצמה כהתגלמות רצון האל, שקיבלה לידיה גן עדן עלי אדמות (להוציא מספר אינדיאנים…) מעצימה את הקשר הזה ובוראת לעצמה גיבורים מסוג חדש-
"The self made man", הפרוטסטנטי החרוץ שמצליח בזכות אמונתו, יושרו ועבודה קשה.
מכיוון שהרכוש הוא ביטוי לרצון האל, פגיעה בו היא פגיעה באל עצמו.
ג. הקשת האידיאולוגית שיכולה לצמוח מתוך הנחות היסוד האלה, נעה בין ניו-ליברליזם קיצוני, לניו-ליברליזם מוטרף. כל הצעה אחרת לסדר היום האמריקני תהיה הזויה לחלוטין בעיני רוב רובם של האמרקנים. כן, כולל העניים. העניים האמריקנים לא היו מעדיפים להיות עניים בשום מקום אחר בעולם.
ארה"ב היא מקרה אבוד של קפיטליזם קיצוני, שב"ה יאכל את עצמו למוות.
אני אישית מעדיף להשקיע את המאמצים שלי במקומות שעוד יש בהם תקווה.
לא הייתי מתייאשת כל כך מהר ממאתיים וחמישים מיליון איש, ולא מאחלת להם למות. זה לא פתרון, כמובן. ולא שיש לי רעיונות איך להתמודד עם האידיאולוגיה שלהם, שתיארת יפה. אני לא מסכימה איתך שאפשר לקפל את כולם תחת גג הפונדמנטליזם הפרוטסטנטית, אם כי היום היא "מכה שנית". בסך הכל הרעיון האמריקאי הראשוני, שהתבטא בחוקה, הוא לא רע לזמנו ותרם הרבה לעולם, בתחום החירות בעיקר. אחרי מאתיים חמישים שנה ה"חירות" הפכה למובנת מאליה, ותאוות הבצע, הרצחניות וההתחסדות עלו להם לראש. ככה זה מטבע החיים וההיסטוריה. נהניתי מאד לעיין בספר/אלבום של ז’אן בודריאר על אמריקה.
שמואל אמיר מתעלם משתי נקודות חשובות במאמרו (המאלף ברובו)
יש לזכור כי כיום לא קיים בארצות הברית גיוס חובה, כפי שהיה קיים בזמן מלחמת וייאטנם. לכן, על אף המעורבות האמריקנית בעירק, (ולפני כן פעולותיה באפגניסטן) וההסתבכות בלחימה שלא רואים לה סוף, אין אנו רואים פעילות אנטי מלחמתית ענפה בהיקף שהתקיים בשנות השישים. לו שירות החובה היה קיים היום, לא היה לבוש שום סיכוי להיבחר לקדנציה שניה מן הטעם הפשוט שמאות אלפי אמריקאים צעירים בגיל הגיוס היו יוצאים בהמוניהם להפגנות ענק ולפעילות אנטי ממסדית בקנה מידה גדול בהרבה מזה שאנו רואים כיום, דבר שהיה משנה מן היסוד גם את האוירה הציבורית, וגם את תוצאות הבחירות.
הנקודה השניה שממנה מתעלם אמיר היא אותו ציבור נוצרי פונדמנטליסטי שלפי הערכות מונה בין שישים לשבעים מיליון איש ואישה. הציבור הזה מצביע כולו, ללא יוצא מן הכלל עבור מועמד ריפובליקני.
מסכים עם ידידי אלישע,ולא בפעם הראשונה(היגור זאב עם כבש ונמר ירבץ עם צבי?)
מה שהכריע את הכף עבור בוש היה לדעת המצביעים אותו עניין הערכים.
ומהם הערכים? אותו מושג מעורפל ורחב? ערכי המשפחה, או אולי ערכי המוסר, או הדת?
הדמוקרטים העמידו קנדידט ללא קבלות, אחד שאותו לא הכירו אמריקאים רבים, וכפי שכבר אמר פעם יורם ארבל בהקשר אחר לחלוטין:"ככה לא בונים חומה".
בוש ניצח מהטעם הפשוט, שהוא הצליח לגייס מרבית גייסותיו ליום הדין, ואילו הדמוקרטים(אולי מתוך יהירות) האמינו במיאוס גייסותיהם את השלטון הרפובליקני, ובנהירתם בשל כך אל הקלפיות.
טעות פטאלית!
את מרבית האמריקאים לא מעניין מה שקורה מחוץ לגבולות ארצם, שלא נדבר על כך שמרביתם חסר יכולת הבחנה בין התכנים- ועל כך חולק אני על הכותב.
צודק אלישע בהזכרתו את תנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם, כיוון שזו יצרה הד כה נרחב, שהשפיע על התנהגות ה"עדר" של ציבור אמריקאי מ"קוסט טו קוסט".
הפסדם של הדמוקרטים טמון בחטא היוהרה, ומי שלא לומד להכין את עצמו, מוצא עצמו(גם לצערי) מצווח עוד שנים רבות על הספסלים האחוריים!
כמובן שלא התכוונתי שאנשים ימותו, אלא השיטה.
כוונתי היא שאין היום באמת אלטרנטיבה אידיאולוגית שיכולה להצליח בארה"ב, מכיוון שלא הייתה כזו מעולם. גם הדמוקרט הנלהב ביותר יגמגם כשהוא יתחיל לדבר על שירותי רווחה או ביטוח בריאות לאומי. המושגים שאנחנו משתמשים בהם לגבי צדק חברתי אינם רלוונטים בכלל למציאות האמריקאית.
ארה"ב היא מקרה מבחן של מדינה קפיטליסטית
פר אקסלנס. היא קשורה בחבל התבור לתולדות
האידיאולוגיה הליברליסטית-קפיטליסטית. וביחד עם האידיאולוגיה החולנית הזו המדינה גם תדעך.
שוב אני מסכימה אתך לחלוטין שיש בקרב האמריקנים מגבלות חשיבה שנובעות מן ההיסטוריה של המקום. ואולם, אירופה שהולידה את המקום הזה, לא הוכיחה ערכים אחרים כאשר דובר על קולוניאליזם. אמנם הוא לא היה מבוסס על אותו אתוס כמו של האימפריה החדשה, אבל היה מכוער לא פחות מבחינת הנתינים. היום האנגלים מציירים את עצמם כמודל משופר למשל בסרט האמריקאי השקט, כאילו האנגלי מוכן לקשור את גורלו עם היליד, והאמריקאי בא לנצל, להרוג ולברוח…אבל זה גם קשור להתפתחות שעברה אירופה בגלל התבוסה שלה, ובגלל ההשפעה הברוכה של ארצות הברית במאה השנה האחרונות. עכשיו המצב שונה, ובהתאם לזה מחפשים פתרונות. האמריקאים לא יותר או פחות גרועים כעם מאחרים, זה לא עניין אבוד, אלא תהליכים הסטוריים שחלקם מעצבנים את מי שכבר יכול לקרוא את הכתובת על הקיר. ושוב השאלה למה ישראל נתלית על הגלגל הזה שנוסע לשומקום ורומס חצי עולם בדרכו…
לאירית,
את שואלת, ובמקביל נותנת את התשובה:
1."למה ישראל נתלית על הגלגל..ורומס חצי עולם בדרכו"-האם ישראל מתנהגת בצורה שונה ברמיסתה זכויות הפלשתינים, ובבוז אותו היא רוחשת למבקריה(מלבד "האח הגדול"-אמריקה).
2. העניים ה"מנומסים"- וכאילו בישראל המצב שונה? האוכלוסיות החלשות המצביעות עבור מפלגת הליכוד שנציגיה בין היתר:ביבי ומאיר שיטרית המבקשים להעשיר את העשירים, ולפגוע יותר ויותר בעניים. זה עדיין לא מפריע לרבים מהם לצווח ברחובות:"ביבי מלך ישראל"
אז למה לנו שנתפלא כאשר ישראל ורוסיה הינן המדינות היחידות בעולם בהן שיעור התמיכה בבוש גדול היה מזה שבקרי!!!
מי זה קרי?
מישהו בכלל זוכר אותו היום חוץ מאלה שקיוו שיעשה עבורם את המלאכה המלוכלכת שהם לא מסוגלים לעשות בעצמם אחרי שסדאם חוסל וערפאת נאסף אל אבותיו ובן לאדן לא מצליח לספק את הסחורה ב’מאבק נגד האימפריאליזם’?
הגלגל שנוסע לשום מקום ורומס… איזה דימוי ציורי ויפה. נשמע כאילו הוא נלקח כאלגוריה למגלש הסקי המדרדר במורדת סנט מוריץ. האמת גם אני לא מבין מדוע אין האמריקאים יכולים לשבת בשקט ולשתות שוקו מתוק כמו באירופה התרבותית, ולשלוח קרני צי אוהבות לעולם כפי שעושים זאת בסין. כנראה שאנחנו חיים ביקומים מקבילים משום שכאשר אני מסתכל על העולם אני רואה שהוא נרמס מצוין בלי שום קשר לאמריקאים. אולי באמת קשה לאירופאים לראות את כתמי הדם על שטרות היורו, סוג של עיוורון צבעים. בכל אופן מקהלת הצדיקים של המורדות המושלגים יכולה להמשיך לילל ולבכות, אבל זה לא מענין אף אחד, כלומר כל מי שחושב שיש לו סיבה להמשיך לחיות במקום להיות מוגש כמנחה עבור רמת החיים האירופאית.
אז ככה: חמישה מיליון טיבטים נרצחו מאז הכיבוש הסיני, השמדה של התרבות הטיבטית ויצירת מערכת התנחלויות סינית שגרמה לטיבטים להיות מיעוט בארצם. לגבי הסינים עצמם: הוצאות להורג באמצעות זריקות ומכירת האברים של הקורבנות, איום מתמיד על טאיוון, ובאופן כללי דיכוי של האוכלוסיה והפיכת עמם שלהם לעבדים נרצעים בסדנאות יזע. מוזר מאד שאת לא יודעת את כל זה, לוחמת זכויות אדם עשויה ללא חת אני ממליץ לך להיכנס לאתר של אמנסטי ואולי זה ההבדל הקטן בין דיפלומטיה לאידיאולוגיה מכוונת. בכל אופן לזכותם של הסינים יאמר שהם ממש לא אנטישמים – נהפוך הוא הם די מכבדים אותנו ואני לא שונא אותם- הם פשוט חברה שהלכה לאיבוד (מארקסיזם? נשמע מוכר?). אם יש משהו פאתטי כאן זו הנהייה אחרי הפרופוגנדה של אירופה שלפתע פתאום הפכה לממלכת אתיקה עם התמחות בתחום המוסר לתרבויות שכנות. כל הענין הוא אירית היקרה, שכולם חרא ללא יוצא מן הכלל וזה אולי מהסיבה הפשוטה שאם אתה לא אז אתה לא קיים, ראה מקרה הטיבטים לדוגמא. אנחנו לא מגינים על הפריץ אלא על ראש הכנופיה שלנו ולשימחתי ראש הכנופיה שלי הוא החזק בעיר והוא שומר עלינו כבר הרבה זמן והאחים שלנו שחיים אצלו לא צעדו מעולם למשרפות בחסות חברת הרכבות המקומית (אוי שוב שואה – למה אי אפשר לשכוח מהאירוע העתיק הזה כבר, נכון?). אני גם לא ממש סומך על האמריקאים באופן מלא – לכן אני ממש שמח שיש לנו פצצות אטום ונשק ביולוגי ומה שלא יהיה העיקר שזה איום משמעותי על קיום האנושות וכך גם לחיים שלי יש ערך שלא כמו האומללים מסודן ובמזרח טימור והבוסנים (בוסניה היא ממש באירופה, או שאני טועה?) וכל מיני מיליוני כושים פעם בכמה שנים והכורדים, שכולם נטבחו בעשורים האחרונים ולא בהיסטוריה הרחוקה של מלח"ע השניה ואף אחד לא עזר להם, ואף אחד לא עצר את הטבח בזמן. מה כן? עשו פסטיבל מסוממים באיזה איצטדיון ושלחו להם חבילות שי, ממש נוגע ללב.
אדי יקר, כמעט לקחתי טישו לנגב את הדמעות מחראיותו של העולם, לעומת, כמובן טהרתינו המוחלטת, או לפחות שלך (אולי ?). העולם חרא או נהדר כפי שאתה רוצה לראות וכפי שאתה מאמין, וכפי שאתה גם רואה את עצמך. סין זה לא רק טיבט, ואם כבר הטיבטים, אז שים לב שחרף פציפיסטיותם הם לא אבדו מן העולם. יש עוד שיטות לשרוד חוץ מפצצות אטום, מסתבר. צר לי שאתה רואה את העולם דרך המשקפיים האלה, רק שים לב שכל בני האדם הם בדיוק כמוך, לא פחות ולא יותר, וגם הם פוחדים ומתגוננים מראש. השואה אכן אירוע טרגי שצובע את המציאות בשחור משחור אבל לשיטתך, שואות כאלה מתרחשות לעמים נוספים, בכל מקום בעולם. לטווח קצר שיטתך יעילה להישרדות, אך לא לטווח ארוך ולא בתחולה כללית. תאר לך שכל קורבן של רדיפות היה מתחמש בפצצת אטום ומתנהג כמו איזה הלום קרב מטורף…בחסות זמנית מאד של העריץ התורן…החרב חשובה אבל היא לא מבטיחה הישרדות לטווח ארוך, ויש תהליכים עמוקים, ממושכים של בנייה וצריך לתת גם לחיים ואולי לאלוהים לעשות את שלהם. אתה לא יכול לשלוט על כל מהלך, רק כי השואה אירעה, והניסיון של ישראל להגיע לשליטה מוחלטת בכל פיפס ביקום מתוך אלפי חישובים, לא מוכיח את עצמו, ובודאי לא יצליח. בצורה כזו המלחמה כבר נחרצה, בהפסד, כיון שאתה יוצר חברה שחיה במצור, איבה ופחד (כמו שאתה משדר). אין ערבויות בחיים, לא ליחידים ולא לעמים, וניסיונות לשלוט בכל איום, קיים או לא, סופו שמכחיד את החיים מבפנים, בלי שום אויב. הילדים פה הם אמיתיים ולא כלי משחק על לוח שחמט אכזרי…ואיכות החיים שאתה מבטיח להם עם ה"אני -לא- מאמין" שלך, מעורר חלחלה.
צר לי, שנינו עברנו אותה "שואה" גם לי יש משפחה שסבלה, ואפשר לגזור מזה הרבה מסקנות לא רק זו שאתה בחרת.
הייתי שואל את מר גורדון אם הוא לא חושב שזה היה הלך הרוח בקרב יהדות מערב אירופה סמוך לפרוץ השואה ? כלומר, תחושה של הגנה מהפריץ התורן וגם פרנויה מלווה בניסיונות לתמרן את המציאות לטובת היהודים…
אני דווקא חושב, מר גורדון, שיש טוב ורע.
השואה, למשל היא דבר רע. כך גם הכיבוש הסיני בטיבט. כך גם הכיבוש היהודי בפלסטין. אני לא מתבייש בכך שאני מוכן להשקיע דם יזע ודמעות ע"מ להילחם בתופעות הרעות.
מדינות חזקות פוגעות ומנצלות חלשות מהן, וזה כנראה חוק הטבע הבינלאומי. אבל אני עדיין מסוגל לזהות את האימפריה של ימינו- ארה"ב כאחראית עיקרית לרוב העוולות הנעשות היום ברחבי העולם. נגדה אני יוצא,ולא דווקא בעד אירופה.
אני מצטער לשמוע שאתה ככל הנראה מעריץ כוח ואימה, אבל האינטרס שלי כבן-אדם אינו צר כשל חבר כנופיה אלא כולל בתוכו בני עמים, גזעים וצבעים שונים משלי, ולכן אני קושר את הטוב האישי שלי בטובם של אנשים שרחוקים ממני אלפי קילומטרים (וגם כמה עשרות קילומטרים).
אירית היקרה
אם כל קרבן של רדיפות היה מתחמש בפצצות אטום ומתנהג כמו הלום קרב מטורף זה רעיון טוב מאד בסיטואציות מסויימות. לו היה זה המצב במלחמת העולם השניה, ולמדינת ישראל היו כמה פצצןת כאלה הרי שכמה מהן שהיו הופכות חלקים מברלין למשל למגרשי חניה, תוך הפניית אולטימטום לקנצלר כי במידה והיא ממשיך במדיניות ההשמדה שלו כלפי היהודים תהפוך כל גרמניה לעיי חורבות אני משער שהיה זה מעשה נבון ביותר. לא ככה?
