הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בפברואר, 2005 56 תגובות

הדיווחים בעיתונות הישראלית והבינלאומית לקראת פסגת שארם בהשתתפותם של נשיא מצרים מובארק, ראש ממשלת ישראל שרון, נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומלך ירדן עבדאללה, הזכירו לי את ימי אוסלו העליזים. הרבה אופטימיות, יש הפסקת אש, תקוות לתהליך מדיני שיביא בעקבותיו שלום, הבורסה משדרת עליות. לצערי אינני שותף לאופטימיות, ואני צופה כישלון דומה לזה שבא בעקבות הסכמי אוסלו וטקסי החתימה בבית הלבן בתקופת הנשיא קלינטון.

הסיבות להתרסקות הצפויה, דומות לאלו שהביאו את כישלון הסכמי אוסלו והן מתמצות בסירובה של ישראל לשלם את מחיר המינימום לשלום, שכולל נסיגה לגבולות הפסקת האש ב-1948 (הקו הירוק), פירוק ההתנחלויות כמבצרי אפרטהייד, שחרור כל האסירים הפלסטינים, הסרת חומת ההפרדה מהשטחים הכבושים ותשלום פיצויים לפלסטינים על הרכוש שהותירו מאחוריהם בתחומי ישראל. על בסיס צעדים אלה מותר להניח, כי הצדדים יגיעו גם להסכם בנושא זכות השיבה, שלא יכלול שיבה המונית של פליטים למדינת ישראל בתחומי הקו הירוק, המהווה כבר כיום גבול מוכר של ישראל על ידי מרבית מדינות העולם.


העמדה הישראלית הרשמית (נתמכת על ידי מרבית דעת הקהל וכלי התקשורת), שעושה הבחנה בין אסירים פלסטינים "עם דם על הידיים" לבין אלה "שאין להם דם על הידיים", מדגימה עד מה רב המרחק שהתודעה הישראלית צריכה לעבור כדי להגיע לשלום של ממש.


החלוקה הזו של "כן דם ולא דם" כאשר היא נשמעת מישראלים, מה עוד מגנרלים ושב"כניקים שידיהם טובלות בנחלי דם, אופיינית לצדקנות ולצביעות ישראלים.


לשרון, למופז, ליעלון, לדיכטר, לחלוץ אין דם על הידיים? הן נוטפות דם לרוב. מספר הישראלים עם דם על הידיים הוא רב מני ים. כל מי ששירת בצבא הישראלי, בוודאי ביחידות קרביות, בוודאי ובוודאי בצבא הכיבוש בשטחי פלסטין, במלחמת לבנון ועוד, יש דם על הידיים. המהדרין יכללו גם את דוברת צה"ל, המצדיקה כמעט כל מעשה נבלה של רצח פלסטינים, כמי שטובלת ושרץ בידה.


בהקשר זה חובה להזכיר את המתנחלים, כמעט 200 אלף, ציבור צמא דם שמעטים כמותו בתולדות עם ישראל, אולי רק הג’נוסייד של ספר יהושע עולה עליהם.


הנה חשבון דם ודמים שישראלים לא מכירים אותו כי התקשורת הישראלית לא מרבה לפרסם. במלחמת 1948 נהרגו קרוב ל-20 אלף פלסטינים, כמעט שני אחוזים מהאוכלוסייה. במלחמות ובפעולות צבאיות שהתחוללו לאחר הנכבה ב-1948 נהרגו עוד עשרות אלפי פלסטינים. במלחמת לבנון לבד נהרגו אלפי פלסטינים; בשטחים הכבושים נהרגו ב-36 שנות כיבוש יותר מ-20 אלף פלסטינים, מהם קרוב ל-1,000 ילדים. אם נוסיף אליהם את כל הפצועים הפלסטינים מאז 1948 ועד היום, שגם זה דם על הידיים, המספר יעלה קרוב לוודאי על 100 אלף. אם נוסיף אליהם את כל הפלסטינים שמתו מאי קבלת טיפול רפואי כתוצאה מהמצור הישראלי, ונחבר את עשרות האלפים שנעצרו ועונו במחנות המעצר ובבתי הכלא הישראלים, שלא לדבר על אלה שנותרו עם פגיעות נפשיות כתוצאה מהברוטליות הישראלית, ונוסיף גם את כל הילדים שסבלו וסובלים מתת תזונה כתוצאה מהכיבוש המתמשך, והמקפידים יספרו גם את המטורטרים והמושפלים והמוכים במחסומים, ואת עשרות האלפים שנותרו ללא קורת גג כתוצאה מהריסת בתיהם, אזיי מספר הקורבנות הפלסטינים יעלה על מיליון.


