הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 במרץ, 2005 32 תגובות


  1. כבר קרוב לארבעים שנים שישראל שולטת על הגדה המערבית ורצועת עזה, על כל מיליוני התושבים הפלסטינים החיים באותם שטחים, משוללי כל זכויות האזרח ומרבית זכויות האדם, ללא שום הצדקה ראויה. המציאות שבה עם אחד ריבון על עם אחר סותרת את הרעיון הפשוט שבבסיס הדמוקרטיה – העם ריבון על עצמו. הטענה שהכיבוש הוא הכרח הנועד להגן על ישראל מפני הטרור מופרכת מיסודה משום שחלפו עשרות שנות כיבוש שקטות בטרם פרצה האינתיפאדה. ישראל לא עושה דבר על מנת לסיים את הכיבוש, נהפוך הוא; כיום תחת שלטונו של אריאל שרון ישראל מנהלת מדיניות שמטרתה הנצחת הכיבוש הנפשע הלאה דורות קדימה, על ידי ויתורים נקודתיים והסטת השיח הציבורי מחד גיסא, וקביעת עובדות בשטח על ידי גזל קרקעות, העמקת מפעל ההתנחלויות ובניית מכשול ההפרדה (בלע"ז, "אפרטהייד") מאידך גיסא. המדיניות הזו חותרת תחת כל עקרון דמוקרטי, מוסרי ואנושי, לא רק משום שהיא שוללת את חירותו של עם שלם, אלא גם משום שעל מנת לתחזק ולהנציח אותה יש לרמוס אותו עד עפר.

  1. לא רק המערכה בלתי צודקת, אלא גם האמצעים הננקטים במהלכה. לדוגמה ירי חסר אבחנה על אוכלוסייה אזרחית, כמו זה שהרג את סרידא אבו ע’רביה שנסעה עם בעלה ברכב בעת שילדם נח בחיקה, ומאות חפים מפשע אחרים. הצבא משתמש גם בפצצות במשקל מאות קילוגרמים המוטלות מן האוויר, כמו זו שבה השתמשו בהתנקשות בשחאדה, שהרגה ארבעה-עשר חפים מפשע, ביניהם אחד-עשר ילדים, ותוארה על ידי הרמטכ"ל המיועד כ"ביצוע מושלם". בתיהם של פלסטינים נהרסים באמתלה שאין להם רישיון בנייה, במהלכן של "פעולות חישוף", או כענישה קולקטיבית. כתוצאה מכך קרוב לשלושים אלף בני אדם, רובם ילדים, נותרו חסרי קורת גג. לעיתים בני אדם נקברים חיים תחת ההריסות, כמו נוהא אל-מקאדמה, אשר נמחצה למוות כאשר חיילי הצבא פוצצו את ביתה. הצבא מטיל על הפלסטינים עוצרים, סגרים ומצורים בדמות מחסומים מאוישים, חסימות אחרות וכבישים אסורים, ובנוסף בונה בעומק הגדה את מכשול ההפרדה ההרסני. בכך פוגע הצבא פגיעה אנושה בזכותם לחופש תנועה, לקבלת טיפול רפואי ובאפשרותם להתפרנס ולהתקיים. חשוב להזכיר שכל הזוועות הללו ורבות מספור אחרות מתבצעות רק על מנת לאפשר את המשך השליטה הבלתי צודקת על העם הפלסטיני, ולא למען שום מטרה ראויה או הכרחית.


  2. כמעט בלתי אפשרי לתפוס מהם חיים תחת כיבוש. לפני כשנה פורסם ב"הארץ" מחקר מקיף שערך המרכז לבריאות הנפש בעזה בקרב ילדים ונערים פלסטינים, אשר מצא אצל 97.5% מהם תסמינים להפרעות פוסט-טראומטיות. אצל 32.7% מהילדים אובחנו תסמינים חמורים (בקרב ילדי פליטים היה נתון זה 94.6%) 84.1% מהילדים היו נוכחים בהלוויות, 83.2% היו עדים לתקריות ירי, 61.6% ראו קרוב משפחה נהרג או נפצע ו-36.1% נפגעו מגז מדמיע. רבים מהם לא מסוגלים לחייך. רבים לא מסוגלים להתרכז בשיעורי בית-הספר מתוך חשש שימצאו את הוריהם קבורים תחת הריסות בסיומם.


  3. הכיבוש לא פוגע רק בפלסטינים; גם הציבור הישראלי משלם עבורו מחיר בלתי נסבל. ישראל שופכת מיליארדים עבור בניית התנחלויות ואבטחתן ועידוד תושביה לעבור אליהן. מי שמשלמות על כך את המחיר הן השכבות המוחלשות, אשר סופגות קיצוצים חדים במעט אשר יש להן ומתדרדרות אל פי תהום. יתרה מכך, חיילים אשר נהנים ממעמד אדנות בשטחים הכבושים, מתעללים בפלסטינים הממתינים במחסום ובוזזים את חנויותיהם, שבים בתום שירותם לישראל עם נורמות מוסריות חדשות. ככל שהכיבוש נמשך, הוא הולך ומרעיל את החברה והופך אותה ליותר ויותר אלימה ומושחתת. עם כל זאת, נראה כי המחיר הכבד מכל שהחברה הישראלית משלמת עבור הכיבוש הוא מחיר הדם. השכונות המופגזות מן האוויר, ההשפלה במחסומים, הרס הבתים ההמוני ויתר פשעי הכיבוש מייצרים ייאוש מוחלט, שנאה וחוסר אמון בישראל, אשר מהווים קרקע פורייה לארגוני הטרור. מנגד לתנועה העקבית והבלתי אלימה אשר מפגינה כמעט מדי יום כנגד מכשול ההפרדה, יש אחרים אשר כאבם וזעמם כה מר, עד שהוא מביאם לכדי התאבדות, רק על מנת לפגוע בישראלים ולנקום. על מנת שנוכל לחיות בשלווה, עלינו לגדוע את שורש הכיבוש הרקוב אשר מצמיח מתוכו את הטרור.


