אֵיזֶה מִין עוֹלָם הוּא שֶׁל אָדָם אֲשֶׁר הוֹלֵךְ לְעוֹלָמוֹ?
וּמַהוּ מֶזֶג הָאֲוִיר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ זֶה הֶחָדָשׁ, הַאִם יוֹדֵעַ צְפוּנוֹתָיו?
וְכַמָּה אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ? הַאִם תֵּרֵד מִסַּךְ כָּל מֶרְחַקֵּי חַיָּיו?
וְאִם עָשָׂה הָרַע, הֲרֵי בָּרוּר כִּי יָם מַאֲוַיָּיו הוּא
סְעָרוֹת שֶׁתִּתְנַפֵּצְנָה, וּבְרָקִים וְדָם וְגַם תִּמְּרוֹת עָשָׁן
וּכְאֵבִים יְסוֹבְבוּהוּ בֶּטֶן גַּב. מַגִּיעַ לוֹ עַכְשָׁו
כְּשֶׁעוֹלָם בִּלְתִּי נִסְבָּל, אֲבָל שֶׁלּוֹ, חוֹבֵק אוֹתוֹ אֵלָיו
קִמְטֵי פָּנָיו מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר סוֹקְרִים אוֹתוֹ עַל רְכִיבָיו
הַאִם יִסְלַח אוֹתוֹ עוֹלָם לְמַה שֶּׁהוּא עוֹלֵל בְּעִתּוֹתָיו?
וְאִם אָכֵן עָשָׂה הָרַע כָּךְ בְּחַיָּיו?
אוּלַי הָאֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהִפְסִיד
בְּשֶׁקֶט וּבְרַחֲמִים, כְּמוֹ לִטּוּף שֶׁל אִמָּא לְיָתוֹם
בְּחֹם, בִּנְשִׁיקָה , בְּעַנְנֵי נוֹצָה רַכִּים, בְּתֹם
אוּלַי כַּנְפֵי יוֹנָה יֶהֱמוּ הַיּוֹם בִּמְקוֹם אָדֹם
הוּא יְגַלֵּחַ אֶת זִיפָיו הַקּוֹצָנִים, יוֹרִיד לוֹ הַמַּדִּים
יִטְבֹּל לוֹ צְנִים בְּתֵה עִם נַעְנָע לְשָׁלוֹם
זֶה יִתָּכֵן בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל זֶה אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ?
תְּהֵה נִשְׁמָתוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הָעוֹלָמוֹת שֶׁלּוֹ
שֶׁלּוֹ, עַל תִּקְווֹתָיו וּכְאֵבוֹ שֶׁל מִי שֶׁמֵּת
כִּי בִּשְׁבִילוֹ וּבִשְׁבִילֵנוּ – בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת.
השיר מרשים ויש פה כישרון, אבל הוא מליצי מאוד ומשתמש בשפה כמעט מקראית ואנכרוניסטית. בת כמה הכותבת?
אהבתי מאד את השיר.
מזכיר לי נשכחות במליצותיו. אהבתי את הדימויים ואת חמלת האלוהים. זו שכמעט שכחנו שהיא קיימת בעולמנו הרע הזה. פתאום לתוך כל זה חודר איזה מגע אנושי אלוהי חומל או בלשון המשוררת:
כ??מו? ל?ט?ו?ף ש??ל א?מ??א ל?י?תו?ם
ב??ח?ם, ב??נ?ש??יק?ה , ב??ע?נ?נ?י נו?צ?ה ר?כ??ים, ב??ת?ם
או?ל?י כ??נ?פ?י יו?נ?ה י?ה?מו? ה?י?ו?ם ב??מ?קו?ם א?ד?ם.
יופי צרוף.
יועזר, זה נראה כאילו חיכית וארבת לתגובה כלשהי כדי שתוכל לומר את מה שאמרת. זה נראה כאילו יש קשר בינך והכותבת שאתה יוצא להגנתה.
כל אדם בורא את אלוהיו, את ערכיו וכמיהותיו.
היטבת לבטא את חמלת אלוהיך הרחום והחנון.
בסך הכל שיר טוב, נוגע ומקורי (יש כמה שורות שזועקות צורך בשיכתוב).
למגיבים שמעלי: השפה היא לא באמת מליצית, בעיקרון היא תערובת של עתיק וחדיש, עברית וישראלית, מעורבת, בעיקרון כך צריך לכתוב היום בארץ. מעורבת זה הכי פחות מליצי, מעורבת זו נקודת מוצא שהיא תמיד לפחות, לפחות על הגבול של האירוניה וההומור. דוגמא נפלאה לכוונתי: "כ??ש??עו?ל?ם ב??ל?ת??י נ?ס?ב??ל, א?ב?ל ש??ל?ו?, חו?ב?ק או?תו? א?ל?יו/ ק?מ?ט?י פ??נ?יו מ?ל??פ?נ?ים ו?מ?א?חו?ר סו?ק?ר?ים או?תו? ע?ל ר?כ?יב?יו". בשתי השורות האלה הכותבת שמרה על החריזה, ההכרחית לרוח השיר. בבית השלישי צרם לי שהשורה האחרונה לא מתחרזת.
ולמר הקטור: אין לי מושג מי הכותבת (אף יתכן שזה/ו מישהו/י שיש לי איתו/ה "חשבונות" אישיים…).
יצחק שפי, מה זה "כך צריך לכתוב" ? האם החמצתי איזו פקודה של אריק שרון איך לדבר עברית ? אצלי השירים תמיד הרבה אנגלית כמו שמדובר ב"רחוב" שלי, לפעמים יש "עתיק" כאשר זה רלוונטי (או אולי לכתוב "שייך" כמו שאומרים הדוסים בהמצאה נהדרת למילה "רלוונטי"). אני מוצאת שיש פריצה משמעותית של האמריקנית אל העברית, שהיא כמו כל שפת מקום חשופה לזה, אבל עוד יותר בגלל שהיא בתהליך של פיתוח מואץ. אני גם לא רואה אידיאולוגיה סביב "עברית בלבד" בהכרח. העיקר שיהיה ספונטאני ולא מוכתב מלמעלה. השיר באמת הרגיש לי גם כן כמו מישהו מדור קודם, למרות שאני בעצמי כבר דור קודם. אהבתי אותו, במיוחד שהעונה צריכה לו, משהו מתאבד באויר.
לאיריסא
להרגשתי, לעניות דעתי, כי, ושוב להרגשתי ולעניות דעתי (להלן בראשי תיבות רע"ד), בעירוב בין ישן (החל מהתנ"ך) לחדש (כולל הסלנג המושפע מאנגלית), בין גבוה לנמוך, שם נמצאת האמת על הרוח הישראלית. הרי גם כשאנחנו מדברים בסלנג, פה-ושם עוברים לנו בראש דימויים-סיפורים-פסוקים מהתנ"ך, נכון? ואפילו אימרות של חז"ל, וכו’. שלא לדבר על המילים שמטרטרות לנו בראש במצבים קריטיים (דברים כמו "ממעמקים קראתיך", ו"גם כי אלך בגיא…", נכון?…
לא המצאתי בתגובתי שום דבר חדש, עד כדי כך לא חדש שזה יותר מדי בנאלי לדון בכך שלא בהקשר-בהתייחסות ליצירה ספציפית.
כן, כמובן, זה העיקרון של כתיבה טובה בכל שפה (אפילו באנגלית ה"רזה" של המינגווי ב"הזקן והים" יש איזכורים מהברית-החדשה. שלא לדבר על שייקספיר, שאולי הוא ש"המציא" את זה).
לרע"ד, כי מי אני שאחסום בגופי את הצונאמי שמקובל לכנותו פלו?רליזם אבל הוא לא באמת אלא סתם חפיפיו?ת-שיטחיו?ת-מיקריו?ת-אגוצנטריו?ת-ב?ו?רו?ת. כשכותבים מ"המקום הנכון" (מתוך השראה) אז כל הרבדים שיש לנו בראש פורצים, ומתערבבים.
השיר הזה "הרגיש לך מהדור הקודם"? לי לא, לי "הוא הרגיש" שיש בו בהחלט אצבע על דופק התרבות-השפה.
הקטור
1. לא, לא חיכיתי לשום תגובה מקדימה כדי שאוכל להגיב. הגבתי ברגע שקראתי.
2. לא, אין קשר ביני לבין הכותבת. למעשה זו הפעם הראשונה בחיי שאני פוגש שיר משלה.
3. האם אתה חש שאתה במלחמה? מדוע אתה תוקפן?
4. אסיים באותה שאלה שאתה שאלת את המשוררת: בן כמה אתה?
השיר נהדר בעיני.
יצחק שפי, אה הבנתי זו היתה אמירה כללית.
לא יודעת, אני פחות שיפוטית על מה שאתה ודאי רואה כהשחתה ובורות. כאשר אמרתי שהשיר ניראה לי מדור קודם זה לא היה בשלילה אלא פשוט כך.
אם כבר מדברים על ספרות, ובנאליה, ישנו איזה ז’נאר שאני רואה כשטחי ובור חרף היחוס שלו לשפת המקרא, עמוס עוזיות מסויימת, צבריות מתייפייפת כמו "אותנטית" ומתעלמת מהעובדות התרבותיות.
אח שייקפיר, כן אבל הוא קצת דור ישן, אף כי במיטבו וגם המינגווי. לכל דור האתגרים שלו, אנחנו מתמודדים עם מעמקים שבטיים מצד אחד אבל גם גלובליזציה מובהקת לשונית ותרבותית, המיזוג הוא לא פשוט, עדיין לא מצאתי אותו ביצירת ספרות עברית.
חבל מאוד שסביב שיר טוב, ישנם מגיבים העולים על שרטון של התקוטטות ועוינות.
יועזר, אני לוקח את זה בחזרה.
לא רציתי לצאת כתוקפן, היתה אי-הבנה. אני רק לא אוהב את השפה הזאת שלא מגיעה אלי, לא מרגשת אותי.
אני כבן שלושים.
לאיריסא
הבנתי את כוונתך ב"עמוס עוזיות מסוימת" ובאופן כללי הסכמתי איתך. דומני שהדוגמא הכי בולטת ל"התייפיפות" הזאת היא דוד גרוסמן בעיניי הוא ממש בלתי נסבל, וההצלחה שלו היא הדוגמא הכי מאלפת ל?חולניו?ת בה שרוי המיגזר המסוים (קבוצת ההתייחסות) שלו. (תארי לעצמך שאפילו לומדים אותו בבתי הספר!)
תקראי את הפזמון הלגמרי-לגמרי לא רע הזה (של מישהו שאני לא מכיר אישית… אם כי גם את גרוסמן אני לא מכיר אישית… ):
— קישור —
יש לי עוד דוגמאות בכיוון שאת מחפשת, אבל לא אדביק כאן לינקים לטקסטים שלי 🙂 …
זה היה אמנם לפני שנתיים, תגובה למותו של ערפאת, אבל השפה? זה מהאהבה..
תודה לכולכם המגיבים, מצחיק שרק עכשיו אני קוראת את התגובות, ואכן שפי צדק בז’אנר הכתוב אני מערבבת ישן וחדש..
תבורכו