זה שבועיים מדוח במקומון באר-שבעי כי המלצת בג"צ לייעד את המסגד שבעיר העתיקה לצרכי האוכלוסייה המוסלמית במקום ולהופכו למרכז תרבותי-חברתי למוסלמים בנגב, למעט לצרכי תפילה, מעוררת מורת רוח בקרב גורמים שונים.
בראש התוקפים את ההמלצה עומד מר אליהו נאוי, מי שהיה ראש העיר ושופט בדימוס. על פי הגיליון האחרון של המקומון, מציע נאוי למוסלמים להתפלל בחדרים שהוקצו לשם כך בבית החולים, במכללת קיי או באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. מר נאוי, שנהג להתפאר בפעולתו בקרב הבדואים בנגב ואף אימץ לעצמו שם ערבי, דאוד אל-נטור, לא השכיל לנצל את עשרים ושלוש שנות כהונתו ליצירת עיר משותפת ליהודים וערבים תושבי המקום ולעצב מרחב בו יחיו ערבים ויהודים זה לצד זה. במקום זאת, הגיח מערפילי העבר והחל תוקף את המלצת בג"צ.
המלצת בג"צ עוררה מתרדמתם גם את עסקני השולים והביאה אותם לעורר חששות פרימיטיביים, כאילו הפיכת המסגד למרכז תרבות מוסלמי "..מהווה חלק בלתי נפרד מהמאבק לשחרור האדמות הכבושות מידי היהודים", או "צעד ראשון שעלול לגרום להפיכת העיר באר-שבע לעיר דו-לאומית ועיר מוסלמית בהמשך הדרך" וכו’ וכו’. יש לציין, שעסקנים אלו זוכים לחשיפה תקשורתית רבה כשהם רוכבים על גלי פחד ושטנה, משלהבים יצרים ומשסים את הצבור היהודי באוכלוסיה הערבית. גם המועצה הדתית בעיר לא החמיצה את ההזדמנות וקראה,למתפללים בבתי הכנסת, באמצעות הרבנים, להביע מחאה כנגד החלטת בג"ץ, וזאת בטענה ש"המלצת בג"צ עלולה להמיט אסון על העיר ועל צביונה של באר-שבע כעירו של אברהם אבינו".
באר שבע מהווה מרכז חברתי וכלכלי לכל תושבי הנגב, ומדי יום מגיעים אליה אלפי ערבים-בדואים מאזור הדרום. אולם לאלפים רבים אלה מבין תושבי באר-שבע הפלסטינים-ערבים-בדואים אין בעיר אף לא מרכז רוחני, תרבותי, או חברתי אחד. אזרחי העיר הערביים נאלצים להסתייע בשרותי החינוך, הדת, התרבות והקבורה בעיירות הבדואיות שמסביב לעיר בעוד שבעיר עצמה אין אפילו גן ילדים ערבי אחד לרפואה, שלא לדבר על מתנ"ס או בית-ספר.
החלטת בג"צ להפוך את המסגד למרכז תרבותי חברתי למוסלמים באה לתקן את המעוות ולפצות ולו במעט על עוולה הנמשכת שנים רבות. בג"צ יכול היה להרחיק עוד לכת בהחלטתו ולאפשר שימוש במסגד לתכלית שלשמה הוקם, דהיינו, מרכז רוחני שבו תתקיים הזכות לחופש דת ופולחן.
העיר באר-שבע נבנתה בתחילת המאה הקודמת כמרכז לבדואים שבנגב. ראש העיר הראשון היה מוסא אל-עטאונה ומרבית תושבי העיר היו מכובדים ושיחים בדואים, אנשי ממשל טורקים בתחילה ובריטים אחר כך, וסוחרים מעזה וחברון. עד למלחמה בשנת 1948 אכן שימשה העיר מרכז לערביי האזור. לאחר הכיבוש הוחרם רכושם של הערבים בעיר והופקעו המוסדות השונים מידי האוכלוסיה הערבית שרובה הגדול גורש וברח אל מחוץ לגבולות המדינה. מתוך אוכלוסיה של כ-60,000 עד 100,000 בדואים שהיו בנגב נותרו 11,000 בלבד, והללו הוגבלו למגורים ותנועה תחת ממשל צבאי באזור שנקרא אזור הסייג.
משך עשרות בשנים הוזנח המסגד וכיום הוא בלה ומט לנפול. בקשותיהם של ארגונים ערביים שונים ליטול לידיהם את האחריות על הטיפול במקום ולממנו מתקציביהם הפרטיים נדחו על הסף. השלטונות העדיפו ככל הנראה, לראות את המקום מתכלה והולך ולא להעבירו לערבים. בשנת 1997, כאשר ביקשו התושבים המוסלמים להתפלל בסמוך למסגד, היו מי שדאגו לפזר גללי פרות מסביב לו. המתפללים, בתגובה, פרשו יריעות ניילון על הגללים ובחום הכבד של חודש יולי כרעו על ברכיהם והתפללו תחת עננת הצחנה הכבדה. תושבי העיר היהודים שחלפו במקום בזו להם בקריאות שטנה. גם בית הקברות המוסלמי בעיר הוזנח. משרד הדתות אינו מקצה תקציבים לטיפול בו והוא משמש מזה שנים מרכז לנרקומנים ומחוסרי בית . הזנחת הטיפול ברכוש ובמורשת הערבים הם מחדל מחפיר שגם המדינה וגם פרנסי העיר אחראים לו.
אם היו מונעים מיהודים תפילה בבתי תפילה השייכים להם בכל ארץ אחרת בעולם, היינו נזעקים וזועקים חמס, על האנטישמיות, הגזענות והאפליה. בישראל לעומת זאת, איננו מסוגלים לראות את שכנינו הערבים מבקשים את הבעלות על קניינם ואת מימוש זכותם להשתמש בנכס שהוא חלק ממורשתם הרוחנית.
הערה קטנה: כדאי לעשות הבחנה בין מספר דברים המשמשים לעתים בערבוביה. "ערבי" ו"מסלמי" אינם בהכרח אותו הדבר. כשם שיכול אדם להיות ערבי משיחי או ערבי ויהודי או ערבי ומסלמי, יכול אדם להיות גם עברי מסלמי או עברי יהודי או עברי משיחי. כיום באר שבע היא עיר עברית ברובה, אך אין לקשור זאת לעדה דתית מסוימת.
מעבר לכך, הזלזול בבתי עלמין ובתי כנסת ישנים הוא סימפטום נוסף להדרדרות שלנו: הורסים, מחריבים, לא משמרים דבר (לא רק בבאר שבע, נחמת שוטים). במקרה הזה גם נוספת לכך רתיעה רבנית עתיקה מפני מי שאינו רואה עצמו מחויב לפסיקותיהם. מודרנה ודת יחד הן פעמים רבות מתכון רע מאד, ונותר לקוות שהסרת מחיצות (ר’ ההערה לעיל) תסייע בשיפור המצב.
וכי אברהם אבינו לא היה גם אביו של ישמעל?..
"המועצה הדתית בעיר לא החמיצה את ההזדמנות וקראה,למתפללים בבתי הכנסת, באמצעות הרבנים, להביע מחאה כנגד החלטת בג"ץ, וזאת בטענה ש"המלצת בג"צ עלולה להמיט אסון על העיר ועל צביונה של באר-שבע כעירו של אברהם אבינו".
רק מה, אינני מבין. האם חברי המועצה הדתית, אנשים יראי עדושם כולם, וכבוד הרבנים בעירו של אברהם אינם מכירים את התנ"ך? ועוד בפרשות בסיסיות ביותר הכרוכות בהולדת הדת היהודית, ובאברהם אבינו?
ועוד כאלו המופיעות בספר בראשית בעיברית קלה ביותר, שאף דרדקים דרבנן ותלמידי כיתה ב’ מבינים אותן?
והרי אפילו עבדכם הנאמן, שאינו ממש אדם ירא שמים, מכיר את התנ"ך, לפחות על מנת לקרוא שם ש:
אברהם אבינו היה גם אביו של ישמעל. מה השכחה הזאת שקפצה פתאום עליכם, רבנים יקרים?(וחברי המועצה הדתית גם)
— קישור —
אני מצטט מהרשימה:
עולה ממנו [מהתנ"ך] מסר קדום ומדהים:
"ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו.
ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל-מערת המכפלה אל-שדה עפרן בן צחר החתי אשר על-פני ממרא".
ואחזור שוב למעמד הקבורה. כתבתי זאת בעבר, ואני חוזר על הדברים –
מדוע בני הפילגשים לא קברו את אביהם?
הכתוב מייחס חד משמעית מעמד מיוחד ליצחק וישמעאל *בניו של אברהם* שניהם
ורק שניהם בלבד.
בהקשר מעמד הקבורה נזכר קנינו של אברהם. מהכתוב כאן עולה מעמד כמעט שווה
בין יצחק לישמעאל, וההבדל היחיד הוא שיצחק נזכר ראשון, אך אין כאן הבדל
מדרגה.
אמנם תנו רבותינו ש"אין מוקדם ומאוחר במקרא", אך מעמד הקבורה ומעמד שני
בניו יורשי זכות האבות – מעמד עליו מעיד החלק אותו הם ממלאים באותו מעמד,
לכל הדעות מאוחר יותר מ"אברהם בא בימים".
בברכה, ולתשומת לב כבוד הרב,
מיכאל
למען הגילוי הנאות היית צריכה להוסיף כי את חברה במועצת עומר. (אלא עם יש עוד אחת בשמך ).
עומר יושבת על אדמות בדואים ,את יושבת בועדת הבניה של עומר לא שמעתי על כך דבר מפיך.
האם בדואי יכול לרכוש וילה בעומר ?
לעצם העניין – מסגדים וכנסיות היו תמיד כסות להשפעה פוליטית וטריטוריאלית.
כל הכנסיות שהוקמו בירושלים על ידי המעצמות הגדולות וארצות שונות הוקמו על מנת "לתקוע יתד " בארץ הקודש . זה פן שלא העלת.
העובדה היא כי כיום אין ערבים בבאר שבע .
אין צורך במקום תפילה , אלא מאי יוקם מסגד ואחר כך יבקשו מואזין ואין לדבר סוף.
אינני מבין למה קומץ יהודים רוצה לעורר מתים מקברם , מסמן כפרים שלא קימים משפץ מסגדים עזובים ועושה ככל יכולתו כדי להפיח להבות שנאה , חבל.
אה..הוא טרובדור, ללא הקלטות, מתאים לבדואים וכמה טפשי מצידי לחתור לתיעוד מערבי והקפאה.
בכל מקרה, אני לא מסכימה איתך שלא כדאי לבודד את העניין שלהם מההקשר הישראלי-ערבי. נכון שזה מתרחש בהקשר הזה, אבל כל אפשרות להוויח נקודות לדעתי שווה ניסוי, שכן מתוך כל האוכלוסיות של האזור הם בכל זאת הכי נדפקו, גם על ידי הפלשתינאים, גם המצרים, כיון שהם באמת שונים באורח החיים שלהם. כלומר, אם יש יותר זכויות שאפשר להתחבר אליהן דרך העובדה שמדובר באוכלוסיה ילידית, אז למה לוותר על זה ? לטובת איזה הסתכלות מופשטת של ?"ערבים"…כמקשה אחת…? דוקא לא ניראה לי. וממילא ישראל כבר יצרה את ההפרדה הזו כאשר הפכה אותם כאילו ל"ערבי טוב גשש חייל", אז למה לא להשתמש בזה ? בסך הכל זה בני אדם חיים ולא איקונים. גם לא מסכימה איתך לגבי נושא האיום הקרקעי בצפון אמריקה. תעבור בקנדה לאורכה ולרוחבה ותראה מה זה "איום קרקעי" מצד האינדיאנים, וזה לא רק כמויות קרקע אדירות אלא שהיום הם גם תבעו וקיבלו תעודות זהות/דרכונים נפרדים, והם "מתעלמים" ממעברי גבול, יש להם אזרחות כפולה אמריקאית קנדית, פטורים מהרבה מאד מיסים שהם מתכחשים אליהם, והעניין כלל לא פשוט. נידמה לי שגם באוסטרליה וניו זילנד לא מדובר באקזוטיקה, אלא בתביעות ענק שבהחלט מערערות על ההגמוניה של הלבנים, ומכאן גם העוצמה של הדיכוי בידי הממשלות האלה. ישראל באמת יותר דומה למקרה של דרום אפריקה, ולא לקנדה, אבל מאחר שהממסד רוצה לראות את עצמו "כמו אוסטרליה" אז אפשר להשתמש בכלים המשפטיים והחברתיים שהצליחו שם, דרך זכויות בינלאומיות לשפה, תרבות, וכולי. (נקודה עצובה השבוע במאבק דומה, בברזיל, רצח הנזירה האמריקאית שהגנה על זכויות הילידים בקרקעות האזור. בעקבות הרצח, הממשלה השתלטה על הקרקעות שם והמשיכה בנישול).
ערבית…אהה…נקודה כואבת. אני חיה ממש בתוך שכונה ערבית ומדברת ארבע מילים. אני יכולה לקוות שהחיים בצורה זו יקנו את השפה לילדים שלי, בצורה חיה וטבעית וכחלק מהמגעים החברתיים שנוצרים. אני האמת כבר מקרה אבוד. תאי המוח בגיל מסויים, ובמיוחד אחרי הריונות והנקות, מגיעים לסטורציה מסויימת, סניליות או משהו כזה. לא ברצינות, אני לא חושבת שאוכל היום לרכוש עוד שפה בצורה משמעותית אולי רק אם אתחתן עכשיו עם ערבי, מה שתמיד יכול להתרחש ואז לדעתי תוך שנה אני כבר כותבת שירה קלאסית בערבית. אני גם לא בקטע של להרגיש אשמה או חייבת ללמוד ערבית או לאהוב מוסיקה ערבית (במקרה אני אוהבת אבל זה לא מתוך אידיאולוגיה).
ההישגים של מאבקים בקנדה וניו-זילנד הם בדיוק תוצאה של העלאת ההקשר הלאומי של עם יליד, כולל זכויותיו בקרקע וזכויות אחרות ולא רדוקציה לפולקלור ושימור תרבותי בלבד.
באשר לבדואים, ראשית, זה לא נכון טרמינולוגית לומר שהם נדפקו "על יד המצרים" או "על ידי הפלסטינים" כי הם בעצמם מצרים או פלסטינים לפי מקום מגוריהם, בהחלט נכון לומר שהבדואים בסיני נפגעו לא מעט ממדיניות השלטון המצרי.
את צודקת שמדובר בבני-אדם חיים ולא באייקונים, בדיוק לכן צריך לבחון באיזה הקשרים הם מציבים בפעול את מאבקיהם ובעניין הזה הקשר הפלסטיני-בתוך-הקו-הירוק הוא בהחלט בולט. לא במקרה, חלק מהרוגי יום האדמה 76 (דומני שאחד) היה בנגב ויש שם תמיד פעילות נרחבת ביום האדמה. כל התנועות הערביות בתוך הקו הירוק פעילות בנגב (אולי לא מספיק…) ופעילים מהנגב כמו עמר אלהוזייל, נורי אלעוקבי, אמל אלסאנע ואחרים הם חלק מהנוף הפוליטי וגם המחקרי הערבי-פלסטיני בתוך הקו הירוק, אני בספק אם לאנשים שציינתי יש הרבה מה לחפש בתחום השאמאנות והפולקלור.
לקרוא ולהתבייש איזה בהמות יש בישראל! מאמר זה מצייר את ישראל, עד כמה שניתן להסיק מהסיפור על באר שבע, כעם גזעני, אלים, ברוטלי ורע לב.
מייאש…
המאמר מזכיר לי את הפעילות הנאיבית שלי בתחום זכויות הבדואים באותו אזור קצת פרוע שנקרא הנגב. אחד העניינים היה באמת המסגדים המוזנחים. מאז עברו כמעט עשרים שנה ושום דבר לא השתנה, לא הרבה, זאת אומרת. מעניינת הנקודה שעלתה פה על "ניגוד העניינים" לכאורה בין תושבי המקום כולל הקיבוצניקים – שרבים מהם יושבים על אדמות מופקעות של בדואים גם כן – ובין פעילותם לטובת זכויות הבדואים. זה נראה קצת בעייתי, אך מצד שני, אלה עדיפים על האגף הימני שאין לו אפילו צורך להתנצל על הנישול, או למתן אותו בפרוייקטים שונים של קידום חברתי ודו קיום. לנוכח ההתנסות שלי, ובחינת הנושא לאורך עשרים שנה הייתי היום ממליצה לבדואים להוריד הילוך במאבקים הישירים כולל המשפטיים, ולהשקיע יותר במכירת תדמית שתחבב אותם על היסודות המתקדמים בישראל ובעולם. ניו אייג, אמנות, שמאניזם בדואי, אורח חיים "אקולוגי", צמחי מרפא, הישרדות בטבע, וכולי. זו היתה הטקטיקה של האינדיאנים וגם למשל של הטיבטים, שהצליחה לא רע. כרגע מאזן הכוחות הוא כזה שכל מאבק ישיר הוא בזבוז אנרגיה שמזין את מכונת הדיכוי. חבל"ז. חוץ מזה, המאבק המשפטי והחברתי מעביר הרבה משאבים ותרומות בעצם לפעילים היהודיים שמנהלים אותו, וכמובן לעורכי דין מכל הצדדים ולאלה שכבר יש להם. לעומת זה, השקעה ישירה בפיתוח מקורות הכנסה ויחסי ציבור ישאיר את הכסף אצלם וגם יבנה עתיד כלשהו ויחסים חשובים עם קהילות בעלות עוצמה מוסרית ותקשורתית. זה אולי נשמע נאיבי, אבל אולי לא. ככה למשל למה אין אתר בדואי לאמנות ילידית, אני יודעת שיש עסק שמייצא רקמות בדואיות לארצות הברית, וכולי…נכון שגישה כזו מובילה להחפצה של סמלי התרבות ומכירתם כ"קישוטים" לעשירים, אבל לפחות יש בזה כסף, ויש גם סיכוי לגייס תמיכה רחבה יותר, ולטווח ארוך (התנחלות בלבבות..עאלק). לא שומעים בכלל קולות בדואים באמנות, שירה, ספרות, בטוח יש אוצרות חבויים שמחכים לחשיפה. סתם
— קישור —
אתר אמנות ותרבות המיועד לתרבויות ילידיות וגם למהגרים. יוצר סולידריות בין שתי קבוצות שונות, ומצליח מבחינה תרבותית.
יואב היקר, תחושותיך אינן מטעות אותך. אנו, רבים מספור באופן לטנטי, אחת המדינות בה שוררות אוריינטציות גזעניות, בשיעור מהגבוהים בעולם. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאין מתאם משמעותי או ניכר, בין עמדות להתנהגות. רבים כאן נוקטים בעמדות נאורות, אך התנהגותית, מיישמים גישה גזענית.
לכן, במאמרי החדש אודות הגזענות לא עסקתי בעמדות, אלא במבנים, ביצוגים ובתהליכים קוגניטיביים. אלה בעלי פוטנציאל להסברת חלק רב יותר מהשונות של התנהגות (ובאופן "ישיר" יותר).
לגישתי, הזורה אור מהיבט חדש על מהות הסטליניזם המנגנוני-ביורוקרטי, התפתח כאן באופן היסטורי הניתן לאיפיון מדוייק, מבנה קוגניטיבי סלקני-מאיין.
תצורות מאיינות אלה הובאו לכאן על ידי אותו מיעוט אינדוקטרינארי בקרב יהודי בריה"מ שהיו אנשי עליה ב’ (בשנים 1903-1914). הדבר הביא להשתרשות גישות מאיינות גורפות כלפי מטרות מכל הבא ליד, שהופנמו ושוררות עד ימינו באופן נירחב בקרב אוכלוסיית ישראל (כלפי ספרדים, אשכנזים, אינטלקטואליים, קיבוצניקים, אנשי שמאל, אנשי ימין, דתיים – תוכל להמשיך את הרשימה).
המבנה המאיין הוא תצורת הבסיס העומדת מאחורי הגזענות.
רבים כאן, הניראים כאנשים נאורים, אינם שונים מהותית במבני הבסיס המאיינים, דהיינו בגזענותם, מ"אדומי צוואר" red-necks באלבמה.
אלא שבניגוד לארה"ב, בה התופעה אותרה ונעשתה מושא לסנקציות חברתיות ברורות, כאן הגזענות קיימת עדיין בתצורותיה הגסות ביותר, נישמרת מלהתפרץ לעיתים מזומנות מדי במעטה דק של תחושת "זה לא יפה". אך כשהיא מתפרצת, היא עזה וראשונית, אף בגילוליה המילוליים ה"ניטרליים" לכאורה כגון אימרתו של המאמן פיני גרשון על ההבדל בין "כושים בהירים וכושים כהים".
תאוריה חדשה אודות הגזענות
— קישור —
את כותבת :
לא שומעים בכלל קולות בדואים באמנות, שירה, ספרות, בטוח יש אוצרות חבויים שמחכים לחשיפה. סתם
ואני ממליץ לך לשמוע את שיריו של הזמר המכונה "אלשאב עבד", פלסטיני-בדואי מהנגב שכותב, מלחין ושר שירים נורא יפים שכוללים פמיניזם, אהבה, פטריוטיזם (במובן החיובי של עמידה על זכויותיו בארצו) ושאר דברים טובים…
אני שמעתי אותו פעם אחת ונהניתי מאד.
יורם בר-חיים
שתי הפעולות לא עומדות בסתירה, גם אם הפולקלור ניראה לך לא מספיק הרד קור ורציני. אני מכירה חלק מן השמות שהזכרת גם היכרות אישית מן התקופה שאני תיארתי לעיל (התקופה הנאיבית, אצלי) ובהסתכלות של עשרים שנה, אני לא בטוחה שהקו הפוליטי-לאומי הניב את ההישגים. אם היינו בניו זילנד, אפילו בקנדה הייתי מצדדת בקו כזה עד הסוף, אבל לא בישראל ואפילו לא בארצות הברית. יש הבדל מהותי בין המשטרים ועוצמת הדיכוי ויכולת הדיכוי שלהם, וגם הרצון הפוליטי לפגוע כדי לחסל, לעומת המצב בניו זילנד ואוסטרליה שהרקע שלהם כל כך שונה. כתבתי במקום אחר שהשמאל בישראל שקוע בפנטזיות, ונידמה לי שזו פריבילגיה שאי אפשר להחזיק בה יותר, כיון שיש אנשים שחייהם תלויים במנהיגים שלהם וביכולת הניווט שלהם.
זה מזכיר לי מפגש אקזוטי שלי עם שבט המתגורר סמוך לעומר, בלי שמות, בקשר לבעיות הקלסיות שלהם. אני נזכרת איך הבוס, לא יודעת אם זה השייח או מה, ממש התכחש לעובדה שמדינת ישראל קמה, שולטת וגם מתכוונת ברצינות לנשל אותם. זה יפה, זה אצילי, זה נפלא בתור סרט, וכמעט השתכנעתי …אבל כאשר אני מסתכלת עכשיו למציאות, תיראה מי יושב לך בממשלה, ותיראה את בוש, ותראה מה הם זוממים על המזרח התיכון. על מה אתה מדבר ? מאבק לאומי בדואי?
לא אמרתי להפסיק לחלום או להפסיק לזכור את האמת (לכן דיברתי על פעילות תרבותית משמרת וגם מחזקת את הזהות הלאומית וההיסטוריה), אבל בעידן הזה …רק פולקלור קפיטליסטי ניו אייגי בורגני יכול להפיק תוצאה משמעותית בשינוי התמיכה והעניין של התקשורת והבורגנות בגורלה של האוכלוסיה הזו. שוב, אני מפנה לאסטרטגיה של הדלאי למה, המייצג באחריות גדולה אוכלוסיה בסיכון להכחדה וללא כוח צבאי או כלכלי. ובכל זאת, גיוס האהדה הצבועה והעלובה של הבורגנים אוהדי המדיטציה והמנזרים, וההיפים של קליפורניה, הביא לו הישגים במונחים מדידים, אלפים של אשרות כניסה של פליטים, עם תמיכה כספית נדיבה לפליטים האלה, מסעי התרמה חשובים ושימור אוצרות הדת והתרבות והזהות הלאומית. כל זה בלי גרוש, ועם מלל מאד מתון המכוון למצח הנמוך של האמריקאי המצוי. כמובן, ארצות הברית משתמשת בו לנגח את סין, אבל זה לא רק זה. ההקשר של כל פעילות בישראל צריך להיות מציאותי. ההשוואה שלך לניו זילנד מראה שאתה לא ממש במציאות. ובימים אלה יש לנו המחשה מהשטח על ההבדלים בין הממשלות האלה, ונוסח הפעילות של ממשלת ישראל אפילו נגד מדינות ידידותיות. ואפילו באוסטרליה (לא יודעת על ניו זילנד מספיק) ההתעוררות הבורגנית של עניין אקזוטי ובורגני בקסם המאורי, וכל מה שאתה קורא לו שטויות, הכין את הרקע לשינוי המדיניות הקרקעית של אוסטרליה. כאמור, התחלתי מזה שלדעתי צריך להקים אתר אינטרנט עם פעילות תרבותית משמרת של הבדואים, ולהרחיב את הסולידריות דרך אמנות, כולל מגזרים אחרים, מצידי שימור היידיש ומורשת יהדות ספרד. זה לא ממש פולקלור, ואפשר לנצל את זה גם למאבק לאומי, לטוח ארוך.
נשמע לי כמו יוצר מעניין, איך משיגים את הקלטת או סידי ? ובכלל ניראה לי שאתה יודע הרבה בתחום המוסיקה האתנית ערבית, אני תמיד אשמח להמלצות ועוד יותר מכך, בשל מחסור מזומנים כרוני, בעותקים של סי.די.(מגבית אחת כבר עשיתי דרך האימייל של הגדה…יש תקדים)
עדיין נשמע לי שאנחנו מחמיצים עוד כשרונות אמנותיים משם ואולי אפילו סוגי שירה/ספרות שהיו משפיעים מאד לטובה על הספרות העברית אפילו, גם אם כתובים במקור בערבית, אבל אני בטוחה שיש גם כותבי עברית משובחים.
(אגב משהו בפוסט הזה לא תקין מבחינה טכנית, הוא זז ימינה…:-) ) הנושא הזה שוב מחזיר לי זכרונות מימי התמימות בנגב. הסיפור האחרון מענייני הבדואים היה מייצג. דובר בהתעללות שגרתית של הסיירת הירוקה באחד הבדואים, איש זקן וקשה יום עם כמה כבשים אומללות. בעידוד תמימים כמוני הוא התלונן או תבע פיצויים או משהו על איזה אירוע עם הסיירת, וכמה ימים אחרי כן, בתגובה ל"מימוש זכויות האזרח שלו" פשטו שלטונות מע"מ על האוהל שלו ועשו לו גרמניה שלידה הסיירת כבר ניראתה לו באור ורוד. הם טענו שבמשך 10 שנים או משהו הוא מנהל עסק ללא ספרים, ועצרו אותו, ואח"כ תבעו כמיליון ש"ח או משהו כזה, לפי הערכתם את "הרווחים שהעלים" פלוס קנסות. העניין גם זכה לאיזה כתבה "מחאתית" בעיתון, שבעקבותיה החל סכסוך דמים בין אותו בדואי ובין שכן שלו, שנזכר בכתבה כאילו הוא "משת"פ" ולכן יש לו תנאים טובים. בקיצור, זוועה ואולי היה עדיף להציע לו להתפשר עם חייו הקודמים, תחת התעללות קבועה של הסיירת במקום כל הדרמה הזו. אני רק זוכרת מזה שפקיד המע"מ שעשה את הדבר הנורא הזה, אחרי איזה שנה נעצר על עבירות שוחד וזה לא הפתיע אותי. מכל מקום, זה היה כאמור אולי לפני חמש עשרה שנה ויותר, וכאשר אני קוראת היום על הנושא הזה, אני תוהה כמה תמימות היתה, וכמה מהר נרמסה. שיעור באזרחות ישראלית למתחילים, והיו עוד שיעורים, למעשה התדהמה אף פעם לא מסתיימת….:-) . מכל זה הסקתי עם השנים שכל המאבקים האלה לא הולכים לשום מקום, מבחינת הבדואים, ועדיף להם להשקיע בכיוונים אחרים עד יעבור זעם, אם יעבור. מזכיר לי גם סרט מצויין שאני ממליצה לכל מי שהתחיל עם כוונות טובות, נקרא
"playing in the fields of the Lord"
או משהו כזה על "יפה נפש" שבא לעזור לאינדיאנים ביערות הגשם בדרום אמריקה, וכל השחיתות שמתרחשת שם, משל על החיים בעידן האימפריאליזם, עם אלוזיות תרבותיות עמוקות.
היה מעניין ועגום לקרוא את דברייך. עניין עניין הקאובויים של הסיירת הירוקה הוא שערוריה, ואף הוא מלמד על המגמה לראות במקומיים ילידים ומושא לנישול קרקעי בעילות של "הפרת סדר". איך אומרים – "הפרחת הנגב" של בן גוריון והסיירת הירוקה הולכים תמיד קומפלט – אם נינקוט בפרפרזה על דני סנדרסון. גם פקיד המע"מ שניסה להסיח את שימת הלב ממעילותיו על ידי גילוי "פטריוטיזם-יתר" על חשבונו של אותו זקן בדואי אומלל – מלמד משהו על הסמטוכה של קירבון ונישול הבדואים.
את עבד שמעתי בהופעה, כך שאין לי מושג לגבי הקלטות שלו, אם בכלל יש כאלו (אולי יש).
אגב, אני רחוק מלהיות מבין גדול במוזיקה ערבית (לא "אתנית", היא לא יותר אתנית ממוזיקה צרפתית), אני מכיר פחות או יותר את היוצרים והמבצעים שמופיעים באירועים פוליטיים בתוך הקו הירוק ואת אלו מהאיזור שהפכו לאושיות של תרבות המאבק והשמאל לצד איכותם האומנותית. ככה זה, אני חיה פוליטית ולא טיפוס אומנותי במיוחד…
המלצתי הגדולה ביותר – ללמוד ערבית ולהתחיל להקשיב, זה ממש טפשי שאין לנו מושג ממשי על מושגים, פוליטיקה ותרבות של מאתיים מליון איש שבקרבם אנו חיים.
לגבי תושבי הנגב, דומני שתהיה זו טעות לנתק את הבעיה שלהם מהבעיה הכוללת של מדיניות הנישול ושוד הקרקעות של ישראל כלפי הפלסטינים ("ייהוד הגליל" למשל). לבעיה הזו יש כמובן גם הקשר איזורי ועולמי. "חתרנות אתנית" יכולה לעזור לאינדיאנים בארה"ב, משום שהם ממילא מעט אנשים על מעט שטח ולכן לא מאיימים על כלום, לעמים שעדיין נאבקים על הסטטוס הפוליטי שלהם ושל המשטר שבו הם חיים היא לא ממש מועילה.
מזדהה עם (כמעט) כל מה שכתבת בתגובתך האחרונה.
ושתי הערות קטנות לתגובתך הקודמת:
1.
סטורציה = רויה
2.
את כותבת ש"רק אם אתחתן עכשיו עם ערבי, מה שתמיד יכול להתרחש ואז לדעתי תוך שנה אני כבר כותבת שירה קלאסית בערבית". הרשי לי לחלוק על הערכתך. דבר זה לא יתרחש, אלא אם כן תתחתני עם מרצה ממש טרחן לספרות, או עם קריין חדשות בתחנה שמרנית במיוחד, שגם יתעקשו לדבר אתך בבית בשפה שהם משתמשים בה בעבודה.
השפה ה"ערבית" שמדברים בארץ – ובכל ארץ אחרת שונה למדי מן הערבית ה"קלאסית", המשמשת אמנם לספרות ולתקשורת בינלאומית (כמו הלטינית בשעתה), אך ספק אם יש מישהו שמדבר בה בביתו.
דן תמיר
הדלאי לאמה לא מייצג שום אוכלוסיה בסיכון, הוא מייצג את כהני הואג’ריאנה (הגרסא הטיבטית של בודהיזם) שמעוניינים להחזיר את טיבט להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש עם קסטות, עבדות ומקדשים ענקיים ויפים.
שימי לב, אני לא מתווכח האם יש או אין דיכוי סיני בטיבט אלא מהו תפקידו של הדלאי לאמה, אשר מעולם לא דרש, דרך אגב, עצמאות מדינית לטיבט אלא רק "אוטונומיה", כלומר את הזכות לעשות מה שכתבתי בפסקא הקודמת. לכן הדברים שהוא הכי מתנגד להם זה שהלשטון הסיני מבצע תיעוש, מפנה כסף של המקדשים לסלילת כבישים ואוסר על חטיפת ילדים למקדשים.
האמת ? אני יכול להבין אותו, המשפחה שלו באופן אישי איבדה 4000 עבדים כתוצאה מההשתלטות הסינית על טיבט.
אבל נעזוב את זה, מה שאת מציעה בעצם הוא שהבדואי באלערקיב יפריד את בעיית גריפת האדמות שלו מבעיית הריסת הבית של הבדואי בקובסי שבגליל, וזה שבקובסי יפריד את בעייתו מהריסת בית בסכנין (כי שם לא בדואים) וכן הלאה…
לי נראה שהיכולת של אנשים לזהות בעיה משותפת ולעבוד עליה ביחד היא אבן היסוד של כל מאבק מנצח שהיה אי-פעם, לא הייתי מבטל כל-כך מהר דווקא את זה.
יורם בר-חיים
עוד שאלה קטנה:
במאמר מוזכרים "תושבי באר-שבע הפלסטינים-ערבים-בדואים". האם הכונה לתושבי באר שבע הישראלים?
ליורם(המגיב לאירית) – ממליץ שתבדוק את הקטע שכתבת : לא במקרה, חלק מהרוגי יום האדמה 76 (דומני שאחד) היה בנגב ויש שם תמיד פעילות נרחבת ביום האדמה".
6 הרוגי יום האדמה 30 במרץ 1976 היו מסכנין וערבה. אני עוקב אחרי אירועי יום האדמה בנגב מראשית שנות ה80. ההפגנה הכי אלימה הייתה ב-1982 אז תושבי רהט כילו את זעמם בבנין המועצה (הממונה ) ובסניף בנק דיסקונט .
מאז (כולל אירועי אוקטובר 2000) הפעילות היא הפגנתית בלבד ולא אלימה . אני חושב שהמגיבים כאן היו צריכים להפנות את מרצם ותגובתם לכתבה שפרסם ראש מנהל מקרקעי ישראל יעקב אפרתי בהארץ :"כשבדווים גוזלים מבדווים"
— קישור —
תודה על העזרה עם העברית, אני עדיין לא לגמרי כאן (אלא שם, במדינות האלה שמדברים אנגלית) זה יחזור. למדתי קצת ערבית "ספרותית" באוניברסיטה, אני מבינה שזו הגירסא הישראלית לערבית של ,התקשורת (משפטי השינון היו "איסתנקרא ווזיר אל חריג’יה…או אינפג’רת משהו…" ) כניראה שזו השפה הקלאסית שעליה אתה מדבר. טוב, אפשר לכתוב שירה בכל שפה, כולל מיני ניבים וכלאיים, הנה אפילו בעברית הצליחו פה ושם…
מקווה שבכל מקרה, יהודי או ערבי, הוא לא יהיה טרחן (יותר ממני…ז"א, כי זה השטח שלי ואני מגינה עליו), אבל שמתי לב ששנה שימוש שוטף בשפה יכול להוביל לשליטה לא רעה בשפה, לפחות זה הניסיון שלי. אבל לשבת פה בארץ, וגם זה מתוך חירוק שיניים, ועוד ללמוד באופן יזום שפה שלישית וחצי (החצי זה הצרפתית מהתיכון עם קצת יידיש)…עד כאן.
יתכן שהגיע זמנו של שלטון הלאמות לגווע, זה לא גורע מתוקפו של האמור ומן העובדה שנוצר מצב קשה של פליטים רבים שצריך היה להציל, בין אם בסיוע הודי ובין אמריקאי או כלל עולמי. באשר לבדואים ובתיהם ההרוסים, יש טעם לפעול גם נקודתית וגם בסולידריות עם מצבים דומים, וגם עם מצבים שונים לגמרי של דיכוי. זה ממש לא סותר. אם נלך לפי התיאוריה שלך, הרי אני צריכה להסיר את תמיכתי במאבק הבדואי כיון שהם מפרי זכויות אשה בצורה בוטה. פגמים יש בכל קבוצה, וכדאי באמת לשאוף לסולידריות ולהסברה טובה של מהות הסולידריות לכל קבוצה מדוכאת. אני בהחלט זוכרת את הפגישות שלי עם בדואים כאשר בעוד הם מספרים לי על הריסת בתיהם הם גם מצחקקים שצריך לזרוק נשים "סורחות" לבאר, כי זה "פדיחה", ונותנים מכה על המצח, לתיאור ולהמחשת הפדיחה. ואני כידוע אישה, ותמיד הנשים אצלם היו מאחורי הפרגוד ובגובה השטיח. אז לפי הניתוח שלך את טיבט, הרי יתכן שהדיכוי הישראלי הוא בעצם "שחרור האישה" הבדואית ? ואפשר להמשיך עם זה ולטעון שהרס הבתים הוא הרס מטאפורי של "הבית" הפוליגמי והדכאני…נו באמת.
לכן, ניראה לי ששיתוף פעולה רב ובין תרבותי, בתחום האמנות, הכתיבה ושימור מסורות יכול לעודד גם מגמות של סולידריות רחבה, ולא על חשבון המסר הלאומי הפוליטי. להזכירך, שאחת ההחלטות הנבונות של היהודים (כאשר הם עוד היו נבונים) היתה ההחלטה להעדיף את יבנה וחכמיה על סמלי ריבונות. לפעמים ספר אחד טוב שנשאר לזמן רב, שווה יותר מאלף הפגנות ובג"צים. הצעה חינם לבדואים, לא חייבים לקבל. ובכלל אני לא מציעה להם מה לעשות, שיחליטו הם על הדרך הטובה ביותר להיאבק. אני רק יכולה להציע סולידריות מוגבלת מן המקום שבו יש לי מה לתת, רוצה לתת, רוצה לשמוע, ורוצה להשמיע. ואצלי זה בתחום התרבות והאמנות ובעיקר השפה. אני יכולה גם לאמר, באמצעות המסר התרבותי אמנותי ספרותי, שאם הם לא טורחים TO SHOW UP להפגנה שלי נגד הפליה ואלימות מינית, אז גם אני לא אבוא לשלהם. זו סולידריות, מה לעשות. הסיבה שאני משכתי ידי מהפעילות הפוליטית הרד קור היא המסקנה האישית שלי שזה לא אפקטיבי ויותר מכך שכיהודיה ישראלית מצבי הפוליטי גרוע משלהם בשלב זה וכל יומרה אחרת של ארגונים יהודיים היא קצת הונאה, והערתי כבר שכמה אנשים עשו לביתם יפה מאד, ממכירת אשליות, גיוס כספים מתוחכם, ובניית ססמאות שלא שוות את הנייר.
טעות שלי, הרוגי יום האדמה 76 היו בטייבה, כפר-כנא סכנין ועראבה, בילבלתי עם הרוג ברהט באירוע אחר.
בכל אופן, בנגב יש הרבה הפגנות, כולל בימי האדמה ויש אלימות של המשטרה יותר מאשר בכל איזור אחר בתוך הקו הירוק.
יורם בר-חיים
מתי כתבתיש אין לתמוך בזכויותיה של אוכלוסיה בגלל שהיא דבקה במנהגים ריאקציוניים ? מה שכתבתי הוא שאני לא תומך במנהיג דתי שמעוניין להחזיר משטר של עבדות וקסטות על חשבון אותה אוכלוסיה.
אם יש תנועה הטיבטית שדורשת עצמאות, יש טעם לתמוך בה, בהחלט, התביעות של הדלאי לאמה אינן ראויות לתמיכה וחלקן מופנות דווקא נגד דברים חיוביים שסין עושה (איסור חטיפת ילדים למקדשים, סלילת כבישים).
אילו היה מנהיג בדואי שתביעותיו העיקריות הן מתן רשות לרצח נשים ולאי-שליחת ילדים לבית הספר, ובן הברית העיקרי שלו לזה היה האימפריאליזם האמריקאי, לא הייתי תומך בו כפי שאני לא תומך במסעוד בראזני, במלך סעודיה או בכל מנהיג אחר מהסוג הזה.
אני תומך במאבקם של הבדואים כי הוא צודק ובמאבקן של הנשים לשחרור כי הוא צודק לא פחות ואני לא רואה בזה סתירה, אדרבא, שלטון הדיכוי הישראלי פועל במרץ גם לשימור המוסדות החברתיים הדכאניים, אשר משרתים אותו הרבה יותר טוב משחרור חברתי וחשיבה ביקורתית.
כניראה מיצינו את הנושא.
שוב לגבי ההשוואה הטיבטית…התנועה האסלאמית שעלתה מאד בקרב המגזר הבדואי, מחזקת את היסודות הנוגדים את שחרור האשה, לפחות כמו ש"ס אצלנו. זה עדיין לא פוסל את התמיכה שלי במאבק של הבדואים על הקרקעות שלהם, וכך צריכה לדעתי להיות עמדתך העקבית בעניין טיבט וזכותה לשחרור מן הכיבוש הסיני, חרף כמה עניינים שבהם יתכן שסין מביאה קידמה. הרי זהו בדיוק הטיעון של האמריקאים בעירק, ובכל מקום, שהם מביאים קידמה לאזור. ישראל צריכה להעניק לבדואים את הזכויות בקרקעות שלהם, וגם לאכוף בצורה ברורה את החוקים נגד דיכוי האשה (כמובן, לדעתי האישית מצב האישה היהודיה אינו הרבה יותר טוב, חרף החוקים ה"נאורים" כביכול אבל זו אופרה אחרת). בשורה התחתונה נידמה לי ששנינו שואפים לאותה מטרה, אלא שאני סקפטית לגבי ההישגים שיכולים לצמוח מצורת המאבק הנוכחית. ובאמת רשימתו של אפרתי היא ראיה, גיבוב שקרים וניסיון לסכסך בין הנתינים…ולעניין יותר פרקטי באמת, סתם סקרנות, האם מישהו יודע פרטים על "יוזמת הגישור" של המועצה לביטחון לאומי, שהביאה לשם כך איזה מומחה גישור אמריקאי ?
— קישור —
או, מדינת ישראל ביחד עם האימפריה המדעית מצאו לבדואים תפקיד, שפני ניסוי, ובכך הם מצטרפים סוף סוף למדינת ישראל באופן רשמי !
ההצעה שלי למבחן אזרחות, אם אתה מוכן לשמש שפן ניסוי למדענים אמריקאים ועוזריהם הישראלים, תקבל ת.ז. כחולה וגם זכות להשתתף בהגרלת הגרין קרד השנתית.
בעניין האלימות.
כמו שטענתי הפעילות ההפגנתית של הבדואים מזה כ-20 שנה היא לא אלימה למעט השלכת אבנים ספוראדית של ילדים.
האלימות היא אכן של משטרת מרחב הנגב בעבר ומשטרת המחוז הדרומי כיום , והיא באה לביטוי ב"מבצעי "הריסת מבנים" . זה נובע, לדעתי, מההרכב הסוציו-אקונמי של השוטרים , יס"מ חיילי -מג"ב וכן גם מתנדבי המשא"ז באזור.
הקוראים והמגיבים מוזמנים לעצרת המרכזית של יום האדמה שתתקיים בנגב ב 30 מרץ
לחיה ולאירית:
לחיה, תודה על הרשימה החשובה והאמיצה. גלילי "תפס" אותך, אבל אם הוא יסתכל במלקוח, יתברר לו שלא הצייד יגבר, אלא ציידו. אני בטוח ששעתו של מסגד באר שבע, עליו נאמר (כמדומני בספרו של עארף עארף על הבדואים) שהיה הגדול והיפה במסגדי הארץ בהקמתו בשנת 1900, ישוב למלא את ייעודו כמקום תפילה למאמינים. בעיר באר שבע חיים אלפי מוסלמים (חלקם תושבי הנגב הבדואים וחלקם ערבים שבאו לכאן ממקומות שונים) וגם מי שאינם דתיים מבקשים לעתים להשתתף בתפילה. וכי מדוע לא תוכר באר שבע כעיר מעורבת? וכי מדוע לא תהיה הארץ כולה ארץ מעורבת של יהודים וערבים ואחרים (למשל פיליפנים) שכולם אזרחים שוויט זכויות. הרי יש לנו ארץ גדולה ורחבה, מן הים האחרין ועד נהר הירדן. דיי לאפרטהייד בתוככי המדינה וחוצה לה בשטחים שנכבשו בשנת 1967.
ולאירית: כמה טוב ומרגש להיווכח כי את עדיין ממלאה דפים בשיא הקלילות. חבל שאת שולחת אותם משם, אבל באווירה הנכחית בארצנו, אפשר להבין ללבך. דומני שהמאמינים יזכו להתפלל במסגדם בטרם יזכו המאמינים בדימוס לשוחח זע"ז פא"פ. אם כי, במחשבה שניה, כולנו חיים במדינת בושרון.
משתמע כי כותבי הכתבה חיים על הירח.ברגע שהמדינה תהפוך חלילה לדו לאומית ולא מדינת היהודים כרוב נהפוף לקוסובו ומלחמה תפרוץ או – אינטיפאדה דו קיום עם שכנינו הערבים הוא אחד וטוב אולם חלוקת השליטה בארץ אינו חיובי ויגרום ל מ ל ח מ ה ואןלי עוד נקבה או חורבן -אנחנו איננו מעצמת על!תכניסו טוב טוב לראש