הנה מה שחששנו ממנו: אתם סירבתם לשרת בשטחים מטעמי מצפון, לא הקשבתם לאזהרות, ועכשיו מגיעה סרבנות הימין. הלך רוח די נפוץ בימינו, לקראת ביצוע (צפוי אך לא ודאי) של תוכנית ההתנתקות. מתנגדי הסירוב מטעמי חוקיותו טוענים שסרבנות השמאל שמטה את היכולת להתגונן ביעילות מפני סרבנות הימין. שבמעשה הסירוב "שלנו" הכשרנו את מעשה הסירוב "שלהם". נו באמת?!
אני סרבן שטחים. סלקטיבי. חייל בצה"ל, אפילו הייתי קרבי (אם כי טירון) עד למעשה הסירוב. מעשה הסירוב שלי מבוסס על צו מצפוני מחד גיסא, ועל עמדתי הפוליטית מאידך גיסא. שניהם אינם ניתנים להפרדה. מעולם לא הצדקתי סירוב מימין, כמו שלא הצדקתי את המעשים שלמען המשכם מוכנים אנשי הימין לסרב פקודה. אני יכול להבין את הקושי של חייל מתנחל לפנות התנחלות ובוודאי אם הוא או קרובי משפחתו מתגוררים בה, אבל זה לא אומר שאני מצדיק את הסירוב ההמוני שבו מאיים עלינו הימין.
אם אינך פוסט מודרניסט הגורס כי לכל אדם קיימת האמת שלו, ואין אמת אחת נכונה, אתה מוזמן להמשיך בחוסר מעש ולקוות לטוב. לעומת זאת, אם אתה מאמין שיש טוב ויש רע, והם אינם דברים סובייקטיביים אלא ערכים אוניברסליים, מוטב שתקום ותילחם למענם. אני מסרב מכיוון שלתפיסתי, מעשיי מקרבים אותנו להגשמת הערכים הנכונים של שלום, שוויון וצדק. המתנחלים מאיימים בסירוב מכיוון שממשלת ישראל אינה שותפה למיקום הערך היהודי-לאומני-משיחי של ההתיישבות בארץ בראש סולם הערכים שלהם, עליון לקדושת חיי האדם ולכל שאר הערכים. יש הבדל גדול בין הסירוב שלי ושלהם.
בעצם הטענה של אותם מתנגדים לסרבנות משמאל, שהיא מכשירה את הסרבנות מימין – הכשירו הם עצמם, ולא סרבני השמאל, את הסירוב המאיים לבוא מימין.
תוכנית ההתנתקות, שאיני רואה סיבות רבות לשמוח לקראתה, פרט לתקדים החשוב שהיא יוצרת, בהתווית הדרך האומרת שסופן של ההתנחלויות להיות מפונות, מביאה את המדינה למצב רגיש ביותר. לפי איומי המתנחלים, ביום פקודה יסרבו אלפי חיילים לקחת חלק בפינוי התנחלויות רצועת עזה. בימים האחרונים הם אף מאיימים שאותם חיילים יחזירו את הנשק, יפשטו את המדים ויחזרו הביתה (וכאן מדובר על הרבה יותר מסרבנות – זאת היא עריקה לכל דבר). לרשויות הצבא, שהתעקשו להימנע מהכרה בזכות לסירוב מצפוני, אסור לתת פטור מצפוני למאיימים בסירוב מימין. כמו שנעשה עם סרבני השמאל, על הצבא להעמיד כל אחד ואחד מהם לדין ולשלוח אותם לעונשי מאסר. אם יגלו רשויות הצבא סלחנות כלפי הסרבנים מימין (במידה והאיומים אכן יתממשו) תהייה זו הצהרת עמדה פוליטית מאין כמוה, שמשמעותה היא שהצבא מעדיף אף הוא את הוראות הרבנים ואנשי הימין על הוראות הממשלה. בסיטואציה כזאת, או במקרה שאלימות מתנחלים תצליח למנוע את פינוי התנחלויות רצועת עזה, אזי באמת אפשר לקבור את שרידי הדמוקרטיה הישראלית, לפרק את הממשלה ולצאת למאבק קריטי על אופי החברה שלנו.
פרופ’ ישעיהו ליבוביץ התייחס ב-1987, בעת דיון של תנועת "יש גבול", לסוגיית חוקיות החוקים והפקודות הניתנות בשטחים ע"י משל עממי יהודי שלטעמי מתאים גם לשאלת כשרות הסירוב מימין: קצב בא אל הרב לשאול שאלה על כשרות הסכין לשחיטת חזיר.
זכותם של חיילים שלסרב לפנות התנחלויות. על הצבא, מאחר שהחליט שאינו מכיר בסרבנות מצפון "פוליטית", מוטלת החובה להעניש את החיילים הללו. לי ולכולנו יש את הזכות והחובה להתנגד בכל דרך למעשים שלמענם הם מאיימים לסרב.
הפוסטמודניזם לא רק הביא אותנו לניוון מכורח העובדה שאין אמת ולכן אין מטרה הראויה להיאבק למענה, זו מגרעה מרכזית שלו, אך המאמר לוקה בחסר משום שהוא מתעלם מתובנה הרבה יותר חשובה שהפוסטמודרניזם זיכה אותנו בה: העולם האיום והטוטאליטרי הצומח מעצם האמונה באמת נכונה ואבסוליטית, אמת שאין בה מקום לפשרות. התפיסה האוטופית והמוחלטת לגבי החיים הנכונים הצומחים מאמונה באמת שכזו, היא אנטי דמוקרטית בעליל, משום שאוטופיה, המאמינה שהיא המצב העליון והאידיאלי שממנו אין שום התפתחות – מטבעה אינה סובלנית לחופש ביטוי וספק.
העמדה ההומינסטית והראויה שעלינו כמחנה השמאל להחזיק, מחנה השואף לשלום עם שכניו ויצירת חברה דמוקרטית אמיתית, מתוך מודעות לעוולות העבר שצמחו גם מתוך השקפתו שלו, היא שסירוב מצפוני של מתנחלים לפנות יישובים היא פעולה חוקית ומובנת, מתוקף חופש המצפון, כל עוד מדובר בסירוב מצפוני-אינדווידואלי ולא בקריאה לסירוב פוליטי רחב, או הוצאת צווים/פסקי הלכה הקוראים לסירוב זה. שמירה על צו מצפונם של המתנחלים, צו הנראה בעיניו שפל ואכזרי,הוא מבחנה העליון של הדמוקרטיה, המבצעת את החלטות הרוב מתוך מוכנות לפשרה ולהטלת ספק.
אל לנו לשכוח, שאין כל סיבה להשוות סרבנות משמאל ומימין.
אם נתעלם מההאידיאולוגיות העומדות מאחורי שתי הסרבנויות, ונסתכל על התופעה עצמה, הרי שמשמאל מדובר לרוב בסרבנות אינדיבידואלית. מהו גודל הקבוצה הגדולה ביותר של סרבנים משמאל, שהתאגדה יחדיו?
מעבר לכך היו מוכנים כל סרבני השמאל להתמודד עם מעשם(האמיץ לטעמי), גם אם נאלצו להשלח בשל כך לעונשי מאסר, כאילו היו פושעים.
המאיימים בסרבנות מהימין מבקשים לעשות זאת כקבוצה, ולא מוכנים לעמוד בפני תוצאות מעשיהם!
זה לטעמי החמור מכל. מצידי שיסרבו כמה שהם רוצים, אבל לפחות שישבו כמו עמיתיהם מהשמאל בכלא, ושישאו גם את תוצאות מעשיהם בהשלכה על פרופילם הרפואי, כמו גם על מגבלות תעסוקתיות בדומה לאלו שעשו זאת מהשמאל!
הכותב והמגיבים משתמשים במונחים מפוצצים.
הדמוקרטיה היא אמנה בין האזרחים. מותר למחות אולם אסור לסרב.
מי שמסרב ישא בתוצאות בין אם הוא מימין או משמאל. המציאות היא כי וותרו לסרבנים משמאל (ראה הטייסים) ופעלו נגד הש"ג. עתה יאלצו לוותר לימין.
המוצאים את ההבדלים בין ימין לשמאל מזכירים לי את ימי השומר הצעיר העליזים כאשר כל סתירה תורצה במטריאליזם דיאלקטי.
לעצם ההינתקות זאת לא אידאולוגיה זאת נסיגה תחת אש.
אין באפשרות הצבא להלחם במחבלים המסתתרים מתחת שמלות נשים ומאחורי ילדים.
מי שחושב שאחר ההינתקות יפתרו כל הבעיות טועה ומטעה.
גם אם נחזיר את כל השטחים אותם מחבלים לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר היהודי האחרון יעלם מהארץ כולל הכותבים באתר זה.
לאחר שישיגו את מטרתם יחסלו את אחיהם המתנגדים להם.
מתפלל אני שטעות בידי , ימים יגידו !
לא ברור לי איך סירוב שטחים קשור לסרבנות מצפונית או לדעה פוליטית.
אבשלום, הרי מצפונך ודעותיך הפוליטיות לא מאפשרות לך לשרת בשטחים משום שהם כבושים וכל יום נוסף שהצבא\המדינה שולטת עליהם רק מקרבת את קיצה של המדינה ושל תהליך השלום.
אז נכון, אתה פיזית לא נמצא שם, אבל אתה לא רואה שיש סתירה מסויימת לדעותיך כשאתה בתפקיד עורפי או אתה מכשיר חיילים לקרב בשטחים, או שאתה אפילו באופן עקיף ביותר אחראי ללוגיסטיקה שקשורה לאותה המצאות של צה"ל או של ההתנחלויות בשטחים?
כל מי שחפץ בדה-מילטרזיציה של החברה הישראלית יכול למצוא סיפוק בתופעת הסרבנות, גם היא נעשית מצד ימין ומניעיה שונים לחלוטין מסרבני השרות בשטחים. אלה כמו אלה מדגישים כי הצבא אינו פרה קדושה.
לדעתי, הגיע הזמן לבטל את שירות החובה בישראל ולהנהיג צבא של מתנדבים תמורת שכר כפי שנהוג ברוב העולם.יש משהו לא אתי בהכרחת אנשים להתגייס לצבא אם אינם מעונינים בכך.
. שילך נתנאל בין חננאל עזריה ממעלה אוריה שבדרום הר חברון, רובה מקוצרר בידו וחומר נפץ לניפוץ הר הבית בכיסו ויסרב לגרש יהודים מביתם, מאדמתם, מנחלת אבותיהם. שילך. שיסרב בהפגנתיות אם אפשר ושימשוך איתו כמה קצינים מצטיינים שמכשירים מדי יום הקמת מאחזים , סלילת כבישים עם מעבר סלקטיבי ושאר פלאי תורה. אם אפשר שיהיה איזה קצין בכיר אחד, המופקד על זיהוי כשלים מוסריים בפעולה האחרונה שבה הרג צה"ל משפחה של מחבלים שלמדו חילוק ארוך שעה לפני שנרצחו. שגם יסרב- ככה בשביל שלמות הקהילה. שישלח את בן דודו, גיבור מלחמה שאחראי כרגע על תכנית 100 מושגי יסוד בכבוד האדם ושיעבודו במשרד החינוך, שיחתום על מכתב "אנשי חינוך בעד חופש הטלאי בממלכת ישראל". מי ייתן שכתוצאה מניסוחו הנבואי של המכתב, יסרב גם סרן במילואים המופקד בימים אלו על פרויקט "קופת חולים חמישית בישראל", מטעם משרד האוצר, שמשוכנע שההתנתקות תורמת לביטחון כמו שהמונופול בבריאות תורם לחולים. שילכו כל טובי החלוצים האלו, תאווי הגבעות הבתולות, הפוקדים משרות בכירות בצבא ישראל ובשלוחותיו האזרחיות ומייאשים עמדות מפתח בשל חיבורה הקסום של כיפתם לנראטיב הציוני הממסדי- ויסרבו, שירביצו, יקניטו, יקרעו בגדיהם לאות אבל על חורבן בית שלישי, שילחמו באחים, יפשטו מדיהם ודרגותיהם ויגנו על ביתם ועל מפעל הפקעת המקרקעין שלהם בתעוזה ובגבורה טוטלית. שישילו מעצמם את הזהות הלאומית הכפויה, המשמשת בת ערובה דיפלומטית לחזון אחרית הימים הפסיכוטי שלהם- יישוב הארץ כולה, סילוק האויב הערבי הזר, הקמת בית מקדש שלישי, במדינת הלכה חשוכה המתנערת מערכים אוניברסליים. שיצא כבר השד, היונק בעקביות הון עתק לשם בניית טיילות בשטחים לילדיו המשמשים לו גם מגן אנושי, מהבקבוק החם והמגן שלו ויכריז בגאון: אני לא מתיישב לאומי, אינני יונק כוחי מהאינטרס הלאומי של המדינה ומנפלאות הדמוקרטיה. הנני מתנחל דתי השואב כח מהתעמרות בתושבים לצורך הקמת מדינה חדשה- מדינת המיקדש. הרפובליקה של גוש אמונים ושות’. שיסרבו.
הסרבנות של המתנחלים היא המכשירה את הסרבנות של השמאל ולא להיפך מכיון שהמתנחלים הם הבנים היקירים של הממסד והם אלו שקובעים את הנורמה. אבל יותר חשוב, הסרבנות של המתנחלים מערערת את הקונסנזוס הציוני בחלק הימני ביותר שלו וכל מסמר בארון המתים של הציונות הוא מסמר אחד לבנין השלום.
קודמי מתקשה להבין את ציפור נפשה של הדמוקרטיה ואת ליבת הליברליזם. "מותר למחות" הוא טוען, אך "אסור לסרב".
ראשית – כל "מותר" או "אסור" בחזקת אולטימטיביות ואובססיביות פסול מכל פסול. מחד תביא אותנו המטוטלת לניהיליזם ולבלגניזם ומאידך תסחוף אותנו לפשיזם.