  4. הכיבוש המתמשך, כמו מלחמות רבות אחרות, הינו תוצר של תרבות צבאית, בה המעמד של הצבא בחברה מרומם מעבר לכל קנה מידה סביר. "צבא העם" נתפס כגורם המאחד של החברה הישראלית, ובכך מודרים ממנה נכים, מהגרים, חרדים, פלסטינים אזרחי ישראל, ובני מיעוטים אחרים. בנוסף, תרבות צבאית היא תרבות סקסיסטית. כיווני מחשבה מסוימים באשר לשאלות ביטחוניות נפסלים מראש כ"רכרוכיים" או "מתיפייפים", ולמעשה, כנשיים. דוגמה לכך היא אלוף פיקוד צפון אשר כינה את פעילות "ארבע אמהות" כ"סמרטוטות". הצבא תופס חלק ניכר במערכת החינוך בישראל לכל אורכה, בתרבות הקלאסית העברית ובתהליכי קבלת ההחלטות. למעשה, המדינה נשלטת על ידי חונטת גנרלים בעלי דפוסי מחשבה והתנהגות צבאיים, אשר אינם מתאימים למערכת אזרחית, מציאות אשר מדירה נשים ממוקדי הכוח הפוליטיים באופן מוחלט. בנוסף לכך הצבא כגוף, ומעמדו כתופעה, חסינים מפני ביקורת תקשורתית או ציבורית ראויה. הקשר בין הכיבוש לבין מעמדו של הצבא בחברה הוא לא קשר פשוט של סיבה ומסובב, כי אם הדדי וסימביוטי. המשך הכיבוש, משימתו הראשונה במעלה של הצבא, שהוא גם המשך הטרור הנובע ממנו, מנציח את מעמדו העליון של הצבא, על כל הפגעים הרעים הנובעים מכך.


  5. עוד מימי קדם תרבותנו הוקיעה דיכוי מוחלט של עם אחר. כפי שנכתב, "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות, כ"ג, 9), איסור כה חשוב, עד שהוא חוזר בלא פחות מארבעים ושישה מקומות שונים בתורה. גם המצרים אז, כמו ישראל היום, הפכו מרגע ששלטו על עם אחר למדכאים משולחי רסן, ההליך הטבעי אשר תמצת לורד אקטון כ"כוח משחית; כוח מוחלט – משחית לחלוטין". בהגדה נכתב ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". במידה שנפנים בכנות את האמרה הזאת לא נוכל לנהוג בעצמנו כפי שנהגו המצרים לפני כשלושת אלפים שנים, התנהגות אשר בגינה ספגו את עשר המכות. יתרה מכך, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, הם קיבלו על עצמם את לוחות הברית, בהן האיסור המוסרי, המוחלט, "לא תרצח" (שמות, כ’, 12). זה היה זמן רב לפני שהאומות המאוחדות החליטו, לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה, להצהיר את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" שבה מעוגנת הזכות לחיים, חירות וביטחון אישי, כמו גם זכויות נוספות, אשר ישראל זונחת כאשר מדובר בבני אדם אשר אתרע מזלם להיוולד להורים פלסטינים בצד הלא נכון של הקו הירוק. ג’ון קנדי אמר פעם, ש"חירות היא בלתי ניתנת לחלוקה, וכאשר אדם אחד משועבד, כולם אינם בני חורין". כל עוד הפלסטינים חיים תחת כיבוש, איננו בני חורין.


  6. לא ניתן לשרת בצבא הכיבוש מבלי לקחת חלק בעוולות להם הוא גורם. קיים מיתוס על פיו ניתן להשפיע מבפנים, להיות "כובשים נאורים" ולהקל בצורה משמעותית על הסבל של האוכלוסייה הפלסטינית, אך ככל שהזמן עובר והעדויות מצטברות המיתוס הולך ונשבר. במידה וניתנת לחייל פקודה לבצע "חישוף", לירות על כל הקרב לעמדת תצפית או לא לתת לאיש לעבור במחסום, לבבי ככל שינסה להיות, המשימה תהיה איומה בה במידה. האדם שאינו יכול לעבור במחסום כדי להגיע למקום עבודתו יקדיש מעט מאוד תשומת-לב לחיוכו, או העדר חיוכו של החייל המבשר. וכמה זמן אפשר לשרת בעמדת כוח מוחלטת, בסכנת חיים, שעות ארוכות ובתנאים קשים, ולשמור על אותה נאורות מדוברת? כפי שנאמר באחת מהעדויות שגבו "שוברים שתיקה", "חשבתי שאני חסין, זאת אומרת, איך בנאדם כמוני שהוא חושב, מדבר וערכי, מוסרי… פתאום אני שם לב שאני מתמכר לשלוט באנשים". "שוברים שתיקה" למעשה שמו לעצמם למטרה להראות שאקטים מחרידים לא נעשים רק על ידי חריגים, או "עשבים שוטים", אלא נובעים מתוך מציאות הכיבוש. באשר לשירות בתפקידים שאינם כרוכים בשירות בשטחים, הם לכל היותר מהווים מסך עשן אשר דרכו ניתן לתרום לכיבוש מבלי לחזות במו עינייך בתוצאות. טכנאי שמתקן את הטנק, אחראי אף הוא לפגז ה"פלאשט" הנורה מאותו טנק. חיילת המודיעין אשר מדווחת על המטרות לטייס, אחראית אף היא להרוגים. גם חייל אשר כל תפקידו הפעלת ממטרות נותן ידו לאותה מערכת. תרומתו האישית אינה כבירה לכשעצמה, אך הצהרתו בעצם גיוסו בהחלט כן.


  7. הכיבוש אינו צודק. הוא פרי מדיניות ולא כורח המציאות. האמצעים הננקטים במסגרתו אינם צודקים אף הם. השלכותיו כלפי הפלסטינים, וכלפי הישראלים, בלתי נתפסות בהיקפן ובעוצמתן. על כן הוא אינו עומד בשום קנה מידה מוסרי. משום שלא ניתן לשרת בצבא מבלי לקחת חלק בכיבוש, לא אוכל, מצפונית, להתגייס. בשנים האחרונות אני פעיל עבור חברה צודקת יותר בכלל, וסיום הכיבוש בפרט. לא אוכל להניח בצד את חזוני, ולהתגייס אל תוך המערכת אשר כנגדה יצאתי. כשם שאני שומר על תזונה טבעונית על מנת שלא לקחת חלק במימון ניצול של בעלי-חיים שנגדו אני מתקומם, כך לא אוכל לקחת חלק במדיניות הכיבוש והגטואיזציה. לא אוכל לירות ולבכות, לדבר על מוסר ולעמוד במחסום, להתנגד לדיכוי ולנהוג בדחפור. אני רואה את החובה להימנע משירות הכיבוש כחובה מוסרית כוללת ועל כן לקחתי חלק עם חברות וחברים נוספים בניסוח "מכתב השמיניסטים" החדש, אשר מודיע בפומבי על חוסר נכונותנו לקחת חלק בכיבוש וקורא לבני נוער אחרים לשקול לעשות כמונו.

תגובות
נושאים: מאמרים

32 תגובות

  1. איתן לרנר הגיב:

    אלכס ,

    חזק ואמץ . שמח שסוף סוף חלק קטן אך נכבד מהמועמדים לגיוס החליטו כמוך .
    קל לי לומר לך להחזיק מעמד בעונש שעוטל עליך אם יוטל כיוון שאני סירבתי וישבתי רק חודש כמילואימניק . אך אני מחזק את ידייך .

    איתן

  2. אמיר הגיב:

    בדברי ימי הימים, אלכס ייזכר כגיבור.

  3. שלמה הגיב:

    בקשר לקטע (7) – לא ניתן לשרת בצבא הכיבוש מבלי לקחת חלק בעוולות להם הוא גורם. קיים מיתוס על פיו ניתן להשפיע מבפנים, להיות "כובשים נאורים" ולהקל בצורה משמעותית על הסבל של האוכלוסייה הפלסטינית, אך ככל שהזמן עובר והעדויות מצטברות המיתוס הולך ונשבר.
    מניסיון של של 26 שנה (1967-1993)זה דווקא אפשרי ולדעתי רצוי ועדיף אפשר לכנות זאת סרבנות אקטיבית..

  4. ד"ר יחיעם שורק הגיב:

    אלכס חזק ואמץ

    כל הצטרפות לקו של מתנגדי הכיבוש ומוקיעיו מדלדלת ושמה ללעג ולקלס את מצעד האיוולת של המתקרנפים

  5. אמיר הגיב:

    אלכס – מאמר יוצא דופן. ניסחת את הדברים בצורה קולעת וברורה. אני מניח שכאשר אצטרך להסביר מדוע אינני מגיע למילואים בשטחים אשתמש בו.
    אני מקווה שלא תיאלץ לשבת בכלא.
    אתה וחבריך גיבורים, ואזרחי ישראל יבינו זאת במוקדם או במאוחר.

  6. הגרמני הגיב:

    נגעה לליבי נקודה מספר שלוש המתייחסת לחוויות הטראומטיות אותן עברו ועוברים ילדים\ות נערים\ות פלשתינאים יום יום, שעה שעה תחת הכיבוש.
    בדומה לתופעת הלם הקרב, בו לא הכירו שנים רבות כפציעה, מדובר במעגל גדול בהרבה של נפגעי כיבוש, שמן הראוי שיחשף בפני העולם הנאור. לא מדובר יותר בשניים-שלושה קורבנות ירי מדי יום, כי אם בעשרות ומאות של נפגעים החווים יום יום טראומות המשפיעות על נפשם הרכה

  7. יורם גת הגיב:

    אלכס – דבריך ומעשיך הם מופת לכולנו.

  8. נח הגיב:

    אלכס היקר.,
    אתה וחבריך הם הם הפטריוטים האמיתיים של ישראל. לא ירחק היום ורבים בישראל ישבעו בשימך ובשם חבריך – לאמור שלא כולם תמכו בכיבוש וזוועותיו בעת הרעה ההיא – ואתה וחבריך תהיו המצפון של כולנו להצדיק את התנהגותינו בימים הרעים האלה.
    הדברים שלך כאן, הם מופת וציון דרך לקיומה של חברה אזרחית אותה נצטרך להקים מן המסד בבוא היום כשנצליח להתנער מפשעי הכיבוש הארור הזה.
    עלה והצלח אלכס – וזכור כי המגנים אותך, השוחרים רעתך בעת הזאת – לא ראויים להיות עפר הנעליים שלך ושל חבריך !!
    אנחנו כולנו – גאים בך ובמעשיך – עלה והצלח !!!

  9. עופר נ. הגיב:

    אלכס, בהצלחה !

  10. גיא הגיב:

    אלקס- חזק ואמץ!
    מעטים הם בני גילך המגלים חוסן מוסרי ומודעות פוליטית גבוהה מספיק בשביל לעשות את הדבר ההגון והנכון (לרובנו נופל האסימון רק במילואים במקרה הטוב…)
    אתה וחבריך הם גיבורי ישראל האמיתיים!

  11. אורי ברייטמן הגיב:

    שלום אלכס,

    אני מסכים איתך שהכיבוש איננו צודק, איננו מוסרי והורס את החברה הישראלית.
    עם זאת, מכיוון שאני שירתתי בצבא במשך שלוש וחצי שנים, ומכיוון שאני אזרח שומר חוק, אינני מסכים עם דעתך (הפשטנית והצדקנית) כאילו כל שירות בצה"ל הוא בלתי-מוסרי מיסודו.
    ניתן לשרת בצה"ל ועדיין להישאר מוסרי במאה אחוזים. ניתן לשרת בצה"ל ועדיין לא לתרום לכיבוש. אפשר לשרת שירות מלא ובמקביל לא לבצע פשעי מלחמה, להתריע על עוולות הכיבוש ולהשפיע על המערכת מבפנים.
    חשוב מכך – החברה הישראלית שונאת משתמטים, וכאשר החיילים עצמם (ששירתו שירות מלא) מתריעים על הריקבון המוסרי שמייצר הכיבוש, לדבריהם יש עוצמה כבירה.
    אני ממליץ לך לא להשתמט ולא לסרב בצורה כוללנית ופשטנית – תתגייס ותנסה להשפיע מבפנים בצורה חכמה, פיקחית ואנושית. אחרי שתשתחרר תוכל להילחם כנגד הכיבוש כאזרח בעל נסיון, ורוב הציבור יתייחס אליך ברצינות רבה.

  12. ע. הגיב:

    אלכס היקר, חזק ואמץ. גם קרובת משפחתי חתומה על מכתב הסרבנים הצעירים, ומן הסתם הייתי חותמת גם אני כיום, ארבעים שנה אחרי שהתנדבתי לצה"ל בשמחה.
    אבל: הקישור לטבעונות מחליש לטעמי את הטיעון המוסרי שלך, ולא מחזק אותו. עם כל הכבוד לבעלי החיים – האם תצא לאכיפת הטבעונות גם על חיות אחרות הניזונות מבשר ציד?? זה יהיה דין מוות.
    במאבק שאליו יצאת אתה חייב להיות מסוגל להשפיע על אנשים אחרים לעשות כמוך. יחס שווה למצוקתן של פרות ותרנגולות אינו משרת את המטרה, ובעצם פוגע באותם בני אדם שלהם אתה רוצה בצדק לסייע. האם תדרוש גם מהפלשתינים שיהפכו לטבעונים לפני שיקבלו את תמיכת הסרבנים??

  13. ניצן אלגמיינה הגיב:

    אלכס, אתה תישכח בדיוק כמו מעטי הסרבנים שנשכחו במשך השנים והמלחמות. אותה שיכחה שבגללה הסרבנות של היום נתפשת כתופעה חדשה. לא, אין חדש. זו אינה שאלה של מצפון אלא שאלה של סטטיסטיקה. כמה ייפלו בפח של האינדוקרינציה הפוסט ציונית וייצטרפו לתנועה הלאומית הפלשתינית.

    וכעת, אלך לאכול לי סטייק עסיסי.

  14. ליאור הגיב:

    לא ברור לי עדיין מדוע גדר ההפרדה שקולה לאפרטהייד. למרות שיכולתי להזדהות עם חלק מהמאמר, ההשוואה לאפרטהייד – בנושא הזה – נראית לי כמנטרה ללא בסיס.

  15. דג אילם הגיב:

    הסרבנות, או ההימנעות, או ההישתמטות, הם הם שיפילו את הצבא.

    הרי לא ניתן לנצח את הצבא במגרש שלו – קרי במלחמה. והצבא בישראל יחיד ומיוחד – הוא שולט למעשה בכל שדרת החברה, מאחרון המפעלים ועד לראשון השרים. בכל מערכת, תהיה זו האקדמיה, התקשורת או מערכת החינוך, אנשי הצבא הם העומדים בראש הפרמידה. נאמנותם לצבא, למדינה ואיש לרעהו אינה מוטלת בספק.

    כך שכל שנשאר לאחרון האזרחים, ובמקרה זה לשמיניסט שמחרתיים יאלץ להתייצב למטחנת הבשר שתנפיק לנו עוד חייל בחומה, הוא פשוט להימנע. לא ללכת. לסרב. פשוט להשתמט.

    כל נמנע כזה, הוא כמו הצב בסיפור על המלך צבצב. הצב שבתחתית הערמה שפשוט נשבר לו, והחליט שדי, שפוס – שברו את הכלים ולא משחקים. ואם מספיק אנשים יכניסו את ראשם לשריון – ולא ישתתפו "במשחק" הזה, הצבא כמו בסיפור על מלך הצבים פשוט יתמוטט. ואיתו הכיבוש ומרבית בעיותיה של המדינה החולה הזו.

    לאלכס, כל הכבוד והמשך כך.

  16. להשפיע מבפנים הגיב:

    כמה מכרו לנו את הלוקש הפולני הזה של להשפיע מבפנים, בתור מסחטת מצפון שנמשיך לשחק את המשחק. ממרחק של ארבע וחצי עשורים, צעירים יקרים, אל תפלו בפח הדמגוגי-פסיכולוגי-סחטני הזה. זוהי הבעיה המרכזית בישראל היום, שאף אחד לא יכול לעמוד על שלו בלי להחשב סוציומט מנותק ומנוכר. כמה שאני שונאת את הביטוי "מנטליות גלותית" (שכן מה רע בכך ?) בעניין הזה היא הולמת. יש פה מדינה, ויש פה ממשלת זדון עם עוצמה בלתי מרוסנת, ואין שום מקום ל"התגייסות" הזו תוך טשטוש עמדות. זה אגב נכון גם לימין, שבמשך תקופה מסויימת התנפל עלינו עם ההתנחלות בלבבות שלהם והפיוסים, שרק המאיסו אותם עוד יותר. זה נקרא
    CO DEPENDENCE
    זה חולה
    ולא חשוב מאיזה צד של המפה הפוליטית והכי גרוע כאשר זה בא מצד האזרח כלפי הממשלה, איזו "אשמה" כרונית שמנוצלת בציניות. יש כבר מדינה "נורמאליות" כמו שרצו הציונים, ומותר שתהיה פה אוכלוסיה אזרחית "נורמאלית" כולל סרבנים, מתנחלים הזויים ומנותקים, עוכרי ישראל ושמאלנים, אנטי ציונים ופוסט ציונים וכל מה שביניהם. תתחילו להשיל את האחריות המדומה שמטילה עליכם הממשלה, כאילו כל ישראלי הוא הילד עם האצבע בסכר. זה מסרס ומסורס, ולא מוסיף כלום לאף אחד. חוץ מזה שבמקום צבעים ברורים ושונים של כל אדם או תנועה יש בוץ אפור וחסר צורה של משפחה לא מתפקדת שלא נותנת לאף אחד לעשות מה שהוא בא לכאן לעשות, וזה להיות הוא עצמו. הבחור פה רוצה להיות סרבן טבעוני, יופי. הוא לא צריך ליישר קו, וגם הצעיר שהגיב פה עם הגילט טריפ, זה מזה, ועשה מה שאתה מבין ומה שטוב לך. העולם לא על כתפיך.

  17. טל הגיב:

    אלכס שלום,
    מעבר לכל השבחים שלהם בצדק וביושר זכית, ארצה להוסיף מספר מילים.

    מכתבך מופנה לועדת המצפון. ועדה זו, שמה מטעה. זאת מאחר והוקמה, ככל שידוע לי, בזמן שאהוד ברק כיהן כשר הבטחון במטרה לבחון פטירתם של פציפיסטים משירות בטחון – ולצורך זה בלבד.

    כיוון שאינך טוען שהינך פציפיסט, מסופקני אם מכתבך כלל יקרא עד סופו ע"י חברי הועדה לפני שיחליטו כי אינך זכאי לפטור – ועל זאת יעידו הן המועמדים שטענו לפציפיזם וקיבלו פטור והן אלו שלא טענו זאת ונדחו.

    אני יודע כי המהלך שלך הוא הצהרתי ביסודו, וכי ממילא ידוע לך כי לא תזכה לפטור המיוחל מטעם הועדה, ובכל זאת ראיתי לנכון לציין, כי בין השם של הועדה (‘ועדת מצפון’) לתפקידה יש פער גדול.

    ובכל אופן, בהצלחה!

  18. יעקב הגיב:

    בתוך חשיכת הלאומנות הדיכוי והאלימות אתם קרן של אור ותקווה.
    היו נחושים, רבים וטובים עומדים לימינכם.
    .

  19. אלישע הגיב:

    לאלכס שלום,
    מאמרך מנוסח בצורה נאה ובהירה, והנימוקים המועלים בו משכנעים למדי, אם הקורא נמצא בצד "הנכון" של החשיבה הפוליטית.
    שתי הערות: הצבא חדל מזמן מלשמש כגורם מאחד של החברה הישראלית. רוב רובו של הציבור משתמט בתואנה זו או אחרת מן השירות: החרדים והערבים עושים זאת מטעמים של השקפת עולם ואידיאולוגיה. משתמטים "רגילים" עושים זאת סתם כי בא להם.
    כיום רק כ 2% מן האוכלוסיה הישראלית שבגילים המתאימים משרתת במילואים. 98% אינם עושים זאת. לכן אפשר לומר כי אותם 2% הם הם אלה המופלים לרעה.
    לומר כי הצבא חסין מביקורת זו הגזמה פראית לדעתי. תחקירים, כתבות, תכניות טלויזיה, דיוני אולפן, ומאמרי עיתונות רבים מבקרים את הצבא, את מפקדיו, את התנהלותו: מאילנה דיין במערב ועד שלי יחמוביץ במזרח, מיאיר לפיד בצפון ועד לעקיבא אלדר ב"הארץ", מהתעללות בחיילים בטירונות (כתבה בלעדית)דרך מחסור באמצעי לחימה (תחקיר) עבור להטרדה מינית בבסיס חיל האויר (גילוי ראשון), וכלה במחדלי השמירה בבסיס הקריה בתל אביב (סקופ). הכתבה האחרונה נועדה כנראה להקל על מתכנני פיגועים עתידיים במתחם הקריה.
    חסרה לי התייחסותך לסוגיית השרות הצבאי במצב שבו תיסוג ישראל מן השטחים הכבושים. אינני מצליח להבין ממכתבכם האם במקרה כזה תתגייסו לצה"ל, ומדוע מחברי המכתב לא נתנו על כך את דעתם.

