היום אני אזרח, אבל עד לא מזמן שירתִּי בצבא המוסרי ביותר בעולם. לשמחתי אני עדיין עושה מילואים בצבא המוסרי ביותר בעולם, ורק לפני שעה שעתיים חזרתי הביתה משבועיים בשטח. פשטתי את המדים וקיפלתי אותם יפה ליד מכונת הכביסה, ועכשיו אני אוכל ארוחת ערב ורואה חדשות. אני צופה במסיבת עיתונאים עם דוברת צה"ל. דוברת צה"ל היא תת-אלוף בצבא המוסרי ביותר בעולם. אני סמל ראשון.
דוברת צה"ל מתארת את הפעולה האחרונה בשטחים, פעולה שגם אני השתתפתי בה. בפעולה הזאת שיקמנו שכונה שלמה במחנה הפליטים בג’נין. זה מה שדוברת צה"ל אומרת. זה באמת מה שעשינו.
כשנכנסנו למחנה הפליטים הרחובות היו מלאים בהריסות. כוחותינו, אומרת הדוברת, אספו את ההריסות ובנו מהם בניינים. גם אני השתתפתי בבנייה.
דוברת צה"ל מספרת שתושבי ג’נין קיבלו את כוחותינו בזרועות פתוחות. הם אפילו עזרו לנקות את המדים של החיילים ואת הטנקים והג’יפים. הם הורידו מהם אבנים ושברי בקבוקים. את שברי הבקבוקים הם איחו, הרכיבו מהם בקבוקים שלמים, ניקו אותם עם בדים ספוגים באלכוהול כדי להרוג חיידקים, ומילאו בשתייה. את השתייה הם לקחו הביתה, כדי שיהיה להם מה לשתות בזמן שאנחנו משקמים את הבניינים ההרוסים. הם נשארו בתוך הבתים שלהם, כדי לא להפריע לצבא המוסרי ביותר בעולם.
דוברת צה"ל, במדיה המגוהצים ומשקפיה הדקות, מראה סרטון שצילמו כוחותינו, שאני במקרה צילמתי, כי אני צלם. אני מתלווה לכוחות ומצלם אותם. בסרטון הזה, שמופיע על מסך שטוח מאחורי ראשה של הדוברת, רואים איך אנחנו משקמים את הבניינים ההרוסים. טרקטורים מיוחדים, סימן 9-די, גורפים את ההריסות לערימה גדולה במרכז המסך. הטרקטורים נסוגים, ומתוך הערימה נשמע פיצוץ. הפיצוץ הזה מדביק את ההריסות ומעלה אותן למעלה. בלוק אחרי בלוק מרוטש, ההריסות נשאבות למעלה ומסתדרות לקירות, חלונות ומרפסות. אני זוכר כמה יפה היה לראות את אלפי כוכבי האור מנצנצים בשברי הזכוכית שנשאבו לתוך מסגרות החלונות.
כשהבניין מסיים להיבנות מחדש, חיילים של הנדסה קרבית רצים לעבר הבניין החדש ומפרקים ממנו את מטעני השיקום. אלה מטענים מיוחדים שפיתחו המהנדסים של הנדסה קרבית, שהיא ההנדסה המוסרית ביותר בעולם. דוברת צה"ל מסבירה קצת על המטענים המיוחדים. היא אומרת שאנחנו גם מוכרים את המטענים האלו לצבאות אחרים, כי אנחנו הצבא המוסרי ביותר בעולם, ואנחנו רק רוצים לעזור.
אני לוקח שלוק של קולה ודוברת צה"ל ממשיכה ומספרת על חמשת המבוקשים שהקמנו לתחייה. היא מראה תמונות שלהם לפני, עם גפיים שרוטות ושבורות ופנים מכוסים בדם, ותמונות שלהם אחרי ההחייאה, מחייכים ושמחים. אני החייתי אחד מהם בעצמי, ביחד עם חבריי למחלקה. אני מזהה את התמונה של המבוקש שהחייתי, ואני מחייך חזרה לתמונתו המחייכת.