האם מדובר ברצח-עם? לא על פי האו"ם. זה עתה קבעה ועדת בדיקה של האו"ם שסודן לא ביצעה רצח-עם בדארפור, אלא טבח אכזרי במיוחד.


אם כן, לפי אמות מידה אלו, ישראל ביצעה שורה של טבחים בעם הפלסטיני, פשעי מלחמה לרוב, אבל ברוך השם, לא רצח-עם.


ממשלת ישראל והציבור הישראלי צריכים לעבור מהפכה תודעתית לפיה אין מדובר כאן בסכסוך של צדיקים מול רשעים. העם הפלסטיני נלחם את מלחמת השחרור שלו מהכיבוש הישראלי, שגם אם היה והווה מלווה במעשי טרור אכזריים נגד אוכלוסייה אזרחית הראויים לגינוי, זו בעיקרה מלחמה צודקת של המדוכא נגד המדכא. כל עוד הישראלים לא יבינו זאת, לא ישרור שלום בארץ.


עד שלא יבינו בישראל כי הפלסטינים לא מחלקים את אסיריהם לכאלה שיש להם דם על הידיים וכאלה שאין – קשה יהיה לדבר על שלום. בעיני הפלסטינים כל האסירים הם לוחמי חירות הזכאים להשתחרר מבתי הסוהר כפי שאסירי המחתרות היהודיות שוחררו עם סיום הכיבוש הבריטי. אנשי האצ"ל, ההגנה והלח"י לא חילקו את אסיריהם לפי הקריטריון של דם על הידיים. מדוע לדרוש זאת מהפלסטינים?


לאור האמור יובן מדוע אינני צופה את האביב המיוחל מפסגת שארם.


האם פירוש הדבר שאנו צועדים למעגל דמים חדש לאחר הפוגה כזו או אחרת? הרבה תלוי בממשלו של אבו מאזן. האם הוא חמוש באורך רוח ובסבלנות להמשיך את המאבק בכיבוש הישראלי בדרכים לא אלימות? האם יצליח לשכנע את החמאס, הג’יהאד וארגוני הפת"ח החמושים, שעדיף לנצור את הנשק, כי אם יחזרו למאבק המזוין יתנו בידי ישראל את העילה והלגיטימציה הבינלאומית (שבנויה מתמיכת המדינות העשירות של הג’י-7 – הן הקובעות) להמשיך ולהכות בפלסטינים בכוחה הצבאי העדיף.


אם יעלה בידי אבו מאזן לשכנע את עמו להתמיד בדרך המאבק הלא אלים, אזיי בטווח ארוך, זו הערכתי, יצליח להכניס את ישראל למצור מדיני בינלאומי מתמשך שיכפה עליה בסופו של דבר את סיום הכיבוש על פי קווי המתאר ששורטטו לעיל.

תגובות
נושאים: מאמרים

56 תגובות

  1. הגרמני הגיב:

    לנועה,
    בוא נלך עם המיתוס צעד אחד קדימה. ספרי לי מדוע שלא ישתמשו הפלשתינים במתאבדיהם כבנייה למיתוס משל עצמם.
    לכאורה שני סיפורים דומים. יחסי כובש-נכבש, מתאבדים שטופי משיחיות דתית קיצונית. ומה עם שמשון הגיבור?
    בוודאי שספרי ההיסטוריה שלך כתובים באופן מגמתי, כפי שדור של ספרות עברית לילדים הייתה כתובה בצורה מגמתית. חסמב"ה, ספרי דני-דין, דבורה עומר, גלילה רון-פדר. פרופגנדה לילדים המיועדת להעמיד את הערבי במקום מאוד מסוים.
    ובדומה לכך ניפוח של אתוס המעטים נגד רבים, צבאות ערב המאורגנים והמצויידים היטב, בלה בלה בלה.
    כדאי שתהיי מעט יותר ספקנית נועה, אחרת עוד יצליחו לשכנע אותך שאין דבר כזה עם פלשתיני, ושתפקידם של הפלשתינים הוא לעבוד אצל יהודים.

  2. דניאל קלטי, הסופר המשועשע כעת הגיב:

    באמת, מי שמתייחס היום לספרים, שהוציא משרד הבטחון(!) לאור, כאל אמת הסטורית, עוד עלול מחר להתייחס, באותה הצורה, גם לקופיקו, לדני דין, או – גרוע מכל – לספר בראשית. אני, בילדותי, קראתי ובלעתי בשקיקה את כל הלכלוך ההוא (כפי שקראתי כל דבר – אני "תולעת ספרים" מאז ספרי ה"מרים" בגיל 6, ועד לעצם היום הזה…), והיטב אני זוכר, למשל, את מעשיותיה של דבורה עומר (כמדומני), בדבר "הערבים החמודים, שפתאום לא היו חמודים יותר, וקמו ועזבו, אף-על-פי, שביקשנו מהם והתחננו, שיישארו"… או את "אלבומי התועבה" (המכונים גם "אלבומי-ניצחון"), מ"מבצע קדש" ומ"ששת הימים, בה התקיפו אותנו ארבע-עשרה מדינות, בתשכ"ז!" וגו’ – והמלצתי החמה לך, נועה, ולכל יתר המחזיקים בתועבה הזו – עשו ממנה קומזיץ. על חוף-הים. ולאור-המדורה, קדשו את האהבה… שאפרט?

  3. יעקב הגיב:

    לגרמני ולדניאל קלטי,

    כמה אופיני – אם אינך מסכים עם ספר זה או אחר – שרוף את הספר… דעה ליברלית ומתקדמת למופת.. זה מזכיר משהו…
    הגרמני וקלטי וודאי מאמינים שמלחמת השחרור
    כלל לא היתה מלחמה. הציונים הרעים האלה, סתם כך, קמו יום אחד, גרשו את הערבים המסכנים, והקימו מדינה. לא הייתה החלטת חלוקה של האו"ם, היהודים לא קיבלו אותה, הערבים כן קיבלו אותה….לא הייתה פלישה של הצבאות הסדירים של חמש מדינת ערביות, לא נפלו 6000 ישראלים. לא היה מצור על נגבה ויד מרדכי. הכל המצאה של המדינה היהודית כדי לשטוף את מוחם של הישראלים התמימים…
    גם מצדה הינה המצאה של היהודים הנוראים האלה. לא היו מחנות רומיים לרגלי ההר. ואם היו, היו רק מחנות נופש… וברור שהיו שם עצמות חזיר…
    לא אתפלא אם יתברר שהגרמני וקלטי מאמינים
    שכיפה אדומה אכן דיברה עם הזאב…

  4. הגרמני הגיב:

    ליעקב,
    אינני יכול לדבר בשמו של קלטי, אך באם אנו מדברים על להאמין למעשיות, כנראה שזהו אתה שנמצא במקום הזה.
    מי שנבוחר להאמין במיתוסים שקריים, בסיפורי אלף לילה ולילה הוא לא אני. מלחמת השחרור הייתה. נקודה. והיא הסתיימה בנצחונה של מדינת ישראל. נקודה.
    צבא פלשתיני לא היה. נקודה. גם צבא ההצלה של קאוקג’י התבסס על כוחות מתנדבים מארצות ערביות שכנות. נקודה.
    אינני מבקש לייצר היסטוריה חדשה משופצת ומעודכנת, למרות שנראה לי שדורות של היסטוריונים ישראלים-ציונים טרחו לעשות זאת לפניי.

  5. אבו מאזן הפרטנר האמיתי הגיב:

    בראיון שנתן לפני כשבועיים לשבועון "דר שפיגל" אבו-מאזן הודיע שהוא מוכן, למעשה, לוותר על זכות השיבה לתוך הקו הירוק, בקישור הבא:
    — קישור —

    אמנם, לפי כל הסקרים שני העמים לא זזו הרבה מעמדתם, אבל מה טוב שחלק מהמנהיגים בשני הצדדים כבר מוכנים לפשרה בתחום הזה.האמת, מה שהפלסטינים מעמידים בראש הנימוקים לזכות השיבה זו החלטת האו"ם 194 שהיא רק המלצה מכיוון שאינו גוף ריבוני; גם ההחלטה הזו מדברת על חזרת הפליטים עצמם שכיום רובם כבר הלכו לעולמם (וגם ילדיהם כבר עברו את גיל 18), ולא על צאצאיהם מדור שלישי ורביעי.

  6. דני כהן הגיב:

    אני הבנתי אותך ואת צודק

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים