מסקנות הוועדה הפרלמנטרית שבדקה את פרשת שוד חשבונותיהם של נספי שואה ויורשיהם בידי הבנקים הישראלים וממשלת ישראל (באמצעות האפוטרופוס הכללי) לא הפתיעו אותי. ממשלת ישראל והבנקים שהפכו את השואה לביזנס ענקי, השלימו את גזל הרכוש שהנאצים לא הספיקו לשים עליו את ידיהם. בעוד הבנקים השוויצרים שילמו מיליארדים, לא לקורבנות, אלא לקבוצת עסקנים של הקונגרס היהודי ולממשלת ישראל – שיחד עשו לביתם בביזנס השואה – הבנקים הישראלים היו יותר מתוחכמים. הם פשוט חיסלו את החשבונות, ובחלקם אף השמידו ראיות בזמן שהוועדה בדקה את הנושא. יש קשר ערכי ותוכני בין ישראל הגזענית, הכובשת, המדכאת והחומסת לבין גזילת כבשת הרש של קורבנות השואה ויורשיהם.
הומניזם חילוני מול תועבה חרדית
לקראת הבחירות שהתקיימו בקיץ 2003 לראשות העיר ירושלים, התעורר ויכוח בין אנשי שמאל ירושלמים באשר לאורי לופוליאנסקי, מועמדה של יהדות התורה לראשות העיר.
היו אנשי שמאל, דווקא כאלה המשויכים לאגף היותר רדיקלי, שהצהירו כי יצביעו לאורי לופוליאנסקי משום שלדעתם הוא פחות לאומן מחילונים כמו אהוד אולמרט מהליכוד, ראש העיר הפורש, ויחסו לפלסטינים במזרח העיר יהיה יותר הגון. לעומתם טענו אנשי שמאל אחרים, כי אין שום אינדיקציה לכך שיחסו של לופוליאנסקי לפלסטיניים במזרח העיר יסטה מהמדיניות הגזענית והמפלה של אהוד אומרט, שהרי לופוליאנסקי היה סגנו של אולמרט, והוא לא נודע במאבקיו למען יחס שוויוני לפלסטינים.
השמאל שתמך בלופוליאנסקי היה מוכן לסלוח לו, או להתעלם מסוגיות אחרות שמפרידות בין הומניסטים חילונים שמאליים לבין דתיים חרדים, כמו היחס לנשים (חרדי לא לוחץ לשלום ידי נשים מחמת "טומאה"), יחסו לקהילה ההומו-לסבית, האיבה הבלתי מתפשרת לרפורמים ולקונסרבטיבים, יחסו השלילי לחופש מדת והתנגדותו המוחלטת לכל הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה ועוד סוגיות כאלה ואחרות מתחום זכויות האדם והאזרח.
השמאל הפחות סלחני לא היה מוכן להניח סוגיות אלה בצד והן נכללו בשיקלול שהוביל להימנעות מתמיכה בלופוליאנסקי.
אורי לופוליאנסקי נבחר לראשות העיר, ועתה לאחר שנה וחצי בתפקיד, ניתן לומר בוודאות כי דבר לא השתנה במדיניות המפלה והגזענית של העירייה כלפיי האזרחים הפלסטינים. לופוליאנסקי תומך בחומת האפרטהייד ("עוטף ירושלים"), מתנגד לכל פשרה בעיר ובמקביל מביא לידי ביטוי את כל ההומופוביה נגד הקהילה ההומו-לסבית.
באוגוסט השנה עומד להתקיים בירושלים מצעד גאווה בינלאומי מטעם הקהילה ההומו-לסבית. אורי לופוליאנסקי נפגש עם הרב אלישיב, פוסק ההלכה לו הוא נשמע, ולאחר ש"גאון הדור" הביע תרעומת על "מצעד התועבה" המתוכנן, הבטיח ראש העיר לרבו, כי הוא ימרר למארגני המצעד את החיים, יערים קשיים ביורוקרטים ויעשה כל מה שלעיל ידו למנוע אותו.
חשכת ימי הביניים.
אנשי השמאל שהצביעו בעד לופוליאנסקי לא יכולים לתקן את העבר, אבל יכולים לפחות להפיק לקחים לעתיד, ולהימנע מחזרה על אותה שגיאה.
היה או לא היה?
הארץ גועשת עתה בעקבות חשיפת החשדות לפיהם אנס אל"מ את פקידתו מספר רב פעמים, במשרדו, במכונית, במלון ובדירת הוריה.
הפרשיה מעלה לא מעט שאלות ותהיות, ואין בכוונתי להידרש לסבך הספקולציות ששמעתי עד כה.
אם החיילת צודקת, יש להכניס את האל"מ לכלא לשנים רבות. אם מדובר בעלילה, יש למצות עימה את הדין.
בין כך ובין כך, הפרשה מעלה שוב את השאלה, מדוע בכלל לגייס בנות לצבא במסגרת גיוס חובה? הצבא הוא גוף שובניסטי, מליטיריסטי, היררכי, לא דמוקרטי, השופע עוולות ואי צדק. המתגייסות בנות ה-18 חשופות בגוף כזה לצרות צרורות, להשפלות, להצקות, לניצול על רקע מגדרי.
בישראל קיים סוג מאוד מוזר של תנועות פמניסטיות (לשמחתי, לא כולן) הנאבקות למען "שירות שווה" של נשים בצבא. הן רוצות שהחיילות תהיינה לוחמות במג"ב ובגולני, טייסות, טנקיסטיות. לדידן השוויון מתמצה בכך שהנשים יוכיחו כי הן מסוגלות להרוג, לטרטר, להשפיל, להפציץ – בדיוק כמו הגברים.
ואני מבקש בדיוק את ההיפך. לשחרר את הנשים מהסיוט הצבאי, וכחסיד השוויון, אני מצרף אליהן גם את הגברים.
לאן זה מוביל?
מה היה הרעיון של פעולת החמאס במעבר קרני?
מדובר בצינור החמצן של רצועת עזה שדרכו עוברים בין השאר המזון והתרופות לתושבי האזור המעונים. פעולה שמביאה לסגירת המעבר, היא ירייה עצמית ברגל. היא גורמת קודם כל סבל לתושבי הרצועה, בשמם לכאורה החמאס פועל.
מעבר לכך, האם נכון לראות באנשי החמאס לוחמי שחרור? האם מי שרוצה להשליט על עמו משטר הלכה חשוך שנע בין מדינת ההלכה האיסלאמית של סודן לזו של איראן, ראוי לתואר "משחרר"?
אני טוען מזה שנים, כי אסטרטגיה לאומית פלסטינית של מאבק לא אלים בכיבוש, תהיה בתנאי הסכסוך הישראלי פלסטיני בשלבו הנוכחי יותר יעילה וגם צודקת מהמאבק הצבאי.
