לפני שנה בדיוק, אני וחבריי לוחמי סיירת מטכ"ל הודענו שנסרב מטעמי מצפון לשרת במשימות כיבוש ודיכוי אוכלוסייה אזרחית בשטחים. בו בערב, הרבה טרם סירובנו בפועל, פקד הרמטכ"ל יעלון לסלקנו מן הצבא לאלתר.
היום, כאשר עשרות (ואולי מאות) חיילי מילואים וסדיר אומרים בכל כלי התקשורת, בפנים גלויות, שיסרבו לפקודת הפינוי הנוגדת את מצפונם, אינני רואה כל הליך משמעתי הננקט נגדם על-ידי רשויות הצבא. לא זו בלבד, אני רואה את צמרת צה"ל (הרמטכ"ל, ראש אכ"א ואחרים) רצה לשאת ולתת עם רבנים, ולהתרפס לפני מנהיגים פוליטיים המובילים את הציבור הזה.
תתפלאו, אני מוכן לחיות עם אנשים לאומניים, המסרבים לפקודת פינוי הנוגדת את מצפונם (למרות שאינני מוכן לחיות עם הנימוקים הפאשיסטיים של "עם האדונים" שטיפחנו בשטחים). לעומת זאת, אינני מוכן לאפשר לצבא להמשיך ולתת פרשנות כפולה לחוק.
מזמן נוכחתי לדעת שבעיני הצבא, אין דין רוצח פלסטיני משכם כדין רוצח יהודי מאיתמר או מיצהר. אין דין קרוואן בחוות גלעד, כדין בית שנהרס בחישוף או כענישה קולקטיבית בחאן יונס. אין דין ישראלים הבאים למסוק זיתים בשומרון ומעוכבים באמתלת "שטח צבאי סגור", כדין מתנחלים הממשיכים לנוע באותו מקום "כאילו כלום". לכן אין זה פלא, שציבור רחב שהורגל לכך שהחוק ואכיפתו מותאמים לאיומיו ולאלימותו, נוהג כך גם עכשיו.
ביום זה הייתי מצפה ממפקדי לשעבר ביחידה, מבוגי יעלון, להיזכר "שהמעז מנצח", ותחת גילויו האחרונים, לגלות מנהיגות, אומץ ויושר. גם במקרה זה, דין כולנו, חיילי צה"ל, צריך להיות זהה (גם של אלו שאינם מאיימים או שלא נוקטים באלימות). מדוע אם-כך אינך נוקט דין שווה בכולם?
רב אלוף יעלון, האם אתה יודע כמה רבים הם הלוחמים ב"יחידה", שהיו חותמים על מכתב המטכ"ליסטים, לולא פחדו להיזרק ממנה? וכמה טייסים לא רצו להפסיק לטוס, ולכן לא הצטרפו למכתב הטייסים? האם הם יכולים להסיק מהתנהלותך בימים האחרונים, כי אין להם עוד ממה לחשוש?
לא הייתי בארץ זמן מה ולא ידעתי שהיה מכתב כזה, לפני שנה. זה מחמם את הלב. אולי, אחרי הכל, יש סיכוי למקום הזה.
זהר היקר:
דבר ראשון שרק יהיה ברור, אני ימני, נגד תוכנית ההתנתקות ואם כל הקושי שלי וההבנה למניעיהם של חברי הסרבנים מימין אני מסכים כמעט עם כל מילה שלך. הסיבה שאני מסרב לסרב פקודה ומסרב לחתום על העצומות שמנסים להחתים עליהם חילים בכל תחנה מרכזית במדינה, היא שאני לא מוכן להיכנס לאותה סירה שאתם נכנסתם אליה. לכל מי ששואל אותי איך אני אהיה מוכן לפנות ישוב, אני עונה שזה בטח לא ימצא חן בעיני ואני אעשה זאת עם דמעות בעיניים, אבל אני אאעשה זאת כי אחרת אני אהיה בדיוק כמוכם.
רק דבר אחד אצלך קצת תלוש מהמציאות והיא היקף התופעה משני הצדדים. אין לך מה להשוות בכלל, אתה אומר שהמון מחבריך היו רוצים לחתום אבל פחדו. מה יש למילואימניק לפחד כל כך אני לא יודע אבל לא ניכנס לזה. אחרי שהטייסים, הקצינים והמטכלסטי"ם חתמו על מכתביהם כולכם הייתם בטוחים שהנה כל הצבא יבוא אחריכם, והנה אף אחד לא בא. כמעט כולם מימין ומשמאל צודדו בסילוקחם מהצבא ואף יחידה בצבא לא התפרקה לה ותכלס לא הרגישו יותר מדי בחסרונכם. לעומת זאת המצב בצד השני שונה בתכלית, אם נקח את חטיבת גולני כדוגמא (פשוט כי שם אני משרת) כמות הקצינים שיסרבו פקודה (לא לוחמים, קצינים) היא מטורפת. זה כולל מ"פים ואני לא יודע לגבי מג"דים אבל אני בטוח שגם שם יהיו שיסרבו. עוד לא התחילו בפינוי וכבר עשרות קצינים במהלך ספונטני חתמו על עצומות כאלה. יכול להיות שהסיבה להבדל ביחס בינכם לבין הסרבנים מימין הם שבלעדיכם לא היה בעיה להסתדר, אבל קרוב לחצי מהמחלקות בגולני ישארו בלי מ"מים אז צה"ל יהיה בבעיה. לכן לא נראה לי שהסיבה ל"הפליה" כדבריך היא אהבה לימנים, למרות שגם לשמאלנים שבינינו הרבה יותר קל להבין ולהזדהות עם הסרבנים מימין מאשר איתכם, אלא פשוט הבנה שאם יעיפו את כל הסרבנים מימין אז לא בניגוד לסרבנים משמאל הצבא כן עלול להתפרק.