כשהכלכלן הראשי במורגן סטנלי, חברת ברוקרים מובילה, אומר שיש לנו סיכוי של אחד לעשר להימנע מ"מלחמת יום הדין" כלכלית, אנו נוטים לקחת זאת לתשומת ליבנו. כשהנושה השני בגודלו של ארצות הברית אומר באותו שבוע שעלינו "לעשות סדר" בביתנו הכלכלי, שתי הנקודות מתחילות להתוות קו. אבל ממשל בוש אפילו לא מיצמץ. בטורו האחרון של פטריק דוהרטי "קוו וואדיס?" הוא אומר שכאשר האסטרטגים של הרפובליקאים שואלים "לאן פנינו מועדות?" הם עצמם עונים "לקראת 9/11 כלכלי".

בחודש שעבר קיבלה אמריקה שתי בשורות איוב. הראשונה: הכלכלן הראשי של מורגן סטנלי (יחד עם רוברט רייך, לארי סומרס, פול קרוגמן, סין ושוקי המטבע) הזהיר אותנו שכלכלת ארצות הברית עומדת בפני התמוטטות. השנייה: נוכחנו שממשל בוש מעדיף להתעלם מהאפשרות של התמוטטות הכלכלה, וימשיך לדחוף באגרסיביות את הרפורמות במיסוי ובביטוח הסוציאלי. בהינתן שתי פיסות מידע אלה יחדיו, אנו עומדים בפני תרחיש של סיוט.

האגף הקיצוני של השמרנים מוכן לעלות בטנקים על הכלכלה, כאשר הממשלה הפדרלית תחת שליטתם, כדי להתאים אותה לטעמם.

התמוטטות כלכלית הממשמשת ובאה

ברור לנו שהדברים אינם נראים טוב אם הכלכלן הראשי של מורגן סטנלי משתמש במונח מלחמת יום הדין בתדריך לבית ההשקעות הגדול בעולם.

במאמר שפורסם בחודש שעבר דווח שסטפן רואץ’ אמר לעמיתיו בפידליטי (קרן השקעות חשובה) שלאמריקה יש סיכוי של אחד לעשר להימנע מ"מלחמת יום הדין" כלכלית. הערותיו נאמרו לקראת סופה של שרשרת אותות כלכליים מבשרי רע. הבנקאי המרכזי של סין אמר לארצות הברית שעלינו "לעשות סדר" בביתנו הכלכלי, בנקאים מרכזיים אירופאיים ואסיתיים התחילו לדבר על קניית מניות מבוססות יורו, ואופ"ק חשה מספיק לחץ על מנת להכריז שאינה מתכוונת, כרגע, לתמחר את הדלק ביורו במקום בדולר.

זמן קצר אח"כ, רואץ’ הוסיף והרחיב את הערותיו במאמר אורח בניו יורק טיימס:

"עלול לבוא יום בו משקיעים זרים ידרשו תנאים טובים יותר כדי לממן את ההוללות האמריקאית (ואת העדר החיסכון). כלומר, ביום בו הדולר יתמוטט, שערי הריבית ירקיעו שחקים ושוק המניות ייפול. במשבר כזה, מיתון בארצות הברית יהיה כמעט ודאי. ושאר העולם הסובב אותה ילך מיד בעקבותיה".

במקום להתמקד בסיכונים שביום הדין, העדיף רואץ’ להתייחס, בניתוח המצב במאמרו בניו יורק טיימס, למה שניתן לעשות על מנת להבטיח שהסיכוי של אחד לעשר למניעת המשבר יתממש. בקצרה, הוא אומר, שהבנקים המרכזיים בעולם צריכים לארגן את החשבונות העולמיים כך שהאמריקאים יוציאו פחות ויחסכו יותר – בעוד כל השאר יוציאו יותר ויחסכו פחות.

קל לראות מדוע רואץ’ כל כך ציני. פתרון כזה יגרור אחריו מהפך בזרימת הכלכלה הגלובלית. סין, יפאן ואירופה יצטרכו להקטין מרצונן את היצוא והרווח של חברותיהם ואת החזר ההשקעה של בעלי המניות. שלא לדבר על כך שעבור רוב מנהיגי העולם, עסקה כזאת תהווה פרס לג’ורג’ וו. בוש ולקונגרס הנשלט על ידי הרפובליקאים, על המדיניות הפיסקאלית והצבאית חסרת האחריות שלהם שיצרה את המשבר הכלכלי והגבירה את חוסר הביטחון הגלובלי.

הצלה על ידי זרים היא אם כן לא סבירה. אבל זה לא משנה. ממשל בוש אינו מעוניין בהצלת הכלכלה.

ריפוי בהלם בסגנון נורקיסט

בשנות ה-80 הודה דיוויד סטוקמן, ראש מדור התקציב בממשל רייגן, שהיתה זו מדיניות הבית הלבן להגדיל את הגרעון התקציבי על מנת לסחוט את הזכויות הסוציאליות. ממשל בוש הצעיד את הטקטיקה הזאת צעד אחד קדימה, כפי שמבהירה המטרה הדגולה והמפורסמת של העסקן הרפובליקאי גרובר נורקיסט "להקטין את הממשלה לגודל כזה שנוכל להטביע אותה באמבטיה".

