חיים ברעם הגיב:

לדעתי יש להפריד בין נושא הצבעתו של מוחמד ברכה לבין תמיכה, חלילה, בתקציב המחפיר של נתניהו.
בנושא הנקודתי של פיצוי לא רצה ברכה לסייע למתנחלים ולהציל אפילו את מקצתם מחרב הפינוי, והוא כמובן צדק. אבל חד"ש איננה יכולה להצביע בעד התקציב או אפילו להימנע. מדובר בסיעה שרוב מצביעיה הם סוציאליסטים והתקציב התאצ’ריסטי של נתניהו הוא האנטיתזה לכל האידיאולוגיה שלנו. מעולם לא תמכנו בשרון, או בנוסחה זו או אחרת שלו, ולהתנתקות יש היבטים חמורים רבים.אבל ההתנגדות לתקציב היא באמת סלע קיומנו, ובנושא הזה אין פשרות, אין הנחות, אין פרגמאטיזם ואין, כל אני מקווה, בגידה.

דניאל קלטי, הסופר לעופר הגיב:

מסכים אתך ויותר – אריאל לעולם לא יפנה את אריאל. וגם לא את בית-אל, עפרה, אפרת או שילה. וזה בדיוק מה, ש"שלום עכשיו", ‘יח"ד’ ודומיהם, פשוט, מסרבים להבין…

גדעון ספירו הגיב:

אני מקנא בכל הסוציאליסטים והקומוניסטים שהכל ברור להם. יש שחור ולבן בלבד, ועל כן גם אם חד"ש תמנע בהצבעה על התקציב, הרי שמדובר "בבגידה". לא פחות. ובוגדים מה דינם? המקלים יגידו טיפול קצר בבית הדין המהפכני ושליחה למאסר עולם והמחמירים יפסקו על עמוד תלייה בכיכר העיר.

מאחר ואני סוציאל דמוקרט אזיי מותר לי להתלבט. לא באשר לתכנים שהתקציב מבטא. גם אני נגד התקציב. אבל כאשר אי אישור התקציב עד סוף מארס עלול לסכן את תכנית ההתנתקות (שגם היא לא משוש חיי), אני מחליט ללכת אל הפלסטינים בעזה ולשאול אותם, עד כמה חשובה להם הנסיגה. משיחות שקיימתי עם כמה מהם, ואני סבור שהם מייצגים את הרבים, התברר לי כי עבורם, לאחר יותר משלושים שנות כיבוש, הסיכוי כי המתנחלים יצאו מטווח הראייה שלהם, וצבא הכיבוש יפסיק להסתובב להם בין הרגליים ולהרוג ולהרוס כמעט כל מה שנקרה על דרכם, הנסיגה היא מימוש חלום רטוב.

אבל, אני אומר להם, יש מפלגה שקוראים לה חד"ש והיא נגד הקפיטליזם והתקציב של נתניהו ובעד הסוציאליזם, המובטלים והעניים, ולכן תצביע נגדו, גם אם המחיר הוא הפלת הממשלה ודחייה לזמן רב אם לא ביטול הנסיגה.
התשובה שלהם היתה: קוס אוחתק הסוציאליזם, אם בגללו נצטרך להמשיך ולסבול מנוכחות המתנחלים וצבא הכיבוש. (ומוסיפים" הלוואי והעניים שלנו היו חיים כמו העניים שלכם).
אבל בשביל שומרי החומות של הסוציאליזם מבית המדרש של חד"ש ותומכיה, מי הם הפלסטינים שיגידו לנו איך להצביע?

דניאל קלטי, הסופר לגדעון הגיב:

קודם-כל, בוא ונבהיר דבר-מה: אינני קומוניסט מאז הפסקתי להאמין בקומוניזם / מרקסיזם / לניניזם / סוציאליזם, בתחילת חדש מאי, שנת 2001. אני אנארכיסט ליבראלי ותומך, מעל לכל, בחירותו האישית של כל אדם ואדם. אבל, וזהו האבל הגדול – אין חירות בלא תנאי-מחיה מינימאליים, ואין תנאי-מחיה מינימאליים, בלא פרנסה טובה בשכר הולם ותנאים סוציאליים הולמים לכל. הסוציאליזם שלי, על-כן, איננו אידיאולוגי, ובוודאי ובוודאי שאיננו "עיוור", אלא הוא מדבר אודות צרכי-השעה הדוחקים. חבריך היקרים מעזה אמרו, "קוס אוחתק הסוציאליזם, אם בגללו נצטרך להמשיך ולסבול מנוכחות המתנחלים וצבא הכיבוש"? ובכן, אני אומר, "קוס אוחתק השמיתנתקות, אם בגללה נצטרך להמשיך ולסבול מן האבטלה הגואה, ולחילופין מעבודות, שתנאיהן תנאי-עבדות". ככה זה – באיזושהי נקודה, כל אדם קרוב אצל עצמו – ועם כל נכונות ההקרבה העצמית והעקרונות היפים (וזאת בלא שום מרכאות), עדיין, מצב, בו חסרי-אונים גלמודים מושלכים, לחיים ברחוב, ורבים אחרים שורדים אך-בקושי, איננו מקובל עלי בשום פנים ואופן – אפילו מובטח היה לי, שבתמורה לקבלת מצב זה, תהיה, כאן ועכשיו, התנתקות מכל השטחים – עדיין, לא הייתי מוכן לכך בשום פנים. אבל מי, שלא ידע עוני מעודו – קל לו, כמדומה, לחשוב אך ורק על שטחים-ערבים-התנחלויות-כיבוש-צבא כל היום. לעומת-זאת, אנשים, הנאלצים לבחור בין אוכל, תרופות ותשלום חשבון חשמל, כשהם רואים, שאת ה"שמאל" מעניינים אך ורק הפלשתינאים וסבלותיהם – נו, קשה לי להאשימם, אז, אם ילכו להצביע לש"ס, או לליברמן… אחרי הכל, *הם* נגד התקציב. וזה כל מה שמשנה, לתשעים ותשעה אחוזים, מקרב המובטלים, הנכים ועובדי שכר-המינימום, בארץ הזו – ובקרוב, צר לי מאד להודיע לך, זה גם כל מה שישנה *לי*.
המום? צא קצת מן הבועה שלך, ותקשר לא *רק* עם הסבל הפלשתינאי, אלא קצת, גם, עם הסבל הפרולטארי כאן מסביב. יותר קרוב אליך גיאוגראפית, מן הסתם. פשוט החזק את עיניך פקוחות. ראה את הזקנה, שכבר אפילו למסדרון לא תגיע, כי היא מתה מרעב, בינות לפחי-האשפה העירוניים. את המשפחה, שהושלכה מביתה, כי כבר לא היה לה כסף למשכנתא. את הילדים, המגיעים רעבים לבתי-הספר מדי בקר. את התורים העצומים, לפני בית-התמחוי, בכל ערב-חג. ואז, או?ל??י, תבין סוף-סוף, שבתקציב כזה אסור לתמוך, ובתקציב כזה אסור להימנע – אלא יש להתנגד, בכל החריפות, בכל התוקף ובכל העוצמה!!

רק שרון יביא שלום. סילבן שלום. הגיב:

גדעון וטוביה הנכבדים – תתפלאו, אבל יש גם סוציאל-דמוקרטים המתנגדים לתמיכה בתקציב (ושימו לב לאן הגענו, בערך כמו שיתפלאו על כך שחלק מאנשי "שלום עכשיו" מתנגדים להתנחלויות).

עם כל הצער על משטר הכיבוש, הכנסת צריכה להחליט מה שטוב לאזרחי מדינת ישראל ולא לפלסטינים.נכון שמשטר הבנתותאנים עדיף במקצת על הנוכחי, אבל לא ניתן לראות בנושא זה את חזות הכל.זו גם לא "הנסיגה" אלא פינוי של משהו כמו 2 אחוז מהתמתנחלים.

ואין לי ספק שהעניים בבוצוואנה יהו שמחים לחיות בעזה,אלה של עזה היו רוצים לחיות כמו עניי ישראל, והעניים בישראל היו מעדיפים לחיות בפינלנד. הכל יחסי.

עופר יהלום

גדעון ספירו הגיב:

לאשר פרויליך,
אשריך שאינך מתלבט. שמאל שלא מתלבט מפחיד אותי. את התוצאות ראינו בשדות הקטל שם נרצחו עשרות מיליוני בני אדם על לא עוול בכפם בקמבודיה של החמר רוז’ בברית המועצות של סטלין ובסין של מאו.

אתה מזכיר את ירידת כוחה של הסוציאל דמוקרטיה, אבל לא שמעתי על ההצלחות המסחררות של השמאל הרדיקלי המהפכני. יחד עם זאת אני מוצא לנכון להדגיש כי הסוציאל דמוקרטיה שירדה היא בדרך כלל סוציאל דמוקרטיה ימנית, ואילו אני רואה עצמי שייך לסוציאל דמוקרטיה שמאלית.

לא, אינני שוכח ללכת לתושבי נתיבות או שדרות. הלכתי אליהם, ניסיתי לשכנע אותם להצביע בעד רשימות שמאליות, אבל הם דחו אותי תוך גילויי שנאה ולעתים אף אלימות ("אוהב ערבים" וכו’). הם החליטו להצביע בעד הליכוד, בעד אלה שרקחו את התקציב. במלים אחרות, אילו הייתי מצביע בעד התקציב הייתי ממלא את רצון הבוחרים של רמלה, שדרות ונתיבות שהצביעו בעד מדכאיהם, בניגוד לפלסטינים שלא הצביעו בעד מדכאיהם.

יש נושאים בהם דעתם של הפלסטינים תהיה חשובה בעיניי יותר מאשר זו של תושבי נתיבות או רמלה, משום שמצבם של הפלסטינים הרבה יותר חמור. בענין זה אני נוהג על פי האתיקה של רופא (שלא הושחת) שכאשר מונחים לפניו שני חולים, הוא יטפל קודם כל בחולה החמור יותר גם אם אם אינו נימנה עם בני עמו.

אינני יודע על סמך מה קבעת כי "ההתלבטות הפכה להיות עבורי דרך חיים".לא ידוע לי כי אתה מכיר אותי כל כך הרבה שנים שמאפשרות לך להצהיר זאת.
כמי שמכיר את עצמי מעט יותר טוב תרשה לי להעיד כי יש נושאים רבים בהם איני מתלבט (למשל: התנגדות לכיבוש, תמיכה בסרבנים, היצמדות לדמוקרטיה וזכויות אדם ועוד) ויש נושאים שמעת לעת מעלים התלבטויות, וזהו האיזון האנושי והפוליטי הנכון.

ובאשר לתקציב, אילו הייתי חבר כנסת, הייתי מתלבט אבל, בניגוד אליך, שכבר החלטת עבורי מה אצביע, אני טרם החלטתי.

דניאל לאשר הגיב:

שכחת את האופציה החיובית והטובה מכולן: אנארכיזם פרוע והולם – לא לסמכות של ההון ולא לסמכות פועלית, לא לסמכות דתית ולא לסמכות לאומית!!