מכל הטקסים שנערכו לרגל מלאת 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום, זה שערכה ממשלת פולין במחנה עצמו, היה המרשים מכולם. עשרות האישים שנאספו שם, מלכים, נשיאים, ראשי מממשלות, שרים, יושבי ראש פרלמנטים בצד מאות הניצולים, היו הפגנה חסרת תקדים נגד הגזענות, הפאשיזם והנאציזם. רשימת הנואמים בטקס היתה מעשה מרכבה חכם שנתן לאיימי אושוויץ את משמעותו האוניברסלית. חלקם של היהודים לא קופח בטקס, אולם הוא השתלב אורגנית עם הלא יהודים. כמה חשוב היה לכלול ברשימה המרשימה של הנואמים את רומני רוסה, יו"ר ארגון הצוענים (סינטי ורומה) בגרמניה, שבישראל הס מלהזכירם. שליש מהצוענים נרצחו בשואה, רבים מהם באושוויץ.
בטקס ההרמוני, אפילו הנשיא קצב לא צרם במיוחד, משום שהיה רק רכיב אחד, לאו דווקא המשמעותי ביותר, מבין הנואמים. הקריאה למאבק באנטישמיות נשמעה בבהירות ובבולטות, אבל היא היתה חלק מגינוי לגזענות בכלל. הנשיא קצב אמנם לא הפתיע ולא קרא למאבק בגזענות ובשנאת זרים, אבל אחרים, כמו סימון וייל מצרפת, או הנציג הצועני, או נשיא פולין ושר התרבות הפולני ואחרים – חזרו והדגישו שהמאבק באנטישמיות הוא חלק מהמאבק בגזענות, בשנאת המיעוטים ובשנאת האחר והשונה.
גם הטקס בבונדסטאג הגרמני היה מרשים. ארנו לוסטיגר, אסיר אושוויץ ששרד את מצעד המוות, נמנה עם הדוברים בטקס, אמר למאות צירי הפרלמנט ודרכם לעם הגרמני כי "על הגרמנים להנציח לא רק את היהודים שניספו בשואה אלא גם את הצוענים, את ההומוסקסואלים ואת כל אלה שסבלו ממשטר האיימים של הנאצים". צירי הבונדסטאג הגיבו בקימה ובמחיאות כפיים במשך דקות ארוכות.
שמחתי לשמוע את הדברים האלה. במאמרים שכתבתי בעיתונות הגרמנית ובמסעי הרצאות שערכתי בגרמניה בעשרות השנים האחרונות, חזרתי והדגשתי כי ההנצחה צריכה לכלול לא רק את היהודים אלא את כל אלה שנמנו עם קורבנות המשטר הנאצי.
דוברי שגרירות ישראל בגרמניה וראשי הקהילה היהודית שם, ראו בדבריי ממש כפירה. מדוע לשבור את המונופול היהודי? נראה כי עתה מתחילים הדברים לזרום לכיוון הנכון.
ליד טקסים אלה, כמה עלוב ופרובינציאלי היה הטקס בכנסת בירושלים. ראשי הממשל והמפלגות בישראל (יוסי שריד היה קול יוצא דופן מבין הדוברים) אינם מסוגלים לפרוץ את מעגל השבטיות צר האופקים, ושוב גייסו את השואה להצדקת הכיבוש והגזענות של ממשלת ישראל.
כמה מאכזב היה לראות את התקשורת במדינות ערב בקוצר ידה. האירוע באושוויץ היה בעל משמעות החורגת הרחק מתחומי מדינת ישראל. לא במקרה שודר הטקס במלואו על ידי רשתות התקשורת המובילות בעולם. חוץ ממדינות ערב. זו תמונת ראי של ישראל הלאומנית והמתנחלית. התקשורת והממשל במדינות ערב לא מסוגלים לפרוץ את מעגל השנאה והטינה לישראל, לעבר מחוזות של השקפת עולם הומניסטית, ליברלית ודמוקרטית.
דמוגרפיה וגזענות
כאשר שרים בממשלת ישראל, חברי כנסת, פקידי אוצר פרופסורים מהימין האקדמי מדברים על "הסכנה הדמוגרפית" שמאיימת עלינו מצד הערבים, דבר המחייב נקיטת "צעדים דרסטיים" כמו קיצוץ קצבאות הילדים, עידוד הגירה, איסור על אזרחים ערבים להתאחד עם בן זוג פלסטיני מהשטחים או ממדינות ערב ועוד צעדים כאלה, זהו עיסוק בגזענות נטו.
כאשר מנהיגים פלסטינים, בעיקר מהאגף הדתי, לאומני פונדמנטליסטי, "מאיימים" על ישראל בגיוס הרחם של האשה הפלסטינית כאחת הדרכים לניצחון על היהודים, גם הם עוסקים בגזענות.
כאשר יו"ר ש"ס ח"כ אלי ישי נאבק על החזרת קצבאות ילדים למשפחות עם ילודה גבוהה בנימוק "כי עוד לא סגרנו את אובדן ששת המיליונים בשואה", או בנימוק ש"זו הדרך לעמוד מול שונאינו הערבים" – הוא משתלב בפסיפס היהודי גזעני.
עם זאת, יש עיסוק בדמוגרפיה שלא רק שאינו כרוך בגזענות, אלא הוא היפוכו הגמור.
אני מוצא לנכון לחזור מעת לעת לרעיון הכל כך חשוב שראוי כי אנשי שמאל יניפו: עידוד תכנון ילודה. אין סיבה שאנשי שמאל ליברלים יתמכו בוולדנות פראית המאפיינת בעיקר שכבות מצוקה. יש מתאם ברור בין ילודה בלתי מבוקרת לבין עוני, בערות ודיכוי האשה.
הסכנה הדמוגרפית האמיתית בעולמנו הוא ריבוי טבעי גבוה מעבר ליכולת הההשתכרות, המחיה והיכולת הכלכלית.
האו"ם הכריז על מדיניות של עידוד תכנון ילודה.
ילודה לא מבוקרת מנציחה את העוני לדורות הבאים, אצל יהודים וערבים כאחד. המאבק בעד תכנון ילודה הוא חלק ממאבק רחב יותר שכולל את שחרור האשה מכבלי לידה כמצווה, בין דתית או לאומית, עידוד השכלתה ולימוד מקצוע, יציאה לעבודה, שכר הוגן – כל אלה מהווים תרומה למשפחה ולילדים על פי בחירה מושכלת שיפרצו את מעגל העוני והדלות.
עלבון לתואר ולכבוד
לפני כמה ימים ראיתי באחד העיתונים את תמונתו של נשיא סוריה בשאר אסד עטוי גלימה ומגבעת אקדמים לרגל קבלת תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת מוסקבה. זו היתה כנראה תרומתה של האוניברסיטה, שתואמה כמובן היטב עם הממשלה, להצלחת ביקורו של הנשיא הסורי ברוסיה.
תהיתי מה היתה תרומתו של אסד לאנושות, לחברה, למדע, לדמוקרטיה שזכה בכבוד הזה? הרי האיש הצעיר הזה נמשח לנשיאות מכוח ירושה. בשנות נשיאותו הקצרות, לא הצעיד את סוריה לעבר הישגים מופלאים. שלטון העריצות החד מפלגתי נותר על כנו, וסוריה ממשיכה לדשדש במי אפסיים.
אלו הן כמובן שאלות תם, שהרי אין לי ספק שראשי אוניברסיטת מוסקבה לא היו מעלים על דעתם להעניק דוקטור כבוד לנשיא הסורי אלמלא טלפון שקיבלו מהקרמלין בו הורו להם, או ביקשו בלשון שקשה לסרב לה, להתגייס "למען האינטרס של המדינה". האווירה האקדמית הנעימה של מתן התואר בוודאי הואילה להשלמה נינוחה של עסקת הטילים שנחתמה בין סוריה לרוסיה ולוויתור רוסי על 10 מיליארד דולר מחובה של סוריה.
בענין זה אין הבדל גדול בין אוניברסיטת מוסקבה לאוניברסיטאות ישראל. אמנם תקנון הענקת דוקטור לשם כבוד מנוסח לעילא, למשל זה של אוניברסיטה העברית הקובע כי "תואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה או במשפטים מוענק למועמדים אקדמיים שהצטיינו בתחום האקדמי או ביצירה רוחנית ולמועמדים אישי ציבור אשר הגדילו לעשות למען האנושות, העם היהודי או מדינת ישראל, או אישים אשר הרימו תרומה ניכרת לקידומם של המדע, ההשכלה הגבוהה והאוניברסיטה".
כך זה פחות או יותר מנוסח גם באוניברסיטאות האחרות. לכאורה מכובד, למעשה מלים חסרות משמעות.
אין ספק כי יש מועמדים מאוד ראויים לקבל את הכבוד. איש לא יערער על הענקת תואר כזה לנלסון מנדלה, כפי שבנורבגיה ראו זאת כמובן מאליו שעה שאוניברסיטת טרומסו העניקה תואר דוקטור לשם כבוד למרדכי ואנונו, לבישוף דסמונד טוטו או לנשיא ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ’וב.
בפועל הפכו טקסי הענקת תואר דוקטור כבוד לבית חרושת שמנוני של חנופה לבעלי ממון ולראשי שלטון בהווה או בעבר, בישראל ובחו"ל.
כך קרה שהאוניברסיטה העברית העניקה תואר זה ליצחק רבין כרמטכ"ל לאחר מלחמת יוני 1967, ואוניברסיטת חיפה העניקה לו תואר זה כשכיהן כראש ממשלה ב-1994. האוניברסיטה העברית מצאה לנכון להעניק תואר זה לאשה מעוררת מחלוקות עזות כמו ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ’ר שהפליאה מכותיה במדינת הסעד ובאיגודים המקצועיים, אבל היתה בעלת בריתם של בעלי ממון שתרמו לאוניברסיטה.
אוניברסיטת בר אילן הדתית העניקה תואר זה לאריאל שרון וכך עשתה גם אוניברסיטת בן גוריון החילונית בבאר שבע. נראה שהיתה חלוקת עבודה בין השתיים. בבר אילן העריכו את תרומתו של שרון בטבח סברה ושתילה, ואילו בבן גוריון את רמיסת זכויות האדם בשטחים הכבושים.
אין ביכולתי לציין את כל אישי השלטון והממון לדורותיהם שקיבלו תוארי כבוד מאוניברסיטאות ישראל, כמו למשל תד אריסון בעל בנק הפועלים מהטכניון בחיפה, אלי הורביץ מבעלי "טבע" מהטכניון ומאונ’ בן גוריון והרשימה ארוכה ארוכה.
אסגור את המעגל שהתחלתי עם מוסקבה ואפליג עד סין.
שאלה: מי היא הדמות הישראלית בעלת התרומה לאנושות, או למדע, או שמא לעם היהודי, או אולי לעם הסיני, שיכולה להתחרות רק עם בשאר אסד?
תשובה: נשיאינו ירום הודו משה קצב. מתברר כי שתי אוניברסיטאות כבר העניקו תואר דוקטור כבוד לקצב, הלוא הן, אוניברסיטת בר אילן, ואוניברסיטת בייג’ין. הראשונה פועלת בהשראת עריצות הקב"ה והשנייה באמצעות עריצות המפלגה. ברית של רודנות אקדמית סביב נשיא מדינת ישראל.
ולהשומע ינעם.
אני דווקא מבין את החלטת התקשורת הערבית להימנע מסיקור אירועי יום השנה לשחרור אושוויץ.
אכן, לא ניתן להכחיש כי ההבנה כיום שהאנטישמיות אינה אלא מקרה פרטי של גזענות, היא התקדמות רבה בהשוואה למאה הקודמת. לו היו רבים מבינים זאת כבר בשנות ה-30, יכול להיות שהשואה היתה נמנעת. יכול להיות שמיליונים היו רואים בנאצים את אויבי האנושות, ונזעקים כבני אדם להגן על בני אדם כמותם, ולא נופלים בפח התעמולה כאילו המדובר ביהודים, ולכן מי שאינו יהודי אל לו להתערב (תעמולה שצלחה לאחר שנים של דה-יומיניזציה של היהודי והדרתו מהחברה האנושית).
אבל מה הטעם בטקסים המעלים עובש של 60 שנה, בעוד ששואה דומה מתקיימת בימים אלה, מתחת לאפנו?
צדקו כלי התקשורת הערביים וטועה גדעון ספירו. העלאת זכר השואה והקריאה למאבק בגזענות, ללא אזכור של המקום (בהא הידיעה) בו מתנהל מסע גזעני נגד מיליוני בני אדם, כמוהה כהתחסדות.
הטיהור האתני הזוחל, הטרנספר, ההרעבה – כל סממני השואה המתבצעים כיום בשטחים, עולים בחשיבותם על טקסים היסטוריים. האם יש לחכות עוד 60 שנה בכדי שגדעון ספירו יכתוב כמה מכובד היה הטקס לזכר שלושת מיליוני הפלסטינים שישראל הכחידה בשואה של המאה ה-21? האם לא היה כדאי שבטקס לזכר שחרור אושוויץ ייעשה מאמץ למנוע את השואה הזו?
לצערי מדינות העולם, בהתעלמם משואת הפלסטינים בשטחים, מציגים משחק כפול. מה חבל שגם כותב מאמר זה נופל בפח זה, ואינו מבין שעבור אלה שנמצאים בגטו הגדול בעולם, מביטים בייאוש לקראת מותם – עבורם אין משמעות לאירוע היסטורי שקרה לפני שנות דור.
ספירו לא מצליח גם ביום השנה לשחרור אושוויץ להשתחרר מהרפלקס המותנה האנטי-ציוני שלו.
כך, באופן כפייתי, כמו ברפלקס מותנה, הוא מרגיש צורך להכפיש את הטקס בכנסת כ’עלוב ופרובינציאלי’ כשהוא מתנפל על הדוברים ש’אינם מסוגלים לפרוץ את מעגל השבטיות צר האופקים, ושוב גייסו את השואה להצדקת הכיבוש והגזענות של ממשלת ישראל’, כאשר בעת ובעונה אחת הוא מתמוגג מרוב התרפסות בפני הבונדסטאג הגרמני שהטקס שלו היה ‘מרשים’ ושציריו ‘הגיבו בקימה ובמחיאות כפיים במשך דקות ארוכות’ על נאומו של היהודי שהזמינו לדבר בפניהם.
זה שההאליטה הגרמנית, ובתוכה רבים ממוחאי הכפיים בבונדסטאג, חננו את רוב הפושעים הנאציים, רוצחי היהודים והצוענים, נשכח מספירו בסערת התפעמותו מהגרמנים-של-היום וגאות רגשי הגועל שלו כלפי בני עמו.
דבריו של ספירו על הצוענים ועל הקהילה היהודית בגרמניה תמוהים, בלשון המעטה וגובלים בהשמצה.
עוד לפני שמישהו שמע בגרמניה על ספירו נאבקה הקהילה היהודית שם בראשות גלינסקי להכרה בסבלם של הצוענים וזכתה להוקרה מצידם.
הקהילה מעולם לא התנגדה לאיזכור סבל הצוענים, אבל התנגדה בצדק לעשות סלט אחד של כל נרדפי הנאצים ועמדה על הייחודיות שבהשמדת היהודים – ייחודיות שספירו ודומיו לא יכולים לסבול.
נכון שהצוענים נרדפו מסיבות גזעיות ורבבות מהם הושמדו במחנות. אבל – למזלם – הנאצים לא ניהלו מלחמה שיטתית להשמדת כל העם של הסינטי והרומה כמו היהודים ורוב הצוענים בארצות הכיבוש נותרו בחיים. ההערכות על קורבנות הצוענים נעות בין 200 ל-500 אלף ומספר הצוענים החיים כיום באירופה מוערך ב-7 עד 10 מיליון נפש.
זה לא מפריע לספירו לכתוב דברי הבל על כך ש’שליש מהצוענים נרצחו בשואה’.
זה נכון אגב גם לגבי קבוצות אחרות כמו ההומואים, הנכים וכד’ שנרדפו וחלקם נרצחו ע"י הנאצים אך לא סומנו כאוייב כולל שצריך להשמידו.
זאת לעומת השמדת היהודים השיטתית והטוטאלית שהגיעה בחלק מארצות הכיבוש ללמעלה מ-90%.
השנאה העצמית היהודית דוחפת את ספירו לנסות ולשלול מהעם שלו גם את הייחודיות בסבל ובהשמדה שהיתה מנת חלקו.
שתי הערות אגב טקסי זכרון.
חדשות מאותו שבוע, אחת, התגלית שרופא בצה"ל ערך הדגמה אנטומית על גופה של פלשתינאי…
והשניה, ה"קשר" של הסי.איי.איי עם הנאצים, ובעיקר חבריו של אייכמן…והסירוב לחשוף את התיקים בארצות הברית. יש רושם שפרשת אייכמן/קסטנר סימנה את האחיזה שקנו הנאצים בישראל דרך הסי.איי.איי ו"המוסד"…האם חוסל אייכמן כדי להגן על כבוד העם היהודי או על הסודות של ארצות הברית ושל קסטנר ? ומי ממשיך את המסורת הזו היום ?
"…האם חוסל אייכמן כדי להגן על כבוד העם היהודי או על הסודות של ארצות הברית ושל קסטנר?"
האם "חוסל"?
אייכמן זכה למשפט.
שזה משהו שאיש מקורבנותיו לא זכה לו.
ואין שום קשר בין פרשת קסטנר למשפט אייכמן.
את/ה מציג/ה את זה כאילו מדןבר בעניין אחד.
או שמא הרדיקליות שלך העבירה אותך על דעתך ואת/ה רואה את אייכמן כקורבן?
תשובה לדמגוג…אייכמן לא מעניין אותי ומצידי שהיו יורים בו שם. השאלה היא מי הרים את ההפקה הזו, ולטובת מה. ובודאי שיש קשר בין קסטנר לאייכמן, ולא אכנס לזה, תקרא קצת ספרים. קסטנר נירצח לא "זכה למשפט".
יש והיו הרבה פושעים נאצים שלא הובאו למשפט, לא נפגעו, ואפילו קיבלו משכורת יפה ממשלת ארצות הברית, עד היום הזה. אף אחד בישראל לא צפצף, ולכן יש מקום לשאול מדוע הורמה הפקת ענק דוקא על אייכמן ?
כדאי לקרוא את הכתבה על סירוב ממשלת ארצות הברית לחשוף את המסמכים בקשר ל"רומן" שניהלה עם פושעים נאציים, ושילובם במערכות הבטחון והמדע של ארצות הברית, עד היום הזה. מדובר במבצע הידוע של "פייפר קליפ", והשתיקה הקרנפית של ישראל בכל הקשור לזה, חרף העובדה שידוע מזמן שזה מה שנעשה. החידוש היחיד בכתבה, מבחינתי, זה שמצויין במפורש שחלק מן הנבחרים שזכו לחסינות ולמשכורות היו "חבריו של אייכמן", אולי הגיע הזמן שנדע מי הם ובאיזה מערכות הם עבדו והאם היה להם קשר גם לנושאים ישראליים, חשאיים, צבאיים או מדעיים. נידמה לי שהציבור, בעיקר ניצולי שואה, זכאי לתשובות האלה, אם לא מהסי.איי.איי כמובן, אז מהממשלה הישראלית שיודעת במה דברים אמורים.
שגדעון ספירו הוא שמאלן פטריוט, אם יש דבר כזה בכלל, ועקביות היא לא מסימניו של שיח ליבראלי פטריוטי…אתה צריך להבין כמה עמוק הוא הפרגמטיזם האידיאולוגי בישראל…
אם גדעון ספירו מתנגד, ובצדק, לתועבה הדמוגרפית, מדוע הוא משתמש בה כטיעון "מחץ" נגד זכות השיבה לפליטים ? מדוע שמירה על הרוב היהודי היא איננה גזענות כשהיא נוגעת לתושבי הארץ שגורשו אלא רק בנוגע לשארית הפליטה שנשארה ?
כי אייכמן לא קיבל משכורת מארצות הברית, ולכן אפשר היה להעמיד אותו לדין.
והטיעון שלך מזכיר ש"סניקים שטוענים ש"נטפלים לדרעי רק בגלל שהוא ספרדי – הנה, כו-לם גונבים ורק אותו זורקים לכלא".
מה הפואנטה שלך?
דג אילם הוא לא אילם אלא עיוור.
אין נושא בעולמנו הזוכה לחשיפה ולהתיחסות מצד התקשורת ומצד "אומות העולם" כמו הנושא הפלסטינאי. אין אירגון בינלאומי שאינו פותח את דיוניו בנושא הפלסטינאי- מזכויות קרקע ומים ועד השכלה ופיתוח לרוב בהנהגתן של אומות שוחרות חירות כמו לוב וסין.
העולם אכן עיוור לשואות כמו בדרום סודן במדינות אפריקה, בטיבט בצצניה- כי שם כנראה לא מעורבים הציונים(או אולי היהודים?) השנואים.
אז נו באמת
הממשל האמריקאני בזמנו הרוויח הון תועפות מקשריו העסקיים עם גרמנייה הנאצית. לסבא של בוש, פרסקוט בוש, שהיה סנטור בתקופת המלחמה, היה קשרים עסקיים, (מבעלות על אחוזי מניות גבוהים ועד חברות בדירקטריון) עם תעשיות שהעבידו עבדים יהודים במחנות עבודה, ואפילו עם IG Farben, החברה שזכתה במכרז על ייצור התנורים לאושוויץ.
הנה מאמר שפורסם לדעתי בGaurdian
— קישור —
ולמי שבתגובתו למעלה עשה השוואה בין השואה לכיבוש הפלשתיני – אתה עושה עוול לשני
האירועים, ולמעשה לא משיג מכך שום אמירה רלוונטית או משמעותית. אז למה?
1. ועוד איך חשוב לדעת מה עשו האמריקאים עם הנאצים, עד היום הזה. ומדוע זה חשוב במקומות אחרים ? ומה זה הפטור הזה לאמריקאים ? כי מה? יש להם כסף ?
2. לכן ובאותו הקשר חשוב מאד לדעת מה הסיפור של אייכמן. לדעתי ממשלת ישראל ידעה על נאצים נוספים שיכולה היתה לעשות עליהם את המשפט הגדול, ובחרה אותו. לאור המעורבות של הציונים בפרשת יהודי הונגריה, ובפרט העסקאות עם אייכמן, קסטנר שנירצח בצורה תמוהה, והמסמכים שחשף אהרונסון מתיק התביעה האמריקאית בנירמברג, וספרים שכתבו בגרמניה על העסקאות שעשו האמריקאים עם נאצים בכירים תמורת מידע כביכול, כן, מגיע לנו לציבור הישראלי המטומם הקטן וניצול השואה לדעת מה עשו האמריקאים, מה ידעו ממשלות ישראל על כך, ומה "החליקו" ותמורת מה ? למה מה לא בסדר ?
3בקשר להשוואה בין מעשי הנאצים לפעילות בשטחים, מר ריבק, אני רק מצטטת את האילנות הגבוהים כמו לייבוביץ , ובכלל לדעתי אין הבדל בין אכזריות אחת לשניה. מטרתו של כל מי שהעלה את הטיעון זה היא להראות שאנחנו לא חסינים מבהמיות.
5.9.03
כלי רצח ישראלים בשמי אושביץ
בטכס אזכרה לקורבנות הנאצים, שערכו ישראלים באושביץ, טסו 3 מטוסי קרב ישראלים, בזמן הטקס. הטייסים, צאצאים של קורבנות הנאצים.
המטס הכוחני והרברבני המטופש הזה, עורר כעס באירופה. נציג ישראל הסביר זאת, שרעש המטוסים, זאת מחאה.
מטוסי הקרב הם כלי רצח חדשניים ומשוכללים,וקטלניים מאוד, שמסוגלים לשאת נשק אטומי.
למדינת ישראל, ולעם היהודי, יש את מלא הזכות למחות ולזעוק על פשעי הנאצים. את טכסי ההזכרה צריך לנהל ברגישות הראויה, ובצנעה, כיאה לקורבנות. אסור בשום אופן להופיע בטכסים במדים, ועם נשק, שהוא כלי רצח.
שלושת מטוסי הקרב, שנרכשו ויוצרו בתעשיות המוות של ארה"ב, והיו בדרכם לישראל, ושטסו מעל אושביץ בעת הטכסים, עשו זאת כדי להצדיק את מטרתם, הרס, הרג וחורבן. הרעש הנוראי של הפצצות שיוטלו ממטוסים אלו, ואחרים, על מטרות, שיהרגו, ונהרגו בהם המוני בני אדם, זו ה"מחאה" של ישראל על פשעי הנאצים.
אכן, מחאה של רוצחים מטורפים, פושעי מלחמה ומבצעי מעשי זוועה, שידיהם מגואלות בדם רב של ערבים, ועמים אחרים, שדמם של היהודים קורבנות הנאצים, משמש להם כהצדקה לביצוע פשעים.
שבתאי לוי
חוטא הדג האילם בצדקנות אין קץ: כאילו כלי התקשורת הערבים דנו ברצינות בסוגיה האם להתייחס ליום השואה.
וכך בצורה שאינה אילמת כלל וכלל נותן כבוד הדג קרדיט אדיר לגופים מגוייסים, מוסתים ומסיתים, כאילו קיימו דיון אמיתי, כאילו הם מסוגלים ורוצים לקיים דיון אמיתי.
יוחלף שמו של הדג האילם ל "הדג התמים"!
לאלתר!
הכל מאזכרים בשקיקה את הקשרים בין הממשל האמריקני המתועב לבין הנאצים. איש לא מזכיר את הרומן הלוהט שניהל הוד רוממתו המופתי של ערביי פלסטין חג’ אמין אל חוסייני עם גרמניה הנאצית. החל משנת 1940 שהה המופתי בברלין, כשהוא ובני פמלייתו נהנים מכבוד מלכים. בשידורי התעמולה של רדיו ברלין כיכב המופתי כשהוא נושא דרשות מתלהמות כנגד היהדות הבינלאומית, הציונים הטמאים, והיישוב היהודי בארץ ישראל. "הירגו ביהודים, אללה אוהב זאת" צרח מעל גלי האתר. שתי דיווזיות, על טהרת המוסלמים, הקים חג’ אמין, ואלה נלחמו שכם אל שכם עם הנאצים כנגד בעלות הברית. כשהלך לעולמו בשעה טובה (נדמה לי שהיה זה בשנת 74)
ספד לו ערפאת במילים חמות.
הערת אגב: לא היו אז "שטחים כבושים"
מול המקורנפים מימין ומשמאל, רוחות הלינץ’ ואטימות המוחין והרגש בישראל –
מול העורף המעובה הישראלי האופייני –
מול משבי הטימטום המרושע, העמימות ושמנוניות הרוח –
מול כל אלה –
ספירו קול נדיר וצלול של תבונה ומוסר טהורים.
כאשר מישהו טוען דבר ספציפי כמו:"מוחאי הכפיים בבונדסטאג חננו פושעים נאצים" הייתי מצפה לשמות של מעורבים.
בשבוע שעבר עוררה מפלגת הNPD בסאקסן סערה באמירות אנטישמיות. המערכת הפוליטית בגרמניה באחדות דעים נדירה גינתה האמירות, ואף מנסה להוציא את המפלגה מחוץ לחוק. לפני כשנה הורחק מרטין הומאן(CDU) ממפלגתו לאחר אמירות דומות, כמו גם גנרל בצבא הגרמני שתמך באמרותיו של זה.
אינני טוען שגרמניה היא גן-עדן, במידה מסויימת היא אף רחוקה מכך. הייתי מקווה אבל, שיהיו אלו שינסו לפחות לבחון את "התנהגותה" הנוכחית של גרמניה, בנסיונה להאבק במגמות קיצוניות כמו שנאת זרים בכלל, ויהודים בפרט.
מתי נחננו פושעים נאצים ועל ידי מי היא שאלה נוקבת, אך האם נעשה זאת כזאת בעשרים השנים האחרונות?
האם על עם לשאת אשמתו לדראון עולם? האם לא מן הראוי שלאחר 60 שנים תתקבל גרמניה שוב לזרועות העמים?
האם על דור שלישי לנאצים לשאת אשמת סביו וסבותיו?
את השואה אסור לשכוח, אך באותה מידה חייבים אנו ללמוד ממנה, בכדי שלא תחזור שוב. לא כלפי יהודים, ולא כלפי כל עם, דת, גזע, מין אחר\ת!
אשמח להתייחסותך
מעניין איך נחשף לאט הקשר בין שנאת ערבים לבין נאמנות כלבית משהו לארצות הברית, גם אם מתברר שהיא נותנת חסות לנאצים, עד היום. מופתי שמופתי, זה כבר היה, ואילו עכשיו הפטרון מסרב לשחרר את המסמכים על הקשר המסיבי והידוע בין הנאצים לבין ממשל ארצות הברית. משפטי נירנברג נוצלו בחלקם הגדול לגיוס נאצים "מועילים" במקום לעשיית צדק, וגם עדים יהודים נוצלו לשם כך. שטיפת המוח האמריקאית, איך לאמר, הצליחה מעל למשוער.
כמה מגוחך שהבטחוניסטים הישראלים עומדים לדום ומעריצים אדם וממשל כמו של בוש, הידוע בעל שורשים נאציים, כדי להלחם את מלחמת הנפט שלהם. ארצות הברית "הרימה" את הטליבן נגד הרוסים, ואז כסחה אותם. המציאה את סדאם וכסחה אותו, ועכשיו היא ממציאה את התירוץ הבא להיכנס בישראל, וזה יהיה צודק לחלוטין, כיון שישראל אכן תהפוך לסיכון בעל נשק השמדה המונית. איך לא לומדים ? הכסף מעוור.
הגרמני כניראה לא שמע על כמאה אלף פושעים נאציים שנחונו בגרמניה (לעומת כמה מאות שהורשעו ונדונו ברובם לעונשים קלים) ושתיקיהם נסגרו ‘הודות’ לחקיקה הנדיבה של מוחאי הכפיים בבונדסטאג.
הוא לא הגרמני היחיד שלא שמע על כך. רוב הגרמנים ‘לא שמעו’. בכלל, ליקויי שמיעה וראייה נפוצים בגרמניה כבר יותר מ-70 שנה.
לשמעון,
מהיכן לקוח הנתון ש"…רבים ממוחאי הכפיים בבונדסטאג חננו פושעים נאצים". אשמח לעוד פרטים.
צודק לדעתי טפירו בהבחנתו בהבדל אותו עושים רבים בעולם בהנצחתם את שואת היהודים, ובנסיונם להביא לכך שהשנאה על כל רקעיה(גזע, דת, מין, צבע וכול.) לא תמצא בסיס רחב על רקע מה שאירע ליהודים. וזאת בניגוד לשימוש הלעיתים ציני אותה עושה ישראל בשימוש בשואה לצרכיה ותעמולתה הפוליטיים.
אני יודע שרבים לא יאהבו את שאני כותב, אך כשבנקים ישראלים(יהודים) חומסים ברגל גסה חשבונות של נספי שואה, ומעלימים אותם מצאצאיהם, אני מתקשה לרדת לעומקם של רגשות אלו, אשר שותפים לפשע לא מוסרי זה!
אינני יודע על הקשר שבין אמריקה של אז והנאצים, אך בהחלט ניתן לאמר שאמריקאים לא מעטים היו לא בדיוק "אוהבי יהודים". הנרי פורד לדוגמא, או פטון, שלאחר המלחמה היה השליט הצבאי בבוואריה, ועזר להמשך הסימפטיה לנאציזם דרך אנטישמיותו.
אני מבין שהנהלת האתר החליטה על צנזורה גורפת לגבי. לא נורא, בסך הכל לא ממש ניתן לצנזר שום דבר מלבד הכינוי וחבל כי אני די מחבב את הכינוי הזה. מלבד הניצחון המוסרי שאני רושם לעצמי מול גלי הצביעות של אלו אשר מדברים שלום אך מעשיהם מלחמה, אני כאותו עוף קפוא שבא להשביע ויצא שבע. להתראות בקרוב.
למגיב המתקרא "סלקטיביות" שלום רב,
אינני מבין כיצד בנית את המשוואה שנאת ערבים=נאמנות כלבית לארצות הברית. חזרתי ועיינתי בתגובתי ולא מצאתי בה שמץ של נאמנות לארצות הברית. למעשה לא מצאתי בה התייחסות לארצות הברית בכלל. אולי יש אצלך התנייה פאבלוביינית בלתי מודעת הקושרת כל איזכור של המופתי ב"נאמנות כלבית לארצות הברית"? תמהני.
המלצתי לך באחד הדיונים לקרוא את ספרו של
JOERG FRIEDRICH, DIE KALTE AMNESTIE. NS-TAETER IN DER BUNDESREPUBLIK
זה אחד הספרים המקיפים בנושא הכאוב הזה.
לגבי שאלתך:
"מתי נחננו פושעים נאצים ועל ידי מי היא שאלה נוקבת, אך האם נעשה זאת כזאת בעשרים השנים האחרונות?"
התשובה היא כן, גם בעשרים השנים האחרונות.
לדוגמא: בסוף שנות ה-80 שחרר האו"ם רשימות של אלפים רבים של פושעי מלחמה נאציים שחלקם הגדול נמצאו על אדמת גרמניה ואוסטריה.
בגרמניה התנהלה כאילו ‘חקירה’ שכללה בד"כ פתיחה פורמלית של תיק וסגירתו, וזה לגבי אלפי רוצחים נתעבים שרצחו מיליוני אנשים.
לגבי הצוענים בוודאי נעלם מעיניך בתקופת שהייתך בגרמניה שלמשל ‘מדענים’ דוגמת ד"ר רוברט ריטר, ד"ר אווה יוסטין ופרופ’ סופי ארהארד שערכו במסגרת ‘במכון להיגיינה של הגזע’ את ה’מחקרים’ על הצוענים והכינו תיקים של צוענים שיועדו להשמדה המשיכו את הקריירות האקדמיות שלהם בגרמניה החדשה והטובה מבלי שמישהו הטריד אותם – עד לשנות ה-80 ועד בכלל כאשר פרשו בהדרגה לגימלאות.
נסתפק בכך הפעם.
"הכל מאזכרים בשקיקה את הקשרים בין הממשל האמריקני המתועב לבין הנאצים".
כניראה שמרב התלהבות פבלובית אתה כבר לא זוכר מה כתבת או שגם זה סלקטיבי ? כמובן, בחירת המילים יוצרת את ההנחה ש"השקיקה" מגונה, כי מה בסך הכל רוצים מהם, האמריקאים, שיחשפו כמה נאצים הם הבריחו, מינו כראשי נאס"א ונתנו להם חסינות עד היום ? באמת שקיקה נלוזה וחולנית, לעומת האובססיה הקלה של אלישע עם המופתי, שהוא כידוע דמות פוליטית רלוונטית וחיה ומשפיעה על מדיניות החוץ והבטחון של ישראל. אלישע, האם אתה מקבל משכורת מממשלה זרה ?
לידידי הגרמני שלום,
רציתי להסב את תשומת ליבך למספר עובדות הקשורות למה שאתה כותב על הבנקים הישראליים והעוול שהם גרמו (וגורמים) לניספים בשואה ולצאצאיהם. כמי שמכיר את המערכת הבנקאית מבפנים עלי לומר כי העוול הנגרם לקורבנות השואה הוא חלק קטן מן הגזל והעושק הנגרמים למחזיקי חשבונות רבים. הבנק מזיין (דופק) את כולם במידה שווה, עד כמה שאני יכול לשפוט מניסיוני.
ועכשיו לדוגמאות (ואקוה שבזאת אפקח את עיניהם של חלק מן הכותבים באתר, שלא תמיד מודעים למה שהבנק עושה עם כספם, ומה הוא עתיד לעשות עימו בעתיד אם לא יעמדו על המשמר)
1. המרת תוכניות חיסכון.
כשמסתיימת תוכנית כזו הבנק "דואג" ללקוח בכך שהוא מפקיד את הכספים שהשתחררו מן התוכנית בתכנית חיסכון חדשה. הבעיה היחידה נעוצה בעובדה שבאורח פלא הריבית על התכנית החדשה היא תמיד, אבל תמיד, פחותה בשיעור משמעותי מן הריבית שבתוכנית המקורית. בדרך כלל היא תעמוד על 1% לכל היותר, בשעה שבתכניות המקוריות הריבית עומדת על 3% ו4% ואף יותר. כמה הבנק מרויח מן התרגיל הזה? הבה נחשב: על פיקדון של 100000 ש"ח, הנושא ריבית של 4% לשנה נקבל, בתום תקופה של חמש שנים, סכום של\
126531 ש"ח. אותו פיקדון, הנושא ריבית של 1% (מה שהבנק מואיל בטובו לתת ללקוח בתכנית ההמשך) יהיה שוה בתום התקופה ל105101 ש"ח בלבד. את ההפרש, בסך של 21430 ש"ח, משלשל הבנק לקופתו.
2. גביית עמלות על ניירות ערך שונים שאינם קיימים במציאות. נניח שלקוח מסויים החזיק בחשבונו מניות, או איגרות חוב, או ניירות ערך אחרים, של חברות או גופים שפשטו את הרגל או אינם קיימים יותר (דוגמאות כאלה קיימות למכביר – בנק ארץ ישראל בריטניה הזכור לטוב שהתמוטט אי שם בשנות השבעים אם זיכרוני אינו מטעני היא אחת מהן) מה עושה הבנק במקרה כזה? הוא מחייב את הלקוח ב" דמי שמירה" על הניירות הללו, שלמעשה אינם קיימים יותר במציאות. למעשה נוצרת כאן מציאות פרדוקסלית שבה הלקוח משלם לבנק כספים עבור משהו שאינו נמצא ברשותו. במקרה הספציפי של קורבנות השואה הדבר הזה רלוונטי ביותר, משום שרבים מן הגופים הפיננסיים שהיו קיימים לפני מלחמת העולם חדלו מלהתקיים במהלכה או אחריה.
מכל ההקדמה הטרחנית הזו עולה כי הבנקים הישראליים אינם שונים בהרבה מבנקים אחרים ברחבי העולם. גם אצלם השיקול הבילעדי הוא מיקסום הרווח. (זאת מהותה של השיטה הרכושנית עד כמה שידיעתי מגעת) ובקיצור, כמו שסבי עליו השלום היה אומר: "זה נבלה וזה טריפה". ולהשומע ינעם.
עדיין אתם מסרבים להזדהות, מה עובר עליכם הלילה? מילא, שיהיה כך.
בוא נסכים עם עובדה אחת: כל מי ששיתפו פעולה עם הנאצים הם חארות. האמריקאים חארות, המופתי חארה וגם אותה צרפת שמנהיגיה מטיפים לנו מוסר שיתפה פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה ולכן גם היא נכנסת לקטגוריה הזו. האם עכשיו המשוואה נכונה, או שעדיין לא אצליח לחלץ ממך מילת גינוי על המופתי?
לאלישע ידידי,
כמה אני שמח שאינני מחזיק חשבונות בישראל(לידיעת מס הכנסה!). לעיתים שוכחים בני-אנוש שבמטרתם המוצהרת למקסם רווחים הם פוגעים ורומסים אחרים. זה מזכיר לי את הסיפור על האיכר שברצונו למקסם רווחיו החליט לקצץ במזונו היומי של סוסו הנאמן. מיום ליום קיצץ במעט ממנת התבן, ולאחר שבועיים לאחר שגילה את סוסו המת ספק ידיו וקרא באכזבה:
" אך…כמעט הצלחתי להרגילו לעבוד בלי מזון".
ולמגיב שמעון,
הכרתי בגרמניה רומניה שסיפרה לי על תקופתה ברומניה תחת צ’אוצ’סקו(זכרונו לקללה). שאלתי אותה בדבר כל אותם פונקציונרים, ששירתו תחת שלטונו, והיא סיפרה לי שלמעט מעט נקיון אורוות נשארו רובם בתפקידיהם. לשאלתי הכיצד, ענתה, שכשהיה צ’אוצ’סקו בשלטון צווחו אלו תמיד שחור. יום לאחר שנפל המשיכו לצווח באותה התלהבות, רק…לבן!
אני שמח שהמלצת לי על ספר שנכתב על ידי גרמני(אני מניח לפי השם), מה שמראה שאולי לא מספיק, אך עדיין יש גרמנים אחרים!
שאלתי הבאה אליך היא האם הינך מאמין שהגרמנים "האחרים" הם רוב, או שמדובר במיעוט קטן, כאשר רוב האחרים תמיד ישארו "MITLAUEFER"?
לפני יומיים צפיתי במישל פרידמן המראיין את גזינה שוואן מהSPD, והקנדידטית הלא נבחרת (לצערי) לנשיאות.
היא קבעה שמחקרים מראים ש50% לערך מכלל הגרמנים אינם רואים כל תחליף אפשרי לדמוקרטיה. מעציב הוא שבין 30-40% יכולים לדמיין לעצמם שיטת שלטון אחרת, כאשר 10% לערך מוגדרים על ידה כבעלי נטייה לפאשיזם. אשמח להתייחסות נוספת מצידך.
נ.ב.
אני בהחלט מקבל מימון מממשלה זרה. הדבר הזה לדעתי לגיטימי בהחלט לאור העובדה שגם גופים אחרים ממומנים ע"י ממשלות זרות. יוזמת ג’נווה למשל ממומנת ביד רחבה על ידי גופים שווייציים. נדמה לי שגם גוש שלום מקבל תרומות נדיבות מארצות סקנדינביה. לאור העובדות האלה מדוע אתה מתרעם על כך שאני מקבל תמיכה דומה? אתה מוכן לנמק?
מעניין איך נחשף לאט הקשר בין שנאת ארצות הברית לבין נאמנות כלבית משהו לערבים, גם אם מתברר שהם נותנת חסות לנאצים…
איני יודע מי כתב את התגובה אך אכן מדובר בסלקטיביות, זו של הכותב כמובן.
כל חטאי בריה"מ וכל חטאי אומות ערב היו כלא היו, נמחקו ונעלמו. נשארה רק אמפריית פשע ורשע אחת: ארה"ב.
האם יש סלקטיביות גדולה מזו?
"ארצות הברית "הרימה" את הטליבן נגד הרוסים" – האם הרוסים המסכנים טמנו ידם בצלחת?
"ארה"ב המציאה את סדאם" – האם לא האומה הערבית היא זו שהמציאה עוד דיקטטור במיטב המסורת המזרח-תיכונית?
המצב בגרמניה בעייתי.
מצד אחד, במערב – בעיקר הודות להשפעה האמריקאית רבת השנים אחרי המלחמה – התפתח יסוד איתן למדי לדמוקרטיה. אבל הדמוקרטיה הזאת לא עמדה עדיין במבחן אמיתי – למשל משבר כלכלי או לאומי בהיקף גדול, ולכן אין לדעת.
במזרח מרח הקומוניזם בצבע אדום את הנאציזם שהיה לפניו והמנטאליות של רוב הגרמנים שם נותרה כשהיתה. יש שם הרבה מקומות ישוב שהם ‘יודנריין’ וגם ‘AUSLAENDERREIN’, כלומר מקומות שלא מקבלים יהודים ו’זרים’ ושאדם שחור או בעל מראה אסיאתי פוחד להיכנס אליהם.
לא פלא שבמדינות כמו סקסוניה הנאצים והקומוניסטים מופיעים בעמדות דומות ואפילו מפגינים ביחד – וגורפים 40% מהקולות. רפובליקת ויימר בזעיר אנפין.
לגבי האנטישמיות לדעתי רוב הגרמנים אנטישמים, לפחות באופן לטנטי. ראו את זה לדוגמא היטב בפרשת מחזהו האנטישמי של פאסבינדר ‘העיר, האשפה והמוות’ שהתקבל באהדה כללית מהשמאל ועד לימין. היה משעשע לראות איך גיבור המחזה, ‘היהודי העשיר’ (DER REICHE JUDE) שחזר מהשואה ומתעמר בגרמנים המסכנים, מותקף מכל עבר ומושווה – איך לא? – לישראל. זכורים לשימצה המאמרים בעיתון ה’ליברלי’ ‘פרנקפורטר רונדשאו’ בתמיכה בפאסבינדר.
כדאי לקרוא את מה שהנריק ברודר כתב בנושא – אין כמוהו מי שמכיר את הזירה הגרמנית בנושא הזה.
גדעון ספירו, כמו אורי אבנרי ויוסי שריד- קולם או קולם של אותם ישראלים שלא רוצים לפעות "מה…." כמו שמצפים מהם.
יישר כוח!
לשמעון?!
בסקסן זכתה המפלגה הקומוניסטית ב26 אחוז מהקולות, ומפלגת הימין הקיצוני הNPD ב9,2 אחוז מהקולות.
ההפגנות המשותפות לכאורה היו הפגנות כנגד HARTZ 4, והPDS הסתייגו מהשתתפותם של הניו-נאצים בהפגנותיהם.
אינני מכחיש שקיימת בעייה של שנאת זרים בגרמניה, אך אני לא חושב שהיא ממוקדת כנגד יהודים. אידיוטים ובורים קיימים בכל מקום(גם בישראל), אך ממדינה כמו SACHSEN קשה להשליך לדעתי על הדעה הרווחת בכל רחבי גרמניה.
תמיד יהיה זב שבאמצעות פרובוקציות ינסה לעשות גלים, ולגרוף יחסי ציבור. איריס ברבן השחקנית המפורסמת, כמו גם מישל פרידמן מציגים לאורך השנים דעות די חד-סטריות ונטולות ביקורת כלפי ישראל(כדוגמא מנגד).
לגבי מבחן הדמוקרטיה, והאם תעמוד בו גרמניה. אינני יכול להשיב לך תשובה חד-משמעית. ודאי שקיימת סכנה, וביחוד במדינה כמו גרמניה שכבר הציגה פעם את "יכולותיה" המזויעות. אבל האם עלינו להטיל אות קיין בלתי מחיק על מדינה בת 82 מיליון תושבים, ולדחותה חד משמעית מחיק העמים. האם עלינו לעשות זאת עם כל עם שכבר ביצע פעם פשעים כנגד עם אחר?
עד לאן עלינו ללכת עם ההיסטוריה? האם האמריקאים ראויים(אינדיאנים, שחורים)? ומה עם הסרבים ידידנו?
אולי זו האופטימיות המקננת בי, אולי גם הנאיביות?
אהי מכל מקום מעדיף לתת הזדמנות נוספת לתקן את המעוות, אני אבל בהחלט יכול להבין את אלו שעדיין מקננת בהם השנאה.
אין לי ויכוח עם גדעון ספירו, אך חשוב לי להזכיר שלפני 20 שנה בדיוק פרסמתי ראיון גדול עם רומני רוזה ב"מעריב"… וציטטתי אותו גם בהזדמנויות אחרות. כך שלא בדיוק "הס מהזכירו" אלא שלמרבה הצער הוא לא ממש מעניין את היהודים, מהסיבות הרגילות.
— קישור —