כשמצאנו אותם בדירה הקטנה שלהם הם היו מלאים בחורים. כיוונו אליהם את מקלות השאיבה שלנו ושאבנו מתוך גופם את הקליעים שהסתתרו בתוך החורים. כשהקליעים יצאו החוצה נוצר ואקום בתוך החורים, והואקום הזה שאב את הדם, שהיה מרוח על הקירות ושפוך על הרצפה, חזרה לתוך העורקים והורידים שלהם. כשכל הדם חזר פנימה, התאחו החורים בגופם ונסגרו. המבוקשים מצמצו, התמתחו, צעקו משמחה ונעמדו על רגליהם. כשראינו שהם עומדים בכוחות עצמם והם כבר בריאים לחלוטין מיהרנו לצאת מהדירה שלהם, כדי לתת להם קצת פרטיות. סגרנו את הדלת מאחורינו וצעקנו להם להתראות. הרגשנו מאד מוסריים, ובצדק.
דוברת צה"ל מחייכת עכשיו לעיתונאים ומדגישה שוב שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם. אני יודע שהיא צודקת, כי אני בעצמי חלק מהצבא המוסרי ביותר בעולם, אז אני מחייך אליה בחזרה.
אחרי ששיקמנו את הבניינים והחיינו את המתים יצאנו מג’נין. לפני שיצאנו ממרכז מחנה הפליטים הורדנו את דגלי ישראל שהתושבים תלו מהמרפסות שלהם והחלפנו אותם בדגלי פלסטין, כדי להראות לתושבים שאנחנו מאמינים ותומכים במאמציהם להקמת מדינה עצמאית. נכנסנו לנגמ"שים שלנו ויצאנו מהמחנה בטור מסודר. בדרך החוצה החיינו עוד כמה נערים שבתמורה הורידו מאתנו אבנים ונפנפו לנו לשלום. כשהיינו רחוקים מספיק מג’נין הופיעו מעל העיר שני מסוקים. הם חגו באוויר, שאבו מהאדמה כמה טילים שהפריעו לעצי הזיתים לגדול והדליקו את האורות במחנה הפליטים.
דוברת צה"ל מראה תמונות של מחנה הפליטים אחרי השיקום, אורות הבתים והמסגדים מנצנצים בחושך בצהוב, ירוק ואדום. העיתונאים בקהל מוחאים כפיים. אני מניח את הצלחת והכוס שלי על השולחן הנמוך ליד הספה ומצטרף למחיאות. הייתי שם בעצמי, אז אני יכול לאשר שדוברת צה"ל הציגה את האירועים בדיוק כפי שהם קרו. חוץ מזה, דוברת צה"ל לא צריכה את אישורי. היא הרי לא תשקר, היא קצינה בכירה בצבא המוסרי ביותר בעולם.
אני מכבה את הטלוויזיה ומדליק את הדוד. אני אתקלח ואלך לישון. מחר, לצערי, אני צריך לחזור לאוניברסיטה ולעבודה. הלוואי ולא יעבור יותר מדי זמן עד שיקראו לי שוב למילואים בצבא המוסרי ביותר בעולם.
כי היום, כמו שכבר אמרתי, אני אזרח, אבל אני גאה לומר שתמיד, תמיד, אשאר חייל בצבא המוסרי ביותר בעולם.
הכל טוב ויפה , אבל לא היה יותר קל לשים את הציטוט מוונגוט וזהו ? …
ליצחק שפי,
מסכים עם קביעתך על צעדו של חוסיין. לעומת זאת חושב אני שגם ויתורה ברצון של מצריים של רצועת עזה בהסכם השלום שייך לאותן החלטות היסטוריות עליהן אתה מדבר.
הזלזול היהודי באינטלקט הערבי עלה למדינת ישראל בשני הסכמי שלום אלו בחייהם של רבים,ודרדר את מעמדה של ישראל בעולם. או שאולי רצוי להגיד הזלזול הישראלי-יהודי, שכן לולא הקריבה ישראל אז פיונים ספורים על לוח השחמט, יתכן ולא הייתה נאלצת להגיע ליום בו היא מקריבה כלים חזקים וחשובים מפיונים בהרבה.
שחמט נגד שש-בש
כל פעם שאומרים "רבין" אני נזכר בראש הממשלה יצחק רבין, זה שחתם על הסכם השלום עם ירדן, אותו הסכם שנתן לגיטימציה סופית, תעודת כשרו?ת מדרבנן להכרזתו של המלך חוסיין, משנת 1988, על ה?נ?ת?קו?תה של ירדן מהגדה המערבית.
(רבין הוא גם אותו נפוליון אשר כבש את הגדה, אותו מצביא אשר בזכות גדו?לתו החיילים עדיין מתבוססים שם, על גדות מוסקבה.)
ההתנתקות שעליה מדברים היום היא רק דלי ומגב, קול ענות חלושה, זעקות שבר של התמימים הפראיים כנגד הצונאמי ההוא של חוסיין, רחש-לחש שבוקע מאותו מוקש-בטן אשר רק מונארך יכול היה להאכיל.
צעדו זה של חוסיין הוא ההחלטה הבאמת-הסטורית היחידה שהתקבלה על ידי מי מהצדדים מאז מלחמת 67, יותר הסטורית אף מהמלחמה הזאת עצמה.
אז מה, בעצם, עשה רבין בהסכם השלום עם ירדן? הוריד צריח, תמורת מלכה… אבל אנחנו המילואימניקים הרי מעדיפים שש-בש, ובשש-בש אם בונים בתים מבעוד מועד התוצאה הסופית בהחלט עשויה להפתיע.
מתוך הבלוג שלי:
— קישור —
תשמע אור אתה יודע לעשות את מלאכתך
נישאבתי לתוך סרט רברס כמו בטרנטינו אבל הסרטים של המילואים
איתך תמיד
(למרות שאני לא אשרת יותר שם)
לא הבנתי… אתה לועג לצ"הל או שאתה רציני בעיניין זה?
זה לא מסתדר לי..
שום דבר לא משתנה פה?
חשבתי בסוף יהיה משהו שונה או מפתיע… ולא, הכל אותו דבר..
יעד שמש,
באמת לא הבנת או שאתה רציני בעיניין זה?
האם צמד המילים "הצבא המוסרי ביותר בעולם"
לא מעיד על הקצנה לצורך הפקת האירוניה?!
ואגב, זה – צה"ל.
בהצלחה בקריאה שנייה.
מחווה יפה ל"סלוטרהאוס 5″ לקורט וונגוט.
תלוי ב-D1, אגב.
לעניות דעתי ראוי היה לתת קרדיט, ולו שולי, ליאיר גרבוז, על הרעיון שבבסיס היצירה הזו.
או להיפך, הוא זה שהיה צריך לתת אז את הקרדיט, הרי יתכן שגרבוז מצץ את הרעיון במקל השאיבה שלו מכאן. עולם מוזר.
במחשבה שניה אני חוזר בי מתגובתי.
היא יכולה להשתמע כהאשמה בפלאגייאט של הרעיון, ורעיונות לא מוגנים בזכויות יוצרים.
הביצוע מקורי, כמובן.
יפה מאד. מאד נהנתי לקרוא את המונולוג הזה. תודה רבה. שאתה ממשיך בכל זאת. ללכת לשירות מילואים בצה"ל. ישנם רבים שלא עושים זאת. מסיבות אישיות אינטרסנטיות. לאו דווקא, מסיבות מוסריות. שיהיה לך, בהצלחה! בהמשך דרכך. לאן שלא תפנה.
מאחל.
יניב.
——-