"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון ולשון, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". כך כתוב במגילת העצמאות. ישראל לא קיימה אף אחת מהבטחות אלו, והקורבן האחרון היה מרדכי ואנונו.
מרדכי ואנונו, אסיר מצפון שנחטף בפעולת טרור של ממשלת ישראל ונכלא על לא עוול בכפו ל-18 שנה, חתן פרסי שלום רבים, בעל דוקטור כבוד מאוניברסיטת טרומסו הנורבגית, זוכה פרס השלום על שם ג’ון לנון ויוקו אונו, חתן פרס "הקיום הנכון" (המוכר גם כ"נובל האלטרנטיבי"), מועמד לפרס נובל לשלום ומי שנבחר לאחרונה כרקטור אוניברסיטת גלזגו, הוא נוצרי באמונתו. למנוע ממנו להתפלל בכנסיית המולד בבית לחם בחג המולד, היא החלטה מרושעת בדומה לשלטונות מדינה שימנעו מיהודי להתפלל בכותל המערבי באחד ממועדי הדת היהודית.
האיסור על מרדכי ואנונו להגיע לבית לחם, בגלל הגבלות התנועה שהוטלו עליו, הוא במקרה זה בלתי חוקי בעליל.
בעוד ההגבלות שהוטלו עליו על ידי אלוף הפיקוד ושר הפנים מקורן בתקנות, זכותו להתפלל בכנסיית המולד ביום הקדוש ביותר למאמינים הנוצרים – מעוגנת בהבטחת חופש דת במגילת העצמאות, שיש לה מעמד חוקתי.
במאזן שבין התקנות לבין המגילה, גוברת האחרונה ולכן מרדכי ואנונו לא עבר על החוק, אלא ביקש לממש את זכותו החוקתית שהובטחה במסמך המכונן של מדינת ישראל.
חופש הדת והמצפון? הצחקתם אותי (2)
המודעה של אינטלקטואלים פלסטינים אזרחי ישראל ב"הארץ" (12/12/2004) שקראה להפסקת רדיפת התנועה האיסלאמית בישראל, לביטול המשפט נגד ראשיה ולזכותם להגיש סיוע הומניטרי לפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש אכזרי, מחייבת אותי להביא לידיעת הציבור דברים מלכתחילה שלא רציתי בפרסומם.
אני אדם חילוני. לא מאמין באלוהים של היהודים, הנוצרים והמוסלמים. לא מאמין כי משה דיבר עם אלוהים פנים אל פנים ובהטיית ידו נבקע ים סוף, לא מאמין כי מוחמד עלה השמימה עם סוסו, לא מאמין כי ישוע נולד לבתולה.
כאדם חילוני אני שואף למדינה דמוקרטית שבה הדת מופרדת מהמדינה וזו אינה מעדיפה דת אחת על פני רעותה ומימון הפעילות הדתיות נעשית מתרומות המאמינים.
כאדם חילוני שוחר זכויות אדם אני תומך בחופש דת ובחופש מדת, בזכותם של כל אדם וארגון לעבוד את אלוהיהם ולסייע לבני דתם הנזקקים על פי עקרונות החסד והחמלה שכל דת קבעה לעצמה.
בהקשר זה נראה לי אך טבעי שהתנועה האיסלאמית בישראל תרצה לסייע לקורבנות בני דתה שנפגעו מהכיבוש והדיכוי של ממשלת ישראל וצבאה.
יחד עם זאת, אין אדם צריך להיות דתי על מנת לתרום לקורבנות הכיבוש. גם חילוני חסר כל קשר לאלוהים כלשהו, יכול לעשות זאת, אם רגישותו האנושית האוניברסלית לסבל בני אדם לא קהתה. אפשר לעשות זאת באופן ישיר, בלי לפרנס עובדי עמותות ובלי להתרושש.
לפני ימים מספר העברתי את שכר הסופרים שקיבלתי על מאמר שכתבתי למשפחה פלסטינית שביתה נהרס בפלישת צבא הכיבוש למחנה הפליטים ג’בליה. ביקשתי מעיתונאי פלסטיני בעזה, אשרף עג’רמי, הפעיל בקואליציית השלום הפלסטינית, לאתר משפחה פלסטינית שנמצאת במצב חמור במיוחד בעקבות פעולות ההרס של הצבא הישראלי. הוא בירר באונר"א וקיבל את שמה של אלמנה עם שבעה ילדים שביתה נהרס ומצויה במצוקה קשה. לא שאלתי אם היא מאמינה באלוהים אם לאו, ממה מת בעלה, אם היה חבר בארגון כזה או אחר. די לי שהיא וילדיה סובלים בגין החלטת ממשלת ישראל להגן על מתנחליה הבלתי חוקיים ברצועת עזה. אני מקווה שהתרומה הצנועה תסייע במשהו לאותה משפחה.
אם עוד 200 אלף יהודים שוחרי שלום בישראל יפעלו בצורה דומה, הרי בנוסף למעשה הטוב והחשוב לגופו של עניין, יזקדר לעיני כל כי העמדתם למשפט של ראשי התנועה האיסלאמית הינה חלק ממדיניות אפליה נגד אזרחים ערבים, שהרי אי אפשר להעמיד לדין 200 אלף יהודים בגין סיוע הומניטרי לאלמנות פלסטיניות וילדים פלסטינים שהתייתמו.
ונקודה לא פחות חשובה. התרומה הצנועה אינה במקום מאבק נגד הכיבוש ומדיניות האפרטהייד בשטחים הכבושים, אלא בנוסף לו.
גזענים עם טלאי כתום
ראשי "יד ושם" יצאו בהצהרות נרגשות נגד הטלאי הכתום שהדביקו מתנחלי עזה על דש בגדיהם. השואה צריכה להיות מחוץ לתחום המחלוקת הפוליטית, כך הם גרסו. זו כמובן שטות מוחלטת. היא לא יכולה להישאר מחוץ למחלוקת, בוודאי לא במדינה גזענית וקולוניאלית כישראל.
השאלה היא לא אם לערב את השואה במחלוקת, אלא באיזה הקשר. מה שעושים המתנחלים הוא כמובן אבסורד מוחלט. אם יש דמיון כלשהו לתקופת השואה, הרי הוא מצוי קודם כל במתנחלים שחיים ככוח כובש בתנאי אפרטהייד באדמה לא להם, והם דומים לעשרות אלפי המתנחלים שגרמניה הנאצית שלחה לפולין במטרה "לגרמן" את השטחים הכבושים כשלב ראשון לסיפוח.
מוסד יד ושם קוצר כעת את מחדליו. ברצונו להישאר מחוץ למחלוקת הפוליטית בתוך ישראל זרע את השימוש המניפולטיבי בשואה, שהרי המוסד לא בחל בהירתמות למדיניות הישראלית הכובשת, החומסת והגזענית.
אילו ראשי יד ושם היו יוצאים מהיום הראשון נגד ההתנחלויות, דווקא בגלל ההקשר ההיסטורי הבלתי נמנע למתנחלים נאצים במלחמת העולם השנייה, אילו היו יוצאים מיד בהתחלה נגד משטר הכיבוש והאפרטהייד שישראל יישמה בשטחים הכבושים, דווקא משום שהוא מזכיר תופעות גזעניות בגרמניה הנאצית, אילו היו יוצאים נגד הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים ובישראל עצמה, דווקא בגלל הלקחים של שמירה על זכויות שיש להפיק מתקופת השואה, יתכן וכלל לא היינו מגיעים לתופעה המזוהמת של מתנחלים גזענים העושים שימוש מטופש וחסר שחר בסמלי השואה.
מה שעושים המתנחלים עם הטלאי הכתום, עושה חבר כנסת אריה אלדד, מתנחל מהימין הקיצוני, בשמותיהם של המהטמה גנדי והכומר מרטין לותר קינג. במאמר שכתב ב"ידיעות אחרונות" נתלה הגזען הנ"ל בשני הצדיקים כמי שהפרו את החוק במאבקיהם. מה שמותר להם, גרס אלדד, מותר גם למתנחלים. הוא רק שכח, הציניקן הזה, שמרטין לותר קינג והמהטמה גנדי ייצגו את המדוכאים במאבק לשחרור מכיבוש קולוניאלי ומגזענות ולהשגת שוויון וזכויות אדם, ולא את המדכאים והגזענים, אותם מייצג ח"כ אלדד.
אינני יודע אם ישראל צועדת למלחמת אזרחים, כפי שמאיימים המתחלים ("מלחמת אחים" בשפתם הדוחה, אוי לי מאחים כאלה). אם כן, נקווה שתומכי הרפובליקה הדמוקרטית, יהודים וערבים, ידעו להביס את החבורה הפאשיסטית, בהבדל ממלחמת האזרחים בספרד שם ניצחו הפאשיסטים.
סא"ל לכל כתה
אילו היה יד ושם ממלא תפקיד דמוקרטי במרקם הישראלי, היה יוצא נגד תוכנית משרד החינוך להצמיד סא"ל לכל בית ספר, במסגרת מה שקרוי "חינוך לערכים". המיליטריזציה הזו של בתי הספר, היתה צריכה להדליק אור אדום ביד ושם. כן כן, בגרמניה הנאצית שיחק הצבא תפקיד חשוב "בחינוך לערכים" של הנוער הגרמני.
בבתי ספר של מדינה דמוקרטית יש לחנך את הנוער לערכים של חברה אזרחית ודמוקרטית, ולא להתגייסות ליחידות קרביות.
תפקיד סגני האלופים יהיה לבטל התלבטויות של צעירים בעלי מצפון, לשטוף את מוחם בסיוע המערך הפדגוגי של בית הספר למען יהיו חיילים ממלאי פקודה, שלא ישאלו יותר מדי שאלות על תפקידם בשטחים הכבושים. שידעו להרוג ילדות בדרכן לבית הספר, ולחסום יולדות בדרכן לבתי החולים, להרוס בתי משפחות ולהשפיל פלסטינים במחסומים.
באחת, תפקידם יהיה להכין כבר מכתה י’ את התשתית לחייל אטום, קהה חושים, כובש וגזען.
אילו היו ילדיי עדיין בבית הספר, הייתי מארגן את ההורים בעלי מחוייבות לדמוקרטיה וחוסם את כניסתם של סגני האלופים לבית הספר. לא בבית ספרנו, הייתי אומר להם. אני מקווה שנותרו במערכת הורים כאלה שיעשו זאת.
מסכימה עם כל מילה, תודה לגדעון.
תוספת קטנה לרשימת העוולות הגדלה והולכת:
פעילת השלום האמיצה טלי פחימה שרוייה בימים אלה בסכנה גדולה. כתב האישום נגדה אמנם גרוטסקי, אבל איש אינו מחייך שם למעלה.
אסור להניח להם לעשות בה את מה שעשו בואנונו ולכן צריך היה להזכיר את טלי גם כאן.
גדעון ידידי, היטב דיברת: "בדומה לשלטונות מדינה שימנעו מיהודי להתפלל בכותל המערבי באחד ממועדי הדת היהודית" המדינה שמנעה מן היהודי להתפלל ליד הכותל המערבי במועדי ישראל הייתה הממלכה הירדנית ההאשימית, שבמשך 19 שנים רצופות מנעה גישה כלשהיא לכןתל או לסביבתו.
לאור ההתנהגות הזו, אני אישית לא ההייתי בונה על כך שאם הכותל יועבר לריבונות ערבית (כמו שהשמאל העיקבי רוצה) יוכלו היהודים הרוצים בכך להמשיך ולהתפלל במקום.
חוץ מזה נוגעת ללב התחשבותו של גדעון ספירו ברגשות הדתיים של יהודים מומרים. לא ירחק היום, אינשאללה, שגם יגלה חמלה כלפי רגשות של יהודים דתיים ויחדל מלכנות אותם "סהרורים משיחיים" או "פונדמנטליסטים קנאים".
הפי כריסטמס.
רק הערה קטנה, הכותל המערבי הוא שטח כבוש, והרחבה הגדולה שלו היתה ברובה ביתם שנהרסו על ידי ישראל לאחר מלחמת 67.
אי לכך, הזכות להתפלל בו במסגרת חופש הפולחן קיימת אבל בכפוף לריבונות שתבטא את ההשתחררות מהכיבוש (לא נכנס עכשיו לויכוח האם זו ריבונות של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה או של מדינה חילונית ודמוקרטית על כל הארץ) ולא תחת "ריבונות" כובשת.
במילים אחרות, זה לא נכון להתייחס לתפילה בכותל כעל איזו זכות חסרת-גבוךות. אין הבדל משמעותי בין הכותל לבין מערת המכפלה או קבר רחל, כולם נמצאים תחת כיבוש והזכות להתפלל בהם צריכה להיות מוסדרת במסגרת השחרור ולא במסגרת הכיבוש. כדאי לשים לב בעניין הזה שהמאבק שמנהלים היום הרפורמים על הזכות להתפלל בכותל אינו אלא מאבק על זכותם להשתתף בכיבוש, ממש כפי שהמאבק על הכרה בגיור הרפורמי הוא מאבק על הזכות להשתתף בפריבילגיות הגזעניות שמעניק חוק השבות.
לפחדנית,
את צודקת, וכבר כתבתי לא אחת נגד ההתנכלות והרדיפה של השלטון הישראלי נגד טלי פחימה.
בנוסף לכך כתבתי גם מכתבי מחאה חריפים לראש השב"כ ולכל השופטות והשופטים שדנו בעניינה של טלי. אם מערכת האתר תאשר (יש עדיין מחלוקת) הם יפורסמו.
ליורם בר חיים,
בכוונה לא נכנסתי לסוגיית הריבונות על הכותל. הזכות לחופש פולחן צריכה להיות מובטחת ללא קשר לריבונות. אילו היה הדבר תלוי בי, הייתי מוציא מתחום הריבונות הלאומית את כל האתרים הנכללים במה שקרוי "האגן הקדוש" בירושלים ומעביר אותם לנאמנות בינלאומית של האו"ם, וכך מונע את ה"טרוף הקדוש" שתוקף את חלקים מהציבור היהודי, מוסלמי ונוצרי ומשבש את ארחות חייו.
מה שישראל עשתה מהכותל, להפוך אותו מאתר דתי למונומנט לאומי של השבעת חיילים וטקסים רשמיים אחרים, הוא חלק מהאסון שהתרחש כאן לאחר מלחמת יוני 1967. מה שקרה אצלנו, קורה במקביל אצל הפלסטינים בכל הקשור למסגד אל אקצה.
אתה כרגיל הולך צעד רחוק יותר מההנהגה הפלסטינית, (בבחינת יותר מוסלמי מהמופתי של ירושלים) ומתנגד אפילו למה שהפלסטינים כבר הסכימו בכל טיוטות השלום ושיחות השלום, לפיהן הכותל ישאר בריבונות ישראל בעוד האתרים האחרים יהיו בריבונות פלסטינית.
לאלישע,
אכן לדעתי שגתה ממלכת ירדן בשעתו כאשר מנעה מיהודים בישראל את הגישה לכותל. במבט לאחור, אילו היה מושג הסדר מיוחד במסגרת הסכם שביתת הנשק לפיו יוכלו יהודים להגיע בהסעות מאורגנות לכותל (כפי שהיום מוסלמים בישראל יכולים להגיע למכה על אף שאין יחסים בין ישראל לסעודיה), יתכן וירדן לא היתה מצטרפת למלחמה ב-1967 וישראל לא היתה כובשת את הגדה והעיר העתיקה. ממש חלום מתוק.
הזכות לחופש פולחן היא אוניברסלית. אין לכך כל קשר אם ואנונו בחר בדת זו או אחרת. הרי יש נוצרים שהתגיירו. בכל זאת אני מעדיף את הדתיות של ואנונו, שאינה כרוכה בקנאות ובפונדמנטליזם, אלא מאמצת השקפות של שלום, סובלנות ואחווה על זו למשל של כמה מתגיירים שהצטרפו לגוש אמונים ולמתנחלים ואימצו השקפה ואורח חיים דתי קנאי, גזעני, מלחמתי תוך שלילת זכויותיהם של מיליוני בני העם הפלסטיני הנאנקים תחת המגפיים המסומרות של הכובש הישראלי.
למה מערכת האתר לא מפרסמת את מכתביו של ספירו לראש השב"כ?
פורסמו אתמול, תסתכל במדור המכתבים
מאמר מצויין, חותם על כל מלה.
ולצערי הרב, אין בי שום תקווה – לא באשר לנצחון השמאל נגד הפאשיסטים, ולא באשר להתארגנות *כלשהי* של הורים אנטי-מיליטריסטיים – אין, השמאל בארץ כל-כך מפורד ומבודד, תומכיו כה חלושים וחסרי בטחון-עצמי, עד שאין שום תקווה שהיא בנושא. ההורים יפעו ככבשים, ויספרו לילדיהם, על כמה שירותם-הם בצבא היה נפלא ונהדר ושחובת הילדים לציית למורתם ולמנהלתם, השמאל נחלק, בין מי שכבר מצטרפים לממשלה, מי שהיו מצטרפים לו יכלו, ומי שסתם, אינם עושים דבר וחצי-דבר, מלבד לארגן איזה כנס-התבכיינות אימפוטנטי… :-((
בכל טיוטת הסדר שלום (כמו, למשל, "הסכם ז’נבה"), מצויין בפירוש, שהכותל יהיה תחת ריבונות ישראלית, מסגד אל-אקצא – תחת ריבונות פלשתינאית, וכל העיר העתיקה, כאחת, תנוהל במשותף, ע"י נציגים משני הצדדים, שישבו במעין "עיריית על".
בכוונה לא התייחסתי לשאלה מה צריך להיות הסדר הריבונות על הכותל אלא רק לעובדה שנכון לעכשיו הוא חלק משטח כבוש, מה שמשליך על כל המאבק ה"נאור" למען הזכות המקודשת להגיע אליו… זה גם לא קשור למה שדורשת ההנהגה הפלסטינית כרגע אלא למה שאני מתנגד שייעשה בשמי ובכספי כמשלם מיסים בישראל.
אבל בסדר, קצת בוץ אסלאמופובי תמיד משפר את הדיון, אז אני יותר מוסלמי מהמופתי, למה לא. נוח לי מאד עם סיווג כזה לאור העובדה שהביטוי "יותר קתולי מהאפיפיור" הומצא לגבי מתנחל "פרוטסטנטי" באירלנד שהצטרף למרד איכרים נגד הכיבוש הבריטי. המקור ההיסטורי הזה הופך את המשפט והופך כל פראפראזה שלו לסיבה לגאווה כשמשמתמשים בו לגבי.
לגבי ממלכת ירדן וחופש הפולחן, האם מישהו יודע האם ירדן מנעה מיהודים שאינם ישראלים להתפלל בכותל או רק מישראלים במסגרת מצב מלחמה ? נדמה לי שהתשובה לזה מעניינת… באופן כללי, לישראל אין מה להתגאות בעניין חופש הפולחן, היא מונעת מפלסטינים החיים בה לשפץ מסגדים וכנסיות בכפרים הרוסים ולהתפלל בהם, כמה מסגדי ם גם הפכו לבתי מלון ומסעדות.
בעצמך צינת שעוד אנשים נפגשו עם המחבל ונגדם לא ננקטים כל אמצעים משפטים ו/או מנהלים. אם כך, אולי הצדקת טלי בכל זאת עשתה משהו יותר מהם? אבל כרגיל, ספירו מבין יותר מכולם במשפט פלילי, במשפט בינלאומי וכמובן שהוא תמיד תמיד יודע יותר מכןלם מהו הצדק.
גדעון שלום
בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לירדן נאמר בפירוש כי יש לאפשר גישה חופשית אל המקומות הקדושים לבני שלושת הדתות. ישראל הקפידה על קיום ההסכמים בכך שאיפשרה מעבר של
נוצרים (דרך מעבר מנדלבאום) לשיטחה של ממלכת ירדן. ירדן מצידה הפרה בשיטתיות את מה שסוכם עליו בהסכמי שביתת הנשק, כך שקביעתך כי "אילו היה מושג הסדר מיוחד…וגו" אין לה על מה להסתמך. לכן אני חוזר ואומר כי כל הסכם שיחתם בין ישראל לבין יישות ערבית כלשהי
יהיה שביר מאד אם נשפוט לפי נסיון העבר. העברת האגן הקדוש לשליטה של האו"ם לא תתרןם מאומה לסוגיה המורכבת הזו, בהתחשב בחוסר היכולת של האו"ם לכפות את רצונו באיזורי סיכסוך. לכן מובנת התביעה של היהודים המסרבים בכל תוקף (בהסתמך על נסיון העבר העגום) למסור את המקומות הקדושים לשליטה זרה. בעניין הטלאי הכתום: אני שמח כי אתה מגן על המימסד של יד ושם לאחר שיצאת בשצף קצף כנגדו במאמר קודם שלך. אמנם המעבר מהתקפה להגנה בפרק זמן קצר כל כך מעורר תמיהה, אבל אין ספק שמשהו בריא מתחולל בך.
איני יודע אם יפרסמו את כתיבתי אבל דייני בכך . ליבי בוכה על דברים הנאמרים איני ימני אך איני שמאלי ,לפי דעתי אין לנו בכלל זכות קיום במדינה והרי החלטת האו"ם בקשר למדינה אינה תקפה כי הרי איננו מקיימים את החלטותיה והרי יפו וחיפה לוד הן ערים ערביות ומה לנו לבוא מארצות נוכריות לארץ לא לנו ,דווקא המתנחלים צודקים בהשקפתם כי הרי דתם אומרת שאלוקים נתן לא רק את יפו אלא גם את עזה ולכן נראה הדבר בעינהם כעניין השואה כי הרי היא זכותם האלמנטרית באדמה ואם אלוקים נתן להם את האדמה אין עניין לערבים בכלל לבוא בטענות ואין להחלטת האו"ם עכשיו ואי פעם תוקף אך אנו מה נגיד שאיננו מאמינים על מה גזלנו את אדמתם ,ולכן החלטתי לעזוב את הארץ ביי ותודה
ואללה, תודה רבה.
אם המתנחלים הישראליים בשטחי הרש"פ מזכירים לספירו את המתנחלים הגרמניים הנאציים בשטחי פולין הכבושה במלחמה אז תהמני הכיצד כשהוא מדבר על הפליטים הערבים הוא משווה אותם לפליטים הגרמניים הנאצים משלזיה.
כשהוא מתקוטט עם פוטרמן ו’מארקסיסטים-לניניסטים’ אחרים על ‘זכות השיבה’ הפליטים הפלסטינים הם הגרמנים של שלזיה והסודטים, וכשהוא שופך חמתו על מדינת ישראל ‘הגזענית והקולוניאליסטית’ המתנחלים שלה הם הגרמנים ה’מגרמנים’ את שטחי הוורטלאנד ופומרניה שטוהרו מהפולנים.
אולי ספירו יחליט כבר סוף סוף מיהם ה’נאצים’ ומי הם ה’אנטי-נאצים’ במחזה שהוא מציג כאן כל שבוע, אבל שלא יעשה כל פעם ליהוק מחדש.
אחרת נתחיל לראות בו שבשבת המחליפה כיוון כל פעם שנושבת הרוח מצד אחר ונצטרך לשאול:
קוו ואדיס, יאנוס-ספירו?
אני חושב שישנה בעייתיות מסויימת, עם התנועה האסלאמית, שממנה שכח המאמר. נרטיב של מדינת הלכה אסלאמית פטריארכלית איננה חזוני וחזונם של אלה אשר עמם אני מזדהה פוליטית.
יש נקודות רבות בהן אני חושב יש להתנגד בצורה הנחרצת ביותר לתנועה זו. המאמר מעט סלחן עמה על נושאים רבים בהם לא מגיע לתנועה זו בונבוניירות.
מבחינת הרדיפה של מדינת ישראל את התנועה. ברור שהדבר נעשה מתןך איווים גזעניים, אנטי-דמוקרטיים וקיצוניים. כאלה שישראל מתענגת עליהם רבות.
לאדגרדו,
על אף נסיונך לעקם מעט את הדברים, הליהוק שלי לא כך מסובך.
מאחר והמתנחלים מנסים לשטות בציבור באמצעות סימן ההיכר שהנאצים הטביעו על היהודים, אני משתדל להחזיר את הדברים להקשר יותר מתאים, ולהשוותם למתנחלים הגרמנים שנשלחו לגרמן שטחים בפולין הכבושה. לא מסובך.
באשר לויכוח עם אלה שתומכים ודורשים את החזרת הפליטים הפלסטינים למדינת ישראל בתחומי הקו הירוק, אני מייצג עמדה האומרת כי פתרון כזה עתה, לא יסיים את הסכסוך אלא יאדיר אותו ויעלה אותו לשלבים גבוהים יותר של שפיכת דמים (ולכן גם לא יעשה איתם צדק). בהקשר זה אני טוען שלא כל בעיית פליטים נפתרת באמצעות החזרתם. אני נעזר בדוגמה של הפליטים הגרמנים מחבל הסודטים, שתביעתם לחזור למקומות מגוריהם הקודמים, לא נענתה, מפני שכולם הבינו (חוץ מהפליטים) כי זהו פתרון שיפוצץ את אירופה מחדש ולכן הוא נדחה מכל וכל. פשוט וקל להבנה.
לכאהן פנחס,
אתה שייך כנראה לחילונים שהאצילו לדתיים את הזכות לחיות בארץ. אני לא מוותר על שיקול דעת עצמאי. עובדה שישראל בתחומי הקו הירוק היא מדינה מוכרת בעולם, גם העולם הערבי מכיר בה, ואילו כיבושיה במלחמת יוני 1967 אינם מוכרים כחלק ממדינת ישראל.
אתה רשאי כמובן לעזוב את הארץ, יש לכך סיבות מצויינות, ויתכן שאצטרף אליך.
למתתיהו טיילור,
רשימתי לא הקיפה את כל ההיבטים במחלוקת שבין שמאל חילוני לתנועה האיסלאמית, ואולי מכאן התרשמותך על "סלחנות". אני מסכים עם הערותיך.
מגילת העצמאות מעולם לא זכתה לגיבוי משפטי-משפטני-יורידי-פרלמנטרי-קונסטיטוציוני, וזאת מעבר להערה סתומה ומעורפלת ("האני מאמין") של בית המשפט העליון. מתן אשרה כזאת תסלול את הדרך ל"מדינת כל אזרחיה" – פרשה שממנה חושש כל שלטון במחוזותינו, עבודה כליכוד גם יחד. יתירה מזו, אישור קונסטיטוציוני יבטא באופן בהיר ובאיר את הסתירה הגמלונית בין "מדינה יהודית" לבין "מדינה דמוקרטית וליברלית". או-אז מישהו יצטרך להחליט בנידון.
דווקא כן זכתה – ביוזמת מר"צ ב-92′.
למה, אתם חושבים,שהיועהמ"ש לממשלה אינו דוחה את תלונתי נגד גדעון ספירו, בגין אחד המאמרים שפורסמו כאן אלא מורח את התגובה כבר כ 4 חדשים?
הרי מה יותר קל מאשר לענות תשובה שבלונית האומרת בדקנו ולא מצאנו שיש במאמר עניין בלתי חוקי?
אז זהו שיש עניין פלילי אבל מר ספירו,כמו שמאלנים קיצוניים אחרים, נהנים מחסינות משפטית.
ואני בטוח שלא תפרסמו את מכתבי זה, למרות שאין בו שום התבטאות פסולה.
מרצ יזמה הרבה דברים שחלקם בוצעו וחלקם לא, אבל חוק יסוד-כבוד האדם וחירותו, שהוא החוק הראשון שבו מוזכרת מגילת העצמאות, התקבל במרס 92 כאשר דן מרידור היה שר המשפטים ויצחק שמיר ראש הממשלה.
אני למשל למדתי בתיכון שהמנהל בו היה סגן אלוף. כל מי שהיה חייל יודע שלגדוד יכול להיות רק מג"ד אחד. ולכן אני מציע להתאים את דרגת הקצין שמוצמד לבית הספר לדרגת הקצין שמנהל את בית הספר. דבר זה יעיד על מידת המילטנטיות של החברה שלנו, אם נצמיד קצין בדרגה גבוהה יותר מהמנהל אזי… ואם לעומת זאת אז…
אתה יכול לפרט בגין מה הגשת תביעה נגד ספירו ? לא ברורות תביעותיך, אך ברורה האלימות חסרת הקשר והרסן שבדברייך.
"נכלא על לא עוול בכפו"?? אפשר להתווכח אם מה שעשה נכון או לא, אבל האם הוא לא הפר את החוק בצורה מפורשת? האם הוא לא הפר הסכמי-סודיות עליהם היה חתום?
אינני מצדיק את הרדיפה המתרחשת בהווה, אבל לא מוגזם קצת לתאר אותו כקרבן? הרי הוא עשה את מה שעשה מרצונו. מן הסתם הוא גם היה מודע למחיר שייאלץ לשלם אם ייתפס, ולכך שיש סיכוי גבוה שייתפס.
לאורן הרשקו,
כאשר אני מציין כי מרדכי ואנונו נכלא על לא עוול בכפו, אני כמובן כותב את דעתי. על פי השקפתי מה שעשה לא היה עוול אלא קיום מצווה דמוקרטית. העובדה שהחוק הישראלי רואה בכך עבירה, אינה מחייבת אותי לקבל זאת. יש הרבה חוקים שהם לדעתי לא צודקים, וגורמים למעצרם של אנשים ישרים על לא עוול בכפם, ראה טלי פחימה. מעבר לכך, יש ענין של פרשנות החוק. על אותו חוק ניתן לעצור, להרשיע, לזכות ולשחרר, הכל בהתאם לפרשנות. יש פסקי דין הפוכים המסתמכים על אותם חוקים.
מכל מקום, בין שאתה תומך בפרשנות מרשיעה כלפיי ואנונו או מזכה כמוני, לא היתה כל הצדקה לחטוף אותו בפעולת טרור של ממשלת ישראל, שעמדה בניגוד לחוק הבינלאומי ולאמנות שישראל חתומה עליהן.
גם המשפט על פיו הורשע ואנונו, היה קריקטורה של צדק, ולא תאם נורמות מינימליות של מערכת משפט דמוקרטית.
כל הסיבות האלה ביחד מובילות אותי למסקנה שהאיש ישב 18 שנה בבית הסוהר על לא עוול בכפו.
אתה לא תמצא מדינה בעולם שלא הייתה מענישה אזרח שהוציא את סודותיה הכמוסים בפני העולם, אותם אסף במירמה, בהיחבא, בשיפלות, בבגידה בההסכמים עליהם התחייב ובחברים לעבודה.
ולא חשוב שה"סודות הכמוסים", שהצדיק ו. מיהר לזמר עליהם בנאיביות אינפנטילית, יעני "קיים מצווה" בפני העולם, היו גם היו ידועים לכל מי שצריך לדעת.
לא חשובה בגידתו השפלה, אתה, מר ספירו, מצדיק אותו. לא יאומן!
אני מרגיש ובטוח שאתה רחוק מלחשוב כך, שאתה פשוט הסתבכת עם ו.
הוא לא ראוי לתשומת לבך, הוא לא שווה את טרחתך, לא מגיע לו שהעט המושחזת והאיכותית שלך תצא להגנתו.
עזוב אותו מר ספירו.
אתה לא תמצא חוק נורמלי במדינה סבירה שהיה מתייחס לשפלים כאלה בסלחנות וב"הבנה", ולא חשוב בכלל מה אתה חושב.