כשבעלי הדוכנים בשוק צועקים: "בעל-הבית השתגע!" – כוונתם היא שהסחורה נמכרת במחירים נמוכים עד כדי שיגעון. גם בבירות העולם עוברת עכשיו הקריאה: "בעל-הבית השתגע!" אבל הכוונה אינה למחירי עגבניות. הכוונה היא למצב העולמי שנוצר עם בחירתו מחדש של הנשיא ג’ורג’ בוש לארבע שנים ארוכות נוספות. במקומות רבים נחשב בוש לקאובוי משוגע, זה שנכנס לעיירה ויורה לכל הצדדים. הוא תקף את אפגניסטאן. הוא תקף את עיראק. הניאו-שמרנים המנחים אותו רוצים לתקוף בשלב הבא את סוריה ואיראן. כך ישליטו בכל מקום משטרים הכפופים לאמריקה ("דמוקרטיזציה"), ימקמו שם חיל-מצב אמריקאי לצמיתות וישלטו בשוק הנפט העולמי. ואגב כך, לא במקרה, יעזרו לשרון לבצע את תוכניותיו.
עכשיו, בתקופת הכהונה השנייה שלו, יכול בוש לפעול כאוות נפשו.
השליטים המזרח-תיכוניים הסיקו את המסקנות במהירות מופלאה וכל אחד מהם אץ-רץ למצוא מחסה במערה הפוליטית הקרובה ביותר, עד יעבור זעם.
- השליט הסורי, בשאר אסד, יצא במתקפת שלום גדולה, ותוקע במאה שופרות של שלום.
- שליט מצרים, חוסני מובראק, גילה לפתע ששרון הוא אהוב נפשו, איש-שלום מבטן ומלידה. הוא גם מציג את עצמו כמישנה למלך בוש בעולם הערבי.
- שליט ירדן, המלך עבדאללה, משמיע קולות דומים (אחרי שסילק בהזדמנות זו את אחיו הצעיר).
- שליטי איראן, האייתוללות הקשוחים, ביצעו נסיגה בהולה והסכימו לוותר על מאמציהם להשיג נשק גרעיני.
- ואילו הפלסטינים משתדלים להתאחד מאחורי אבו-מאזן, המקובל על הנשיא בוש.
האופטימיות חוגגת. רוחות של תקווה מנשבות במרחב כולו. דיפלומטים מכל העולם באים לביקורי פתע כדי להתחלק בהצלחה הקרובה, כדבורים העטים על פרחים. הפרשנים הבינלאומיים, המצליחים תמיד לנבא אירועים שכבר קרו, מדברים על האביב של המזרח התיכון.
(זוהי, אגב, טעות גיאוגרפית. האביב הוא סמל התקווה באירופה, שם מתעורר הטבע אחרי קור החורף הקשה. אצלנו, במזרח התיכון, סמל התקווה הוא דווקא הסתיו, כאשר הטבע מתעורר אחרי חודשים ארוכים של חום ויובש).
האם יש ממש בכל התקוות האלה?
אפשר לבדוק, למשל, את התקווה הסורית. אסד הבן מציע משא ומתן בלי תנאים מוקדמים. הצעה מפתה. האם שרון יקבל אותה?
פעם, בשיאו של ויכוח מדיני בכנסת, אמרתי לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר: "נראה לי שאת עומדת בפני הכרעה גורלית: האם לא להחזיר את הגדה המערבית למלך חוסיין או לא להחזיר אותה לפלסטינים". כיום עומד שרון בפני דילמה הדומה: במה להתחיל, באי-החזרת הגולן לסורים או באי-החזרת הגדה לפלסטינים?
כמו קודמו, אהוד ברק, אין שרון חולם להחזיר את הגולן לסוריה. גם אילו היה מוכן לכך (והוא לא), לא היה מעז להעלות על סדר היום פינוי של עשרות ההתנחלויות שם.
בספר זיכרונותיו מתאר הנשיא לשעבר ביל קלינטון מה קרה בפעם שעברה, כאשר עלה השלום הישראלי-הסורי על סדר היום. אהוד ברק, אז ראש-הממשלה, ביקש מקלינטון לכנס ועידה ישראלית-סורית. קלינטון נענה ברצון וקיווה לנחול הצלחה בינלאומית גדולה. הוא הופתע לטובה כאשר אסד האב ויתר על כל דרישותיו הקודמות (למשל: "לטבול את רגליו במימי הכנרת") והסכים לכל הדרישות הישראליות. ואז, ברגע האחרון, כאשר הכל היה מוכן לחתימה, הודיע ברק לקלינטון שהוא מתחרט.
עכשיו אין קלינטון, ושרון לא רואה צורך להעמיד פנים. הוא העיר בזלזול שאסד מדבר על שלום רק כדי להיחלץ מהלחץ האמריקאי (אז מה? האם זאת לא הזדמנות נהדרת להגיע לשלום?).
