על חלק מהגג של הקומה השלישית בבניין היפואי, היתה בנויה הדירה המאולתרת שבה התגוררתי עם הורי ואחיותי. החלק הלא בנוי והמזופת שימש לנו מרחב פתוח שבו בילינו אנו וחברינו ערבי אביב וקיץ רבים. בהתקרב מועד נישואי לשמחונת אהובתי, בנינו אבי, אנוכי בעזרת חברים, שאף הם זה עתה השתחררו כמוני משירות החובה בצבא, חדר נוסף בעבור הזוג הצעיר.
גם לאחר מכן נותר על הגג המזופת חלק בלתי בנוי, בו ערכנו את מסיבת הנשואים שלנו. הגג רופד במרבדים צבעוניים. התקרובת היתה צנועה וחברים ערכו, בשיתוף הכלה והחתן טכס פארודיה לטקס החתונה הדתי. השירה והריקודים היו "מתוצרת עצמית", דבר שלא גרע ואולי אף תרם למצב הרוח המרומם. באחת מפינות הגג, בסמוך למעקה הבנוי, הרחב והגבוה, התגודדו שלושת המשוררים.
אבי המכונה דופו, שעבד אז כטייח שכיר, היה חובב שירה זה מכבר. השירים המוקדמים ביותר שנשמרו מיצירתו היו ממועד לידת אחותי הבכורה. את שיריו היה רושם בשנים האחרונות, אחרי הגיעו לארץ, על גבי דפי מחברות, באוחזו בין אצבעותיו הגרומות והפצועות לרוב, עפרון קצר.
המשורר השני, מחמוד דרוויש, שאף הוא עבד בימים ההם כפועל בניין בערי המרכז, התגורר בחדר שכור ביפו והתארח לא פעם בבית הורי. לא פעם ערכו אבי ומחמוד ערבי קריאת שירה לעצמם.
השלישי היה אלכסנדר פן. שיריו היו כבר אז מוכרים ומוערכים, אך הממסד פחד מהתכנים המהפכנים בשיריו, החרימו ועשה מאמצים להעלימו מהבריות. פן הקרין נוכחות, גבוה ובולט ביופיו.
באותה התקופה השתתפנו, מספר חובבי שירה, ובכללם אחותי הבכורה שרה ואנוכי, בחוג-סדנא לכותבי שירה צעירים בהדרכתו של פן. עונג גדול גרם לנו כאשר נענה להזמנתנו ובא להשתתף במסיבת החתונה שלנו.
על מעקה הבטון הונח, עבור המשוררים, מגש ועליו כוסיות למשקה, בקבוק ברנדי מקומי, מלפפונים כבושים ביתיים ומעט מן התקרובת הצנועה.
המשוררים היו מרימים מדי פעם כוסית תוך שהם נושאים דברי איחולים. הם רוקנו את המשקה לגרונם תוך שהם מרימים סנטר כלפי הרקיע האביבי והצלול של מחצית חודש מרץ ומביטים אל הירח המלא והגדול אשר טיפס מהמזרח.
לאחר ההרפיה האלכוהולית הראשונית החלו המשוררים להחליף בינם דברי שירה. "מאוד חשוב לי לקבוע את הקצב הנכון, את הריתמוס, את המנגינה. בבולגרית אני מצליח אבל כאשר אני מנסה לתרגם לעברית … הנה כאן (הצביע על דף במחברתו), רציתי שיהיה …
תם – תם, תם, תם, – תם, תם, תם – תם, תם, תם – תם – תם, תם, תם.
וזה לא בדיוק מסתדר" – אמר אבי וקרא קטע משירו כשהוא מזדקף בטקסיות מה:
אט נפרשת עלטה של ערב
על מדרון רקיע נחשפים הכוכבים
הירח שוב מביט בי ללא הרף
כה נגה הוא המבט – געגועים
אט בלהט שבה לה הנפש וגואה
מלבי עולה דמותך ומתגלה
בכפות ידיי אחוש את הכמיהה
לדעת עוד ועוד מעונג סוד האהבה
"יפה, יפה, אך צר לי מאוד לבשר לך מניסיוני" – אמר פן – "עוד תעבורנה שנים עד שתסתגל שלא לחשוב בשתי השפות בעת ובעונה אחת. ועד לבוא המועד נראה כי תמשיך להתייסר בייסורי השפה".
אבי היה מוקסם ממליציות דבריו של פן, ממנגינת דיבורו, מה"ררש" המטרטרת אשר הפיק בין לשונו לחכו, אך נראה שלא כל המלים המליציות היו נהירות לו.
