הרבה ניתן לומר על מקום האקדמיה בחברה הישראלית, אך על נתון אחד לא ניתן להתווכח, האקדמיה היא המשאב המרכזי של החברה הדמוקרטית בישראל. אם במישור הטכנולוגי והפיתוח המדעי ואם במישור האינטלקטואלי – תרבותי, אין לאוניברסיטאות המחקר בישראל, למרות בעיותיהן, תחליף במסד שהן יכולות לתת לכל החברה. אוניברסיטאות המחקר וההוראה הן אם כן נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה, וללא אקדמיה פוריה וחופשית הפועלת ללא אינטרסים כלכליים פרטיקולאריים ולמען כל החברה בישראל, תתמוטט החברה ותתפרק מנכסיה.
למרות זאת נמצאות האוניברסיטאות בישראל במצב קשה ואוניברסיטת תל-אביב בראשן. הקיצוצים הנרחבים בתקציב ההשכלה הגבוהה, ותהליכי כפיית רפורמות מבניות חריפות, בשילוב עם מספר החלטות אדמיניסטרטיביות לקויות, הביאו את האוניברסיטה למצב שהוא בגדר אסון. גם לאוניברסיטאות היתה "ועדת דברת" – ועדת מלץ. אלא שאל מול החלטות ועדת מלץ ואל מול יישומן בימים אלה תוך קיצוץ עקבי בתקציבים – יישום שהורס את ייחוד אוניברסיטאות המחקר והופך אותן לאט לאט למכללות, לא התארגנו הסגל או הסטודנטים, למעט אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.
אין ספק שאוניברסיטת תל אביב צריכה רפורמה מינהלית. אך לכל רפורמה צריכים להיות קווים אדומים ואוניברסיטת תל אביב עברה את הגבולות האדומים מזמן. מראשי האוניברסיטה יש לצפות לא רק לנהל את המוסד ביעילות אלא גם לצאת למאבק פוליטי לטובת תקציביהם. לא כך עשו ראשי אוניברסיטת תל אביב. בהפכם לשליחיהם של פקידי האוצר, וללא התייעצות עם הסטודנטים, גזרו ראשי האוניברסיטה גזירות שפגמו ברמת הלימודים והמחקר של כל הסטודנטים אך לא קיצצו במשכורותיהם של מנהלי האוניברסיטה שמככבים בדו"ח חריגות השכר של האוצר. ממחסור חמור בספרים בספריות, דרך סגירה זמנית של אוספי מחקר חשובים, עומס כבד על כיתות הלימוד והמתרגלים, עידוד בינוניות אקדמית על ידי קיצור התזה לתואר שני וביטול סמינריון לתואר ראשון ועד פגיעה בשירותי מזכירות וגם חדרי שירותים מלוכלכים – אין פינה בה הקיצוצים לא פגעו. אך ראשי האוניברסיטה, בהיותם כה נאמנים למערכת, מקצצים בכל עוז רוחם ובכך מוכיחים את טענת האוצר – יש מאין לקצץ ואפשר, גם תוך הקטנת תקציב ההשכלה הגבוהה, לשמור על תקציב מאוזן באוניברסיטה. תוצאות מהלכים אלה אינם נראים באופן מיידי על פני השטח. אך בטווח הארוך אפשר לראות כיצד מממשת עצמה נבואת הזעם של אהרן צ’חנובר, זוכה פרס נובל לכימיה, כי הוא ועמיתו הם הראשונים אך גם האחרונים לזכות בפרס זה.
התוצאות ההרסניות של תהליכים אלה אינם רק נזק ארוך טווח לפיתוח המדעי כי גם נזק עמוק לחברה בישראל. הקטנת מספר הסטודנטים באוניברסיטה והגדלת מספר הסטודנטים החוץ תקציביים לכ-3,000 תביא להקמת מכללה בתוך שערי אוניברסיטת תל אביב. יישום עקרונות השכ"ל הדיפרנציאלי, נגזרת מרכזית מתהליך זה, תביא בהכרח לדיפרנציאציה ברמת הלימודים שבין אלה הלומדים במסגרות "תקציביות", לבין תלמידים "חוץ תקציביים", שמעצם היותם משלמים הון תמורת לימודייהם יוכלו להציג דרישות גדולות בהרבה מהנהלת האוניברסיטה ביחס לתלמידים אחרים. מעבר לכך ברור כי הקטנת מספר הסטודנטים באוניברסיטה תביא להעלאת הקריטיונים לקבלה. באין התייחסות לעניין זה ברפורמה המתוכננת, יש לשער כי הדבר יפגע בעיקר באוכלוסיות מוחלשות יותר – אוכלוסיות שסיכווין לקבל מקפצה להצלחה בחיים יקטן, בעוד שמידת האליטיזם של האוניברסיטה תלך ותגדל.
