המינוי של סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל מעמיד את מדינת ישראל בשורה אחת עם ארה"ב. מכל המדינות שבעולם רק בישראל ובארה"ב אזרחים אמריקאים תופסים עמדות מרכזיות בניהול המשק. אין הדבר דומה באף אחת מהמדינות, גם לא באלה הפועלות באדיקות על פי עמדותיה של ארה"ב. שר האוצר בנימין נתניהו, וסגן יו"ר בנק סיטי-גרופ, סטנלי פישר, לא רק חולקים עמדות כלכליות וחברתיות דומות עד מאוד; שניהם גם אזרחי ארה"ב. אפילו בעיראק הנמצאת תחת כיבוש אמריקאי, המשק מתנהל על ידי אזרחי המקום.

בקריירה הארוכה של פישר, המשלבת הוראה באוניברסיטאות נודעות (כולל האוניברסיטה העברית), תפקיד מפתח בקרן המטבע הבינלאומי יחד עם היותו בנקאי בכיר – הוא הצטיין כאחד מנציגיה הנאמנים ביותר של האינטרס האמריקאי. או ליתר דיוק, נציגו הנאמן של הקפיטליזם האמריקאי. אמנם בעבר הוא ביקש להתמנות לתפקיד יו"ר קרן המטבע כנציג יבשת אפריקה (הוא נולד בזימבבואה); אבל בתוך הקרן ומחוצה לה כולם ידעו שפישר הוא הוא נציגה של ארה"ב. הוא אף נקרא "הנציב עליון" – חרף העובדה שהוא תמיד היה מספר שתיים בקרן. כינוי נוסף שדבק בפישר הוא "הדרשן". אמנם פישר הוא יהודי ואף "יהודי חם" (בישראל כל בעל הון יהודי התומך במדיניות הממשלה הופך מיד ליהודי חם), אבל בעיתונות של אמריקה הלטינית נפוץ הדימוי של פישר הדרשן, מכיוון שהוא עובר ממדינה למדינה ובפיו בשורה אחת ויחידה: "ריסון תקציבי והפרטה".

על פי תורתו של פישר, "הריסון התקציבי וההפרטה" הם הדבר הנכון לבולגריה (שם קיבל את עיטור העוז מטעם הממשלה השמרנית!), וזה נכון לתאילנד, לבוליביה ולדרום אפריקה. ידו של מספר שתיים בקרן המטבע היתה בכל. או כדברי יו"ר הקרן, הורסט קולר, בארוחת הפרידה מפישר בעת סיום תפקידו באוגוסט 2001: "במשך שבע שנות כהותנו, הותיר סטן את רישומו בכל תחום, וגם בצורת הפעילות של הקרן. לא פעם שאלתי את עצמי איך אדם אחד יכול להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן?".

ואין ספק בכך, פישר הספיק הרבה. הוא גרם להרס המשקים המקומיים בעשרות מדינות ברחבי העולם. מרוסיה ופולין בצפון, ועד לארגנטינה וברזיל בדרום. פישר קיצץ בקצבאות, הפריט חברות, פגע קשות בקשישים, בילדים ובמובטלים. יידרש דור שלם על מנת לתקן את ההרס החברתי שפישר הותיר אחריו.

העצות שהסתיימו בהתקוממות עממית

פישר עמד גם מאחורי המדיניות הכלכלית של ממשלת ארגנטינה שפירקה בהתמדה את מדינת הרווחה והפריטה את הכל. הוא שב ודרש בסוף שנות ה-80 ועד לפרישתו ב-2001 שארגנטינה תכבד את תשלום החוב החיצוני לבנקים האמריקאים, חוב שנצבר בעיקרו בעת הדיקטטורה הרצחנית ששלטה בארגנטינה בין השנים 1975 ל-1983. על מנת להבטיח את תשלום החוב, חייב פישר את ממשלת ארגנטינה ליטול עוד ועוד הלוואות בריביות גבוהות (בין 12% ל-14%! לשנה). תשלום החוב "הישן" והלוואות החדשות היו לסעיף הוצאות המרכזי של תקציב המדינה. הכל קוצץ כדי לשרת את החוב, הכל הופרט כדי לגייס משאבים לטובת תשלום החוב.

המדיניות הכלכלית שנקטה ממשלת ארגנטינה, על פי עצותיו של פישר, בעת כהונתנו של הנשיא פרנאנדו דה לה רואה, הוגדרה על ידי פרופ’ חוליו גמבינה מאוניברסיטת בואנוס איירס כ"העמקת המגמות שהחלו עוד במשטר הצבאי ב-1976 – משק קפיטליסטי שכל הרציונאל שלו הוא לשרת את האינטרסים האמריקאיים, יהיו אלה תשלומי החוב או ההפרטה המסיבית לטובת הפירמות הרב-לאומיות האמריקאיות". פרופ’ גמבינה כתב דברים אלה בספטמבר 2001 עם פרישתו של פישר מתפקידו בקרן. כעבור חודשיים, דה לה רואה נאלץ לעזוב את משכן הנשיאות בעזרת מסוק צבאי בעת התקוממות עממית (הארחנטינאסו) שגבתה עשרות קורבנות בנפש וששמה קץ לממשלתו.

נכון, פישר טרם מונה לתפקיד וההמונים טרם עלו לירושלים על מנת לדרוש הסברים מהשר נתניהו והממשלה של שרון. אבל חשוב לציין של"תורת פישר" יש שני צדדים: "ריסון תקציבי והפרטה" והתקוממות ומרד עממי. אגב, קיים מועמד פוטנציאלי נוסף לכהונת נגיד בנק ישראל, אף הוא "יהודי חם", חתן פרס נובל לכלכלה בשם ג’וסף סטייגליץ. סטיילגיץ אף הוא היה מבכירי קרן המטבע וכיהן במשך שנים כמנהל מחלקת המחקר של המוסד הבינלאומי. אבל לסטייגליץ יש חסרון אחד: הוא פרש מקרן המטבע על רקע חילוקי דעות חריפים עם הבוס שלו, סטנלי פישר. כי לדעת סטייגליץ הקרן גרמה נזקים קשים לכלכלה ולחברה בכל המדינות בהן היא פעלה. אמנם סטייגליץ הוא יהודי אמריקאי וחתן פרס נובל; אבל עמדותיו הכלכליות והחברתיות לא עולות בקנה אחד עם המגמה להפוך את ישראל לפורטו ריקו של המזרח התיכון.

Share on Facebook