פן שב ומזג משקה לכוסיות וללא הקדמה כלשהי החל לדקלם. קולו רועם ומבליט כל אות והופך כל מלה לנקייה מרבב. הוא קרא אחד משירי האהבה המוכרים והאהובים מפרי עתו:
היא אותו אהבה, הוא אהב את היין,
ושניהם אהבו ללקט כוכבים.
הירח אהב את שניהם, (נשא מבט אל הירח)
הירח אוהב לאהוב אוהבים.
כאשר סיים פן לקרא את השיר עד תום, היו המשוררים מוקפים בחוגגים אשר מחאו כפיים בהתלהבות לאות תודה, וביקשו עוד ובמיוחד דרשו שיקרא את "נגד".
פן פנה אליהם ואמר: "חברים, חברים, לפני מספר ימים פגשתי את לילקה ואת דני, הם סיפרו לי שלצורך החלק האמנותי בעצרת האחד במאי המתקרב הוקמה להקה המקיימת חזרות על מסכת המבוססת על הפואמה ’נגד’. נראה שאחדים מכם מסוגלים כבר לדקלם את השיר. על כן שובו נא לחגוג וכאשר תיפול עליכם וגם עלינו העייפות (הצביע על כוסיות המשקה) חיזרו לכאן ונדקלם יחדיו".
החוגגים הריעו והותירו את המשוררים לבדם.
"לחיי החתן והכלה, לחיי אבי החתן, לחיי אם החתן, איפה את אמא (קרא לעבר המטבח), לחיי הורי הכלה, ובמהרה שתזכו לנכד או נכדה" – סיים דרוויש והרים את כוס המשקה.
אבי רק לגם, והשניים רוקנו הכוסיות. אבי היה מעט נבוך כי לא ידע לקבוע האם המברך הבחין בהריון המוקדם של כלתו והאם לכך כיוון את דבריו.
פן, חילצו מהרהורי השווא, פנה אל דרוויש ואמר: "מחמוד חברי, עדיף שלכל מבורך תוקדש כוסית נפרדת, כך יזכה כל אחד לתשומת הכוסית המגיעה לו באופן מיוחד", דרוויש ואבי צחקו בקול ופן כדרכו הסתפק בחיוך.
שבו למזוג מן המשקה.
"מחמוד עכשיו אתה", ביקש אבי מדרוויש שיקרא משיריו. "גם התרגום של השיר שלי לעברית אינו מושלם", היסס דרוויש – "מדינת ישראל כבר בת שלוש עשרה, את אזרחיה הערבים היא עדיין מדכאת באמצעות הממשל הצבאי וכלפי השפה הערבית יוצרים פחד וזלזול. אני מקווה שלא ירחק היום שכולם יכירו כאן את שתי השפות, עברית וערבית ושזה יהיה סימן אמין ליחס נאות בין שני העמים. זה לא כל כך קשה כי שתי השפות מאוד קרובות, שפות אחיות".
"הוו … כמה שאני מסכים אתך" – אמר אבי" – ואתה כבר יודע טוב את השפה העברית, הלוואי ואני יודע עברית כמוך. תקרא משהוא משלך מחמוד. גם כאשר אתה קורא בערבית שאיני מבין עדיין לצערי, אני נהנה מאוד מהקצב, מהמוסיקה".
מחמוד, ללא טקסיות, בקול צנוע אך בוטח החל לקרא בעברית:
ראי,
ביקשתיך, בכפך היפה מכל כף,
טלטלי את ענף הזמן.
וישרו עלי ההווה והעובר
וכערף עין, תאומים יבואו לעולם,
מלאך ומשורר
ונדע איך הופך שוב הרמץ לאש
בהתוודע אוהבים לחשקם.
סביב הירח המלא הופיעה הילה מעורפלת. מעבר לערפלים של שולי הלילה האביבי המשיכה הלבנה לעקוב כבחלום במהלך המסיבה הפואטית. כמוה אז כמוני עכשיו.
מרשים ומרגש.
מקסים. כאוהב פן אהבתי לקרוא.
מרגש ויפה
מחמוד דרוויש הוא מגשולי המשוררים
נחמד
קטע מקסים ומרגש . מחמוד דרוויש חייב להיכנס לבתי הספר .
זה סבא שלי!
מיכל ו. בת דודה שלי ובן ברכה אח שלי!!!!!!!!!! חחחחחחחחח סבא אוהבים אותך!!!!!!!!!!!!!
ניסים ריגשת אותי עד דמעות כי נוכחתי בערבי השירה הללו,יחד אתך, שרה אחותך ,ורעיתך שמחה.
זה הסבא המלך שלי!!!!!!!!!!!!!
פשוט נפלא, שמחה להיכלל ב"משפחה כל כך מיוחדת" .
נסים היקר, המשך לכתוב .