ככזה, שמחתי לשמוע את עמדתו של הנשיא החדש מחמוד עבאס, קורא לסיום האינתיפאדה הצבאית ולהמירה באינתיפאדה מדינית. הדרך הזו ראויה לתמיכה. החמאס והג’יהאד לא נענים לפי שעה לקריאה זו ומתגלים שוב ושוב, מבחינת אורח החשיבה והערכים הדתיים, כתמונת ראי של המתנחלים. אלה ואלה לא יביאו לשלום ולפיוס.
תקווה
ידיעה מעודדת. בספרד מתנהל עתה משפט נגד אדולפו שילינגו, שהיה קצין בצבא ארגנטינה בשנים האפלות 1976-1983 בהן שלטה הדיקטטורה הצבאית. הוא לקח חלק בהשלכת אסירים פוליטיים אל מותם ממטוסים צבאיים.
שילינגו מואשם בשמונה סעיפים נפרדים הכוללים: רצח עם, עינוי והפעלת טרור. ב-50 השנים האחרונות, מציין העיתונאי בן סילס בעיתון הבריטי "גרדיאן" (תורגם ב"הארץ" ב-17 בינואר), היו רק חמישה מקרים של בני אדם שהועמדו למשפט על רצח-עם המתנהל בבית משפט לאומי בגין מעשים שהתבצעו במדינה אחרת. בין המקרים האלה, אדולף אייכמן וארבעה רואנדים שהורשעו בבלגיה ב-2001 בשל הפשעים שביצעו במלחמת האזרחים ב-1994.
שילינגו לקח חלק "במלחמה המלוכלכת", זה הכינוי שניתן לה על ידי מתנגדיה, שניהל השלטון הצבאי בארגנטינה נגד מתנגדי המשטר ממפלגות השמאל.
התביעה נגד שילינגו הוגשה על ידי ארגונים פוליטיים בספרד ועל ידי משפחות הקורבנות. לטענת התובעים, הזכות למצות איתו את הדין נמנעה מהם בארגנטינה בשל החנינה שהוענקה לו.
על אף הזמן הרב שעבר, האיש לא נחלץ מהעמדה לדין.
עובדה זו נותנת תקווה כי פושעי המלחמה הישראלים יעמדו בבוא היום לדין על פשעיהם, כמו למשל סגן הרמטכ"ל דן חלוץ או ח"כ אהוד יתום ורבים אחרים שלקחו חלק במלחמה המלוכלכת שישראל ניהלה ומנהלת נגד העם הפלסטיני. החסינות והחנינה ממנה הם נהנים בישראל לא תעמוד להם בחו"ל ויש לקוות שיימצאו בתי המשפט בארצות אחרות, גם אם זה יקח מספר שנים, שיעמידו את הפושעים הישראלים לדין.
פשע במחנה הפליטים בלאטה
מחמוד מנסור בן 23 מאזור שכם, הוצא להורג לעיני המונים במחנה הפליטים בלאטה על ידי אנשי גדודי חללי אל אקצה, לאחר שהואשם בשיתוף פעולה עם ישראל.
לאחר ביצוע ההוצאה להורג בא אמבולנס לפנות את הגופה לבית חולים, אולם תושבי המחנה מנעו זאת וזרקו את הגופה למזבלה.
עד כאן הידיעה כפי שהופיעה ב-ynet מאת הכתב עלי ואקד (14.1.2005). בהנחה שלא מדובר בידיעה מפוברקת, חובה על כל שוחר זכויות אדם לגנות בכל החריפות שיטות ברבריות אלו.
משתפי פעולה פלסטינים עם הכובש הישראלי, בעיקר כאלה שמוסרים מידע שמאפשר את החיסולים (אף הם הוצאות להורג ברבריות ללא משפט), הם מפגע קשה ואך טבעי שהפלסטינים זועמים עליהם.
אולם הדרך להיפרע ממשתפי הפעולה אינה בהוצאות להורג לעיני המונים והתעללות בגופה, אלא בהעמדתם לדין, ולא במשפט ראווה אלא בהליך משפטי תקין.
אני מקווה שההנהגה הפלסטינית החדשה תאבק נגד התופעה, תגנה ותעקור אותה, ותעמיד את הרוצחים לדין.
מה דעתך על כך שמדינות שיש להן קופת שרצים כבדה של חיפוי על פשעים מחרידים שביצעו אזרחיהן, כמו ספרד או בלגיה (שם ‘זיכו’ לא מזמן את אחד מרוצחי לומומבה), מתיימרות לשחק את תפקיד השופט בעניינים הנוגעים לארצות אחרות שאין להן קשר בלתי אמצעי אליהן?
מרוב תשבחות למשפט המתנהל בספרד נגד אחד הרוצחים של המשטר הצבאי בארגנטינה, בין הייתר ע"פ תביעה שהגשה ע"י ‘אירגונים פוליטיים בספרד’, והתקווה שגם קציני צה"ל יועמדו שם לדין (מעניין אם גם אנשי אירגוני הטרור הערביים), נעלמה מעיני ספירו העובדה שמאז 1975, כאשר עם מותו של פרנקו הדמוקרטיה שבה לספרד, לא נעשתה שם שום חשיפה או פעולה כלשהי נגד פושעי מלחמת האזרחים והמשטר הפרנקיסטי בספרד.
כידוע, והדברים מוצגים גם בסרטו הדוקומנטארי של הקולנוען הספרדי מנואל פלאסיו ‘סורגים בזיכרון’ (REJAS EN LA MEMORIA) שהוצג בשנה שעברה בפסטיוול הסרטים של סן סבסטיאן, חוץ ממאות אלפי הקורבנות של מלחמת האזרחים
רבבות בני אדם נרצחו בספרד במחנות ריכוז ועונשין *אחרי שהסתיימה המלחמה*, עד לשנות ה-60. יש להניח שלא מעטים מהרוצחים האלה עדיין חיים, וכולם מסתובבים חופשי.
אחרי 1975 קשרו כל הכוחות הפוליטיים בספרד, מימין ומשמאל, קשר של שתיקה לא לנבור בעבר ולתת לזמן לכסות על התקופה. בספרד גדל דור שאין לו מושג על מה שקרה שם בעבר הלא רחוק, וזאת כאשר חיים עוד מיליוני אנשים שחוו את המשטר של פרנקו.
יש מי שאומרים שהדבר היה הכרחי כדי להתגבר על העבר ולמנוע את התמוטטותה של הדמוקרטיה הצעירה תחת מכות העבר. ייתכן שזה נכון. אבל נשאלת השאלה האם דווקא ספרד הפוסט-פרנקיסטית שחננה את רוצחי ההמונים בתוכה היא המדינה הנכונה לטפל בעוולותיהן של מדינות אחרות.
בנגע ללופוליאנסקי ותמיכת השמאל בו – זה בדיוק מה שקורה, כשאומרים, "טוב, אולי הוא הומופוב, אבל הוא בעד שלום". "טוב, אולי הוא בעד מדיניות אנטי-חברתית ודרוויניזם חברתי מוחלט, אבל הוא בעד שלום". "טוב, אולי הוא שונא ערבים וגם ביצע פשעי-מלחמה, אבל הוא יביא את השלום". "טוב, אולי הוא הומופוב וסקסיסט, ובאופן כללי שייך יותר למאה האחת-עשרה, מאשר להווה – אבל הוא חברתי ובעד שלום"…
שמאל אינו ניתן לחלוקה! שמאל הוא גם שלום, גם חברה, גם שוויון-זכויות ושוויון-הזדמנויות לכל, גם תמיכה ליברלית בכל חירויות-האזרח, כגון חופש הדיבור, העיתונות, ההתאגדות, השביתה, ההפגנה, הפרסום וכיו"ב, גם שמירה, על איכות-הסביבה… ומי שמפריד – נשאר בסוף בלי כלום.
מה גם, שלא ברור לי מהיכן לקחו התומכים את הטיעון, ש"לופוליאנסקי – זה טוב לפלשתינאים"… מה, דגל התורה נמצאת בשמאל? הרב שך ויורשו תמכו, אי-פעם במרוצת השנים האחרון, בהסכמי-שלום כלשהם? לא שזכור לי.
בנגע לשוויון – אל תהיה סקסיסט!! כל דבר, שגברים יכולים לעשות – נשים יכולות לעשות, נקודה! ולא תיתכן שום פשרה שהיא בנידון. אם למישהי נדפק המח, בצורה כה חמורה, עד שהיא רוצה (מסיבה בלתי-מובנת כלשהי) לשרת בכוחות המיליטאריסטיים – חובה לאפשר לה זאת! אין לסבול שום אפליה שהיא, על שום בסיס שהוא, משום סיבה שהיא. יש לבטל, לאלתר, את גיוס-החובה לכל – ובלי שום אפליות סקסיסטיות!!
אוה, והאנס? רק אל תזכה לי אותו עכשיו, עקב העובדה, שהיתה לצדו בת 18 זמינה והוא "לא שלט ביצריו", או משהו כזה. אנסים הם גרועים פי-כמה יותר מרוצחים, וגם עונשם, משיורשעו בדין, חייב להיות בהתאם = עקירת אברי-מינם מגופם (ואם ימותו כתוצאה מכך – מה טוב!).
מה שנגע ל"התנגדות לא אלימה לכיבוש"… תראה, בעקרון אולי אתה צודק, אבל – ברמת התכל’ס… הנה, קח לדוגמא את הטיבטים: מתנגדים באורח לא אלים! הם יזכו למדינה אי-פעם??
הפלשתינאים התנגדו "באופן לא אלים" לכיבוש במשך עשרים וחצי השנים הראשונות שלו, ואז – שוב – בשבע שנות ה"שלום" של אוסלו, כאשר ההתנחלויות הכפילו את אוכלוסייתן, המתנחלים והצבא טבחו בילדים פלשתינאים בשביל הכיף, ואילו הפלשתינאים עצמם הבליגו והבליגו וביקשו, שוב ושוב, מן הנשיא קלינטון שיתערב. אינתיפאדה מדינית לא-אלימה! נו, ומה עשה קלינטון? שילב את ידיו, הפנה את מבטו מהם, והלך אל מוניקה.
ומה שנגע להוצאה-להורג המונית, של חשוד במשת"פיות, ללא משפט… נו, מה אתה רוצה – הם בסך-הכל לומדים, כיצד לנהוג באוייבים, בשיעורים פרטיים מאת "הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון"…
* הבנקים
זהו. שלאור העובדה שחלק גדול מגזל כבשת הרש נעשה בשנותיה הראשונות של המדינה, כשבאו ניצולי השואה בעלי החשבונות בבנק ‘אנגלו-פלשתינה’ לתבוע כספם ונענו ב"אין יותר בנק ‘אנגלו-פלשתינה’ (ו"שכחו" להגיד להם שהבנק קיים רק תחת השם ‘בנק לאומי’) וזה היה לפני 67′ – אין שום קשר "ערכי ותוכני בין ישראל הגזענית, הכובשת, המדכאת והחומסת לבין גזילת כבשת הרש של קורבנות השואה ויורשיהם".
ותבינו סוף סוף, שהכיבוש לא קשור ל*הכל*.
* לופוליאנסקי
זאת בעיה של אנשים מימין ומשמאל (וזו גם תגובה לדניאל קלטי):
ראש עיר לא צריך להביא שלום. תפקידו לדאוג שהביוב לא יעלה על גדותיו, ושהכבישים ישמרו במצב תקין, שהזבל יפונה וכל זה תוך כדי תשלום המשכורות לעובדי העיריה בעיתן והשארת גירעון קטן ככל האפשר בסיום הקדנציה. בשביל זה משלמים התושבים ארנונה. לא ענינו שלום, גם בעיר שחלק ניכר מתושביה ערבים.הוא לא ראש ממשלה ולא משיח. הוא כולה ראש עיר.
וזה גם לא צריך לעניין את הבוחרים, מה עמדותיו הפוליטיות.
שידגול בארץ ישראל השלמה מהירדן ועד הים, או במדינה חד לאומית או שיהיה מחרחר מלחמות מקצועי – זה לא קשור לתפקידו כראש עיר.
וכאן המקום לספר סיפור:
מאחורי ביתי נרקם פרוייקט בניה מפלצתי זה 13 שנים (זה נמשך כל כך הרבה, גם כי דברים תמיד זזים לאט, וגם כי תושבי השכונה מתנגדים לפרוייקט, וכבר שנים זה נסחב מועדת ערר אחת לשניה). יוזם הפרוייקט הוא ראש העיר.
ניסיונות להפיל את ראש העיר תמיד נכשלו כי תושבי השכונה, רובם דתיים, מצביעים "ליכוד" באופן מסורתי לראשות העיר (קרי – לראש העיר בעל היוזמות המפלצתיות)
כל ניסיון לשכנע אותם להצביע למועמד אחר צפוי לכשלון מראש, כי כל מה שמעניין אותם זה מה חושב ראש העיר על השטחים.
* האנס עם הפלאפלים.
נשים נאנסות בכל מקום. אז תכלא אותן בבית?
ומה הקשר בין פמיניזם לפציפיזם? חוץ מזה שאלו שתי מילים שמתחילות בפ’, עם יו"ד כאות שלישית ומסתיימות ב-יזם.
* מה היה הרעיון של פעולת החמאס במעבר קרני?
כפי שענו אנשי הג’יהאד האיסלמי, שיזמו פיגוע התאבדות דווקא יום לפני (או שמא היה זה בבוקר) הדיון על הגדר בהאג – "אפשר אז מתפוצצים".
אתה מצפה להגיון? או למחשבה על רווחת האזרחים?
לי אישית נראה, שבמקרה זה תקף אותו מצב, השורר גם ב"אמנסטי", למשל (אם אינני טועה) – בכל מדינה, ניתן לטפל אך ורק בדברים, המתרחשים, או שהתרחשו, במדינה *אחרת*. זו נראית לי שיטה יעילה ביותר.
(אוה, ואגב: במקור, הגבתי כאן גם לעניין הבנקים. אבל, התגובה לא הופיעה. האם ייתכן, שהסיבה לכך היא: ביקורת נגד הוד-קדושתה, תמר ג.?)
בעבר התבטאתי באתר זה בעניין התנהלות הבנקים הישראלים בכספיי נספי שואה וספגתי באבי אבי על כך שכיצד אני בכלל מעז להעלות נושא זה, כאשר מדינת מגוריי היא גרמניה.
עשה חסד עימי טפירו והעלה נושא זה שוב לסדר היום. בעבר התפרסם דבר דומה על ניכוס רכוש על ידי הממונה על העזבונות.
כיצד נלין אנו על אחרים כאשר בביתנו אנו, מלאימים, או גונבים(זו המילה המתאימה להתנהגות הבנקים) רכוש אשר שייך לאנשים פרטיים? כיצד אנו יכולים לעבור לסדר היום, כאשר משפחות נושאות עימן את זכר השואה מזה דור שלישי, ובמדינת ישראל דואגים למחוק בשיטתיות זכרם של אנשים!
אותי זה מצמרר!
לטפירו,
הייתי מעוניין שתסביר לי כיצד מתקיים שיתוף פעולה בין תנועות פלשתיניות סוניות לחיזבאללה השיעית, או לאיראן השיעית עצמה, כאשר בלבנון דואגים השיעים באופן שיטתי מזה שנים רבות לגזול מהפליטים הפלשתינים את זכויות האזרח האלמנטריות?
האם זה מכיוון שהאוייב של אוייבך הוא ידידך, או אולי מדובר כבר בתנועה פלשתינית שהעניין הפלשתיני אינו בדיוק בסדר ראש מעייניה(חמאס, ג’יאהד איסלמי), וכל מה שעומד על סדר יומה הינה מדינה איסלמית ללא זכות קיום לכל ישות מדינית אחרת?
בלי קשר לנושא הכתבה, לא מותאת חן בעיני הכותרת שמקשרת בין הבנקים ביאראל לבין אייכמן. האם ספירו הוא תלמידו של אייכלר שהצדיע במועל-יד בכנסת? או של דניאל קלטי שמציע להטיל עונש של עקירת איברים?
אני גם לא חושב שצריך להבדיל בין גיוס חובה של קבוצות שונות. הצבא הוא כל מה שספירו מתאר, אבל אין סיבה שעל קבוצות מסויימות (גברים, יהודים, לא-חרדים) יוטל גיוס חובה ועל אחרות לא.
לגדעון:
"או להתעלם מסוגיות אחרות שמפרידות בין הומניסטים חילונים שמאליים לבין דתיים חרדים, כמו היחס לנשים (חרדי לא לוחץ לשלום ידי נשים מחמת "טומאה")". בדרך כלל הדברים שאתה משמיע, ביזאריים ככל שיהיו, מבוססים על הבנה יחסית נכונה של העובדות הבעיה היא בפירוש שלהן אבל לא נכנס לזה. פה אתה מפגין בורות איומה. האיסור שחל על החרדי ללחוץ ידי נשים אינו מפני שהאישה טמאה. האישה אינה טמאה לפי היהדות לא משנה איזה פלג תשאל. בדיוק כמו שיש איסור על החרדי ללחוץ ידי נשים יש גם איסור על נשים חרדיות ללחוץ ידי נשים. קיים איסור נגיעה גורף בין כל גבר ואשה באשר הם (למעט נשואים או קרובים מדרגה ראשונה), זה לא מתוך יחס שובנסטי כלפי הנשים אלא כדי למנוע התגעשות יצרים הן אצל הגבר והן אצל האשה. אתה יכול לחשוב שזה מיושן ומהמאה ה-11 זה יכול להישמע לך משונה אבל זה לא נובע מתוך שובנסטיות. אני מסכים איתך שיש כל כך הרבה דברים פסולים בעולם ה"בינו לבינה" של החרדים, יש כל כך הרבה דברים שיש לתקן ולשפר ובאמת שלא יכולת להביא דוגמא גרועה יותר מהדוגמא שהבאת. עם זאת כשאני מסתכל על היחס לאשה בקרב הציבור החילוני הרחב המצב גרוע פי כמה לצערי הרב. שכן אומנם לא מדברים על כך בגופים רשמיים או מעל דפי העיתונים אבל אני מדבר עלינו, האנשים הקטנים. כל כך מזעזע לשמוע את היחס המיני כלפי כל אשה באשר היא בקרב כל קבוצת גברים נטולת נשים, כמובן שברגע שמגיעה אשה לאזור כולם נחמדים ואדיבים אבל ברגע שהיא תסתובב ותלך תמיד תבוא הערה כמו "איזה כוסית מה הייתי עושה לה" או ציון מידותיה הגדולות הקטונות ובקיצור אוביקט מיני מהלך. היחס הוא מזלזל ומגעיל ולעומת זאת כשמסתכלים על קשיחתם של קבוצת חרדים זה בדרך כלל לא יהיה נושא הדיון המרכזי. למעט חריגים שקיימים בכל מקום הציבור החרדי הרחב הוא הציבור שהכי חף מהמיניות הבוטה והגרוטסקית הזאת שקיימת בצורה כל כך בוטה אצת הציבור החילוני. תחשוב על זה.
לדניאל קולטי, הסופר!
עם חלק מהערותיך אני מסכים, עם אחרות פחות, אולם ככלל הן בעלות ענין ומאתגרות.
אשר לתגובתך הראשונה בענין הצבעת אנשי שמאל בעד לופוליאנסקי, אתה ממשיך את רוח הדברים שכתבתי, ואין לי אלא להסכים איתך.
יחד עם זאת, כפי שנהוג לומר, יש מקרים בהם מועמד לא עונה על מכלול השקפותינו, ובכל זאת יתכן כי נצביע בעדו משום שהוא נוקט עמדה ברורה הקרובה לזו שלנו בנושא קרדינלי העומד על סדר היום. מבלי להיכנס לפירוט, יש דוגמאות למכביר מכל מיני מקומות בעולם.
לופוליאנסקי לא נימנה עימהם.
אשר לתגובתך השניה, ניסחפת קמעה.
א) על פי השקפתי ומיטב מאמציי בהתנהגותי אינני סקסיסט. אם כי כמי שגדל בחברה סקסיסטית יתכן ששיירים נותרו ויש מה לשפר.
נכון שברמה העקרונית ניתן לומר שכל מה שגברים יכולים לעשות, גם נשים יכולות.
אולם במישור המעשי חלקן של הנשים בקרב עושי העוול, הרשע והפשע נמוך משמעותית מזה של הגברים.
עכשיו הבה נחליט לאיזה כיוון אתה רוצה לסחוב את השוויון: האם להגדיל את מספר הנשים מבין עושי העוולות והפשעים, או שמא מוטב להיפך, להקטין את מספר הגברים עושי העוול כדי לקרבם למספר הנמוך יותר של הנשים.