אירית היקרה, אני שמח על דמעותיך, אבל עצוב לי משום שהן דמעות בגשם. תאמיני לי או לא, אבל שמתי לב שכל בני האדם הם בדיוק כמוני וזה בדיוק מה שמפחיד אותי. אני גם בהחלט מבין ויודע ששואות נוספות התרחשו לעמים נוספים וזה מפחיד אותי אפילו עוד יותר. אני גם מקבל את ההגדרה הפלשתינאית למה שהתרחש להם כשואה. אומנם אין מדובר ב"שואה" אבל זה בגלל שכל שואה היא שואה ונוראה בפני עצמה ללא צורך בחיזוקים השוואתים. לדעתי ההתנהלות שלנו היום היא מתכוון ליצירת שואה חדשה, לדעתי הפיתרון היחיד למניעת אסון נורא על ראשנו ולהביא לפתרון צודק ואמיתי לסיכסוך הוא לותר ויתור מלא על המדינה. כלומר להשאיר כאן מתוקף הסכם עד מיליון וחצי יהודים שיחפצו בכך ולהגר. כמובן אלה אשר ישארו יהיו אזרחים שווים ובטוחים של המדינה הפלשתינאית וכל השאר יתפזרו בעולם לאן שיחפצו. אני למשל מעונין להגר לניו זילנד עם משפחתי וחברי. הדרך האחרת היא לחיות על החרב ואם חיים על החרב – אז אני רוצה לאחוז את חרב יום הדין. מסבירים את הקונספציה בכל סרט קונג -פו בסיסי ואת מוזמנת לצפות – נמר דרקון למשל. הבעיה היא שהם מתים בסוף ואת זה אני רוצה למנוע, כלומר ניו זילנד.
ועדו ידידי, הזיהוי שלך את ארצות הברית כאחראית עיקרית לרוב העוולות הנעשות היום ברחבי העולם היא תפיסה קונספרטיבית ומכוון ואני חושב שיש בעיה מסוימת בתפיסת העולם הקונספרטיבית, משום שהיא תמיד מניחה קיומה של מזימה חובקת יקום ומלאו ומכאן חייבית תמיד להניח את קיומו של אויב גלוי או נסתר, כמו במקרה שלך שבו אתה מזהה את ארצות הברית כמקור העוולות. אתה מתעלם מהמורכבות של המציאות ופשוט נכנע לפרשנות הפשוטה והחד מימדית של טובים ורעים. תאר לך מה קורה שאנשים המחזיקים בתאוריות שכאלו מגיעים לשלטון – הם יוצאים למלחמות בעירק. אנשים מסוכנים, אני לעומת זאת לא מעריץ כוח ואימה ולא מאמין בקיומם של קונספירציות אלא בקיומה של מציאות מורכבת באופן בלתי נתפס, אני מעריץ את העננים, נשבע לך – עובד עבודה זרה אני.
ולך מר דמיר הייתי עונה בדיפלומטיות רבה ואפילו מאד, ששאלות כמו ששאלת מפחידות אותי מעט. "פרנויה מלווה בניסיונות לתמרן את המציאות לטובת היהודים…". אם סבא שלי, זקן ציון ממזר שכמוהו, היה חי, הייתי מברר אצלו בקשר לזה. אבל מה לעשות הוא מת. הם חיו בגרמניה ולא ראו בעצמם משהו אחר מלבד גרמנים, לצורך הענין אני מוכן אפילו לקבל את ההנחה שבמידה והנאצים לא היו שונאים יהודים אלא מישהו אחר והרי לא היו חסרים, לא מן הנמנע שסבא שלי היה יכול להיות חייל גרמני אם לא יותר מזה.
עידו, כתבת יפה מאד, תודה. אני חושבת שעם אד היינו עוד מסתדרים, קצת חשיבה חיובית קצת מדיטציה והוא היה מתרכך. הבעיה היא שקולו הוא קול השלטון המחלחל מלמעלה למטה.
לעדו,
אני חושב מר שכבודו חי ביקום מקביל, אני רק לא מצליח להבין איך אתה מתחבר לאינטרנט משם. אם תוכל לפרט מעט על המשפט הזה ממך אודה "אבל אני עדיין מסוגל לזהות את האימפריה של ימינו- ארה"ב כאחראית עיקרית לרוב העוולות הנעשות היום ברחבי העולם."
נו טוף, הנה רשימת עוולות רציניות ביותר מהעשור האחרון, בירור קצר לגבי המעורבות האמריקאית בהם תגלה שאו שאין כזו או שהמעורבות האמריקאית הייתה חיובית.
מליון רואנדים נטבחים והעולם שותק(צרפת לעומת זאת מסייעת לטובחים) מעורבות אמריקאית אפס.
סין רודפת דתות וטובחת בעמים,
הכיבוש הסיני בטיבט מוחק בהדרגה את התרבות הטיבטית השלווה. כמו כן הסינים מענים ורוצחים את בני כת הפאלון גונג על רקע דתם.
מעורבות אמריקאית, אפס.
הסרבים טובחים בבוסנים, רצח עם וטיהור אתני במימדים מחרידים בלב אירופה. אירופה לא מתערבת, בסרברניצה חיילים הולנדים מתבוננים בשלווה ברצח עם. רק לחץ אמריקאי דרך נאט"ו מביא למעורבות בקוסובו שעוצרת את הטבח.
שלטון האייתולות באיראן ממשיך בדיכוי העם האיראני במסגרת העקרונות של משטר ימי בניימי הכולל אינקוויזיציה ושטיפת מח אורווליאנית פאר אקסלאנס. למשל,http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ClipMediaID=44576&ak=null
המעורבות האמריקאית באיראן? אפס.
בחבל דארפור בסודאן מתחולל רצח עם. לחץ אמריקאי באו"ם מביא להאטה של הטבח ולהתערבות בינלאומית למען הנרצחים.
וזה על קצה המזלג.
תמהני על כל החכמים העושים כאן דמוניזציה של ארה"ב הכיצד קמו הקומוניזם והנאציזם – שתי השיטות הרצחניות ביותר בהיסטוריה – באירופה ולא בארה"ב.
תמהני גם היכן היו כל החכמים האלה כיום אלמלא נהרות הדם של מיטב הנוער האמריקאי שהקריב את חייו כדי להצילם מהמשרפות של אירופה הנאורה.
על משקל המילים של אלכסנדר פן ניתן לומר בהכרת תודה לארה"ב:
בזכות נופליך על הריין ועל המוזל /
עודני חי על הירדן.
לאד גורדון לוחם הגלקסיות.
העלת בפנינו סוגיות היסטוריות איומות, שחלקן מתחוללות בימינו וההתמודדות עמן היא קשה. הנקודה העקרונית שנדמה לי שעולה ממחשבתך היא בעלת בסיס אנושי יציב ומזעזע.
אין להתחמק מכך שהחשיבה האנושית טומנת בתוכה אלימות במובן העמוק ביותר. צודק – תמיד מישהו ירצח מישהו, תמיד יהיה טבח איפשהו בעולם. תמיד יהיה חוסר יציבות אנושי.
ובכל זאת נדמה שדבר-מה נפלט לגמרי מראשך. שכחת בין מה קרועה המחשבה האנושית. ויש צד שני.
ישנם גם חיים פלאש גורדון.
בכל התבטאויותך האפוקליפטיות בעמוד זה נדמה ששכחת זאת.
הצגת הדברים שלך הייתה כה רדיקלית שניתן לחשוב שאין שום דבר למחשבה מלבד המוות. ולכן אטום, ולכן כוח במובן האבסולוטי, ולכן או אני קיים או הרס מוחלט, ולכן אפשר להבין טבח, טירור, רצח, שואה. ככה זה.
הכל מלא דם.
אין טיפת תרבות, שיתוף, חיים, תקווה, אוטופיה, שלום.
וצר לי לבשר לך גם זה קיים. שני הניגודים האלה לא מתקיימים אלא במערכת של דו-קרב בלתי פוסק, אלא שכנראה שבנפשך הקץ הגיע ואין דחף, במובן הבסיסי ביותר. שום פוזיטיביות \ מוות.
אני מקווה שלא חתכת את ורידיך עדיין, ותוכל לשוב ולכתוב לנו בהקדם. כתיבתך חביבה, וסוחפת. ממש כמו להקת טראש-מטאל.
ראה התשובה מעלי, הכותב מאד מוכשר ומביע את העיקר של הדברים שהייתי רוצה לאמר. אתה בדיוק הטעות של ישראל בהתגלמותה. השואה, אלישע כבר היתה, ואז לא היו פצצות ולא ישראל. זן המלחמה של אתמול. אני גם בספק אם הסצנריו שלך בכלל אפשרי, שכן לו היתה ישראל היהודים היו מגורשים לשם או הולכים מרצונם במקום לאושוויץ, ולא צריך להקצין מציאויות הזויות מן העבר ולערבב מין שבאינו מינו. אומר עוד דבר, שגם המסקנה שצריך מדינת יהודים, הנגזרת מן השואה, היא בסך הכל פרשנות אפשרית ולא הכרחית. שוב, תאר לך שכל קבוצה אתנית ו.או דתית ו/או גזעית – או כל מיעוט נרדף אחר – בעולם היה פועלת לפי אותו הגיון עקום, הרי זה היה תוהו ובוהו מוחלט. ומעבר לכך, לא כל היהודים רוצים להיות פה. אלישע, אתה חי בעבר, והמסוכן מזה אתה מתייחס להווה כאילו אינו קיים. יש טיפולים מצויינים לטראומה היום, שיחות קוגניטיביות בלווי תרופות הרגעה שמובילות את המטופל להתבונן בתמונת העולם הלא מודעת שלו ואיך היא יוצרת את ההווה שלו ואת העתיד, כמובן, שלו ושל סובביו האוממלים.
אני אולי מקצינה קצת, כדי להראות לך שאתה חי בעבר ומסיק ממנו מסקנות מוטעות קיצוניות ומסוכנות. אפשר להסיק מן השואה גם מסקנות אחרות, אוניברסליות או ספציפיות ולא הזדהות עם התוקפן והפיכת עצמך לנאצי כדי שלא תוכל להיפגע, להרגיש, לבנות. זה חולה, וזה לא נורא, אלא שחולה שלא יודע את מצבו הוא באמת בצרה גדולה וגם סביבתו. אם המסקנה שלך מהיטלר היא שצריך להיות היטלר כדי לשרוד, אז הפסדת את השואה בגדול. ואכן, היו כבר מלומדים יהודים שהעלו נקודה זו, שהציונים לוקים קצת בהפנמת התוקפן וסוחבים איתם את כל השאר לחשיכה שלהם. הנאצים אינם, ואם כבר, אז הכי דומים להם היום זה הפשיסטים האמריקאים שגם קלטו את הנאצים אחרי מלחמת העולם השניה. ארצות הברית לא באה למלחמה כדי להציל את היהודים אלא כדי להגן על עצמה ורק אחרי פרל הרבור. ומייד אחרי המלחמה חזרה לדאוג לאינטרסים שלה. מי שפה שפך מלל נרגש ושטוף היסטריה על גבורת החייל האמריקאי..שילמד היסטוריה. צא מההיפנוזה, לך לים.
מדבריך בתגובה לדברי אני מסיק כי האנלוגיה שעשיתי אכן ריגשה אותך מאד.
לעצם העניין: גם אני יודע שהשואה כבר התרחשה. כמו כן ידוע לי שאז לא היו לישראל פצצות אטום. באשר לקביעתך כי לו היית ישראל קיימת, היו היהודים הולכים אליה ולא לאושוויץ, הרשי לי לחלוק עליך. מרגע שנכבשו הארצות בהן היו יהודים, לא הייתה לאף יהודי אפשרות להמלט משטחי הכיבוש הנאצי. לו הייתה אפשרות כזו, הרי שהיהודים היו מהגרים בהמוניהם למקומות אחרים. להזכירך: אפילו שווייץ סגרה את שעריה בפני יהודים.
לאושוויץ לא "הלכו" לאושוויץ הוכרחו "ללכת".
באשר לקשר שבין השואה לבין מדינה ליהודים- בדברי לא "הצדקתי" את הקמתה של המדינה כנגזרת של השואה. ליהודים מגיעה מדינה בשם שמגיעה מדינה לצרפתים, לסינים, להודים ולמאוריטנים.
ברור שלא כל היהודים רוצים להיות פה, במה זה בדיוק קשור לדיון? גם לא כל האמריקאים ממוצא אירי רוצים לחיות באירלנד.
למה את מתכוונת כשאת אומרת "הפסדת את השואה בגדול"? את מוכנה לפרט? אולי את מתכוונת כי בנות הברית היו צריכות לפזר זרי פרחים מעל לערי גרמניה במקום להפוך אותן לעיי חורבות? לשיטתך זו היית שיטה יעילה יותר לסיים את המלחמה? אולי היו צריכים לזמן את הצמרת הנאצית לסדרת טיפולים שבה היו מקיימים עימם שיחות קוגניקטיביות ונותנים להם תרופות הרגעה? את סבורה שהטיפול היה גורם להם להתבונן בתמונות העולם הלא מודעות שלהם? אכן, בנות הברית טעו טעות איומה כשנקטו בצעדים אלימים כנגד היטלר והסובבים אותו. עכשיו אני מבין כי כל מהלך המלחמה ההיא היה הזוי לחלוטין.
כבר עמדו על כך פסיכולוגים לא מעטים- יש בקרב השמאל הסהרורי רבים המזדהים עם האויב, גם אם זה מכריז השכם והערב כי כל רצונו להרוס את המדינה הציונית הטמאה ולהקים על כל השטח שבין הירדן לים מדינת "יודנריין" (עייני במצע החמאס והגיאהד האיסלמי)
לאירית,
שאלה קטנה, האם את תומכת בזכות ההגדרה העצמית? כי אם כן אז "תאר לך שכל קבוצה אתנית ו.או דתית ו/או גזעית – או כל מיעוט נרדף אחר – בעולם היה פועלת לפי אותו הגיון עקום, הרי זה היה תוהו ובוהו מוחלט" זה קצת סותר את זכות ההגדרה העצמית כי מהות ההגדרה העצמית היא שמיעוט העומד מול כח מדכא רשאי להגדיר את עצמו בנפרד, מדוע זה תוהו ובוהו?
האם את מכירה מדינה אחת מאלו שהשתתפו באופו פעיל במלחמ"ע 2 שהסיקה מסקנה אחרת מלבד התחמשות בנשק יום הדין? צרפת חמושה, אנגליה חמושה, ארה"ב חמושה, רוסיה חמושה, סין חמושה, כלומר כל העמים שסבלו מנחת זרועם של מדינות הציר חימשו עצמם בנשק גרעיני כמסקנה אופרטיבית מיידית לאחר המלחמה. נשק גרעיני בסך הכל אומר "התקפה עלי היא התאבדות" מדוע זה לא אמירה נכונה? מדוע האופציה שבה התקפה עלי עלולה להצליח לתוקפן היא עדיפה מוסרית?
איך זה בדיוק קרוב לאידיאולוגיה הנאצית שגרסה "אני אתקיף אותך אם אתה לא כמוני"?
ובבקשה אם מישהו יכול להסביר לי את הפשיזם האמריקאי. אומרים את זה ואומרים את זה וגיבוי עובדתי אין. אמנם לחזור על שקר זו אסטרטגיה בדוקה לייצור אמת רק שלא ציפיתי לטקטיקה נלוזה כזו כאן.
לאייל,
אתה כותב שגור הפסיד את הבחירות בגלל רלף ניידר, ואלמלא הוא, היה "לנו" היום נשיא דמוקרטי בבית הלבן. לכן ניידר משול לבן לאדן – שניהם "טהרנים". אילו הוכחות יש לך שהקולות של ניידר הכריעו את המערכה ב2000 ? אנשי ניידר חולקים על כך – עם הרבה נימוקים טובים, שהפשוט ביניהם הוא שגור "הצליח" בעצמו להפסיד בלי שותפים. אבל יותר חשוב בעיני: מי נתן לדמוקרטים את הזכות לקבוע שבוחרי ניידר הם "שלהם", ולכן אין לניידר זכות לרוץ לבחירות. ואילו להם "הדמוקרטים" מותר ולעשות הכל, אז והיום, מותר למנוע ממנו לרוץ לבחירות במדינות רבות, (תוך ניצול התקנות הבלתי דמוקרטיות במדינות אלה לשם כך). כל ההגיון מאחורי מועמדות ניידר היא בכך שבוחריו רואים עצמם – לדעתי בצדק – כאלטרנטיבה לגור וקרי.
ואילו סיבות יש לך לחשוב שגור "מן הסתם" לא היה יוצא למלחמה נגד עירק? אולי ידוע לך שבזמן שגור כיהן כסגן הנשיא לקלינטון הופעלו על עירק סנקציות, שגרמו לפי דוחות של של ארגוני זכויות אדם רבים, לאלפי הרוגים כתוצאה של מחסור בתרופות ותזונה לקויה.? בינתיים זה אפילו מספר קורבנות רב יותר מאשר בוש גרם עד כה. אבל לא פחות חשוב – המועמד הדמוקרטי בבחירות אלה היה בפירוש בעד המלחמה והכריז על זה לפני, בזמן, ואחרי ההתקפה על עיראק. האמונה התמימה שהדמוקרטים אינם מציתים מלחמות מנוגדת לכל עדות מן ההיסטוריה האמריקאית המודרנית. האמונה התמימה בדמוקרטים מתחפשת למעשיות והבנה פוליטית פרגמטית וגורמת לשליטה נמשכת של שתי מפלגות הממסד. (זוכרים שגם בבחירות האחרונות אצלנו טענו בשעתו מביני הפוליטיקה מסוג זה, שיש הבדל תהומי בין ברק ושרון? הערב מוסרים ברשתות הטלבויזיה שהברית ההדוקה ביותר באנדרלומוסיה שנוצרה היא בין שרון ופרס).
עבדתי קשה לאללה היום ביומים האחרונים ואני עייף מת לכן לא נראה לי שאני אחתוך את הורידים היום – זה מסובך מידי. גם לגבי המדיטציות אני אוותר אולי ברשותכם, משום שאני חושש שבמידה ואני אכן אפגוש את בודהא על הדרך אני באמת ארוצץ את גולגלתו – ככה נאמר במסורת ואני שומר מצוות. כלומר, אירית היקרה, זה נכון שהשמש תמיד מאירה אבל לפעמים יש עננים שמסתירים אותה ושום דימיון מודרך לא ישנה את העובדה הזאת. מה שאני רוצה להגיד אבל מתקשה בלי להשמע מעליב זה שיש יהירות מסוימת בגישה המניחה שעצם היותך בשמאל (שאני מכנה בשם סהרורי, אבל זה רק אני) את אדם טוב יותר. וגם ההתיחסות לכל מי שלא חוזר אחר המנטרות הקבועות כאילו הוא ימני ודובר הממשלה לא גורמת לי להניח שאת לוחמת בממסד, אולי ההיפך מזה – זה הופך אותך לחלק מן הממסד מהסיבה הפשוטה שמדובר בשימוש בתבנית הפעולה הממסדית. כפי שאני רואה זאת – הדעות שלי תוקפות משמאל את הדוקטרינה הדתית שפשטה בקרב השמאל ( הסהרורי, אבל זה רק אני).
אני לא מתכוונת לדון בשואה עכשיו, פשוט מהסיבה שאני לא אגרר לדון בעבר כאילו הוא עומד עכשיו על הפרק, מה שעושה כאן אלישע ועוד כמה אנשים שהתבלבלו בתאריך.
באשר לזכות להגדרה עצמית, יפה – שאלה במקומה. אני סבורה שיש בלבול מסויים בקרב כמה אנשים בקשר לזכות זו אל מול זכות של מיעוטים לשוויון אזרחי. האם הכושים בארצות הברית דורשים או צריכים לבקש CESSATION ? היו כמה מנהיגים שלהם שדיברו על זה, האם כל מיעוט אתני יש לו זכות למדינת לאום ריבונית? אף אחד לא טוען את זה, והזכות להגדרה עצמית היא מורכבת יותר מאשר "להיות מיעוט נרדף". האם האינדיאנים בכל ארצות מוצאם דורשים הפרדה? המיעוט הצרפתי בקנדה ? המיעוט הטורקי בגרמניה ? המיעוט האתיופי בישראל ? הרי גם הצוענים יכלו לתבוע מדינה אחרי השואה ולהתחמש בפצצת אטום ואולי ההומואים ידרשו קרקע ומדינה בנחלת בנימין ואיזה טיל חץ אחד לפחות ? זה חוזר לשאלה של הגדרת הזהות היהודית (צרפתים יהודים אנגלים) זה בהחלט שנוי במחלוקת בקרב העם היהודי עצמו, וההגדרה הציונית היא אפשרות אחת שאני לא מתלהבת ממנה. גם בקרב הציונים לא כולם הלכו לכיוון הקיצוני של זהות פוליטית, אלא הסתפקו בתביעה לאוטונומיה תרבותית בשטחי ארץ ישראל ההיסטורית. אני לא רואה הרבה מן המשותף ביני ובין יהודי ישראל, ברמה שמצדיקה שיתוף מדיני. המשפחה שלי הגרה לכאן לפני הציונות, ולא על רקע מדיני-משיחי, ואני מזדהה בהחלט עם ההגדרה העצמית שלהם ורואה את מדינת ישראל כמסכנת ומדכאה את המורשת שלי. גם הרבה יהודים חרדים רואים בהגדרה העצמית הזו לא רק עבירה דתית אלא סיכון קיומי פר סה. (זה עונה גם לשואנים למיניהם, על המסקנות הנגזרות מן השואה, אם בכלל).
אד, אתה לא חייב לעשות מדיטציה ויש גם עננים, ולא הבנתי את שאר הטיעון בקשר לממסד, ואם אני צריכה להלחם בו או שהוא בסדר וכולי. אני לא מגדירה עצמי כשמאלנית במונחים של הפוליטיקה הישראלית ולא חושבת ששמאלנים יותר טובים, אני חושבת שכולם טמבלים ורק אני נפלאה. זה מה שרצית לשמוע ? אם אתה רוצה לדעת את משנתי הרחבה יותר, שאל ואומר לך שאני הזויה יותר מהשמאל הישראלי, והרבי שלי זה ג’והן לנון הי"ד והמפלגה שלי זה 300 חוצנים שמשתעשעים ממה שקורה עכשיו בכדור הארץ. ישראל לא כל כך מעניינת אותי, אבל נתקעתי כאן אז אני מתייחסת למה שקורה. אני לא רואה עצמי מוגבלת להגדרות של הויכוח הפוליטי פה, האם עדיין אתה מרשה לי להתבטא ?
מה שאני כן רואה זה ש"ימנים" לשיטתך מעצבנים אותי רק במובן אחד, שלדעתם מותר לחסל דעות ואנשים המבטאים אותן באלימות, כיון שלדעתם יש "דעות מסוכנות" והם כמובן קובעים מה הן. זה הכל, שאר הדברים והדיונים, ירקות.
עוד כמה מילים שבאו לי מאוחר יותר. ההתקפה מימין, בעיקר השימוש הנלוז בשואה כאילו היא שייכת לאחד מכם אישית ולא לאחרים, נותנת תחושה לא נעימה המוכרת גם מן המציאות הפוליטית בארץ ולא רק באתר זה. אני אגיד את זה בצורה בוטה, אף אחד – לא גנרל בודאי – לא יגיד לי אם אני מספיק יהודיה או מספיק איכפת לי מאחרים או שאני לא מבינה ב"צבא" ויסתום לי את הפה. בתשובה לזה אני יכולה לאמר שכל העדה הזו שמשתיקה קולות התוך הקהילה עם רעש התותחים, אושוויץ ופצצות אטום מבקשת להאדיר את כוחה שלה על חשבון אחרים בתוך הקהילה ולא לשם שמיים. אז ייחוס הרשע והטמטום קיים דוקא אצל הימנים כנגד הכביכול שמאלנים ולא ההיפך. זה מתיש משעמם ומעצבן לשמוע תוכים שכל הזמן מצטטים איזה מזכר שטחי ברמה של טירונות צהלית ל"מיהו יהודי, מהי ציונות ולמה כל מי שמהרהר אחר זה הוא בוגד מסוכן". ומי שמטיל איזה ספק קל במסמך הפשטני מוכרז מייד כ"יהיר". זה היה בסדר לולא היה מאחורי זה גם כוח ממשי, אלים ודכאני שמתנכל במציאות לאנשים שלא עומדים לדום. כל מה שנותר הוא להציע למאיימים קצת מדיטציה וכדורי הרגעה, אבל ניראה שגם זה לא עובד, כי מייד אני מקבלת איזו השוואה מעוותת להיטלר. חבל על הזמן אם כל מי שחולק על הפשטנות של אלישע למשל הוא מייד מסייע להיטלר. ואולי יתבונן הכותב בעצמו וישאל למה יש לו אובססיה עם הצורר הפתטי הזה ? ואולי יבין למה התכוונתי "הפסיד את השואה". ושלא תעיז לתקן אותי בקשר לשואה (הובלו ולא הלכו לאושוויץ וכל כיוצא באלה קריאה מכוערת בטקסט שלי עם מטרות להרשיע אותי במשהו שנמצא במוחו של הקורא בלבד) כאילו אתה "יותר פטריוטי" ממני…זה מחליא וגובל בהסתה.
פלאש גורדון. אני לא מבין מדוע התייחסת לתגובתי כשם שאני ואירית שייכים לאותו קו מחשבה. ואם לא ברור הדבר. אינני פציפיסט ואני חושב בדיוק כמוך שגישה זו היא סוג של סהרוריות במובן הקיומי -בריחה מוחלטת מנושא המוות והאלימות הכה אנושיים.
העניין הוא שבכתיבתך עולה סהרוריות מהצד השני. כזו הבורחת לגמרי מנושא החיים, השיתוף, השלום… וכו’.
אתה לא יכול לעלות שום קו מחשבה פוזיטיבי והכל אצלך נגמר או בנצחון מוחלט או חורבן. וחבל שכך לוחם גלקסיות חביב.
גרמני יקר, אינני יודעת מה אתה עושה בדויטשלנד, מקווה שאוכל טוב ונהנה ולא עסוק בהגנה על האינטרסים החיוניים של ישראל, בדרך זו או אחרת.
כל הנושא הזה מזכיר לי משהו אחר שמזמן רציתי להעלות ולראות אם עוד אנשים חושבים ומרגישים כמוני, ואולי רוצים להצטרף לאיזו יוזמה.
אני נזכרתי שכאשר הייתי בבית ספר יסודי, בכל יום שואה היו מהלכים עלינו אימים, וחושפים אותנו לחומר – ויזואלי ואחר – שאינו ראוי למאכל אדם ובודאי לא לילדים מתחת לגיל 10. אני מדברת על סרטי שואה ברמה של "מבוגרים בלבד", והרצאות של ניצולים על מיני העינויים המיתות המשונות שכל אחד מהם ראה חווה או שמע.
בנוסף לזה היה מקובל לעודד את הקטנים, איש לפי כישוריו ויכולתו, לקרוא ספרים כמו קצטניק וכל מיני אימים וזוועות שהדעת לא סובלת, גם כמבוגר. לדעתי זה גרם לכמה מאיתנו, או לכולנו נזקים נפשיים בלתי הפיכים, וגם הפך אותנו נוחים יותר לשטיפת המוח המיליטריסטית שבאה אחרי כן, בגיל התיכון, לקראת הגיוס לצבא. סברתי לתומי שזה היה פשוט עבירה על החוק, ודאי במונחים של היום, לחשוף אותנו להתעללות שיטתית ואכזרית כזו, ועוד במסגרת יום אבל לאומי. האם מישהו תתבע פעם את המערכת על זה ? האם יש מישהו שרוצה להתארגן להגנת הילדים מפני ההתאכזרות הזו ? אני זוכרת לילות שלמים שלא יכולתי להרדם כאשר תמונות של תלויים ומעונים מרחפות נגד עיני, והתחושה ש"היטלר מאחורי הפינה" אם אולי אני לא אגמור את האוכל. האם עדיין עושים את הדבר הזה ? ובמה זה שונה ממשלוח ילדים לפיגועי התאבדות או שימוש בתינוקות לעצירת פינוי ישובים ?
לאירית,
כמו שהיו אלו שהלכו לטבח, כחלק מאמונה שהם הולכים למחנות עבודה, היו גם אלו שהובלו, כיוון שהיו יותר אקטיביים בהתנגדותם.
העובדה שאנו מדיינים עדיין 60 שנים לאחר השואה בפרטים הקטנים(מבחינתי לפחות) מוכיחה לי שעוד לא הפנמנו לחלוטין את לקחיה- וזה מאוד מעציב אותי!
מי ש60 שנים לאחר השואה, כדור שלישי לניצוליה, מחליט שלא יקנה מוצרים גרמניים וכף רגלו לא תדרוך בגרמניה-זוהי זכותו, ואותה אני מעריך גם אם לא מסכים!
אך מי שממשיך להחזיק בדעה(הדי רווחת) שלעולם לא להיות יותר לקורבן, או לחלופין לא לתת לגורלך להיות מושפע על ידי אחרים- כאן מתחילה בעייתי.
אינני מוכן להיות שותף לאילו המבקשים דרך התחמשות בלתי קונבנציונלית, ותוך דיכוי זכויות אחרים להבטיח קיומם!
אינני יכול להבין את אילו המנידים כתיפיהם(הרוב השקט), כשמבוצעים פשעי מלחמה בשטחים הכבושים, ועוד אומרים לעצמם:"זה לא יתכן, בנינו הם מלח הארץ"
ישראל של העשרים שנים האחרונות הפכה לחברה כוחנית ואלימה המופעלת על ידי יצרים, ומונעת על ידי שנאה(לערבים, לאירופה, לרוסים, למזרחים, להומואים ועוד ועוד). אני רואה בזאת תסמונת פוסט שואתית לחברה אשר לא דאגה לעשות לעצמה תרפיה, ומשלמת היום מחיר כבד על כך!
אני לא יודעת מה ההגדרה של פציפיזם אצלך. מכל מקום, אם אני כזו, וזה כולל "סהרורית", ניחא. באמת רציתי לשאול אם במקום לדון בשואות למיניהם אפשר לדון גם ביוזמה מן השנה שעברה של כמה ארגוני נשים גדולים -מול האו"מ – להציע הצעה להוציא את המלחמה מחוץ לחוק הבינלאומי לחלוטין. סהרורי ? אנסה למצוא את הקריאה שהן העבירו לפני הכינוס. לא מפחיד אותי "סהרורי, הזוי, לא מציאותי או פרנואיד", נהפוך הוא, בארץ זו מחמאה גדולה לעצמי. טוסו לכם לוחמים עזים, אני יעשה את הכביסה.
אירית היקרה,
אינני מנסה להגן על המדינה בה בחרתי לחיות(גרמניה), כפי שאולי אחדים יבחרו לראות זאת!
לצערי הרב קיימים בעולמינו אנשים רבים המאמינים ברעיון הלאומני-אני לא!
אני חי ולומד בגרמניה, כיוון שהחיים לסטודנטים כאן נוחים, כפי שהם נוחים, לראייתי, לזרים!
נושא השואה מעסיק אותי מזה שנים לא מעטות, ובמיוחד מאז שאני חי במדינה שגרמה לעוולות הגדולות ביותר במאה החולפת.
אולם הזמן עובר וחולף, ואינני יכול להרשות לעצמי לקום בכל בוקר תחת ההרגשה, שהאנשים אותם אני פוגש ברחוב אולי היו שייכים למכונת ההרג. רובם הגדול נולד לאחר המלחמה וחונך ל"חושך" מעשי אבותיהם. האם לאור התפתחותה של גרמניה לדמוקרטיה חזקה, ולאחת המדינות הליברליות ביותר בעולם(היכן עוד בעולם שותפים ה"ירוקים" לקואליציה?), איננו יכולים להבין ולהפנים שיש גרמניה אחרת?!
אני יכול להבטיח לכל הקוראים, שבגרמניה לא יוכל להיווצר מצב בו ניצולי שואה חיים בעוני מחפיר כמו בישראל! כמו כן לא יוכל להיווצר מצב בגרמניה בו בנקים, או קרנות "מעלימים" כספים של קורבנות מלחמת העולם השנייה מידיעת הציבור!
יתכן שאינני קיצוני כמוך בהרגשתך, אך פתוח ליוזמה כזאת או אחרת אני בהחלט!
אגב, אינני יודע אם את יודעת ש"קצטניק" הוא לא אחר מפסאודונים המבוסס על קיצור המילה הגרמנית:KZ(קא-ציט בהגייה) שמשמעותה מחנה ריכוז.
אירית היקרה
היוזמה של אירגוני הנשים היא בהחלט יוזמה מבורכת, בייחוד אם אנו זוכרים כי המזרח התיכון בכלל משופע באירגונים הדוגלים באי אלימות ובפציפיזם. השייח יאסין למשל, הטיף כל ימיו לאי אלימות ולאהבת הזולת, ובהחלט הייתה זו טעות איומה מצידנו לחסל אישיות פציפיסטית זו. דוברי החמאס והגיהד האיסלמי בלי ספק הם ממשיכי דרכו של הרב גון לנון, הן בהשקפת עולמם הן בדיבריהם.
גם תרבות השאהידיות המפותחת כל כך בקרב האומה הפלסטינית האצילה מושפעת רבות מתורות פציפיסטיות איסלמיות.
את היוזמה הברוכה שהעלית בתגובתך כדאי מאד לדעתי להתחיל בקרב נשות החמאס והגיהאד האיסלמי. דווחי לנו על ההענות.
לא מתחשק לי לנהל דיונים בציניות כזו, הכתיבה הזו לא מקובלת עלי, כמובן אתה יכול לכתוב אבל לא אענה.
האם עלי להמשיך את קו המחשבה שלך…שלכן הדעות שלי מסוכנות ולכן צריך אולי לעצור אותי או אולי לאשפז בכפייה , כי שייח יאסין לא חושב כמוני ? בקיצור, שים גז ודבר עם מי שמבין עניין. אני סהרורית ורוצה להישאר כמו שאני תודה, ושייח יאסין לא נושא הדיון שלי פה, ואני לא רואה שהוא גם משתתף פה או נציגיו. לשוחח עם ציניקנים זה לא הכוס תה שלי, היה נעים מאד, ונראה שלא נסכים. אלא שעבורי זה אומר לא להתדיין אתך ועבורך…אינני יודעת מה אתה מסיק מהאופן שבו אתה מנתח את המציאות. אם אתה כל כך צודק וכל כך חכם ושייח יאסין כה מסוכן, אז אסור שאנשים כמוני ידברו כי אולי זה מחליש את רוח האומה וכולי וכולי. בקיצור, הוא שאמרתי, אני מציעה שהגברים המציאותיים פה ידברו בינם לבינם על המציאות ואני אמשיך עם הכביסה הבישול וההזיות על עולם אחר שבו יש עוד אפשרויות. כל עוד אתה מבקש להטיל פה נורמות כמו של שייח יאסין, בגלל שהוא כזה, והוא ה"אויב" אז מוטב שלא נשוחח, כיון שאכן אין לי הרבה דיאלוג עם העמדות שהוא ואתה מייצגים.
(בהנחה שמה שאתה אומר עליו זה נכון, האמת אני לא יודעת ונותנת לך להנות מספק זה, אבל ראוי שאבדוק כיון שעם הנחרצות הזו אתה בטח גם מוסיף כהנא וכהנה מהרהורי לבך העגום.)
אין עוד מדינה בעולם שחננה כ"כ הרבה רוצחים נאציים, תלייני העם היהודי, כמו גרמניה – לפחות 100 אלף.
"אני יכול להבטיח לכל הקוראים, שבגרמניה לא יוכל להיווצר מצב בו ניצולי שואה חיים בעוני מחפיר כמו בישראל!"
אל ‘תבטיח’ – לך לבקר אצל הצוענים וגם אצל כל קורבנות הנאצים במז’ אירופה שלא ראו גרוש פיצויים והמתים בעוני, במצוקה וביסורים.
"כמו כן לא יוכל להיווצר מצב בגרמניה בו בנקים, או קרנות "מעלימים" כספים של קורבנות מלחמת העולם השנייה מידיעת הציבור!"
לא מזמן התפרסם קצת חומר על ה’דרזדנר בנק’ והתברר שהוא היה בנק הבית של המפלגה הנאצית. מנהלי הבנק ‘הופתעו’ והזמינו ‘ועדת היסטוריונים’ לחשוף את עברו של הבנק החום.
לך תשאל את חברת ‘אליאנץ’ – חברת הביטוח הגדולה באירופה וחברת האם של ה’דרזדנר בנק’ – מה עם כספי היהודים.
שלא לדבר על התאגידים הגרמניים שגרפו מיליארדים מעבודת הכפייה ומשוד היהודים (והאחרים) ולא שילמו גרוש פיצויים כאשר רובם מסרבים לחשוף את ארכיוניהם. הקרן לפיצוי עובדי הכפייה, למשל, היא לעג לרש – הכסף הגדול נשאר אצל הרוצחים ויורשיהם.
אתה דוגמא מהלכת לישראלי שמאלני אשר למען מטרותיו הפוליטיות האנטי-ישראליות מוכן לטהר יותר משרץ אנטישמי אחד, כולל השרץ הגרמני.
לאירית,
אז זהו, שמתן זכויות אזרחיות לא תמיד מספיק למשל הבאסקים בספרד או הטיבטים. העמים הללו דורשים הגדרה עצמית למרות שמעמדם זהה למעמדם של אזרחים אחרים באותן מדינות. להגדרה עצמית לא מספיק להיות מיעוט אלא צריך גם להיות "עם" כך שהדוגמה של ההומואים ובמידה רבה גם של השחורים בארה"ב לא רלוונטית, החוק הבינלאומי לא מעניק זכויות להגדרה עצמית על בסיס אורייטנציה מינית או צבע עור אלא על בסיס לאומי. נותרה השאלה אם את מגדירה את היהודים כעם, אם לא הרי שכל הדיון מיותר שכן את כפי שברעם ניסח זאת יפה מעבר להרי החושך מבחינתו של כמעט כל יהודי בעולם. יש לציין שאת מבלה שם בחברתן של כמה אידיאולוגיות מפוקפקות מאד, אני לא בטוח שיש צורך שננקוב בשמות. אם כן הרי שזכותם של היהודים להגדרה עצמית איננה מוטלת בספק, שאלת אופן המימוש נותרת פתוחה לדיון אבל שאלת זכותה של הציונות כתנועה לאומית יהודית לדרוש הגדרה עצמית לעם היהודי במה שהיהודים(רובם המכריע לפחות)תופשים כארצם היא לגיטימית לחלוטין ושלילתה פירושה שלילת הזכות להגדרה עצמית של עמים. מה שבקלות מוביל לטיעון השולל זכותם של הפלסטינים למשל להגדרה עצמית נפרדת ולכך את בוודאי לא מסכימה.
לא מתרשמת ממה שאתה אומר למעט עובדות כמובן. כן, החוק הבינלאומי זה דבר נוח כשאין תשובה אחרת ולפעמים נוח להתעלם ממנו או להאשים אותו באנטישמיות. האמן לי שאני כבר מכירה את כל הטיעונים המעגליים האלה ואני מותשת מלחזור על מה שכבר נטחן ולא הוסכם עליו. לא איכפת לי אם אני על הירח מבחינתך, ואגב יש מאמר כאן של דן תמיר שמדבר על משהו דומה, אולי גם הוא על הירח ואולי כל מי שלא מסכים אתך הוא מעבר להרי החושך וחבר של הנאצים. זה ממש כבר אפילו לא מרגיז אלא משעמם.
אני יהודיה בדיוק כמוך ויש לי גם זכות להגדיר את עצמי חרף העובדה שאתה חושב שזה לא זכותי. מה שאני מציעה לי אני גם מציעה לפלשתינים וזה לא אומר שהם יקבלו את זה. אני מדברת על כך שריבונות על בסיס לאום זה לא מציאה כל כך גדולה, והעולם מתחיל לנוע ממדינת הלאום להסדרים אחרים. השאלה אם ההומואים זכאים להגדרה עצמית כעם נתונה להם ולא לך. וההגדרות האלה משתנות עם שינוי הנורמות במשפט. מה זה "זכויות אזרחיות זה לא מספיק", לי אין זכויות אזרח בארץ הזו, אז מה זה אומר ? שאתה תחליט מה אני אמורה לרצות מבחינה פוליטית ואחרת אני מעבר להרי החושך ואויב העם ? איפה הזכויות שלי ? נעלמו פתאום?
העןבדה שאני ואולי עוד שני הרי חושך כאן חושבים אחרת גם כמיעוט לא נותנת לך שום זכות לקבוע שההגדרה העצמית שלך כיהודי היא מיוחסת או טובה יותר. אני רואה עצמי לכל היותר כבת ללאום הישראלי, מתוקף תעודה הזהות שלי, שדוקא כתוב עליה שאני בת ללאום היהודי. אני ררואה את האינטרסים שלי המשותפים גם עם לא יהודים בני המקום הזה יותר מאשר עם יהודי כמוך. מה שמרגיז שאתה בא בשם ,העם היהודי" שאם היה מסכים אתך היה מגיע הנה בהמוניו. לגבי העמדות של יהודי הגולה הם מצביעים ברגליים נגד העמדה שלך ולא חשוב מה הם אומרים בפה שלהם, כיון שהם לא אזרחי ישראל ואין להם שום מעמד פה.
מתחיל לעצבן אותי השיחה פה, ואני אפרוש לבישול שבו אני כניראה מוכשרת, כמיטב האמרה ששכבוד בת מלך פנימה ולא הייתי בצבא אז ממילא אני לא מבינה כלום בכלום.
שאלוהים ישמור אותנו מעצמנו, זה מה שאני מקווה. בכל מקרה, תודה על ההתייחסות להודעה הקודמת שלי. עשה לי טובה, קרא קצת משפט בינלאומי לפני שאתה זורק דברים, ובאותה הזדמנות אם אתה מכיר בתוקף של המשפט הזה אז תישאר עקבי גם כשזה לא נוח לך למשל בקשר לזכויות הפלשתינים בשטחים ולמשל בקשר לזכויות האדם שלי פה. אחרת אתה מבזבז את הזמן של כולנו פה בדמגוגיה זולה.
לילה טוב.
יש לי כבוד רב לארגוני הנשים, ולצעד התקדימי שאותו העלת. אני לא יודע מדוע בחרת להתקיף כל-כך מהר ומכיוונים לא ברורים. לא כולם מכוונים אלייך חיצים דו-ראשיים. הניתוח שלך של ייצוג השואה בתודעה הפוליטית ובכינון הסובייקטים בשלב מערכת החינוך בישראל בעיניי מדוייק. אני מתנגד בתוקף למניפולציה ההרסנית שאמורה ליצור עם אלים על בסיס של היסטוריה מושחטת ומפורקת (התוצאה ידועה כמובן).
אם כי ישנו מקום שבו יש לי הסתייגות מהותית. יש זרם מחשבתי, שעוד לא הצלחתי להבין אם את קשורה אליו, שלא מוכן להשלים עם שום תופעה אנושית אלימה. אני לא מסכים אם התפיסה הא-אנושית הזו (מבחינה היסטורית, מוסרית ופסיכולוגית). ‘הכח\שוורץ’ קיים – אפשר או להציע אלטרנטיבות לשיפצורו ושינויו לכיוונים דמוקרטיים יותר וגזענים פחות. או ללכת לקרב במימד X שם מחשבתו של קריינג היא השלטת.
למרות שבעיניי המאבק שאת מנהלת מנסה לברוח יותר מדי מן הממשי. יש לי כבוד רב למצפונך אני מקווה שבמסגרתו תעשי רבות למען זכויות האדם\אדמה באיזורינו ובכל מקום אחר.
כהרמפרודיט אני מזדהה איתך בצורה מוחלטת.
אירית?
אני לא מבין למה התכעסת כלכך, אני פחות מבין במה בדיוק את מאשימה אותי. בכל אופן חלילה לי מלהאשים אותך בדבר כלשהו, אני באמת מנסה להבין את דעתך.
אם את תומכת במדינה דו-לאומית זו זכותך המלאה ואני מכיר בערכה של הדעה הזאת ומוצא אותה עקבית כל עד אדם הוא א-לאומי לחלוטין. אדם כזה לא אמור לתמוך בלאומיות הפלסטינית(אין קשר לתמיכה במאבק הפלסטיני למען שוויון זכויות). בוודאי שבן אדם כזה לא יתמוך בהגדרה עצמית של הומואים או כל תת-קבוצה אחרת משום שהוא נגד כל קטגוריזציה אנושית כולל הצרפתית והאנגלית. האם את אדם כזה?
בשום מקום לא טענתי שההגדרה שלי יותר טובה ולא באתי בשם אף "עם יהודי", רק שאלתי אותך איך את מגדירה את היהודים, תשובה אגב לא קיבלתי. חוששני שלא הבנת את הערתי על הרי החושך בהקשר הנכון, יהיה לי קשה מאד למצוא איזשהוא בסיס לדיון עם אדם שלא רואה ביהודים עם, ואני יודע שמרבית היהודים בעולם חושבים כך ללא שום קשר לאזרחות הספציפית בה הם אוחזים. האם העובדה שיהודי לא גר בישראל היא אמירה כנגד הלאומיות היהודית?
הגדרת עצמך כישראלית היא מצויינת, האם הפלסטינים תושבי הגדה כלולים בהגדרה הזו?
כנראה שלא, ולכן אני תומך בזכות ההגדרה העצמית שלהם ובמדינה נפרדת, לא אני ולא את יכולים לקבוע לפלסטינים איך להגדיר את עצמם וכיצד הם רוצים לממש את ההגדרה הזו. כמדומני שאם הפלסטינים היו מעוניינים באזרחות ישראלית או במדינה אחת מהים לנהר הם היו טורחים לספר לנו. בנתיים מדינה דו-לאומית נשמעת יותר כמו איום מצדם ופחות כמו חלום.
אני לא יודע מה את חושבת שאת יודעת על דעותי בנוגע לזכויות הפלסטינים, או על ידיעותי במשפט הבינלאומי, מקריאת התגובה האחרונה כנראה שמעט מאד. בכל מקרה אם פגעתי בך באיזשהוא אופן זו לא הייתה כוונתי ואני מתנצל על כך.
אני קצת מתקשה להבין את מסכת הטיעונים הנוכחית וזה למרות שאני נוהג לקרוא משפט בינלאומי לפני השינה אבל עדין לא מצליח להבין מה בין שמיטה והר סיני. לא ברור לי מדוע חושבת הגברת אירית שמישהו מונע או מטיל ספק בזכותה להגדיר את עצמה כפי שהיא רוצה, או מהגרמני וכל אחד אחר להחזיק בכל דעה שהיא. אני בסך הכל עומד על זכותי להביע דעה מנוגדת לשלכם ולטעון שאתם טועים. לא כל מי שאומר משהו המנוגד לדברים שלך תוקף אותך ומנכס לעצמו את השואה, הוא פשוט אומר דברים שונים משלך וצריך לקבל את זה שישנם לאנשים שונים דעות שונות על המציאות והן יכולות לחיות לחיות בשלום אחת אם השניה ואם הן בכל זאת מתקשות להתקיים בכפיפה אחת אז תמיד אפשר לפתוח במלחמת אזרחים וגם להשמיד את העולם במקרה הצורך, זה כבר קרה לדינוזאורים. אני לא ממש קונה את כל הנוסח הפאסיב אגרסיב שלך ואני בהחלט הייתי ממליץ על מדיטציה לפני השינה ואולי טיול לים.
אירית היקרה
ראשית,העובדה שלא שירתת בצבא אינה מעלה ואינה מורידה דבר. יש ברוך השם המון גנרלים טיפשים, כך ששרות צבאי אינו ערובה להבנה בענייני ביטחון.
שנית, גם אני מבשל, ולפעמים גם מכבס, כך שמן הבחינה הזו שנינו שוים.
שלישית אינני סבור שצריך לעצור אותך או לאשפז אותך בכפיה. אם זה יקרה, עם מי אוכל להחליף מהלומות מילוליות?
לשיטתך, לא לכל מיעוט קולני מגיעה מדינה.
ואם כולם היו נוהגים כמונו, היה תוהו ובוהו.
1. לפיכך, גם לפלשתינאים לא מגיעה מדינה.
2. אז לא נהגנו כמו כולם והקמנו מדינה.
עכשיו תבטלי אותה כדי להקים לפלשתינים מדינה?
ולמה לא לבטל את ארה"ב כדי להקים מדינה לאינדיאנים? ואת אוסטרליה כדי להקים מדינה למה שנשאר מהאבוריג’ינים? או שאולי את נגד הגדרת לאום רק כשמדובר בלאום יהודי?
3. האוכלוסיה האתיופית בארץ מורכבת מיהודים ישראלים ממוצא אתיופי, שתוך מספר דורות ישתלבו לחלוטין בחברה הישראלית.
אם את מתכוונתת לכושים העבריים – לא מקימים מדינה ל-500 איש. לא מאז העת העתיקה לפחות.
4. הומוסקסואלים הם לא עם, הם נטיה מינית. ואת זה אני כותבת כלסבית.
5. יופי שכל העולם הולך לכיוון ביטול מדינת לאום. בואו לא נהיה הראשונים לקפוץ על העגלה.
— קישור —
אין מילים בפי, אז הנה תמונה.
חג שמח ושלום בינתיים, תרתי משמע
חבל שמי שהגיב על שכתבתי לא הזדהה בשמו, כך שלא נותר לי להגיב לאותו נעלם זועם בצורה הבאה.
נעלם יקר,
לידיעתי,תקן אותי אם אני טועה, את הנאצים לאחר המלחמה חנן בית משפט גרמני בהשפעה יותר מבולטת של השלטון האמריקאי בבאווריה(לאחר חלוקת מערב גרמניה בין המעצמות). האמריקאים פחדו מקריסת מערב גרמניה, כיוון שרוב דרג הפקידים הבכירים והזוטרים היו חברי המפלגה הנאצית. בזה האמינו האמריקאים, ואדנהואר, שהם "עושים צדק". רק תנועת הסטודנטים ב1968 (יושקה פישר, דניאל "האדום" וחבריהם) הביאה לפתיחת תיבת הפנדורה שוב, ולהתעמטות נוספת של מערב-גרמניה עם עברה!
עניין הצוענים במזרח אירופה?!
כפי שאתה אומר:מזרח אירופה. ולהזכירך,רוב הצוענים אם ברומניה,או בהונגריה היו עד לקריסת ברית המועצות תחת חומת הברזל הקומוניסטית, כך שממילא לא ניתן היה לאחר המלחמה לפצותם!
ובנוגע ל"דרזנר בנק", העובדה ששישים שנים לאחר המלחמה עדיין מתגלים ארכיונים, ועדיין מתקיים עיסוק רציני בחשיפת העבר, מראה על נכונות גרמנית של הדור השלישי להתעמטות נוספת עם עברה הנאצי של גרמניה!
אינני מתרשם מגידופיך, ומחרון לשונך, כמו מנסיונותיך לייחס לי דעות פוליטיות כאלו ואחרות.
אינני מתכוון לטהר שרצים אנטישמיים שוודאי קיימים במדינה בת 82 מיליון תושבים, כמו שאינני טוען שלא נעשו טעויות, ושלא חמקו בין גלגלי הצדק אי אלו שביצעו במלחמה פשעים כנגד האנושות!
שנאתם של אנשים כמוך לא מופנית, לצערי, רק כנגד אותם אילו אינדיבידואלים, אלא כנגד עם שלם(כאילו עומדים היו אלו ומוחאים כפיים)!
לצערי הרב זהו דפוס התנהגות שחוזר גם ביחס לעם הפלשתינאי, והנסיון לראות בכולו עם של טרוריסטים ומחבלים.כפי שכבר חזרתי וכתבתי, קשה, אם לא בלתי אפשרי, לנהל דיון עם מי שמונע אמוציונלית בלבד, ונוהג לבצע הכללה גורפת בכדיי להצדיק טיעונים.
לעולם לא קבעתי שכל הימין בישראל רוצח בגלל תפוחים רקובים כמו יגאל אמיר,ברוך גולדשטיין, עמי פופר ואחרים. לפיכך אשמח אם להבא תנסה לפרק את "עסקת החבילה", וחסוך מאיתנו סטריאוטיפים("השרץ הגרמני")!