והם כבר הצהירו על כוונותיהם לעשות בדיוק את זה. ממשל בוש כבר זיהה את שלוש יוזמות החקיקה שתהיינה בראש סדר העדיפויות שלו בתקופה הקרובה, ואף לא אחת מהן הינה הקטנת הצריכה האמריקאית והגדלת החיסכון. במקום זאת העדפותיו מייצגות את המבצעים האחרונים של הקרב שהחל ב-1964: רפורמת נזיקין, רפורמת הביטוח הלאומי ורפורמת מס. רפורמת נזיקין לקצץ בהגנה על הצרכן. רפורמת הביטוח הלאומי להכריח כל עובד אמריקאי להשקיע בחשבונות עתירי סיכון. רפורמת מס להפוך את המיסוי לרגרסיבי לחלוטין, שבו עיקר נטל המס מוטל על רמות השכר הנמוכות ביותר באמצעות מס אחיד או מס ערך מוסף.

בהינתן חוסר האיזון החשבונאי שלנו, סדר יום זה של התקופה השנייה של ממשל בוש תאותת לנושים הגלובליים שלנו שאיננו רציניים בכוונותינו לבי החובות. דבר זה יהפוך אגרות חוב הנקובות בדולרים לחסרות ערך, והדולר יחדל מלשמש כמטבע הגלובלי, מאחר שארצות הברית לא תהווה יותר את האמצעי האחרון של שוק ההמונים. בנקודה מסוימת אופ"ק יצטרך לעבור למטבע חדש – כנראה היורו – ומחיר הנפט לאמריקאים יעלה משמעותית ככל שהדולר ימשיך ליפול. כפי ששוק המניות המתמוטט של רואץ’ מזמין את המיתון, ההפסד הבלתי נמנע של מקומות העבודה יפוצץ את בועת הנדל"ן לאורך המדינה. האמריקאים, עם מיליארדי הדולרים של חובות הצריכה הממונפים על ידי ערך בתיהם, יגלו שעתידם נמוג. ערך הנכס של הבתים שנצבר בעמל, יהרס, וערכי המניות יתנפצו. מעגל האבטלה ילך ויתרחב.

ארבע שנים מלאות בבית הלבן, שנתיים של בכורה בקונגרס, ומלחמה מסלימה רבת חזיתות, מספקות לימין הקיצוני מספיק זמן ומחסה כדי לדחוף קדימה את סדר יומם. ללא דין וחשבון ביניים, ביכולתם להתעלם מהמציאות ולהמשיך לסובב את הציבור האמריקאי. ואכן הוכיח ממשל זה שביכולתו לנצל משבר לאומי על מנת לקדם מטרות שבאמת מגבירות את הסיבות למשבר. זה קרה עם ה-9/11 וזה יכול לקרות שוב. מטורף מכדי להאמין השמרנים הקיצוניים המנהיגים את המפלגה הרפובליקנית החליטו שהדרך להשליט את רצונם היא לשבור את כל הכללים – בין אם זה דיבור בכנות וביושר אל הציבור האמריקאי, לוועדה בסנט, ובין אם זה תקדימים של בית המשפט העליון או משמעת בענייני הכספים של התקציב. עקרונות אלה הגדירו בזמנם את צורת הממשל האמריקאית והציבו את טובת המדינה מעל לנאמנות הסיעתית. אולם לעסקנים דוגמת קרל רוב וגרובר נורקיסט, הם מייצגים נקודות עיוורון דמוקרטיות שיש לנצלן. נאמנות כפולה, כפי שאמר פעם נורקיסט, כמוה כאונס בפגישה.

הרס הכלכלה כדי להתאימה מחדש הוא מסוג צעדי הפתיחה שאפילו המחשבה עליהם לא תעלה על דעת הדמוקרטים מחמת חוסר סבירות. הוא מתריס כנגד כל הגיון ואמון. בדיוק כמו האפשרות שציונים נוצרים יכולים להשתלט על הקונגרס או שבוש יכול לפלוש לעיראק ללא הוכחות ממשיות של איום.

קשה לכתוב הערכת מצב כה מדכאת. זה נראה הרבה יותר מדי ציני. אבל אז אני נזכר בפרופיל של ג’ורג’ וו. בוש שנכתב בידי רון סוסקינד במוסף יום ראשון של הניו יורק טיימס, ובו אמר יועץ בכיר של בוש לסוסקינד "כעת אנחנו אימפריה, וכאשר אנו פועלים, אנו יוצרים את המציאות שלנו במו ידינו. וכאשר אתה תבחן מציאות זאת בביקורתיות, בזמן שתעשה זאת אנו נפעל שוב, וניצור מציאויות חדשות אחרות, שגם אותן תוכל לבחון, וכך העניינים יסתדרו. אנו שחקני ההסטוריה … וכולכם תצטרכו להסתפק בלבחון את מעשינו".

ואז אני חושב שאני עלול להיות צודק.

Share on Facebook