הפמיניסטיות בנוסח לימור לבנת רוצות יותר נשים בכוחות הרשע, הן שמחות כאשר הולך וגדל מספרן של חיילות קרביות ההורגות ומטרטרות פלסטינים, או טייסות המשתתפות במעשי רצח הניקראים במכבסת המלים של הכיבוש "סיכול ממוקד", ואילו פמיניסטיות בנוסח "פרופיל חדש" נאבקות למען חברה אזרחית שבה נשים וגברים אינם לוקחים חלק באתוס הצבאי. אני תומך בגירסה של פרופיל חדש.
ב) אתה ממהר ומכתיר את הקצין האל"מ כאנס, ואני מציע לך להיות בשלב זה מעט יותר זהיר ולהיצמד לטקסט שלי. כתבתי שיש תהיות, ואכן על פי מה שפורסם עד כה התמונה רחוקה מלהיות חסרת ספקות. מדובר לשני הכיוונים.
למשל, הקצין טוען שלא היה כל מגע אינטימי בינו לבין החיילת, וזה נשמע מוזר על רקע קטע השיחה ביניהם ששודר בטלוויזיה בו הוא אומר לה "אני אוהב אותך" ו"רוצה להזדיין איתך".
ומצד שני, זה מוזר שאל מול טענת החיילת שהקצין אנס אותה מספר פעמים רב, היא נותנת לו שי עם הקדשה חמה לרגל שיחרורה, ולאחר מכן, חוזרת ללוע הארי בשירות מילואים.
אין לי מחלוקת איתך על כך שהאנסים משולים לרוצחים ויש להטיל עליהם עונשים חמורים. הנטיה הטבעית שלי היא להאמין לחיילת, אולם לאור העובדה שכבר היו מקרים בהם העלילו נשים על גברים כי אנסו אותם, צריך להשאיר מרחב כלשהו של ספק, עד שיתבררו העובדות, קודם בחקירה המשטרתית ולאחר מכן במשפט.
ג) ככלל אני מעדיף מאבק לא חמוש נוסח מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי. הדוגמאות שלך לא סותרות את דעתי. טיבט היא דוגמא מצוינת לכך, שאילו היה מתקיים בה מאבק מזוין, המעצמה הסינית על מיליוני חייליה היתה דורסת ומוחצת את הטיבטים עד דק ולא משאירה גם את המעט שנותר מהעם הטיבטי ונכסיו הדתיים והתרבותיים.
בניגוד לדבריך בעשרים שנות הכיבוש הראשונות, עד לאינתיפאדה הראשונה, כמעט ולא היתה התנגדות פלסטינית לכיבוש בשטחים הכבושים, בין אלימה ובין לא אלימה. הפלסטינים ככלל(ושוב היו יוצאים מן הכלל), בנו את ישראל בתוך הקו הירוק ואת ההתנחלויות בשטחים הכבושים, מילצרו במסעדותיה ושטפו את כליהן, ניקו את רחובות ישראל וכו’. כאשר ד"ר מובארק עוואד ניסה בראשית שנות ה-80 לארגן מאבק לא אלים נוסח גנדי, מיהרה ממשלת ישראל לגרש אותו.
למגיב תחת השם "סתם קוריוז",
הערתך נכונה, אבל אתה בעצמך נותן עליה את התשובה. לא רק בספרד נימנעו מהעמדה לדין של פשיסטים ורוצחים שביצעו את פשעיהם בתקופת משטרו של פרנקו, גם בדרום אפריקה נקטו במדיניות דומה כלפי פושעי האפרטהייד.
אני מנחש שאם תקום מדינה פלסטינית בעלת ממשל חילוני עם מחוייבות לכללי דמוקרטיה, היא תנהג בצורה דומה, שהרי מספר המשת"פים עם הכיבוש הישראלי הוא עצום ורב, והיא תרצה למנוע מרחץ דמים ונקם.
אחרי כל זה, אתה בכל זאת מתנגד בתוקף לזכות השיבה לפלשתינאים, קשה לי להבין את ההגיון שלך.
בהחלט מקובל עלי הרעיון של ספירו שהנשים "יסחבו" את הגברים אחריהן לכיונים יותר תומכי חיים מאשר יתבעו שוויון לבצע פשעים, רצח והרג. באשר לאל"מ והאונס, לדעתי כאשה שהיתה בצבא, יחסי מין בין אל"מ לחיילת בסדיר הם אונס למעט מקרים מאד מיוחדים שאז ממילא לא תהיה תלונה גם לא בדיעבד (אם זו התאהבות של ממש, שני הצדדים ודאי יינשאו זל"ז או משהו כזה). העובדה שהיא נתנה לו מתנה רק אומרת שהיא פיתחה אליו כבר תלות ושעבוד רגשי ואולי פחד ששלט בה. האלוף משנה, אדם נשוי בנוסף לכל, צריך לעוף מהצבא עם קלון. ניכרת פה קצת אי הבנה והתמצאות בדפוסי ההתנהגות של נפגע/ת ניצול מיני, כמו שיש אי הבנה בדפוסי ההתנהגות של נפגעת אלימות משפחתית. נשים לא מגיבות כמו גברים, קורבנות לא מגיבים כמו אנשים אסרטיביים וכולי. החוק צריך להתאים למציאות ולא לכללים מופשטים.
הצבא כולו זה תועבה גדולה, וברור שבמסגרת כזו יתפרצו כל היצרים האפלים, קשה לסכור את השיטפון. הכי פתטי בעיני זה התייצבות רעייתו לצידו, כאילו הוא לא עשה כלום. לפני כמה ימים הכרתי אשה חביבה, שסיפרה לי שהיתה מעין פילגש מוכרת, שאף ילדה ילד, למישהו שהיה "בחור מצויין" רב מעללים. אשתו המשיכה לחיות איתו, היתה לו עוד מאהבת, ופילגש זו, וכפי שאני מבינה עוד כמה "מעריצות". זהו מודל "משה דיין" במיטבו, וכל הנשים האלה עדיין מעריצות את השובה שלהן המנצל כאילו מדובר בשליח אלוהים עלי אדמות. המודלים הנוראים האלה של ניצול קיימים במיוחד בסביבות צבאיות ובחברות שמעריצות גנרלים. לאחרונה, נוסף מימד מצחיק עוד יותר, כאשר הגנרלים מפנים אצבע מאשימה למנטליות הערבית ולמחבלי החמאס שמתעללים בנשותיהם. ואם זה לא מצחיק, מה כן ? הנקודה היא, שגם האשה הזו, הפילגש, חרף העובדה שהיא תגיד שזה "מרצון" ומשמחה וששון, לא בטוח שזה באמת המצב. הרבה פעמים נוצרת תודעה כוזבת במהלך שנים של ניצול, הורדת הערך העצמי והציפיות של אשה או כל מעמד מדוכא ותלוי, בעיקר כלכלית. אני לא מאשימה את ספירו שהוא לא יודע על זה, כיון שנשים רבות משתפות פעולה עם המצב, ומצטרפות לשיח השולט, נגד בנות מינן. אם קרה להן משהו כזה הן יעדיפו למחוק אותו או לצבוע את זה בצבעים יותר פסטורליים. אם עוסקים באייכמן, זה מוביל להשוואה מתבקשת עם התגובה של היהודים להשפלה של השואה הנאצית. לא ארחיב על כך, אבל ספירו חכם מספיק לבצע את ההיקש לבדו.
למגיבה "על נשים צבא ואונס",
אין לי מחלוקת על כך שהצבא הוא תועבה. גם אם החיילת קיימה יחסין מין עם מפקדה האל"מ במה שקרוי "הסכמה", זה עדיין, במציאות הצבאית, סוג של אונס. כמו כן מוכרת התופעה של תלות והערצה שמפתחת תלמידה במורה, מטופלת בפסיכולוג או חיילת למפקדה. (וזה קורה גם לגברים שמפתחים תלות דומה בנשים).
אולם כל זאת לא תופס כאן. החיילת טוענת שהקצין אנס אותה שוב ושוב,ולדבריה ניסתה להתנגד אלא שכוחה לא עמד לה מול כוחו הרב של הקצין. אם האשמותיה נכונות, כל התיאוריות הפסיכולוגיות של תלות וכו’ לא רלבנטיות. יש אנס, יש נאנסת והאנס צריך להיכנס לבית סוהר, אם הדבר תלוי בי, לכל ימי חייו.
השאלה היחידה שאין לי עליה עתה תשובה, האם זה אכן היה כר? אני מקווה שהצבא לא ימרח את הענין, והנושא יחקר ביסודיות וללא "אחוות קצינים", המוכרת לנו במערכת המשפט הצבאית.
נראה שתמיד יהיה מישהו שינסה להחזיר את הויכוח לזכות השיבה, בשיטת "הפיל והבעיה היהודית".
אין טעם למחזר את הויכוח, העמדות ברורות וידועות.
אוסיף, כי אם אשתכנע שהחזרת מיליוני פליטים פלסטינים לתחומי הקו הירוק ירבו אהבה, שלום,
אחוות עמים, צדק ודו קיום הרמוני, אתמוך בכך בכל לב. מאחר ולהערכתי התוצאה תהיה הפוכה,
אני מתנגד לה בשלב זה של הסכסוך. בעתיד, אם תקום קהילה מזרח תיכונית דמוקרטית, לא תהיה כמובן כל בעיה בהחלפת מקומות מגורים, כפי שהדבר כיום בקהילה האירופית.
עמדתי בנושא רכושם וכספם של קורבנות המשטר הנאצי ויורשיהם, אינה שונה מזו של רכושם וכספם של הפליטים הפלסטינים. בשני המקרים אני בעד תשלום פיצויים. הצעתי בשעתו לח"כ עיסאם מחול לדרוש מממשלת ישראל כי תנהג כלפיי פלסטינים שהשאירו רכוש או חשבונות בנקים מאחוריהם, בדיוק כפי שגרמניה נהגה עימי באשר לרכוש שהיה שייך לאימי, וכפי שאני דורש כיום מהבנקים הישראלים ומממשלת ישראל – לשלם פיצויים. למיטב זכרוני הוא קיבל את הרעיון ושילב אותו בנאומו בכנסת בסוגייה זו.
אין בינינו שום ויכוח, שעדיפה עמדת "פרופיל חדש", על-פני זו של לימור לבנת. הדבר כה מובן אליו מבחינתי, עד שכלל לא ראיתי הכרח להתעכב עליו בדברי כאן. יחד עם זאת, לדעתי, אסור לנו לראות זאת כנושא, או כעניין, של גברים / נשים. אני כמובן בעד מצב, שבו לא יתקיימו עוד שום צבאות שהם. אולם, יחד עם זאת, כל עוד מתקיים הצבא – וגם לכשיעלה בידינו לשים קץ לכיבוש ואז גם להביא לקצו, של גיוס-החובה, הרי איזשהו צבא יוסיף ויתקיים, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, לעוד כמה וכמה שנים – אין להפלות, בשום צורה, בשום היבט ובשום מובן, בין גברים לנשים, בשום תפקיד שהוא! פשוט לא. זהו עניין עקרוני – מלבד להרות, ללדת ולהיניק (שאישית: הלוואי וגם זה היה אפשרי…), אין עלי-אדמות (וגם בחלל) שום-דבר שהוא, שאישה יכולה לעשות וגבר לא, וכן להיפך. אסור, פשוט, שנושא המגדר יהווה איזשהו שיקול בכלל. אסור להתייחס אליו. על השמאל הליבראלי לאמץ גישה פוסט-מגדרית בעליל – אחרת, אנו מוסיפים ונכנעים למסגרותיו הצרות של כלוב-המחשבה המנטאלי הצר, שבנו עבורנו בני המאה התשע-עשרה. כשמאלנים רדיקאליים, שומה עלינו להצהיר, שאין עוד "גבריות" ו"נשיות" – פשוט, אין אנו מכירים עוד במונחים אלה. כך נשחרר את מחשבתנו, מן המושגים השמרניים המיושנים, ונוכל, סוף-כל-סוף ובשעה טובה ומבורכת, לפתוח בהקמתו של עולם חדש, צעיר ורענן, בהקמתו, של עולם נאור באמת.
בנגע להסתייגות, ש"אולי זו עלילה" – אוקיי, אני בהחלט מסכים איתך ומקבל את דעתך כאן. דברי התייחסו רק, *ואך ורק*, למצב, שבו יורשע האל"מ דנן בדין, מעבר לכל צל של ספק. חשבתי שזה מובן, אולם, למען הסר ספק, אני מדגיש זאת שוב: כל דברי נגדו כולם תקפים, אך ורק במקרה, מוחלט וברור, של הרשעה ודאית בתכלית בדין!
ובנגע לשאלת ההתנגדות בלתי-האלימה – מקבל את תיקוניך.
למיטב ידיעתי גרמניה ובודאי פולין החופשית מקדמות בברכה תביעות בעלות על קרקע של פליטים, גם היום ומחזירות את הרכוש לפי דיני המקרקעין (כלומר, כפוף לבעלות נוגדת בתום לב וכולי). אינני רואה סיבה שערבי שרכושו נלקח, והוא נמצא בארץ, לא יוכל לתבוע אותו בחזרה לפי דיני המקרקעין. הטיעון שלך לא עונה על זה, כיון שלא מדובר ב"זכות שיבה" מופשטת אלא באפשרות לתבוע בעלות לפי חוקים שישראל כפופה להם בעצמה. אני מכירה אישית ידיד שלי שנהיה מיליונר לאחר שתבע בעלות על כמה מגרשים בפולין, שהיו של סבא שלו וקיבל אותם חזרה וחי מניהול הנכסים. נס ? לא, פשוט מה שצריך להיות. לא מדובר באלפי שנים, אלא בעשרות שנים, והניירות קיימים. גם בברלין התחיל לפני כחמש עשרה שנה פרוייקט זיהוי ובעלות נכסים יהודיים ברובע קרויצברג, אני לא יודעת מה קרה עם זה, אבל לפחות היתה כוונה לאפשר תביעת בעלות. הנושא סבוך, אבל דיני המקרקעין לפי רוב השיטות המערביות מתמודדים עם מצבים כאלה, שהמחזיק הנוכחי או שידע שהוא מקבל רכוש "גנוב" ואז תהיה לו זכות מוגבלת אולי חזקה עד סוף חייו, מעין דיירות מוגנת, או שאם קנה את הבעלות בתום לב לחלוטין, תהיה לו עדיפות על פני תביעה, אבל אז צריך לבדוק את עיסקת הביניים ולתבוע פיצויים ממי שיקבל את הרכוש ה"גנוב" עשה עליו כסף ומכר אותו לקונה בתום לב.
אני מסכים שספרד, בלגיה ומדינות נוספות נושאות על גבן קופות שרצים לרוב. יש מידה של צביעות בהעמדה לדין של פושע ממדינה אחרת, שעה שפושעים מתוצרת בית מתהלכים חופשי.
כשנחיה בעולם מושלם הפושעים מכל הלאומים והדתות יעמדו לדין. בינתיים אנו נאבקים לקראת עולם כזה ושמחים על כל הישג, קטן ככל שיהיה.
במסגרת זו אני מעדיף את הצביעות לפיה פושע שלקח חלק בפשעי מלחמה בתקופת הדיקטטורה הפשיסטית בארגנטינה יועמד לדין בספרד, מאשר שימשיך להלך חופשי, רק משום שיש עוד פושעים שטרם נתנו את הדין.
הדרך לכך תיאורטית היא הקמת בתי דין בי"ל. הבעייה היא מידת האובייקטיוויות של ב"ד כאלה ונכונותם לפעול ללא משוא פנים כלפי כולם.
הייתי רוצה לזכות ליום שבו יעמידו לדין אלג’ירים וסודנים על רצח המוני של תושבי ארצותיהם, או קצינים רוסיים על פשעי צ’צ’ניה, או אולי קצינים צרפתיים מתקופת מלחמת אלג’יריה (למשל אלה שטבחו *בלב פריז* כ-200 מפגינים שלג’יריים שלווים שהפגינו נגד המלחמה).
— קישור —
אבל עולם כזה הוא בגדר חלום.
צריך באמת לראות את העניין מזווית אחרת – העמדה לדין של פושע ממדינה זרה כלשהי כאשר הצד השני של המטבע הוא השתקה וחיפוי הניתנים ע"י כך למדינה ה’שופטת’ לחון את רוצחיה שלה ולהעלים את פשעיהם, לעומת הפעלת לחץ בי"ל על המדינות הנוגעות בדבר להעמיד לדין את אזרחיהן הפושעים, כמו שנעשה כיום בצ’ילה עם פינושה.
אני נזכר בניסיונה של גרמניה – ודווקא בבוואריה OF ALL PLACES – לשפוט פושעי מלחמה מבוסניה, וזאת כאשר בשנות ה-80 וה-90 היא סגרה בסיטונות תיקים לפושעים הנאציים שלה עצמה ודפקה את החקירה נגדם מבלי שאיש ימחה.
כך יכלה גרמניה להופיע כמדינה הדואגת לזכויות האדם בעוד שאלפי פושעים נאציים שהופיעו ברשימות שהאו"ם סיפק לה, כולל כאלה שביצעו פשעי מלחמה לאין ספור ביוגוסלוויה, נחונו.
לענין גיוס נשים כחלק מתפישת מושג השוויון..בחייכם מה השתבש לנו בלןגיקה?
גיוס חןבה פסול?…פסול!
לגייס את הבנות ב"חובה" כדי "לרצות" את מושג השוויון ?!…לגייס את החרדים בשם השוויון?!
הטקטיקה צריכה להיות הפוכה-לשחרר את כל מי שניתן לשחרר.השאר יהיו חייבים להתמרד ובעזרת המשוחררים לשנות את כללי המשחק=גיוס מתנדבים.
אל תדאגו,לא נהיה מחוסרי עבודה.
גם בצבא של מתנדבים יהיו "פלאפלים" שינסו לחגוג על פיקודים מוחלשים בכללם ועל נשים בעיקר.במקומות עבודה זה לא קיים?
מעבר לבעיית השוויון בין גברים לנשים, הבעיה היא דיכוי הנשים בידי החברה (גם נשים מדכאות נשים). על החברה להילחם בדיכוי זה, ולא באמצעות דיכוי של מישהו אחר. גיוס שווה לצבא הוא בדיוק הדבר שאין לעשותו. שנשים, בשם השוויון, יתגייסו למערכת שמדכאת פלסטינים. בכך לא יושג שום שוויון ושום השתחררות מדיכוי, אלא קיבוע המצב החברתי בו אנו חיים, שהחברה מדכאת את החלקים החלשים שבה. שוויון הוא מצב של שוויון מלא (שוויון ערכי, בשונה משוויון טכני), בו אף קבוצה לא מדכאת את האחרת.
"זהו עניין עקרוני – מלבד להרות, ללדת ולהיניק (שאישית: הלוואי וגם זה היה אפשרי…), אין עלי-אדמות (וגם בחלל) שום-דבר שהוא, שאישה יכולה לעשות וגבר לא, וכן להיפך. אסור, פשוט, שנושא המגדר יהווה איזשהו שיקול בכלל. אסור להתייחס אליו."
העיקורן שלך נורא יפה וטוב רק חבל שכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט. אם רוצים לקדם את עניין השיויון בין נשים וגברים אי אפשר לעשות זאת ע"י כך שמתעלמים מההבדלים הברורים בין נשים לגברים. שיויון לא אומר שהם שווים בהכל, במה שהם מסוגלים לעשות ביתרונות שלהם ובחסרונות שלהם. הרעיון בשויון הוא לקחת בכל צד את החלקים הטובים שלו ולנצל את היתרונות שלו בכדי להשלים אחד את השני כשאתה יוצא בהצהרות שיש שיוויון מוחלט וכולם יכולים לעשות אותו דבר אתה מרמה את עצמך. חוץ להרות ללדת ולהניק יש עוד כמה דברים שגברים מסוגלים לעשות ונשים לא אחרת לא ברור לי למה הפרידו את ענפי הספורט למיניהם בין נשים לגברים אולי אתה מכיר מישהי שהייתה משלבת יפה בלייקרס? רצית לקחת את עניין הצבא, אז בא נראה אם נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים מסוגלים לעשות. אני בשירותי הצבאי עשיתי מסע כומתא של למעלה מ- 90 ק"מ עם אפוד מלא ונשק (סה"כ כ-10 ק"ג) בכ- 16 שעות. אני לא איזה סופרמן וממש לא קרוב להיות ספורטאי מצטיין אלא בחור רגיל למדי אולי עם טיפה מודעות לכושר. רוב הבנות בגילאים 18-19 שאני מכיר היו מתפגרות (פשוטו כמשמעו) אחרי 10 ק"מ. בתקופת ה"מסכמים" סחבתי תיק ששוקל 50 -60 ק"ג במשך 4 לילות רצופים, עם שינה של שעתיים שלוש בין לבין, טוב זהו לבנתיים עם סיפורי הגבורה שלי אבל אני מקוה שעכשיו לפחות אתה מבין שנשים לא מסוגלות לעשות כל דבר עלי אדמות בדיוק כמו גברים. לעומת זאת יש לנשים יתרונות לעומת הגברים בכל הקשור לאינטלגנציה רגשית, והיכולת הכאילו מולדת שלהם להבין ולקלוט מצוקות של אחרים. דברים כאלה גם יכולים לבוא לידי ביטוי בצבא ולצערי הרב אני מודה שברוב הפעמים לא מנצלים אותם כראוי. והעיקר בצבא הוא הגברים, אבל זה די מגוכך להתרעם על כך שכן זה טבעי שבמוסד שכל מטרתו היא לחימה המין שנלחם יותר טוב יבוא יותר לידי ביטוי ו"ישלוט". אתה יכול כמובן להגיד שיש הרבה גברים רגישים שמסוגלים לעשות את אותם דברים ושאם נשים יתאמנו כל חייהם הם גם יצליחו לסחוב תיקים גדולים אבל זה לא מיצג את הרוב. ואכן בחורה שרואה את עצמה מתאימה לתפקיד של לוחמת יכולה להביא את עצמה לידי ביטוי אם תתגיס לקרקל לדוגמא. אומנם רוב הסיכויים שאת הקרקל ישימו בגזרות הפחות מסוכנות שכן מטבע הדברים נשים הם לוחמות פחות טובות מגברים. חוץ מזה שמעט מאד פעמים שמעתי במהלך דיון על פמניזם פמניסט או פמניסטית שמתרעמת על כך שלנשים יש רק שרות חובה של שנתיים בלבד.
אין זה כלל מפתיע שבישראל נגזלה כבשת הרש – כספי הפיצויים של ניפגעי שואה, כשם שאין זה מפתיע, שבישראל זוכה ספרות הסטלגים וההתעללות לעניין מחודש – ראו מאמרו של חוקר התרבות אלי אשד בקישור למטה. וכשם שאין זה מפתיע שישראלים מתעללים בפלשתינאים וגם באוכלוסיית חסרי הישע בישראל גופה כגון בזקנים, חולי נפש ומפגרים וחוסים במוסדות, ובחיות מחמד.
— קישור —
אשר לפריחת ספרות הסטלגים בזמנה, הדבר כלל לא מפתיע. בישראל מוכת העוני , שילטון החושך והבולשביזם בעל הגוון הפאשיסטי של שנות ה-50 וה-60 היה רוב רובה של האוכלוסיה שרוי בדיכוי חמור.
ממאמריו של אלי אשד אודות ספרות הסטלגים עולה שבישראל השמרנית בנוסח הפאשיסטי והדרום אפריקני של שנות ה-50 וה-60, פרחה ההעדפה למין סוטה יותר מלמין טיבעי ואנושי.
על מנת להסיח דעתה של האוכלוסיה מהדיכוי החמור והעוני המובנה, ניזקק שילטון החושך לאמצעים זולים לגרות את חושיה של האוכלוסיה באופן שיסיח את קשבם מתנאי קיומם העלובים וחוסר המוצא הקיומי.
מה זול יותר מלהעסיקם בנבירה מוכת ריגוש מיני ואקסטראווגנצה זה בבשרו של זה.
זאת בדומה להמון בכפרי מצרים נעדרי החשמל ומוכי העוני, ובתנאי הדיכוי, בה עוסקת האוכלוסיה בהיזדווגויות אינטנסיביות. או בעזה. רק ששם מספיק אקט המשגל עצמו. בישראל נידרשה האוכלוסיה האינטליגנטית יותר אך מוכית העוני והדיכוי לאמצעי גירוי חושים עתירי דימיון יותר, שעדיין יסובו סביב חמרי הגלם הבסיסיים, הגוף והבשר של האוכלוסיה עצמה ותו לא.
את המציאות הזאת תפסו מחברי הסטלגים בחושיהם הזריזים, וספקו לאוכלוסיה את החומר.
ההתדרדרות הקשה בישראל כיום מקורה בסאוב שפשע בה אז, רק שאז הסודומיזם הוסתר, ואילו היום האוכלוסיה מוכת האוליגארכיה הריכוזית כבר אינה מסתפקת במעשי סאדו והתעללות בפלשתינאים במחסומים ובכל מקום אחר, ובהתעללות בזקנים וחסרי ישע או בחיות מחמד בישראל גופה, וניזקקת לגירויי חושים סוטה ביתר שאת.
סטטיסטיקות שפורסמו בישראל מראות שבישראל שיעור האימפוטנציה המינית הוא הגבוה ביותר בעולם. רבים מהאוכלוסיה עוברים תהליך שאני מכנה אותו דהסקסואליזציה, דהיינו המין הטיבעי מומר בתצורות אנאליות קשיחות. רבים אינם עוד יכולים להגיע לזיקפה במין רגיל וטיבעי, ומגיעים לזיקפה רק על ידי השפלת הזולת במין סוטה, במין אנאלי מלווה בהשפלה וכד’.
אלה הם סממניה של חברה הנמצאת בתהליכי קריסה קשים ותהליכי סאוב וניוול אישי, כפי שמצביע על כך גם ד"ר אורי מילשטיין.
קראו את המאמר המלווה בקישורים רבים: היבטי חושך וגועל בישראל
— קישור —
במאוחר – מתיחס לפיסקה הראשונה .
אנו באים בטענות כלפי השוויצרים על שהם מחביאים כספים שהופקדו על ידי יהודים טרום השואה .
מה לנו כי נלין על העולם כאשר בקרבנו פשע נורא נעשה .
קראתי ברוב עניין על ועדת חקירה של הכנסת שעסקה בנושא . עליתי על אתר הכנסת ומצאתי רשימה של 9000 בעלי חשבונות . ברשימה מצויין שם ,בנק מספר תיק ורואה החשבון שבדק תיק זה .
הכל טוב ויפה . גיליתי ברשימה שמו של סבי . ואז התברר לי שדילגו על פרט קטן איך מקבלים את הכסף. בנק לאומי אומר שהכסף לא אצלו . האפוטרופוס לא מכיר את הנושא . רואה החשבון טוען שסיים את עבודתו והפקידה בכנסת טוענת שלא הוחלט מי יטפל בנושא . 60 שנה שוכב כסף של אנשים שנרצחו בשואה ועכשיו דנים מי יטפל בנושא.בושה וחרפה .