  20. עמי מרון הגיב:

    אלכס, חזק ואמץ.
    הדברים מנוסחים היטב ותמיד נעים לשמעם מפי אנשים צעירים. אהבתי את הבקשה לאפשר לאנשי-מצפון שירות לא-צבאי, ואהבתי במיוחד את ההקבלה לטבעונות, הלא היא הסירוב המצפוני החשוב ביותר, לדעתי.
    הקריאה הפומבית (לשמיניסטים מהססים) לקום ולסרב לשרת את הכיבוש, ראויה לציון מיוחד. קריאה אמיצה זו, שמופיעה גם במכתב השמיניסטים, אינה מושמעת בד"כ כי היא שוללת מהסרבן את האפשרות להתגונן בטענה (המניפולטיבית, יש להודות) "אינני עוסק בפוליטיקה ובהמרדה, זה עניין מצפוני פרטי שלי". הקריאה הזו אמנם מסבכת אותם אבל היא גם מוסיפה להם משקל מוסרי ויוקרה.
    רבותי, סירוב של 250 חבר’ה זה הרבה מאד! ב"אומץ" כולה יש רק כ-600 סרבני מצפון. כל הכבוד!!

  21. הגרמני הגיב:

    כפי שכבר כתבתי אני מזדהה מאוד עם אלכס. בנוסף לכך משכנע אותי מאוד אורי ברייטמן בתגובתו החכמה, שלמרות שהיא נשמעת נאיבית יש בה המון צדק.
    שהרי אם ברצונך להשמיע ולהשפיע עליך למלא קריטריונים מסויימים, שבחברה הישראלית הינם BUILT IN. אחרת לא ייתייחסו אליך ברצינות. כאחד ששירת בצבא, ואף(ולא בגאווה) תקופת קבע לא קצרה, לא יכול אף אחד למרות מגוריי בגרמניה לסתום את פי. הייתי שם, ואני יודע על מה אני מדבר!
    בהקשר לתגובתו של ברייטמן הייתי רוצה לציין את היינריך בל הסופר הגרמני המפורסם וזוכה פרס נובל לספרות, שלמרות ששירת בצבא הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה, מעולם לא עמדה עובדה זו כנגדו. ההפך הוא הנכון, ובל זוכה עד היום לכבוד ולהכרה המגיעים לא, כמו גם אגב גונתר גראס, בזכות פועלם האנטי מלחמתי!

  22. אלון חוטר הגיב:

    אלכס היקר,
    אני, כמו רבים, רואה בך דוגמא ומופת למוסר ומצפון, אך אני חושש כי המעשה שאתה עומד לבצע לא יתרום לחברה הישראלית כפי שאתה בוודאי רוצה.
    תופעת הסרבנות היא תופעה אשר נמצאת אך ורק בשכבות המבוססות כלכלית של חברתינו המקוטוות. אני יודע שאתה בא מבית טוב כי אני מקיר אותך, גם אני גדלתי במועצה איזורית משגב וגם אני יודע מה החיים פה מאפשרים: לקרוא ספרים אודות גנדי ומרטין לותר קינג, לקיים מפגשי דו-קיום אם האוכלוסייה הערבית המקומית, ללכת להפגנות שמאל, לקיים שיח אינטלקטואלי אם אנשים "איכותיים" ולכתוב תגובות לגדה השמאלית. אנחנו מיעוט. אני ואתה יכולים להרשות לעצמנו לסרב, ובכך להתנתק עוד יותר ממה שאנו כבר מנותקים מהחברה הישראלית.
    אין ספק בכך שהכיבוש הוא נוראי, והוא משחית את החברה הישראלית. אבל אם אני ואתה לא נהיה שם במדים יחד אם שאר הציבור אנחנו נעמיק את ההשחטה הזאת. מה שיקרה זה שאתה תשב לך בביתך ותרגיש האדם הכי מוסרי שיש. אבל בינתיים רוב הציבור הישראלי ייסתכל אלייך בבוז, בתור מתנשא, בתור אליטה. ואכן כזה אתה, אלכס- אליטא. וגם אני.
    לא אלכס, ידידי, אם נסרב, לא נעצור את הכיבוש. הדרך היחידה בה נביא לסיום הכיבוש ולסיום שאר אוולותיה של החברה הישראלית זה אם נתאפק, ננשך חזק את השפתיים ונשים עלינו את מדי "צבא-העם". כי רק אם נתחבר גם אנו לחבל הטבור של העם נוכל לשנות את המציאות- דרך שיחה בגובה העיניים, דרך התמודדות יום-יומית על שינוי בחשיבה הישראלית- כשווים בה.
    אתה וחברייך למכתב השמיניסטים החלטתם לשבור את הכלים, להוצאי את עצמכם מהמשחק. אני מבקש ממך, אל תהיה צודק, תהיה חכם. תלכלך את מצפונך על מנת להביא לשינוי אמיתי במציאות שמסביבך ולא רק בחייך האישיים- כי בחוץ הכיבוש עדיין נמשך.
    גם אני בקרוב הולך להתייצב בבקו"ם, ואני מתכוון להתגייס לצה"ל. אני קורא לך ולכל בני הנוער לחזור חזרה אל החברה הישראלית.

  23. יורם גת הגיב:

    בתגובה לברייטמן, לגרמני ולאלון חוטר,

    אלכס אינו זקוק לאישור לגיטימיות מצד החברה הישראלית. להיפך, אישור שכזה מהווה תעודת עניות למקבלו.

    הזעזוע והדחייה – מימין ומצד "השמאל הלגיטימי" – הם עדות לאפקטיביות של המהלך. ממי ש"משנה מבפנים" קל להתעלם – זה מה שמתרחש כבר 37 שנים. מהסרבנים אי אפשר להתעלם. לכל היותר אפשר לטעון שמדובר בקומץ משוגעים, אך הטיעון הזה נחלש והולך מסרבן לסרבן.

  24. הגרמני הגיב:

    ליורם גת,
    כמה שאני מזדהה עם כל הסרבנים ואומץ ליבם, מתקשה אני להאמין שבמעשם זה הם תורמים תרומה אמיתית לרעיון הצודק שמאחוריו הם עומדים.
    שהרי יודעים אנו, שתמיד ימצא זה שבדמגוגיות זולה יציב אותם בשלהי השמאל הסהרורי(כפי שאוהבים לכנות בימין אומץ לב מוסרי זה), ובכך יעקר את הסימפטיה אותה הם ראויים לקבל.
    מה נשאר בחברה הישראלית השסועה מבפנים המאחד אותה מלבד השירות הצבאי?
    אינני מעוניין שאנשים איכותיים כמו אלכס יקבלו את היחס המשמיץ והמזלזל אליו זוכים חרדים וערבים בשל אי שירותם. אינני מעוניין שיוצאו באלימות מהמחנה, כיוון שיש בכוחם עו לתרום, והרבה ,בשורות המאבק לצדק.
    היות שאני מאמין שחלקים בחברה הישראלית אינם מתנהגים בגזענות, ומאמינים בלב שלם בזכות הפלשתינים במדינה, כמו גם בכיבוד זכויותיהם, אני סבור שהכללתך את החברה הישראלית תחת מטריה אחת מזיקה. נסיונות להכליל מתנחלים וימין קיצוני עם מרכז-שמאל שפוי מרחיק ומפלג את השמאל.
    חכם יותר, לדעתי, יהיה לנסות ולעשות זאת בשורות הימין.

  25. ניר נאדר הגיב:

    כל הכבוד ל250 הסרבנים וכן לאלכס קון ולאייל ברמי שמצילים את כבודו של השמאל בישראל.
    במכתב הסירוב החדש שלכם אתם מציבים אלטרנטיבה שמאלית אמיצה לתכנית ההתנתקות של שרון שסחפה את השמאל.

  26. דן תמיר לגרמני הגיב:

    אם רוצה מישהו לכנות אותי או את אלכס או את מי משאר סרבני השרות בשטחים "שמאל סהרורי", זו זכותו המלאה, ושיהיה בריא עד 120. בעצמך אתה מגדיר זאת כדמגוגיה זולה, אז מה אכפת? אם יש מישהו שמזלזל בחרדים וב"ערבים" מכיון שאינם משרתים בצבא, זבש"ו (דרך אגב, ההבדל בין חרדים לבין "ערבים" הוא שבעוד הראשונים נקראים לשרות צבאי ומשתחררים ממנו, האחרונים אינם נקראים על ידי המדינה לשרות כלל).
    אכן, הכללת החברה הישראלית תחת מטריה אחת מזיקה. ראוי לחדול מראית העולם המסכנה והתבוסתנית הרואה בכלל החברה הישראלית אוסף של ליגיונרים רומאים צמאי דם, ובסרבנים מיעוט מבוטל של כבשים תמימים, איזה אגנוס די שתמיד יהיה קורבן. אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן, ובשלב מסוים גם כאן אנשים יפסיקו לקנות את הדמגוגיה הזולה, כהגדרתך, ויתיחסו לאלכס וחבורתו בהרבה יותר סימפטיה (דרך אגב, נראה לי שהתהליך הזה כבר קורה). גם מהבלון הצבאי הכי נפוח יוצא בסופו של דבר – אולי לאט מדי, אבל יוצא – האויר.
    ובאשר לשאלתך מה נשאר בחברה הישראלית השסועה מבפנים המאחד אותה מלבד השירות הצבאי: אינני מדבר על זה שכשנים וחצי מיליון נתינים ישראלים חיים תחת שלטון צבאי (מה שבאמת הופך את הצבא לגורם מאחד, בעצם, כמו הלובסטר והסועד במסעדה: שניהם נוגעים במזלג…), אלא על כך שגם בקרב אזרחי ישראל הולכת ופוחתת ההשתתפות בצבא.
    מה שמאחד את החברה הישראלית היא עצם העובדה שאנחנו חיים כאן בארץ הזו. אם אמנם יש מחנה שמנדה מישהו בגלל דעותיו השונות, זה לא סוף העולם: יש מחנות אחרים, ואפשר לעבור אליהם, ועדיין להשאר 100% ישראלי. כך מתרחשים שינויים חברתיים.

  27. יורם בר-חיים הגיב:

    זה דווקא די נכון שהשירות הצבאי מאחד את החברה הישראלית, לאו דווקא עובדת קיומו כמו המיתוס…
    אבל זו בדיוק הבעיה, זה בדיוק חלק מהיותה חברה המבוססת על כיבוש מהמסד עד הטפחות (משני עברי הקו הירוק).
    הרי אם הגמרני מקבל את הצבא כגורם המאחד של "החברה הישראלית" הוא מקבל מיניה וביה את העובדה שערבים אינם חלק מהחברה הישראלית ורואה בזה מצב לגיטימי, כלומר "החברה הישראלית" שלו אלו היהודים הציונים הלא-חרדים והבריאים בגופם ובנפשם בלבד.
    לא-יהודים אאוט
    פציפיסטים ואנשי שמאל רדיקלי אאוט
    נכים אאוט
    סובלים (או נהנים) מ"בעיות נפשיות" אאוט
    חלק נרחב מהעניים אאוט

    מזכיר משהו ? גרמני ?

  28. ליורם בר חיים הגיב:

    לא-יהודים אאוט?
    ודרוזים? וצ’רקסים? ובדואים? וערבים נוצרים? ולא-יהודים יוצאי רוסיה?
    כל אלה הם מה, יהודים על פי ההלכה?
    חלק נרחב מהעניים? באיזו פלנטה אתה חי?

    ופציפיסטים ואנשי שמאל רדיקלי, תסלח לי, הם אולי מאתיים איש בכל הארץ.
    ונכים יכולים להתנדב. ובכל מקרה, לנכים אף אחד לא יבוא בטענות על ש"אינם חלק מהחברה הישראלית".

  29. ואללה שכחתי הגיב:

    נכון, יש משת"פים מכל מיני סוגים שהולכים לצבא וחושבים שזה יכניס אותם ל"חברה הישראלית". אחר כך הורסים להם את הבית (כמו תושבי אם אלסחאלי) או מגרשים אתץ אמא שלהם מהארץ או סתם לא מקבלים אותם לשום עבודה חוץ מאשר מאבטחים…

  30. כהן צדק יורם הגיב:

    שלום,
    כבר יותר מארבעים שנה שאני נושם בעולם הזה ועוד במדינת ישראל
    גדלתי פה ואני לא יכול שלא להגיד משהו לך ולקצת מהמגיבים:
    התחושה היא לא טובה.
    התחושה היא שכתבתי שמעתי הייתי וחשבתי כבר את כל מה שבן השמונה עשרה כותב.
    ושלא תטעו בי. תמיד אבל תמיד האמנתי באמונה האמיתית והנכונה( היסטורית) שתקום מדינה נוספת לצד מדינת היהודים
    צר לי, אבל אנו לא מתקדמים לשום מקום:אנו משכנעים את המשוכנעים…
    ומאמר זה (יאמר מיד שהניסוח יפה מאוד ) גובל בקלישאות וכן, בתמימות מסוימת.
    באמת הייתי רוצה לכתוב לך: כל הכבוד!
    אבל אני רוצה להגיד לך: שתצליח בדרכך!
    זה לא קל.
    המצב הרבה יותר מורכב מסיסמאות פלקטיות.
    ועד שלא נצליח לגרום לרוב העם(רובו ימני) ע"י דמגוגיה (נכון, דמגוגיה פשוטה ישירה וקצת להיות "מנייאקים"!!!), עד שלא נצליח לדבר "ליכודניקית" לא יקרה פה כלום. אולי קצת (כי המציאות דוחפת אפילו ליכודניקים-שרון)צריך לרדת אל העם,ולא (אני מצטער) לכתוב כמה אנו צודקים וכמה הכיבוש משחית וכמה…
    את זה אנו וחברנו יודעים
    שלך.
    יוריק.

  31. איתן חג’בי הגיב:

    הסירוב לשרת הוא האקט המוצלח ביותר של "השפעה
    מבפנים" – וכול סרבן משפיע.

    האומץ של אלכס וחבריו מביא ויביא לשינוי, כיוון ש(כך אני מאמין) הסרבנות תמשיך ותגאה.

    גם סרבנות המתנחלים היא חלק אינטגרלי מתהליך
    ההיפרמות של הסוודר הציוני ולובשיו משקשקים
    מהאופציה של התרחבות התהליך.

    אני מצטרף לתגובות הקוראות לחדד את האופי
    האנטי – ציוני של סרבנות משמאל.

    חג שמח !

  32. עתליה דן הגיב:

    בזכות אנשים כמוך אתקווה שמשהו עוד ישתנה ניעורה בי שוב.

    תודה לך,
    אני אתך
    ואני מקווה שעוד הרבה אנשים יתפכחו יום אחד [בעתיד הלא רחוק] ויצטרפו אלינו.

    מקווה שלא יהיה מאוחר מידי,
    ונדע לתקן את העוולות אשר עוללנו.

    בהערכה רבה,
    עתליה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים