לפני כ-50 שנה, בין השנים 1958-1965 (שנת פילוגה של מק"י) פעלה בהסתדרות המורים "סיעת המורים הדמוקרטיים", אמה הורתה של סיעת חד"ש בהסתדרות המורים. סיעה זו עשתה כל מה שביכולתה, כדי לאחד, או לפחות לקרב, את שני ארגוני המורים; פעלה וכשלה. אתמול, באצטדיון הכדורסל שביד-אליהו, זה קרה. למעלה מעשרת אלפים מורות ומורים, משולהבים, חברי שני הארגונים, חזרו והריעו לאחדות שנוצרה, לשני המזכירים: יוסי וסרמן ורן ארז, המשלבים ידיים ומניפים אותן משולבות לקהל האלפים.
בדין אמרו כמה מהדוברים: זה היה אירוע מכונן.
אחדות זו קמה כנגד מה שהדוברים כינו "הסכם דברת-לבנת". על הקירות ובידי המורים היו שלטים כמו: "חינוך חשוב כמו ביטחון"; "אין רפורמה בלי המורים". בין הדוברים (מזכירי הארגונים, מנהלים, מורים, אנשי אקדמיה), נשמעה שירתם הסוערת של אלפי המורים: "והעיקר – לא לפחד כלל" ועוד כאלה.
מטבע הדברים לא עסקו הדוברים בפרטיו של הדו"ח (אשר פרסומו הרשמי יהיה ביום א’ 9 בינואר), כי אם בעניינים שהם נשמת אפו:
- בוועדה שהורכבה מתעשיינים, אנשי כלכלה ועסקים, תוך כדי החרמתם המכוונת של ארגוני המורים.
- בוועדת רפורמה חינוכית שלא עסקה כלל בחינוך כי אם בארגון, תקצוב וחקיקה.
- בהחלטה שנקבעה מראש, עוד לפני שהוועדה החלה בעבודתה, כי הרפורמה לא תגבה כספים מהתקציב, וכל כולה תמומן על-ידי המורים, אשר פיטוריהם של אלפים מהם יממנוה.
עובדה אחת קשה הכתימה את משמעותה החשובה כל-כך של העצרת: מעל הבמה לא נשמע קולם של מורים ערבים, שסיעתם משמעותית כל-כך בהסתדרות המורים. מדוע?!
לבסוף, מכיוון שרוב קוראי "הגדה השמאלית" אינם אנשי חינוך, אני מוצא לנכון להביא בפניהם מסמך שחולק לבאי העצרת, ובו תמצית דבריהם של אנשי חינוך על דו"ח דוברת.
דני פתר
המסמך
- יש לראות בדו"ח הוועדה מתן מרשם לממשלת ישראל לבצע התנתקות חד-צדדית אך בלתי מוצהרת מהעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. (ד"ר יוסי יונה, אוניברסיטת בן-גוריון)
- המנהלים יוכשרו לתפקד בעיקר כמנהלי ארגון כלכלי-עסקי האמונים על גיוס משאבים וניהול תקציב. במצב זה יש היפוך מוחלט של סדר הקדימויות הרצוי. יש לשאוף להעמדת השיקולים החינוכיים בראש סדר הקדימויות, ולרתימת השיקולים הארגוניים-עסקיים לשיקול הפדגוגי. (פרופ’ אורית איכילוב, אוניברסיטת תל-אביב)
- הטיפול בכיסי מצוקה מחייב דאגה לזרימת חוכמה וניסיון הפועלים במקומות אחרים אל כיסים אלה. הדבר אינו מחייב יצירת תוכניות מיוחדות לכיסים אלה, אלא צירופם לעשייה באזורים אחרים. (פרופ’ דוד גורדון, אוניברסיטת בן-גוריון)
- ועדת דברת הבטיחה רפורמה מקפת שהצלחתה תלויה בהקצאת משאבים ובמימוש משולב של כל מרכיביה השונים. בפועל, שנה אחרי שנה, מקוצץ תקציב החינוך, ילדי החינוך זוכים לפחות שעות לימוד, הכיתות עמוסות מתמיד, השתלמויות המורים פוחתות, הפערים בין חזקים לחלשים מעמיקים, יותר ויותר ילדים נפלטים למציאות של הזנחה וסיכון. (ד"ר נמרוד אלוני, מכללת סמינר הקיבוצים)
- היתה זו הזדמנות נדירה לחדש את פני החינוך ולרעננו, אך היא הוחמצה כליל. אין בטיוטת דו"ח דברת אף לא הד קלוש לשינויים החריפים שחלו בעידננו, כאילו הכישורים שיידרשו מבוגר מערכת החינוך בתקופה הקרובה אינם שונים מאלה שנדרשו מהבוגר לפני 60, 40, או 20 שנה; כאילו הפדגוגיה יכולה להישאר כפי שהיתה עד כה. (פרופ’ גבי סלמון, חתן פרס ישראל בחינוך לשנת תשס"א)
- בהמלצות הוועדה אין כמעט התייחסות לשאלת התכנים הנלמדים, למעט התייחסות לתוכנית "ליבה" ולצמצום מספר המקצועות הנלמדים בעת ובעונה אחת. (ד"ר נילי מארק, אוניברסיטת תל-אביב)
- ללא ניתוח הסיבות לירידה עקבית וממושכת בהישגים הלימודיים של כל תלמידי ישראל וללא אבחון הגורמים שהביאו להרחבת הפערים בין קבוצות של "אוכלוסיות" תלמידים, הפתרונות המוצעים יהיו בבחינת משאלות לב ולא פתרונות מבוססי ראיות ותיאוריות מוכחות. (ד"ר אלעד פלד, אוניברסיטת בן-גוריון)
- בדו"ח דברת, "צמצום פערים" הוא במידה רבה קלישאה. באשר לפערים האמיתיים במערכת החינוך, הרוב המכריע של המסקנות בדו"ח רק ירחיבו אותם. (ד"ר יוסי דהאן, המכללה האקדמית למשפטים)
- חומר הלימוד הוא אמצעי. במרכז הפעילות החינוכית עומד המפגש. המפגש הבין-אישי והמפגש עם "החומר", הנתפס כמורשת, שאת הרלבנטיות שלה צריך להסביר, להבהיר, להצדיק. בחשיבותה צריך לשכנע. המסירה אינה מספיקה. (פרופ’ שלמה בק, המכללה האקדמית לחינוך על שם קיי, באר-שבע)
- אם ייושמו המלצותיה של ועדת דברת, תיווצר מערכת שתביא לשעתוק אי-השוויון בחברה ולהעצמתו. (פרופ’ אריה ארנון, אוניברסיטת בן-גוריון)
- הוועדה היתה מגלה שמדינת ישראל לא מעמידה את התשתית הנחוצה לצורת הלמידה החדשה, לא מבחינת החומרה, לא מבחינת תוכנה, לא מבחינת תקשורת, לא מבחינת הדרכה, וודאי לא מבחינת השינוי הארגוני הנחוץ ללמידה החדש. (ד"ר אשר עידן, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה)
- אם נימדד בערכי תרבות וחינוך, אנחנו לקחנו את מערכת החינוך והתרבות והפכנו אותה למטרת ירי בלתי פוסק. אנו מדממים את תרבותנו ואת ערכינו. (פרופ’ אהרן צ’חנובר, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004)
- אפשר באמת לעשות מהפכה בחינוך, אך לא בדרכה האגרסיבית של ועדת דברת. נראה שוועדת דברת לא ניחנה באומץ הלב הציבורי הראוי דווקא כשאנו זקוקים למנהיגות לאומית שתבלום את הרס המפעל הציוני בשם קפיטליזם של שוק חופשי מרבי… צריך לצאת למאבק גדול כדי להביא לשינויו של דו"ח דברת. (ד"ר אורי זיברשייד, המכללה האקדמית בעמק-יזרעאל)
- בדרך הניהולית שמתווה הוועדה, ייווצר מתח בין המעסיק בפועל לבין המעסיק מבחינה משפטית. כיוון שבית-הספר יהיה המעסיק בפועל ומנהלו יקבע את מי להעסיק ואת מי לא להעסיק, יהיו מורות שלא ימצאו את מקומן בבית-ספר מסוים וסביר שהן תתקשה למצוא תעסוקה בבית-ספר אחר. (ד"ר יצחק ספורטא, אוניברסיטת תל-אביב)
- ניסוחן מחדש של מטרות החינוך והתאמתן לצרכי החברה הישראלית במאה ה-21, מחייב דיון מקיף ומתמשך, שיקיף את מכלול המערכות הרב-תרבותי המרכיב את החברה. בלא דיון מעמיק כזה, נמשיך להיות מופתעים ממשבר החינוך שאינו אלה שיקוף של המשבר שבו שרויה החברה הישראלית. (פרופ’ דוד חן, אוניברסיטת תל-אביב).
אינני איש חינוך וקטונתי מלשפוט האם דו"ח דוברת יביא לעליה ברמת החינוך אם לא, אולם אני מרגיש צורך להגיב על כמה מדבריו של דני פתר
ראשית, מדוע צריך להתיעץ במורים, האם הם הוכיחו עצמם עד היום כמי שבזכותם או בעזרתם שופרה מערכת החנוך?
שנית, מה רע בהפיכת המנהלים למי שינהלו את המערכת על כל היבטיה – גם החנוכי וגם הכספי?
שלישית, האם פיטורי מורים הוא דבר רע? אם יפוטרו לא מי שמלמד בפעל בכיתות אלא עדרי המפקחים ורכזי השכבות למיניהם והכסף ילך להוספת שעות לימוד, יש בכך משהו רע באמת?
רביעית, אינני מכיר את שמות רוב המקטרגים על הדו"ח שהובאו במסמך שמצטט דני אך ככל הזכור לי פרופ’ דוד חן הוא ממכניסי שיטת לימוד הקריאה שהביאה את תלמידי ישראל ליכולות עלובות ומטה בקריאה ובהבנת הנקרא. אדם כזה אסור לו ליעץ יותר בשום ענין הקשור בחנוך ובודאי שאי אפשר להסתמך עליו כדי להוכיח משהו לחיוב או לשלילה.
ואחרון חביב, רוב דרישות המתנגדים מתמצות בנתוחים ועדות ודיונים רצינים. צר לי אך אלה הם שמות קוד לשב ואל תעשה ונדמה לי שלאור מצב החנוך בארץ צריך כבר קודם לעשות ומהר ואם ישנן טעויות לתקן תוך כדי ביצוע.
ולא רק הערבים נעדרו מהמסמך. מה עם הנשים? אף לא אישה אחת חתומה על המסמך. מעניין מה היה אומר על כך יוסי יונה, החתום הראשון על המסמך, לו היה מנתח אותו כפי שניתח מסמכים אחרים במאמריו על רב התרבותיות (אין) בישראל.
נעמי יש לך טעות קטנטנה, לא רק "אישה אחת" חתומה על המסמך כי אם שתים רחמנא ליצלן! אבל טעותך תסולח לך… הסיבה שארגוני המורים לא שיפרו את מצב החינוך בישראל נעוצה לדעתי בעובדה שזהו גוף הקיים לכאורה למען נשים (המורים, שרובם בעצם מורות…אולי הצעד הראשון צריך להיות שינוי שם הארגון ל"הסתדרות המורות" ברוח תקנות משרד החינוך?) אבל נוהל מאז ומתמיד על ידי גברים אשר ממשיכים את דרכם רני ויוסי אבירי הסולידריות.