המצב הנוכחי דורש פעולה מהירה ונחרצת של הסטודנטים. ברור כיום כי רק פעולה סטודנטיאלית נרחבת תוכל, אולי, לעצור תהליכים אלה. הסיבה לכך היא שאנשי הסגל ויתרו במאבקם ונלחמים כל אחד ואחת על עתידם האישי והמקצועי. המחוקקת גם הוא אמר את שלו. הנוכחות הדלה של חברי כנסת בישיבת ועדת החינוך שעסקה בנושא זה ביום שני האחרון מדגימה עד כמה הנושא בלתי חשוב לכנסת. רק הסטודנטים יוכלו להוביל מאבק כנגד מדיניות הקיצוץ וכפיית הרפורמות שמובילה הממשלה. אך אין לצאת למאבק ללא מחשבה על תוכנו ומהותו.
מאבקים פארטיקולריים מהסוג שהיו ב-98′, להורדת שכר הלימוד, לא ייתכנו בימינו. ברור כי לא ניתן להאבק על אוניברסיטה מבלי להציג טיעון חברתי כולל יותר. אי אפשר לנצח מאבק כזה מבלי לטעון ובצדק רב, שהאוניברסיטה שייכת לכלל החברה בישראל ולכן עליה לתרום לכלל החברה ולא לחזק אוכלוסיות שהן חזקות ממילא. אי אפשר לנצח מאבק כזה ללא הצבת המאבק שעל הסטודנטים להוביל במסגרת כללית יותר, כזו הטוענת כי קידמה כלכלית צריכה, לפחות ברמה מסוימת, לפזר את פירותיה על כלל החברה בישראל. אל מול הפוליטיקה הת’אצריסטית של ביבי נתניהו ולימור לבנת שמרסקת את האוניברסיטאות, יש להציב אלטרנטיווה שפויה. כזו המבינה כי לא ניתן לפעול תוך בזבוז משאבים, וללא יעילות כלשהי, אך המבינה גם כי פילוסופיה, היסטוריה חינוך ועוד לא ניתן ללמוד באופן יעיל וכי טיפוח מקצועות אלה חיוני לקיום חיים דמוקרטיים תקינים.
את הנזק שכבר נגרם לאוניברסיטאות ולאיכות השכלתם של מאות אלפי סטודנטים לא ניתן למנוע. אך הפור עוד לא נפל ועלינו, הסטודנטים, לפעול בנחרצות למען הצלת ההשכלה הגבוהה האוניברסיטאית בישראל. בצאתנו למאבק אנו צריכים לחשוב לעומק מה אנו אומרים ומה אנו מבקשים להשיג, אך ראשית כל צריכים אנו הסטודנטים להבין כי כדי להשיג משהו בכלל, נחוץ מאבק.
האינטרס השלטוני ברור: אם תישלל, ממרבית האוכלוסייה או מכולה, האפשרות ללימודים אקדמיים בארץ, ייוותרו לפניהם האפשרויות הבאות:
א’ – להסכין לחיים, של עבודות בלתי-מקצועיות בשכר-מינימום, בשירות התאגידים הרב-לאומיים, ההון היודאו-אמריקני והרס-הסביבה;
ב’ – קריירה צבאית, בשירות מלחמותיה האימפריאליסטיות של מדינת ישראל, המשרתת, מצדה, את ענייניה האימפריאליסטיים, של ארצות-הברית (ואגב: כמה מכם שמעו, לפני זמן-מה, את ג’ורג’ דביליו קורא לישראל – ממש כך! – ש"לא תחיה בשלווה, עם הכור הגרעיני באיראן"… קרי – ארה"ב איננה יכולה, כרגע, להסתבך במלחמה, גם עם סוריה ואיראן, בלא לקומם עליה, את העוחלם הישן כולו, מצרפת, עבור דרך האימפריה הרוסית המתעוררת ועד לסין; אבל, ישראל יכולה – וידי האימפריום האמריקני – נקיות….);
ג’ – לעשירים ולמבוססים: הגירה, ולימודים בחו"ל – סברת "שוד-המוחות", שהעלתה כאן, בתבונה רבה, אירית, לפני חדשיים~שלושה. וכבר אנו רואים, חברות וחברים, כיצד משתלבת מגמת הרס ההשכלה הגבוהה והחרבתה, יפה-יפה במגמת הג-לא-בא-לי-זציה הכללית – תהליך, לא שותפות כמעט כל המפלגות, בכנסת ישראל, מביבי ולה-פיד, ועד לרן כהן וליוסי ביילין – התומכים, וזאת *לא במקרה*, גם בתקציב הנוכחי – בשם-השמיתנתקות, *לכאורה*.
אנשים מציגים בעייה ומדברים על מימדיה והיבטיה השונים. אך הכל זה מילים, ואין אפילו נתון מספרי אחד. הדבר דומה ואינו מקרי, שכן השיח כאן הופך לשיח ביורוקרטי שמגמתו מחד לגייס, ולפעל באופן תעמולתי, אך מאידך, לשמור על חוסר שקיפות מירבית במערכות המדינה.
כך למשל, חיפשתי נתונים מספריים במנוע החיפוש google על משכורת פרופסור (חבר, או מן המניין) באחת האוניברסיטאות הגדולות. מצאתי איזכורים רבים ל"משכורת פרופסור", אך על פני עשרות איזכורים, לא הופיע נתון מספרי ולו יחיד.
זהו אחד הסממנים של מדינה טוטליטרית, בה לכל היותר מופיעים שיעורי גידול באחוזים, אך מקפידים לא לתת שום אינדיקצייה על ערכים ממשיים. האם ידועה למישהוא כאן מה סדר גודל של משכורת פרופ’ (מבחינה פרגמטית, עם התוספות המקובלות – ולא איזה גודל בסיס רזה, כפי שמקובל לתת פה?). ומהי משכורת מרצה?
אני מסכים לרוח הדברים ושותף במאבק, אך מפריע לי הדיון המתמיד ב"שכר הבכירים".
שכר נשיא האוניברסיטה ראוי שיהיה גבוה- אין בכך בושה (גם לא מדובר על מאות אלפי ש"ח בחודש). על-פי מאמר ב"הארץ" שכר הבכירים מהווה כ-1% מתקציב האוניברסיטה. לא קיצוץ של שכר הבכירים יבריא את האוניברסיטה, אלא ניהול נכון יותר וכמובן שהשקעה ממשלתית גבוהה יותר.
בתקופה, בה קשישים, אלמנות ויתומים, מחפשים אוכל בפחי-האשפה ולנים על מזרונים בחדרי-אשפה, כל מי, שמעז להשתכר, עשרות-אלפי שקלים ברוטו, מדי חדש בחדשו – הוא אוייב-העם, ויהיה עלינו לשפטו – אם נגיע לשלטון אי-פעם. על כל הבכירים במדינה, במגזר הציבורי, הממשלתי והפרטי כאחד, להעניק דוגמא אישית ולהודיע, קבל עם ועולם, כי הם מסתפקים בשכר, הזהה לשכר הענייה במנקות – עד אשר יושג צדק חברתי אמיתי. כל מי, שמסרב לנהוג כך – בעיני, אין הוא שותף למאבק, אלא מחבל בו. על חד"ש לפעול למען העניים, ולמען העניים *בלבד*.
מיכאל,
אין זה סוד, כלל ועיקר: המשכורת הממוצעת של פרופסור באוניברסיטה הוא בסביבות 13,000 ש"ח נטו.
דניאל,
"כל מי, שמעז להשתכר, עשרות-אלפי שקלים ברוטו, מדי חדש בחדשו – הוא אוייב-העם, ויהיה עלינו לשפטו – אם נגיע לשלטון אי-פעם"???????????????????????????????????
לכן נקווה שלא תגיעו. אתה רשאי לחיות גם בחבית, כמו דיוגנוס, עם זה רצונך, אבל מהיכן עזות המצח לכפות זאת על אחרים? ועוד בצורה כה בוטה ומיליטנטית?
בהמשך לתגובה של הפרופ’, להשתכר הרבה זו לא בושה, מה גם שהסכום של 13 אלף (לדעתי יותר קרוב ל-16 אבל לא ממש משנה) לא הופך אף אחד לאוייב העם… אותו פרופ’ אינו מנצל את עבודתם השכירה של אנשים אחרים לרווחיו- אנשים מסוג זה הם אויבי העם.
מה יהיה? האם אפילו מתמטיקה בסיסית אינך יודע? חשוב על כך, כעל נדנדה – קרי, על כל אדם, המרוויח למעלה מן הממוצע, אדם אחר, *בהכרח*, ירוויח פחות. אז בזמנים של שגשוג, כשלכולם יש המינימום – אין שום בעיה! ישגשגו כרצונם, בבקשה! אינני בעד שוויון סטליניסטי כפוי לעד. אבל, כעת זוהי שעת-חירום כלכלית, ואין לאף אדם, שום זכות שהיא, ליהנות מתנאי-חיים לוקסוריאליים, בעוד אנשים אחרים, גוועים ברעב, קופאים מקור, או גוססים ממחלות. ואם מאן דהוא עושה זאת – הוא אויבי, בהכרח. פשוט מאד ובסיסי להפליא.
"תנאי חיים לוקסוריאליים"…מזכיר למישהו את ימי הצנע של מפא"י?
בכל אופן, הדיון במשכורות המרצים ובכירי האוניברסיטה איננו קשור לנושא המאבק שלי כסטודנט בת"א. אני לא נאבק על מודל המכונית של רבינוביץ, אלא על סדר העדיפיות של ממשלת ישראל. הדיון הוסט בכוונה ע"י משרד החינוך לנושא המשכורות, ע"מ להמנע מהעובדה שהוא זה הופך את ההשכלה הגבוהה לבילתי מושגת ע"י רובה של האוכלוסיה.
אסור לנו להקלע ל"ספינים" תקשורתיים של השרה ליבנת. המאבק הוא נגד הממשלה לא פחות משהוא נגד הנהלת האוניברסיטה.
עידו, אם המאבק הוא על דרך כלכלית-חברתית- ערכית חדשה, יש צורך לדון בכל הפרטים "הכלכליים" כדי להבין איזה עקרון/ערך עומד מאחורי הדרך הנוכחית. נכון, המאבק הוא לא "מרקסיסטי" אבל יש קפיטליזם ויש קפיטליזם.
ישנה תיאוריה פילוסופית, שנגזרת ממסך הבערות של רולס (תיאוריה שמראה ע"י ניסוי-מחשבה שבסיס החלוקה הראשוני של המשאבים הוא שיוויוני) שטוענת שאי שיוויון בחברה יכול להווצר (כי טבעי שהוא יווצר), רק אם כשגורם מסוים במערכת חברתית-כלכלית X מרוויח, אז גם הגורם ה"פחות" ביותר במערכת ירוויח, גם אם בשיעור גודל פחות בהרבה מהגורם הראשון. המערכת יכולה להיות לגמרי קפיטליסטית.
המשמעות של "קפיטליזם דורסני" היא שהגורם הראשון ירוויח על חשבון רווחתו של השני.
בגלל הגלובליזציה, לא ברור לגמרי מי העושקים ומי הנעשקים ולכן צריך לחשוף את כל המניפולציות וכל הגורמים שמעורבים במשחק הגלובלי הענק והמורכב הזה, ודרך אחת לכך היא בדיקת כל נתון שיש לנו ועד כמה הוא רלוונטי למצב העושק הסמוי והמתמשך. המשכורת של רבינוביץ’ היא בהחלט רלוונטית, אם כי אולי בשלב זה אין לה חשיבות מכריעה- פשוט כי המטרה היא קודם כל שינוי ערכי וכתוצאה מהשינוי הערכי, לא יהיה גם מקום לכאלו פערים.
לדניאל, אני מסכימה עם כל מה שאמרת. רק יש לי הערה אחת. מאבק ב"אויבים" צריך להעשות כאילו הם ידידים. אתה יודע למה? כי בן אדם זר יכול להיות אויב, אבל כשאתה מכיר אותו, אתה רואה שאין לו תכונות דמוניות כמו שחשבת בהתחלה ואז אין מקום לשנאה ואפילו לא לכעס גדול. מבחינתי, העושקי היום לא מודעים לעוול שהם עושים בגלל קבלת ערכים חברתיים כוזבים ובגלל הגלובליזציה הסמויה (כשאני קונה חולצה ב- 10 שקל באלנבי, ברור שאני נותנת יד לניצול של מיליוני עובדי פרך בעולם השלישי אבל כשאני קונה חולצה מקסטרו ב- 50 שקל, אני נותנת יד לחברה ספרדית שיתכן ולה עצמה יש בסיסי ניצול בעולם השלישי- מה לעשות??? זו הגלובליזציה!).
לפני בערך 15 שנה אמר לי כומר קתולי משפט שאני עד היום לא שוכחת והוא: כשאת לוקחת ממישהו את האמונה שלו, כדאי שתתני לו אלטרנטיבה (כדאי=מוסרי). ולכן אני רוצה, שאם תהיה לנו חברה מערבית מתוקנת, אני בעד לחנך מחדש את הקפיטליסטים, שאושר, לא רק שאי אפשר לקנות בכסף ובהנאות, אלא גם שכסף והנאות חוסמים את הדרך לאושר אמיתי. ובמילים אחרות, תיקונים סוציאליים הם גם לטובת הקפיטליסטים המושבעים של היום. לשפוט אותם אני לא רוצה.
בזמנים, בהם רבים גוועים ברעב, ועוד, למעלה ממיליון בני-אדם, נמצאים על-סף עוני מחפיר – בהחלט, יש לשקול הנהגת צנע.
ושוב: אינני מרקסיסט ואינני סוציאליסט. אך אני בעד איזון. המצב כעת אינו בגדר הנסבל. כאשר אין עוני מחפיר, אין לי שום "בעיה", שלאנשים מסויימים יהיו וילות ומשכורות עם חמישה ואף שישה אפסים. להיפך – אני בעד הישגיות. אבל, וזהו האבל הגדול – רק כל עוד, מתקיים שוויון *הזדמנויות*, ואף אדם אינו סובל, מהעדר קורת-גג, מקור או מרעב. עובדת היותי אנארכיסט וליבראל אינה עומדת, בשום פנים ואופן, בסתירה לאמונתי העזה, בהכרח בסולידריות חברתית.
בדיוק אתמול, כאשר נסענו, כמה חבר’ה, מן ההפגנה באוניברסיטה לבית-המעצר בעיר התחתית, ע"מ לשחרר את חברותינו וחברינו העצורים, במקרה הבחנתי בסטיקר, המודבק על פגושה, של מכונית אחרת, אשר אמר "אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה ליד זה". אין לי מושג, מהי כוונתו המקורית של הסטיקר הלז, או מי הם מוציאיו, והדבר גם איננו מעניין אותי כהוא-זה. הנקודה היא פשוטה: בלא סולידריות, אין לנו קיום. פשוט מאד.
ומה שנגע ל"ספינים תקשורתיים" – תנוח דעתך, בעיני הממשלה, בכלל ומשרד-החינוך ומשרד-האוצר, בפרט, הם האוייב מספר אחת של כולנו. אם אצטרך, לבחור במי לתמוך – במרצה בכיר, המשתכר יותר מן הנאות וההולם, או בדוברי משרד ממשלתי כלשהו – לחלוטין ברור לי, מי הוא הרע-פחות מבין שניהם. מאבקנו הוא בממשלה ובשלטהון וזה ברור. ואולם, יחד עם זאת, אל לנו להזניח, בשום פנים ואופן, גם את כל יתר חזיתות-המאבק!
מסכים אתך בהחלט, וגם מקבל את תיקונך, בנגע לשיטת המאבק – צודקת.
To Daniel
"אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה ליד זה".
I think the origin of this is:
"Either we hang together, or we hang separately.
In American English, "hang together" means: support one another, i.e. show solidarity.
Another good quote re: the need for solidarity is the following, attributed to
Dr. Martin Luther King, Jr.
We must learn to live together as
brothers, or perish as fools
מאמר יפה, רק באמת חבל שהוא מלא דמגוגיה ואין בו אפילו מספר אחד.
אני לא מבין את המגיבים באתר הזה, אפילו בנושא כל כך פשוט כמו מצבה הכלכלי של אוניברסיטת ת"א תמיד מגיעים לאימפריאליזם, גלובליזיה, קפיטאליזם ועוד כל מיני מושגים בלועזית.
המצב הוא הרבה יותר פשוט מתאוריות יום הדין שמפיצים לנו.
אוניברסיטת ת"א מנוהלת ע"י חבורת מנהלים שבמקרה הטוב הם פשוט גרועים אבל, בגלל שהם כולם מחוברים לאתיני השלטון (איתמר רבינוביץ השגריר הכושל בארה"ב), הם מרשים לעצם לגלגל את חוסר האחריות שלהם לציבור כולו.
למה אין התמוטטות כלכלית באוניברסיטת ב"ש? בר-אילן? העיברית? חיפה?
אין כל קשר בין קיצוץ תקציב ההשכלה הגבוהה שהתחיל לפני 5 שנים לבין מצבה הכלכלי של אוניברסיטת ת"א כיום.
קודם כל שיוכיחו באופן שקוף ראשי אוניברסיטת ת"א את סה"כ תקציב האוניברסיטה על סעיפב השונים לפני שהם הולכים לשדוד את הקופה הציבורית.
בכל מקרא, למדינה ולא לאוניברסיטה יש את הזכות וגם החובה לקבוע ואן יופנה תקציב ההשכלה הגבוהה, אם מדובר בכסף ציבורי אזי לממשלה או לכנסת כנציגת הציבור חייבת להיות עמדה לגבי ההוצאות.
עפ"י נתוני לשכת עורכי הדין יש בישראל את שיעור עורכי הדין הגבוהה ביותר מכל מדינות העולם. בתור ציבור אשר עיסוקו אינו תורם באופן ישיר לכלכלת המדינה, ועקב היותם של מרכזי לימוד אחרי למקצוע המשפטים (ירושלים, חיפה והמכללות השונות), אולי שווה יותר לסגור את הפקולטה למשפטים?
נכון שאז להרבה פרופסורים מהשמאל היו צריכים ממש להתיחל לייצג לקוחות כדי להתפרנס, אבל אני בטוח שהם היו גובים תעריפים מאוד נמוכים וכך היו מאפשרים גם לשכבות הנמוכות בעם להנות מייצור משפטי של מיטב המוחות.
די לדמגוגיה קצת עובדות
אני מסכים עם נקודה אחת בדבריך והיא שהניהול באוניברסיטת ת"א כושל ואין שקיפות. מעבר לקיצוץ של הממשלה שפוגע הניהול מחפיר והאחראים אינם נותנים את הדין על כך.
לגבי שאר הערותיך,אתה צריך להבין שקיצוצי הממשלה אינם פוגעים במשפטים או בכלכלה. לכך יש מכללות פרטיות. הקיצוצים פוגעים באומנות ובמדעי הרוח ובכל המקצועות הלא-רווחיים.
בנוסף, נפגע גם בי"ס לרפואת שיניים, אשר מספק טיפולי שיניים בחינם לאנשים שידם אינה משגת. פחות רופאי שיניים=טיפולי שיניים יותר יקרים בעתיד.
אה כן, תעבוד גם על שגיאות הכתיב…
תומך בגיא – וכל הכבוד לך, שהצלחת להביא את עצמך לענות לבנאדם הזה ולהעמידו במקומו… אני לא הייתי מסוגל.
מחגי לגיא.
א.ברור שיסגרו חוגים לא "רווחים" הרי שם עושים את כל הרעש.
ב. אתה יודע כמה עולה להחזיק ספרית משפטים עדכנית? וכמה חברי סגל יש?
ג, אתה צודק בקשר לרפואת השיניים, למרות ששאם תבדוק תגלה שבתור מקצוע קלאסי תמיד יש לו ביקוש ברמה קבוע.
ד. סגיאות הקתיב שלי הם אכו רמטא אגבוא של מערכת החינוך