שרון דחה את ההצעה הסורית על הסף. אסד רוצה משא ומתן בלי תנאים מוקדמים? אז לנו דווקא יש: לפני הכל הוא צריך לגרש מדמשק את ראשי הארגונים הפלסטיניים ולפרוק את הנשק מחיזבאללה. כלומר: אסד צריך לוותר על כל הקלפים המעטים שיש בידו, ורק אז יתחיל המשא ומתן. רק פתי גמור יאמין שאז יפנה שרון ולו התנחלות אחת בגולן. מה גם שבוש נתן לשרון פקודה חד משמעית: אל תדבר עם הסורים, אל תפריע לי לתקוף אותם אם ארצה.
לכן התקווה מתרכזת עכשיו בחזית הפלסטינית. אם ייבחר אבו מאזן בעוד חודש כנשיא הרשות הפלסטינית, האם ייפתח משא ומתן אמיתי? זה לא נראה כך. שרון הסכים אמנם להרחיק את הצבא מהערים הפלסטיניות ביום הבחירות – אך לא לפני כן. בינתיים נמשכת ההתקפה במלוא עוזה: השבוע נעשה עוד ניסיון ל"חיסול ממוקד" (שנכשל), יום-יום נהרגים פלסטינים, וביניהם ילדים, ההתעללות במחסומים נמשכת, בניית החומה מתקדמת, המתנחלים עוקרים באין מפריע כרמי זיתים. ואחד המועמדים העיקריים בבחירות, מוסטפה ברגותי השמאלני (קרוב-רחוק של מרוואן), נעצר במחסום והוכה קשות; זה לא הכי מעודד.
אך השאלה האמיתית איננה אם יש או אין "הקלות" זמניות, כמחווה לאבו מאזן (ובעיקר לבוש), אלא אם יש לשרון נכונות להיכנס למשא ומתן תכליתי על הקמת מדינה פלסטינית אמיתית שבירתה מזרח ירושלים, והחזרת הקו הירוק פחות-או-יותר. אין שום סימנים לכך.
נכון, שמעון פרס מכריז שהוא ייכנס לממשלת-שרון כדי להבטיח את "ההתנתקות" מעזה, ושמיד אחרי זה ידחוף למציאת פתרון בגדה. אך אלה מלים ריקות, שנועדו לסתום את הפה לחבריו המתנגדים לכניסה לממשלה. הרי פרס כבר ישב בממשלה הקודמת של שרון, ולא שינה דבר. גם הפעם יהיה במיעוט, להוט להישאר בממשלה שזה עתה הצליח להידחק אליה.
בממשלה החדשה שתקום יוכל שרון לעשות כרצונו, מבלי להתחשב באיש. ירצה, יוכל לבצע את "ההתנתקות". ירצה, יוכל לספח את מרבית הגדה המערבית.
ובעל-הבית המשוגע? הדבר האחרון שיעשה הוא ללחוץ על שרון.
אני סבור שעומד להיות מופעל לחץ על שרון, כיוון שבוש בכהונתו השנייה אינו נתון לאותו הלחץ מצד לובים כאלו ואחרים בזמן כהונתו הראשונה.
כמו כן אינני סבור שאמריקה תתקוף את סוריה, כיוון שבניגוד לעיראק אין לסורים כל זהב שחור ל"הציע" לאמריקאים. אפגניסטן הינה מדינה חשובה מבחינת מיקומה הגיאוגרפי, מה גם שממילא לא "השתגע" אף אחד על שלטון הטאליבן.
כשהאמריקאים יושבים בעיראק, ובעלי בני ברית בירדן, ישראל ותורכיה הם מאגפים את הסורים מכל הצדדים, ומניחים "חבל" על צווארו של אסד. מעין עוצר ביית על הסורים!
כך שלמה להם לתקוף? הרי בסופו של דבר, ואולי בדומה לחבר קדאפי, יתיישרו הסורים. במקביל ילחצו האמריקאים על ישראל, ועל הפלשתינים דרך אבו-מאזן, וכך נקבל לחיצה משולשת על הגרוגרת של אחד מהקוצים ברגלו של העולם.
ללא ברירות יאולצו הצדדים הניצים לשבת אל שולחן המשא ומתן(אולי אף במקביל), ומי יודע?
אולי נזכה עוד להגיע לדמשק ברכבת,ולא בטנק מרכבה?
בעל הבית השתגע? להיפך, הוא כנראה מאד שפוי. איך יודעים? קוראים את המאמר של אורי אבנרי. אחרי שנים שכל העולם הערבי (הנאור כמובן, ערבים לא יכולים להיות חסרי צלם אנוש, זה שמור לחילי צה"ל בלבד) עושה קולות של אנחנו נראה לישראלים מי יותר חזק/חכם/צודק, כולם נעשו פודלים שוחרי שלום. למה? כי בעל הבית השתגע שזו רק דרך אחת להגיד שהוא התחיל לדבר בשפה שהם מבינים (אל תבינו לא נכון, גם ישראל מבינה רק את השפה הזאת וכך כל יתר העולם). אז אורי אבנרי יכול לילל על אי הצדק, אבל יכול להיות שהשלום האפשרי היחיד הוא פקס רומנה?
רציתי רק להעיר, אם כבר אורי אבנרי מדבר על בוש המשוגע שכבש את אפגניסטן ועראק, שאורי אבנרי תמך בכיבוש אפגניסטן.
בתחילתה של המתקפה האמריקאית על אפגניסטן, כשארה"ב עשתה קצת מאמצים לגייס קואליציה רחבה (לא שהיא היתה צריכה להתאמץ, כל השליטים הסמרטוטים תמכו בה) ולחצה לצורך זה על ישראל למתן קצת את התקפותיה על פלסטינים, פירסמו גוש-שלום מודעה שכותרתה היתה בערך "ממשלת ישראל מפריעה למלחמה בטרור", כש"המלחמה בטרור" היתה באופן ברור וקונקרטי כיבוש אפגניסטן.
יש אנשים שמבחינתם מלחמהאימפריאליסטית היא רגע אחד "מלחמה בטרור" ורגע אחר "בעל בית משוגע", ואולי הם שוכחים את דעתם הקודמת. אלו שקוראים אותם לא שוכחים.
תמיד משמח לראות שבשמאל ישנם עד אנשים כמו האיש הזה, בר-חיים. שלדידם הסרת אחד המשטרים המתועבים ביותר עלי אדמות(וכוונתי לטאליבן ולא לממשלה הציונית) הוא מעשה אימפריאלסטי מגונה, מעניין אותי לשמוע מה דעתו של השטוף בקומוניזם על נסיונותיה הכושלים של אמא אדומה לכבוש את אפגניסטאן, נסיונות שהחריבו את אפגניסטאן עד היסוד. אם הוא "ישר" כפי שהוא נשמע הוא בטח יספר לי שהאמריקאים אימנו את בן-לאדן. נותר רק לתהות אם אז האמריקאים היו אנטי-אימפראליסטים או שקומוניזם הוא לעולם לא אימפריאליסטי רחמנה לצלן רק אינטרנאציונלי(בניגוד לגלובלי שזו כמובן הרשעות בכבודה ובעצמה). הלוואי וההינדים צודקים ואז בגלגול הבא האיש יחייה את חייו כאישה תחת המולות.
פשוט מעורר קבס.
ואילו אני לתומי חשבתי כי שרון ניצח בבחירות ללא שום קשר למעשי הפלסטינים. כבר אמר מי שאמר כי "ערפאת הרויח את שרון ביושר" או בניסוח אחר, מוצלח לא פחות: "ערפאת עבד קשה כדי לקבל את שרון"
ועתה קובל אבנרי כי שרון רע הלב אינו מתכוון לסגת לגבולות 67 בכדי לרצות את הפלסטינים (כותב המאמר "שכח" להזכיר לקוראיו כי אותו אבו מאזן יקיר השמאל הכריז בגלוי כי פתרון בעיית הפליטים צריך להתבצע בהתאם להחלטה 194, דהיינו שיבת כל הפליטים החפצים בכך אל מקום מגוריהם הקודם).
קינת הפלסטינים על מר גורלם תחת ידו הקשה של שרון מזכירה לנו את הסיפור אודות הגנרל מונטגומרי, שבתום מלחמת העולם השניה סירב לקבל את כניעתם של הכוחות הגרמניים בגיזרתו (וזאת בהתאם להחלטת בנות הברית שלא לאפשר כניעה גרמנית בפני צד אחד בלבד) קוננו בפניו הגרמנים: איננו רוצים להכנע אצל הרוסים, הם אכזריים וקשוחים (האמת, צדקו) השיב להם הגנרל: "ההיתם צריכים לחשוב על זה כשהתחלתם במלחמה נגדם".
נו, ואם במלחמה עסקינן אי אפשר להמנע מלהרהר בגורלו העגום של לוחם החרות הפלסטיני מרוואן ברגותי.האיש שחירף נפשו במלחמה לשיחרור עמו מן הכיבוש הציוני נזרק לכלבים ע"י ההנהגה הפלסטינית ללא הנד עפעף. ואילו השמאל העיקבי, שבמשך 4 שנים פיאר והילל את המאבק הפלסטיני לשיחרור לאומי, מנער את חוצנו מן המועמד הטבעי להנהגה. בושה וחרפה.
הדיון בין יורם וחים מאוד משעשע, מה שבטוח זה שמעכשיו כבר אין מה להתפעל כשמזכירים באתר את עברו של טומי לפיד בפופוליטיקה, מכיוון שהדיונים כאן הם באותו סגנון בדיוק רק בלי הצעקות.
לגופו של עניין, מובן שהאמריקאים עשו טעות כשאימנו את בן-לאדן אבל כל אחד יכול להיות חכם לאחר מעשה, מה גם שהטאליבאן היו רק קבוצה אחת מקבוצות מוסלמיות רבות שנלחמו בסובייטים.
נראה לי שהן הפלישה לאפגניסטן והן לעיראק היו טעות, ולא רק במבט לאחור, בייחוד שהמשטר בעיראק לא היה גרוע יותר מזה שברוב מדינות האיזור או במשטרים הקומוניסטיים.
דרך הפעולה העדיפה היתה כמו נגד הסובייטים באפגניסטן, כלומר אימון של קבוצות גרילה שיילחמו נגד המשטר, במקום לשלוח חיילים אמריקאים להיהרג שם. כפי שנאמר לא אחת, אלה שאינם מוכנים להילחם ולמות למען חירותם אינם ראויים לה.
בעניין אחר, היום כתוב בעיתון שגרמניה נכנעה ללחצי ישראל ועומדת להגביל את קבלת הפליטים היהודים מבריה"מ לשעבר. מה דעתך על זה ? ישראל הופכת להיות האויב הגדול ביותר של היהודים בכל העולם. לו גרמניה היתה עושה זאת ללא לחץ ישראלי כבר היתה קמה מהומה. כך עושה ישראל בקנדה ועוד מדינות שעדיין מתייחסות ליהודים כאל שווים. האם יש מקום ללחץ נגדי של שדולות ישראליות בניכר לבקר את ההחלטות האלה, או שזה חסר טעם ? אירית
לאירית,
לא קראתי זאת בעיתונות הגרמנית, ולפיכך אני חייב להסתמך על דברייך.
בינינו,ואם להיות כנים, כבר לא מדובר בעלייה של יהודים המזדהים עם יהדותם. כלומר אותם יהודים, כפי שאנו מכנים אותם, הינם יהודים מבחינה טכנית, אך ברובם אין להם ולו דבר עם יהדות, או עם מדינת ישראל. וכפי שאומר פתגם חכם:"כשנותנים לך כך-כשמרביצים לך ברח!"
אז מה הפלא כאשר אלו בוחרים להגר למדינות המציעות להם יותר עבור הגירתם?
העובדה שמדינת ישראל עדיין נלחמת להגירה יהודית ממדינות חבר העמים היא בדיחה מצערת,לדעתי.כי הרי ברור לכולם, שהגירתם של רבים הינה למטרת שיפור עמדות ותו לא. אין לי בעייה עם הגירתם, אך יש לי בעייה כאשר מופנים לכך תקציבים אשר אמורים היו להיות מופנים לבעיות בוערות אחרות(אבטלה, קשישים, אמהות חד הוריות וכדומה). או שאולי מדובר בשיקולים אחרים? כמו למשל הפחד בחברה הישראלית מרחם האם הפלשתינית?!
בגרמניה מספרים בדיחה ששואלת מה מחבר בין הרוסים- הגרמנים לגרמניה? כלבי הרועה הגרמני אותם מחזיקים רבים מהם.
קליטת יהודים ממדחנות חבר העמים בגרמניה,אגב, לאחר פתיחת דלתות הפרסטרויקה הייתה כפועל יוצא של בקשה אישית של איגנס בוביס ז"ל(יושב ראש הקהילות היהודיות בגרמניה וחבר הCDU)מחברו הקאנצלר לשעבר הלמוט קוהל.
לחץ בכל מקרה הוא חסר טעם, כל אחד בוחר בסופו של דבר לחיות במקום בו נוח לו יותר, אם זה בברלין, פאריס, מונטריאול, או אפילו במוסקבה!
לעפר יהלום, איזה דיון? יש רק הודעה אחת שלי והיא לא כזאת המצדיקה את הבקורת שהטחת בה.
לעניין, זה מאד יפה לדבר על מלחמת חרות, ואני די מסכים עם הגישה שלך. אלא מה, שבשדה הקרב המודרני ללוחם החרות סיכוי קטן מאד מול העדיפות הטכנולוגית הקיצונית של הצבא הממוסד.
הסיכוי היחידי של לוחם גרילה היא תמיכה עממית רחבה מאד ומגבלות מסויימות שמטיל על עצמו החזק בנוגע לענישה קולקטיבית. שני אלו לא התקיימו בעיראק ולכן לא היה שום סיכוי לגרילה נגד סאדם וגם אם היה כזה המחיר בהרוגים(על פי מלחמות אזרחים אתניות אחרות)היה עולה כנראה עשרות מונים על המצב הנוכחי.
דומה הדבר לשליחת ילדך לעמוד לבדו מול הבריון השכונתי המציק לו תדיר כדי "לבנות לו את האופי" ברוב רובם של המקרים הילד רק יקבל עד מכות.
מה שאתה כותב זה קשקוש גמור.
רוב המהגרים היהודיים לגרמניה חברים בקהילות היהודיות והם מתתפים באופן מלא בחיים היהודיים המתפתחים שם, כולל בבניית זיקה חזקה לישראל – למגינת ליבך.
טוב לא בדיוק ענית לי, אבל שיהיה. זה לא בדיוק כך שכל אחד יכול לגור איפה שהוא רוצה כידוע לך היטב, ובעיית ההגירה והפליטות היא אולי הנושא החשוב ביותר על סדר היום העולמי, כולל ישראל. מעט מאד אנשים היום בעולם גרים איפה שהם רוצים. עניין אותי יותר לדעת איך הדיווחים בגרמניה על הצעד החריג הזה שנקטה ישראל נגד היהודים ממזרח אירופה שלא רוצים להתנחל ולגזול תקציבים מחד הוריות בדימונה. כניראה שלא תהיה להם ברירה…בכל מקרה אם יש לך מראה מקום לדיוח או דיון מהשטח שם, זה היה עשוי להיות מעניין. אירית
אתה לא מפסיק לספר סיפורי אלף לילה ולילה על מולדתך החדשה?
איגנץ בוביס לא היה חבר ה-CDU אלא ה-FDP (המפלגה הליברלית) והוא לא היה בכלל חברו של הקנצלר קוהל, אלא מתנגדו הגלוי.
אבל יש בסיפורך עיוות עוד יותר חמור של העובדות, פשוט ‘אי-אמת’ בסיסית: בימי הפרסטרויקה לא איגנץ בוביס, אלא בתחילה ורנר נחמן ואח"כ היינץ גלינסקי כיהנו בתפקיד יו"ר הקהילה היהודית בגרמניה. כשבוביס נבחר לתפקיד ב-1992 בריה"מ כבר לא היתה קיימת.
אבל מה זה משנה – בוביס, גלינסקי, נחמן ממילא כולם היו ‘סוכנים ציונים’.
ואגב, בוביס שנפטר ב-1999, ציווה בצוואתו לקבור אותו בישראל ולא בגרמניה כי לא רצה שנאצים יחללו את קיברו. את עיקר שנות חייו האחרונות הוא הקדיש למלחמה באנטישמיות ובשנאת הזרים בגרמניה.
ככה הוא ‘אהב’ את מולדתך האהובה.
ומעניין שדווקא בישראל חולל קברו של בוביץ!!!
ומעניין מתי התחילו להגר רוסים-יהודים לגרמניה?
ומי שחושב שכתבתי ש"כל" היהודים בקהילות היהודיות מחוץ לישראל אינם משתתפים בחיי הקהילה, חייב לקרוא שוב את שכתבתי!
התכוונתי בזאת להגירה של יהודים בשנים האחרונות בלבד. ושבבקשה לא יספרו לי סיפורים בקהילות היהודיות על השתלבות מלאה(לפחות בגרמניה) של היהודים.
אני וחבריי הישראלים בברלין כבר שמענו על מה מדברים בחדרי חדרים ומאחורי הגב על היהודים הרוסים שהגיעו לגרמניה, והסיבות "האמיתיות" להגעתם.
אני מצידי טוען, שזה בכלל לא משנה, ושאם נותנים לך את האפשרות- קח אותה מלוא יד!
ואינני מבין מדוע שוב מתפרצת השנאה מצד זה שחושב שהוא יודע יותר, ושמסתבר שבמקום אחר הוא בכלל לא ידע שSINTI UND ROMA הוא כינוי כולל לצוענים!
וזוהי הרי רק עובדה שבשנים האחרונות מהגרים יותר יהודים ממדינות חב"מ לגרמניה מאשר לישראל.
אני מניח, שאם כולם בגרמניה עדיין נאצים, אז כנראה שלא היינו רואים מגמה שכזו!
לחיים – ההיסטוריה מוכיחה שבמלחמה בין שני צבאות סדירים ינצח תמיד זה שיש לו יותר משאבים, ואילו במלחמה בין צבא סדיר וגרילה תנצח תמיד הגרילה, למרות שייקח לה שנים (כמובן כל זה בהנחה שהצדדים לא מגיעים להסכם).ולידיעתך, ענישה קולקטיבית דווקא מגבירה את האהדה לגרילה, כפי שקרה באלג’יריה.
מוכן לתקן טעות.
בוביס היה חבר הFDP, וטעותי נבעה בשל כך שהיה מועמד לנשיאות מצד פוליטיקאים מהCDU, דבר שדחה על הסף.
ב"חברו" לא התכוונתי לכך שישבו ביחד על המרפסת בביתו של קוהל ושתו ביחד קפה, כי אם לעובדה שביחד הביאו לכך, שקליטת יהודים מרוסיה בגרמניה תצא לפועל!
ובפעם האחרונה למגיב העצבני, שתוקף אותי ללא הפסק.
אינני מוכן, שיכתרו לי כתרים, ובמיוחד לא מצד אילו שאינם מכירים אותי כלל.
גאוותי להיות ישראלי בגולה, מתבססת בין היתר על סופרים בין היתר כמו עמוס עוז, אלי עמיר, צרויה שלו, ומאיר שלו, שספריהם נמכרים בגרמניה היטב, ונקראים על ידי גרמנים!
כמו שאני גאה בזכייתם של ישראלים בפרסי נובל, והכותרות להם זכו בשל כך בעיתונות הגרמנית!
כמו שאני גאה בשי אגסי, מהמנהלים הבכירים בSAP, ובכבוד להם זוכים מוסדות אקדמאיים בישראל בין מדענים גרמניים כמו בין היתר:הטכניון,מכון וייצמן, אוניברסית באר שבע, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל-אביב. בדיוק כמו שאני גאה כאשר פרופסורית שלי מספרת לי ששנת המחקר שעשתה בישראל הייתה מהיפות בחייה.
ובוודאי שאני גאה ב דניאל "האדום", וגריגור גיזי, שעם יהדותם מייצגים פוליטיקה ליברלית, וסוציאלית שעימה אני יכול להזדהות!
את ביקורתי על המדינה בה אני חי איני חוסך ממכריי הגרמניים, ויתכן שאף הייתי מוכן לחלוק עם הכותבים באתר, לולא חלקם, עוורים בשנאתם, היו מפרשים זאת בצורה שונה לזאת שהתכוונתי אליה מלכתחילה.
תמיד ימצאו אלה, שכאשר דעות אחרים לא ימצאו חן בעיניהם, הם ירשו לעצמם להאשימם בשנאת ישראל,שנאת היהדות, ובגייס חמישי.
ואני חשבתי לתומי שההיסטוריה היהודית לימדה אותנו להסתייג מגישות פשיסטיות כאלו!
לעופר יהלום:
מאיפה הבאת את הקביעה האכסיומטית: בהתמודדות בין צבא סדיר לגרילה תנצח תמיד הגרילה? שמעת על חיסול הגרילה במלאיה ע"י הבריטים בשנות ה50? ועל המרד הגדול של היהודים ברומאים? ועל מרד בר כוכבא? ועל ספטמבר השחור, שבו ריסק צבא סדיר (הליגיון הירדני) את הגרילה של א"שף והעיף אותו לכל הרוחות?
ויש עוד מקרים רבים.
יש סיבות רבות להצלחה/אי הצלחה של גרילה. אחת החשובות: גודל השטח שבו פועלת הגרילה, ואופיו. וכאן, מה לעשות, התנאים עובדים לרעת הפלסטינים. אין בגדה המערבית יערות נרחבים (כמו שזה היה קיים אצל תנועת הגרילה של הפרטיזנים היוגוסלבים) אין גם ג’ונגלים עבותים שבהם יכולים לוחמי הגרילה לנוע ולהסתתר (כמו שזה היה קיים בוויאטנם, בבורמה, ובמקומות נוספים) וגודל השטח גם הוא מקשה מאד. גם הטקטיקה הננקטת על ידי אירגוני הטרור/גרילה הפלסטיניים מטומטמת לחלוטין: אמר אחד מהוגי הדעות הבולטים של לוחמת הגרילה, מאו טסה טונג, כי אחד הכללים החשובים ביותר במלחמה מן הסוג הזה היא המנעות מקרבות עם האוייב כשכוחותיו עדיפים. הפלסטינים עושים בדיוק את ההפך: הם מתקיפים את כוחות צ"הל, העדיפים מהם בהרבה, וסופגים אבדות כבדות פעם אחרי פעם.
לעפר יהלום,
אז זהו שההסטוריה מוכיחה שלחימת גרילה נגד אוייב *חיצוני* מסתיימת בנצחון(בדרך כלל מחירו של הניצחון כה גבוה שראוי לבחון ביסודיות אלטרנטיבות אחרות לשחרור לפני שימוש באלימות) לעומת זאת התוצאות של מאבק כנגד מערכת שלטונית דכאנית באמצעים אלימים היו ברב המקרים עגומות מאד. מאבק פנימי בעיראק נגד סדאם לא היה אפשרי, הנסיון הכורדי למרידה בסאדם נתקל בנכונות של סאדם לטבוח בנשים ילדים וטף ממסוקים ובאפטיה מוחלטת של העם העיראקי לטבח. כך לקוריאנים אין שום סיכוי להאבק בשלטונו של קים ג’ונג איל, לאיראנים אין שום סיכוי מול משמרות המהפכה ולקובנים אין שום סיכוי מול פידל.
הפלת סאדם הייתה אפשרית רק באמצעות כח חיצוני וזה נכון גם לקוריאה וכנראה גם לאיראן. האם צריך לעשות כן זו שאלה אחרת.
כלומר את הכביסה המלוכלכת של מולדתך הגרמנית האהובה אתה מכבס ‘בבית’ בקרב ‘מכריך הגרמנים’, ולא מול עיני ה’ציונים’ ש’היו מפרשים זאת בצורה שונה לזאת שהתכוונתי אליה מלכתחילה’?
רק לא ברור מדוע לצורך זה אתה לא מפסיק לספר לקוראיך ‘עובדות’ על גרמניה מפרי דימיונך הקודח. אין לך סיכוי להתחרות בברון מינכהאוזן, הוא היה גרמני הרבה יותר מעניין ומבדר ממך!
ונא לא לערבב את דני ‘האדום’ שהפך מזמן לדני ‘הירוק’ עם גיזי החולה שעשה את הקריירה שלו בגרמניה הקומוניסטית כסוכן השטאזי תחת הכינוי IM NOTAR ושהירוקים, איך לומר, לא מתים להימצא בחברתו.
‘הדברים הלא מבוססים’ שלי על היותו של גיזי סוכן השטאזי מבוססים על מסקנותיהם של שני גופים מוסמכים: האחד ‘הרשות של גאוק’ (GAUCK-BEHOERDE) שמונתה אחרי איחוד גרמניה לחקור את תיקי השטאזי והשנייה וועדת חקירה של הבונדסטאג הגרמני שהורכבה מכל המפלגות (להוציא את הקומוניסטים לשעבר) שחקרה את עברם של חברי הפרלמנט (ובכלל זה גיזי).
שני הגופים הגיעו לאותה המסקנה: מאחורי הכינוי ‘IM NOTAR’ המופיע בתדירות גבוהה במסמכי השטאזי עמד גרגור גיזי, שהיה בנו של פונקציונר בכיר של ה-SED ממוצא יהודי בשם קלאוס גיזי ושימש כעו"ד מורשה שייצג דיסידנטים כלפי השלטון, וכפי שהתברר הסגיר את כל המידע שהיה לו על לקוחותיו לשטאזי.
תרומתו של גיזי לחיים הפוליטיים בגרמניה התבטאה בכך שכאשר המשטר של ה-SED עם כל הפוליטביורו של הונקר התמוטט כבניין קלפים גיזי הצליח להשתלט על המפלגה הקורסת ולהוביל אותה להשתלבות בתהליך איחוד גרמניה. כתוצאה מכך קרה האבסורד לכאורה שה-SED תחת הנהגתו של גיזי שיתפה פעולה בתהליך חיסול המשטר הקומוניסטי בגרמניה ומנעה מהקאדרים הוותיקים שלה לחבל בתהליך (חלק מהם הפכו ל’אנשי עסקים’ וגרפו הון עתק בתהליך האיחוד).
גיזי התגלה ככוכב תקשורת וכפוליטיקאי ממולח וזכה להכרה גם בקרב חוגי השלטון. באותה הזדמנות הוא גילה יחד עם סגנו אנדרה ברי
(BRIE), שגם הוא היה סוכן השטאזי, את מוצאו היהודי וערך איתו בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה מסע מתוקשר לישראל שבמהלכו הם ביקרו בירושלים וטחבו פתקים אל בין אבני הכותל.
בכלל, יש ‘פן יהודי’ מעניין לכל הסיפור של שתי הגרמניות והאיחוד ביניהן.
כך, למשל, מי שעוד מגלגל על לשונו את מוצאו היהודי הוא מרקוס וולף, ראש מנגנון הריגול ‘האגדי’ של מזרח גרמניה. ויש גם דמויות ציוריות נוספות מ’המשטר הישן’ כמו העו"ד וולפגאנג פוגל (‘עמיתו’ של אמנון זכרוני) שנפטר לא מזמן, האיש של הונקר לחילופי מרגלים עם המערב, או אלכסנדר שאלק-גולודקובסקי, הממונה על עסקות מטבח חוץ ועסקות הנשק של המשטר ההוא, המתגורר כיום בחסות השלטונות הגרמניים בחווילה מפוארת על גדות אגם קסום בבוואריה.
הסיום שלך ‘עדיף להיות ברון מינכהאוזן מבדח ונעים לבריות’ מזכיר את דבריו של מארקס על הטרגדיה והפארסה. בדמותו של הברון מינכהאוזן יש אלמנט טראגי מסויים, כמו אצל דון קישוט, מה שעושה אותו באמת ‘מבדח ונעים לבריות’.
אתה, כך אני חושש, שייך לסוג השני.
טעויות הן דבר אנושי, ואני לפחות מודה בהן(כשהן נעשות על ידי) בניגוד לקשקושים הלא מבוססים מפיך(גיזי כסוכן שטאזי!).
לא ראיתי כל התייחסות מצידך לחוסר הבנתך את המונח SINTI UND ROMA בהקשר לצוענים, כמו שוודאי לא את התייחסותך לגנרל פאטון בבוואריה כאנטישמי מוצהר.
אם לא היית מגיב בציניות מהולה ברעל השנאה, הייתי מוכן לשתף אותך בביקורת שלי על "מולדתי". ואת דני ה"אדום", וגיזי הבאתי כדוגמא ליהודים שאינם עושים מיהדותם כל BIG DEAL !
ולסיום: עדיף להיות ברון מינכהאוזן מבדח ונעים לבריות, מאשר דובי לא-לא קטנוני וקנטרני!
איך שהגרמני והבלתי מזדהה התרחקו מאורי אבנרי.
אבל האמת שאם היה לי דרכון גרמני, אז למה לא?
וכמו שאמרו חז"ל: עדיף שתי ציפור ביד מאחת על העץ"
מדינת ישראל תושמד
אני בטוח בזה
ואני עובד על זה כל חודש
אני מכניס את אחת משניים עשר בנותיי להריון
וממלא את קניון הנגב
בבאר שבע
במוחמדים קטנים שמתגברים במספרם על
היהודים עם האף הארוך
נכון שבנותיי צועקות ובוכות כשאני עושה זאת
אבל העיניין הלאומי הדם הערבי
וגם הזיקפה שלי לא עומדים כנגד תחינותיהן
………..
מוצא עצמי מסכים עם כל מלה… נו, מה לעשות.
לאלישע וחיים – מה לעשות, שהדרך היחידה לחסל את הגרילה היא לחסל את הגורמים ךהיווצרותה, כלומר להפסיק את הדיכוי של העם הכבוש, להנהיג דמוקרטיזציה או לשפר את תנאי החיים של התושבים.
הדוגמאות ההיסטוריות שהבאתם מוכיחות את טענותי – הבריטים לא חיסלו את הגרילה במאלאיה ונלצו להסתלק משם בהדרגה, המרידות של היהודים ברומאים לא היו בשיטות של גרילה אלא במבצרים שהרומאים כבשו בזה אחר זה, ובסםטמבר 70 חוסלו כוחות אש"ף במחנות הקבע שלהם על-ידי המדינה שאירחה אותם קודם, לאחר שמרדו בה..
אשר לאינתיפאדה, נראה לי שבסופו של דבר היא נוחלת ניצחון, למרות שמספר האבידות הפלסטיניות הוא פי 3, ומוכיחה שניתן לנהל גם מלחמת גרילה עירונית.
עופר יהלום שלום,
אם האינתיפאדה נוחלת ניצחון, מדוע מנהיג הפלסטינים (אבו מאזן) טוען כי היא הייתה טעות והביא רק נזק?
אינך רוצה לטעון כי הוא אינו דובר אמת. הדבר הזה מאד לא אופייני למנהיגים פלסטינים, הלא כן?
נראה לי שהיה עדיף לכל הצדדים אם הפלסטינים היו משתמשים בשיטה של מרי אזרחי, אבל אולי הם לא היו מאורגנים לכך או שמבנה החברה שלהם לא מאפשר התארגנות כזו.
הסיבה שאבו-מאזן טוען שהאנתיפאדה היתה טעות היא שהאנתיפאדה אכן הזיקה לו ולקליקה הפוליטית שלו. הקליקה הזו מעוניינת להיות השלטון הפורמאלי במדינה מוכרת-רשמית, ולא כל כך מתעניינת בזכויות הממשיות שהמדינה הזו אמורה לבטא, ושבהן ישראל מסרבת להכיר.
מי שאמון על ניתוח מעמדי, יכול כמובן לזהות די בקלות את המעמד שהקליקה הזו מייצגת, מה גם שבתוכה ממש ישנם כמה בעלי-הון (יחסית) כמו נביל שעת’, אחמד קריע ואחרים.
מה שייך "דובר אמת" לדעתו של אבו מאזן על האינתיפדה?
באשר לדוברי אמת, זו תכונתם כידוע של מנהיגי ישראל (במיוחד שרון)
ליורם בר חיים:
הנה התגשם החלום הרטוב שלך: אנו מתבשרים שבבחירת שנערכו ברשות זכו הנציגים האוטנטיים של העם הפלסטיני – החמאס -לניצחון ב17 רשויות מקומיות מתןך 32. מי שאמון על ניתוח מעמדי בודאי ישמח לחיזוק מעמדו של החמאס, שאינו מייצג את הקליקה הפוליטית של אבו מאזן ובעלי ההון, אלא את הפרולטריון בעל התודעה המעמדית.
מתי אתה חושב לשלוח ברכות לניצחונם? אנא עדכן אותנו.
לאלישע – אתה מעוות את הנתונים. לפי ספירה ראשונית, פת"ח זכה ב60 אחוז מהקולות והחמאס ב-25.
כוחו של החמאס גדול יותר במספר הנציגים עקב ריכוז מצבעיו בכמה מקומות, אבל גם במישור הזה זכה פתח ב-14 רשויות והחמאס ב-9, ובעוד שתיים ניצחה רשימה משותפת. בשאר הרשויות עדיין אין תוצאות נכון ליום ששי בצהריים.
"ניצחון" החמאס ב-17 רשויות הוא מתוך התחזית שלהם, ואני תוהה אם מונית כדובר החמאס.. 🙂
הדמיון בין אלישע, כדובר הימין הקיצוני היהודי, לחמא"ס, בהיותם הימין הקיצוני הפלשתינאי, באמת סקרן אותי…
40 אחוז, 25 אחוז, מה זה משנה, בר חיים ניסח כבר את בירכתו לרגל ההישג המרשים בבחירות? למה הוא מחכה? מדוע הוא נאלם דום?
כן, התשובה הרגילה של אלישע, כפי שתוכנת, היא להשוות כל דבר לחמאס ואז לשאול : ולמה שם זה בסדר ? ומכאן נובע שאלף כל טרוניה של ישראלי על ממשלת ישראל לא מעניינת לעומת החמאס, ובית – ש…שכחתי, העיקר החמאס. בסופו של דבר אלישע שואל מדוע שלא נתנהג כמו החמאס ובעל דברו האומלל צריך לשקוע בהגיגים דואבים על הפרדוקס הפילוסופי הזה ולתמוה למה בעצם התכוון אלישע ? עד שעובר מספיק זמן ואלישע יכול לטעון את התוכנה מחדש. כך למשל, אדם נשדד ברחוב, ומספר על כך בטרוניה מסויימת באתר זה, בא אלישע ועונה בנחרצות : למה זה בסדר שהחמאס שודד ? או שייך יאסין יושב על כסא ? ואז שהדובר חייב לענות :אבל אני לא אמרתי שהחמאס שודד, או שזה בסדר לשדוד. והתשובה : אתה רואה, אתה מגן על החמאס. עלינו על זה, משעמם יאללה הלאה.
אהבתי.
אולי באמת, אפשר ליצור מצב, שמדי חמש, או שמונה תגובות יתפרסם השם "אלישע" – ואנחנו כבר ניקח בחשבון, שהנ"ל אמר, מה שהוא אומר תמיד, ונמשיך הלאה…
ובאותו עניין – נראה לי שעצם נכונותו של החמאס להשתתף בבחירות למוסדות הרשות מראה על התחלת שינוי חיובי אצלם. אלה שאומרים שאין סיכוי למו"מ עם החמאס הם אותו סוג שאמר לפני 20 שנה שאין סיכוי למו"מ עם אש"ף.
זה לא מה שקרה עד עכשיו ? 🙂
הטקסט היה מעניין מאוד.
אהבתי לקרוא טקסט זה ולהעשיר את הידע שלי.
תודה רבה למחבר ולמפרסמים.
משקשוקי.