כשלון מערכת החינוך הוא כשלון ראשי המערכת קריא שרת החינוך אבל את האשמה קל להטיל על המורים.מי שעסקה בחלוקת ג"ובים מיום כניסתה לתפקיד היתה שרת החינוך והיא בלבד צריכה לדווח לציבור מי הכניס את כל המורים הלא ראויים למערכת.
מה שלא נראה לי בדוח הפיכת המנהל לקבלן חינוך ולא לדמות פדגוגית,חובתו לנהל את המערת ארגונית וכספית היא הורדת האחריות מהמדינה והטלת האחריות על המנהל ועל הושות המקומית [וכיצד הן מנועלות כולנו יודעים].
יכולתו של המנהל לגייס משאבים תהיה רבה יותר באיזורים החזקים למרות ההסדלים בהקצבות,
שאלה נוספת היא כיצד פיטורי 14000 מורים יוכלו למלא את השעות שיתוספו למערכת השעות.
אם היו מתחילים ביצור קאדר מורים טובים יותר אפשר היה להמשיך בתיקון הלקויים במערכת.ולכן אנני רואה התחלה של שנוי המערכת, ובמיוחד כאשר אני יודע מי הוא שר האוצר ומה שוות הבטחותיו
קצת יותר מכמה text bytes
— קישור —
דברת- דו"ח הורס את החינוך ואת כל החוגים אחה"צ.
באופן מפתיע אתחיל תגובתי בסנגור מפתיע על שרת החנוך , שכן הטענה כנגדה שהיא אשמה במצב מערכת החנוך הנכשלת אינה נכונה לחלוטין . את האחריות הזאת נושאים שרי החנוך לדורתיהם ,כל אחד וכשלונו הוא .כאשר אוכל לציין לחיוב על שתי אצבעות את שולמית אלוני בתקופה הקצרה שבה הייתה ואמנון רובנשטיין .
בטני מלאה על הדו"ח הזה ,ואני מודה שטרם קראתי אותו ,אני כמו רובם ניזונה מהכתוב בתקשורת .
נראה כי גם דו"ח זה עוסק בשינויים קוסמטים שלא נראה כי הם שיתנו תשובה למחלת החנוך במדינה .
מערכת החנוך חולה , היא חולה במחלת הנבערות , היא אינה היטיבה מעולם להבין כי הצלחת המערכת אינה נמדדת בחלוקת תעודות ,ובטח שלא נמדדת בידע הציוני ונאמנות הילד למדינה . מערכת החנוך בעקר חולה במילטרזציה איומה , בחנוך לחיילות ולא להומנזים ולברלזים .
אני יכולה להמשיך עוד ועוד בכתב האשמה שלי ,אך אחזור שוב לדו"ח ,ושוב סנגור מפתיע .
לאחר דין ודברים עם עצמי ובן זוגי מצאתי כי למרות כל העוולות שועדת דוברת עושה למורים להורים לתלמידים ולמגזרים החלשים ,יש לה סיכוי אחד . אם יישום ד"וח זה סופה של מערכת החנוך לקרוס , ואין טוב מזה עבור הליברלים הנאורים בארצנו . כן נכון מערכות חנוך אלטרנטיביות יפרחו בעזרת מיטב כספם של ההורים ( משרד החנוך כאמור אינו מתכוון לתקצב אותם) פריחה שכזאת טובה לי ולשכמותי .
כן נמאס מלהלחם על צדק חברתי עבור אוכלסיה שלמה שבסופו של יום מעריצה את הכוח והשררה את שרון ןנתניהו ושכמותם .
אז בהצלחה לועדה ולשרה הלוואי ויצליח להם בהרס הסופי של המערכת .
אני מחפש חומר על דו"ח דברת לבית הספר אבל אני אפילו לא יודע מה זה למי שיש הגדרה או חומר שישלח תגובה בפורום התגובות
בתודה :
שלומי
לדו"ח בקובץ וורד (יש להמתין בסבלנות):
— קישור —
לטיוטת הדו"ח המלא, כפי שפורסמה במאי 2004 (קובץ PDF, נטען לאט):
— קישור —