שנית – גם אדם המנהל שביתה חוקית לחלוטין במשטר דמוקרטי, יש במחאתו גם סרבנות-מה: סירוב ללכת לעבודה לשם משל.
ההבדל בין משטר דמוקרטי לטוטליטרי נעוץ, בין השאר, בעובדה שמשטר דמוקרטי מאפשר לפרט ו/או לקבוצה לבצע "מרי פסיבי", קרי: סרבנות, ולשלם את המחיר, בהתאם לחוק, לדין ולצדק. במשטר טוטליטרי יועמד הסרבן מול כיתת יורים, או יישלח לגולאג רחוק.
במה היית בוחר, מגיב יקר?!
אם לבחון את מקרי הסרבנות משני צידי הקשת הפוליטית בצורה אובייקטיבית, את שניהם אפשר להבין. שניהם מהוים התעוררות עממית המטילה ספק בלגיטמציה של מדינת ישראל כיום. ובצדק.
אין זה הסרבנים משמאל שהכשירו את הקרקע לסרבנות מימין, אלא עצם המבנה החברתי והאבסורד שבו. העם בכל צדדיו מתחיל להבין שמהממשלה לא מייצגת את את האינטרסים שלו, אפילו אם הוא נמנע עם ציבור בוחריה! זה לא מפתיע ששרון מחליט לצאת עם תוכנית נסיגה חלקית, כמו שזה לא היה מפתיע שממשלות שמאל לא יצאו, על אף הצהרותיהם.
ונניח שהמדינה תצהיר בגלוי שהיא גזענית כמו שאתה צופה, אז מה חדש…?
הבעיה חמורה יותר מכמה סיבות:
1. אם הסרבנות של השמאל לא סחפה המונים ואפילו חיזקה את המשרתים שהתאחדו אל מול החריג השולי, כאן יש בעיה.כיום צה"ל הוא דתי בחלקו הגדול מכיוון שרק אצל הדתיים המודעות החברתית והסולידריות גוברים על ה"עצמי".
2. העובדה שסרבנות השמאל הייתה זניחה מצביעה על כך שאין לשמאל תמיכה ציבורית ולא מצביעה על השאיפות שלו שהיו גרנדיוזיות ולא מציאותיות( כרגיל).
"המציאות היא כי וויתרו לסרבנים משמאל (ראה הטייסים)"- אני יכול להניח שאתה לא בדיוק טייס בחיל האוויר וגם הזיכרון שלך לא משהו- יש מעט וויתורים קשים יותר מאשר טייס המוותר על קריירת הטיסה שלו, והדחת הטייסים אינה נכללת בגדר וויתור.
ראשית תודה לך רמי הוד – תמיד מענג יותר לקרוא משהו שנכתב מהלב. זה גם יותר אמיתי.
דין סרבן כדין סרבן: יודח מהצבא ו/או ישב בכלא. שיסרבו ויבושם להם.
נקודה למחשבה -הבדל מהותי בין הימין לשמאל: סרבנות השמאל היא במהותה פסיבית-פציפיסטית, היא מערבת אי-עשייה בלבד ("לא משרת/ לא משרתת") והיא אבטיפוס של פעולה לא אלימה. לעומתה סרבנות הימין היא פעולה תוקפנית ואלימה, תקיעת מקלות בגלגלים. הפקודה במהותה אומרת: לך לצבא/לשטחים מתוך כוונה סמויה לסרב. כאשר מגיעה הפקודה – גלה פניך, סרב, עכב, המרד. מה שנאמר בשקר לגבי סרבני השמאל, מתברר כאמת ביחס לסרבני הימין. האין הבדל זה מגלם בזעיר אנפין את תפיסת העולם של שני הצדדים?
לרמי הוד,
נהנתי מאוד לקרוא את תגובתך. הן מבחינת התוכן, והן מבחינת הסגנון. אני מציע לך לפרסם את התגובה הזו בפורומים נוספים, כמו "הארץ" וכו’. אין ספק שהסרוב מימין מורכב יותר מזה שלנו מהשמאל. הם מנקרים את היד ממנה הם ניזונים עשרות שנים, היד המגינה עליהם בעוד הם מסרבים. סרבני השמאל ברובם חשים שמעשי צה"ל בשטחים לא מגינים עליהם, אלא דווקא מאיימים עליהם בטווח הארוך. זאת גם הסיבה שסרבני הימין מיהרו לחזור בהם, אם כי רבים מהם בוודאי ידבקו בסירובם.
כמו שרמי כתב – הסירוב מימין יעזור להתיר את הקשר צבא-לאומנות-דת, קשר שטוב לכולנו אם יותר במהרה.